ויקיפדיה

שביתה

הפסקת עבודה זמנית שנוקטים עובדים
(הופנה מהדף זכות השביתה)
פירוש נוסף ערך זה עוסק בהפסקת עבודה מאורגנת במסגרת סכסוך עבודה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שביתה (פירושונים).

שביתה היא הפסקת עבודה זמנית שנוקטים עובדים נגד מעסיקיהם כאמצעי לחץ במסגרת סכסוך כלכלי בין העובדים לבין המעסיק. שביתות מאורגנות על ידי איגוד מקצועי או על ידי התארגנות עובדים אחרת. אף על פי ששביתות פוגעות בכלכלה בטווח הקצר וגוררות הפסדים כספיים למעסיקים במגזר הפרטי ולעיתים נזק משני של פגיעה בעסקים משיקים, יש הרואים בהן אמצעי הכרחי, כלי שהדמוקרטיה מעניקה לעובדים כדי שלא יעמדו חסרי כל כנגד איומים מצד מעסיקים, כגון הפחתת שכר, פיטורים, הרעה בתנאי ההעסקה ויחס לא הוגן.

השביתה הראשונה המתועדת בהיסטוריה התרחשה במצרים העתיקה באלף הראשון לפנה"ס, ובה הפועלים שבנו את קברי המלכים בדיר אל-מדינה שבתו במחאה על כך שלא סיפקו להם מזון.[דרוש מקור]

השביתה פוגעת לא רק במעסיק, אלא גם במשק ובלקוחות או במקבלי שירות הבאים במגע עם הגורם השובת. במקרים מסוימים עלול הנזק לגרום במהירות למשבר חמור, במיוחד בגופים או במגזרים שבהם תלויה פעילות רבה או קריטית, למשל בתי חולים, נמלים, רשת החשמל וכדומה.

במקרים מסוימים יכולה המדינה או יכול המעסיק להוציא צו מניעה שמונע מהעובדים (או מחלקם) לשבות, ומחייב אותם להתייצב לעבודתם - בעיקר כאשר מדובר בעובדים חיוניים למשק. קיימים אמצעים נוספים שעומדים לרשות המעסיק, או גורמים אחרים, בהתגוננות מפני שביתה. כך, למשל, סירוב לקבל עבודה חלקית, תשלום שכר ראוי בלבד, השבתת מגן, ועוד.

תופרות בשביתה, במסגרת שביתת עובדות הטקסטיל בניו יורק ב-1909

מטרות השביתה

עריכה

מטרות השביתה העיקריות הן על פי רוב:

  • העלאת שכר או מניעת הפחתת שכר.
  • השגת תנאים סוציאליים.
  • מניעת פיטורים.
  • שיפור בתנאי העבודה או מניעת הרעה בתנאי העבודה.
  • שיפור תנאי בטיחות.

צעדים שכוללים השבתת פעילות משמשים גם למחאה פוליטית או להבעת התנגדות למעשי השלטון. דוגמה לכך היא השביתה ביום האדמה שבאה למחות על הפקעת אדמות מערביי ישראל. שביתה פוליטית אינה מכוונת כלפי מעסיק, אלא כלפי הממסד (הממשלה או הפרלמנט) ובמשפט העבודה היא נחשבת לצעד לא-לגיטימי.[1] ואולם בישראל ובעולם הוכרו לא פעם שביתות מעורבות, מעין-פוליטיות, או דו-תכליתיות כשביתות לגיטימיות שהצדיקו - לפחות - צעדים ארגוניים חלקיים, שביתת הזדהות, או שביתה וירטואלית[2].

ישנן גם שביתות הזדהות שמטרתן להראות סולידריות בין עובדים ובאופן עקיף ללחוץ על המעסיק.[3][4]

סוגי שביתות

עריכה
 
כורים נאספים במהלך השביתה הכללית בבריטניה (1926)
  • שביתה מלאה – העובדים אינם באים לעבודה ואינם מספקים שירותים.
  • שביתה חלקית או עיצומים – שני סוגים אפשריים:
    • שביתה בה מגיעים העובדים למקום עבודתם אולם מבצעים רק חלק מעבודתם.
    • חלק מהעובדים מגיעים לעבודה וחלקם לא. בארגוני עובדים בעלי סניפים רבים שביתה זו מכונה לעיתים שביתה מקומית. לעיתים היא נמשכת זמן רב ורק מיקומה מתחלף מעת לעת.
  • שביתת האטה (שביתה איטלקית או עבודה לפי הספר) – שביתה שבה העובדים מגיעים למקום עבודתם, אך עבודתם מאופיינת בהקפדה יתרה על נהלים ובירוקרטיה, כדי לגרום להאטה בעבודתם. העבודה "לפי הספר" ועודף הרשמיות גורמים לתפוקה נמוכה. כיוון שהעובדים מצייתים לכללים הרשמיים אין הצדקה לצעדים משמעתיים נגדם. שביתה זו נקראת "שביתה איטלקית" כיוון שבזמן שלטונו של מוסליני, לא היו איגודים מקצועיים והיה איסור לקיים שביתות. ולכן במקום שביתה, הפועלים האיטלקים המשיכו לעבוד, אך לאט. העבודה האיטית הייתה גרועה כמו שביתה, אולם לא יכלו להאשימם בדבר היות שלא עצרו את העבודה.
  • שביתה כללית – שביתה של מסה קריטית מתוך כוח העבודה בעיר, באזור או בתאגיד. לחלופין, כאשר איגוד עובדים גדול, כמו ההסתדרות הכללית, מורה לכל חבריו לשבות, נהוג לכנות את השביתה "כללית".
  • שביתה וירטואלית – שביתה שבה העובדים ממשיכים לעבוד ולקבל את שכרם באופן סדיר, הכנסות המעסיק בתקופת השביתה מועברות לחשבון נאמנות עד להגעה להסדר. השביתה מאושרת ומנוהלת על ידי ביה"ד לעבודה. בישראל סוג שביתה זה אינו שכיח (בוצע לראשונה בפרשת רשות הטבע והגנים ב־1998).
  • שפעת כחולה – שביתה בה עובדי ציבור רבים למשל שוטרים מביאים תעודות מחלה.
  • שביתת חרם – שביתה נפוצה במדינות סקנדינביה אשר מבוצעת על-ידי איגודי העובדים. שביתה זו מתרחשת לרוב כאשר עסק כלשהו מסרב לחתום על הסכם קולקטיבי עם האיגודים או מפר את ההסכם.[5][6] במסגרת שביתת החרם, בנוסף על שביתת עובדים רגילה, עובדים מאוגדים אחרים מסרבים לתת שירות או לשתף פעולה עם העסק שעליו מוכרזת השביתה (משמעות שביתת החרם היא שחשמלאים ושיפוצניקים יסרבו לתקן תקלות, עובדי פינוי אשפה יסרבו לפנות את הפחים, נהגים יסרבו לשנע סחורה, פקידים בבנק יסרבו לתת שירות וכדומה). מכיוון שבסקנדינביה מרבית העובדים מאוגדים, שביתה זו מאוד יעילה. שביתת החרם אסורה במרבית המדינות.[7]
  • שביתת הזדהות או שביתת אהדה – היא שביתה בה לשובתים אין סכסוך או תביעות ישירות נגד מעבידם, אלא מתקיימת כפעולה הצהרתית של הסכמה למאבק אחר.[8]
  • שביתת קו מחאה - (קווי כלונסאות באנגלית (אנ')) מתייחסת לקווי מחאה מאורגנים של מפגינים המוצבים בכניסה לאתרי עבודה או משרדים. מטרת הקווים היא לחסום או להפריע לעובדים, לקוחות או סחורות מלהיכנס למקום, כאמצעי לחץ בזמן שביתות או מחאות. המפגינים, המכונים "שובתים" (pickets), יוצרים מחסום אנושי כדי לשבש את פעילות המקום כחלק מהמאבק שלהם. בהפגנות, זהו כלי מקובל להפעלת לחץ על הנהלות או רשויות בזמן עימותים תעסוקתיים.

לחצים במהלך השביתה

עריכה
 
הנזקים שנגרמו לתעשיית הטלוויזיה והסרטים של לוס אנג'לס בעקבות שביתת איגוד התסריטאים האמריקאי ב-2007, מוערכים בכמיליארד וחצי דולר

בעת שביתה גורמים השובתים נזק כלכלי למעביד משום שהוא חדל לספק את המוצר או השירות שעליהם מתבססת פעילותו. לעיתים מדובר בנזק כבד, שהמעסיק מתקשה לעמוד בו לאורך זמן, ולעיתים מדובר בנזק שהמעסיק מסוגל לשאת (מפעלים שונים נבדלים זה מזה ביכולתם לעמוד בנזקי השביתה). כאשר למעסיק יש מתחרים, הוא מסתכן במהלך השביתה במעבר לקוחות אל המתחרים (סיכון זה אינו קיים כשהמעסיק הוא מונופול). במגזר שבו התחרות עזה נוקטים העובדים זהירות רבה בשימוש בנזק השביתה, כדי שלא להגיע למצב שבו בריחת לקוחות תחסל את מקור פרנסתם.

גם לעובדים נגרם נזק כלכלי בזמן השביתה משום שאינם זכאים למשכורת בתקופה זו. כדי לאפשר לעובדים לשבות חרף אובדן המשכורת, מקיים ארגון העובדים קרן שביתה, המעניקה לעובדים, בשביתה ממושכת, תשלום שיחליף את שכרם. גם למעסיקים יש לעיתים קרן שביתה, שנועדה לאפשר להם לעמוד בנזקי השביתה.

שביתה בדין הישראלי

עריכה

על פי החוק במדינת ישראל, ככלל מותר לעובדים לשבות, במסגרת סכסוך עבודה קיבוצי בלבד. כלל זה מסויג גם בקשר לקבוצות עובדים מסוימות, וגם בקשר לנסיבות מסוימות.

סייגים מן הסוג הראשון נקבעו לגבי חיילים ושוטרים. כתחליף לזכות השביתה, עובדים אלו אמורים לקבל הגנה על ידי הצמדת שכרם להסכם קיבוצי שנחתם במגזר דומה, קבוצות אחרות, של עובדים במפעלים חיוניים, מוגבלים ביכולת השביתה. שאר העובדים זכאים לשבות תחת סייגים מהסוג השני, כגון התחייבות ל"שקט תעשייתי" לפי הסכם קיבוצי, שביתה "כלכלית" ולא "פוליטית" ועוד.

בפסק-דין גינסטלר[9] הוגדרה שביתה כ"פעולה מתואמת של קבוצת עובדים כלחץ על המעביד להשגת דרישות שהציגו לעניין תנאי עבודתם".

בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה[10] מוגדרת שביתה במגזר הציבורי כהפסקת עבודה מאורגנת, מלאה, או חלקית, של קבוצת עובדים. השביתה כוללת כל הפרעה מאורגנת של מהלך העבודה התקין.

בית המשפט נדרש מספר פעמים לנושא השביתה:

  • בג"ץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה, בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואחר, פ"ד מט(2) 485, דן בנושא שביתה פוליטית או כזו שניתן לראותה כשביתה פוליטית
  • ע"א 593/81 - מפעלי רכב אשדוד בע"מ נ' אדם ציזיק ז"ל, פ"ד מא (3), 169., דן בנושא נזקי שביתה
  • דב"ע 41-92/97 ארגון העובדים בעיריית תל אביב יפו נ' עיריית תל אביב יפו עבודה ארצי כרך ל (1) 356, בעניין עובדי התברואה של עיריית ת"א - יפו מדבר על שביתה לגטימית לעומת שביתה לא לגטימית

הכרזה על סכסוך עבודה

עריכה

החוק הישראלי מחייב הודעה מראש על סכסוך עבודה וכן הודעה מראש על שביתה, אחרי הודעה שניתנת כחוק (חוק ישוב סכסוכי עבודה, חוק ההסכמים הקיבוציים) ונמסרת גם ליחידה ליחסי עבודה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה.[11] ההודעה צריכה לפרט את עילות השביתה, ולא ניתן לשבות בהסתמך על הודעה לא מפורטת או שהעילות המפורטות בה אינן כדין.[12] גם לאחר מתן ההודעה אין לפתוח בשביתה במשך תקופה של 15 יום, אשר מטרתה לאפשר מאמצים של משא ומתן וגישור לפני הסלמת הסכסוך ופגיעה בצדדים שלישיים. הכרזה כחוק על סכסוך עבודה ומעבר הזמן הקבוע בחוק הם תנאי, ברוב המקרים, לתוקף ההגנות שקובע החוק לעובדים שובתים.

הגנת השובתים

עריכה

בעת שביתה גורמים השובתים נזק למעביד, וגם צד שלישי, כגון לקוחותיו של המעביד, עלול למצוא עצמו ניזוק מהשביתה. על-פי הגישה הכללית, ניזוקים רשאים לתבוע פיצוי בשל הנזק שנגרם להם. כדי שלא לפגוע בחירות השביתה, ניתנת לשובתים הגנה מפני תביעה:

  • סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים קובע ששביתה אינה מהווה הפרה של חוזה העבודה האישי בין העובד למעביד.
  • הגישה הכללית בדיני נזיקין, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין, היא שצד שלישי רשאי לתבוע פיצוי בשל עוולת גרם הפרת חוזה. סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין מעניק הגנה מיוחדת לשובתים, בקובעו שלעניין סעיף זה, "שביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת חוזה".

המשמעות המעשית של החריג:

בבסיס החריג עומדת התפיסה כי ביחסים שבין עובד למעביד קיים פער כוחות; העובד נמצא בעמדת מיקוח נחותה ביחס למעביד. התארגנות של עובדים לפעולה קיבוצית עשויה לאזן את הפער הקיים. מטרת החריג היא להגן על זכות העובד לשבות על ידי מתן חסינות מפני תביעות בשל נזקים שנגרמו כתוצאה מהשביתה. המחוקק מגן על השובתים, על המשביתים ועל מארגני השביתה. בפסק-דין פיינשטיין אמר השופט ח' כהן כי שביתות והשבתות גורמות מטבען להשבתת חוזים שונים, ואילו היה על יוזמי השביתות או המשביתים לשאת בנזק הנובע מהפרות אלו, היה בכך כדי לחסל למעשה את מוסד השביתה ולעשותה בלתי אפשרית.

דוגמאות טיפוסיות:

  • ארגון עובדים יוזם שביתה מוגנת שבעטיה לא מגיעים העובדים לעבודה ומפרים את התחייבותם כלפי המעביד. למעביד נגרם נזק כלכלי עקב השביתה, אך בשל החריג הוא לא יוכל לתבוע את הארגון שגרם לעובדים לשבות.
  • שביתת עובדים מאופיינת בכך שהיא גוררת הפרת חוזים נוספים. לדוגמה, עקב שביתה חל עיכוב באספקת מוצר כלשהו ללקוח שעמו היה קשור המעסיק בחוזה. הלקוח ירצה אולי לתבוע את העובדים בשל הנזקים שנגרמו לו בעקבות הפרת החוזה בינו לבין המעביד, אך בשל החריג תביעתו תידחה.

בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, מוגדרת שביתה בלתי מוגנת שהיא שביתה של עובדים בשירות הציבורי בזמן שחל עליהם הסכם קיבוצי שבו הם מתחייבים שלא לשבות בתמורה לתנאים שהם מקבלים מהמעסיק. גם אם לא חל הסכם על העובדים, אך השביתה לא הוכרזה או אושרה בידי המוסדות המוסמכים לכך או שלא נמסרה עליה הודעה מוקדמת של 15 יום, תיחשב לבלתי מוגנת. על השבתה כזו לא חלות ההגנות הניתנות לשביתה, כלומר:

  • לא חלה הקביעה בסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, לפיה שביתה אינה מהווה הפרה של חוזה העבודה האישי בין העובד למעביד. בהתאם לכך, שביתה בלתי מוגנת מהווה הפרת חוזה, והמעביד רשאי לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו.
  • לא חל החריג האמור בסעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין, וצד שלישי רשאי לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו.

תזכיר חוק דיני ממונות בא לאחד את החוקים העיקריים במשפט האזרחי תחת מטרייה אחת, שעתידה להיות הקודקס של המשפט האזרחי הישראלי. גם כאן ניתנת הגנה לשובתים - בסעיף 377 לתזכיר החוק נקבע כי "אדם לא ישא באחריות נזיקית בשל מעשה שעשה במסגרת שביתה או השבתה כדין, ובלבד שהמעשה נעשה במהלך הטבעי והישיר של שביתה או השבתה. הוראות סעיף זה לא יחולו לגבי מעשה שגרם נזק לגוף."

שבירת שביתה

עריכה
  ערך מורחב – שבירת שביתה

בעת שביתה, נהגו מעסיקים להעסיק עובדים חלופיים במקום העובדים השובתים, דבר ששם לאל את השביתה. העובדים השובתים נהגו לכנות את העובדים החלופיים שוברי שביתה, להפגין מול מקום העבודה באופן המונע כניסת עובדים חלופיים ואף לפעול בכוח כדי למנוע העסקת עובדים חלופיים.

בישראל

עריכה

בשנת 1932, בעת שביתה ארוכה במפעל פרומין, הפעילו השובתים אלימות כלפי פועלים שבאו לעבוד בבית החרושת.[13] לאחר 20 שנה, ציין אברהם ארסט את השביתה במפעל פרומין כנקודת זמן בה הוכרה זכות הפועל המאורגן לשימוש בכוח הזרוע למניעת שבירת שביתה.[14] לדברי ההיסטוריונית אניטה שפירא, "שביתת פרומין" הסתיימה בכישלון ההסתדרות, משום שזו נאלצה להשלים עם העסקתם של אנשי בית"ר במקום.[15]

בעת חקיקת חוק שירות התעסוקה בשנת 1959 נקבע בחוק שהשירות לא ינקוט צד בשביתות. שירות התעסוקה לא ישלח למפעל עובדים להחלפת עובדים שובתים, אך המפעל יורשה להעסיק עובדים במקום העובדים השובתים, אף על פי שלא הופנו על ידי שירות התעסוקה.[16]

בישראל היו פעמים בהן מעסיקים פעלו להביא עובדים חלופיים במקום אלו ששבתו. למשל, בעת שביתת דוורים בשנת 1969 הוזמנו מתנדבים לחלק את הדואר במקום השובתים. הדוורים פעלו באלימות כדי למנוע את פעילות המתנדבים.[17] ביולי 2013 טענו עובדי משרד החוץ כי עובדי שירות הביטחון הכללי שברו את שביתתם.[18]

בשנת 1996, בעת חקיקת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, הוכנס סעיף 16 לחוק, האוסר על מעביד להעסיק עובדי קבלן כתחליף לעובדים שובתים.[19]

שביתה ביהדות

עריכה

הדיעות חלוקות בשאלה האם מותר לפועלים לשבות באופן מאורגן. ישנם הטוענים שמותר לפועל לשבות, כשכך מנהג המדינה.[20] עם זאת לא תמיד מוצדק לשבות לפי היהדות. הרב אברהם יצחק הכהן קוק[21] קרא להקמת בית דין שינסה למצוא פתרון לפני שמשתמשים בנשק השביתה. כיום ישנם דעות שונות לעיתים בין רבנים אם לשבות כשלא נעשו צעדים לפשרה קודם השביתה. יש האומרים שכאשר קבוצה שובתת יש חובה להשתתף עמם בשביתה ויש חולקים.

יש רבנים האומרים שאסור למורה המלמד תורה לשבות כי בכך הוא מבטל את הלימוד החיוני ומחנך את הילדים שכסף חשוב מחינוך ותורה.[22] לעומתם יש האומרים שאם בשביתה יש סיכוי לשפר את מצב החינוך אזי חייבים לשבות גם מורים אלו.[23] יש פוסקים[24] שהורו ללמד מקצועות קודש מחוץ למסגרות בית הספר. דוגמה מובהקת לכך ניתן ללמוד מההבנה בין ארגון המורים למרכז ישיבות בני עקיבא בזמן השביתה הגדולה בשנת 2007: המרכז הודיע לארגון שהוא לא יכול לבטל תורה ולכן השתתף בשביתה בצורה מוגבלת ולא על חשבון זמני לימוד התורה במוסדות המרכז, וארגון המורים הסכים לכך.

מחלוקת נוספת הייתה בנוגע לשביתת הרופאים. הרבנים הראשיים, הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא, קראו לרופאים להפסיק לשבות:

אנו פונים לכל רופא ורופא באשר הוא, להישמע למצפון האנושי והרפואי ולא לנקוט בצעדים חסרי אחריות מעין אלו, הפוגעים בקיומו וביישובו של עולם של עולם, והמונע עצמו מלרפא הרי זה שופך דמים. כן אנו פונים לממשלה להקים מוסד לבירור בעניין תביעותיהם הכספיות של הרופאים.[25]

לעומת זאת הרב חיים דוד הלוי פסק שמותר לרופאים לשבות בתנאים מסוימים: "ברור ביותר שהרופאים רשאים להכריז בשביתה, במתכונת שהייתה בשלב הראשון היינו נגד המעסיקים, מבלי שהדבר יפגע בחולים".[26]

המחלוקת על זכות השביתה

עריכה

המצדדים בזכות השביתה, רואים בה כלי מרכזי למניעת יחסי עבודה נצלניים. באמצעות שביתה, ניתן לעגן בהסכם שכר קיבוצי תנאי העסקה הוגנים, תוספות שכר וזכויות סוציאליות שונות שהמעסיק אינו מחויב בהן בחוק.[27] שביתה מאורגנת מאפשרת איזון של יחסי הכוחות בין המעסיק לבין העובדים הרבים, אשר כוחם מבוזר ולכן ניתן להעסיקם בתנאים נצלניים. כך למשל, שביתה היוותה כלי מרכזי במחאת המתמחים לרפואה בישראל, בדרישתם לקיצור משמרת עבודתם מ-26 ל-16 שעות. בדוגמה זו, למדינה כוח מונופסוניסטי (כח שנובע מ"מונופול של קונים") על המתמחים מכיוון שהיא המעסיק היחיד שלהם, מה שלא מאפשר להם לתחר בין מעסיקים שונים ובכך להעלות את משכורתם ולשפר את תנאיהם.[28]

המבקרים את זכות השביתה מצביעים על פגיעה אפשרית בכלכלה. לדידם, שביתות המובילות להסכמי שכר קיבוציים מייצרות מערכת תמרוץ שאינה מתגמלת עובד על פי הפיריון שלו, אלא על פי קריטריונים אחרים שאינם מעודדים יעילות וצמיחה כלכלית. כך למשל, העדפה על פי וותק שנהוגה במערכת החינוך הישראלית, מתגמלת מורים על פי הוותק שלהם ולכן עלולה להרחיק מהמערכת מורים צעירים ומוכשרים ששכרם נותר נמוך.[29] בנוסף, הסכמים אלה מייצרים פערי שכר שאינם תלויים בהבדלי פריון אלא נובעים מעצמת הנזק הפוטנציאלי של שביתה, כמו שכרם הגבוה של עובדי חברת החשמל[30] ועובדי הנמלים.[31] סוגיה נוספת שזוכה לביקורת היא הסכמים קיבוציים שכוללים קביעות, שיש בה כדי לפגוע ביעילות המערכות הציבוריות ולהוות נטל על משלם המיסים הישראלי.[32] מבקרי השביתות מצביעים על כך שכוח שביתה מופרז עלול להוביל לפגיעה בתהליך הייצור התקין, עליית מחירים, האטה בצמיחה הכלכלית ועיכוב רפורמות הכרחיות. אלה גורמים להעלאת מיסים, שירות ציבורי לא יעיל, ירידה בתעסוקה ומתוך כך פגיעה באוכלוסיות המוחלשות בחברה.[33]

על מנת להציע אלטרנטיבה, יש המציעים לעגן בחקיקה תנאי עבודה, כגון: שכר מינימום, תנאים סוציאליים ופנסיה. באופן זה, יהנו מתנאי בסיס הוגנים כל עובדי המשק ולא רק השובתים. בנוסף, במדינות שונות בעולם נהוג מודל ה-Flexicurity שמאפשר ביטחון כלכלי לעובדים, לצד גמישות תעסוקתית. משמעות מדיניות זו היא קלות רבה וגמישות באפשרויות העסקה ופיטורין בידי מעסיקים מחד, אך מאידך הענקת הטבות כלכליות מפליגות למובטלים. באופן זה, נשמרת היעילות הכלכלית והפגיעה בעובדים מצטמצמת.[34]

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: שביתה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שביתה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ כאן שביתה! על תרבות השביתות הישראלית, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏2011
  2. ^ מ' סבוראי, פרק ה' ופרק ז' בספר משפט העבודה הקיבוצי (2023)
  3. ^ ח"כ קריב: בימים הקרובים אניח על שולחן הכנסת הצ"ח להוספת זכות ההתאגדות לרשימת הזכויות החוקתיות המוגנות, באתר חדשות הכנסת, ‏2022
  4. ^ ניצן צבי כהן, ‏"מי שנהנה משביתות סולידריות הם דווקא העובדים החלשים", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 7 ביוני 2019
  5. ^ עמי וטורי, עבודה ורווחה, המודל הסקנדינבי, פנים : כתב עת לתרבות, חברה וחינוך 41, 2007
  6. ^ כלכלה סוציאל-דמוקרטית: מאפיינים מקדמי-שוויון של המדיניות הכלכלית בארצות סקנדינביה, פורסם על ידי מרכז אדוה, 2006.
  7. ^ אבי קליין, ‏הכלי שהכניע תאגידי ענק: שביתת החרם של איגודי העובדים במדינות הנורדיות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 22 בספטמבר 2021
  8. ^ שביתת הזדהות | מילון לתנאי עבודה - חילן, באתר www.hilan.co.il
  9. ^ דב"ע לו/5-4 גינסטלר ואח' נ' מדינת ישראל, פד"ע ח 3
  10. ^ חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז–1957, באתר הכנסת
  11. ^ יחסי עבודה וזכויות עובדים(הקישור אינו פעיל, 3.9.2019)
  12. ^ פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בסק"כ 3127-05-16, מדינת ישראל - ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות ואח'; ניתן ביום 11.5.2016.
  13. ^ התנפלות דמים על פועלי ביהח"ר של פרומין, דואר היום, 18 באוקטובר 1932
    אסירי שביתת פרומין שוחררו בערבות, דבר, 20 באוקטובר 1932
    על שביתת פרומין, דבר, 7 בדצמבר 1932
  14. ^ אברהם ארסט, 20 שנה לשביתת פרומין, על המשמר, 28 באוקטובר 1952; המשך
  15. ^ אניטה שפירא, ברל, חלק ב, עמ' 394–395.
  16. ^ חוק שירות התעסוקה תשי"ט-1959, סעיף 44
  17. ^ התנגשות בין דוורי ירושלים לבין המשטרה; אחדים נפצעו ו-2 נעצרו, דבר, 4 בספטמבר 1969
  18. ^ ברק רביד, עובדי משרד החוץ הפגינו: "השב"כ משת"פ"(הקישור אינו פעיל, 28.3.2023), "דיפלומניה", הבלוג של ברק רביד באתר הארץ, 3 ביולי 2013
  19. ^ חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996
  20. ^ שו"ת יחווה דעת ד, מח; שו"ת אגרות משה חו"מ א, נט.
  21. ^ הדברים הובאו על ידי הרב כתריאל אפרים טכורש בספר כתר אפרים, יט.
  22. ^ שו"ת אגרות משה חושן משפט א, נט.
  23. ^ שו"ת מנחת שלמה א, פז.
  24. ^ שו"ת יחוה דעת ד, מח.
  25. ^ הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, "קריאה לרופאים: "לא תעמוד על דם רעך" (י' בסיוון תשמ"ג)", שבעים שנה לרבנות הראשית לישראל, חלק ב, עמ' 380-377.
  26. ^ שו"ת עשה לך רב ו, סג.
  27. ^ סכסוכי עבודה ושביתות, באתר הסתדרות עובדי המדינה בישראל
  28. ^ יואב אילון, ‏ריכוזיות, גרסת המעסיקים: ההסבר החדש לקיפאון בשכר בכלכלות המערב, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 6 בספטמבר 2019
  29. ^ גד ליאור, דוח האוצר: פערי השכר בין מורה צעיר לוותיק - מהגבוהים במדינות ה-OECD, באתר ynet, 1 באוגוסט 2022
  30. ^ ליאת רון‏, חברת החשמל: חגיגת שכר, חשבון גבוה ושירות גרוע, באתר וואלה, 23 בנובמבר 2022
  31. ^ יובל שדה, גם השנה: עובדי הנמלים בראש טבלת השכר במגזר הציבורי, באתר כלכליסט, 6 ביולי 2022
  32. ^   גיא רולניק, הכלכלה הדואלית הישראלית, באתר TheMarker‏, 8 באוקטובר 2014
  33. ^ כיצד פותרים את בעיית השביתות - תכלת, באתר tchelet.org.il
  34. ^ מי צריך ביטחון תעסוקתי? - תכלת, באתר tchelet.org.il
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=שביתה&oldid=40017787"