ויקיפדיה

רשות השידור

רשת השידור הממלכתית של מדינת ישראל בשנים 1965–2017
(הופנה מהדף חוק רשות השידור)

רשות השידור הייתה רשת השידור הממלכתית של מדינת ישראל. רשות השידור פעלה מתוקף חוק רשות השידור שנחקק בשנת 1965, אשר מאפשר שידור ציבורי ממלכתי בטלוויזיה וברדיו. המנכ"ל הראשון של רשות השידור היה חנוך גבתון.

רשות השידור
Israel Broadcasting Authority

סמליל הרשות
נתונים כלליים
סוג שידור ציבורי
מייסדים ישראלישראל מדינת ישראל
תקופת הפעילות 30 במרץ 1936 – 14 במאי 2017 (81 שנים)
חברות בנות
מיקום המטה ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי בניין שערי צדק הישן, ירושלים
מוצרים עיקריים שידורי רדיו עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.kan.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בית הנהלת רשות השידור, בבניין בית החולים לשעבר שערי-צדק בירושלים

עד שנות ה-90 של המאה ה-20 הייתה רשות השידור הגוף היחיד בישראל שהפעיל ערוץ טלוויזיה בהיקף נרחב והגוף העיקרי ששידר שידורי רדיו. מאז הוקמו גופי שידור רבים נוספים, והרשות מצאה את עצמה כגוף שידור אחד מני רבים ובתחרות קשה עם גופי תקשורת מסחריים.

ב-29 ביולי 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014,[1] ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור[2] והקמת תאגיד שידור חדש בשם "תאגיד השידור הישראלי". בהתאם לחוק רשות השידור הפסיקה את שידוריה ב-14 במאי 2017, ולמעשה כבר ימים אחדים קודם לכן נפסקו מרבית שידורי האקטואליה של הרשות.

היישות המשפטית של רשות השידור פעלה עד שנת 2022 במסגרת החזרת חובות האגרה לקופת המדינה.[3]

פעילות הרשות

עריכה
 
בניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה

רשות השידור הפעילה את שידוריה בטלוויזיה וברדיו, ובהמשך גם באינטרנט.[4] מתוקף היותה רשות השידור הציבורית היחידה בישראל, היא הייתה החברה הישראלית היחידה באיגוד השידור האירופי, ומתוקף כך נהנתה מההסכמים להחלפת חומרים טלוויזיוניים הקיימים בין כל גופי השידור האחרים החברים באיגוד.

על פי חוק רשות השידור, ועדת גלי צה"ל של מליאת הרשות אחראית לפקח על השידורים הלא צבאיים של תחנות גלי צה"ל. שידורים אלה מהווים למעלה מ-90% משידורי גלי צה"ל. במאה ה-21, בשל מצבה הרעוע של הרשות, לא התכנסה ועדה זו באופן סדיר.[5]

רשות השידור הייתה כפופה לביקורת של מבקר המדינה ובמסגרת פעילות הממשלה ממונה שר שתפקידו לפקח על ביצוע חוק רשות השידור.

ערוצי הטלוויזיה

עריכה

תחנות הרדיו

עריכה
 
חדר פיקוח טכני בקול ישראל

תחנות הרדיו של קול ישראל:

  • רשת א' - שידרה תוכניות מגוונות בנושאי תרבות, אמנות, ספרות ושירה, מסורת, פולקלור, היסטוריה וייעוץ מומחים.
  • רשת ב' - שידרה בעיקר אקטואליה.
  • רשת ג' - שידרה מוזיקה ישראלית פופולרית מכל הסוגים.
  • רשת ד' - שידרה בשפה הערבית לאוכלוסייה הערבית-ישראלית במדינת ישראל.
  • רשת ה' - שידרה בשפה הפרסית.
  • 88FM - שידרה מוזיקה מגוונת, אקלקטית ואלטרנטיבית מכל הז'אנרים.
  • קול המוסיקה - שידרה מוזיקה קלאסית.
  • רק"ע (רשת קליטת עלייה) - שידרה במספר שפות זרות שאינן שפות רשמיות בישראל.
  • רשת מורשת - שידרה תוכניות תרבות ואקטואליה מזווית יהודית מסורתית, וכן מוזיקה חסידית.

חוק רשות השידור

עריכה

לפי חוק רשות השידור התשכ"ה הרשות "תקיים את השידורים כשירות ממלכתי". החוק קבע את תפקידיה, ובהם שידור תוכניות חינוך, בידור ומידע בשטחי המדיניות, החברה, הכלכלה והמשק, התרבות, המדע והאמנות במגמה לשקף, בין השאר, את חיי המדינה, מאבקה, יצירתה והישגיה ואת חייהם ונכסי תרבותם של כל חלקי העם. לפי החוק, על הרשות להבטיח כי בשידורים יינתן מקום לביטוי של ההשקפות והדעות השונות הרווחות בציבור.

מימון, עלויות ומשכורות

עריכה
 
אולפן מבט של הערוץ הראשון

מימון רשות השידור נעשה באמצעות גביית אגרת הרדיו והטלוויזיה, שידור פרסומות, שידור חסויות, שידור תשדירי שירות ובהשלמה תקציבית של הממשלה.

אגרת הטלוויזיה הוטלה על כל משק בית בעל מקלט טלוויזיה, ונגבתה באמצעות אגף הגבייה של רשות השידור. אגרת הרדיו הייתה מוטלת על כל משק בית שבו רדיו, ובהמשך צומצמה רק לבעל רכב מנועי ונגבתה באמצעות אגרת הרישוי לרכב. בשנת 2014, גובה אגרת הטלוויזיה היה 345 ש"ח לשנה[6] וגובהה של אגרת הרדיו הוא 136 ש"ח לשנה.[7] שנת 2014 הייתה השנה האחרונה שבה נגבתה אגרת הטלוויזיה ונכון לשנת 2016 גובה אגרת הרדיו עמד על 153 ש"ח.

לאורך השנים נחשפו משכורותיהם של עובדי רשות השידור והעובדה כי קיימים עיתונאים וטכנאים שכלל אינם מגיעים לעבודה ואפילו אינם מחתימים כרטיס נוכחות, אך זוכים למשכורות עתק.[8][9][10]

היסטוריה

עריכה

ראשית שידורי הרדיו בעברית בארץ הייתה בקול ירושלים, השידור העברי בשירות השידור הארץ–ישראלי המנדטורי שהחל לשדר ב-30 במרץ 1936 והיה באחריות ממשלת המנדט. עם הקמת המדינה ב-1948, הפכו "קול ירושלים", יחד עם תחנת השידור של ההגנה ל"קול ישראל". שירות השידור, שבהמשך הדרך היה הבסיס להקמת רשות השידור, היה שם נרדף לקול ישראל בתחילת דרכה של המדינה, ושני הכינויים התקיימו במקביל בהתייחסם לאותו הארגון האמון על השידורים בישראל.[11]

 
חברי קיבוץ ניר עם צופים במכשיר הטלוויזיה הראשון במשק, 1968
 
שלט של רשות השידור ברוממה

שירות השידור התקבל לאיגוד השידור האירופי בשנת 1957. במחאה על כך, פרשו איגודי השידור של סוריה ומצרים מהחברות באיגוד השידור האירופי.

מאז 1965 פעלה רשות השידור מתוקפו חוק רשות השידור שהתקבל בכנסת ב-6 ביוני 1965. ליושב הראש הראשון של הוועד המנהל של הרשות מונה חיים יחיל.

ב-2 במאי 1968 החלה רשות השידור לשדר באופן קבוע שידורי טלוויזיה.

באפריל 1969 החליטה מליאת רשות השידור לשנות את שמם של שידורי הטלוויזיה הישראלית ושל קול ישראל לשם אחד: "שידורי ישראל",[12][13] ולאחר עשור החליטה המליאה להפוך החלטה זו,[14] אך השימוש במונח "שידורי ישראל" המשיך במידה הולכת ופוחתת עד אמצע שנות השמונים.[15]

בשנת 1981 הוחלט על העברת שידורי הטלוויזיה הישראלית לצבע, זאת לאחר שהטלוויזיה הישראלית שידרה רק בשחור לבן, למעט מספר שידורים יוצאי דופן, כמו ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל או תחרות אירוויזיון 1979. המעבר התבצע החל מ-1983.

במשך שנים רבות פעלה רשות השידור כמונופול בתחום שידורי הטלוויזיה בישראל, וכמעט מונופול בתחום שידורי הרדיו (מלבדה פעלה בתחום זה תחנת גלי צה"ל). פתיחת הטלוויזיה בכבלים בשנת 1992 ולאחר מכן ערוצי הטלוויזיה המסחריים (ערוץ 2 וערוץ 10), וכן הוספת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו והרדיו האזורי כגופי שידור נוספים, מסחריים ובלתי תלויים ברשות השידור, הביאו לביטולו של המעמד הייחודי של הרשות, ולהפיכתה להיות אחד מגופי השידור, מבין תחנות וערוצים רבים המוצעים לקהל הישראלי. שיעורי הצפייה (רייטינג) בשידורי רשות השידור נמוכים בצורה ניכרת מאלו של הערוצים המסחריים וערוצי הכבלים והלוויין. גם בתחום הרדיו נפרץ המונופול, תחילה על ידי תחנות רדיו פיראטיות ("קול השלום" בשנת 1973 וערוץ 7 בשנת 1988), ואחר כך על ידי תחנות רדיו אזוריות.

הרפורמה ברשות

עריכה
  ערך מורחב – הרפורמה ברשות השידור
 
חדר בקרה ברשות השידור לאחר סיום השידורים

במשך השנים חלה הידרדרות חמורה במעמדה ובתפקודה של הרשות. ועדות ציבוריות[16] אשר בחנו את הגורמים למצבה הקשה קבעו שהוא נובע בין היתר ממספר עובדיה הגדול, מעלויות שכרם הגבוהות, מהסכמי שכר קשיחים ומן החוק, שמקשה לנהלה במקצועיות וללא פניות בסביבה רבת ערוצי תקשורת. מחברי הדוחות המליצו בין היתר על שינויים מבניים ברשות ועל שינויים בחוק.[17]

בחודש יולי 2007 אישרה מליאת הרשות תוכנית כוללת לשינוי ארגוני בה שיאפשר שידור ציבורי ברמה נאותה ובאמצעים סבירים. כחלק מהמהלכים ליישום הרפורמה נחתם באפריל 2009 הסכם בין רשות השידור ומשרד האוצר לבין ארגוני העובדים המייצגים את עובדיה, ולפיו יפרשו ממנה 700 עובדים לאחר חתימת הסכמי עבודה חדשים.[17] במסגרת הרפורמה פרשו מתפקידם אישים בולטים בשידורי הרשות, דוגמת דליה מזור.

בשנת 2010 יצא לאקרנים "המדריך למהפכה", סרט דוקו-אקטיביסטי, בו הבמאי דורון צברי נאבק למען הבראת הערוץ הראשון באמצעות שינוי בחקיקה שיפריד את השידור הציבורי מהמערכת הפוליטית.[18]

בחודש יולי 2013 שכר שר התקשורת, גלעד ארדן, חברת ייעוץ חיצונית לבחינת עתיד רשות השידור, על מנת להחליט האם נכון לסגור את הרשות.[19] לאור הנתונים הוקמה "ועדת לנדס" בראשות רם לנדס וזו פרסמה את החלטותיה בראשית מרץ 2014. לפי הסיכומים שהתקבלו, תבוטל אגרת הטלוויזיה החל מ-1 באפריל 2015 ובמקום רשות השידור יוקם גוף שידורים חדש.[20][21]

הקמת תאגיד השידור הישראלי ופירוק רשות השידור

עריכה

ב-29 ביולי 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014,[1] ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור.[2] אחד מסעיפי החוק החדש קובע שרבע מעובדי הגוף החדש יגיעו מרשות השידור ומהטלוויזיה החינוכית.[22] בתחילת אוגוסט מונה פרופ' דוד האן לכונס הנכסים של הרשות. עם מינויו, הוא פיטר את מנכ"ל הרשות, יוני בן מנחם ומינה את יונה ויזנטל, לשעבר סמנכ"ל התוכן של yes, לעורך הראשי של הרשות לתקופת הפירוק.[23] מיכאל מירו עזב אז את ניהול רשת ב' ואיילה חסון מונתה למנהלת חטיבת החדשות של הערוץ הראשון.

בניהולם של ויזנטל וחסון בוצעו מהלכים שהביאו לשינויים רבים ברשות השידור - הן במתכונת השידורים והן בזהות מגישי התוכניות, בטלוויזיה וברדיו: אושרו לשידור התוכניות "היהודים באים" ו"לאטמה", ולעומת זאת, בוטלו שידורים בעברית בערוץ 33 (שבע שעות יומיות שכללו מהדורת חדשות מדי שעה) ובוטל שידורה של מהדורת החדשות באנגלית בערוץ הראשון. נוסף על כך, מהדורת "מבט" בערוץ הועברה לשעה 20:00 והוארכה לשעה. גם מהדורת החדשות במוצאי שבת ותוכנית האקטואליה היומית של גאולה אבן הוארכו מחצי שעה לשעה. ברשת ב' הופסק שידור תוכניתו של יוני בן מנחם, אשר ספגה ביקורת ממבקר המדינה על עצם קיומה במקביל להיותו של המגיש מנהל ברשות. בין השינויים הפרסונליים ניתן למנות את שיבוצם של מגישים קבועים לתוכנית הרדיו "הכל דיבורים", סיום תפקידם ברשות השידור של מגישי הספורט יורם ארבל ודני נוימן ולעומת זאת, חזרתם של זוהיר בהלול ומשה פרימו לרשת ב', מינוי יעקב אילון למגיש "מבט"[24] (והרשות אף סיכמה על שידור המהדורה במספר רשתות ברדיו אזורי[25]) ושיבוץ מגישיה עד אותה עת, אמיר איבגי ומרב מילר, לתוכנית העוסקת בבחירות 2015.[26] מלבד זה, יומן הערב של רשת ב', שצומצם כשנתיים קודם לכן לחצי שעה בלבד, הוארך לשעה וחצי.

במרץ 2015 מונה אלדד קובלנץ לעמוד בראש תאגיד השידור הציבורי החדש.[27] כמו כן, התאריך הראשון שנקבע לפרק את הרשות (ב-31 במרץ 2015) נדחה, והוחלט לפרק את הרשות עד אוקטובר 2015.[28][29] ב-14 ביולי 2015 החל תהליך דחייה נוספת, עד ל-31 במרץ 2016.[30] אך למרות זאת, שובצו החל מסוף ינואר סדרות חדשות (כמו "שטיסל") שצפויות להסתיים כחודש לאחר אותו תאריך.

 
בניין הטלוויזיה הישראלית בירושלים מעוטר בבד שחור לאות מחאה על סגירת הרשות, מרץ 2017

ב-28 ביולי 2015 שודרה בפעם האחרונה בערוץ הראשון התוכנית "פוליטיקה" עם עודד שחר שהייתה משודרת בגלגולים שונים משנת 1992.

בספטמבר 2015 עלה לאוויר האתר הרשמי של תאגיד השידור הישראלי ובו מכרזים לאיתור סמנכ"לים ולמיתוג.[31] בו בזמן החלה בניית הדירקטוריון הגוף החדש. בסוף ספטמבר כונס הנכסים דוד האן מינה את שמעון אלקבץ לעורך ראשי במקום ויזנטל ואת ברי בר-ציון למפרק רשות השידור במקום עופרית כהנא[32]

עד סוף אוקטובר 2015 פרשו כ-300 עובדי הרשות. ביניהם: ענת דוידוב, בני דודקביץ', רויטל עמית, איתי ורד, דודי נסים, יעל איילון, עומר ריטה, וצוותי ההפקה של "הכל דיבורים" ו"סדר יום".[33] מאוחר יותר פרשה גם איילה חסון, שהייתה בין היתר מנהלת חטיבת החדשות ומגישת "יומן", ועברה להגיש את המהדורה המקבילה בערוץ 10.

בפברואר 2016 נודע כי הערוץ הראשון סירב להשתתף במכרז למשחק המרכזי בליגת העל בכדורסל עקב חוסר ודאות בעניין הסגירה, והמשחק הועבר לערוץ 5.

ב-8 במרץ 2016 נדחתה סגירת רשות השידור פעם נוספת, ל-1 באוקטובר 2016.[34]

בחודש מרץ 2016 הוחלט להעביר את האולפנים החדשים אל הגן הטכנולוגי של הר חוצבים בירושלים,[35] אך לאחר מכן הועברו למודיעין בשיתוף פעולה עם ערוץ 9 ויועברו בשנים הקרובות לירושלים, זאת לאחר דרישות העירייה והממשלה.[36] סניף הרדיו הוקם בתל אביב.[37] ב-27 ביולי 2016 נודע כי תאגיד השידור רכש מבנה קבע באזור התעשייה גבעת שאול בירושלים.[38]

במאי 2016 החל התאגיד בהפקה של שידורי ניסיון, המוצגים בדף הפייסבוק שלו, תחת שם זמני - "התאגיד".[39] מספר עדכונים על תהליכי ההתארגנות וההקמה בדף טוויטר. לתאגיד הוחתמו כ-600 עובדים.[40][41]

במרץ 2017 החלו ברשות השידור בשידורים המביעים מחאה כנגד סגירת רשות השידור, ובכללם התפרצות למהדורת מבט תוך כדי שידור והצגת שקופית רקע באולפן במחאה על סגירת רשות השידור,[42] הפרעה והפסקה בשידורי רשת ב',[43] השמעת תשדירי רדיו המכילים הקלטות בהן אומר ראש הממשלה[44] שבכוונתו לשקם את רשות השידור, הקרנת הסדרה "היום זה אנחנו"[45] המציגה את מהלך סגירת רשות השידור מנקודת מבטם האישית של אנשי רשות השידור בעוד הם מסקרים מבחינה עיתונאית את התהליך, ופתיחת מהדורות מבט כשהכיתוב "היום זה אנחנו מחר זה אתם" מוצג על קיר הווידאו באולפן.

ב-9 במאי 2017 החלו להיפסק שידורי הרשות בהדרגה. באותו יום שודרה מהדורת מבט האחרונה והסתיימו שידורי האקטואליה של הערוץ הראשון. ב-10 במאי הסתיימו שידורי האקטואליה של רשת ב' למעט מבזקי חדשות שעתיים וכן שידורי ערוץ 33. ב-11 במאי הסתיימו שידורי רשת ג'. בלילה שבין ה-13 ל-14 במאי הסתיימו שידורי הערוץ הראשון לאחר שידור גמר האירוויזיון, אם כי למחרת בבוקר שידורי הטלוויזיה החינוכית בו שודרו כסדרם וננעלו בתוכנית "ערב חדש". ב-14 במאי בשעה 23:00 שודר המבזק האחרון של קול ישראל ברשות ושידורי הרשות נחתמו עם סיום שידורי תחנת 88FM. במהלך הלילה שבין 14 ל-15 במאי עד השעה 06:00 בבוקר הושמעה מוזיקה בכל תחנות הרדיו של קול ישראל ובטלוויזיה הוקרנה שקופית המבשרת על סגירת הרשות ותום שידוריה. בשעות הבוקר הוחלפה השקופית של הרשות בשקופית של תאגיד השידור שבשרה על פתיחת השידורים בשעה 17:00.

בתחילת תהליך הקמת תאגיד כאן, עמדה מצבת עובדיה של רשות השידור על כ-1600. עד לסיום השידורים ירדה מצבת כוח האדם לכ-1100 עובדים, אשר פוטרו עם תחילת שידורי תאגיד כאן. לטובת פעילויות פירוק רשות השידור והטיפול בנכסיה הועסקו מחדש כ-90 מעובדיה של רשות השידור.[46] חלק ממתחמי רשות השידור הועברו לשימושו של תאגיד כאן, ואילו אחרים עברו תהליך של פירוק נכסים ומכירה. בין השאר הוצאו ממתחמי הרשות כ-600 אלף תקליטים, ונגבו כ-200 מיליון מתוך כ-600 מיליון שקל חובות אגרה של הציבור.[46]

 
"בזאת הסתיימו שידורינו!", אתר רשות השידור

עד אמצע חודש אוגוסט 2017, חלקים מאתר רשות השידור המשיכו לפעול, והחל מה-20 באוגוסט 2017 כתובת אתר רשות השידור מפנה באופן אוטומטי לאתר תאגיד השידור הישראלי "כאן". ערוץ היוטיוב של רשות השידור הועבר לתאגיד כאן ושם הערוץ ביוטיוב שונה לערוץ "כאן 11", כשם ערוץ הטלוויזיה. ערוץ הטוויטר של רשת ב' הועבר גם הוא לתאגיד כאן, והפעילות בו המשיכה באופן שוטף.

מנהלי רשות השידור

עריכה

מנכ"לי רשות השידור

עריכה
שם המנכ"ל התחלת כהונה סיום כהונה
חנוך גבתון 1965 1969
שמואל אלמוג 1969 1974
יצחק לבני 1974 1979
יוסף לפיד 1979 1984
אורי פורת 1984 1989
אריה מקל 1989 1993
מוטי קירשנבאום 1993 1997
אורי פורת 1998 2001
רן גלינקא 2001 2002
יוסף בראל 2002 2005
יאיר אלוני 2005 2006
מוטי שקלאר 2006 2011
יוני בן-מנחם 2011 2014
יונה ויזנטל 2014 2015
ברי בר-ציון 2015 2017

יושבי-ראש רשות השידור

עריכה
שם היו"ר התחלת כהונה סיום כהונה הערות
חיים יחיל 1965 1972
ולטר איתן 1972 1978
ראובן ירון 1978 1984
מיכה ינון 1984 1988
אהרן הראל 1988 1992
מיכה ינון 1992 1995 (כהונה שנייה)
רינה שפירא 1995 1998
גיל סמסונוב 1998 2000
נחמן שי 2000 2002
אברהם נתן 2002 2004
גבריאלה שלו 2006 2006 יו"ר בפועל
משה גביש 2007 2009
אמיר גילת 2010 2014

דוחות מבקר המדינה

עריכה

משרד מבקר המדינה בדק מפברואר ועד ספטמבר 2010 את הליכי מינוי מוסדות הרשות ואת קביעת תקציבה, מינוי בכירים והעסקת אנשי תקשורת בכירים, ומצא באלה ליקויי התנהלות חמורים.[47] המבקר מצא ליקוי חמור בהתנהלותו של מנכ"ל הרשות מוטי שקלאר בנושא העסקת עיתונאי, אליו התחייב בעל-פה שתוכניתו תופק. כמו כן המבקר בדק את הליכי מינוי חברי מליאת הרשות והביע חשש שהשיקולים למנויים לא היו נקיים מהשפעות פוליטיות. בנוסף נמצאו ליקויים בתפקודו של הוועד המנהל וליקויים גם בהליכי מינוי מליאת השידור.[47]

עוד ביקר מבקר המדינה בחריפות את אופן תפקודם של הנהלת הרשות ומוסדותיה במשך שנים בנושא וכתב כי הדבר "הביא להיווצרות תרבות ארגונית פסולה שסטתה באופן ברור מדרך המלך של המינהל התקין".[48] כך לדוגמה מאז שנת 2006 לא אויש תפקיד מנהל הטלוויזיה בעברית במכרז, והמבקר מצא ליקויים בהליכי קבלת ההחלטות בנושא. מינויים ללא מכרז נעשו גם בקרב עובדי המטה.[48]

מאז 1995, היה קיים ברשות השידור תפקיד אומבודסמן שפרסם מדי שנה דו"חות ביקורת.[49]

גלריית תמונות

עריכה

רשות השידור בתל אביב

עריכה
  •  
    אולפן טלוויזיה
  •  
    חצר רשות השידור
  •  
    משרד ברשות השידור
  •  
    מסדרונות תת-קרקעיים ברשות השידור
  •  
    משרד בבניין החדשות
  •  
    חדר עריכה ברשות השידור
  •  
    חדר איפור
  •  
    חצר רשות השידור - פנורמה
  •  
    עליית גג
  •  
    פנורמה

אולפן 88fm ביום האחרון לשידורי התחנה

עריכה
  •  
    חיבוק אחרון באולפן 8 לפי שיוצאים ממנו בפעם האחרונה - גלית גורא-עיני ומיכל אסולין
  •  
    אולפן 8 בסוף השידורים
  •  
    גלית גורא-עיני בשידור האחרון בהחלט ב-88
  •  
    חיבוק אחרון באולפן 8 לפי שיוצאים ממנו בפעם האחרונה - גלית גורא-עיני וקובי מנורה
  •  
    גליה גלעדי בשידור אחרון - אולפן 88 ביום השידורים האחרון
  •  
    גלית גורא-עיני, מיכל אסולין וגליה גלעדי בפרידה אחרונה מאולפן 88
  •  
    גלית גורא-עיני בשידור האחרון בהחלט ב-88, עם מיכל אסולין ויואב יפת
  •  
    גליה גלעדי בשידור - אולפן 88 ביום השידורים האחרון

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
דוחות מבקר המדינה בנושא רשות השידור

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: רשות השידור
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רשות השידור

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 חוק השידור הציבורי, התשע”ד-2014, ס"ח 2471 מ-11 באוגוסט 2014
  2. ^ 1 2 גילי איזיקוביץ, הכנסת אישרה את חוק רשות השידור החדש, באתר הארץ, 29 ביולי 2014
  3. ^   נתי טוקר, 52 שנה אחרי: הטלוויזיה החינוכית נסגרה - ומה קרה לאגרות הטלוויזיה העתיקות?, באתר TheMarker‏, 5 בינואר 2020
  4. ^ אתר האינטרנט של רשות השידור
  5. ^ אמילי גרינצווייג, רשות השידור תקבע נוהלי פיקוח על גל"צ, באתר הארץ, 14 במאי 2012
  6. ^ אגרת הטלוויזיה
  7. ^ אגרת הרדיו (ארכיון)
  8. ^ רז שכניק, האם עובדי רשות השידור יצטרכו להחזיר כסף?, באתר ynet, 5 בפברואר 2009
  9. ^   נתי טוקר, מאות עובדי רשות השידור והתאגיד לא יודעים מה יהיה מחר: "הטובים נדפקים וקולם לא נשמע", באתר TheMarker‏, 31 במרץ 2017
  10. ^ משכורות עובדי רשות השידור נחשפות: 18 אלף לעיתונאי, 21 אלף לטכנאי, באתר וואלה, 25 ביוני 2014
  11. ^ חבלי שירות השידור שלנו בתחילת קיומו, על המשמר, 9 ביולי 1948
  12. ^ שם חדש: שידורי ישראל למישדרי הרדיו והטלוויזיה, דבר, 22 באפריל 1969
  13. ^ צבי לביא, הטלוויזיה תמשיך ב־3 ימי שידור, מעריב, 21 באפריל 1969
  14. ^ מליאת רשות השידור, דבר, 21 במאי 1979
  15. ^ הגינות עתונאית נוסח מחלקת הספורט של שידורי ישראל, מעריב, 27 ביוני 1985
  16. ^ הוועדה לבדיקת רשות השידור בראשותו של האלוף (מיל') רפאל ורדי משנת 2000; ועדת השידור הציבורי בראשות פרופ' חיים בראשית משנת 2000; הוועדה לרפורמה בשידור הציבורי בראשות מר רענן דינור משנת 2005 ועוד.
  17. ^ 1 2 מתוך דוח מבקר המדינה 2011, פרק רביעי - גופים העוסקים בתחום השידור, עמ' 395
  18. ^ עידו רוזן, המדריך למהפכה: גרסת הבמאי - כתבות - מדור סרטים - עכבר העיר, באתר web.archive.org, ‏2010-11-15
  19. ^ אופיר דור, חברת ייעוץ חיצונית תכריע אם רשות השידור תיסגר, באתר כלכליסט, 23 ביולי 2013
  20. ^ לי-אור אברבך, ‏ארדן: אגרת הטלוויזיה תבוטל בתוך שנה, תוקם רשות שידור חדשה, באתר גלובס, 6 במרץ 2014
  21. ^ לי-אור אברבך, ‏הממשלה אישרה את סגירת רשות השידור וביטול האגרה, באתר גלובס, 4 במאי 2014
  22. ^   מצנח זהב לעובדי רשות השידור, באתר nana10‏, 29 ביולי 2014; מתוך תוכנית הבוקר "אורלי וגיא"
  23. ^ החל פירוק רשות השידור, יונה ויזנטל מונה לעורך ראשי, באתר ynet, 11 באוגוסט 2014
  24. ^   נתי טוקר, יעקב אילון יגיש את מהדורת "מבט" בערוץ הראשון, באתר TheMarker‏, 6 בדצמבר 2014
  25. ^ אלכסנדר כץ, יעקב אילון Vs יונית לוי: במקביל לרשת ב' - 'מבט' תשודר ברדיו ת"א ורדיו חיפה, באתר אייס, 4 בינואר 2015
  26. ^ דוד ורטהיים‏, עכשיו זה רשמי: יעקב אילון יגיש את מבט, באתר וואלה, 6 בדצמבר 2014
  27. ^ לי-אור אברבך, ‏אלדד קובלנץ ינהל את הקמת רשות השידור החדשה, באתר גלובס, 8 במרץ 2015
  28. ^   נתי טוקר, עשרות מיליוני שקלים יוזרמו לרשות השידור תמורת פרישת עובדים ופינוי קרקעות, באתר TheMarker‏, 30 ביוני 2015
  29. ^ צו השידור הציבורי (דחיית תחילתו של החוק) (מס' 2), התשע"ה-2015, ק"ת 7527 מ-30 ביוני 2015
  30. ^ אלכסנדר כץ, כפי שפורסם באייס: מתווה אקוניס אושר - רשות השידור תיסגר ב-31 במארס 2016, באתר אייס, 19 ביולי 2015
  31. ^ תאגיד השידור הישראלי
  32. ^ אופיר דור, הכנ"ר מבקש למנות את ברי בר-ציון למנהל מיוחד ברשות השידור, באתר כלכליסט, 24 בספטמבר 2015
  33. ^ לי-אור אברבך, ‏עובדי רשות השידור עוזבים: 300 יפרשו עד סוף אוקטובר, באתר גלובס, 30 בספטמבר 2015
  34. ^ אלירן מלכי, חוזרים למועד המקורי: תאגיד השידור צפוי להיפתח בראשית אוקטובר, באתר כלכליסט, 16 במרץ 2016
  35. ^ יעל פרידסון, סופית: רשות השידור החדשה תישאר בירושלים, באתר ynet, 29 במרץ 2016
  36. ^ אלכסנדר כץ, תאגיד השידור ישכור את מתחם ערוץ 9 במודיעין; ירכוש מבנה קבע בירושלים, באתר אייס, 10 במאי 2016
  37. ^ עבודות תשתית באולפני הרדיו החדשים בת"א
  38. ^ אלירן מלכי ואביב גוטר, תאגיד השידור רכש מבנה קבע בירושלים תמורת 100 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 27 ביולי 2016
  39. ^ נועה פרייס‏, כאן מתחילים שידורינו: התאגיד הציבורי התחיל לשדר - בפייסבוק, באתר וואלה, 30 במאי 2016
  40. ^ נועה פרייס‏, העובד ה-200 שחתם בתאגיד: יואב קרקובסקי, באתר וואלה, 17 ביולי 2016
  41. ^ גאולה אבן מצטרפת לתאגיד השידור, באתר ynet, 15 בנובמבר 2016
  42. ^ משה כהן, ‏עובדי רשות השידור התפרצו לאולפן 'מבט' באמצע המהדורה. צפו, באתר מעריב אונליין, 13 במרץ 2017
  43. ^ אריק בנדר, ‏עובדי רשות השידור הפסיקו את שידורי רשת ב': "אנחנו קורבן", באתר מעריב אונליין, 16 במרץ 2017
  44. ^   נתי טוקר, ראש הממשלה אינו מרפה מתאגיד השידור: בוחן דחייה נוספת בהקמתו, באתר TheMarker‏, 9 בפברואר 2017
  45. ^ כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי (2017-03-15), היום זה אנחנו - סדרה תיעודית המלווה את סגירת רשות השידור, נבדק ב-2024-08-29
  46. ^ 1 2 מאת גד ליאור, מיליארדי שקלים ונוסטלגיה ישראלית: כך נראה פירוק רשות השידור, באתר ynet, 12 במאי 2018
  47. ^ 1 2 דוד אברהם, מבקר המדינה על רשות השידור והעומד בראשה: "כשל ארגוני וניהולי", באתר נענע10, 17 במאי 2011
  48. ^ 1 2 דוד אברהם, המינויים הפסולים ברשות השידור: כך עבדה השיטה, באתר נענע10, 17 במאי 2011
  49. ^ בעמוד האומבודסמן



אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=רשות_השידור&oldid=39898972#חוק_רשות_השידור"