זִמְרַת הָאָרֶץ הוא כינוי לשישה זני בר, 'ששת המינים', הנזכרים בספר בראשית ומייצגים את כלל תנובתה של אדמת ארץ ישראל.

שקד
נְכֹאת - חרוב ע"פ פירוש הרס"ג
שיזף השיח - אחד הפירושים לפרי "לוט"
פיסטוק (אלת הבטנה)
שרף מצמח ממשפחת האפרסמון. ידוע ברפואה העתיקה במזרח הרחוק.

מקור הביטוי ופירושו

עריכה

מקור רשימת ששת המינים בפסוק מספר בראשית, פרק מ"ג, פסוק י"א, כאשר מסר יעקב אבינו בידי בניו מנחה ל"איש" במצרים (הלוא הוא יוסף, אלא שיעקב עדיין איננו יודע זאת):

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם: אִם כֵּן אֵפוֹא, זֹאת עֲשׂוּ – קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה: מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים.

ששת המינים המוזכרים הם:

זמרת הארץ מלמדת על כלכלת ארץ ישראל ומצרים

עריכה

כאשר יעקב שולח את המנחה הייחודית של ששת המינים הנזכרים, ארץ ישראל נמצאת לאחר מספר שנות בצורת. המנחות נשלחות למצרים החזקה והעשירה. נסיבות אלה מלמדות על שתי עובדות:

  1. המינים הנזכרים, ובפרט הפירות, גדלים בארץ ישראל גם לאחר מספר שנות בצורת.
  2. מצרים ענייה במינים אלה. לא צומחים בה עצי פרי והיא תלויה בתוצרת המגיעה מארץ ישראל (ובפרט מחלקיה הצפוניים הקרירים). ייתכן שגם החניטה של גופות מתים התבססה על צרי ונכאות ומכאן חשיבותם הגדולה.

החשיבות הגדולה למצרים של מינים אלה דווקא מוזכרת בפסוק נוסף בספר בראשית:

וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט, הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.

שד"ל העיד שגם בימיו (המאה ה-19) נהוג היה להוביל דבש-צימוקים מארץ ישראל למצרים כי "היין מעט במצרים".

מן הפרשנות המסורתית

עריכה

רש"י פירש: מזמרת = "משבח הארץ, שהכל מזמרין עליו כשהוא בא לעולם." על הבטנים אמר: "לא ידעתי מה הם." גם אבן עזרא מתקשה בעניין הבטנים, שאין להם מקבילה במקרא ומשער שמדובר באגוזים.

הספורנו (ר' עובדיה ספורנו): "ראוי שתהיה מעט, אבל תהיה דבר נבחר מדברים הנמצאים על המעט והם בהיכלי מלך."

רד"ק – בפירוש הפסוק בספר מלכים (מלכים א', י', י"ג): "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן לָהּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה" – כתב: "מזמרת הארץ, דברים הנמצאים בארץ ישראל ואינם נמצאים בארצה ונתן לה מהם כיד המלך לרוב."

ר' אברהם בן יעקב סבע, מקובל ממגורשי ספרד, סבר שהמנחה שימשה בידי יעקב כנשק מטפיזי (קמע) כנגד הגורם שאיים על משפחתו "כי בכאן למדם סוד צנ"ד לב"ש (כלומר ראשי התיבות)... והוא מסוגל לכל צרה דכתיב (על פי איוב, ה', י"ט) בשש צרות יצילך, לפי שיש בו ו' אותיות"[4]. כך פירש גם ר' חיים ויטאל[5].

ששת המינים לעומת שבעת המינים

עריכה

החוקר נגה הראובני, מייסד פארק נאות קדומים, הצביע על כך שששת המינים של זמרת הארץ גדלים בארץ ישראל גם בתנאים קשים של בצורת, הם גדלים בר וגם אוכלוסייה של רועי צאן יכולה לאסוף אותם על בסיס מזדמן.

לעומת זאת, שבעת המינים מאפיינים חקלאות של ישיבת קבע. אלו גידולים הזקוקים ליד אדם על מנת שיתפתחו כהלכה ויניבו פרי, או לעיבוד לשם יצירת התוצרת החקלאית (שמן ודבש-תמרים).

הציון של שבעת המינים שהתברכה בהם הארץ בא בתנ"ך רק כאשר בני ישראל עוברים לישיבת קבע. האבות היו רועי צאן ולא חקלאים יושבי קבע לכן בזמנו של יעקב המנחה שהוא נותן מכילה את מיני זמרת הארץ ולא משבעת המינים.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מרכול ושמו שיזף/ יוסי בוכמן, טבע וארץ 262, נובמבר 1993
  2. ^ זהר עמר, "זמרת הארץ" על פי רב סעדיה גאון, שיח שדה, גיליון מס' 2
  3. ^ זהר עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים, יד יצחק בן-צבי, תש"ס, עמ' 113
  4. ^ צרור המור, ביאור על התורה על דרך הדרוש והקבלה
  5. ^ שער הכוונות, דרושי תפילת השחר, דרוש ג'