ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מודיע נפגעים
מודיע נפגעים הוא מי שתפקידו להודיע לבני משפחתו של הרוג או פצוע קשה על שאירע ליקירם. התפקיד, הנחשב לקשה ורגיש, קיים באופן רשמי בצה"ל, במשטרת ישראל ובמספר צבאות בעולם.
אזכורים לפעילות זו קיימים לכל אורך ההיסטוריה, כולל בתנ"ך, בו מסופר - בין היתר - על פטירתו של עלי הכהן כתוצאה משמיעתו את הבשורות הרעות משדה הקרב. קיימת התייחסות מיוחדת בהלכה על האופן הנכון להודעת נפגעים אצל קרוביהם ומכריהם.
מישהו צריך לעשות את זה
|
|---|
|
"אין הודעה שעשיתי שלא השאירה איזושהי שריטה. אני חושב שהגוף מצולק מהשריטות של ההודעות, זה נשאר. אבל כשאתה מקבל את הטלפון הבא מקצין העיר, אתה אומר לעצמך 'מישהו צריך לעשות את זה'." |
| רס"ן (מיל') משה לב, מודיע נפגעים[1] |
רקע
עריכההודעות על מוות היו קיימות משחר האנושות בכל הקהילות. בהיעדר אמצעי תקשורת אחרים ההודעות הועברו מפה לאוזן, ממשפחה קרובה לחברים, למכרים, לקרובי משפחה רחוקים והלאה. בקהילות קטנות ומרוחקות אחת מהשנייה כאשר כל החברים היו גרים בקרבה, היה ניתן פשוט ללכת מבית לבית ולספר את ההודעה. עם התפתחות החברה והתרבות האנושית, פותחו אמצעים מתוחכמים יותר להפצת הבשורה הקשה, ולעיתים הפך התפקיד למקצוע.
ביהדות
עריכהבתנ"ך
עריכה[[קובץ:תבנית:תמונה לטיפול|Friedrich Wilhelm Schadow 001.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הבשורה על מות יוסף]]
|
| שמואל ב' פרק י"ח |
בתנ"ך מופיעים מספר מקרים של הודעות על מות אדם קרוב:[2]
- אחי יוסף מנסים להימנע משקר, על ידי אי אמירת הדברים באופן ישיר. הם שומרים על שתיקה מכל אמירה ברורה, ומובילים את יעקב להבין בעצמו שיוסף נטרף.
- שמואל א', ד' - הודעת המבשר לעלי על מות בניו והילקח ארון הא-לוהים.
- איש בנימין מגיע ופותח בפרטים לכאורה מיותרים ורחוקים מן העיקר, שמהווים פתיחה בתקשורת עם עלי, וגורמים לעלי לבקש עוד פרטים. לאחר מכן הוא מתחיל בבשורות הרעות מהקל לכבד, קודם באופן כללי על המערכה, ואז מתמקד על בני משפחתו של עלי ורק אחר כך הוא מודיע על הילקח ארון ה'. למרות המאמץ של המודיע להקל עד כמה שאפשר את קבלת הבשורה הקשה - עֵלי נופל ומת.
- המודיע לא טורח לברר את מערכת היחסים הרגשית בין דוד לבין זה הנתפש כאויב, ומיד לאחר דו-שיח קצר הוא מוסר בגסות, ללא פרטים, על מות שאול ויהונתן בנו. דוד מגיב בקריעת בגדיו רק אחר מסירת כל הפרטים, ורק לאחר שהוא רואה בעיניו הוכחות מוחשיות התומכות בדברי העמלקי – עד אז הייתה קיימת הכחשה, המתאימה למצב בו אין המקבל מעוניין להשלים עם אובדן של קרוב.
- עבדי המלך נרתעים מלהגיד למלך את מה שהוא חושש לשמוע. ההודעה מגיעה אל דוד באופן לא ישיר, כאשר דוד שומע את האחרים מתלחשים והוא מבין מה אירע. דוד שואל שאלה ישירה לגבי גורלו של בנו, ועבדיו רק מאשרים את מה שהוא עצמו אמר.
- שני המודיעים לא קולטים את הקשר הרגשי העמוק שנותר בין דוד לאבשלום למרות המרד. אחימעץ מרכך את המכה על ידי בשורה שמשהו אכן התרחש אך מתחמק מהעברת תוכן האירוע. הכושי בחוסר רגישות פותח בשבח המעשה אשר נעשה. שני השליחים מחזקים איש את דברי רעהו, אך התגובה של דוד נדחית עד אחרי סיום דברי האחרון, ומתבטאת ברוגז ולאחריו בבכי ומספד.
- השליח הראשון מתחיל בסיפור סתמי על שיגרת הבהמות במרעה, ורק אז הוא עובר לתיאור עימות עם אויב והפגיעות בעובדים וברכוש; השני והשלישי מדברים מיד על הפגיעות הקשות, בלי הקדמות מיותרות; ורק הרביעי מספר על הרוח הגדולה והפגיעה בנפשות ביתו. רק כאשר איוב מעכל היטב שהוא כעת אדם מוכה - מגיעים בהדרגתיות לפגיעה בגופו. בנוסף, כדי שלא ניתן יהיה לפקפק באמיתות הדברים, הידיעות מגיעות ממספר שליחים, כדי שאי אפשר יהיה לטעות ולחשוב שמא נפלה כאן טעות.
בספרות חז"ל
עריכה- תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ד', עמוד א' - הודעת רב לרבי חייא על פטירת אחיו ואחותו.
- במקום לענות ישירות על השאלה - המבשר עונה רטורית, כדי שהשואל יבין בעצמו שאחיו ואחותו כבר אינם בין החיים.
- ההודעה נמסרת בצורה מחוכמת ומתוכננת היטב, המקנה למבשרת את התואר "אשת חיל".
בהלכה
עריכהלפי ההלכה היהודית, במסירת בשורה קשה יש לדאוג שהמסר ברור ולא משתמע לשתי פנים ושהוא נקלט היטב.[2] אסור בשום פנים ואופן לשקר ("מדבר שקר תרחק" שמות כ"ג, ז'). בסולם הערכים היהודי אין דבר נעלה יותר מן האמת (רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ראשון, פרק ג').[4]
לא חייבים למסור הודעה לאדם אם קיים חשש לשלומו ובריאותו.[5]
צריך לבשר בנחת ובהכנה ולא בפתאומיות.[6] בניסוח הדברים הקשים יש להקדים עניינים עקיפים וכלליים, ורק אז להוביל לחלק הקשה יותר, בהדרגתיות שתואמת כל מקרה לגופו. יש להתחיל בפרטים הפחות קשים לעיכול, ואז להוביל לחלק המר ביותר.[2]
מותר להודיע בשבת כדי למנוע הגעה של מידע למשפחה באופן בלתי מבוקר, אך יש להסיע את חוליית המודיעים לבית המשפחה על ידי נהג נכרי בלבד.[7]
עם קבלת בשורה רעה על מות אדם קרוב יש להגיד את הברכה "ברוך דיין האמת".
חולה שמת לו מת מהקרובים שחייב להתאבל ולקרוע עליהם, ואפילו אביו או אםו[8], אין מודיעים לו על כך, שמא תיטרף דעתו[9]. אם החולה שואל אודות קרובו שמת (והוא אינו יודע על כך), יש לשקר ולומר לו שהוא חי[10].
בשריעה המוסלמית
עריכהמותר להודיע על מוות רק לבני משפחה של הנפטר. אסור להכריז על מוות אם זה עלול לגרום להתאספות כמות גדולה של אנשים.[11]
יש איסור (חראם) להודיע על מוות מהמסגדים או באמצעות מגביר קול.[12]
בימי הביניים
עריכהבתרבויות מסוימות התפקיד של מסירת הודעה על מוות הוטל על אנשים נבחרים שקיבלו כינוי שליחי המוות. הם לבשו שחור ועברו מדלת לדלת עם הודעה קבועה שרק אותה הורשו להגיד.[13] באירופה וגם באמריקה היה נהוג לצלצל בפעמונים כדי לבשר על מוות.[14] הביטוי "למי צלצלו/מצלצלים פעמונים" (For Whom the Bell Tolls) שנלקח ביצירותיו של המשורר האנגלי מהמאה ה-17 ג'ון דאן, מבטא אחדות האנושות אל מול המוות.
בקהילת ביתא ישראל משנודע על פטירתו של אחד מבני העדה, נשלחו שליחים להביא את הבשורה המרה לקרוביו בכל כפרי האזור. לפעמים היו השליחים עוברים ברגל מרחקים של עשרות קילומטרים.[15]
שינויים בעת החדשה
עריכה
כלי תקשורת שונים שימשו מאז המצאתם להעברת הודעות. בין היתר אלה היו גם הודעות על מוות. מתחילת המאה ה-20 הרבה תחנות רדיו מתחילות שידורי הבוקר שלהן בהודעות על מוות וזמני הלוויות. בצורה דומה מפרסמים מודעות אבל בעיתונים. בארצות הברית ובאירופה לא היה נהוג להגיע ללוויה ללא הזמנה. הזמנה הייתה מגיעה במכתב עם מעטפה בעלת מסגרת שחורה. מטרת מכתב זה היה להודיע על מוות וגם להודיע על זמן ומקום הלוויה.[16] מכתבים דומים היו נשלחים על ידי צבא בעתות מלחמה כאשר לא היה ניתן להודיע על מות החיילים באופן פרטני.
בגופים ביטחוניים
עריכהבצה"ל
עריכהצה"ל מפעיל צוותים של מודיעי נפגעים למשפחות חללי צה"ל, הפועלים במסגרת מנהל הנפגעים וקציני הערים של אגף כוח האדם. הודעות למשפחות של פצועים קשה ולמשפחות של שבויים וחטופים נמסרות לרוב בשיטה דומה.
רוב המודיעים הם אנשי מילואים מיומנים, המתנדבים לתפקיד. בזמן הכוננות הם נושאים עימם מדים, ומוכנים לקריאה. צוות מודיעים מתארגן במהירות בנקודת מפגש הסמוכה למקום מגורי משפחת ההרוג. לרוב מצטרף אליהם רופא או צוות מד"א, ולעיתים רחוקות, אם מתאפשר - מצטרף לצוות נציג היחידה הצבאית. הצוות מגיע במהירות אל המשפחה, מתוך מטרה להיות ראשונים לבשר את הבשורה באופן מוסמך וישיר, לפני שהמשפחה תהיה חשופה לשמועות או לדיווחים או פניות של אמצעי תקשורת (עיתונאים, צלמים).[17] מסיבה זו ההודעה נמסרת גם בלילה, בשבת ובחג.[18]
במקרים מיוחדים נמסרת ההודעה למשפחה על ידי בכירי צה"ל, ובהם ראש אכ"א והרב הצבאי הראשי.
צה"ל פונה לעיתים לעיתונות, לדחות ידיעות על נפילת חיילים, כדי לאפשר מתן הודעה מוסמכת למשפחה לפני שתשמע על כך בחדשות. מקרה ידוע יוצא דופן, הוא ההודעה שנמסרה על נפילת הטייס אסף רמון, בנו של אילן רמון. מפקד חיל האוויר עידו נחושתן הגיע להיות המודיע הראשון, אך קדמו לו צלמי עיתונות רבים שהתגודדו בפתח הבית. בעקבות המקרה רונה רמון כתבה מכתב לחברי הכנסת שמפציר בהם לתמוך בחוק שיאסור על כלי התקשורת להטריד אנשים בשעתם הקשה ביותר.[19]
בעקבות מבצע צוק איתן, שבו לחללים אחדים היו חברות (שלא במעמד של ידועות בציבור) ואף ארוסות, עדכן צה"ל את הנהלים, כך שגם חברות יקבלו הודעה על מות חברן, וחברות חיילות תהיינה זכאיות לחופשה של שבוע למשך ימי השבעה.[20]
סוגי הודעות
עריכהמודיעי נפגעים נקראים למשימה במקרים של חלל, פצוע קשה, שבוי ונעדר.
במקרה של חלל ההודעה נמסרת ללא קשר לסיבת המוות. זאת יכולה להיות פגיעה בזמן לחימה, תאונת אימונים, תאונת דרכים, מוות ממחלה, התאבדות ואפילו אירוע פלילי - צה"ל מחויב להודיע בכל מקרה. כמו כן אין חשיבות למקום האירוע או האם זה קרה בזמן חופשה (אפילו חופשת שחרור) או במהלך שהות ביחידה. נוסח ההודעה משתנה בהתאם לנסיבות. בנוסף להבאת הבשורה הקשה לכל בני משפחה מקרבה ראשונה, בתפקידו של המודיע לתאם לוויה, לסייע בביצועה וללוות את המשפחה עד תום השבעה.
כאשר נפטר אזרח עובד צה"ל ביחידה צבאית, במתקן צבאי או בעת מילוי תפקידו מחוץ ליחידה, מי שצריך להודיע על כך למשפחת הנפטר הוא מפקד היחידה (לבד או בליווי מודיע נפגעים).[21]
במקרה של פצוע קשה ההודעה מתבצעת במהירות המרבית כדי להביא את קרובי המשפחה של החייל הפצוע לבית חולים בזמן הקצר ביותר. אם מדובר בפציעה קשה, אף שהחייל הפצוע לעיתים נמצא בהכרה ומסוגל להתקשר הביתה, צה"ל מעדיף לבצע הודעה למשפחה. בין היתר על מנת למנוע נהיגה לא זהירה של בני משפחה ותאונות דרכים אפשריות.
במקרים של שבוי ונעדר, מיד אחרי מתן ההודעה הטיפול במשפחה עובר לידי יחידת אית"ן (איתור נעדרים בצה"ל). אם סטטוס השבוי ישתנה (שחרור או מוות), אותו צוות מודיעים יודיע על כך למשפחה.
היסטוריה
עריכהמערך טיפול בנפגעים הוקם לראשונה ב-1948 באגף כוח אדם של ההגנה.[22] עם הקמת צה"ל האחריות עברה לענף נפגעים באכ"א ולקציני ערים.
מאז מלחמת השחרור משפחות של כל החללים של צה"ל קיבלו הודעה על כך על ידי נציג קצין העיר. היו מקרים שההודעה האישית הגיעה למשפחה באיחור, אחרי ששם החלל כבר פורסם במשרד הביטחון. יש עדויות שמודיע נפגעים היה מלווה על ידי רופא שנתן זריקת הרגעה לבני משפחה.[23]
במלחמת יום הכיפורים מודיעי הנפגעים היו לרוב חסרי ניסיון, רבים מהם גויסו למשימה לראשונה לאחר פרוץ הקרבות. כבר אחרי מספר ימי מלחמה המודיעים הגיעו לבתי משפחות של הרוגים, פצועים קשה ונעדרים. באותה תקופה למודיעים לא הייתה הכשרה מתאימה למשימה ולא היה ליווי מקצועי. הם למדו תוך כדי ביצוע איך מוסרים את הבשורה הקשה, איך מארגנים לוויות ואיך מלווים משפחות בשבעה.[24] כחלק מלקחי המלחמה, ב-1975 הוקם בצה"ל מנהל הנפגעים וקציני הערים.[25] במרכזה של מחלקת הנפגעים של המנהל נמצא חמ"ל המאויש 24 שעות ביממה ואחראי על קבלת הודעות על נפגעים ותפעולן. החמ"ל מעביר הודעות לגורמים הרלוונטיים ומנחה כיצד לפעול. בין היתר החמ"ל אחראי על תיאום והפעלה של מודיעי נפגעים באמצעות קציני ערים.
ב-2016 פורקו כל יחידות קציני הערים. האחריות להפעלת המודיעים עברה לראשי זירות שכפופים למנהל הנפגעים.
הכשרה
עריכהכל מודיעי הנפגעים בצה"ל הם אנשי מילואים מתנדבים. בדרך כלל מגיעים לתפקיד זה בהמלצת מודיע ותיק או איש מערך הנפגעים בשיטת "חבר מביא חבר". משנת 2010 אנשי החולייה הפסיכולוגית עושים מבחני מיון למועמדים על מנת לבצע סינון ראשוני.
רוב המודיעים הם גברים נשואים אחרי גיל שלושים (זה הרף התחתון של הגיל). מתחילת המאה ה-21 יותר ויותר נשים מתנדבות לתפקיד. נכון לשנת 2013, נשים מהוות כ-10% מכל המודיעים הפעילים בצה"ל. ניתן לפגוש בין המודיעים אנשים מכל העדות, בני מיעוטים,[26] צעירים ומבוגרים (אין רף עליון). אחרי תחילת ההתנדבות כל המודיעים חייבים לעבור קורס מודיעים שיכין אותם לביצוע התפקיד בפועל. בקורס נלמדים נושאים עיוניים רגישים כגון הודעה לילדים וגם מבוצעות סימולציות של הודעות. קורס מודיעי נפגעים הראשון התקיים ב-1994. מעבר לקורס הראשוני, במהלך השנים המודיעים משתתפים בימי עיון ופגישות למידה. המודיעים הוותיקים עוברים קורס מפקדי צוותים אשר מעמיק את הידע ונותן כלים נוספים.[27]
ב-2008 הוקם בצה"ל בית ספר להכשרת קציני נפגעים. עד אז, קציני נפגעים שתפקידם ללוות את משפחות החיילים ההרוגים, לא קיבלו הכשרה מסודרת למקצוע.[28]
בגופי ביטחון ישראליים אחרים
עריכהלפי פקודות משטרת ישראל החובה למסור הודעה על פטירת שוטר לקרובי משפחתו נופלת על מפקד היחידה.[29] כללים דומים קיימים בשירות בתי הסוהר וברשות הארצית לכבאות והצלה.
באחריות השב"ס גם להודיע למשפחת אסיר שהיה במאסר על פטירתו. לפי פקודות השב"ס מפקדת בית הסוהר תמסור הודעה למשפחה באמצעות הזמנת המשפחה לבית הסוהר או על ידי ביקור בבית משפחת הנפטר.[30]
מבין כל כוחות הביטחון של ישראל רק לצה"ל יש מערך מסודר של מודיעי הנפגעים. באסון הכרמל, כאשר אוטובוס שלם של שירות בתי הסוהר עלה באש, לשב"ס לא היה מערך מודיעי נפגעים, והצבא לקח על עצמו את ההודעה לכל משפחות הנספים.[31] מאותה הסיבה, הודעות למשפחות חללים בשב"כ ובמוסד נמסרות על ידי המודיעים של צה"ל.
במרבית המדינות האחרות קיימים נהלים דומים של הודעה למשפחות שוטרים. למשל, במשטרת אוסטרליה מפקד היחידה צריך למסור את ההודעה באופן אישי או בליווי קצין משאבי אנוש וכומר משטרתי.[32]
בצפון אמריקה
עריכה[[קובץ:תבנית:תמונה לטיפול|"Next of kin has been notified. Your work will save lives." - NARA - 515067.jpg|ממוזער|200px|שמאל|כרזה ממלחמת העולם ה-2: "הקרובים קיבלו הודעה"]] בצבא ארצות הברית קיים תפקיד הדומה למודיע נפגעים שנקרא "קצין הודעות נפגעים" (casualty notification officer או CNO). בשונה מצה"ל אלה קצינים בקבע ולא במילואים שתפקידם למסור הודעה לקרוב המשפחה של החייל ההרוג. לפי הנוהלים יש לעשות זאת תוך 4 שעות מאז שנודע על המקרה, משעה 6 בבוקר עד 10 בלילה.[33] במקרים שזה אפשרי, לקצין CNO מתלווה איש דת שנותן תמיכה רוחנית למשפחה ולקצין עצמו.[34][35]
במלחמת העולם השנייה הודעות על מות חיילים נשלחו במברק, באופן שנתפס כקר ומנוכר. אחרי המלחמה זרועות שונים של צבא ארצות הברית עשו ניסיונות של מסירת הודעות נפגעים בצורה אנושית, פנים מול פנים, אך התפקיד "קצין הודעות הנפגעים" נוצר באופן רשמי רק בשנות ה-80. בסרטו של אורן מוברמן "השליח" מוצגת עבודתם של קציני הודעות הנפגעים בארצות הברית והקשיים הפסיכולוגיים הקשורים בה.
בצבא קנדה לפי הנהלים[36] מפקד יחידת האם של החייל בליווי כומר צבאי צריך להודיע תוך 24 שעות לקרוב משפחת החייל. ההודעה מתבצעת באופן אישי לפי הכתובת למקרה אסון שהשאיר החייל. אם אין יחידה צבאית קרובה, משימת ההודעה מועברת למשטרה מקומית או לאנשי כנסייה.[37]
במערב אירופה
עריכהתפקיד דומה ל-CNO קיים בצבא הממלכה המאוחדת.[38] הקצין מופקד להיות מודיע על סמך קריטריונים של קרבה גאוגרפית לקרובי המשפחה, מיחידה או מחיל של ההרוג, בדרגת קפטן לכל הפחות ובעדיפות לבעלי ניסיון קודם בהודעות. לקצין המודיע מתלווה עוזר, כומר או עובד סוציאלי. לפעמים לצורך הודעה משתמשים בקציני משטרה.[39]
בצבא בלגיה הודעת נפגעים ועזרה למשפחות מתבצעת על ידי עובדים סוציאליים מ"שירות החברתי המרכזי" (De Centrale Dienst voor Sociale en Culturele Actie - CDSCA).[40] השירות שייך למשרד הביטחון הבלגי אך העובדים הם אזרחים, עובדי מדינה ללא מדים.[41]
בכוחות המזוינים של הולנד הודעת נפגעים מתבצעת בצורה דומה על ידי עובד סוציאלי ממשרד הביטחון.
בצבא גרמניה אין תפקיד מיוחד של מודיע נפגעים. לפי הפקודות, ביצוע של המשימה מוטלת על מפקד יחידת האם של החייל. המפקד בצוות עם פסיכולוג או כומר צריך להודיע לשני אנשים "שאר הבשר" שהחייל עצמו הגדיר ככאלה.[42]
בצבא של שווייץ גם כן מפקד היחידה הוא זה שמודיע אך בלי להיעזר באנשים נוספים.
גם בצבא פורטוגל מפקד היחידה הוא זה שמבצע הודעה לבני משפחה של החייל ההרוג.[43]
בצבאות אירופיים אחרים מי שממונה על הודעות הוא כומר צבאי.
ברוסיה ומזרח אירופה
עריכה[[קובץ:תבנית:תמונה לטיפול|Balkans War 1991, Latest deaths - Flickr - Peter Denton 丕特 . 天登.jpg|ממוזער|200px|שמאל|שמות הרוגים מפורסמים על הקיר בזמן מלחמת העצמאות של קרואטיה]] בצבא האדום[44] כמו בצבאות אחרים בעבר ובעתות מלחמה היו מודיעים באמצעות מכתב או מברק.[45] לעיתים מי שכתב את המכתב לקרובי ההרוג היה קצין המפקד הישיר,[46] אולם, הרבה פעמים נשלחה הודעה פורמלית בלבד. בצבא רוסיה נכון לשנת 2000 הנוהל הרשמי הוא הודעה לקרובי משפחה באמצעות מברק או בטלפון.[47]
בצבא יוגוסלביה גם הודיעו למשפחות באמצעות מכתב או מברק. בסרביה עדיין ממשיכים להודיע בצורה כזאת.
בצבא מקדוניה לעומת זאת, הגורם האחראי להודיע למשפחות הוא קצין יחסי ציבור של יחידת האם (במקדונית - офицер за односи со јавноста).
הודעות למשפחות הרוגי תאונות דרכים
עריכהבישראל
עריכהצורך דומה, לשלוח מודיעי נפגעים, אשר יבשרו ראשונים למשפחות הרוגים, קיים גם במקרה של הרוגי תאונות דרכים. בשנת 2002 התקבל בכנסת חוק נפגעי תאונות דרכים (סיוע לבני משפחה), התשס"ב-2002. במסגרת חוק זה נקבע בין היתר: ”נפטר אדם כתוצאה מתאונת דרכים, תימסר על כך הודעה לבן משפחתו; ההודעה תימסר על ידי שוטר, שילווה על ידי מי שמונה לכך על ידי הרשות המקומית וכן על ידי נציגי גורמים אחרים, ככל שנדרש בנסיבות הענין”.
בעקבות חוק זה הוקם במשטרת ישראל מדור נפגעי תאונות דרכים, המפעיל שישה קציני נפגעים בכל הארץ, ואלו נעזרים בצוותי מתנדבים של זק"א[48] ובעובדים סוציאליים.[49] על פי החוק הוקמו מרכזי הסיוע למשפחות נפגעי תאונות דרכים. בפקודות של המפקח הכללי של משטרת ישראל כתוב: ”המודיע ימסור את ההודעה במלואה, תוך הקפדה על תיאור אובייקטיבי של העובדות, שמסר לו מפקדו, וללא הבעת השערות באשר לאשמת הנפגע או אשמתם של אחרים, או באשר למצבו הרפואי של הנפגע.”[50]
במקרה של מוות באתר התאונה, אמור נציג הרשות המקומית להתלוות לקצין המשטרה המודיע על כך למשפחה. במרבית הרשויות נלווה אל קצין המשטרה עובד סוציאלי מטעם המחלקה לשירותים חברתיים. מרכז הסיוע מפעיל קורסים והכשרות לתפקיד המודיע באמצעות בית הספר המרכזי לעובדים בשירותי הרווחה.[51]
במדינות אחרות
עריכהברוב מדינות העולם המערבי אחד מתפקידי משטרה הוא להודיע למשפחות נפגעי תאונות דרכים ואירועי מוות שבחקירה.
השוטרים ברוב המקרים לא מקבלים הכשרה מיוחדת לתפקיד זה ואין להם מיומנויות להתמודד עם מגוון התגובות של בני המשפחה.[52]
במקומות מסוימים קיימים פרויקטים ותוכניות שנועדו לפתור את הבעיה.[53]
במדינות מסוימות אנשי משטרה לא מבצעים את ההודעה בעצמם אלא מעבירים אותה לידי כומר מקומי.[54]
מקרים אחרים של הודעות
עריכההצורך שנפגעים (לא רק בתאונות דרכים) ומשפחותיהם יזכו ליחס דומה לזה אותו מקבלות משפחות נפגעי וחללי צה"ל הביא ליוזמות פרטיות. ישנן חברות שמטרתן לסייע להתמודד עם מקרי אסון בהם ישנם נפגעים, לרבות העברת הודעות על מקרי אסון למשפחות הנפגעים.[55]
באחריות משטרת ישראל להודיע לבני משפחה של אדם שנהרג או נפצע, כאשר האירוע שבו נפגע, נמצא בבירור המשטרה או בטיפולה.[56]
במקרה של פציעה קשה או מוות של תלמיד בעת פעילות במסגרת בית הספר, הצוות המודיע מורכב מנציג המשטרה, מנהל בית הספר ואיש מקצוע ממחלקת הרווחה המקומית.[57]
בעקבות החלטת הממשלה[58] הוקם ב-2010 במשרד הרווחה מערך של תמיכה טיפולית וסיוע למשפחות נפגעי עבירות המתה (רצח והריגה). חלק מהמערך הם צוותי "ההודעה המרה" ברשויות המקומיות, המורכבים משוטר, נציג הרשות המקומית ומנציגי גורמים אחרים, כפי שנדרש בנסיבות העניין.[59] צוותי מודיעים של הרשויות המקומיות מופעלים גם במקרים של פיגוע טרור לפי נוהל חבצלת פיגועים.[60]
לעיתים גם רופאים בבתי חולים נאלצים להודיע לחולים או לבני המשפחה שלהם בשורות קשות. לפי הקוד האתי של רופאים ובפרט בישראל לפי חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, הרופא מחויב למסור את מלוא המידע לחולה ולמשפחתו. ישנם קורסים וסדנאות שנועדו ללמד רופאים כיצד למסור בשורה מרה כאשר החשיבות העיקרית היא בכך שהבשורה תימסר במתכונת המתאימה, בפרטיות, עם מלווה קרוב ולפי רצון המטופל.[61] במקרה של מות חולה במוסד רפואי, מנהל המוסד הרפואי או מנהל מחלקה חייבים להודיע על כך לבן משפחה תוך 24 שעות מרגע הפטירה.[62]
תמיכה פסיכולוגית במודיעי נפגעים
עריכה|
"כל פעם היא כמו גיהנום. |
| רס"ן (מיל') אלדד וקסלר, מודיע נפגעים[63] |
תפקיד מודיע נפגעים כרוך בהתמודדות עם לחץ נפשי רב. מודיעים שבאים במגע עם המשפחות השכולות יכולים לעבור תהליך המקביל לאבל שחווה המשפחה עצמה. המודיעים עלולים לחוש את כאב המשפחה, להזדהות עם האובדן. לפי עדות של אחת המודיעות, במקרה אחד היא התחילה לבכות יותר מהמשפחה ובני המשפחה היו צריכים לנחם אותה.[64] לדברי רס"ן (מיל') ד"ר אתי אבלין: "כבר פגשתי מודיעים שחיו בתחושה של פחד, של בהלה, שלא היו מסוגלים לחיות את החיים שלהם. התפקיד של הצבא, כמי ששלח אותם למשימה הזאת, הוא לשמור עליהם."[63]
למנהל נפגעים מצורפים מספר פסיכולוגים ועובדים סוציאלים שנקראים "חוליית חוסן". החוליה מורכבת ממילואימניקים שתפקידם בין היתר הוא לתמוך במודיעים. ב-2010 אנשי החוליה סיימו קורס ראשון מסוגו שנועד לאפשר להם לספק תמיכה למודיעי הנפגעים. אנשי החוליה עושים שיחות תקופתיות עם המודיעים, כולל שיחות אישיות. הם מנסים לאתר אנשים במצוקה ולהפנותם לטיפול המתאים. תפקידם הוא לתחזק את המודיעים, לתרום לבריאותם הנפשית. בדרך עקיפה העבודה שלהם תורמת גם למשפחות שזקוקות למודיעים חזקים שמסוגלים לבצע את תפקידם ולעזור להם. יחד עם כל המאמצים להקל על עבודת המודיעים, במערך הנפגעים מדגישים כי "אסור לשכוח שהקושי והכאב האמיתיים מצויים בצדה האחר של הדלת, אצל ההורים המקבלים את הבשורה המרה מכל."[63]
יחס למודיעי נפגעים
עריכההיחס למודיעי נפגעים מצד משפחות שכולות נע בין אלימות לידידות. יש משפחות שנוצר איתן קשר חם, והוא נשמר גם בהמשך. קשרי ידידות בין מודיעים למשפחות השכולות כוללים לפעמים הזמנות לאירועים משפחתיים והבעת תודה על היחס החם והאמפתיה.[65][66] יחד עם זה, יש מודיעים שמשתדלים להתנתק ולא לשמור על קשר. דורון רובין, מודיע ותיק, מסביר: "כאשר אנחנו באים לשם, אנחנו מתחברים חיבור אינטימי, ממקום של שבר עמוק, ולהפוך את זה אחר כך לחברות זה לא נכון, כי החברות תצמח ממקום לא נכון".[67]
במקרים אחדים ההורים תקפו את המודיעים באלימות פיזית.[66] לפעמים מודיעים נאלצים לספוג האשמות, גידופים וקללות: "כשבאתי להודיע לאחת האמהות, היא פנתה אליי ואמרה: 'חבל שבאת להודיע עליו ולא הוא עליך'."[65] יחס מסוג זה כלפי מביאי בשורות רעות היה קיים לכל אורך ההיסטוריה האנושית.[68] לעיתים סופגים מודיעים כינויים פוגעניים כגון "מלאכי המוות" או "סיירת איוב". יש אנשים שמנסים לא לתת למודיעים להיכנס לבית כאילו דחיית קבלת הבשורה הקשה יכולה לשנות את המציאות. אפשר לראות בזה מנגנון הגנה פסיכולוגי של הדחקה או הכחשה.
אזכורים בתרבות
עריכה|
"בלילה באו אנשים, נשאו בפיהם בשורה. דרך ארוכה הלכו... הכירו שאפשר להחזיק את המוות בפה כמו סוכרייה של רעל, שהם בדרך פלא חסינים לה", |
| דויד גרוסמן, נופל מחוץ לזמן |
- השיר "הודעה נמסרה למשפחה", מילים יואב גינאי, לחן יהודה פוליקר, ביצוע ירדנה ארזי.[69] השיר נכתב על בנו של דויד גרוסמן, תבנית:נזכור את כולם, שנהרג במלחמת לבנון השנייה.
- השיר "ברית דמים", מילים עמנואל צבר, לחן יאיר רוזנבלום, הושר במקור על ידי מירי אלוני. המשפט ”עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא”, המופיע בשיר,[70] מתאר במקור את הבשורות שנפלו על איוב בזו אחר זו – ובשיר, את הבשורות שהתבשרו הורי החייל יובל הראל: תחילה כי בנם נהרג, לאחר מכן הודיעו להם כי נפלה טעות, ושעות מעטות לאחר מכן נאמר להם כי בנם אכן נהרג.
- "אשה בורחת מבשורה", ספרו של דויד גרוסמן על אישה שיוצאת לטיול ברחבי ישראל כדי "לברוח" מהבשורה על מות בנה, החייל המשתתף במבצע צבאי.
- "האסונות של נינה", סרטו של שבי גביזון. באחת הסצנות המרכזיות בסרט מגיע צוות מודיעים לדווח על מות בעלה של נינה, אך בעוד האמא מתייפחת על בנה, מתבררת טעות קשה, ומסתבר שהמנוח גר בכניסה ב', כלומר בדירה הסמוכה.[71]
- "השליח", סרטו של אורן מוברמן על צוות מודיעי נפגעים בצבא ארצות הברית.
- המערכה הראשונה של הסרט "פוקסטרוט" של שמוליק מעוז, מתארת בהרחבה ובצורה אינטימית את ההתמודדות של משפחה עם קבלת בשורת השכול, כולל דגש על האינטראקציה בין צוות מודיעי הנפגעים למשפחה.
- "Final Salute", ספרו של ג'ים שילר (Jim Sheeler), זוכה פרס פוליצר לשנת 2006. הספר מתאר את עבודתו של מייג'ור סטיב בק, מודיע נפגעים בצבא ארצות הברית, שמחזיק בתא המטען של המכונית שלו מדי א' מצוחצחים ומוכן לקבל קריאה ולצאת להודיע למשפחה אמריקאית שהנורא מכל קרה.[72]
- השיר "נקישה בדלת", מילים ולחן דני רובס. השיר עוסק במותו של אחיו של דני רובס, יואב, ברגע שהמודיעים מגיעים לבית הוריו כדי לבשר את ההודעה.[73]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- Dr. Laurence Miller, The worst possible news: Death notification and body identification for law enforcement officers
- Gregg Zoroya, Army focuses on better relations with next of kin, USA Today, 2009
- Buenteo, Russell J. and Haney, C. Allen (1993) "Dramaturgical Analysis of Military Death Notification", Clinical Sociology Review: Vol.11: Iss. 1, Article 9.
- SPIKES - The Six-Step Protocol for Delivering Bad News
- Delivering the Bad News - היבטים פסיכולוגיים של תפקיד מודיע נפגעים, מתוך insight-magazine.org (באנגלית)
- העברת בשורה רעה, הרצאה של יעל לביא, בית הספר לסיעוד שעל יד המרכז הרפואי שערי צדק
- חיים בורקוב, עמירם רביב, יורם ירוז, נפגעי צה"ל התמודדות, הוצאת מערכות, 1993
- ד"ר אורית קרניאלי-מילר, פרופ' צבי איזיקוביץ, חווית הבישור וההתבשרות על מחלה כרונית בעיני מתבגרים, הוריהם והרופאים. תקציר המחקר מאת רז אבן.
- תרצה שוורץ, לוי אורנה, ד"ר מיכל רסין, דינה סילנר, תפקיד המטפלים בבישור בשורות מרות, ביטאון הסיעוד האונקולוגי בישראל, כרך ד', מס' 3, נובמבר 2005
קישורים חיצוניים
עריכה- פקודת מטכ"ל 38.0103 "חללים ומתים - נוהל הודעות, זיהוי, חקירה, קבורה, מכתב תנחומים וטיפול בחפצים בשעת רגיעה"
- פקודת מטכ"ל 38.0105 "נוהל טיפול בחללים בשעת חירום"
- מאיה קרני, נביאי הבשורה - הביטאון, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל - עמודים 26–29, דצמבר 2009
- יוחאי עופר, האנשים שדופקים בדלת עם הבשורה המרה, באתר nrg, 5 במאי 2014
- חוק נפגעי תאונות דרכים (סיוע לבני משפחה), התשס"ב-2002 - באתר הכנסת
- יובל גורן, יחידת מתנדבים חדשה באגף התנועה תבשר למשפחות שיקיריהן נהרגו בתאונות דרכים, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2008
- גלית עדות, המודיעים: חייהם של האנשים שמבשרים למשפחות על הנורא מכל, סופהשבוע, 28 באוקטובר 2013
- ואז נקשו בדלת: יעל מביאה את הבשורה המרה, באתר ynet, 28 באוקטובר 2013
- סגן דודי אלגרבלי, קצין מילואים ביחידת מודיעי נפגעים של קצין העיר תל אביב, דמעות של מודיע (שיר), באתר ynet, 22 באפריל 2007
- ורד לוי, ענת גון, "צלקת לתמיד": מבשרי השכול של צה"ל מדברים, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 31 ביולי 2014
- טל אריאל אמיר, פתאום דפיקה בדלת: איך עובד מערך הנפגעים של צה"ל, באתר מעריב השבוע, 27 ביולי 2014
Army Casualty Assistance & Notification, סרטון הדרכה באתר יוטיוב
הערות שוליים
עריכה- ^ שי גל, הדופקים בדלת: על מודיעי הנפגעים, באתר מאקו, 28 באפריל 2009
- ^ 1 2 3 ד"ר סודי נמיר, דרכי מסירת בשורה רעה על פי התורה, ישיבת שעלבים
- ^ נתן קלאוס, הבשורה הרעה לדוד - ניתוח ספרותי, באתר דעת
- ^ הרב יהושע פפר, “מדבר שקר תרחק” – יסודות והלכות של אמת ושקר
- ^ התשובה התקבלה מהרב מאיר צוקרמן, כ"ח חשון תשס"ז
- ^ פרשת ויגש, שיעורי הרב ברוך רוזנבלום, התשע"ג
- ^ טיפול בחללים בשבת, הנחיות הלכתיות, הרבנות הצבאית הראשית, ניסן התשס"ח
- ^ רבי הלל בן נפתלי הירץ, בית הלל על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"ז, סעיף א'.
- ^ מסכת מועד קטן, דף כ"ו, עמוד ב', וראו אצל רבי יוסף חביבא, נימוקי יוסף, על הגמרא שם; שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכה יד בפרק ח בהלכות אבל.משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק ח', הלכה י"ד; תבנית:טור ושולחן ערוך; רבי שבתי כהן, ש"ך, יורה דעה, שם, סק"א.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"ז, סעיף א', ובש"ך שם סק"א. וראו גם: הגאון מווילנה, ביאור הגר"א, יורה דעה, שם, סק"א; רבי יקותיאל יהודה גרינוולד, כל בו על אבלות, עמ' 17, בשם שערי דעה.
- ^ Abdul Ahad, Important lessons for Muslim women, pp. 350-351, Death Announcement - what is prescripted and what is Bid'ah, (באנגלית)
- ^ Is announcing a person’s death in the mosque haraam ?, באתר Islam Question and Answer, (באנגלית)
- ^ ראו Death messenger
- ^ ראו Death knell
- ^ דוד פז, עוז אלמוג, מנהגים ומסורת דתית בקרב יהודי אתיופיה, באתר אנשים, 20 במאי 2008
- ^ Notifications of Death באתר Encyclopedia of Death and Dying (באנגלית)
- ^ לינוי בר-גפן, גבולות הפאפארצ'י, באתר גלובס, 15 במרץ 2011
- ^ יגאל שפירא, "צה"ל מפטר מתנדבים ביחידת מודיעי-נפגעים המסרבים לחלל שבת", באתר global report, 1 ביולי 2005
- ^ חוק וסדר: רונה רמון נגד התקשורת, באתר nrg, 7 במאי 2010
- ^ אריק בנדר, בעקבות צוק איתן: חברות של חללי צה"ל יקבלו הודעה מהצבא, באתר "מעריב השבוע", 3 בספטמבר 2014
- ^ פקודת מטכ"ל 38.0117 "מוות של אזרח ביחידה צבאית או במתקן צבאי"
- ^ מסמכי אגף כוח אדם של ההגנה על הקמת מערך מודיעי הנפגעים
, 9 בפברואר 1948
- ^ עדותה של צופיה פז, אשת רס"ן צבי פז. רס"ן "גולדה": חיפש מלחמה ומצא
- ^ נורית קנטי, 40 שנה ליו"כ: סיפורם של מודיעי הנפגעים והחללים, באתר גלי צה"ל, 3 באוקטובר 2013
- ^ "אין כרסום במעמדו של השכול", עיתון במחנה, גיליון 45 (3062), 26 בנובמבר 2010
- ^ חסין חלבי, מודיעי נפגעים בקצין העיר מקבלים קצונה, 19 בנובמבר 2009
- ^ פתאום דפיקה בדלת. שינויים בקורס מודיעים בכירים בעקבות מבצע צוק איתן, באתר דובר צה"ל, 12 בנובמבר 2014
- ^ אמיר בוחבוט, חדש בצה"ל: בית ספר להכשרת קציני נפגעים, באתר nrg, 18 במאי 2008
- ^ פקודות משטרת ישראל של המפקח הכללי, שוטר, מתנדב משא"ז או שוטר לשעבר - הבאה לקבורה, 5 ביולי 2003
- ^ פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.63.00, "מות אסיר - חקירה ודיווח", 1 באוגוסט 2007
- ^ כרמית ספיר ויץ, מלח על הפצעים: מודיעי הנפגעים זועמים על ההחלטה לבטל את מערך קציני הערים, באתר מעריב אונליין, 29 בדצמבר 2015
- ^ Operational Procedures Manual - Coronial Matters, באתר משטרת קווינסלנד, ראו סעיף 8.5.2
- ^ The Bad News Bearers:The Most Difficult Assignment in Law Enforcement, מאי 2009
- ^ A Grim Task: Military-Death Notification, ראיון עם כומר צבאי (באנגלית)
- ^ Death’s Messenger: One Soldier’s Job Delivering the Worst News Imaginable, ראיון עם קצין הודעות נפגעים (באנגלית)
- ^ DAOD 5044-2, Notification of Family Death, Illness or Injury
- ^ What Happens After a Canadian Armed Forces Member Dies, National Defence and Canadian Forces Ombudsman
- ^ Joint Casualty and Compassionate Centre
- ^ Procedures for Family Liaison Officers who have contact with bereaved families ,פרסומי ועדת הביטחון של בית הנבחרים של הממלכה המאוחדת
- ^ De Centrale Dienst voor Sociale en Culturele Actie van Defensie, (בהולנדית)
- ^ העברת הודעת נפגעים למשפחות אנשי כוחות הביטחון של בלגיה, (בהולנדית)
- ^ An die Todesnachricht kann man sich nicht gewöhnen (אי אפשר להתרגל לשמוע חדשות על מוות), (בגרמנית)
- ^ COMANDO DO PESSOAL, DIRECÇÃO DE SERVIÇOS DE PESSOAL, Repartição de Apoio Social, (בפורטוגזית)
- ^ טופס הודעת משפחה בצבא האדום מתקופת מלחמת העולם השנייה, מתוך soldat.ru,(ברוסית)
- ^ דוגמה להודעה של צבא ארצות הברית באמצעות מכתב מתקופת מלחמת העולם השנייה,(באנגלית)
- ^ Civil War death notification
- ^ Порядок уведомления семей (родственников) о смерти (гибели) военнослужащих (ברוסית)
- ^ סיירת איוב - באתר זק"א, 23 בנובמבר 2008
- ^ אורלי הררי, תאונות דרכים - איך מודיעים על הטרגדיה?, ערוץ 7, 16 בנובמבר 2008
- ^ פקודות משטרת ישראל של המפקח הכללי, מסירת הודעה לבן משפחה בדבר נפגע תאונת דרכים, 13 במרץ 2008
- ^ סקירת השירותים החברתיים 2010, חלק ו': משפחות נפגעות אובדן ושכול (תאונות דרכים, עבירות המתה ואובדנות), באתר משרד הרווחה והשירותים החברתיים
- ^ „Ihr Sohn ist tot“, מאמר באתר דר שפיגל על היעדר הכשרה של המודיעים בגרמניה, (בגרמנית)
- ^ מודל קליב בגרמניה, (בגרמנית)
- ^ מקרה של הודעה שגויה בנורווגיה, Norway Today, (באנגלית)
- ^ אתר חברת מד"ן CNC
- ^ פקודות משטרת ישראל של המפקח הכללי, מסירת הודעות על נפגעים, 15 במרץ 1992
- ^ חוזר מנכ"ל משרד החינוך 6.2-24, "טיולים ופעילות חוץ-בית-ספרית - היבטים פדגוגיים-ארגוניים" ,ראו סעיף 8.9 "נוהל מסירת הודעה להורים במקרה של פציעה קשה או מוות של תלמיד בעת פעילות במסגרת בית הספר"
- ^ הודעת מזכיר הממשלה בתום ישיבת הממשלה מיום 22 בנובמבר 2009
- ^ סיוע למשפחות נפגעי עבירות המתה, באתר משרד הרווחה
- ^ נוהל "חבצלת פיגועים", חוזר מנכ"ל משרד הפנים 6/2007, 5 ביולי 2007.
- ^ מוטי גל, רגע האמת המרה: כשרופא מבשר חדשות לא טובות, באתר ynet, 7 במרץ 2004
- ^ תקנות בריאות העם (הודעה על פטירות ואירועים מיוחדים), התש"ם-1980
- ^ 1 2 3 מישהו לבכות איתו, עיתון במחנה, גיליון 45 (3062), 26 בנובמבר 2010
- ^ ערן סויסה, מאחורי המלחמה, באתר ישראל היום, 1 באוקטובר 2013
- ^ 1 2 "מלאך המוות" ומשפחתו, במחנה, גיליון 45 (3062), 26 בנובמבר 2010
- ^ 1 2 אסף וקנין, נתניה: "אנחנו לא קורבנות, אנחנו רק מקריבים קצת מעצמנו למען המדינה", באתר "חדשות נתניה", 7 במאי 2008
- ^ נחמה דואק, נושאי הבשורה, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 18 באוגוסט 2006
- ^ ראו ביטוי לירות בשליח
- ^ מילות השיר "הודעה נמסרה למשפחה", באתר שירונט
- ^ מילות השיר "ברית דמים", באתר שירונט
- ^ ערן כהן, האסונות של נינה, באתר במרום
- ^ Final Salute: A Story of Unfinished Lives, באתר אמזון
- ^ עמי פרידמן, "הממשלה לא תשתנה משיר, כואב ככל שיהיה", באתר ynet, 12 באפריל 2016
קטגוריה:מקצועות צבאיים קטגוריה:חללי מערכות ישראל קטגוריה:אגף כוח אדם קטגוריה:שכול