המופע של אד סאליבן

המופע של אד סאליבן (באנגלית: Ed Sullivan Show) היא תוכנית טלוויזיה אמריקאית, אשר שודרה במקור ב-CBS מ-20 ביוני 1948 עד ל-6 ביוני 1971, והונחתה על ידי בעל הטור הניו יורקי, אד סאליבן.

המופע של אד סאליבן
The Ed Sullivan Show

סוגה	מערכונים
מנחים	אד סאליבן
ארץ מקור	ארצות הברית
שפות	אנגלית
מספר עונות	24
מספר פרקים	1068
הפקה
מפיק	אד סאליבן
מפיקים בפועל	אד סאליבן
טכניקת צילום	מערך מרובה מצלמות
אורך פרק	60 דקות
שידור
רשת שידור	CBS
תקופת שידור מקורית	20 ביוני 1948 – 6 ביוני 1971
קישורים חיצוניים
http://www.edsullivan.com/about-ed-sullivan
דף התוכנית ב-IMDb

אד סאליבן

בשנת 2002, דורגה התוכנית "המופע של אד סאליבן" במקום ה-15 מבין 50 תוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר בכל הזמנים של TV Guide.

היסטוריה

משנת 1949 עד לביטולה בשנת 1971, התוכנית שודרה ב־CBS כל יום ראשון בערב בין השעות 20:00–21:00, והיא אחת מהתוכניות הבידור המעטות אשר שודרו בשעה קבועה באותה רשת במשך יותר משני עשורים, (מלבד עונתה הראשונה בה שודרה התוכנית בין 21:00 ל־22:00), למעשה כל סוגי הבידור השונים הופיעו בתכונית: זמרי אופרה, אמנים פופולריים, כותבי שירים, קומיקאים, רקדני בלט, שחקני דרמה המציגים קטעים ממחזותיהם וקרקס. פורמט התוכנית בייסודו הוא כמו וודביל (ז'אנר הצגות בידור המורכב משירים, מערכונים וכו'), ולמרות שהוודביל מת דור קודם לכן, אד סאליבן הציג אקס-וודביל רבים בתוכניתו.

בתחילה הופקה התוכנית על ידי מרלו לואיס, ושמה היה Toast of the Town, אולם כונתה המופע של אד סאליבן שנים לפני 25 בספטמבר 1955, בו שונה שמה באופן רשמי. בתוכנית הראשונה אשר שודרה ב-20 ביוני 1948, דין מרטין, וג'רי לואיס הופיעו ביחד עם הזמרת מוניקה לואיס והמלחינים של תיאטרון ברדודוויי, ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין אשר נתנו תצוגה מקדימה ליצירתם למחזה דרום פסיפיק אשר הוצג בברודוויי בשנת 1949.

המופע של אד סאליבן שודר במקור בשידור חי מתיאטרון מקסין אליוט (Maxine Elliott Theatre) אשר בברודוויי ורחוב 39. לפני המעבר לביתו הקבוע אולפני CBS-TV שבניו יורק, אשר שינה את שמו לתיאטרון אד סאליבן לרגל אירועי חגיגות ה-20 שנה לתוכנית ביוני 1968. התוכנית המקורית האחרונה (תוכנית מספר 1,068) הייתה ב-28 במרץ 1971 עם האורחים מלאני ספקה, ג'ואנה סימון, דני דייוויס, סנדלר ויאנג, התוכנית שודרה ב-6 ביוני 1971.

רקע

ביחד עם כישרונות חדשים אותם הזמין סאליבן כל שבוע, הוא גם נתן לדמויות מסוימות להופיע מספר פעמים במהלך העונות דוגמת: "העכבר הקטן האיטלקי" אשר הייתה בובה של הפיתום טופו גיגיו (Topo Gigio), אשר הופיעה לראשונה ב-14 באפריל 1963, והפיתום סניור ונקס (Señor Wences).

רוב התוכניות הועברו בשידור חי מניו יורק, התוכנית גם הועלתה לאוויר בשידור חי ממדינות אחרות, דוגמת הממלכה המאוחדת, אוסטרליה, ויפן.

במשך שנים המופע של אד סאליבן היה אירוע לאומי בארצות הברית בכל יום ראשון בערב, והיוותה חשיפה ראשונה לאמני חוץ המופיעים בפני הקהל האמריקאי.

באירועי חגיגות עשר שנים לשידור התוכנית, סאליבן הגיב על הדרך בה המופע השתנה במהלך ראיון ביוני 1958:

ההבדל העיקרי הוא בעיקר בקצב, באותם ימים היה לנו אולי שישה שחקנים, כעת יש לנו 11 או 12. אז כל אחד מהשחקנים שלנו היה מקבל עשר דקות רגועות, אך כיום הם מקבלים שתיים או שלוש דקות. ובימים הראשונים דיברתי יותר מדי. כאשר אני צופה באותן תוכניות אני מתכווץ, אני רואה את עצמי מדבר כך ואומר לעצמי, "טיפש אחד, תהיה בשקט!" אבל אני ממשיך לדבר. כיום למדתי איך לסתום את הפה.

התוכנית נהנתה מהצלחה חסרת תקדים בשנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60. כפי שהייתה ל"עמוס ואנדי" (Amos 'n' Andy) ברדיו בתחילת שנות ה-30, וכפי שהייתה עם שידור הטלוויזיה השנתי של "הקוסם מארץ עוץ" בשנות ה-60 וה-70, הריטואל המשפחתי להתאסף סביב הטלוויזיה ולצפות במופע של אד סאליבן נהפכה כמעט לחלק מהתרבות הכללית בארצות הברית. התוכנית נחשבה ליוצרת כוכבים, ואמנים רבים החשיבו את ההשתתפות בתוכנית בתור דרך בטוחה להיות "כוכבים", למרות שלא פעם התברר כי מחשבות אלו לא היו תמיד נכונות. אחד מסמלי המופע היה השיר מהמחזמר "ביי ביי בירדי" (Bye Bye Birdie) בשם "Hymn for a Sunday Evening" (בתרגום לעברית "המנון לראשון בערב"), אשר הצופים היו שרים אותו בהערצה.

בספטמבר 1965, החלה CBS לשדר את התוכנית בצבע.

בסוף שנות ה-60 החל סאליבן להבין שהתוכנית נמצאת בדעיכה ככל שהעשור מתקדם, הוא הבין שכדי לשמר את הצופים, הבידור המבריק והטוב ביותר צריך להופיע בה, או שאחרת הצופים ימשיכו לעזוב ויפסיקו לראות את התוכנית. ביחד עם הדעיכה בכמות הצופים, הצופים שכן צפו בתוכנית היו בעלי ממוצע גיל גבוה יותר מהצופה הממוצע, דבר אותו ראו נותני החסות כדבר בלתי רצוי. שתי סיבות אלו גרמו היו הסיבה לכך שהתוכנית בוטלה על ידי CBS בסוף עונת 1970–1971, מאחר שלא קדמה שום הודעה לביטול התוכנית, התוכנית הסתיימה ללא פרק סיום מיוחד. אד סאליבן הפיק פרק מיוחד "חד פעמי" בשביל CBS עד למותו בשנת 1974.

קלטות, והקלטות רבות של התוכנית עדיין קיימות, הכוללות אוסף מקיף של 1030 שעות אשר נגישות בספרייה ציבורית של הקונגרס, ההקלטה הקדומה ביותר שישנה של התוכנית היא משידור ב-28 בנובמבר 1948. בשנות ה-90 אומנים הפיצו מחדש את "The Best of the Ed Sullivan Show and Ed Sullivan—Rock & Roll Classics".

הופעות מפורסמות בתוכנית

המופע של אד סאליבן מוכר לדור מלחמת העולם השנייה ודור הבייבי בומר בתור תוכנית המציגה הופעות פורצת דרך על ידי מוזיקאים פופולריים רבים דוגמת, ג'רי לואיס, אלביס פרסלי, הביטלס, סופרימס, הביץ' בויז, הרולינג סטונז, הדלתות, ועוד. צמד הקומיקאים הקנדים ווין ושוסטר הופיעו בתוכנית 67 פעמים, שיא לאמן כלשהו בתוכנית.

אלביס פרסלי

ב-9 בספטמבר 1956, אלביס פרסלי ביצע את ההופעה הראשונה שלו ב"מופע של אד סאליבן" (לאחר שביצע הופעות קודמות בהופעות שהונחו על ידי האחים דורסי, מילטון ברל וסטיב אלן), וזאת אף על פי שאד סאליבן הבטיח קודם לכן שלעולם לא יאפשר לאלביס פרסלי להופיע בתוכניתו. לפי הביוגרף מיכאל דייוויד האריס, ”סאליבן החתים את אלביס פרסלי כאשר התוכנית הייתה במאבק עם התוכנית של סטיב אלן, "המופע של סטיב אלן", אשר שודרה גם בימי ראשון בערב”. אלביס פרסלי הופיע אצל סטיב אלן ב-1 ביולי ופגע לאד סאליבן ברייטינג. כאשר התבקש אד סאליבן להגיב על כך הוא ענה שהוא לא יחשוב אפילו להציג את אלביס פרסלי בפני משפחות. פחות משבועיים לאחר מכן הוא שינה את דעתו והחתים את אלביס פרסלי, העיתונות ביקשה ממנו להסביר את הסיבה לשינוי בדעותיו, והוא ענה, "מה שאמרתי היה על סמך דיווחים ששמעתי, אני אפילו לא ראיתי את הבחור, לאחר שראיתי את ההקלטות שלו, אני לא מבין על מה כל המאומה, לדוגמה, כל העסק הזה של לשפשף את המכנסיים, הוא שפשף יד אחת על הירך כדי לייבש את הזיעה שנהיית לו ביד עקב הניגון בגיטרה".

תגובתו של אד סאליבן להופעתו של אלביס פרסלי בתוכניתו של מילטון ברל הייתה "אני לא מבין למה כולם מתלהבים מאלביס, אני חושב שכל ההופעה שלו הייתה וולגרית ומלוכלכת".

אחד מהמיתוסים אודות אלביס פרסלי גורסת שאד סאליבן צינזר את אלביס בכל שצילם אותו מהחזה למעלה, אד סאליבן עצמו עזר לטפח את המיתוס הזה בכך שאמר ל"TV Guide", "באשר לריקודים, אפשר לשלוט בכל הסיפור הזה באמצעות מצלמה". אולם לאמיתו של דבר כל גופו של אלביס פרסלי צולם גם בהופעתו הראשונה, וגם בהופעתו השנייה.

באותו זמן, אלביס פרסלי צילם את "Love Me Tender", כך שמפיקו של אד סאליבן, מרלו לואיס, טס ללוס אנג'לס כדי לפקח על שני קטעי השידור מהוליווד. אך עם זאת, אד סאליבן לא יכול היה להנחות את התוכנית בניו יורק וזאת עקב תאונת דרכים ממנה הוא החלים. צ׳ארלס לאוטון (Charles Laughton) תפס את מקומו של אד סאליבן באותה תוכנית בתור מנחה. צ׳ארלס לאוטון הופיע לפני לוח עם אלבומי זהב ואמר "אלבומי זהב אלו, ארבעה מספר, מראים על העובדה שארבעת האלבומים שלו נמכרו, כל אחד מהם, ביותר ממיליון עותקים, וזאת דרך אגב הפעם הראשונה בהיסטורית תעשיית התקליטים שזמר השיג כזה הישג בכל כך מעט זמן... ועכשיו היישר להוליווד כדי לראות את אלביס פרסלי".

המנחה צ׳ארלס לאוטון הציג בטעות את אלביס בתור אלבין. ברגע שהיה מול המצלמה, אלביס כיחכך בגרונו ואמר "תודה רבה, אדון לאוטון, גבירות ורבותיי. וואו". וניגב את מצחו, "זהו לבטח הכבוד הגדול ביותר לו זכיתי כל חיי, אהה. אין לי יותר מה להגיד מלבד, שזה באמת גורם לך להרגיש טוב. אנחנו רוצים להודות לכם ממעמקי ליבנו. ועכשיו... "Don't be Cruel" אשר אחריו הופיע עם השיר "Love Me Tender", לפי דבריה של אליין דונדי (Elaine Dundy), אלביס שר את השיר "Love Me Tender" ברכות ובנועם, בגרסה שונה לגמרי מהגרסה איתה הוא הופיע אצל סטיב אלן שלושה חודשים קודם לכן.

אלביס פרסלי מבצע את השיר "Ready Teddy"

כאשר המצלמה חזרה אל צ׳ארלס לאוטון, הוא אמר, "ובכן גבירותי ורבותיי, אלביס פרסלי. ואדון אלביס, אם אתה רואה את זה בהוליווד, עברו שנים רבות מאז זמר כה מוכשר וצעיר כבש קהל כה נרחב ומסור, כפי שכולכם ראיתם כאן הערב".

בחלקו השני בתוכנית המשיך אלביס עם השיר "Ready Teddy", ונתן ברכה קטנה לאד סאליבן "אדון סאליבן, אנחנו יודעים שאי שם בחוץ אתה צופה בנו, ואני וכל החברה פה, וכל מי שנמצא אי שם בחוץ, מצפים לראותך חוזר לטלוויזיה", בהמשך אמר אלביס "חברים פילוסוף גדול אמר פעם "אתה כלום, מלבד היותך כלב ציד" (You ain't nothin' but a Hound Dog), והוא ביצע את הגרסה הקצרה של השיר (1:07).

למרות היותו צ'ארלס לאוטון אחד מהכוכבים הראשיים בתוכנית, וגם כאשר היו שבעה שחקנים נוספים במופע, אלביס הוצג בתוכנית במשך יותר מרבע מהתוכנית. התוכנית נצפתה על ידי 60 מיליון צופים, אשר בזמנו היו כ-82.6 אחוז מקהל הצופים בטלוויזיה.

הופעתו השנייה והשלישית בתוכנית

אד סאליבן הנחה את הופעתו השנייה של אלביס פרסלי בתוכנית, ב-28 באוקטובר באותה שנה (1956), אלביס ביצע את השירים "Don't be Cruel", ו-"Love me Tender", לאחר מכן פנה סאליבן אל הצופים כאשר עמד לצידו של אלביס אשר החל לנענע את רגליו והקהל החל לצעוק ולהריע. כאשר סאליבן סובב את ראשו לכיוון אלביס, אלביס עמד ללא כל תנועה. לאחר שאלביס עזב את הבמה אמר סאליבן, "אני לא מצליח להבין את זה, אתה יודע, הוא רק עושה את זה (מנענע את רגליו) וכולם צועקים ומריעים. אלביס הופיע פעם שנייה באותה תוכנית וביצע את השירים "Love me" ולאחריו ביצע במשך קרוב לארבע דקות את הגרסה הארוכה של השיר "Hound Dog".

הופעתו השלישית והאחרונה בתוכנית ב-6 בינואר 1957, ביצע אלביס פרסלי מחרוזת של "Hound Dog",‏ "Love me Tender" ו-"Heartbreak Hotel", ולאחריה ביצע גרסה מלאה של השיר "Don't be Cruel", בחלקו השני באותה תוכנית הוא ביצע את השירים "Too Much" ו-"When My Blue Moon Turns to Gold Again". בחלק השלישי והאחרון בו הופיע אלביס פרסלי בתוכנית הוא ביצע את השיר "Peace in the Valley". לדברי מפיקו של סאליבן מרלו לואיס, הייתה שמועה שאלביס תלה בקבוק קטן של שתייה קלה מהמפשעה שלו מתחת למכנסיים שלו, ומתי שהוא מנענע את הרגל שלו, זה נראה כאילו איבר מין מגיע לברך", עקב אותה שמועה הוחלט לצלם את הזמר מהמותניים ומעלה במהלך המופע. למרות שנעשה הרבה מהעובדה שאלביס נראה בטלוויזיה רק מהמתניים ומעלה, מלבד מחלק קטן של "Hound Dog", כל השירים במופע היו בלדות.

שנים לאחר מכן, אד סאליבן "ניסה להחתים להופעה נוספת את הזמר... הוא התקשר למנהל של אלביס, טום פרקר, וביקש הצעת מחיר, פרקר חזר אליו עם רשימת תנאים והוראות, לאחר ששמע סאליבן את הדרישות הוא אמר, 'תמסור לאלביס דרישת שלום ואת אהדתי,' וניתק. הזמר לא הופיע עוד בתוכנית, למרות שבפברואר 1964 בתחילת השידור הראשון מתוך שלושה המציגים את הביטלס, סאליבן הכריז שקיבל מברק מאלביס פרסלי וטום פרקר בו הם מאחלים לקבוצה הבריטית בהצלחה.

הביטלס

בשלהי 1963, אד סאליבן ופמלייתו עברו בנמל התעופה הית'רו בלונדון, והיו עדים לקבלת הפנים החמה אותה קיבלו הביטלס ממעריציהם בזמן שחזרו מסבוב הופעות בסטוקהולם, כאשר הופיעו בתוכנית טלוויזיה כלהקת חימום לכוכבת המקומית ליל בבס (Lill-Babs). סאליבן הסתקרן מהעניין באומרו לפמלייתו שקבלת הפנים וכל ההמולה זה אותו הדבר כאילו שאלביס פרסלי בכבודו ובעצמו שם. בהצלחה הציע סאליבן למנהל הביטלס בריאן אפשטיין לשלם לו מחיר מלא עבור הופעה בודדת, אולם למנהל הביטלס הייתה תוכנית טובה יותר, הוא רצה יותר חשיפה ללקוחות שלו, והציע : במקום ההצעה של סאליבן, הביטלס יופיעו שלוש פעמים, במחיר נמוך, אך יקבלו את מרכז תשומת הלב בכל תוכנית.

הביטלס בהופעה בתוכנית, 1965

הביטלס הופיעו בשלוש תוכניות רצופות בפברואר 1964, בציפייה גדולה ותרועות רמות כאשר "I Want to Hold Your Hand" טיפס בזריזות למקום הראשון במצעדים. ההופעה הראשונה בתוכנית ב-9 בפברואר נחשבת לציון דרך בתרבות הפופ האמריקאי, ותחילתה של הפלישה הבריטית במוזיקה. לשידור היו מספר מוערך של כ־73 מיליון צופים, באותו זמן רייטינג שיא בטלוויזיה האמריקאית. והוא אופיין בקהל המורכב ממספר של צעירים בדמעות הצועקים בהיסטריה. הביטלס, לאחר פתיח התוכנית ביצעו את השירים "All My Loving" ו-"Till There Was You" כאשר את שמות חברי הלהקה הוצגו בתמונות קלוז אפ, אשר כוללת את הכתובית המפורסמת "מצטערים בנות, הוא נשוי" אשר הופיעה על ג'ון לנון, ולאחר מכן ביצעה הלהקה את השיר "She Loves You", חלק זה של במופע של הביטלס הוקלט לפני השידור, וזה היה במקום הופעה חיה בכל הכאוס והמהומה שררה באולפן לאחר שהביטלס ביצעו את שירם הראשון, הלהקה חזרה מאוחר יותר לתוכנית וביצעה את השירים "I Saw Her Standing There" ו-"I Want to Hold Your Hand".

התוכנית בשבוע שלאחר מכן, שודרה ממיאמי ביץ' היכן שמוחמד עלי (שבאותו זמן עדיין נקרא קסיוס קלי) התאמן לקראת הקרב על התואר הראשון שלו נגד סוני ליסטון. שני המחנות השתמשו באירוע כדי ליצור פרסום. בערב שידור התוכנית (16 בפברואר), המוני אנשים כמעט ומנעו מהלהקה להופיע, והלהקה נזקקה לשוטרים כדי לחצוץ ביניהם לבין ההמון, ורק לאחר מכן התחילה לנגן את השיר "She Loves You" שניות לאחר שהלהקה הגיעו למקומם. לאחר מכן המשיכה הלהקה עם השירים "This Boy" ו-"All My Loving", וחזרו להופיע מאוחר יותר לסיים את המופע עם השירים "I Saw Her Standing There",‏ "From Me to You" ו-"I Want to Hold Your Hand".

הביטלס הופיעו בהופעה חיה בהופעתם האחרונה ב-14 באוגוסט 1965. התוכנית שודרה ב-12 בספטמבר 1965, ונקפה לזכותו של סאליבן כ־60 אחוזי רייטינג. להופעה זו קדמו של מערכונים לפני שהאם הופיעו וביצעו את השירים "I Feel Fine",‏ "I'm Down" ו-"Act Naturally, ולאחר מכן סגרו את התוכנית עם השירים "Ticket to Ride",‏ "Yesterday" ו-"Help!‎". למרות שהייתה זו הופעתם האחרונה בתוכנית, הלהקה סיפקה באופן בלעדי לתוכנית מגוון פרומואים למספר משיריהם לדוגמת "Paperback Writer" ו-"Strawberry Fields Forever".

אמנים אפרו אמריקאים

הסופרימס

הסופרימס היו מופע מיוחד במופע של אד סאליבן. בנוסף לכמעט 20 הופעות בתוכנית, הם היו ההעדפה האישית של סאליבן, אשר קרא להם בחיבה "הבנות". במהלך חמש שנות הופעתן בתוכנית, הסופרימס הופיעו ושרו 15 מלהיטיהן, ועוד מספר שירי מחזות מתיאטרון ברודוואי. הלהקה בעלת ההרכב הפופולרי של דיאנה רוס, מארי וילסון, ופלורנס בלרד הופיעה 15 פעמים במהלך השנים 1964 עד 1967.

הלהקה הופיעה מחדש בתוכנית באוקטובר 1967, תחת השם "דיאנה רוס והסופרימס", כאשר את פלורנס בלרד החליפה סינדי בירדסונג, ואילו רוס בלטה בלהקה החדשה יותר מבשעבר. הופעתה האחרונה של הסופרימס, זמן קצר לפני שהתוכנית ירדה מהמסך, הייתה כדי להציג לאמריקה את מחליפתה של דיאנה רוס, ג'ין טרל במרץ 1970.

הזדמנויות לאמנים אפרו-אמריקאים

בתקופה בה היו אפשרויות מעטות לאמנים אפרו אמריקאים להופיע בטלוויזיה הארצית, סאליבן היה מלך הכישרונות האפרו-אמריקאים. הוא הקפיץ את הקריירה של אמנים שחורים רבים בכך שהציג אותם לקהל צופים בתפוצה ארצית, והתעלם מהביקורת הרבה על כך. כך אמר אד סאליבן בריאיון ל-NEA:

הדבר החשוב ביותר (במהלך עשר השנים הראשונות בהן רצה התוכנית) הוא ששמנו בה הכול מלבד צרות אופקים. כאשר התוכנית התחילה, בשנת 1948, נפגשתי עם ספונסרים. היו שם "דרומיים" והשם שאלו אותי אם אני מתכנן לשים בתוכנית "שחורים", עניתי להם "כן", והם אמרו לי שלא כדאי לי, אבל שכנעתי אותם שאני לא מתכוון לשנות את דעתי. ואתה יודע משהו?, דווקא הסתדרנו די טוב בדרום. אף פעם לא הייתה לנו שם בעיה.

התוכנית אירחה בדרנים אפרו אמריקאים דוגמת: פרנקי ליימון, הסופרימס, מריאן אנדרסון, לואי ארמסטרונג, פרל ביילי, לאברן בייקר (LaVern Baker), הארי בלפונטה, ג'יימס בראון, גודפרי קיימברידג' (Godfrey Cambridge), דיאן קארול, ריי צ'ארלס, נט קינג קול, ביל קוסבי, קאונט בייסי, דורות'י דיינדרידג', סמי דייוויס ג'וניור, בו דידלי, דיוק אלינגטון, לולה פלאנה, המימד החמישי, אלה פיצג'רלד, ארבע הפסגות, אריתה פרנקלין, דיק גרגורי, ויליאם כריסטופר הנדי, לנה הורן, חמישיית הג'קסונים, מהליה ג'קסון, ארת'ה קיט, גלדיס נייט והפיפס, אנטוני הקטן והאימפריאלס (Little Anthony and the Imperials), ג'וני מאטיס, סמוקי רובינסון, מלבה מור, הפלאטרס, לאונטין פרייס, ריצ'רד פריור, לו רולס, דלה ריסה (Della Reese), ניפסי ראסל, נינה סימון, סליי אנד דה פמילי סטון, הטמפטיישנס, מרתה והונדלס, טינה טרנר, דיון וורוויק, דיינה וושינגטון, את'ל ווטרס, פליפ וילסון, ג'קי וילסון, ננסי וילסון, סטיבי וונדר. לפני מותו בהתרסקות מטוס בדצמבר 1967, אוטיס רדינג הוזמן והיה אמור להופיע בתוכנית באותה שנה. שידור אחר היה של זמר הבס-בריטון האפרו-אמריקאי אנדרו פריסון אשר שר את השיר ("Ol' Man River") מתוך המחזמר של ג'רום קרן ואוסקר המרשטיין "ספינת השעשועים", אשר באותה תקופה היה מבוצע בטלוויזיה רק בידי זמרים "לבנים".

בכל מקרה, סאליבן הציג "כוכבים", ונתן הבלטה למוזיקאים "שחורים" אך עם צנזורה. לדוגמה, הוא הזמין את פאטס דומינו לסוף התוכנית במקרה שהוא יהיה צריך לבטל אותו. שנה לאחר מכן קרה אותו הדבר לסם קוק, כאר חתך אותו באמצע השיר "You Send Me". מודע לכך שהרבה "מבוגרים לבנים" רואים בפאטס דומינו כמטרד, סאליבן החביא את להקתו של דומינו מאחורי וילון, ובכך הקטין את מספר הפרצופים ה"שחורים". סאליבן הציג את פאטס דומינו כאשר הוא שר לבד עם פסנתר כך שנראה כאילו הוא שר לבד כמו נט קינג קול או פאטס וולר, ואילו הוא "גרם לפאטס דומינו לעמוד במהלך הקטע האחרון בשיר כדי לחשוף את גופו השמנמן".

החבובות

החבובות הוצגו לראשונה במופע של אד סאליבן, ב-18 בספטמבר 1966 על ידי ג'ים הנסון. בין השנים 1966 ל-1971, חלק מהדמויות הופיעו במהלך התוכנית 25 פעמים.

ברודוויי

התוכנית בלטה בכך שהציגה לראווה הופעות של מספר מחזות זמר קלאסיים של תיאטרון ברודוואי מאותה תקופה, אשר לעיתים הציגו את אותם הופעות הצוות המקורי של המחזמר, דוגמת:

• "סיפור הפרברים" - קרול לורנס ולארי קרט אשר שרו את השיר "Tonight", "כנופיית הג'טס" ביצעו את השיר "Cool".
• "גבירתי הנאווה" - ג'ולי אנדרוז שרה "I Could Have Danced All Night" ואת "Wouldn't It Be Loverly", רקס הריסון ביצע את השיר "Why Can't the English?‎", סטנלי הולווי שר את "With a Little Bit of Luck", ג'ון מיכאל קינג שר את "On the Street Where You Live".
• "קמלוט" - ריצ'רד ברטון וג'ולי אנדרוז ביצעו קטע נרחב הכולל את שיר הנושא ואת השיר "What Do the Simple Folk Do?‎", רוברט גולט שר את "If Ever I Would Leave You", ואת "C'est Moi".
• "ספינת השעשועים" - 1961, פתיחת מרכז ניו יורק - אנדרו פריסון שר את "Old Man River", קרול ברוס שרה את "ביל".
• "קרנבל!" - אנה מריה אלברגטי שרה "Love Makes the World Go 'Round".
• "ביי ביי בירדי" - דיק ואן דייק שר את "Put On A Happy Face", צ'יטה ריברה שרה את "Spanish Rose", פול לינד שר את "Hymn for a Sunday Evening" ואת "Kids".
• "אוליבר!" - ג'ורג'יה בראון שרה את "As Long as He Needs Me", דייבי ג'ונס שר את "Consider Yourself".
• "אוקלהומה!" - ג'ון רייט, סלסט הולם, פלורנס הנדרסון, ברברה קוק שרו את שיר הנושא "אוקלהומה".
• "צ'ריטי המתוקה" - גוון ורדון שרה את "I'm A Brass Band" ואת "If My Friends Could See Me Now".
• "פלורה האימה האדומה" - לייזה מינלי שרה את "All I Need Is One Good Break" ואת "Sing Happy".
• "שיר פרח התוף" - פט סוזוקי ביצעה את "I Enjoy Being a Girl".
• "גברים מעדיפים בלונדיניות" - קרול צ'אנינג שרה את "Diamonds Are a Girl's Best Friend".
• "שיער" - שחקני המחזה אשר ביניהם מלבה מור, ג'רום ראגני, ג'יימס ראדו ביצעו את השיר "Aquarius/Let the Sunshine In".
• "הלו, דולי!" - פרל ביילי ביצעה את "Before the Parade Passes By".
• "I Do! I Do!" - גורדון מקריי, וקרול לורנס שרו את שיר הנושא מהמחזמר, את השיר "I Love My Wife" ואת "My Cup Runneth Over".
• "נשקי אותי, קייט" - אלפרד דרייק, פטרישיה מוריסון, ליסה קירק, הרולד לאנג שרו את "Another Op'nin' Another Show",‏ "We Open In Venice" ו-"Wunderbar".
• "האיש מלה מאנצ'ה" - ריצ'רד קיילי שר את "The Impossible Dream", ג'ואן דיינר שרה את "What Does He Want of Me?‎".
• "Purlie" - מלבה מור שרה את "I Got Love" ואת "Purlie".
• "אתה אדם טוב, צ'רלי בראון" - גארי סוגרוף, בוב בלדן, סקיפ הינאנט, קרן ג'ונסון וביל הינאנט שרו את שיר הנושא של המחזמר.
• "ג'יג'י" - מוריס שבלייה והרמינוי גינגולד ביצעו מתוך הסרט את הדואט "I Remember It Well".

רובם של השחקנים והזמרים הופיעו עם האיפור והתלבושות אותם הם לבשו במחזות זמר עצמם, לעיתים הופעותיהם היוו ההקלטות היחידות של המחזות עם צוות השחקנים המקורי. מאחר שלא היו שידורים של פרס טוני עד לשנת 1967, הייתה מסורת בברודוויי שאין הופעות בימי ראשון בערב, כדי לאפשר לשחקנים להופיע בתוכניות הערב בלא פגיעה בהצגות. הופעות רבות מהתוכנית נערכו והופצו ב־DVD "מיטב מחזות הזמר של ברודוויי" בביצוע הליהוק המקורי מהמופע של אד סאליבן.

מחלוקות בתוכנית

בו דידלי

ב-20 בנובמבר 1955, הזמר וגיטריסט הרוק אנד רול האפרו אמריקאי בו דידלי הופיע בתוכנית, רק כדי לשיר שני שירים ולעצבן את סאליבן, "שרתי שני שירים והוא השתגע". דידלי התבקש לשיר את הלהיט של טנסי ארני פורד "Sixteen Tons", אולם כאשר הופיע דידלי על הבמה, הוא שר את שירו שלו "בו דידלי". מאוחר יותר טען דידלי שאד סאליבן אמר לו את המילים הבאות "אתה השחור הראשון שאי פעם דפק אותי!", "הייתי מוכן לריב איתו, מאחר שהייתי פרחח רחוב קטן משיקגו, שהוא יקרא לי 'שחור', באותם ימים זה היה נחשב כאילו הוא קרא לי כושי. המנהל שלי אמר "זה אדון סאליבן", ואני עניתי "מעניין לי את התחת מי זה אדון סאליבן, הוא לא ידבר אלי ככה", ואז הוא אמר לי "אתה לא תעבוד יותר ב"שואו ביזנס" יותר, בחיים שלך לא תופיע יותר בתוכנית טלוויזיה!"", ואכן בו דידלי, מעולם לא הופיע שוב בתוכנית.

באדי הולי והקריקטס

ב-26 בינואר 1958, בהופעתם השנייה בתוכנית, תוכנן שבאדי הולי והקריקטס יבצעו שני שירים. סאליבן רצה שבאדי הולי והלהקה יבצעו שיר אחר במקום להיטם "Oh, Boy!", אשר אותו החשיב סאליבן כקולני מדי, הולי אמר לסאליבן שהוא כבר אמר לחברים שלו בטקסס שהוא ישיר את השיר "Oh, Boy!‎" בשבילם. במהלך אחר הצהריים זומנו בהתראה קצרה באדי הולי והקריקטס, אולם רק באדי הולי היה בחדר הלבשה. כאשר נשאל הולי היכן שאר הלהקה, ענה הולי "לא יודע, אי אפשר לדעת איפה הם". בתגובה ענה לו סאליבן "אני מבין שהקריקט לא כל כך מתרגשים מלהופיע במופע של אד סאליבן", והולי החזיר לו בתגובה "אני מקווה שהם מתרגשים מזה יותר ממני".

סאליבן, אשר עוד קודם לכן כעס בעניין בחירת השירים של הלהקה, נעשה כועס אף עוד יותר. הוא חתך את המופע של הקריקט משני שירים לשיר אחד, וכאשר הציג אותם הוא שיבש את שמו של הולי בכך שאמר את "Hollered" (צעקה באנגלית, בנוסף הוא הגה גם את שמם של הקריקטס כך שישמעו כמו "הפיקטס". בנוסף סאליבן גם דאג שהמיקרופון לגיטרה חשמלית של באדי הולי יהיה מכובה. הולי ניסה לפצות על כך בכך ששר חזק ככל שיכל, ושוב ושוב ניסה להגביה את הווליום של הגיטרה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המופע של אד סאליבן בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של המופע של אד סאליבן

• המופע של אד סאליבן, סרטונים בערוץ היוטיוב
• "המופע של אד סאליבן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "המופע של אד סאליבן", באתר AllMovie (באנגלית)
• "המופע של אד סאליבן", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "המופע של אד סאליבן", באתר Metacritic (באנגלית)
• "המופע של אד סאליבן", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)