חוק עליון

חוק עליון הוא גישה לפיה אין לאכוף חוק אלא אם כן הוא תואם עקרונות אוניברסליים מסוימים של הגינות, מוסר וצדק. חוק עליון עשוי לשמש קריטריון משפטי מעשי לשלילת החלטות פוליטית או כלכלית של ממשלה, למרות שפועלת בהתאם לדין, כאשר היא מבצעת חוקים לא הוגנים או לא צודקים.

דוקטרינה

הרעיון של חוק עליון מעבר לחוק הרגעי של המדינה הוכנס לראשונה לאירופה הפוסט-רומית על ידי משפטני המשפט הקנוני הקתולי . "משפט עליון" יכול להתפרש בהקשר זה כחוק האלוהי או הטבעי או ערכי משפט בסיסיים שנקבעו במשפט הבינלאומי. בתפקיד זה יש לו את הערך המשפטי השווה עבור תחומי השיפוט של המשפט המקובל והקונטיננטלי, בניגוד למשפט הטבעי המזוהה במידה רבה עם המשפט המקובל.

דוגמאות

לפני מלחמת האזרחים האמריקאית, נשללו מאפרו-אמריקאים באופן חוקי שוויון זכויות וחירויות בהתאם לקודים תקפים רשמית הקובעים את היחסים בין אדון לעבד. למרות שקודים אלה היו מתאימים באופן מלא ליישום בפרקטיקה המשפטית, אכיפתם על ידי ממשלת ארצות הברית הפרה דה פקטו את זכויות האדם הבסיסיות של חלק ניכר מהאוכלוסייה. ויליאם סיוארד הכריז שעבדות אסורה על פי "חוק עליון".

יישום חוק עליון תלוי בעמדתה של ההנהגה הפוליטית במדינה כלפי עקרון שלטון החוק.

במדינות מסוימות טוענים מנהיגים פוליטיים ששלטון החוק הוא מושג פרוצדורלי בלבד. לפיכך, הם טוענים שכל ממשלה יכולה לשלול מנתיניה את חירויותיהם הבסיסיות או לפגוע באינטרסים החיוניים שלהם כל עוד הדבר נעשה בדרך של מנגנון משפטי המיושם כהלכה. לדוגמה, במשפטי נירנברג, בניסיון להצדיק את הפשעים שלהם נגד האוכלוסייה היהודית והצוענית באירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, כמה ממנהיגי גרמניה הנאצית לשעבר טענו שהם לא הפרו אף אחד מהחוקים הגרמניים כאשר היטלר היה בשלטון. רק על ידי הפעלת הכלל של "חוק עליון" התגברו התובעים של בעלות הברית על הגנות כאלה.

במדינות אחרות, לעומת זאת, מנהיגים פוליטיים טוענים כי יש לשמור על כל החוקים רק אם הם עומדים בקנה אחד עם העקרונות האוניברסליים של מוסר, הגינות וצדק. מנהיגים אלה טוענים כי כתולדה הכרחית לאקסיומה ש"אף אחד אינו מעל החוק", שלטון החוק מחייב את הממשלה להתייחס לכל האנשים באופן שווה על פי החוק. עם זאת, הזכות המוצהרת ליחס שווה יכולה להתבטל באופן מיידי בכל פעם שהממשלה שוללת רמה מספקת של כבוד ואוטונומיה ממעמד מסוים של פרטים או מאנשים בכלל. לכן, העקרונות הבלתי כתובים והאוניברסליים המובנים מאליהם של שוויון, אוטונומיה וכבוד אמורים לגבור על חוקים כתובים קונבנציונליים שנחקקו על ידי הפרלמנט. אלה עקרונות המכונים לעיתים קרובות "חוק טבעי". הם גם מהווים את הבסיס ל"חוק עליון".

דוקטרינת Rechtsstaat (מדינה משפטית, מדינת זכות, מדינה חוקתית, ממשל חוקתי) הוצגה לראשונה על ידי הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט לאחר אימוץ החוקות של ארצות הברית וצרפת בסוף המאה ה-18. גישתו של קאנט מבוססת על עליונות החוקה הכתובה של המדינה שנוצרה תוך שימוש בעקרונות של "חוק העליון". עליונות זו פירושה יצירת ערבויות ליישום הרעיון המרכזי שלו: חיים שלווים לצמיתות כתנאי בסיסי לאושרם ולשגשוגם של האזרחים. קאנט ביסס את משנתו באופן בלעדי על הרעיון של חוקתיות וממשל חוקתי.

מערכת המשפט הרוסית, שנולדה במאה ה-19 כתוצאה מהשינויים של הרפורמה המשפטית של הקיסר אלכסנדר השני, התבססה בעיקר על מסורת המשפט הגרמנית. רוסיה אימצה את דוקטרינת Rechtsstaat, "מדינה משפטית". תפיסת המדינה המשפטית הרוסית מאמצת את החוקה הכתובה כחוק העליון של המדינה. זהו עיקרון בסיסי אך לא מוגדר המופיע בהוראה הדיספוזיטיבית הראשונה של החוקה הפוסט-קומוניסטית של רוסיה: "הפדרציה הרוסית מהווה מדינה משפטית פדרטיבית דמוקרטית עם צורת ממשל רפובליקנית".

ראו גם

עיינו גם בפורטל פורטל חוק ומשפט הוא שער לתחום המשפטים בוויקיפדיה. הפורטל מציג מושגי יסוד ומונחים בתחום, וסוקר מספר נושאים בהם ענפי המשפט, שיטות המשפט, חוקים, פסקי דין ועוד.

• הזכות לשוויון
• המשפט ההומניטרי
• פילוסופיה של המשפט

קישורים חיצוניים

• מרדכי קרמניצר ומיכל קרמר, כבוד האדם כערך חוקתי עליון ומוחלט במשפט הגרמני האם גם בישראל?, המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים, 2011
• משה לנדוי, מתן חוקה לישראל בדרך פסיקת בית־המשפט, משפט וממשל ג, תשנ"ו