חברת הרכבות הלאומית של הרפובליקה הטורקית

חברת הרכבות הלאומית של הרפובליקה הטורקית
נתונים כלליים
מייסדים	טורקיה
תקופת הפעילות	1924–הווה (כ־100 שנה)
חברת אם	משרד התחבורה והתשתיות הטורקי
חברות בנות	TCDD Taşımacılık; EUROTEM; TCDD Technic; İZBAN A.Ş. ;
מיקום המטה	אנקרה, טורקיה
ענפי תעשייה	תחבורה מסילתית
עובדים	35,593
	www.tcdd.gov.tr

חברת הרכבות הלאומית של הרפובליקה הטורקית (טורקית Türkiye Cumhuriyeti Devlet Demiryolları, TCDD) היא התאגיד הממלכתי המופקד על הפעלת שירותי הרכבת הציבוריים בטורקיה. החברה נוסדה בשנת 1927 והופקדה על קווי רכבת באורך של כ-4,500 ק"מ שנותרו בתחומי הרפובליקה הטורקית לאחר פירוקה של האימפריה העות'מאנית. כיום אחראית החברה על מסילות רכבת שאורכן הכולל הוא 10,984 ק"מ, מהן 2,336 ק"מ מחושמלות.

היסטוריה

העבודות בקו איזמיר-איידן באמצע המאה ה-19

הרכבת הראשונה נכנסת לירושלים, ספטמבר 1892

קו בגדאד

תחנת אלסנג'ק באיזמיר בתחילת המאה ה-20

הרכבת לבגדאד בתחילת המאה ה-20

רשת הרכבות העות'מאנית ב-1918

התקופה העות'מאנית

קו הרכבת הראשון הונח בטורקיה בתקופת האימפריה העות'מאנית ב-1856 בין איזמיר לאיידן, ואורכו היה 130 ק"מ. הקו נסלל על ידי חברה בריטית אשר בחרה במיקומו של הקו לאור האפשרות המסחרית שהייתה גלומה בו ומתוך כוונה לעשות בו שימוש להובלת מטענים דרך נמל איזמיר לבריטניה. גרמניה וצרפת זכו בזכויות דומות להקמת קווי רכבת ברחבי האימפריה בהתאם לצורכיהן המסחריים, וסלילת קווי רכבת הפכה לשיטה להשגת כוח והשפעה פוליטיים, ונעשתה, במידה רבה, בהתאם לצורכיהן של המעצמות. הסולטאן עבדול חמיד השני שעלה לשלטון ב-1876 התבטא אודות הרכבת בזכרונותיו:

"Bütün kuvvetimle Anadolu Demiryollarının inşasına hız verdim. Bu yolun gayesi Mezopotamya ve Bağdat'ı, Anadolu'ya bağlamak, İran Körfezine kadar ulaşmaktır. Alman yardımı sayesinde bu başarılmıştır... Anadolu için iyi bir istikbal hazırlanmıştır. İmparatorluğumuz dahilindeki demiryollarının inşaatı mevzusunda büyük devletler arasındaki rekabet çok garip ve şüphe davet edicidir. Her ne kadar büyük devletler itiraf etmek istemiyorlarsa da bu demiryollarının ehemmiyeti yalnızca iktisadi değil, aynı zamanda siyasidir".

"ריכזתי את כל כוחותי בהאצת סלילת מסילות הרכבת באנטוליה. מטרתן של מסילות אלה היא לחבר את מסופוטמיה ובגדאד לאנטוליה ולהגיע עד המפרץ הפרסי. הדבר הושג בסיוע גרמני... עתיד טוב הוכן לאנטוליה. התחרות הנטושה בין המעצמות על הקמת מסילות רכבת ברחבי האימפריה שלנו מעלה חששות. אף שכל המעצמות אינן רוצות להודות בכך, חשיבותן של מסילות רכבת אלה אינה רק מסחרית, אלא גם פוליטית"^[1].

עד שנת 1922 נסללו ברחבי האימפריה קווי רכבת באורך כולל של 9,919 ק"מ במספר קווים עיקריים:

קווי רומליה - נסללו על ידי "החברה הכללית לפיתוח מסילות רכבת" (Société Générale pour l'Exploitation des Chemins de Fer Orientaux) מאיסטנבול לכיוון בולגריה ויוון ובאורך כולל של 2,383 ק"מ.
קו אנטוליה-בגדאד (חלק ממסילת הברזל ברלין-בגדאד) באורך כולל של 2,424 ק"מ. נסלל תחילה מאיסטנבול לקוניה על ידי "החברה למסילות ברזל עו'תמאניות של אנטוליה" (Société de Chemins de Fer Ottomans d'Anatolie), ומקוניה לבגדאד על ידי חברת "מסילות הברזל הקיסריות העות'מאניות של בגדאד" (Chemin de Fer Impérial Ottoman de Baghdad).
קו איזמיר-קסאבה ושלוחותיו נסלל על ידי חברת "קו הרכבת סמירנה-קסאבה" (the Smyrna Cassaba Railway) הבריטית - 690 ק"מ.
קו איזמיר-איידן ושלוחותיו - נסלל על ידי "חברת הרכבות למזרח" (Oriental Railway Company) הבריטית - 610 ק"מ.
קו דמשק-חמאת (498 ק"מ).
קו יפו-ירושלים (86 ק"מ).
קו בורסה-מודניה נסלל על ידי חברת "מסילות ברזל מודניה-בורסה" (Chemin de Fer Moudania Brousse) באורך של 42 ק"מ.
קו אנקרה-יהשיהאן (80 ק"מ).
מסילת הרכבת החיג'אזית (דמשק-אל מדינה) (1,300 ק"מ).

מסילת הרכבת הקווקזית נסללה על ידי רוסיה מטביליסי לקארס ולארזורום במהלך מלחמת העולם הראשונה, וחלק ממנה עבר בתחומי האימפריה העות'מאנית.

תקופת הרפובליקה

לאחר פירוקה של האימפריה העות'מאנית נותרו מסילות רכבת באורך של כ-4,500 ק"מ בתחומי טורקיה, רובן נסללו והופעלו בידי חברות זרות, והיתר בידי האימפריה עצמה. מוסטפא כמאל ייחס חשיבות רבה להקמתה של רשת מסילות ברזל מודרנית כמנוף כלכלי ותעשייתי, וכפי שהצהיר בסגנונו המליצי:

"Memleketin bütün merkezleri yekdiğerine az zamanla şimendiferle bağlanacaktır. Mühim maden hazineleri açılacaktır. Memleketimizin baştan nihayete kadar harap manzarasını mamureye tahvil etmekten ibaret olan gayenin temel taşları her yerde gözleri tesrir edecektir"

"כל מרכזי מדינתנו יחוברו אלה לאלה במסילות ברזל בתוך זמן קצר. מכרות אוצר חשובים ייחנכו. מטרתנו להפיכת מראות הריסות ארצנו למדינה מפותחת, תנצוץ בהתרגשות בעיני (כול) בכל פינה"^[1].

ב-31 במאי 1927 חוקקה האספה הלאומית הגדולה של טורקיה חוק אשר הקים את "הרשות הציבורית לנמלים ולרכבות ממלכתיים" (Devlet Demiryolları ve Limanları İdare-i Umumiyesi), רשות אשר הופקדה גם על שירותי הרכבת במדינה. עד 1950 הושלמה סלילתן של מסילות רכבת באורך כולל של 3,578 ק"מ, רובן המכריע לפני מלחמת העולם השנייה. בנוסף רכשה המדינה או הלאימה את מסילות הברזל שהיו בבעלות פרטית. חשיבותה של הרכבת הייתה כה רבה עד שסלילת כבישים ודרכים נחשבה כשנייה לה בחשיבותה ונועדה להשלים ולסייע לה.

המטרות העיקריות שהוגדרו לרשת מסילות הברזל בתקופה זו היו חיבור מרכזי ייצור לאזורים עשירים במחצבים, חיבור מרכזי ייצור וצריכה עם נמלי ים מחד ועם אזורים כפריים או בלתי מפותחים מאידך, ותרומה לביטחונה וחוסנה של המדינה. מטרות אלה הביאו לסלילה נרחבת של קווי רכבת בעיקר במזרח המדינה, ובין היתר לסיוואס (1930), מלטיה (1931), אלזי (1934), דיארבקיר (1935) ולארזורום (1939).

ב-29 ביולי 1953 שונה שם התאגיד ל"חברת הרכבות הלאומית של הרפובליקה הטורקית" (Türkiye Cumhuriyeti Devlet Demiryolları İşletmesi), אך התפתחות רשת מסילות הברזל נבלמה החל בשנות החמישים של המאה ה-20 עם עליית חשיבותם של הכבישים והדרכים. בשנות השמונים החלה המדינה להקים ולפתח את רשת הכבישים המהירים, וכספי ציבור הוזרמו למטרה זו, לפרויקט דרום-מזרח אנטוליה ולפיתוח התיירות. השקעות אלה באו על חשבון פיתוח מערכת מסילות הברזל והרכבות שהלכו והתיישנו.

רק בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 החלה הרכבת בטורקיה לעורר עניין מחודש עם הקמתם של מספר פרויקטים של קווי רכבת מהירה. כיום מחולקת החברה לשבעה מרכזי הנהלה אזוריים, ובבעלותה נמצאים גם "תעשיות מנועים וקטרים לטורקיה" (Türkiye Lokomotif ve Motor Sanayi, TÜLOMSAŞ) באסקישהיר, "תעשיית קרונות נוסעים לטורקיה" (Türkiye Vagon Sanayi, TÜVASAŞ) באדאפזרי ו"תעשיית מיכון לרכבות לטורקיה" (Türkiye Demiryolu Makinaları Sanayi, TÜDEMSAŞ) בסיוואס המייצרת קרונות וציוד לרכבות מכל הסוגים.

קווי נוסעים

כרזת פרסומת לאוריינט אקספרס

תחנת היידארפשה ממנה יוצאים קווים לטהראן ולדמשק

חברת הרכבות הטורקית מפעילה רכבות נוסעים בשלושה מישורים - קווים בינלאומיים, קווים בינעירוניים ורכבות פרברים.

רכבות בינלאומיות

קווי הרכבת הבינלאומיים מחברים את טורקיה למזרח התיכון ולאירופה. האוריינט אקספרס שפעלה במשך כמעט מאה שנים בין איסטנבול לפריז שוב אינה פועלת, וכיום קווי הרכבת הבינלאומיים שמקשרים את טורקיה לשכנותיה איטיים להחריד, וממירים טיסה בת שעתיים או שלוש בנסיעה בת שעות רבות ובדרך כלל מספר ימים:

שם	קו	זמן נסיעה	כיוון נגדי
קווי המזרח התיכון
רכבת טראנס-אסיה (Trans Asya treni)	איסטנבול (האידארפשה Haydarpaşa)-טהראן	יומיים ו-18 שעות	יומיים ו-21 שעות
-	ואן-טבריז	9 שעות	-
-	טהראן-דמשק (דרך טורקיה)	יומיים ו-12 שעות	-
-	איסטנבול (האידארפשה Haydarpaşa)-דמשק	יומיים ו-11 שעות	יומיים ו-13 שעות
-	גזיאנטפ-בגדאד	25 שעות	23 שעות
קווי אירופה
אקספרס הבוספורוס (Bosfor Ekspresi)	איסטנבול (סירקג'י Sirkeci)-בוקרשט	18 שעות ו-30 דקות	19 שעות
אקספרס הידידות (Dostluk Ekspresi)	איסטנבול (סירקג'י Sirkeci)-סלוניקי	11 שעות ו-30 דקות או 14 שעות ו-30 דקות (רכבת לילה)	11 שעות ו-30 דקות (רכבת לילה) או 14 שעות

קווים בינעירוניים

הקווים הבינעירוניים כוללים "רכבות כחולות", "רכבות אקספרס בינעירוניות" ו"רכבות אקספרס אזוריות" הנחשבות לנוחות ומהירות, למרות שהנסיעה גם בהן איטית יחסית ונמשכת יותר זמן מהנסיעה באוטובוס. רכבות מאספות "רגילות" פועלות לאורך קווים קצרים יותר ועוצרות בכל התחנות שלאורך מסלול הנסיעה, או ברובן. הרכבות המהירות העיקריות מפורטות להלן:

קווי הנוסעים העיקריים
קו	שם הרכבת	משך הנסיעה ברכבת	משך הנסיעה באוטובוס
קו אנקרה-איסטנבול-אנקרה	אקספרס הבירה (Başkent Ekspresi) אקספרס הרפובליקה (Cumhuriyet Ekspresi) אקספרס הכובש (Fatih Ekspresi) אקספרס הבוספורוס (Boğaziçi Ekspresi) אקספרס אנטוליה (Anadolu Ekspresi) אקספרס אנקרה (Ankara Ekspresi)	6.5 שעות 6.5 שעות 8 שעות כ-9 שעות כ-9 שעות 9.5 שעות	5 שעות
קו אנקרה-איזמיר-אנקרה	אקספרס ה-9 בספטמבר (9.Eylül Ekspresi) הרכבת הכחולה "איזמיר" (İzmir Mavi Tren) אקספרס קרסי (Karesi Ekspresi)	בין 13 ל-16 שעות	8 שעות
קו איסטנבול-קארס-איסטנבול	אקספרס המזרח (Doğu Ekspresi) אקספרס ארזורום (Erzurum Ekspresi) (אנקרה-קארס בלבד)	38 שעות 26 שעות	כ-18 שעות 16 שעות
קו בנדרמה-איזמיר-בנדרמה	אקספרס ה-6 בספטמבר (6.Eylül Ekspresi)	כ-5 שעות	-
קו איסטנבול-גזיאנטפ-איסטנבול	אקספרס הטאורוס (Toros Ekspresi) אקספרס מרם (Meram Ekspresi) (איסטנבול-קוניה בלבד) הרכבת הכחולה "מרכז אנטוליה" (İç Anadolu Mavi Tren) (איסטנבול-אדנה בלבד)	27 שעות 13 שעות 19 שעות	15 שעות 10 שעות 15 שעות
קו איסטנבול-דניזלי-איסטנבול	אקספרס פמוקלה (Pamukkale Ekspresi)	15 שעות	12 שעות
קו איסטנבול-טאטואן/דיארבקיר-איסטנבול	אקספרס הדרום (Güney Ekspresi) (לדיארבקיר) אקספרס ימת ואן (Vangölü Ekspresi) (איסטנבול-טאטואן) הרכבת הכחולה "ה-4 בספטמבר" (4.Eylül Mavi Tren) (אנקרה-מלטיה בלבד)	35 שעות 40-41 שעות כ-16 שעות	18 שעות 25 שעות 11 שעות
קו אנקרה-אדנה-אנקרה	הרכבת הכחולה "צ'וקורובה" (Çukurova Mavi Tren)	12.5 שעות	10 שעות
קו אנקרה-זונגולדק-אנקרה	אקספרס קראלמס (Karaelmas Ekspresi)	כ-9.5 שעות	-
קו איזמיר-אספרטה-איזמיר	אקספרס האגמים (Göller Ekspresi)	כ-11 שעות	7 שעות
קו אדנה-אלזי-אדנה	אקספרס הפרת (Fırat Ekspresi)	כ-11 שעות	10 שעות
קו אסקישהיר-איזמיר	אקספרס הים האגאי (Ege Ekspresi)	11 שעות	7 שעות

רכבות פרברים

ערך מורחב – רכבת הפרברים של איסטנבול

רכבות פרברים (Banliyö) פועלות באיסטנבול (2 קווים - אחד בצד האסייאתי של מצר הבוספורוס ואחד בצדו האירופי), קו בודד מופעל באנקרה ושלושה קווים באזור איזמיר.

הרכבת המהירה

סכימת המערכת להסעת המונים באזור איסטנבול

קו אנקרה-איסטנבול

רכבת TCDD HT80000 מהירה (YHT) באנקרה

קו הרכבת המהירה בין אנקרה ואיסטנבול (Ankara-İstanbul Hızlı Tren Projesi) שאורכו הכולל 533 ק"מ מוקם בשני שלבים. סלילת הקטע המזרחי של הקו באורך של 206 ק"מ בין פאתי אנקרה לאסקישהיר החלה ב-5 בדצמבר 2005 ועלותו הכוללת מוערכת ב-628 מיליון אירו. ב 2009 נפתח הקטע הראשון בין אנקרה לאסקישהיר וב 25 ביולי 2014 הגיע עד פנדיק (פרבר מזרחי של איסטנבול). ב 2019 הגיע הקו עד תחנת הלקלי בצד האירופאי של איסטנבול עם השלמת מנהרת מרמריי תחת הבוספורוס. בקו פועלות כ 6 רכבות ביום לכיוון והוא הפחית את זמן הנסיעה ל 3.5 שעות לעומת 5 שעות ברכב.

הקו כולל שתי מסילות רכבת מקבילות, מחושמלות, שמאפשרות תנועת רכבות מהירות YHT במהירות של עד 250 קמ"ש. חברת הרכבות מקווה להעלות את חלקה בתעבורת הנוסעים בקו זה מ-10% ל-78%. לאורך הקו יופעלו עשרה מערכי רכבת מתוצרת ספרד שכל אחד מהם מורכב משישה קרונות ומאפשר הסעת 419 נוסעים.

קו אנקרה-קוניה

קו הרכבת המהיר השני הנמצא בתכנון והקמה מאז 2005 הוא בין אנקרה לקוניה. כיום אורך מסילת הרכבת בין שתי הערים הוא 987 ק"מ, למרות שאורך הכביש ביניהן הוא 258 ק"מ בלבד. הקו צפוי להקטין את משך הנסיעה בין שתי הערים מ-10.5 שעות לשעה ורבע בלבד, ול-3.5 שעות מקוניה לאיסטנבול (במקום 10.5 שעות כיום).

מרמריי

ערך מורחב – מרמריי

במסגרת פרויקט מרמריי (Marmaray) נחפרת מנהרת רכבת תת-קרקעית מתחת לבוספורוס, וזו תקשר את איסטנבול לאסיה. לאורך קו זה ינועו רכבות הפרברים ורכבות בינעירוניות.

קווים נוספים

בשלבי תכנון ובדיקה נמצאים ארבעה קווים נוספים: אנקרה-איזמיר, אנקרה-סיווס, איסטנבול-אדירנה (והלאה לאירופה), וכן הקמת שלוחה מקו אנקרה-איסטנבול אל בורסה.

קווי מטען

חברת הרכבות מפעילה גם שירותי הובלת מטען, אך רק 4% מסך המטענים המשונעים במדינה מועברים באמצעות רכבת. החברה מפעילה מסופים בשבעה נמלים - היידארפשה, מרסין, איזמיר, סמסון, בנדרמה, דרינג'ה (איזמיט) ואיסכנדרון.