רב סעדיה גאון

רב סעדיה גאון
**סעדיה בן יוסף פיומי**
לידה	882; ד'תרמ"ב; דילץ, מחוז פיום שבמצרים, הח'ליפות העבאסית
פטירה	16 במאי 942 (בגיל 60 בערך); כ"ו באייר ד'תש"ב; סורא
כינוי	סעדיה אלפיומי
מקום קבורה	סורא, בבל (מסורת מהמאה ה-12); הר סיני (מסורת מהמאה ה-17); בית העלמין העתיק בצפת, ישראל (מסורת מהמאה ה-18)
מדינה	הח'ליפות העבאסית
מקום מגורים	סורא
מקום פעילות	סורא
תקופת הפעילות	928–942 (כ־14 שנים)
השתייכות	גאונים
תחומי עיסוק	תנ"ך, הלכה, פילוסופיה יהודית, דקדוק, פיוט
רבותיו	עלי בן יהודה הנזיר
חיבוריו	אמונות ודעות, ספרי הלכה, תרגום התנ"ך לערבית עם פירוש (ה'תפסיר'), "ספר האגרון" ועוד
אב	רבי יוסף אלפיומי
צאצאים	רב שארית אלוף, רב דוסא גאון
	928–942; (כ־14 שנים)
	928–942; (כ־14 שנים)

המונח "רס"ג" מפנה לכאן. לערך העוסק בשנה העברית ה'רס"ג (1502–1503), ראו ה'רס"ג.

רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (882, ד'תרמ"ב^[1] – 16 במאי 942, כ"ו באייר ד'תש"ב), המכונה גם בקיצור: רס"ג, היה איש אשכולות, מגאוני בבל. בגיל 46 מונה לראש ישיבת סורא בבגדאד.

היקף מפעלו הספרותי היה גדול ביותר: הוא כתב ספרים בענייני הלכה, הלשון העברית ודקדוקה, פיוטים, פרשנות מקרא, ונושאים תאולוגיים ופילוסופיים. בתחומים רבים הוא נחשב למייסד וראשון. הוא הראשון שעסק בדקדוק של השפה העברית באופן שיטתי, בהשפעת המדקדקים של השפה הערבית שפעלו באותה עת, ועל כן הוא נחשב לראשון מבין מדקדקי ימי הביניים. שפת כתיבתו הייתה ערבית יהודית, והוא מראשוני הרבנים שכתבו בהרחבה בשפה זו, ולכן הוא נחשב למייסד הספרות הערבית-יהודית^[2]. הוא גם הראשון שחיבר ספר שיטתי ומקיף בפילוסופיה יהודית, ספר אמונות ודעות. כמו כן, הוא הראשון שהתפלמס עם הקראים בכלים ספרותיים ושיטתיים.

תולדות חייו

נולד ליוסף אלפיומי בכפר דילץ במחוז פיום שבמצרים העילית (מכאן כינויו פיומי, או ה"דאלצי")^[3]. בצעירותו עזב את פיום ונדד לארץ ישראל, לסוריה ולבבל, ויש הסבורים שנולד או ביקר גם בתימן^[4].

לפי עדויות מאוחרות, היה רס"ג מצאצאיו של התנא רבי חנינא בן דוסא^[5], ונטען כי היה כהן^[6]. הוא ייחס את עצמו לשלה בן יהודה^[7].

לפי עדותו של הסופר אל-מסעודי, למד רב סעדיה את מלאכת תרגום המקרא אצל אבו כת'יר יחיי בן זכריה הסופר מטבריה, ומסעודי משייך את שניהם לכת ה"אשמעתיים" (רבניים כמקביל לקראים)^[8]. כאשר רס"ג היה נער, הוא רכש ידיעות רבות בנושאי הלשון העברית ודקדוקה, המקרא, המשנה, התלמוד וההלכה. הוא עסק גם ב"מדעים וחכמות הגויים", כלומר במדע ובפילוסופיה כלליים. באותן שנים החלה התרבות הערבית לפרוח במצרים ובסביבתה, והמדע היווני פרח עוד לפני כן, ואלו השפיעו על רס"ג בצעירותו. בהמשך היה בקשר עם הפילוסוף יצחק בן שלמה הישראלי^[9].

רב סעדיה עבר לסוריה לפרק זמן לא ידוע, ולפני שנת 921 קבע את מושבו בבגדאד שבעיראק^[9]. סמוך לבואו לבגדאד נטל חלק במחלוקת קביעת לוח השנה, ובמהלכה התיידד עם מנהיגי הקהילה היהודית בבגדאד, רבניה ועשיריה. מנהיגי הקהילה, שהכירו בגדלותו, מינו אותו ל"אלוף" בישיבת פומבדיתא, ובשנת 928 התמנה לעמוד בראשות ישיבת סורא המתחדשת, ששכנה אז כבר בבגדאד, לצד ישיבת פומבדיתא^[10]. מינוי זה נחשב לחסר תקדים, כיוון שלא היה מקובל למנות לראשות הישיבה אדם זר שאינו יליד המקום ושאינו צאצא למשפחות הנכבדות בעיר^[9].

אופיו הבלתי-מתפשר של רב סעדיה הביא אותו לעימות מול ראש הגולה, שגרם לנתק חריף ביניהם ולהשעייתו של רב סעדיה מראשות ישיבת סורא. הנתק נמשך מספר שנים, אך לבסוף הצליחו מספר נכבדים להשכין שלום בין הצדדים, ורב סעדיה הוחזר למשרת ראשות ישיבת סורא^[11], בה החזיק עד פטירתו בשנת 942, כשהוא כמעט בן שישים^[9].

על פטירתו כותבים בניו: ”היו שנות חיי אדוננו זכר צדיק לברכה פחות משישים שנים, מלך מהן ארבע־עשרה שנה בישיבת מחסיה חסירות ארבעה ימים ונפטר בליל שני בסוף האשמורת התיכונה בששה ועשרים בחודש אייר של שנת אלף ורנ"ג. היום לאסיפתו פ[חות] מאחת־עשרה שנה. המקום ימהר עמידתו בקרוב”^[12].

קברו

בנימין מטודלה (1170 לערך, 228 שנה לאחר פטירת הגאון), מציין את קברו של רס"ג לצד רב שרירא גאון ורב האי גאון בסורה שבבבל, וכלשונו: "מתא מחסיא שנחרבה, ושם קבר רב שרירא, ורב האי בנו, ורב סעדיה אל-פיומי".

רבי גרשון בן אליעזר הלוי סגל בספרו "איגרת הקודש (גלילות ארץ ישראל)"^[13], סביב שנת 1624 לספירה (682 שנה לאחר פטירת רב האי), מציין את קברו בהר סיני: "הר סיני... ואצל ההר, קבר ר' סעדיה גאון".

רבי אברהם ישמעאל חי סנגויניטי בן המאה ה-18 (תלמידו של רבי חיים בן עטר), שביקר בבית העלמין העתיק בצפת סביב שנת 1742 לספירה (כ-800 שנה לאחר פטירת רס"ג), ציין את קברו של רב סעדיה באחת המערות שבהר^[14]. המערה אותה מתאר סנגויניטי מזוהה במערה שמשמאל למערת הינוקא^[15].

משפחתו

לרס"ג היו שני בנים, שאף הם הגיעו להישגים גדולים בישיבות בבל. שארית, שלמד בישיבת סורא בתקופה שאביו כיהן בה כראש ישיבה, ושזכה לתואר אלוף, ודוסא, שנקרא ככל הנראה על שם דוסא אביו של רבי חנינא בן דוסא שלפי המסורת, רס"ג היה מצאצאיו. דוסא כיהן בעצמו כראש ישיבת סורא בין השנים 1013–1017, לאחר פטירתו של רב חפני גאון.

המחלוקת עם הגאון אהרון בן מאיר

ערך מורחב – מחלוקת רב סעדיה גאון ובן מאיר

רס"ג היה מעורב במחלוקת בין חכמי בבל ובין חכמי ארץ ישראל, ובראשם גאון ארץ ישראל הרב אהרן בן מאיר, בעניין קביעות השנים ד'תרפ"ב–ד'תרפ"ד (921–923)^[16]. עד לזמנו של רס"ג, קביעות השנה נמסרה מארץ ישראל ונתקבלה בכל תפוצות ישראל ללא סייג^[17]. אולם בשנת 921 התגלעה מחלוקת בין חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל על אודות קביעת לוח השנה. המחלוקת נסבה אודות גדרי דחיית 'מולד זקן' בחישוב מועד ראשי חודשים. לפי החישוב של בן-מאיר שנת ד'תרפ"ב הייתה שנה חסרה ולפי חכמי בבל היא הייתה שנה שלמה; בן-מאיר הורה לתלמידיו לחגוג את המועדים כפי הוראתו, אך חכמי בבל, ובראשם דוד בן זכאי ורב סעדיה גאון כתבו לו כי טעות בידו. כתוצאה מכך חג הפסח נחגג בארץ ישראל ביום ראשון, ובבבל ביום שלישי. בתגובה לטענת חכמי בבל, קבע בן-מאיר כי הסמכות לקבוע מועדים ולעבר את השנה נתונה לחכמי ארץ ישראל בלבד, ועל כן פסיקתו מוסמכת יותר משל בן-זכאי ורס"ג. חכמי בבל ניסו לשכנע את בן-מאיר לחזור בו והפיצו בקהילות שונות מכתבים המזהירים שלא לנהוג כשיטתו. גם הוא עמד בדעתו ואף פרסם את לוח "ארבעה שערים" (של חכמי בבל) בגרסה שלו. הזעזוע מהמצב שנוצר בו יהודים באזורים שונים חגגו מועדים בזמנים שונים הוביל את רב מבשר גאון ותומכיו, שצידדו עד אז בשיטת בן-מאיר, לעבור לצדם של רב סעדיה גאון וחכמי בבל.

חליפות המכתבים בין הצדדים הניצים לא פסקו, וחכמי בבל כתבו לבן-מאיר וניסו לפייסו לחזור בו ("נעשינו חרפה בגויים וקלסה בין המינים"; "אבלים נזופים בבכי תמרורים ואנחה" ועוד), אך בן-מאיר לא חזר בו, והשיב להם במכתב כי "אילו נהרגנו ואלף כמותנו, לא נשנה מנהג אבותינו ולא נחליף חוק... יש הרשות לחבורת ארץ ישראל על חכמי בני הגולה, ואין לבני הגולה רשות על בני ארץ ישראל..." בהמשך מכתבו טוען בן-מאיר כי רב סעדיה גאון אשם במחלוקת שפרצה^[18].

במסגרת פולמוס זה התחברו חיבורים שונים על ידי שני הצדדים. ראש הגולה דוד בן זכאי חיבר את "ספר זיכרון המחלוקת"^[19], חיבור בסגנון מקראי, עם טעמי מקרא, ובו הציג את המחלוקת מנקודת מבטו. בן מאיר ענה בחיבור משלו, ואחר כך הוסיפו רס"ג ושאר החכמים וכתבו חיבורי פולמוס הדדיים.^[20]

לא ידוע אימתי פסקה המחלוקת. בשנת ד'תרפ"ד לפי שתי הדעות פסח חל באותו יום וכן ברוב השנים שאחר כך. אין מידע על השנים ד'תרפ"ז וד'תרפ"ח שבהן שוב הייתה המחלוקת רלוונטית. בזמן הרמב"ם כבר קיבלו יהודי ארץ ישראל את שיטתו של רס"ג^[21].

המינוי לראשות ישיבת סורא

בבבל כתב רס"ג את רוב חיבוריו: את תרגום כתבי הקודש היהודיים לערבית בצירוף הפירוש הארוך, את ספריו בחכמת הלשון העברית, את הסידור ואת ספרי ההלכה, וחלק מכתבי הפולמוס נגד הקראים.

רס"ג נלחם נגד מלומד יהודי אפגני שהצביע על סתירות-לכאורה בתורה, והטיל ספק בסיפורי נסים ואירועים על-טבעיים המהווים חלק מהאמונה היהודית המסורתית. שמו של האיש היה חיוי אל-בלכי, ומתנגדיו קראו לו חיוי אל-כלבי. חיוי אל-בלכי חיבר טקסט ובו למעלה מ-200 שאלות ותהיות על סתירות בסיפורי המקרא, שם ללעג ולקלס סיפורי נסים ומצביע על אמונות שלא מתיישבות לכאורה עם ההגיון. הוא טען טיעונים פילוסופיים וקרא לציבור היהודי להתכחש לתנ"ך ולשאר כתבי הקודש היהודיים ולא לתת בהם אמון^[22]. רס"ג חשש מסכנת ההשתמדות של עם ישראל בעקבות דברים אלו, ולכן החל ללחום במלחמות פולמוסיות נגד חיוי אל-בלכי, הכוללות הוכחות הגיוניות על פי מסורת ישראל ועל פי הפילוסופיה היוונית.

לפי הנוהג, כאשר גאון נפטר, הגאון הבא היה מתמנה מבין תלמידי החכמים של אותה הישיבה. בשנת 924, כשנפטר גאון סורא רב יעקב בר נטרונאי, ובישיבה לא היה מועמד בולט מלבדו, נאלצו למנות את בנו רב יום טוב כהנא בר יעקב. לאחר שרב יום טוב נפטר בשנת 928 (לאחר ארבע שנים בתפקיד), ביקשו להביא מישיבת פומבדיתא – נגד חוק הישיבות בבבל – את רב נתן אלוף, בנו של רב יהודה בן שמואל גאון. אך הוא נפטר בטרם התמנה. האיש היחיד שהיה ראוי להיות גאון סורא היה רס"ג, אך הוא לא היה מקומי אלא זר, ממצרים. למרות זאת, החליט ראש הגולה, דוד בן זכאי, למנות את רס"ג לגאון סורא. כשעמד המינוי על הפרק, הזהיר ניסים הנהרואני את ראש הגולה מפני המינוי, ואמר לו שרס"ג תקיף בדעותיו ובעל כושר רטורי גדול, "ואינו מסביר פנים לשום אדם בעולם, מפני רוב חכמתו ורוחב דעתו ואריכות לשונו ויראת חטאו"^[23]. אך דוד בן זכאי לא שמע לדברי ניסים, ובגיל 46, בא' בסיוון ד'תרפ"ח, התמנה רס"ג לגאון וראש ישיבת סורא.

רס"ג רומם את קרנה של ישיבת סורא, ותלמידים רבים מכל קצוות בבל, ואף מחוצה לה, באו לישיבתו. תרומות רבות התקבלו מכל קהילות בבל, והישיבה שבה לתפקד תפקוד מלא, עד שהייתה שוב למרכז התורה הגדול ביותר בבבל^[24].

המחלוקת עם ראש הגולה והנידוי

שנתיים אחרי מינויו של רס"ג לגאון סורא, התגלע סכסוך בינו לבין ראש הגולה, דוד בן זכאי, ותומכיו. דוד בן זכאי פסק בסכסוך ירושה שבא לפניו לטובת כמה מעשירי בגדאד. לפי מנהג המקום פסק הדין של ראש הגולה היה נכנס לתוקפו רק אחרי חתימת שני ראשי הישיבות. כשהתבקש רס"ג לחתום, התחמק, והציע שראש ישיבת פומבדיתא יחתום תחילה. משהלה חתם, נאלץ רס"ג להודיע, אחרי שורה של התחמקויות, שפסק הדין שגוי לדעתו ופסיקת ראש הגולה נגועה בשוחד. בנו של ראש הגולה, יהודה, שהיה שליח להחתים את רס"ג, הוכה והושפל על ידי תלמידי רס"ג. בעקבות כך הדיח ראש הגולה את רס"ג מגאונותו, והטיל עליו חרם, ומינה תחתיו כגאון סורא תלמיד חכם מקומי בעל ייחוס, בשם יוסף בר יעקב^[25].

בתגובה להדחתו כתב רס"ג את "ספר הגלוי", חיבור בסגנון מקראי, המתאר את השחיתות המוסרית שפשתה בזמנו בקרב מנהיגי הקהילה היהודית בבגדאד, ואת פעליו למיגורה, שהתקבלו באהדה רבה על ידי הציבור הרחב, ובחוסר נחת מצידם של אותם מנהיגים. רס"ג מייחד פסקאות לכל ראשי מתנגדיו, ומספר בגנותם, כשהוא מכנה אותם בכינויי גנאי: דוד בן זכאי ראש הגולה, כ'לף (אהרון) בן סרג'אדו, המכונה "כלב" על פי שמו הערבי, כהן צדק, ראש ישיבת פומבדיתא, ואנשים נוספים. הספר כולל גם תפילה ארוכה שהתפלל רס"ג להצלחתו והעלאת קרנם של היושר והצדק, ומסתיים בשמחת העם על שובו למקומו^[26].

נגד הספר כתב כ'לף בן סרג'אדו, ממקורביו של ראש הגולה, מגילה חריפה בשם "אפיקורוס מן הנכריים הדילציים", הכוללת גם את כתב החרם שהטיל ראש הגולה. בעקבות מגילה זו הוסיף רס"ג לספר הגלוי הקדמה ארוכה המפרטת את מעלותיו הרבות של החיבור בתחום המוסר והשירה, ותשובות לטענות שהועלו נגדו. כמו כן חיבר פירוש לחיבור, הדומה במתכונתו לחיבוריו של רס"ג על המקרא, וכולל ביאורי מילים, צימודים, והרחבה בעניינים שונים^[27].

לצד הפולמוס הספרותי, ליוו רס"ג ותומכיו את מאבקם גם במעשים. הם הדיחו את דוד בן זכאי מראשות הגולה, ומינו במקומו את אחיו יאשיה (חסן). יאשיה נפטר כעבור שלש שנים, ובפועל כיהן דוד בן זכאי כראש גולה יחיד^[25].

לפי מסורת מאוחרת, השלום בין המחנות הניצים שב על כנו אחרי שבע שנים, בעקבות סכסוך בין שני בעלי דין, שאחד מהם ביקש את דוד בן זכאי כבורר, והשני את רס"ג. דוד בן זכאי קרא לאיש שבחר ברס"ג כבורר, והיכהו קשות, והלה התלונן על דוד בן זכאי בכל העיר. בעקבות המאורע, פעלו נכבדי העיר להשכין שלום בין דוד בן זכאי לרס"ג. השלום הושב על כנו, והם התפייסו בתענית אסתר. כדי לתת ביטוי פומבי וציבורי להתפייסותם, הוחלט שאחד מהם יאכל את סעודת סיום התענית אצל השני. הוטל גורל מי יאכל אצל מי, והפור נפל על רס"ג, שאכל את הסעודה אצל דוד בן זכאי^[28].

שלוש שנים לאחר הפיוס נפטר דוד בן זכאי. מספר חודשים אחר כך מת גם בנו, יהודה. בנו של יהודה, שהיה בן 12, הפך ליתום, ורס"ג פרס חסותו עליו ודאג לו. רס"ג לא האריך ימים אחר כך, ובהיותו כמעט בן שישים, בכ"ו באייר ד'תש"ב, נפטר^[9].

השפעתו

במפעליו הספרותיים והפילוסופיים, ביסס רס"ג את היהדות הרבנית. רבי אברהם אבן עזרא, פרשן מקרא ומשורר שחי לאחר רס"ג, כינה את רס"ג "ראש המדברים בכל מקום", כשכוונתו לשבח את בקיאותו של רס"ג בכל המקצועות, ובמיוחד בפילוסופיה, ואת העובדה שבמקצועות רבים היה רס"ג חלוץ וסולל דרך. הרמב"ם שיבח בעקיפין את רס"ג כשהסביר מדוע עסק בחישוב קיצין האסור: "לפי שהיו בני דורו בעלי סברות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה', לולא הוא, עליו השלום, לפי שהוא גילה מן התורה מה שהיה נעלם, וחיזק ממנה מה שנתדלדל"^[29]. פרשנות המקרא שלו השפיעה רבות על פרשני המקרא בספרד, בתימן ובארצות המזרח, כגון: יהודה אבן בלעם, אברהם אבן עזרא, יונה אבן ג'נאח, תנחום הירושלמי, אברהם בן שלמה ואחרים.

בפוסטאט שבמצרים, תחת כהונתו של רבי מצליח הכהן גאון, דבקה הקהילה הארץ–ישראלית בדרכו של רס"ג. רבי מצליח נשא דרשות המבוססות על חיבוריו של רס"ג, וחכמי הקהילה עיבדו חיבורים של רס"ג לתועלת העם^[30].

יהודי תימן קיבלו עליהם את הוראותיו "כמרא דאתרא" ובסידור התכלאל ישנן נוסחאות של רב סעדיה גאון המשולבות בתוך הברכות, במקומות שהן לא נסתרות על ידי הוראות הרמב"ם^[31]. פסקי ההלכה שבסידור רבי שלמה בן נתן אלג'יבלי נשענים אף הם על חיבורי הרס"ג, כשהוא מקבל חלק מדבריו ומתבסס עליהם^[32].

באימפריה הביזנטית, כמאה שנים לאחר מותו של רס"ג, שגשגה קהילה שעסקה בפרשנות המקרא, והם תרגמו חלק מפירושיו שהובאו על ידם מירושלים ועיבדו אותם. פירוש ספר דניאל המיוחס לרבינו סעדיה גאון, חובר באותה תקופה, והוא מכיל חלקים מפירושו האמיתי של רס"ג לספר זה^[33].

חיבוריו ויבולו הספרותי

כתביו של רס"ג מגוונים ורבים מאוד ובמידה רבה ניתן לומר עליו כי היה המייסד של כמעט כל סוגי הספרות התורנית. כבר בצעירותו החל בכתיבת ספרים, וכל חייו עסק בכתיבת חיבורים חדשים ושכלול החיבורים הקודמים.

ספרו הראשון, האגרון, העוסק בדקדוק, נכתב בעודו במצרים, כשהיה כבן עשרים. לימים, בהיותו בבבל, שכלל את חיבורו זה והוסיף לו הקדמה בערבית. כמו כן חיבר במצרים את חיבורו הפולמוסי הראשון, "כתאב אלרד עלי ענן" – ספר הכחשת ענן, בו תוקף את היהדות הקראית, ואף ספר זה שוכלל לימים ופוצל לשני חיבורים^[34].

עד לגילויה של הגניזה הקהירית לא היה ידוע רבות על חיבוריו של רס"ג, מלבד ספר האמונות והדעות ותרגומו לתורה שהשתמרו בשלמותם, וסידורו שהשתמר בשלמות בכתב יד אך לא פורסם. מחקר הגניזה הוביל לגילוי חיבוריו הרבים, שרבים מהם פורסמו באופן מלא או חלקי^[35].

להלן רשימת חיבוריו, לפי סדר הצגתם ברשימת החיבורים שפרסמו בניו אחרי פטירתו, ומצב פרסומם^[36]:

הפירוש למקרא

רס"ג כתב פירוש למקרא המחולק לשני חלקים. תרגום לשפה הערבית המשלב בקצרה פירושים וביאורים, ושמו "תפסיר", וכן פירוש רחב, העוסק בהיבטים פרשניים, הלכתיים, דקדוקיים ופולמוסיים, והוא מכונה "שרח". להלן חלקי פירושי המקרא:

התפסיר לחמישה חומשי תורה

תרגום חמישה חומשי תורה לערבית. בתרגומו, כפי שמספר רס"ג בהקדמתו, ביקש להנגיש את המקרא לשכבות הרחבות של ההמון, שהכיר את השפה הערבית ולא הכיר את השפה העברית, ובנוסף פירש במילה או שתיים את הכוונה הנסתרת של המקרא.

למרות הידיעות ההיסטוריות על תרגום ערבי שנעשה על ידי חכם מוסלמי בתחילת המאה ה-9, הרי תרגומו של רס"ג נעשה על כל ספרי המקרא, ובשל תפוצתו הרבה נבחר כתרגום הערבי החשוב ביותר. מטרתו של רס"ג הייתה לקרב את התנ"ך על ידי תרגומו, הן ליהודים דוברי ערבית והן לבני הדתות האחרות.

על-פי עדותו של ר' אברהם אבן עזרא (פרק ב', פסוק י"א), רס"ג כתב את התרגום באותיות ערביות ("בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם"). עם זאת, העדר כתבי יד של התפסיר באותיות ערביות, לצד בדיקה שיטתית של אוצר המילים של התפסיר וסגנונו, מוכיחים שרס"ג כתב את תרגומו שבידינו באותיות עבריות, וייעד אותו ליהודים שהיטיבו לקרוא באותיות עבריות. על כן, ההנחה הרווחת היא שדברי אבן-עזרא אינם עוסקים במהדורה העיקרית של התפסיר, אלא בתעתיק נוסף שיצר רס"ג לצורך חוג מלומדים מוסלמים^[37].

לשונו של התפסיר ספרותית וכמו תרגום אונקלוס, הוא מרחיק הגשמה ומזהה מקומות גאוגרפיים עם אתרים בני זמנו.

רס"ג שכלל את התרגום כל ימיו, הגיהו ותקנו. נוסחאות התרגום, ה'תפסיר' בלשון הערבית, הועתקו בעותקים רבים והלכו והתגלגלו מדור לדור. תפוצתם העיקרית, מטבע הדברים, הייתה בארצות הדוברות ערבית. שרשרת רצופה של מסירה, עד לימינו, התקיימה בתימן. ענפי נוסח שונים התקיימו במזרח התיכון והשתמרו בעיקר בגניזה הקהירית. השתמר עותק אחד הכולל כשני שלישים מהתרגום למקרא, שנכתב רק כשמונים שנה אחר פטירת רס"ג, על ידי הסופר שמואל בן יעקב. בשנת 2015 יצא לאור בירושלים ספר המכיל את פירוש התורה של רס"ג באותיות ערביות תיקניות המבוסס על כתב יד זה וכתבי יד תימניים.

על תפסיר רס"ג נכתבו כמה פירושים, החשוב שבהם הוא נוה שלום לרב עמרם קורח,^[38] אחרון רבני תימן. כמו כן נכתבו הערות על ידי יוסף דרנבורג מהדירו, וכן על ידי הרב חיים כסאר. הרב יוסף קאפח ליקט מתרגום זה תרגומים רבים בעלי משמעות, ופרסמם בשם "פירושי רבינו סעדיה גאון על התורה". הרב משה פתיחי פרסם את התפסיר במסגרת חומש "דרך הקדמונים" (ירושלים, ה'תשע"ח) והוסיף לו פירוש נרחב. יהושע בלאו פרסם לקראת היותו בן מאה כרך ראשון מתוך סדרת פירושים על התפסיר, בשם "עיונים בתפסיר רב סעדיה גאון לתורה", כרך א: בראשית (האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים, ה'תשע"ט).

במסגרת 'פרויקט סעדיה גאון' של הרב יום טוב גינדי ראו אור שני כרכים המכילים את התפסיר לחומשים בראשית ושמות, בשלושה מדורים: בערבית בגופן ערבי תקני, בערבית יהודית מנוקדת, ובתרגום לעברית. לתפסיר נלווה ליקוט ביאורים.

שרח בראשית

הפירוש הארוך לספר בראשית מוזכר ברבים מחיבורי רס"ג האחרים וכן בחיבורי הבאים אחריו. לפי דברי בניו הוא נכתב רק על חציו הראשון של ספר בראשית, עד פרשת ויצא, ועל השאר לא כתב פירוש ארוך (אלא 'ספר הפרחים' שהוא קצר יותר, אותו כתב, לעדות בניו, על כל חמישה חומשי תורה, ומהותו טרם הובררה).

את פירושו הארוך לתורה ראה רס"ג כחיבורו העיקרי, וכלל בו נושאים רבים בהלכה ובאגדה, שמקומם נקבע על פי זיקתם לפסוקי המקרא, וחלקם ארוכים כחיבורים העומדים בזכות עצמם.

חלק גדול משרח בראשית פורסם על ידי משה צוקר, בשם "פירושי רב סעדיה גאון לבראשית", בצירוף מבוא תרגום והערות. החיבור מיוסד על קטעי הגניזה שזיהה עם הפירוש. נכון לשנת 2016, עוסק נביה בשיר בהתקנת מהדורה חדשה של הפירוש^[39]

שרח שמות

הפירוש הארוך לספר שמות דומה לפירוש לספר בראשית. חלקים גדולים ממנו פורסמו על ידי יהודה רצהבי בשם "פירושי רב סעדיה גאון לספר שמות". חגי בן-שמאי עוסק, נכון לשנת 2019, בהתקנת מהדורה מתוקנת של חציו הראשון של הספר. רס"ג כלל בחיבורו גם נספחים, ובהם הרחיב עניין מסוים. בין הנספחים לספר שמות הוא פירוש עשר שירות הנספח לפרשת בשלח, ופירוש עשרת הדיברות הנספח לפרשת יתרו^[40].

פרוש עשרת הדברות בערבית Ms. Heb. 28°7361 מיוחס אולי לרב סעדיה גאון. שמור בספריה הלאומית בירושלים.

שרח ויקרא

גם לספר ויקרא כתב רס"ג שרח, והוא כולל הלכות רבות בכל חלקי התורה, בתורת הקרבנות, דיני טומאה וטהרה, איסור והיתר ועוד. קטעי גניזה שונים מפירוש רס"ג לוויקרא הוהדרו במהלך השנים במספר כתבי עת. הפירוש לפרשת תזריע הוהדר בשנת 2023 על ידי יהודה זייבלד ודוד סקליר, וראה אור על ידי מכון "עלה זית".^[41]

פירושי במדבר-דברים

רס"ג מציין בכמה מקומות בחיבוריו לפירושיו לספר במדבר. בפירושיו לבראשית ולשמות הוא כותב 'כמו שאבאר' בספר במדבר, ובפירושיו למשלי ולאיכה הוא מתייחס אליהם כחיבורים שנכתבו. ברשימת ספרים מן הגניזה נאמר שהפירוש לפרשת בהעלותך הקיף כרך שלם. לפי עדותו של ר' שמעון צאלח, עותק מפירוש רס"ג לספר במדבר היה מצוי בתימן עד הדור האחרון, והוא עצמו החזיק ברשותו את כתה"י והגה בו. בידינו לא נמצא כתב יד שלם.

כך גם ביחס לספר דברים. רס"ג כותב בפירושיו למקרא שהוא עתיד לפרש את ספר דברים, ובפירושיו למשלי ולאסתר הוא מתייחס אליהם כפירושים שכבר נכתבו. קטע שפורסם על דברים א-ב על שמו של רס"ג, נטען אחר כך שאינו אלא לרב שמואל בן חפני גאון, וכשהתגלה פירוש רס"ג לאיכה הוכרע שאכן כך הוא.

מדברי בני רס"ג נראה שלספרים אלו לא כתב רס"ג פירוש ארוך הכולל גם ביאור עניינים, אלא פרחי הגנים בלבד, שלפי המובא ממנו הוא כולל יותר מתרגום גרידא, אך ככל הנראה אין בו הרחבה כל כך אלא פירוש עניינים בפשט המקרא בדרך קצרה^[42].

פירוש ישעיה (וחצי ירמיה) – כתאב אלאסתצלאח ללטאעה (ספר בקשת התיקון של עבודת ה')

תפסיר רס"ג לספר ישעיהו נדפס בפריז בשנת ה'תרנ"ג, ובסופו ליקוטים מהפירוש הארוך. ליקוטים רבים נוספים פרסם יהודה רצהבי, עם תרגום לעברית. את ההקדמה פרסם חגי בן שמאי^[40].

תפסיר רס"ג לספר ירמיהו נזכר בדברי הריב"ש. רבי יששכר בן סוסאן העיד^[43], שראה את פירושו הארוך של רס"ג על ישעיה ולחצי ירמיה. בגניזה שרדו עשרות קטעים ובהם פירוש ארוך לחציו הראשון של ירמיה, והם טעונים זיהוי.

פירוש תרי עשר

לפי דברי בני רס"ג, חיבר רס"ג 'פירוש מילות ועניינים נבחרים מן תרי עשר'. רס"ג מפנה לחיבורו זה במהדורה השנייה של פירושו לאיכה (א, ג – ההפניה למיכה פרק א)^[44], בפירושו לישעיה (פרק נה – ההפניה להושע פרק יד), ובפירושו לדניאל (ז, יט-כב – ההפניה ליואל פרק ד), ומכאן שחיבור זה קדם לחיבור הפירוש לישעיה ולדניאל ולמהדו"ב של איכה.

מדברי הבנים למדנו גם שפירוש רס"ג לתרי עשר שונה משאר פירושיו. בשאר פירושים יש תרגום לערבית לכל הפסוקים, ועליהם נוסף ביאור ארוך המבאר עניינים שונים. בפירוש לתרי עשר אין תרגום, אלא ביאור מילות שונות ועניינים נבחרים.

פירושי רס"ג לתרי עשר הובאו על ידי הקדמונים. רד"ק מביאו 14 פעמים בפירוש להושע, וכן בפירושיו ליואל, עמוס וזכריה (אחד בכל א' מהם). רבי אברהם בן שלמה מחכמי תימן, מביא מובאות רבות בשם רס"ג שנראה שמקורן בפירושו לתרי עשר. גם רבי תנחום הירושלמי, מחכמי מצרים, מביא בפירושו לתרי עשר את רס"ג בכינויו 'אלמפסר' 4 פעמים. פורסם עיבוד של הפירוש למיכה^[45] וליונה^[46].

פירוש תהלים – כתאב אלתסביח (ספר התהלות)

השרח לספר תהלים, עם התפסיר ושתי הקדמות, ראו אור על ידי הרב יוסף קאפח. ההקדמות פורסמו על פי כתב יד מינכן, שהוא כתב יד קדום מזמן הראשונים וכולל גם את שתי ההקדמות. התפסיר פורסם על פי מספר כתבי יד תימניים. הפירוש הארוך פורסם על פי העתקה שנעשתה בתימן בשנת ה'תרפ"ט, מכתב יד תימני שהוצע למכירה לשני סוחרים אשכנזים שהגיעו לתימן כדי לרכוש כתבי יד עתיקים. ההקדמה הגדולה, הנזכרת בפני עצמה על ידי בני רס"ג וכאמור, אינה מצויה בכתבי יד תימניים, וכפי הנראה כתב אותה רס"ג אחרי שפירוש תהלים הועתק על ידי שליחי חכמי תימן^[47].

פירוש איוב – כתאב אלתעדיל (ספר הצידוק)

תרגום רס"ג לספר איוב פורסם מספר פעמים, אולם התרגום עם הפירוש הארוך פורסמו לראשונה על ידי הרב יוסף קאפח על פי כתב יד תימני משנת ה'קט"ז וכתבי יד נוספים. ידועים למעלה משמונים כתבי יד הכוללים חלקים שונים של פירוש זה.

פירוש משלי – כתאב טאלב אלחכמה (ספר בקשת החכמה)

תרגום רס"ג לספר משלי עם הפירוש הארוך פורסמו על ידי יוסף דרנבורג על פי שלושה כתבי יד. הרב יוסף קאפח פרסם שוב את הפירוש, במלואו, עם תרגום לעברית, על פי מהדורת דירנבורג בתוספת כתב יד שהועתק בשנת ה'תרפ"ט מכתב יד תימני עתיק שהוצע למכירה לשני הסוחרים האשכנזים הנזכרים לעיל. ידועים למעלה ממאה כתבי יד הכוללים חלקים שונים של פירוש זה.

פירוש דניאל – כתאב אלממאלך ואלמלאחם (ספר הממלכות וחזיון העתידות)

במהדורה הראשונה של מקראות גדולות נדפס פירוש מיוחס לרס"ג. אמנם בשנת תקפ"ט (1828) שלמה יהודה רפפורט כתב בספרו על תולדות רס"ג שייחוס הפירוש לרס"ג מוטעה^[48]. טענה זו התקבלה בהמשך על ידי רוב החוקרים.

תרגום רס"ג לספר דניאל ופירושו הארוך וחלק מההקדמה פורסמו לראשונה על ידי הרב יוסף קאפח. חלקים גדולים מההקדמה שחסרו במהדורה זו, פורסמו על ידי חגי בן-שמאי^[49]. השלמות נוספות לפירוש פורסמו על ידי הרב יוסף קאפח ויהודה רצהבי בשנים מאוחרות יותר.

פירוש איכה – כתאב אלכ'לק (ספר המידות)

תרגום רס"ג למגילת איכה פורסם מספר פעמים בנוסחו התימני בספרי תימן, אך הפירוש הארוך השתמר רק בקטעי גניזה, וחלקים ממנו ראו אור במהלך השנים במסגרת מאמרים שונים. יהודה זייבלד שחזר את רובו של הפירוש, והוא פורסם בתוספת תרגום לעברית^[50], במסגרת "מפעל כתבי רס"ג" ב"מכון האוצר".

פירוש אסתר – כתאב אלאינס באלגלוה (ספר הליווי בגלות)

תרגום רס"ג למגילת אסתר פורסם אף הוא מספר פעמים בנוסחו התימני בספרי תימן, ואף פירושו הארוך השתמר רק בקטעי גניזה, מהם פורסמו חלקים שונים במהלך השנים. מיכאל וקסלר שחזר את רוב הפירוש, ופרסמו בתוספת תרגום לאנגלית. כמו כן פורסם החיבור בתוספת תרגום לעברית^[51], במסגרת "מפעל כתבי רס"ג" ב"מכון האוצר".

תרגום מגילת בני חשמונאי עם הקדמה

מגילת בני חשמונאי המכונה גם מגילת אנטיוכוס, הכתובה ארמית בסגנון המקרא, נערכה על ידי רס"ג שקבע את נוסחה הסופי והוסיף לה טעמים ותרגום לערבית, והקדים לה מבואות. רס"ג ראה חשיבות רבה בפרסום החיבור, כדי לקבע את חשיבותו של חג החנוכה, בניגוד לדעת הקראים שלא שמרו אותו. התרגום ורוב ההקדמה פורסמו על ידי הרב יוסף קאפח בסוף פירוש רס"ג לדניאל, וההקדמה בתוספת החלקים החסרים ממנה וחלק מהנוסח הקצר שלה, פורסמו על ידי יהודה זייבלד^[52], ושוב בסוף פירוש רס"ג לאסתר.

סידור רס"ג – כתאב ג'אמע אלצלואת ואלתסאביח – ספר כלל התפילות והתשבחות

ערך מורחב – סידור רב סעדיה גאון

סידור רס"ג כולל את נוסח כל התפילות, לימי החול ולשבתות, ליחידים ולציבור, הלכות הקשורות לסדר התפילה, ובקשות ופיוטים נוספים שחיבר רס"ג. הסידור השתמר בכתבי יד רבים, אחד מהם שלם ורבים חלקיים. על פי רבים מכתבי היד יצא לאור הסידור בשנת תש"א על ידי שמחה אסף, ישראל דוידזון ויששכר יואל. בכל כתבי היד אין נמצא פירוש על התפילות; רק לשתי ה"בקשות" שהוסיף רס"ג יש פירוש, הדומה לסגנון התפסיר של רס"ג לתורה: תרגום לשפה הערבית, הכולל גם ביאור למילים הטעונות ביאור ואינו מילולי.

את הסידור חיבר משום ש:

בארצות האלה שבהן עברתי ראיתי משלושה אלה [-ההזנחה, ההוספה וההשמטה בנוסח התפילה] דברים, שהניעוני וקראוני להשתדל לסלקם. וזה לפי שישנם דברים ממסורות אומתנו בתפילותיה ובברכותיה, שהוזנח שימושם, עד שנשכחו ונמחקו לחלוטין, חוץ מאצל יחידי סגולה, ומהם דברים שנוספו בהן ונשמטו מהן, עד שנשתנו ונפסדו העניינים שלמענם נתקנו מלכתחילה.

מסיבה זו חיבר גם את שתי ה"בקשות" בסידורו: "ומפני שראיתי את מיעוט הבינה בכך [-בתפילות הרשות], וחששתי שהמתפלל, אשר רוצה להתקרב לאלהיו, מתרחק ממנו בדברי טעות, חיברתי בקשה בשתי נוסחאות".

סידורו של רס"ג שונה מהסידור שקדם לו, שחובר על ידי רב עמרם גאון. אף על פי שנוסחי התפילות היו ידועים ומסודרים לכל עדה ועדה עוד לפני כן, היו כל הזמן שינויים שהוכנסו בספרי התפילות. רס"ג, שידע את השינויים וסדרי התפילות, רצה להנהיג נוסח תפילה קבוע לכל היהודים בכל התפוצות. הוא כתב בספר התפילות שלו נוסח תפילה, אשר היווה מעין "סיכום" או פשרה בין כל הנוסחים והמנהגים אשר היו מקובלים בימיו. כמו כן שאף רס"ג בסידורו לשחזר את נוסח התפילה המקורי. במבוא לסידורו הוא מתאר "והיו להם (לאבותינו) שני סדרים אחד לזמן המלוכה ואחד לזמן הגלות... ולא היו זקוקים אבותינו לומר מקבץ נדחי עמו מפני שהיו מקובצים" דבר המסביר כמה הבדלים בין נוסח ארץ ישראל לבין נוסחאות הגלות.

מכון בית אהרן וישראל פועל להתקנת מהדורה חדשה של הסידור, שתתבסס על נוסח קטעי הגניזה ותשתמש בעדכונים הרבים שחלו במחקר נוסח רס"ג.

ספר האמונות – הנבחר באמונות ודעות

ערך מורחב – ספר האמונות והדעות

חיבורו המפורסם של רס"ג, העוסק ביסודות האמונה והמסורת, ובו עשרה מאמרים. רס"ג כתבו בשנת ד'תרצ"ג, כאמור בסוף המאמר הראשון. התרגום הנפוץ במאות השנים האחרונות הוא של רבי יהודה אבן תיבון, וקדם לו בכמאתיים שנה תרגום נוסף, על ידי חכם מהאימפריה הביזנטית, ותרגומו הוא שהשפיע השפעה רבה על הראשונים באשכנז ובצרפת, הן מחוגי חסידי אשכנז והן מחוגי בעלי התוספות. תרגומו של הרב יוסף קאפח לספר פורסם לראשונה בשנת ה'תש"ל, ומאז במהדורות נוספות.

לחיבור זה, בתרגומו של אבן תיבון, נכתבו פירושים שונים. פירוש שביל האמונה לר' ישראל הלוי קיטובר פורסם בשנת תרמ"ה.

חיבורים הלכתיים

רס"ג פיתח סוגה ספרותית חדשה, של כתיבת ספרי הלכה מונוגרפיים המקיפים נושא ספציפי. בסוגה זו מצויים חיבוריו אלו:

ספר העדויות והשטרות (כתאב אלשהאדאת ואלות֒איק)

מטרת חיבור זה לדברי רס"ג בהקדמה, להגיע לדיוק בניסוח מילות העדים בעדותם בדיבור ובכתב. החיבור כולל שמונה שערים ובו מפורטים נוסחאות השטרות והעדויות. החיבור התפרסם כמעט במלואו בידי מנחם בן-ששון וירחמיאל ברודי^[53].

ברודי כתב על חיבור זה^[54]: ספר העדויות והשטרות גדול בהרבה מכל חיבור הלכתי אחר של רס"ג הידוע לנו, והוא בנוי באופן מורכב ומרשים, הוא מחולק לשמונה פרקים. ארבעת הראשונים עוסקים בדיני עדות באופן כללי וארבעת האחרונים בדיני השטרות. הפרקים החמישי השביעי דנים בסעיפים החוזרים בכל השטרות או ברובם, והפרק השמיני עוסק בסעיפים המיוחדים לכל שטר ושטר. פרק זה מחולק לחמישים וארבעה פרקי משנה כמניין השטרות הנידונים בו, ואלה מאורגנים בשלוש קבוצות של שמונה עשר פרקי משנה לפי שכיחותם היחסית של השטרות השונים. בסוף הפרק בא נספח קצר הרושם עשרה סוגי שטרות שנועדו לשימושם של הראשים בלבד ולכן לא נכללו בחיבור. ספר העדויות והשטרות הוא גם היחיד מבין חיבוריו ההלכתיים של רס"ג שזמן חיבורו ידוע. מן האופן שבו הדגים את דרך התארוך של שטרות שונים עולה שהוא נתחבר בשנת ד'תרפ"ו כאשר רב סעדיה כבר היה בבבל וכשנתיים לפני שמונה לראש ישיבת סורא. בפתח החיבור הזה נאמר: "זהו חלק מחלקי כתאב אלפקה (-ספר ההלכה) אשר אני מתכונן לחברו, אולם ראיתי לנכון להקדים את החלק הזה משום שנוכחתי בנחיצותו הרבה לאומה וידעתי את גודל התועלת שתפיק ממנו". היו חוקרים שהבינו מכך שזה הוא חיבורו הראשון של רס"ג בתחום ההלכה, ואולם מתברר שזהו טופוס ספרותי שכיח ואין רצונו לומר שזה חיבורו הראשון של המחבר אלא שהוא ראה לנכון לחבר אותו בפרק זמן מסוים ולהקדים אותו לחיבורים אחרים שהתכוון לכתוב. ומאחר שהראיה המדומה לראשוניותו של ספר העדויות והשטרות נדחתה, סביר להניח שההפך הוא הנכון והיקפו ומבנהו המרשימים של חיבור זה בהשוואה ליתר החיבורים ההלכתיים של רס"ג מלמדים שהוא היה חיבורו האחרון בתחום ההלכה. רמז אפשרי נוסף לאיחורו של חיבור זה נמצא באזכורי ספר ההלכה הבאים במספר מקומות בחיבור. נראה שהרעיון לחבר ספר הלכה מקיף התפתח אצל רס"ג בשלב מאוחר בכתיבתו ההלכתית, ומשום כך הוא אינו מזכיר תוכנית זו שככל הנראה לא הספיק להגשים אותה בכתביו האחרים.

ספר השטרות השפיע על רב האי גאון בספר המקח ועל רבי יהודה אלברצלוני בספר השטרות שלו, כפי שהם מציינים בפירוש, וכן על חיבורים הלכתיים נוספים הבנויים במתכונת זו.

ספר הפקדונות (אחכאם אלודיעה)

החיבור עוסק בדיני ארבעה שומרים ושבועותיהם. רב האי גאון במשפטי שבועות כותב שאינו צריך להאריך בדיני שבועת השומרים משום שהדברים מבוארים בספר שחיבר רס"ג בדינים על הפקדונות. בפתיחת רבי מנחם המאירי לאבות כתב: ”וכן קבלנו ברבינו סעדיה ז"ל בספר הפקדון שחברו לאחד שנתמנה דיין בעירו, והעיר ההיא היו כולם סוחרים ומפקידין ממונם זה לזה והיו חלוקים תמיד בענייני פקדונותיהם ומתקוטטים, והיה אותו דיין נבוך לפעמים, והשתדל עמו לבאר לו דיני הפקדון בכלל”. החיבור פורסם על ידי ירחמיאל ברודי^[54].

ספר הירושות (כתאב אלמוארית)

החיבור עוסק בדיני ירושה. הוא פותח בעיקרי דיני הירושה, מסודרים לפי יחסי הקרבה בין המורישים ובין היורשים, וממשיך בשאר דיני הירושה. החיבור תורגם בימי הביניים לעברית. מקורו הערבי פורסם ב-1897 על ידי יוסף דרנבורג, ושוב על ידי ירחמיאל ברודי^[54].

פירוש ספר יצירה (כתאב אלמבאדי)

בפירושו לספר יצירה מבאר רס"ג את כל הספר בדרך מקורית שאינה נסמכת על תורת הקבלה. רבי יהודה אלברצלוני בפירושו לספר יצירה מרבה להביא ממנו. רס"ג כתבו בשנת ד'תרצ"א. הספר תורגם מספר פעמים לעברית, אחד מהם לפני שנת ד'ת"ת, ומתרגום זה מרבה ר"י אלברצלוני להביא אף שהוא כותב עליו: "ומי שהעתיקו ללשון הקדש לא היה לשונו מצוחצח ואף על פי כן אנו כותבים תורף דבריו". הרב יוסף קאפח פרסמו עם תרגום מעודכן לעברית בשנת ה'תשל"ב.

ספר המצוות (כתאב אלשראיע)

ספר המצוות של רס"ג, נבדל מאזהרותיו הקצרות עליהן כתב הרב ירוחם פישל פרלא חיבור בן שלושה כרכים. בספר המצוות, ששרד רק בגניזה הקהירית, מפרט רס"ג את כל תרי"ג המצוות כשהן מחולקות לשערים לפי עניינם, ובתוספת ביאורים קצרים. חלקים ממנו פורסמו בעבר, ומהדורה שלמה שלו ראתה אור על ידי נסים סבתו, בתוספת ביאור מאת הרב חיים סבתו, ירושלים תשע"ט.^[55]

ספרי פולמוס נגד הקראים

רס"ג הרבה להילחם ביהדות הקראית, שהשפעתה גדלה במצרים באותם הימים. רס"ג סבר שצפויה סכנה ליהדות הרבנית מהקראים, אשר נאבקו נגד התורה שבעל פה. כשראה רס"ג שאף אחד מבין סביבתו לא יכול לגבור על טענות הקראים, חרף גילו הצעיר בגיל 23 הוא החל במלחמה נגדם. הוא חיבר הרבה חיבורים פולמוסיים, בהם "ספר הכחשת ענן"^[34]. חיבור זה קומם נגדו את חכמי הקראים, שראו בו איום על עמדתם; בתגובה לרס"ג נכתבו לא מעט חיבורים קראיים פולמוסיים, כגון ספר "מלחמות ה'" של סלמון בן ירוחם המתפלמס עם טענות הרס"ג.

רס"ג כתב מספר ספרי פולמוס נגד הקראים, חלקם נזכרים ברשימת הספרים של בניו.

ספר קובץ ההוכחה לחיוב הנר

הקובץ המכונה על ידי בני רס"ג 'ההוכחה לחיוב הנר', הוא כפי הנראה הספר הכולל עשרה נושאים שבהם מתווכח רס"ג עם הקראים בכלל, ועם 'ספר הכלימות' של אבן סאקויה בפרט. והם: 1) יחוד השם, 2) הדלקת נר שבת, 3) דין אחר מדיני שבת (מתנות או השקאת הגנות), 4) קביעת ראש חודש לפי כללי הלוח העברי, 5) לא בד"ו פסח (חלק מכללי הלוח העברי), 6) שנה מעוברת (כנ"ל), 7) איסור אכילת חלב (ר"ל אליה), 8) איסור עריות, 9) נידה, 10) בעל קרי. הספר מכונה גם 'כתאב אלרד עלי אבן סאקויה' (-ספר הכחשת אבן סאקויה). בתשובה חוזרת לאבן סאקויה כתב רס"ג את 'כתאב אלרד עלי אלמתחמאל' (-ספר הכחשת המתנפל). שרידי החיבור השתמרו בקטעי גניזה, והוא לא פורסם. רבי אברהם אבן עזרא בפירושו לשמות (לה, ג) מזכיר חיבור זה וכותב: "והגאון רב סעדיה חבר ספר נכבד תשובות על החולקים על קדמונינו על נר שבת".

ספר ביטול ההיקש במצוות השמעיות

ספר ביטול ההיקש במצוות השמעיות יסודו בוויכוח עם הקראים, בו פתח בכתאב אלרד עלי ענן, והוכיח שבמצוות התורה אין להסתמך על הוכחות לוגיות לבדן, אלא חובה להסתמך על המסורת, ואפשר להיעזר בהוכחות הלוגיות רק כשאינן סותרות את המסורת. רס"ג הרחיב בהמשך את חיבורו זה וחילקו לשנים, והם 'ביטול ההיקש במצוות השמעיות' הכולל את ההרחבה של החלק הראשון של 'כתאב אלרד עלי ענן', ו'הוכחת העיבור' הכולל את החלק השני של החיבור, כדלהלן בסעיף הבא^[34].

קטעים מחיבור זה פורסמו על ידי משה צוקר^[56].

הוכחת העיבור

ספר 'הוכחת העיבור' הנסמך על ידי בני רס"ג ל'ביטול ההיקש במצוות השמעיות', הוא ככל הנראה הספר שהיה תחילה חלק אחד עמו ואחר כך הורחב והופרד על ידי רס"ג, והוא 'כתאב אלתמייז' – ספר ההבחנה. בספר זה מרחיב רס"ג בהוכחת צדקת עיבור השנה על פי התקופה והחשבון, ולא כדעת הקראים הקובעים אותו על פי ראיית האביב.

קטעים רבים מחיבור זה השתמרו בגניזה. משה צוקר פרסם את חלקם בנספח לפירוש רס"ג לבראשית, וחלקים אחרים פורסמו על ידי חוקרים אחרים.

אשא משלי

אשא משלי הוא חיבור פולמוס בעברית מליצית, והוא מכוון נגד טענות הקראים. קטעים ממנו פורסמו לראשונה על ידי בנימין מנשה לוין^[57], ובהמשך פורסמו השלמות על ידי חוקרים נוספים^[58].

חיבורים בחכמת הלשון

חיבורי רס"ג בדקדוק וחכמת הלשון העברית אינם נזכרים ברשימת החיבורים שכתבו בני רס"ג, אך הם ידועים ממקורות אחרים.

האגרון (כתאב אצול אלשער אלעבראני)

ערך מורחב – האגרון

אוסף מילים בלשון הקודש עם הקדמות, שנועד לצורך כותבי המליצות כדי להקל עליהם למצוא חרוזים. החיבור נכתב בשתי מהדורות, את הראשונה כתב רס"ג בצעירותו כשהיה כבן עשרים במצרים, ובהיותו בבבל הרחיבה והוסיף לה את ההקדמה הארוכה בערבית. קטעים ממנו הלכו והתפרסמו עם השנים, ומהדורה כוללת שלו פורסמה על ידי נ' אלוני בירושלים בשנת תשכ"ט. רובו של החיבור בלשון הקודש, ורק הקדמה אחת שלו בלשון ערבית.

בהקדמה ל"אגרון", הוסיף רס"ג בדבר החייאת לשון הקודש, ובמקום לדבר פרסית, יוונית, ערבית ושאר השפות אשר היו נהוגות באותם הימים, לדבר בלשון העברית. הוא קרא שם ללשון העברית בשם "לשון מלאכי הקודש". הוא המשיך לכתוב בהקדמה לגבי הלשון העברית כך: "למלאכות מלכינו, לשירות לווינו, לנגינת כהנינו, ביד נביאנו לחיזיון, בפי שרנו להיגיון".

ספר הלשון (כתאב אללגה)

חיבור זה, ששמו המלא הוא 'כתאב פצייח אללגה' דהיינו 'צחות לשון העברים', ועוסק בכללי לשון הקודש. פורסם על ידי אהרן דותן בשנת ה'תשנ"ז.

פירוש על שבעים המלות הבודדות (תפסיר אלסבעין לפטה)

בחיבור זה אסף רס"ג מהמקרא מילים יחידאיות שלא ניתן להבינן לאשורן אלא מתוך דברי חז"ל, ובכך ביקש לתקף את הצורך במסורת חז"ל. בכתבי היד מצויות יותר משבעים מילים המתפרשות בדרך זו. שמואל אהרן ורטהיימר פרסם 'באור תשעים מילות בודדות בתנ"ך', והמהדורה הכוללת את המקור בערבית ותרגום פורסמה בירושלים תשי"ח, בתוך ספר זיכרון לגולדציהר (ח"ב עמ' 1–48). בשנים שאחר כך התגלו עוד קטעים מחיבור זה שנדפסו בבמות שונות^[59].

מילות המשנה (אלפאט' אלמשנה)

מילות המשנה הוא חיבור על סדר המשנה המבאר מילים קשות. חלקים ממנו זוהו ופורסמו בבמות שונות^[60].

חיבורים שנכתבו כנספחים לפירוש המקרא

רס"ג ראה את פירושו לחומש כחיבורו העיקרי, ובו הרחיב בנושאים חשובים שונים. חלק מהם נכתבו כנספח לפירוש, ובהם הרחיב בנושא מסוים. ביניהם נמנים בוודאות פירוש עשר שירות הנספח לפרשת בשלח, ופירוש עשרת הדיברות הנספח לפרשת יתרו^[40]. לתחום זה שייכים חיבורים הלכתיים נוספים קצרים, הידועים לנו מרשימות ספרים שבגניזה ומציטוטים והתייחסויות בדברי הראשונים ואף מהפניות רס"ג עצמו בחיבוריו האחרים.

הלכות שחיטה

הלכות שחיטה השתמרו בנוסח ארוך ובנוסח קצר, והוא פורסם על ידי ירחמיאל ברודי^[54].

הלכות טומאה וטהרה והלכות נדה

הלכות טומאה וטהרה של רס"ג נזכרות פעמים רבות על ידי חכמי צרפת ואשכנז הראשונים, וכפי הנראה תרגום שלהם לעברית עמד לפניהם. חלקים מהחיבור זוהו ופורסמו על ידי ירחמיאל ברודי^[54].

הלכות ריבית

במאמר מפורטות דרכי הריבית האסורות והצד ההגותי בריבית ומה צד החכמה באיסורו, כדרכו של רס"ג. החיבור מקביל בחלקו לפירושו לתורה, וייתכן שהוא נספח שלו. פורסם בחלקו על ידי ירחמיאל ברודי^[54], ובמלואו על ידי יהודה זייבלד^[61].

הלכות אבלות

בקטע גניזה אחד מופיעה הכותרת 'חיובי האבל והמת לרב סעדיה גאון רי"ת'. רס"ג מפנה בהקדמתו לאיכה לדברים שכתב בהלכות אבלות בפרשת ויחי, ומדובר כנראה בנספח לספר בראשית. עמוד אחד ממנו זוהה ופורסם על ידי ירחמיאל ברודי^[54], והוא פורסם במלואו על ידי יהודה זייבלד^[62].

ספרי פולמוס

מלבד חיבוריו הפולמוסיים עם הקראים, שנזכרו לעיל, כתב רס"ג כתבי פולמוס נוספים.

התשובות לחיוי הבלכי

ספר התשובות לחיוי הבלכי נכתב נגד חיוי הבלכי, שהיה אויב משותף לרבנים ולקראים גם יחד. לפי דברי רבי אברהם אבן דאוד בספר הקבלה, חיוי בדה מלבו תורה, והעיד רב סעדיה שהוא ראה מלמדי תינוקות שמלמדים אותה בספרים ובלוחות, עד שבא רב סעדיה ונצחם. החיבור כתוב בחרוזים בני ארבעה טורים, והוא נכתב על ידי רס"ג בהיותו עדיין "אלוף", לפני שהתמנה לראשות ישיבת סורא.

ספר המועדים

ספר המועדים נכתב בעת הפולמוס עם בן-מאיר גאון ארץ ישראל, והוא מתעד, בסגנון מקראי, את השתלשלות המאורעות ואת טיעוניו של רס"ג נגד בן מאיר.^[20]

ספר הגלוי

ספר הגלוי נכתב בעת הפולמוס עם רבני בגדאד, והוא משיב לטענות שנטענו נגדו. מרובה בו הרכיב האוטוביוגרפי. חלק גדול ממנו פורסם על ידי אברהם אליהו הרכבי, וחלקים נוספים פורסמו במהלך השנים על ידי חוקרים נוספים. מהדורה הכוללת את כל הקטעים הללו, בתוספת ספרי ההשגה של רבי מבשר הלוי על רס"ג, פורסמה על ידי יהושע בלאו ויוסף יהלום בשם "רב סעדיה גאון – במוקד של פולמוס בין-רבני בבגדאד", ירושלים ה'תשע"ט.

הספר נכתב בשתי מהדורות. תחילה נכתב החלק שבעברית, בסגנון מקראי, בו מתאר רס"ג את השתלשלות התורה מאז מעמד הר סיני, דרך כתיבת המשנה והתלמוד, ועד לזמנו. אחר כך הוא מתאר את השחיתות המוסרית שפשתה בזמנו בקרב מנהיגי הקהילה היהודית בבגדאד, ואת פעליו למיגורה, שהתקבלו באהדה רבה על ידי הציבור הרחב, ובחוסר נחת מצידם של אותם מנהיגים. אלו פעלו להדחתו מהגאונות באמצעים שונים. רס"ג מייחד פסקאות לכל ראשי מתנגדיו, ומספר בגנותם. הספר כולל גם תפילה ארוכה שהתפלל רס"ג להצלחתו והעלאת קרנם של היושר והצדק, ומסתיים בשמחת העם על שובו למקומו. נגד הספר נכתב חיבור חריף על ידי רב אהרן גאון (כלף בן סרג'אדו), שהתמנה מאוחר יותר לגאון פומבדיתא, ובעקבותיו הוסיף רס"ג לספר הקדמה ארוכה המפרטת את מעלותיו הרבות בתחום המוסר והשירה, וכן חיבר פירוש לחיבור, הדומה במתכונתו לחיבוריו של רס"ג על המקרא, וכולל ביאורי מילים, צימודים, והרחבה בעניינים שונים.

תשובות

תשובות רבות שכתב רס"ג מפוזרות בתוך קובצי תשובות הגאונים השונות. מכון ירושלים עוסק בההדרת כל תשובות הגאונים מחדש, וביניהם יוהדרו תשובות רס"ג על פי הנדפס ועל פי כתבי יד וקטעי גניזה, באופן מסודר.

דרשות

כשאר הגאונים, נשא רס"ג דרשות הכוללות הלכות מצויות ודברי אגדה, ובן בנויות לפי נושאים שונים. דרשה אחת בנויה על פרק י"ט בספר תהלים^[63]. דרשות אחרות עוסקות בעשרת הדברות^[64], בדיני חגי ישראל ומועדיו^[65], וכן בהלכות שבת.

ספר על אודות חיוב התפילה (כתאב פי וג'וב אלצלאה)

חיבור נוסף של רס"ג, הדומה במבנהו לדרשה, הוא חיבורו על אודות חיוב התפילה. החיבור קצר יחסית, וייתכן שהוא החיבור הקצר ביותר של רס"ג. הוא מוכיח בו את חיוב התפילה מצד השכל והמסורת, וקובע את התפילה בין ששת החיובים המוטלים על האדם. סוגי התפילה הם הודיה על העבר ובעיקר בקשה על העתיד. רס"ג מוצא בטבע וביהדות מופעים שונים של המספר 18, שכנגדם נתקנה תפילת שמונה עשרה. רס"ג כתב את חיבורו הזה, כמו חיבורים נוספים שלו, בשתי מהדורות. תחילה נתפס החיבור בטעות כהקדמה לסידורו, אך אחר כך התברר שמדובר בחיבור עצמאי^[66].

הגותו הפילוסופית

בחיבוריו השונים, ובפרט בפירושיו למקרא, שיקע רס"ג את תפיסותיו הפילוסופיות בסוגיות היסוד של היהדות. בשנותיו האחרונות ארגן רס"ג את תפיסותיו בחיבורו הגדול, "ספר האמונות והדעות", ושכלל אותן למבנה מפורט ומסודר. הספר עוסק בנושאי המפתח הבאים: בריאת העולם, מציאות ה', טעמי המצוות, ההשגחה, הגאולה, התורה שבכתב והתורה שבעל פה, הדתות, הפילוסופיות, העולם הבא, שכר ועונש, מוסר ועוד.

מטרתו של הספר היא לבסס את יסודות היהדות הרבנית, ולסתור את האמונות השונות החולקות עליה: האסלאם, הנצרות, אמונת זרטוסטרא וסנסואליזם, וכן תפיסות קוסמולוגיות ופסיכולוגיות שאינן עומדות בקנה אחד עם היהדות.

הגותו אינה מקורית ומהפכנית, אלא נטועה בנוף הפילוסופי בן זמנו ומקומו, בבגדאד. הוא קיבל את שיטת המועתזילה לגבי חירות הרצון, אחדות האל, דחה את תורת האטומים של הכלאם, ובפסיכולוגיה הוא ממזג בין אריסטו לאפלטון.

בהקדמה לאמונות ודעות עוסק רס"ג במקורות הידיעה, שהם לדעתו: החושים, השכל, ההכרח והמסורת. שני הפרקים הראשונים של החיבור מוקדשים להוכחת קיומו של האל ואחדותו. רס"ג הלך בדרכי ה"כלאם" והוכיח את מציאות הבורא מתוך חידוש העולם. וזה מתוך שהוא העולם, סופי, מורכב, נושא מקרים, ועובר בזמן. במהלך הוכחת אחדות האל, בפרק השני של החיבור, דוחה רס"ג את מציאותו של "חומר קדמון" – כתפיסתו של אפלטון – כמקור להתפתחות העולם בזמן הבריאה. בסוגיית שלילת התארים הוא מייחס לבורא את התארים "חי חכם יכול", שלטענתו אינם מייחסים לאל ריבוי תכונות, כיוון ששלשתם תכונות הכרחיות של האל וחלקים בלתי נפרדים מהיותו כזה, ורק מגבלות השפה האנושית מחייבות להניח להם מונחים נפרדים.

בפרק השלישי עוסק רס"ג במהות התורה והמצוות. לדעתו, האל ברא את העולם כדי להיטיב עם ברואיו, והדרך הטובה ביותר למימוש ההטבה היא על ידי הטלת מערכת מצוות, שכתגמול על קיומה הם יזכו להטבה. בפרק זה מבחין רס"ג, לראשונה בפילוסופיה היהודית, בין מצוות שכליות שהשכל מחייב את קיומן, לבין מצוות שמעיות, שיש צורך בהתגלות ובמסורת כדי לחייב אותן.

ששת הפרקים הבאים עוסקים בנושאים הקשורים לתורת הגמול. הפרק הרביעי עוסק בבחירה חופשית, ובו דוחה רס"ג את תורת הגזרה הקדומה – הפרדסטינציה – מטעמי הצדק והיושר האלוהי שמשלם שכר ומעניש (תיאודיציה). הפרק החמישי עוסק בזכויות ובחובות, ובו מחלק רס"ג את בני האדם לעשר קטגוריות לפי התנהגותם הדתית, כמו צדיקים ורשעים, פושעים ובעלי תשובה. כל אחד יזכה לגמול לפי הקטגוריה אליה הוא משתייך, אלא שהגמול יושלם רק בעולם הבא, ולכן אין להתפלא על כך שבעולם הזה צדיק ורע לו. רס"ג מרחיב בקטגוריה של בעלי התשובה ומפרט את דרכי החזרה בתשובה. הפרק השישי עוסק במהותה של נפש האדם ובגורלה אחרי המוות. הוא סוקר שש שיטות אחרות במהותה של הנפש, וקובע שהאל בורא את נפש האדם בעת יצירת גופו, והיא "עצם בהיר כבהירות הגלגלים". היא פועלת בשיתוף פעולה עם הגוף, ולכן גם את גמולה היא תקבל במשותף עמו. אחרי המוות הנפש נפרדת מהגוף, הגוף כלה והנפש ממשיכה להתקיים בנפרד, עד מועד תחיית המתים, שבו תאוחד שוב עם הגוף והם יקבלו את גמולם יחד. בסוף הפרק דוחה רס"ג את האמונה בגלגול נשמות.

הפרק השביעי נכתב על ידי רס"ג בשתי מהדורות שאינן תלויות זו בזו, והוא עוסק בתחיית המתים. לדעתו היא תהיה כפולה: בסיום העולם הזה, ובעולם הבא. התחייה הראשונה מיועדת לבני ישראל בלבד, והתחייה השנייה שבעולם הבא מיועדת לכלל האנושות. רס"ג עוסק בפרק זה גם בפרטים השונים של אופן החיים לאחר תחיית המתים. הפרק השמיני עוסק בימות המשיח ובתנאים להופעתו, הפרק התשיעי עוסק בשכר ובעונש לעולם הבא, שבו יזכו בני האדם לגמול השלם לפי הצדק.

הפרק העשירי והאחרון של הספר עוסק בשאלת דרך החיים הנכונה בעולם הזה. רס"ג מורה, שבמקום להתמקד במטרה אחת, תהיה נעלה ככל שתהיה, יש לשלב את העיסוקים השונים והמידות הטובות השונות באופן מאוזן, והנוהג כך יהיה ראוי לשבח בשני העולמות, העולם הזה והעולם הבא.

עיקרי האמונה

רס"ג היה הראשון שקבע עיקרי אמונה יהודיים. זאת, בנספח שכתב לפירושו על ספר שמות. שם הוא קובע עשרה עיקרים, הנוגעים בעיקר למציאות האל, קיום המצוות ואמונה בגאולה. עם זאת, נראה שבניגוד לרמב"ם, נושא עיקרי האמונה לא היה מרכזי בהגותו, והוא לא הזכירו בספרו המרכזי "הנבחר באמונות ודעות". במקומות אחרים הוא קובע רשימה נרחבת יותר של דברים שחייב המתפלל להאמין בהם ביחס לאל, שאם לא כן, הוא אינו מתפלל לה'^[67].

פיוט ודקדוק

רס"ג נחשב לראשון מבין מדקדקי העברית בימי הביניים, ותלמידיו בתחום זה הם דונש בן לברט ומנחם בן סרוק; הוא החל לעסוק בדקדוק ובמילון של לשון המקרא, וכן ערך מהפכה בתחום לשון הפיוטים. הוא פיתח לראשונה תפיסה דקדוקית מסודרת של העברית (לאחר שנפגש בצעירותו עם עולמם של בעלי המסורה הטברנית, ועל רקע התפתחות מקבילה אצל המדקדקים הערביים). לתועלת מחברי הפיוטים כתב את "ספר צחות הלשון", ובו כללים דקדוקיים עבור המשוררים, את החיבור "שבעים מלים בודדות" שבו פירש מילים יחידאיות במקרא וכן את "האגרון", מילון עברי מצומצם. הוא בעצמו חיבר מספר רב של פיוטים ובהם המחיש את תפיסתו הלשונית.

לשון הפיוט של רס"ג מתאפיינת בראש ובראשונה במקום הבלעדי שתופסת בה לשון המקרא. כל תופעה דקדוקית של לשון המקרא, נדירה וחריגה ככל שתהיה, נחשבה אצל רס"ג כראויה ללשון השירה. בעיקר העדיף את הצורות המוארכות לסוגיהן, שנחשבו אצלו "מפוארות", כגון "כולמו" במקום כולם, "חכמתהו" במקום חכמתו, "ישועתה" במקום ישועה, "יהושיע" במקום יושיע, "הקימותה" במקום הֵקַמְתָ – הכול על סמך צורות מקראיות. גם בבחירת אוצר המילים העדיף את הצורות הנדירות והחריגות שבמקרא והשתמש ככל האפשר במילים יחידאיות. במקביל נמשכות אצלו תופעות הלשון של הסגנון הקלירי, כגון שינוי זכר לנקבה ולהפך והחלפת המשקלים והבניינים. במיוחד היו חביבים עליו משקלי פִּעְלוֹן, מִפְעָל ותִפְעוּל והמשקלים הסֶגוֹלִיִּים. את המשקלים הסגוליים תפס כצורה הסטנדרטית לשם פעולה, בדומה לערבית.

לשונו המיוחדת והקשה להבנה של רס"ג מהווה מעין שלב מעבר בין סגנון הפיוט הקלירי לבין סגנונה של שירת ספרד, שמחבריה (ובהם תלמידו דונש בן לברט) היו ממשיכי דרכו של רס"ג בשטח הדקדוק והשירה. הכללים שקבע, המעמד המיוחד שנתן ללשון המקרא והתפיסה הדקדוקית שפיתח התקבלו ושוכללו בידי משוררי ספרד, שהתקשו לקבל את הסגנון הקלירי החופשי ורב התנופה^[68]. אברהם אבן עזרא, שמבקר בחריפות בפירושו למגילת קהלת את לשון הפיוטים הקליריים, משבח ומפאר את רס"ג על שתי הבקשות שחיבר "שלא חיבר מחבר כמוהם, והם על לשון המקרא ודקדוק הלשון באין חידות ומשלים ולא דרש"^[69].

אחד מפיוטיו הוא הפיוט אבלה נפשי וחשך תארי, פיוט לצום גדליה.

תקופת חייו של הרב רב סעדיה גאון על ציר הזמן
ציר הזמן

לקריאה נוספת

יצחק בן אשר, רב סעדיה גאון – פרשה בתקופת הגאונים, הוצאת דביר, תל אביב, תשי"א
ירחמיאל ברודי, רב סעדיה גאון, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2006 (הספר בקטלוג ULI) גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
חגי בן שמאי, מפעלו של מנהיג — עיונים במשנתו ההגותית והפרשנית של רב סעדיה גאון, מוסד ביאליק, תשע"ה^[70] (הספר בקטלוג ULI)
דוד כהנא, לתולדות רס"ג, קראקא תרנ"ב.
משה רובני, רבנו סעדיה גאון
עקיבא הולנדר, סעדיה בן יוסף גאון סורא, תשי"ח
אייזיק הירש וייס, הגאון רב סעדיה הפיתומי, ב"האסיף", ב, ורשה תרמ"ו.
ספר האגרון לרב סעדיה גאון, הוצאת האקדמיה ללשון העברית, 1969
יוסף טובי, פיוטי רב סעדיה גאון: מהדורה מדעית [של היוצרות] ומבוא כללי ליצירתו, ע"ד, ירושלים, 1980
מנחם זולאי, האסכולה הפייטנית של רב סעדיה גאון, ירושלים, תשכ"ד, באתר אוצר החכמה
נוה שלום: פירוש על תפסיר רב סעדיה גאון / מאת הרב עמרם קרח ; הקדים מבוא, ההדיר והעיר נחם אילן. ירושלים : מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשפ"ב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רב סעדיה גאון בוויקישיתוף

רב סעדיה גאון, באתר ויקיטקסט

מאמרים על רס"ג, באתר רמב"י
מאמרים על רס"ג ומהדורות של חיבוריו, באתר Academia.edu
תגית מאמרים אודות רס"ג זמינים לצפייה באתר ספריית אסיף.
רב סעדיה גאון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מידע על רב סעדיה גאון בקטלוג הספרייה הלאומית
סעדיה בן יוסף (882-942), אלפיומי, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ נחמיה אלוני, הספריה היהודית בימי הביניים: רשימות ספרים מגניזת קהיר, ירושלים: מכון בן צבי, תשס"ו, עמ' 312
^ Scheindlin, Raymond P. (2000). A Short History of the Jewish People: From Legendary Times to Modern Statehood (Illustrated ed.). Oxford University Press US. p. 80.
^ אהרן בן מאיר מכנה את רס"ג - אלדלאצי [-הדלאצי] (ספר היובל לסוקולוב, עמ' 64). וכך גם בן סראג'דו במגילתו הפולמוסית "אפיקורוס מן הגויים הדלציים" (הרכבי, זיכרון לראשונים ה, חוברת ראשונה: השריד והפליט מספר האגרון וספר הגלוי, פטרבורג תרנ"ב, עמ' רטז ועמ' רלד). כמו כן נאמר באיגרת נוספת בהקשר לפולמוס בן מאיר, "בן פיומי הדלאצי" (Sacha Stern The Jewish Calendar Controversy of 921_2 CE, pp. 376)
^ השערה שנועדה להסביר את השפעתו הגדולה על הקהילה היהודית בתימן למשך שנים ארוכות. ראו אברהם יוסף ורטהיימר, מבוא לילקוט מדרשי תימן, פרק ב. עם זאת אין עדויות על לידתו או ביקורו בתימן
^ אברהם אבן דאוד, ספר הקבלה; מנחם המאירי, בית הבחירה, פתיחה למסכת אבות.
^ ראו: ד"ר משה גברא "אנציקלופדיה לחכמי תימן" עמ' 578, על פי כתב יד מתימן משנת 1380.
^ רב סעדיה גאון, הקדמת ספר הגלוי, בתוך: יהושע בלאו ויוסף יהלום, רב סעדיה גאון במוקד של פולמוס בין-רבני בבגדאד, ירושלים, מכון יד בן-צבי, תשע"ט, עמ' 97
^ מצוטט אצל בן ציון דינור, תולדות ישראל, כרך חמישי, תל אביב, תשכ"א, עמ' 392
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ חגי בן-שמאי, מפעלו של מנהיג, ירושלים, תשע"ה, עמ' 10–11
^ י. מאן, עניינים שונים לחקר תקופת הגאונים, תרביץ, ה'תרצ"ד, עמ' 161
^ ראו בהרחבה להלן, בפרק ההמחלוקת עם ראש הישיבה והנידוי
^ https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990051690530205171/NLI#$FL169567044 T-S NS 298.27]
^ כתב יד ב'
^ ז' וילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל, ב, ירושלים תשמ"ו, עמ' 282; צ' אילן, קברי צדיקים בארץ ישראל, ירושלים תשנ"ז, עמ' 347.
^ ישראל מאיר גבאי, "מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל" כרך ב', מערכת צפת, רב סעדיה גאון
^ ח"י בורנשטיין, מחלוקת רס"ג ובן מאיר, ספר היובל לנחום סוקולוב, עמ' 19-189; הרצאה של ד"ר ערן רביב בעניין, בערוץ אוניברסיטת בר-אילן ביוטיוב. ספרו של סשה שטרן, The Jewish Calendar Controversy of 921/2 CE, ליידן-בוסטון, 2019, מוקדש לפולמוס זה
^ תשובת ראש הגולה משנת 836.
^ ירחמיאל ברודי, רב סעדיה גאון, ירושלים, תשס"ז, עמ' 169-170
^ הרצאה של סשה שטרן
^ ¹ ² סשה שטרן, The Jewish Calendar Controversy of 921/2 CE, ליידן - בוסטון: briil, 2019
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק ה', הלכה י"ג.
^ משה גיל, חיוי הבלכי - הכופר מחוראסאן, מרחביה, 1965
^ נויבאואר, סדר החכמים וקורות הימים, ב, עמ' 80
^ מרדכי מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, כרך ב, תל אביב, עמ' 611
^ ¹ ² יהושע בלאו ויוסף יהלום, רב סעדיה גאון במוקד פולמוס בין רבני בבגדאד, ירושלים: מכון יד בן צבי, תשע"ט, עמ' 10–11.
^ בלאו ויהלום, רב סעדיה גאון במוקד פולמוס בין רבני בבגדאד, עמ' 11–15.
^ בלאו ויהלום, רב סעדיה גאון במוקד פולמוס בין רבני בבגדאד, עמ' 21–24.
^ סדר הדורות ד' אלפים תרפ"ז בשם ספר יוחסין השלם, אך בספר יוחסין (מאמר שלישי) הפרטים הרבים חסרים
^ איגרת תימן
^ יהודה זייבלד, "דרשה לחג השבועות, מתוך סדרת דרשות וחיבורים מבית מדרשו של רס"ג בפוסטאט", קובץ בית אהרן וישראל רג (סיון–תמוז תשע"ט), עמ' יד–טו.
^ שמחה אסף, סדור רב סעדיה גאון, ירושלים, תש"א, עמ' 28 והלאה
^ נסים סבתו, סידור ר' שלמה בן נתן; עיונים ונוסח, ירושלים, תשע"ה, עמ' 98-103
^ אליעזר שלוסברג, תפיסות ושיטות בפירושו של רב סעדיה גאון לספר דניאל, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן 1988, עמ' 25.
^ ¹ ² ³ יהודה זייבלד, "כתאב אלרד עלי ענן (ספר הכחשת ענן) לרס"ג", חצי גבורים ט (ניסן תשע"ו), עמ' א–פ.
^ הרב חיים יוסף דוד אזולאי מפרט בערכו של רס"ג בשם הגדולים את כל חיבוריו עליהם ידע. דבריו, בתוספת הערות שוליים המציגות את שהיה ידוע אז לעומת הידוע היום, פורסמו בספר רצון משה: יסודי הדת והאמונה, עמ' לז-מא.
^ נחמיה אלוני, הספרייה היהודית בימי הביניים, ירושלים, תשס"ו, עמ' 216
^ יהושע בלאו וסימון הופקינס, ‏"תרגומי מקרא קדומים לערבית־היהודית", פעמים 83 (אביב תש"ס), עמ' 7, הערה 21; יוסף טובי, "שרידי תרגום ערבי לתורה קודם לתפסיר רב סעדיה גאון", מסורות ז (תשנ"א), עמ' 26; יהושע בלאו, "האם ייעד רב סעדיה גאון את תרגומו לתורה גם למוסלמים?", מסורה ליוסף ז (תשע"ב), עמ' 486; נחם אילן, "רס"ג לקוראי ערבית בערבית", פעמים 157 (תשע"ט), עמ' 177–178.
^ נוה שלום : פירוש על תפסיר רב סעדיה גאון / מאת הרב עמרם קרח ; הקדים מבוא, ההדיר והעיר נחם אילן. ירושלים : מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשפ"ב.
^ אוניברסיטת בן-גוריון בנגב - ד"ר נביה בשיר – זוכה מלגת משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל ע"ש צבי ינאי, באתר in.bgu.ac.il
^ ¹ ² ³ חגי בן-שמאי, מפעלו של מנהיג, ירושלים, תשע"ה
^ יהודה זייבלד ודוד סקליר, ‏פירוש ספר ויקרא - פרשת תזריע לרס"ג, מכון עלה זית, ליקווד, תשפ"ג, באתר Academia.edu
^ אליעזר שלוסברג, תפיסות ושיטות בפירושו של רב סעדיה גאון לספר דניאל, עמ' 3–6.
^ אהל דוד ח"א עמ' 66
^ הרב שמעיה יצחק הלוי (ועוד), ספר המידות, מכון האוצר, ירושלים תשע"ח, עמ' לה.
^ יהודה זייבלד, "פירושים מבית מדרשו של רס"ג לספר מיכה", מוריה לו [א–ג] (שבט תשע"ח), עמ' ד–ז.
^ יהודה זייבלד, "פירושים מבית מדרשו של רס"ג לספר יונה", קובץ בית אהרן וישראל קצט (תשרי–חשון תשע"ט), עמ' ה–יד.
^ יוסף קאפח, תהלים עם תרגום ופירוש רס"ג, ירושלים, תשכ"ו, עמ' יד
^ שלמה יהודה רפפורט, תולדות רבנו סעדיה גאון ותולדות ספריו, הערה 39, בכורי העתים, תקפ"ט, עמוד 34, באתר היברובוקס
^ חגי בן-שמאי, מפעלו של מנהיג, ירושלים, תשע"ה, עמ' 202–250
^ הרב שמעיה יצחק הלוי (ועוד), ספר המידות, מכון האוצר, ירושלים תשע"ח.
^ יהודה זייבלד (ועוד), ספר הליווי בגלות, מכון האוצר, ירושלים תשע"ט.
^ יהודה זייבלד, "חלקו של רסג בעריכת מגילת אנטיוכוס וההדרה של הקדמתו", חצי גבורים י (ניסן תשע"ז), עמ' תשנג–תשעז.
^ מנחם בן-ששון וירחמיאל ברודי, כתאב אלשהאדאת ואלות֒איק והוא ספר העדויות והשטרות לרב סעדיה גאון, האקדמיה הלאומית למדעים, תשפ"א
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ירחמיאל ברודי, חיבורים הלכתיים של רב סעדיה גאון, ירושלים, תשע"ה
^ ספר המצוות (כתאב אלשראיע) - מקור ותרגום מוער, מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים תשע"ט
^ משה צוקר, "קטעים מכתאב תחציל אלשראיע אלסמעיה לרס"ג", תרביץ מא [ד] (תמוז תשל"ב), עמ' 373–410.
^ ב"מ לוין, '"אשא משלי" לרס"ג', בתוך: י"ל פישמן (עורך), רב סעדיה גאון, ירושלים תש"ב, עמ' תפא-תקלו.
^ שולמית אליצור, להשלמת שני השערים הראשונים מספר 'אשא משלי' לרב סעדיה גאון, תרביץ, פ [ב] (תשע"ב), עמ' 240-231.
^ ראו סקירה וההדרה מלאה אצל ישי רונן, ספר שבעים המילים הבודדות, בתוך: בית אהרן וישראל רלג, סיון-תמוז תשפ"ד, עמ' טו והלאה
^ עוזיאל פוקס, "מילות המשנה לרס"ג - הפירוש הראשון למשנה", סידרא, כט (2014), עמ' 78-61.
^ יהודה זייבלד, "מאמר בעניין הריבית לרס"ג", קובץ בית אהרן וישראל רא (שבט–אדר תשע"ט), עמ' ה–יד.
^ יהודה זייבלד, "הלכות אבלות לרס"ג", קובץ בית אהרן וישראל קצח (אב–אלול תשע"ח), עמ' ה–יד.
^ חלקים ממנה פרסם יהודה זייבלד, "קובץ מחיבורי רס"ג בהלכות שבין אדם לחבירו", קובץ בית אהרן וישראל ר (כסלו-טבת תשע"ט), עמ' טו-מד.
^ דן גרינברגר, "חיבור על עשרת הדיברות המיוחס לרב סעדיה גאון", קובץ על יד כז [לז] (תשפ"א), עמ' 30-1.
^ יהודה זייבלד, "דרשת רס"ג למועדים - א", קובץ בית אהרן וישראל רב (ניסן–אייר תשע"ט), עמ' ה–כ;"דרשות רס"ג לימי המועדים - ב", קובץ בית אהרן וישראל רג (סיון–תמוז תשע"ט), עמ' ה–יג.
^ דן גרינברגר, "'כתאב פי וג'וב אלצלאה' (ספר על אודות חיוב התפילה) לרס"ג", גנזי קדם טו (תשע"ט), עמ' 33–53.
^ אמונות ודעות, מאמר חמישי, פרקים ד-ה.
^ יוסף טובי, פיוטי רב סעדיה גאון, ע"ד, פרק שביעי, עמ' 229-250.
^ פירוש אבן עזרא לקהלת ה, א.
^ מנחם בן ששון, מבט על עולמו האינטלקטואלי של רס"ג, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2015

ערך מומלץ

[1] נחמיה אלוני, הספריה היהודית בימי הביניים: רשימות ספרים מגניזת קהיר, ירושלים: מכון בן צבי, תשס"ו, עמ' 312

[2] Scheindlin, Raymond P. (2000). A Short History of the Jewish People: From Legendary Times to Modern Statehood (Illustrated ed.). Oxford University Press US. p. 80.

[3] אהרן בן מאיר מכנה את רס"ג - אלדלאצי [-הדלאצי] (ספר היובל לסוקולוב, עמ' 64). וכך גם בן סראג'דו במגילתו הפולמוסית "אפיקורוס מן הגויים הדלציים" (הרכבי, זיכרון לראשונים ה, חוברת ראשונה: השריד והפליט מספר האגרון וספר הגלוי, פטרבורג תרנ"ב, עמ' רטז ועמ' רלד). כמו כן נאמר באיגרת נוספת בהקשר לפולמוס בן מאיר, "בן פיומי הדלאצי" (Sacha Stern The Jewish Calendar Controversy of 921_2 CE, pp. 376)

[4] השערה שנועדה להסביר את השפעתו הגדולה על הקהילה היהודית בתימן למשך שנים ארוכות. ראו אברהם יוסף ורטהיימר, מבוא לילקוט מדרשי תימן, פרק ב. עם זאת אין עדויות על לידתו או ביקורו בתימן

[5] אברהם אבן דאוד, ספר הקבלה; מנחם המאירי, בית הבחירה, פתיחה למסכת אבות.

[6] ראו: ד"ר משה גברא "אנציקלופדיה לחכמי תימן" עמ' 578, על פי כתב יד מתימן משנת 1380.

[7] רב סעדיה גאון, הקדמת ספר הגלוי, בתוך: יהושע בלאו ויוסף יהלום, רב סעדיה גאון במוקד של פולמוס בין-רבני בבגדאד, ירושלים, מכון יד בן-צבי, תשע"ט, עמ' 97

[8] מצוטט אצל בן ציון דינור, תולדות ישראל, כרך חמישי, תל אביב, תשכ"א, עמ' 392

[מפעלו_10-9] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ חגי בן-שמאי, מפעלו של מנהיג, ירושלים, תשע"ה, עמ' 10–11

[10] י. מאן, עניינים שונים לחקר תקופת הגאונים, תרביץ, ה'תרצ"ד, עמ' 161

[11] ראו בהרחבה להלן, בפרק ההמחלוקת עם ראש הישיבה והנידוי

[12] ttps://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990051690530205171/NLI#$FL169567044 T-S NS 298.27]

[13] כתב יד ב'

[14] ז' וילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל, ב, ירושלים תשמ"ו, עמ' 282; צ' אילן, קברי צדיקים בארץ ישראל, ירושלים תשנ"ז, עמ' 347.

[15] ישראל מאיר גבאי, "מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל" כרך ב', מערכת צפת, רב סעדיה גאון

[16] ח"י בורנשטיין, מחלוקת רס"ג ובן מאיר, ספר היובל לנחום סוקולוב, עמ' 19-189; הרצאה של ד"ר ערן רביב בעניין, בערוץ אוניברסיטת בר-אילן ביוטיוב. ספרו של סשה שטרן, The Jewish Calendar Controversy of 921/2 CE, ליידן-בוסטון, 2019, מוקדש לפולמוס זה

[17] תשובת ראש הגולה משנת 836.

[18] ירחמיאל ברודי, רב סעדיה גאון, ירושלים, תשס"ז, עמ' 169-170

[19] הרצאה של סשה שטרן

[:0-20] ¹ ² סשה שטרן, The Jewish Calendar Controversy of 921/2 CE, ליידן - בוסטון: briil, 2019

[21] משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק ה', הלכה י"ג.

[22] משה גיל, חיוי הבלכי - הכופר מחוראסאן, מרחביה, 1965

[23] נויבאואר, סדר החכמים וקורות הימים, ב, עמ' 80

[24] מרדכי מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, כרך ב, תל אביב, עמ' 611

[פולמוס_11-25] ¹ ² יהושע בלאו ויוסף יהלום, רב סעדיה גאון במוקד פולמוס בין רבני בבגדאד, ירושלים: מכון יד בן צבי, תשע"ט, עמ' 10–11.

[26] בלאו ויהלום, רב סעדיה גאון במוקד פולמוס בין רבני בבגדאד, עמ' 11–15.

[27] בלאו ויהלום, רב סעדיה גאון במוקד פולמוס בין רבני בבגדאד, עמ' 21–24.

[28] סדר הדורות ד' אלפים תרפ"ז בשם ספר יוחסין השלם, אך בספר יוחסין (מאמר שלישי) הפרטים הרבים חסרים

[29] איגרת תימן

[30] יהודה זייבלד, "דרשה לחג השבועות, מתוך סדרת דרשות וחיבורים מבית מדרשו של רס"ג בפוסטאט", קובץ בית אהרן וישראל רג (סיון–תמוז תשע"ט), עמ' יד–טו.

[31] שמחה אסף, סדור רב סעדיה גאון, ירושלים, תש"א, עמ' 28 והלאה

[32] נסים סבתו, סידור ר' שלמה בן נתן; עיונים ונוסח, ירושלים, תשע"ה, עמ' 98-103

[33] אליעזר שלוסברג, תפיסות ושיטות בפירושו של רב סעדיה גאון לספר דניאל, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן 1988, עמ' 25.

[הערה_מספר_25786392:0-34] ¹ ² ³ יהודה זייבלד, "כתאב אלרד עלי ענן (ספר הכחשת ענן) לרס"ג", חצי גבורים ט (ניסן תשע"ו), עמ' א–פ.

[35] הרב חיים יוסף דוד אזולאי מפרט בערכו של רס"ג בשם הגדולים את כל חיבוריו עליהם ידע. דבריו, בתוספת הערות שוליים המציגות את שהיה ידוע אז לעומת הידוע היום, פורסמו בספר רצון משה: יסודי הדת והאמונה, עמ' לז-מא.

[36] נחמיה אלוני, הספרייה היהודית בימי הביניים, ירושלים, תשס"ו, עמ' 216

[37] יהושע בלאו וסימון הופקינס, ‏"תרגומי מקרא קדומים לערבית־היהודית", פעמים 83 (אביב תש"ס), עמ' 7, הערה 21; יוסף טובי, "שרידי תרגום ערבי לתורה קודם לתפסיר רב סעדיה גאון", מסורות ז (תשנ"א), עמ' 26; יהושע בלאו, "האם ייעד רב סעדיה גאון את תרגומו לתורה גם למוסלמים?", מסורה ליוסף ז (תשע"ב), עמ' 486; נחם אילן, "רס"ג לקוראי ערבית בערבית", פעמים 157 (תשע"ט), עמ' 177–178.

[38] נוה שלום : פירוש על תפסיר רב סעדיה גאון / מאת הרב עמרם קרח ; הקדים מבוא, ההדיר והעיר נחם אילן. ירושלים : מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשפ"ב.

[39] אוניברסיטת בן-גוריון בנגב - ד"ר נביה בשיר – זוכה מלגת משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל ע"ש צבי ינאי, באתר in.bgu.ac.il

[הערה_מספר_25786392:1-40] ¹ ² ³ חגי בן-שמאי, מפעלו של מנהיג, ירושלים, תשע"ה

[41] יהודה זייבלד ודוד סקליר, ‏פירוש ספר ויקרא - פרשת תזריע לרס"ג, מכון עלה זית, ליקווד, תשפ"ג, באתר Academia.edu

[42] אליעזר שלוסברג, תפיסות ושיטות בפירושו של רב סעדיה גאון לספר דניאל, עמ' 3–6.

[43] אהל דוד ח"א עמ' 66

[44] הרב שמעיה יצחק הלוי (ועוד), ספר המידות, מכון האוצר, ירושלים תשע"ח, עמ' לה.

[45] יהודה זייבלד, "פירושים מבית מדרשו של רס"ג לספר מיכה", מוריה לו [א–ג] (שבט תשע"ח), עמ' ד–ז.

[46] יהודה זייבלד, "פירושים מבית מדרשו של רס"ג לספר יונה", קובץ בית אהרן וישראל קצט (תשרי–חשון תשע"ט), עמ' ה–יד.

[47] יוסף קאפח, תהלים עם תרגום ופירוש רס"ג, ירושלים, תשכ"ו, עמ' יד

[48] שלמה יהודה רפפורט, תולדות רבנו סעדיה גאון ותולדות ספריו, הערה 39, בכורי העתים, תקפ"ט, עמוד 34, באתר היברובוקס

[49] חגי בן-שמאי, מפעלו של מנהיג, ירושלים, תשע"ה, עמ' 202–250

[50] הרב שמעיה יצחק הלוי (ועוד), ספר המידות, מכון האוצר, ירושלים תשע"ח.

[51] יהודה זייבלד (ועוד), ספר הליווי בגלות, מכון האוצר, ירושלים תשע"ט.

[52] יהודה זייבלד, "חלקו של רסג בעריכת מגילת אנטיוכוס וההדרה של הקדמתו", חצי גבורים י (ניסן תשע"ז), עמ' תשנג–תשעז.

[53] מנחם בן-ששון וירחמיאל ברודי, כתאב אלשהאדאת ואלות֒איק והוא ספר העדויות והשטרות לרב סעדיה גאון, האקדמיה הלאומית למדעים, תשפ"א

[הערה_מספר_25786392:2-54] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ירחמיאל ברודי, חיבורים הלכתיים של רב סעדיה גאון, ירושלים, תשע"ה

[55] ספר המצוות (כתאב אלשראיע) - מקור ותרגום מוער, מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים תשע"ט

[56] משה צוקר, "קטעים מכתאב תחציל אלשראיע אלסמעיה לרס"ג", תרביץ מא [ד] (תמוז תשל"ב), עמ' 373–410.

[57] ב"מ לוין, '"אשא משלי" לרס"ג', בתוך: י"ל פישמן (עורך), רב סעדיה גאון, ירושלים תש"ב, עמ' תפא-תקלו.

[58] שולמית אליצור, להשלמת שני השערים הראשונים מספר 'אשא משלי' לרב סעדיה גאון, תרביץ, פ [ב] (תשע"ב), עמ' 240-231.

[59] ראו סקירה וההדרה מלאה אצל ישי רונן, ספר שבעים המילים הבודדות, בתוך: בית אהרן וישראל רלג, סיון-תמוז תשפ"ד, עמ' טו והלאה

[60] עוזיאל פוקס, "מילות המשנה לרס"ג - הפירוש הראשון למשנה", סידרא, כט (2014), עמ' 78-61.

[61] יהודה זייבלד, "מאמר בעניין הריבית לרס"ג", קובץ בית אהרן וישראל רא (שבט–אדר תשע"ט), עמ' ה–יד.

[62] יהודה זייבלד, "הלכות אבלות לרס"ג", קובץ בית אהרן וישראל קצח (אב–אלול תשע"ח), עמ' ה–יד.

[63] חלקים ממנה פרסם יהודה זייבלד, "קובץ מחיבורי רס"ג בהלכות שבין אדם לחבירו", קובץ בית אהרן וישראל ר (כסלו-טבת תשע"ט), עמ' טו-מד.

[64] דן גרינברגר, "חיבור על עשרת הדיברות המיוחס לרב סעדיה גאון", קובץ על יד כז [לז] (תשפ"א), עמ' 30-1.

[65] יהודה זייבלד, "דרשת רס"ג למועדים - א", קובץ בית אהרן וישראל רב (ניסן–אייר תשע"ט), עמ' ה–כ;"דרשות רס"ג לימי המועדים - ב", קובץ בית אהרן וישראל רג (סיון–תמוז תשע"ט), עמ' ה–יג.

[66] דן גרינברגר, "'כתאב פי וג'וב אלצלאה' (ספר על אודות חיוב התפילה) לרס"ג", גנזי קדם טו (תשע"ט), עמ' 33–53.

[67] אמונות ודעות, מאמר חמישי, פרקים ד-ה.

[68] יוסף טובי, פיוטי רב סעדיה גאון, ע"ד, פרק שביעי, עמ' 229-250.

[69] פירוש אבן עזרא לקהלת ה, א.

[70] מנחם בן ששון, מבט על עולמו האינטלקטואלי של רס"ג, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2015

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]