וינסלו הומר
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות שונות של הגהה, ניסוח ותרגום לאורך כל הערך. | |
וינסלו הומר (באנגלית: Winslow Homer; 24 בפברואר 1836 – 29 בספטמבר 1910) היה צייר ומאייר אמריקאי. הוא נחשב לאחד הציירים המובילים באמריקה של המאה ה-19 ודמות בולטת באמנות האמריקאית.[1]
 | |
| וינסלו הומר, 1880 | |
| לידה |
24 בפברואר 1836 בוסטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
29 בספטמבר 1910 (בגיל 74) Prouts Neck, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות מאונט אובורן |
| מקום לימודים |
ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק |
| תקופת הפעילות |
מ-1859 |
| תחום יצירה |
רישום |
| זרם באמנות |
ריאליזם |
| הושפע על ידי |
גוסטב קורבה, קלוד מונה |
| יצירות ידועות |
Two Girls with Sunbonnets in a Field, The Bean Picker, The Watermelon Boys, The Yellow Jacket, Man with a Knapsack, Autumn Tree Tops, Robert Junkins' Garrison House, York, Maine, Mountain Wagon, A Country Lad, The Butterfly, Sunlight and Shadow, Corn Husking, Man With A Scythe, Farmyard with Ducks and Chickens, The Morning Bell, Sandy Beach with Breakers, Boy and Girl in a Field with Sheep, Gathering Autumn Leaves |
  | |
הומר החל את הקריירה שלו בעבודה כמאייר מסחרי.[2] לאחר מכן, הפיק ציורי שמן ועבודות אולפן מרכזיות. הוא גם השתמש רבות בצבעי מים.[3]
ראשית חייו
עריכההומר, נולד בבוסטון, מסצ'וסטס, בשנת 1836, לאביו צ'ארלס סאבאג' הומר ולאמו הנרייטה בנסון הומר, שניהם מוותיקי המתיישבים בניו אינגלנד. אמו הייתה ציירת צבעי מים חובבת והמורה הראשונה של הומר. היא ובנה ניהלו מערכת יחסים קרובה לאורך חייהם. הומר קיבל רבות מתכונותיה, כולל אופייה השקט, חברותיות, חוש הומור והכישרון האמנותי שלה. להומר הייתה ילדות מאושרת, שעברה בעיקר בקיימברידג' הכפרית, מסצ'וסטס. הוא היה תלמיד ממוצע, אך כישרונו לאמנות ניכר כבר בשנותיו הראשונות.
אביו של הומר היה איש עסקים הפכפך וחסר מנוחה שתמיד חיפש לנוע הלאה. כשהומר היה בן שלוש-עשרה, צ'ארלס ויתר על עסקיו כדי להשיג הון בזמן בהלת הזהב בקליפורניה. כשנכשל, עזב צ'ארלס את משפחתו ויצא לאירופה לגייס הון לתוכניות אחרות להתעשרות שלא צלחו.
לאחר סיום התיכון של הומר, אביו ראה פרסומת בעיתון וסידר לו חניכות בגיל 19, אצל ג. ה. בופורד, ליתוגרף מסחרי בבוסטון. הומר עבד בעבודות מסחריות, כמו מודעות, במשך שנתיים. ב־1857, היה עצמאי - פרילנסר, ודחה הצעה להצטרף לצוות המגזין הארפר'ס ויקלי.
איור
עריכההקריירה של הומר כמאייר נמשכה כמעט עשרים שנה. הוא תרם איורים מחיי בוסטון ומחיי ניו אינגלנד הכפריים למגזינים בתקופה בה שוק האיורים צמח ואפנות השתנו במהירות. עבודותיו המוקדמות, כללו בעיקר חריטות עץ מסחריות של סצינות חברתיות עירוניות וכפריות, ואופיינו במתארים נקיים, צורות פשוטות, ניגודיות דרמטית של אור וחושך וקבוצות דמויות מלאות חיים - איכויות שנשארו חשובות לאורך הקריירה שלו. ההצלחה המהירה שלו נבעה בעיקר מהבנתו בעיצוב גרפי ומהתאמת העיצובים שלו לחריטת עץ.[4]
לפני שעבר לניו יורק בשנת 1859, התגורר הומר בבלמונט, מסצ'וסטס עם משפחתו, באחוזת בלמונט של דודו. בית הומר של 1853, היה ההשראה לחלק מאיוריו וציוריו המוקדמים, כולל כמה מתמונותיו משנות השישים של המאה ה-19.
הסטודיו של הומר
עריכה
בשנת 1859 פתח סטודיו בבניין הסטודיו ברחוב העשירי בעיר ניו יורק, בירת האמנות וההוצאה לאור של ארצות הברית. עד שנת 1863 השתתף בשיעורים באקדמיה הלאומית לעיצוב ולמד אצל פרדריק רונדל את יסודות הציור. כבר אחרי שנה של אימונים, ייצר הומר עבודות שמן מצוינות. אמו ניסתה לגייס כספים משפחתיים כדי לשלוח אותו לאירופה להמשך לימודים, ובמקום זאת שלחה אותו לקווי החזית של מלחמת האזרחים האמריקאית (1861-1865), שם שרטט סצנות קרב וסצנות מחיי המחנה, את הרגעים השקטים כמו גם אלה הכאוטיים. השרטוטים הראשוניים שלו היו של המחנה, מפקדיו וצבאו של קצין האיחוד המפורסם, האלוף ג'ורג' ב. מקללן, בגדות נהר פוטומאק באוקטובר 1861.[5]
אף על פי שהרישומים לא זכו לתשומת לב רבה באותה תקופה, הם מסמנים את כישוריו המתרחבים של הומר ממאייר לצייר. בדומה לסצינות האורבניות שלו, הומר גם אייר נשים בזמן מלחמה, והראה את השפעותיה של המלחמה בעורף. עבודת המלחמה הייתה מסוכנת ומתישה.
הוא התחיל לעבוד על סדרה של ציורים הקשורים למלחמה, המבוססים על רישומיו, הוא הציג ציורים של נושאי המלחמה בכל שנה באקדמיה הלאומית לעיצוב משנת 1863 עד 1866. ציורו - ״בית, בית מתוק״ הוצג באקדמיה הלאומית וזכה שבחים במיוחד.
בעקבות הציור, נבחר הומר לאקדמאי חבר, ולאחר מכן ,בשנת 1865, לאקדמאי מלא . [10] במהלך תקופה זו הוא המשיך למכור את האיורים שלו לכתבי-עת.[6]
לאחר המלחמה התמקד הומר בעיקר בציור סצנות ילדות ונשים צעירות, אשר שיקפו בעיניו נוסטלגיה לימים פשוטים יותר, הן שלו הן של האומה כולה.
הומר התעניין גם בנושאים שלאחר המלחמה שהעבירו את המתח הדומם בין שתי קהילות המבקשות להבין את עתידן. בציור השמן שלו ״ביקור בעלת הבית הזקנה״ (1876) נראה מפגש בין קבוצה של ארבע שפחות משוחררות ובעלת הבית לשעבר. השוויון הפורמלי בין הדמויות העומדות מרמז על האיזון אותו קיוותה האומה למצוא בשנים הקשות של השיקום לאחר המלחמה. הומר חיבר את הציור הזה מרישומים שצייר במהלך מסעו בווירג'יניה.
סמוך לתחילת קריירת הציור שלו, הומר בן ה 27 הפגין בגרות של רגשות, עומק, תפיסה ושליטה בטכניקה. הריאליזם שלו היה אובייקטיבי, נאמן לטבעו ונשלט רגשית.
נופים וצבעי מים
עריכהלפני שהציג באקדמיה הלאומית לעיצוב, הומר נסע לפריז, צרפת בשנת 1867, שם נשאר במשך שנה. הציור המוקדם ביותר שלו, ״שבוי מהחזית״, הוצג בתערוכה בפריז באותו זמן. הוא לא למד באופן רשמי אך הוא עסק בציור נוף כשהמשיך לעבוד עבור המגזין הרפר, תוך שהוא מתאר סצנות מחיי פריז.
.jpg)
הומר צייר כתריסר ציורים קטנים במהלך שהותו בפריז, ואפילו שהגיע לצרפת בתקופה של אפנות חדשות באמנות, הנושא העיקרי לציוריו היה חיי האיכרים, כשהוא מראה יותר התאמה עם אסכולת ברביזון מאשר עם האמנים החדשים אדוארד מאנה וז׳אן קורבה. אף על פי שהאינטרס שלו לתאר אור טבעי מקביל לאלה של האימפרסיוניסטים המוקדמים, אין שום עדות להשפעה ישירה, שכן כבר היה צייר אמריקני בשל וכבר פיתח סגנון אישי שהיה הרבה יותר קרוב לאדוארד מאנה מאשר לקלוד מונה. לרוע המזל, הומר היה מאוד דיסקרטי לגבי חייו האישיים ושיטותיו, אך עמדתו הייתה של עצמאות הסגנון והתמסרות לנושאים אמריקאים.
לאורך שנות ה -70 של המאה ה -19 המשיך הומר לצייר בעיקר סצנות כפריות או אידיליות של חיי משק, ילדים משחקים, ומבוגרים צעירים מחזרים, כולל בית ספר כפרי (1871) ופעמון הבוקר (1872). בשנת 1875 הפסיק הומר לעבוד כמאייר מסחרי ונדר לשרוד על ציוריו.[7]
למרות המוניטין המצוין שלו, הומר לא צבר הון מציוריו. [17] הוא הציג ציורים בתערוכת המאה של 1876 בפילדלפיה, פנסילבניה, כמו אחד הציורים הטובים והמפורסמים ביותר שלו ״השייטים״ (1876), שהפך לציור איקוני שלו וזכה לשבחים רבים. בציור זה תיאר הומר אב ושלושה נערים שיצאו לשייט. הומר צייר גם תמונות מחיי האפרו-אמריקאים כמו ״מתלבשים לקרניבל״ (1877) ו״ביקור הפילגש הזקנה״
.jpg)
בשנת 1877 הומר הציג לראשונה במועדון האמנות בבוסטון את ציור השמן, "שמש אחר הצהריים", ועד 1909 שב והציג בבוסטון לעיתים קרובות . החל משנת 1882 הציג גם עבודות על נייר; רישומים וצבעי מים.
הומר החל לצייר עם צבעי מים בקביעות בשנת 1873 במהלך שהות קיץ בגלוסטר, מסצ'וסטס. הטכניקה שלו הייתה טבעית מההתחלה, וממנה ניכר כישרונו המולד למדיום הקשה. ההשפעה שלו תהיה מהפכנית. ציורי צבעי המים שלו הפכו פופולריים ונמכרו ביתר קלות, ושיפרו את מצבו הכלכלי במידה ניכרת.
בשלהי שנות ה-70 של המאה ה -19 הומר הפך למתבודד, בין אם כתוצאה מאכזבות עם נשים או בשל סערת רגשות אחרת, כבר לא נהנה מחיי חברה עירוניים וחי במקום זאת בגלוסטר. במשך זמן מה הוא אפילו התגורר במגדלור המזרחי המבודד (עם משפחת השומר). השהות הזאת ביססה מחדש של אהבתו לים והוא מצא מקור עשיר לנושאים תוך התבוננות מקרוב בדייגים, בים ובמזג האוויר. אחרי 1880, לעיתים רחוקות הוא הציג ציורי נשים מעודנות בפעילות פנאי, והתמקד במקום זאת בציור נשים עובדות.
אנגליה
עריכה
הומר בילה שנתיים (1881–1882) בכפר בחוף האנגלי. רבים מציוריו בתקופה זו מתארים גברים ונשים בפעילותם היומיומית. עבודותיו מתקופה זו הן כמעט אך ורק בצבעי מים.[8] מגוון הצבעים שלו נעשה מוגבל. ציוריו גדולים יותר, שאפתניים יותר. הנושאים שצייר אוניברסליים יותר ופחות לאומניים, יותר הרואיים מתוקף העיבוד נטול הסנטימנטליות שלו. אף על פי שהתרחק מהספונטניות ומהתמימות הבהירה של הציורים האמריקאים בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19, הומר מצא סגנון וחזון חדשים שהביאו את כישרונו לתחומים חדשים.
מיין ובגרות
עריכהכשחזר לארצות הברית בנובמבר 1882, הציג הומר את יצירותיו האנגליות בניו יורק. המבקרים הבחינו בשינוי הסגנון: "זהו הומר שונה מאוד מזה שהכרנו בימים עברו, שעכשיו תמונותיו ... הן יצירות אמנות גבוהה." נשות הומר כבר אינן "בובות שמתהדרות בעדינותן" אלא "נשים חסונות, חסרות פחד, אמהות המסוגלות להחזיק מעמד בכוחות עצמן מול גחמות הטבע לצד גברים שלהן".
.jpg)
בשנת 1883 עבר הומר למיין, והתגורר במרחק 75 מטרים מהאוקיינוס.
מאמצע שנות השמונים של המאה ה-19 צייר הומר את סצנות הים המונומנטליות שלו. בגיל חמישים הפך הומר ל"רובינסון קרוזו, סגור באי האמנות שלו - נזיר עם מכחול". כפי שכתב העיתון "הניו יורק איוונינג פוסט". אך למרות ההכרה בגדולתו האמנותית, עבודתיו של הומר מעולם לא זכו לפופולריות של הציורים המסורתיים של תמונות סלון או של דיוקנאות של ג'ון סינגר סרג'נט. רבות מהתמונות נמכרו רק לאחר שנים ארוכות.
בשנים אלו קיבל הומר תמיכה רגשית בעיקר מאמו, מאחיו צ'ארלס, ומגיסתו מרתה ("מאטי"). לאחר מות אמו, תמך הומר באביו המזדקן, וגיסתו מאטי הפכה לקשר האינטימי הקרוב ביותר שלו. בחורף 5–1884, העז הומר לעבור למקומות חמים יותר בפלורידה, קובה ובהאמה, ויצר סדרת ציורים בצבעי מים עבור המגזין "סנצ'רי". הוא החליף את הים הסוער והירוק בשמים הכחולים והנוצצים של הקאריביים. השהות הטרופית שלו העניקה לו השראה ורעננה אותו, בדומה לנסיעותיו של פול גוגן לטהיטי.
הציור "גן בנסאו" (1885) הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לצבעי מים אלה. שוב, רעננותו ומקוריותו זכו לשבחים מצד המבקרים אך הוכיחו כי הם מתקדמים מדי עבור קוני האומנות המסורתית. הומר חי בחסכנות ובצמצום, ואחיו האמיד צ'ארלס תמך בו כלכלית בעת הצורך.
בשנת 1893 צייר הומר את אחת מיצירותיו ה"דרווינסטיות" המפורסמות ביותר "ציד השועלים", המתאר להקה של עורבים מורעבים היורדים על שועל שהאט בשלג עמוק. זה היה הציור הגדול ביותר של הומר, והוא נרכש מייד על ידי האקדמיה לאמנויות בפנסילבניה, הציור הראשון שלו באוסף מוזיאונים אמריקני גדול. בשנת 1900 הודות למחירים טובים שהשיג ממוזיאונים עבור ציוריו וקבלת דמי שכירות מנכסי נדל"ן, הגיע הומר ליציבות פיננסית. הוא גם השתחרר מהאחריות של הטיפול באביו שנפטר שנתיים קודם לכן. הומר המשיך לייצר ציורים בצבעי מים, בעיקר בנסיעות לקנדה ולקריביים. עבודות מאוחרות אחרות כוללות סצנות ספורטיביות, וגם נופי ים ללא דמויות אנושיות, בעיקר גלים שמתנפצים על סלעים באור משתנה. נופי הים המאוחרים שלו מוערכים במיוחד בגלל ביטוים הדרמטי והכוחני של כוחות הטבע, וביופיים ובעצמתם.
הומר נפטר בשנת 1910 בגיל 74 בסטודיו שלו, ונקבר בבית העלמין בהר אובורן בקיימברידג', מסצ'וסטס.
הסטודיו שלו, שהפך לציון דרך היסטורי לאומי, נמצא בבעלות מוזיאון פורטלנד לאמנות.
השפעה
עריכההומר מעולם לא לימד בבית ספר או באופן פרטי, אך עבודותיו השפיעו משמעותית על הדורות הבאים של ציירים אמריקאים, על פרשנותם הישירה והאנרגטית למערכת היחסים של האדם לשממה. רוברט אנרי כינה את יצירתו של הומר כ"יושרה של הטבע ".
אולי האינדיבידואליזם הצנוע של הומר נתפס בצורה הטובה ביותר בהצהרתו לאמנים: "הסתכל על הטבע, עבד באופן עצמאי ופתור את הבעיות שלך."
קישורים חיצוניים
עריכה
- וינסלו הומר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- וינסלו הומר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
וינסלו הומר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
וינסלו הומר, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ Winslow Homer - paintings, biography, quotes of Winslow Homer, www.winslowhomer.org
- ^ Hidden Depths
- ^ Walter Hines Page, Arthur Wilson Page, The World's Work, Doubleday, Page & Company, 1911. (באנגלית)
- ^ Winslow Homer - Making Art, Making History, www.clarkart.edu (ארכיון)
- ^ Winslow Homer and the American Civil War, Southern Spaces
- ^ Columbus Museum of Art, The American collections, Columbus Museum of Art, Columbus, Ohio : The Museum, in association with H.N. Abrams, New York, 1988
- ^ Winslow Homer biography, www.metmuseum.org
- ^ "Inside the Bar – Winslow Homer – 54.183 – Work of Art – Heilbrunn Timeline of Art History", www.metmuseum.org