ויקיפדיה

מועדון קרב (סרט)

סרט קולנוע אמריקני

מועדון קרב (באנגלית: Fight Club) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת דרמת מתח וקומדיה שחורה משנת 1999 המבוסס על הרומן מועדון קרב מאת צ'אק פלאניוק משנת 1996.

מועדון קרב
Fight Club
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על מועדון קרב מאת צ'אק פלאניוק
בימוי דייוויד פינצ'ר עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי ארנון מילצ'ן
ארט לינסון
רוס גרייסון בל
Ceán Chaffin
תסריט ג'ים יולס
עריכה ג'יימס הייגוד עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים אדוארד נורטון
בראד פיט
הלנה בונהם קרטר
מיט לוף
ג'ארד לטו
מוזיקה Dust Brothers
צילום ג'ף קרונוויית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
חברת הפקה Regency Enterprises, פוקס המאה ה-20 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה פוקס המאה ה-20
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 15 באוקטובר 1999
משך הקרנה 139 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט פלאשבק, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט מותחן, סרט דרמה, מותחן פסיכולוגי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 63,000,000 דולר[1]
הכנסות 100,853,753 דולר[1]
הכנסות באתר מוג'ו fightclub
פרסים
  • פרסי אמפייר לשחקנית הבריטית הטובה ביותר
  • פרסי אגודת מבקרי הסרטים ברשת
  • פרס אגודת מבקרי הטלוויזיה והסרטים ברשת
  • פרס יופיטר
  • פרס מגזין טוטאל פילם עריכת הנתון בוויקינתונים
www.foxmovies.com/movies/fight-club
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסרט בוים על ידי דייוויד פינצ'ר ומככבים בו אדוארד נורטון, בראד פיט, הלנה בונהם קרטר ומיט לוף. אחד האמצעים החזותיים המפורסמים שבהם השתמש פינצ'ר בסרט, הוא החדרת תמונות בודדות במקומות שונים בסרט, בהבזקים בני שברירי שנייה.

עלילה

עריכה

עלילת הסרט מתמקדת בקורותיו של גבר צעיר וחסר שם, המשמש כדמות המספר בסרט (מגולם על ידי אדוארד נורטון). הוא עובד כמתאם החזרות של יצרנית רכב, חי לבדו, ללא משפחה או חיי חברה, וסובל מנדודי שינה חריפים מאוד. הרופא שלו מסרב לרשום לו כדורי שינה וממליץ לו להתעמל ולנסות רפואה משלימה. כאשר הוא טוען שהוא סובל, הרופא יועץ לו ללכת לקבוצת תמיכה של קורבנות סרטן האשכים על מנת שיראה אנשים שבאמת סובלים. עקב כך הוא מתחיל לבכות במפגשים והשחרור של הבכי בקבוצת התמיכה מאפשר לו לישון בלילה. לאחר מכן הוא מצטרף לקבוצות תמיכה נוספות. לאחר שהוא מבחין במתחזה כמוהו במפגשים הללו בשם מרלה סינגר (מגולמת על ידי הלנה בונהם קרטר) הוא לא מצליח לבכות ובעקבות כך חוזרים אליו נדודי השינה.

באחת מטיסותיו מטעם העבודה הוא פוגש אדם בשם טיילר דרדן (מגולם על ידי בראד פיט), אנרכיסט מסתורי אשר מייצר ומוכר סבונים למחייתו. לאחר שדירתו של המספר מתפוצצת באופן מפתיע הוא יוצר קשר עם דרדן ופוגש אותו במסבאה. דרדן מסכים לאפשר למספר לעבור להתגורר בביתו, בתנאי שהוא יכה אותו. המספר נענה לבקשתו של דרדן והשניים מתקוטטים מחוץ למסבאה. לאחר מכן, המספר עובר לביתו המוזנח והרעוע של דרדן. כאשר השניים שוב מתקוטטים בחניון המסבאה, הם מצליחים לעורר עניין רב בקרב קהל גדול, ובהמשך השניים מקימים 'מועדון קרב' - מועדון חברים סגור שחבריו נפגשים מדי לילה כדי לערוך קרבות אגרוף.

לאחר שמרלה לוקחת מנת יתר של קסאנקס היא ניצלת על ידי דרדן ובעקבות כך מתפתחת בין השניים מערכת יחסים מינית. דרדן מבקש מהמספר שלא ידבר לעולם עם מרלה עליו. תחת הדרכתו של דרדן, מועדון הקרב הופך ל"פרויקט חורבן" (Project Mayhem), אשר מתמסר לביצוע פעולות ונדליזם אנטי-קפיטליסטיות הרסניות ברחבי העיר. מועדוני הקרב הופכים לרשת עבור "פרויקט חורבן", ואילו המספר נותר מחוץ לפעילות הפרויקט. לאחר ויכוח, דרדן נעלם מחייו של המספר ולאחר שבוב (מגולם על ידי מיט לוף), חבר ב"פרויקט חורבן", נהרג בעת ביצוע משימה, המספר מנסה לעצור את פעילות הפרויקט. בהמשך המספר מגלה כי מועדון הקרב גדל ונוספו לו סניפים רבים בכל ערי ארצות הברית, בהם החברים מזהים אותו כטיילר דרדן.

בהמשך הסרט הוא מבין, בעקבות שיחה עם מרלה, כי טיילר דרדן הוא למעשה האלטר אגו שלו עצמו אשר נוצר כתוצאה מאוטוסוגסטיה בעקבות רצונו להשתנות. דרדן מופיע בפניו ומסביר לו כי הוא שולט בגופו בזמנים מסוימים בחייו - כשהוא ישן, וכשהוא מדמיין שהוא נמצא עם דרדן, אך בעצם עושה את מה שדרדן עושה.

המספר מתעלף וכאשר הוא מתעורר הוא מגלה כי דרדן ביצע מספר שיחות טלפון בזמן שהוא היה מחוסר הכרה ומגלה כי דרדן מתכנן פיגועים בבנייני המשרדים הראשיים של מספר חברות אשראי הממוקמות במרכז העסקים הראשי של העיר, במטרה לשבש את הרשתות הפיננסיות. המספר מנסה לנטרל את חומר הנפץ במרתף אחד הבניינים בעצמו. הוא מתעמת שם עם דרדן, וכתוצאה ממכה חזקה הוא מאבד את ההכרה ונלקח לקומה העליונה של בניין אחר על מנת שיוכל לצפות בחורבן הממשמש ובא. המספר, אשר מוחזק על ידי דרדן באיומי אקדח, מבין פתאום כי הוא למעשה חולק את אותו הגוף עם דרדן, ושהוא זה שמחזיק באקדח. בעקבות כך הוא יורה לתוך פיו והכדור עובר דרך הלחי שלו מבלי שהוא נהרג. אף על פי כן, נוצרת האשליה שדמותו של דרדן היא שנהרגת. לאחר זמן קצר, חברי "פרויקט חורבן" מובילים את מרלה אותה הם חטפו, אל המספר ומשאירים אותם לבד עומדים מול החלון הגדול ויחד השניים צופים, יד ביד, בהתמוטטות הבניינים.

צוות השחקנים

עריכה
  • אדוארד נורטון מגלם את המספר - מתאם החזרות של יצרנית רכב. שמו של המספר לא נאמר במפורש בסרט. במהלך הסרט, מאמץ המספר כינויים שונים לצורך מאוד מסוים, בזמן שהוא משתתף בקבוצות תמיכה כדי להילחם בנדודי השינה שלו.
  • בראד פיט מגלם את טיילר דרדן - מוכר סבונים שהמספר פוגש באחת מנסיעות העסקים שלו. הוא והמספר הופכים לחברים טובים ופותחים מועדון קרב מחתרתי, שאותו טיילר הופך בסופו של דבר לארגון טרור אנרכיסטי שנקרא "פרויקט מהומה".
  • הלנה בונהם קרטר מגלמת את מרלה סינגר - אישה ניהיליסטית שהקריין פוגש בזמן שהיא הולכת לקבוצות תמיכה. לה ולטיילר יש מערכת יחסים מינית לאורך כל הסרט.
  • מיט לוף מגלם את רוברט "בוב" פאולסון - אדם שהקריין פוגש בקבוצת תמיכה לסרטן האשכים. מאוחר יותר הוא מצטרף למועדון קרב והופך לחבר ב"פרויקט חורבן" על מנת למצוא סיפוק.
  • ג'ארד לטו מגלם את פני מלאך - מגויס צעיר למועדון קרב וחבר ב"פרויקט מהומה".
  • זאק גרנייה מגלם את ריצ'רד צ'סלר - הבוס של המספר בעבודתו בחברה שממנה המספר מנסה להשתחרר.
  • הולט מק'קלני - מגלם את המכונאי חבר בפרויקט מהומה שמבצע משימות סודיות ומפחידות למען טיילר דירדן.
  • איון ביילי - מגלם את ריקי אחד מחברי מועדון הקרב.
  • פיטר איאקאנג'לו - מגלם את לו, הבעלים של הבר שבו מתקיים מועדון הקרב, שמנסה להפסיק את הפעילות אך מותקף על ידי טיילר.
  • ת'ום גוסום ג'וניור - מגלם את הבלש שטרן, בלש שחוקר את המספר בעקבות פיצוץ בדירה שלו.

הפקה

עריכה

פיתוח הסרט

עריכה

בשנת 1996, הסופר צ'אק פלאניוק הוציא לאור את הרומן "מועדון קרב". לפני פרסום הספר, גרסה מוקדמת שלו הגיעה למפיק קווין מק'ורמיק, אשר שלח אותה לבחינה באולפני פוקס. הבוחן דחה את הרעיון לעבד את הספר לסרט. מק'ורמיק העביר את הגרסה המוקדמת גם למפיקים לורנס בנדר (אנ') וארט לינסון (אנ'), אך גם הם דחו את הפרויקט.

המפיקים ג'וש דונן ורוס בל זיהו את הפוטנציאל בספר והתעניינו בעיבודו לקולנוע. כדי לאמוד את אורכו של הסרט, הם ארגנו קריאה של התסריט עם שחקנים, אשר נמשכה שש שעות.

בעקבות כך הם השמיטו קטעים מהתסריט המקורי והשתמשו בתסריט המקוצר להקלטת הדיאלוגים. רוס בל שלח את ההקלטה לראש מחלקת פוקס 2000 לאורה זיסקין (אנ'), אשר האזינה להקלטה והחליטה לרכוש את הזכויות על הספר "מועדון קרב" מפלאניוק עבור סכום של 10,000 דולר.[2]

זיסקין שקלה בתחילה לשכור את באק הנרי לכתיבת העיבוד הקולנועי לאחר שמצאה דמיון בין "מועדון קרב" לבין הסרט "הבוגר" משנת 1967, אותו עיבד הנרי. עם זאת, כאשר התסריטאי ג'ים אולס פנה לדונן ובל בבקשה לכתוב את התסריט, העדיפו המפיקים לבחור בו על פני הנרי. רוס בל פנה לארבעה במאים בבקשה לביים את הסרט כאשר המועדף עליו היה פיטר ג'קסון, אולם ג'קסון היה עסוק בצילומי הסרט "רוחות רפאים" בניו זילנד. גם הבמאים בריאן סינגר ודני בויל קיבלו את הספר אך לא הביעו מספיק עניין להתחייב לפרויקט.

הבמאי דייוויד פינצ'ר קרא את הספר עוד לפני שזיסקין רכשה את הזכויות עליו ואף ניסה בעצמו לרכוש אותן. הוא נפגש עם זיסקין לשוחח על בימוי הסרט, ולאחר השיחה החליט לביים את הסרט, אף על פי שהיסס בהתחלה בעקבות חוויה שלילית שחווה עם אולפני המאה ה-20 בהפקת הסרט "הנוסע השמיני 3".

ליהוק

עריכה
 
כוכבי הסרט הלנה בונהם קרטר (מימין) בראד פיט (באמצע) ואדוארד נורטון (משמאל)

המפיק רוס בל נפגש עם השחקן ראסל קרואו כדי לדון במועמדותו לתפקיד טיילר דרדן. המפיק ארט לינסון, שהצטרף לפרויקט בשלב מאוחר יותר, נפגש עם השחקן בראד פיט בנוגע לאותו תפקיד. לינסון, שהיה המפיק הוותיק מבין השניים, השפיע על ההחלטה של האולפן לבחור בפיט במקום בקרואו. פיט חיפש פרויקט חדש לאחר הכישלון המסחרי שחווה עם "לפגוש את ג'ו בלאק", והאולפן האמין ש"מועדון קרב" יזכה להצלחה גדולה יותר עם כוכב ידוע. האולפן חתם עם פיט על חוזה בסך 17.5 מיליון דולר.[3]

לתפקיד "המספר" חסר השם האולפן חיפש "כוכב בעל שם" בין השמות שעלו היו מאט דיימון ושון פן, במטרה לשפר את הפוטנציאל המסחרי של הסרט.

עם זאת, פינצ'ר העדיף את אדוארד נורטון בהתבסס על הופעתו בסרט לארי פלינט: האיש והסקנדל מ-1996. באותה תקופה, אולפנים אחרים פנו לנורטון לתפקידים ראשיים בסרטים מתהווים כמו "הכישרון של מר ריפלי" ו"איש על הירח". אולפני המאה ה-20 הציעו לנורטון 2.5 מיליון דולר עבור השתתפותו ב"מועדון קרב", אך הוא לא יכול היה לקבל את ההצעה מיד בשל התחייבות קודמת לסרטי פרמאונט. כדי לפתור את המצב, נורטון חתם על הסכם עם פרמאונט, בו התחייב להופיע באחד מהסרטים העתידיים שלהם תמורת משכורת מופחתת. נורטון מילא מאוחר יותר את ההתחייבות הזו עם תפקידו בסרט "הג'וב האיטלקי" משנת 2003.[3]

בינואר 1998 הודיעו אולפני המאה ה-20 כי בראד פיט ואדוארד נורטון לוהקו לסרט. השחקנים התכוננו לצילומים על ידי שיעורים באיגרוף, טאקוונדו, גראפלינג וייצור סבון.[4] בראד פיט אכן בחר באופן יזום ללכת לרופא שיניים כדי לשבור חלקים משיניו הקדמיות כהכנה לתפקידו בסרט. הוא עשה זאת כדי להבטיח שהדמות שלו, טיילר דרדן, תיראה יותר אותנטית ומתאימה לתדמית של לוחם במועדוני קרב מחתרתיים. לאחר סיום הצילומים, הוא חזר לרופא השיניים כדי לשקם את השיניים שנפגעו.[5][6]

בחירתו הראשונה של פינצ'ר לתפקיד מרלה סינגר הייתה ג'נין גרופלו. בעוד שפינצ'ר טען בתחילה שהיא דחתה את התפקיד בשל תוכן הסרט המיני, גארופלו חשפה בראיון בשנת 2020 שהיא הסכימה לתפקיד אך הודחה ממנו כי נורטון סבר שהיא אינה מתאימה לתפקיד.[7][8]

לאחר מכן פינצ'ר הציע את התפקיד לג'וליה לואי-דרייפוס.[9] יוצרי הסרט שקלו גם את קורטני לאב ווינונה ריידר כמועמדות מוקדמות לתפקיד.[10] לאב טענה שהיא לוהקה לתפקיד מרלה סינגר, אך פוטרה לאחר שדחתה הצעה מפיט להשתתף בסרט על בעלה המנוח, קורט קוביין.[11] האולפן רצה ללהק את ריס וית'רספון, אך פינצ'ר חש שהיא צעירה מדי לתפקיד.[3] שרה מישל גלר דחתה את התפקיד בשל לוח זמנים עמוס עם סדרת הטלוויזיה "באפי ציידת הערפדים". בסופו של דבר, פינצ'ר בחר להעניק את התפקיד להלנה בונהם קרטר, בהתבסס על הופעתה בסרט כנפי היונה משנת 1997.

כתיבה

עריכה

ג'ים אולס החל לעבוד על טיוטה ראשונית לעיבוד התסריט של הסרט, שבה לא נכלל דיבור רוכב (אנ') (voice over), זאת מכיוון שבאותה תקופה תפסה התעשייה את הטכניקה כ"בלויה ונדושה". כאשר דייוויד פינצ'ר הצטרף לפרויקט, הוא סבר כי הסרט חייב לכלול דיבור רוכב, שכן לדעתו ההומור של הסרט נבע מקולו של המספר.[3] פינצ'ר תיאר את הסרט ללא דיבור רוכב כ"עצוב ועלוב" והחליט לכלול את הטכניקה בתסריט.[12]

פינצ'ר ואולס עיבדו מחדש את התסריט במשך כשבעה חודשים, לבסוף, בשנת 1997 הגישו טיוטה שלישית שבה שינו את סדר הסיפור והסירו מספר אלמנטים מרכזיים. כאשר בראד פיט לוהק לתפקיד טיילר דרדן, הוא הביע דאגה כי אופי הדמות שלו הוא חד-ממדי ולא מגוון מספיק.

בעקבות זאת, פנה פינצ'ר לבמאי והתסריטאי קמרון קרואו, שהציע להוסיף לדמות יותר עמימות. בנוסף פינצ'ר שכר את התסריטאי אנדרו קווין ווקר (אנ') כדי לסייע בעיבוד, והזמין את בראד פיט ואדאורד נורטון לעזור בשכתוב התסריט. במהלך כשנה הם יצרו חמש גרסאות שונות של התסריט.[3]

 
הבמאי דייוויד פינצ'ר (2012)

צ'אק פלאניוק, מחבר הרומן המקורי, שיבח את עיבוד הסרט על נאמנותו למקור, והעריך את העובדה שהעלילה בסרט הייתה יותר ממוקדת ומעובדת מזו שבספר. הוא נזכר כיצד התסריטאים התלבטו האם קהל הצופים יקבל את הטוויסט העלילתי מהספר. פינצ'ר תמך בהכללת הטוויסט, וטען ש"אם הם קיבלו הכל עד לשלב זה, הם יקבלו גם את זה. אם הם עדיין באולם הקולנוע, הם יישארו איתו."[13]

הרומן של פלאניוק הכיל אלמנטים הומוארוטיים, אותם בחר פינצ'ר לכלול גם בסרט, כדי לגרום לקהל לחוש אי נוחות ולהדגיש את ההפתעות בעלילה.[14] סצנת האמבטיה שבה טיילר דרדן מתרחץ ליד המספר מדגימה את ההשפעה של רעיונותיו על המספר. השורה "אני תוהה אם אישה אחרת היא באמת התשובה שאנחנו צריכים" נועדה להציע אחריות אישית ולא הומוסקסואליות, כלומר השורה מציעה שהדמות צריכה להתמודד עם האתגרים והבעיות שלה בצורה ישירה וללא תלות בגורמים חיצוניים, כמו מערכת יחסים רומנטית, מה שמבטא את הרעיון של אחריות אישית.[15] דוגמה נוספת היא הסצנה בתחילת הסרט שבה טיילר דרדן מכניס את קנה האקדח לפיו של המספר.

המספר מוצא גאולה בסוף הסרט על ידי דחיית הדיאלקטיקה של טיילר דרדן, מסלול שמתפצל מהסיום של הרומן, שבו המספר ממוקם במוסד לחולי נפש.[16] נורטון השווה את הגאולה בסרט לגאולה בסרט "הבוגר", כשהוא מציין כי שני הגיבורים מוצאים איזון בין שני צדדים מנוגדים של העצמי.[17] פינצ'ר סבר שהרומן מקדיש יותר מדי תשומת לב לטיילר דרדן, ושינה את הסיום כדי להרחיק את הסיפור מהדמות, ואמר "רציתי שאנשים יאהבו את טיילר, אבל גם שירגישו בנוח עם תבוסתו."[16]

בימוי והפקה

עריכה

מנהלי הסטודיו, ביל מק'ניק ולאורה זיסקין הקציבו בהתחלה תקציב של 23 מיליון דולר להפקת הסרט אך עם תחילת ההפקה התקציב גדל ל-50 מיליון דולר.[2] חצי מהסכום מומן על ידי חברת ניו ריג'נסי (אנ'), אך כאשר הגיעו לימי הצילום התקציב טיפס ל-67 מיליון דולר. ראש חברת ניו ריג'נסי והמפיק בפועל של הסרט, ארנון מילצ'ן, דרש מפינצ'ר להוריד את העלויות לפחות ב-5 מיליון דולר. פינצ'ר סירב, ולכן מילצ'ן איים על מק'ניק בכך שנסיגת המימון של ניו ריג'נסי. כדי להשיב את תמיכתו של מילצ'ן, שלח מק'ניק לו קלטות של צילומים יומיים מהסרט. לאחר שצפה בשלושה שבועות של צילומים, השיב מילצ'ן את המימון של ניו ריג'נסי להפקה.[18] התקציב הסופי של ההפקה נע בין 63 ל-65 מיליון דולר.

הקרבות בסרט תוכננו ובוימו בצורה מדויקת מאוד, והשחקנים נדרשו להשקיע מאמץ מלא כדי להבטיח שהסצנות יראו ריאליסטיות, כולל רגעים שבהם איבדו את הנשימה כתוצאה מהמכות.[19] המאפרת ג'ולי פירס, שעבדה עם פינצ'ר בסרט "המשחק" מ-1997,צפתה באמנויות לחימה משולבות וקרבות אגרוף בשידורי שלם וצפה כדי לאפר את השחקנים בצורה מדויקת. היא עיצבה לאחד הניצבים אוזן שנראה כאילו חסרה לה סחוס, בהשראת הקרב שבו מייק טייסון נשך חלק מאוזנו של איוונדר הוליפילד. מאפרים השתמשו בשתי שיטות ליצירת זיעה על פי דרישה: ריסוס מים מינרליים מעל שכבת וזלין, ושימוש במים טהורים ליצירת "זיעה רטובה". מיט לוף, ששיחק את דמותו של בוב בעל החזה גדול, לבש רתמת שומן במשקל 40 קילוגרם שנתנה לו חזה מאסיבי. בנוסף, הוא השתמש בהגבהה לנעליים בגובה של 20 סנטימטרים בסצנות עם אדוארד נורטון, כדי להיות גבוה יותר ממנו.[15]

הצילומים נמשכו 138 ימים, מיולי עד דצמבר 1998[20], שבמהלכם צילם פינצ'ר יותר מ-1,500 סלילי פילם, פי שלושה מהממוצע לסרט הוליוודי. מיקומי הצילומים היו בלוס אנג'לס ובסביבותיה, וכן באולפנים שנבנו בסנצ'ורי סיטי (אנ'). מעצב ההפקה, אלכס מקדואל (אנ'), בנה יותר מ-70 סטים שונים. חזית הבית של טיילר דרדן נבנתה בוילמינגטון (קליפורניה) (אנ') בעוד החלק הפנימי של הבית נבנה על במת סאונד במיקום האולפן. הפנים עוצב במראה מתפורר כדי לשקף את העולם המפורק של הדמויות.[20] דירתה של מרלה סינגר עוצבה על בסיס צילומים של דירות במרכז העיר לוס אנג'לס.[20][21] בסך הכל, ההפקה כללה 300 סצנות, 200 אתרי צילום, ואפקטים מיוחדים מורכבים. פינצ'ר השווה את "מועדון קרב" לסרטו הבא, "החדר" (2002), ואמר: "הרגשתי שאני מבלה את כל זמני בצפייה במשאיות מועמסות ונפרקות כדי שאוכל לצלם שלוש שורות דיאלוג. הייתה יותר מדי תחבורה בכל זה."[22]

 
בר מעוצב מאביזרים ויצירות אמנות מקוריות של מועדון קרב כולל הסבון המפורסם.

צילום

עריכה

לצילום הסרט פינצ'ר שכר את שירותיו של הצלם ג'ף קרוננוות' (אנ'). אביו ג'ורדן קרוננוות' (אנ') היה הצלם של פינצ'ר בסרט "הנוסע השמיני 3" משנת 1992, אך נאלץ לעזוב את ההפקה באמצע הדרך בשל מחלת פרקינסון. פינצ'ר חקר סגנונות חזותיים שבהם השתמש בסרטיו הקודמים "שבעה חטאים" ו"המשחק", שבמהלכם השתמש בטכניקות כמו תאורה כהה וצללים מודגשים, צבעים עשירים וקונטרסטים חדים, כדי ליצור אווירה מתוחה וקודרת, ולהדגיש את המסתורין והדרמה.

פינצ'ר וקרוננוות' אימצו סגנון חזותי מרהיב, כשהם בחרו להציג את הדמויות כ"מבריקות במקצת".[21] הסצנות שבהן המספר מופיע ללא טיילר דרדן היו בעלות מראה פשוט וריאליסטי. לעומת זאת, הסצנות שבהן טיילר מופיע תוארו על ידי פינצ'ר כ"היפר-ריאליות במובן הרוס ומתפורר—מטאפורה חזותית למה שהמספר נכנס אליו". היוצרים השתמשו בצבעים כבדים בתלבושות, באיפור ובעיצוב האמנותי.[20] הלנה בונהם קרטר השתמשה באיפור אופלסנטי כדי להציג את דמותה הניהיליסטית הרומנטית עם מראה של "מכורה לסמים" הם קיבלו השראה מהסרט "אמריקן גרפיטי" משנת 1973.[21]

הצוות ניצל הן את האור הטבעי והן את התאורה המעשית. פינצ'ר חיפש גישות שונות לסידורי התאורה; לדוגמה, הוא בחר במספר מיקומים עירוניים כדי לנצל את אפקטי אורות העיר ברקע השוטים. הצוות השתמש גם בתאורת פלואורסצנט במיקומים מעשיים אחרים כדי לשמור על אלמנט של מציאות ולתאורה של הפרוטזות שתיארו את פציעות הדמויות.[20] מצד שני, פינצ'ר גם דאג שהסצנות לא יהיו מוארות חזק מדי, כדי שעיני הדמויות יהיו פחות נראות, בהשפעת הטכניקה של הצלם גורדון ויליס (אנ').[15]

הסרט צולם בעיקר בשעות הלילה וכאשר צולם בשעות היום פינצ'ר שם דגש על כך שזה יהיה במיקומים מוצלים. הצוות צייד את מרתף הבר במנורות עבודה זולות כדי ליצור זוהר ברקע. פינצ'ר נמנע מצילום סצנות הקרב המוקדמות במרתף עם עבודת מצלמה מעוצבת, והעדיף למקם את המצלמה במצב קבוע. בסצנות הקרב המאוחרות יותר, פינצ'ר העביר את המצלמה מנקודת המבט של צופה מרוחק לזו של הלוחם.[20]

הסצנות עם טיילר דרדן צולמו בצורה שנועדה להסתיר את העובדה שהדמות היא הקרנה מנטלית של המספר חסר השם. טיילר לא צולם בשוטים זוגיים עם קבוצת אנשים, וגם לא הוצג בשוטים מעבר לכתף בסצנות שבהן טיילר נותן למספר רעיונות ספציפיים כדי לתמרן אותו. בסצנות לפני שהמספר פוגש את טיילר, הכניסו היוצרים את נוכחותו של טיילר בפריימים בודדים להעברת מסר תת-ספי.[21] טיילר מופיע ברקע ומחוץ לפוקוס, כמו "שד קטן על הכתף". פינצ'ר הסביר את הפריימים התת-מודעים באומרו: "הגיבור שלנו יוצר את טיילר דרדן במוחו, ולכן בנקודה זו הוא קיים רק בשוליים של תודעת המספר".[23]

אפקטים חזותיים

עריכה

דייוויד פינצ'ר שכר את קווין טוד האוג (אנ'), מומחה לאפקטים חזותיים שעבד עמו בעבר על הסרט "המשחק", כדי להוביל את עבודת האפקטים החזותיים בסרט "מועדון קרב". האוג פיזר את צוות האמנים והמומחים בין צוותים שונים כאשר כל צוות התמקד בסוג מסוים של אפקטים חזותיים: מידול ממוחשב, אנימציה, קומפוזיציה וסריקה. האוג הסביר שהם בחרו את המומחים הטובים ביותר לכל תחום, ותיאמו ביניהם כדי לוודא שהעבודה תבוצע בצורה מיטבית, ללא ניצול של נקודות החולשה של המתקנים.[23]

סצנת הפתיחה של הסרט, באורך 90 שניות, מציגה את המוח של המספר ברמה מיקרוסקופית. המצלמה נעה פנימה והחוצה, כשהיא מתחילה במרכז הפחד של המספר ועוקבת אחר תהליכי המחשבה שלו.[24] סצנה זו, שתוכננה בחלקה על ידי פינצ'ר, זכתה לתקציב נפרד מהסרט כולו ואושרה על ידי האולפן בינואר 1999.[23] לצורך הסצנה, שכר פינצ'ר שירותיו של קווין מק (אנ'), שזכה בפרס אוסקר לאפקטים הטובים ביותר.

בנוסף, הסרט כולל אפקטים חזותיים נוספים כמו סצנה מוקדמת שבה המצלמה חולפת על פני רחובות העיר ומתמקדת בציוד ההרסני של "פרויקט מהומה". סצנת הסיום, שבה נהרסים משרדי חברות כרטיסי האשראי, עוצבה על ידי ריצ'רד ביילי מחברת Image Savant, שעמל על הסצנה במשך למעלה מ-14 חודשים.

במהלך הסרט, ישנה סצנה שבה טיילר דרדן מסב את תשומת לב הצופים לסימן המעבר המכונה "כוויית סיגריה". סצנה זו מסמלת נקודת מפנה עלילתית, שבה המציאות מתחילה להתעוות ולהפוך על פניה. פינצ'ר הסביר שהכוונה הייתה להעניק לצופים תחושה של שינוי דרמטי במבנה הסרט, כאילו המקרין החמיץ את המעבר בין הסצנות, וכעת הצופים צריכים לראות את הסרט מזווית חדשה לחלוטין.[23]

פסקול

עריכה

דייוויד פינצ'ר חשש שלהקות שכבר צברו ניסיון בכתיבת פסקול מקורי (אנ') לא יצליחו להביא את החיבור הנכון בין הנושאים השונים של הסרט ולכן חיפש להקה שלא התנסתה בתחום הקולנועי בעבר. תחילה פנה פינצ'ר ללהקת רדיוהד, אך הסולן תום יורק סירב להצעה משום שהלהקה הייתה בתקופת התאוששות לאחר קידום האלבום שלהם "OK Computer" מ-1997. בעקבות זאת, פינצ'ר פנה לצמד המפיקים Dust Brothers, שיצרו פסקול ייחודי בסגנון פוסט-מודרני, שכלל לופים של תופים, אפקטים אלקטרוניים, ודגימות ממוחשבות. מייקל סימפסון (אנ'), אחד מחברי Dust Brothers, הסביר שפינצ'ר ביקש ליצור "משהו פורץ דרך" בכל היבט של הסרט, ופסקול לא שגרתי תרם להשגת המטרה הזו.[25]

השיר "Where Is My Mind?" של להקת פיקסיז מלווה את רגע השיא של הסרט ואת כתוביות הסיום.

יציאה לאקרנים

עריכה

שיווק

עריכה

הצילומים הסתיימו בדצמבר 1998, ופינצ'ר ערך את החומר המצולם בתחילת 1999 כדי להכין את 'מועדון קרב' להקרנה מול הנהלת האולפנים. התגובה לסרט לא הייתה חיובית, וההנהלה חששה כי לא יהיה לסרט קהל יעד מתאים.[26] הסרט היה מתוכנן במקור לצאת ביולי 1999, אך שחרורו נדחה תחילה ל-6 באוגוסט 1999, ולאחר מכן נדחה שוב לסתיו, בטענה ללוח זמנים עמוס בקיץ ולתהליך פוסט-פרודקשן מזורז. מחוץ לאולפן ייחסו את העיכובים לטבח בתיכון קולומביין שהתרחש מוקדם יותר באותה שנה.[27]

מנהל השיווק של חברת פוקס סרצ'לייט פיקטורס עמד בפני אתגרים בשיווק הסרט, ובשלב מסוים שקלו לשווקו כסרט אמנותי. הם סברו שהסרט פונה בעיקר לגברים בשל האלימות שבו, והאמינו שגם נוכחותו של בראד פיט לא תמשוך קהל נשי. מחקרי עומק הראו שהסרט מושך בעיקר בני נוער. פינצ'ר סירב לאפשר לפוסטרים ולקדימונים להתמקד בפיט ועודד את האולפן לשכור את חברת הפרסום Wieden+Kennedy לגיבוש תוכנית שיווקית. החברה הציעה להשתמש בסבון ורוד עם הכיתוב "Fight Club" כתמונת השיווק המרכזית של הסרט; ההצעה נחשבה ל"בדיחה גרועה" על ידי הנהלת האולפנים. פינצ'ר גם הוציא שני קדימונים מוקדמים בצורת הודעות שירות פומבי מזויפות שהוצגו על ידי פיט ונורטון, אך האולפן לא סבר שהקדימונים שיווקו את הסרט כראוי. במקום זאת, האולפן מימן קמפיין גדול בהיקף של 20 מיליון דולר, שכלל מסיבות עיתונאים, פוסטרים, שלטי חוצות, וקדימונים לטלוויזיה שהתמקדו בסצנות הקרב מהסרט. האולפן פרסם את הסרט בערוצי הכבלים במהלך שידורי הפדרציה העולמית להיאבקות (WWF), דבר שפינצ'ר מחה עליו, מתוך אמונה שמיקום זה יוצר הקשר שגוי לסרט.[26]

הקרנה

עריכה

האולפן ערך את הקרנת הבכורה העולמית של "מועדון קרב" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-56 בוונציה ב-10 בספטמבר 1999.[28][29] לקראת יציאתו לאקרנים בארצות הברית, שכר האולפן את חברת מחקר כדי לבצע תחזית לגבי הכנסות צפויות, החברה חזתה שהסרט יכניס בין 13 ל-15 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו.[30] ב־15 באוקטובר 1999 הסרט יצא לראשונה בארצות הברית ובקנדה והכניס 11 מיליון דולר ב-1,963 בתי קולנוע במהלך סוף השבוע הראשון. הוא דורג במקום הראשון בקופות באותו סוף שבוע, כשהוא גובר על הסרטים סיכון כפול והסיפור שלנו שיצאו גם הם באותו סוף שבוע. על פי סקרי קהל של CinemaScore הסרט קיבל ציון ממוצע של "B−" בסולם של A+ עד F.[31] אחוז הגברים בקהל היה 61% לעומת 39% נשים; 58% מהקהל היה מתחת לגיל 21. למרות מיקומו בראש הקופות, הכנסות הפתיחה של הסרט נפלו מציפיות האולפן. בסוף השבוע השני, הכנסות הסרט ירדו ב-42.6%, והסתכמו ב-6.3 מיליון דולר.[32] במהלך הצגת בכורה הוא הכניס 37 מיליון דולר בארצות הברית ובקנדה, ו-63.8 מיליון דולר בשאר העולם, בסך כולל של 100.9 מיליון דולר ברחבי העולם. עם שחרורים חוזרים, ההכנסות העולמיות של הסרט עלו ל-101.2 מיליון דולר.

מועצת הדירוג הבריטית (BBFC) בחנה את "מועדון קרב" לקראת יציאתו בבריטניה ב-12 בנובמבר 1999, והסירה שתי סצנות שכללו "התרגשות מופרזת של הכאת פניו של גבר חסר הגנה עד לריסוק". המועצה העניקה לסרט דירוג +18, שהגביל את הצפייה בו לקהל בוגר בלבד בבריטניה. ה-BBFC לא צנזר מעבר לכך, לאחר שבחנה ודחתה טענות כי הסרט מכיל "מידע מדריך ומסוכן" ויכול "לעודד התנהגות אנטי-חברתית". המועצה קבעה: "הסרט בכללותו הוא - בצורה ברורה - ביקורתי ופרודי בחדות כלפי הפשיזם החובבני שהוא מציג חלקית. הנושא המרכזי של גבריות מוגזמת (והתנהגות אנטי-חברתית שנובעת ממנה) נדחה באופן חד משמעי על ידי הדמות המרכזית בסצנות הסיום." הסצנות שהוסרו הוחזרו במהדורת DVD שיצאה בבריטניה במרץ 2007.[33] בפברואר 2024 לרגל ציון 25 שנה ליציאת "מועדון קרב" הסרט חזר לבתי הקולנוע בבריטניה להקרנה מיוחדת [34] בעקבות כך הוריד ה-BBFC את הגבלת הגיל של הסרט מ-18 ל-15.[35]

מדיה ביתית

עריכה

דייוויד פינצ'ר פיקח באופן אישי על עיצוב אריזת ה-DVD של הסרט והיה בין הבמאים הראשונים שלקחו חלק במעבר סרטיהם למדיה ביתית. הסרט יצא ב-DVD ב-6 ביוני 2000, בשתי גרסאות: גרסה עם דיסק אחד וגרסה מיוחדת עם שני דיסקים. דיסק הסרט כלל ארבעה מסלולי פרשנות (commentary tracks) ,[36] בעוד הדיסק הנוסף כלל קטעים מאחורי הקלעים, סצנות שנמחקו, קדימונים, הודעות שירות לצופים, וידאו קליפ לשיר "This is Your Life", קטעי פרסום לאינטרנט, גלריות תמונות, ביוגרפיות של השחקנים, סטוריבורדס, וחומרי פרסום.[37]

פינצ'ר ראה בעבודה על ה-DVD הזדמנות להשלים את חזונו עבור הסרט. ג'ולי מרקל, סגנית נשיא לפיתוח יצירתי באולפני מאה ה-20, ציינה שהאריזה של ה-DVD משקפת את חזונו של פינצ'ר: "הסרט נועד לגרום לצופים לשאול שאלות. האריזה, בהרחבה, מנסה לשקף חוויה שאותה יש לחוות באופן אישי. ככל שתביט בה יותר, תמצא בה יותר." האריזה המיוחדת של מהדורת הדיסקים נראתה כמו עטיפת קרטון חומה, כששם הסרט "Fight Club" מופיע באלכסון על החזית והאריזה נראתה קשורה בחוט. מרקל הוסיפה: "רצינו שהאריזה תהיה פשוטה מבחוץ, כך שתיווצר דיכוטומיה בין הפשטות של עטיפת הקרטון לחומרה והכאוס שבפנים"

מהדורת ה-DVD המיוחדת זכתה בפרסים של Online Film Critics Society לשנת 2000 עבור "ה-DVD הטוב ביותר", "הפרשנות הטובה ביותר ב-DVD", ו"התכונות המיוחדות הטובות ביותר ב-DVD".[38] מגזין אנטרטיינמנט ויקלי דירג את המהדורה בעלת שני הדיסקים במקום הראשון ברשימת "50 תקליטורי ה-DVD החיוניים לשנת 2001", תוך שהוא משבח את התוכן והאיכות הטכנית של התמונה והסאונד. הסרט מכר יותר מ-6 מיליון עותקים ב-DVD ובווידאו בעשור הראשון ליציאתו,[39] מה שהפך אותו לאחד ממוצרי המדיה הביתית הנמכרים ביותר בהיסטוריה של האולפן[40], בנוסף להכנסות של למעלה מ-55 מיליון דולר מהשכרות DVD ווידאו. למרות הביצועים החלשים של הסרט בקופות בארצות הברית ובקנדה, הביצועים הטובים יותר בשאר העולם וההצלחה הגדולה במכירות ה-DVD, הסרט הניב רווח של 10 מיליון דולר לאולפן.[40]

מהדורת הלייזרדיסק של הסרט יצאה לאור רק ביפן ב-26 במאי 2000 וכללה עטיפה שונה, וכן אחד מהפסקולים המעטים שיצאו בפורמט Dolby Digital Surround EX על לייזרדיסק.[41]

בגרסה שהופצה בסין באינטרנט על ידי טנסנט, הצנזורה הסינית הסירה את סצנות הפיצוצים בסיום הסרט והחליפה את הסיום במסר לפיו "פרויקט חבלה" סוכל, וטיילר דרדן נעצר על ידי הרשויות ונשלח למוסד לחולי נפש עד שנת 2012, בהתאם לסיום המקורי של הספר "מועדון קרב".[42] מספר שבועות לאחר מכן, טנסנט הוציאה לאור גרסה מחודשת של הסרט שהחזירה 11 מתוך 12 הדקות שנחתכו במקור.[43][44] צ'אק פלאניוק, מחבר הספר המקורי, ציין שהגרסה המצונזרת משקפת בצורה נאמנה יותר את הסוף של הספר בהשוואה לסיום שהוצג בסרט המקורי.[45][46]

ביקורת

עריכה

גארי קרודוס מכתבי המגזין "Cineaste" סיכם את התגובות בזמנו ואמר: "מבקרים רבים שיבחו את 'מועדון קרב', וכינו אותו כאחד הסרטים המרתקים, המקוריים והמחשבתיים של השנה." לצד השבחים, קרודוס ציין גם את הביקורת השלילית שהתמקדה בגרפיות המופרזת של סצנות הקרב, שלטענת המבקרים, מהוות "גלוריפיקציה חסרת מחשבה של אכזריות", שעלולה לעודד צעירים רגישים להקים מועדוני קרב בחיים האמיתיים.

הסרט עורר דיונים נרחבים בקרב המבקרים כבר בהקרנת הבכורה שלו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-56 בוונציה, כאשר הדעות עליו היו קוטביות. עיתונים דיווחו כי "רבים אהבו ושנאו אותו באותה מידה." חלק מהמבקרים הביעו חשש שהסרט יעודד התנהגות חיקוי, בדומה לתגובות שהתעוררו לאחר יציאת הסרט תפוז מכני בבריטניה כשלושה עשורים קודם לכן.[47] עם יציאת הסרט לבתי הקולנוע, הטיימס דיווח שהסרט נגע בעצב הרגיש של הפסיכולוגיה הגברית, ועורר דיון בעיתונים ברחבי העולם. אף שהיוצרים טענו ש"מועדון קרב" הוא "תיאור מדויק של גברים בשנות ה-90", חלק מהמבקרים תיארו אותו כ"בלתי אחראי ומזעזע." כריסטופר גודווין מהעיתון האוסטרלי The Australian טען ש"מועדון קרב" מסתמן כהרהור המיינסטרים ההוליוודי השנוי ביותר במחלוקת על אלימות מאז "התפוז המכני" של סטנלי קובריק.[48]

ג'נט מסלין מהניו יורק טיימס שיבחה את הבימוי והעריכה של פינצ'ר. היא כתבה כי הסרט נושא מסר על "הגבריות המודרנית", ואם לא יצפו בו בקפידה, ניתן לפרשו כתמיכה באלימות ובניהיליזם.[49] רוג'ר איברט משיקגו סאן-טיימס נתן לסרט ציון של שני כוכבים מתוך ארבעה, תיאר אותו כ"תחושה עוצמתית וקשוחה", אך גם כ"מסע רכבת הרים שמתחפש לפילוסופיה", עם התחלה מבטיחה שמובילה לשלב שני המתפתה לתחושות גבריות, וסיום שלדבריו היה "תעלול."[50] מאוחר יותר, איברט הודה שהסרט היה "אהוב על רובם, אך לא עליי." ג'יי קאר מהבוסטון גלוב סבר שהסרט מתחיל ב"באז מדהים ויצירתי", אך בסופו של דבר הופך ל"מגוחך בצורה נפיצה."[51] דייוויד אנסן מניוזוויק תיאר את הסרט כ"ערבוב פרוע של טכניקה מבריקה, פילוסופיה ילדותית, סאטירה נוקבת ועומס חושי", וטען שהסיום היה יומרני מדי.[52]

אתר הביקורות Metacritic בחן 36 מבקרים ודירג 24 ביקורות כחיוביות, 10 כמעורבות, ו-2 כשליליות. הוא העניק לסרט ציון כולל של 67 מתוך 100, שנחשב לציון של "ביקורות חיוביות בדרך כלל." אתר הביקורות Rotten Tomatoes סקר 185 מבקרים ודירג 148 ביקורות כחיוביות ו-37 כשליליות. מהביקורות שנבחנו התקבל ציון ממוצע של 7.4 מתוך 10, והסרט קיבל דירוג של 80%, כשהסיכום הביקורתי היה: "משחק משובח, בימוי מדהים, ועיצוב הפקה מורכב הופכים את 'מועדון קרב' לנסיעה מטורפת."[53]

פרסים והישגים

עריכה

הסרט "מועדון קרב" היה מועמד לפרס אוסקר למיקס הסאונד הטוב ביותר, אך הפסיד לסרט "מטריקס".[54] השחקנית הלנה בונהם קרטר זכתה בפרס אמפייר לשחקנית הבריטית הטובה ביותר לשנת 2000 עבור תפקידה בסרט.[55] בנוסף, איגוד המבקרים הקולנועיים באינטרנט (אנ') העניק לסרט מספר מועמדויות, כולל הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר (פינצ'ר), השחקן הטוב ביותר (אדוארד נורטון), העריכה הטובה ביותר, והתסריט המעובד הטוב ביותר (ג'ים אולס).[56] אף על פי שהסרט לא זכה באף אחד מהפרסים הללו, הארגון כלל אותו ברשימת עשרת הסרטים הטובים ביותר לשנת 1999.[57] בנוסף, הפסקול של הסרט היה מועמד לפרסי המוזיקה הבריטית, אך הפסיד לפסקול של הסרט "נוטינג היל".[58]

השפעה תרבותית

עריכה
 
גרפיטי של דמות "המספר" (אדוארד נורטון) ממועדון קרב, קטלוניה,ספרד.

הסרט "מועדון קרב" נחשב לאחד הסרטים השנויים במחלוקת והמדוברים ביותר של שנות ה-90.[19][4] הוא זכה להכרה כפורץ דרך בקולנוע האמריקאי בזכות סגנונו הייחודי והחדשני, במיוחד בשימוש בטכנולוגיות קולנועיות מתקדמות. לאחר יציאתו לבתי הקולנוע, הפך הסרט לפופולרי יותר באמצעות המלצות מפה לאוזן, ובזכות מכירות ה-DVD שלו הוא הפך לסרט פולחן, שזוכה להערכה תמידית מצד קהל המעריצים שלו.[5][6] הסרט גם תרם משמעותית לפרסומו הגלובלי של הסופר צ'אק פלאניוק, שכתב את הספר עליו מבוסס הסרט.[7]

השפעת הסרט לא הוגבלה רק לתחום הקולנוע; בעקבות יציאתו דווח על הקמת מועדוני קרב אמיתיים בארצות הברית, כולל מועדון שנוסד בעמק הסיליקון בקרב אנשי תעשיית ההיי-טק, וגם מועדונים בקרב צעירים במספר מדינות בארצות הברית.[8]

כמה מהמועדונים אף הובילו לפציעות ולמעצרים.[9] הסרט גם השפיע על אנשים בודדים לבצע פעולות אלימות בהשראתו, כמו במקרה של לוק הלדר (אנ') סטודנט במכללה שהטמין מטעני צינור בתיבות דואר ב-2002 קיבל השראה מהסרט. המטרה של הלדר הייתה ליצור דפוס סמיילי על מפת ארצות הברית, בדומה לסצנה במועדון הקרב שבה בניין מושחת כדי שיהיה לו סמיילי בחלקו החיצוני.[11]

ביולי 2009, צעיר בן 17 שהקים מועדון קרב משלו במנהטן הואשם בפיצוץ פצצה תוצרת בית מחוץ לבית קפה של סטארבקס באפר איסט סייד. משטרת ניו יורק דיווחה כי החשוד ניסה לחקות את "פרויקט מהומה".[22]

הסרט השפיע גם על תנועות נוצריות אוונגליסטיות בארצות הברית, בעיקר בתחום של חניכות גברית. מספר כנסיות אימצו את נושא הסרט ובחרו לקרוא לקבוצות הבית שלהן "מועדוני קרב", במטרה להדגיש את ערכי הגבריות והמאבק הפנימי ברוח הסרט. כמו כן, יצאו משחקי וידאו בהשראת הסרט, אך אלה נכשלו מבחינה ביקורתית ומסחרית.[25][27]

בשנת 2003, מועדון קרב נרשם כאחד מ"50 סרטי הבחור הטובים בכל הזמנים" על ידי מנס ג'ונרל מנס ג'ורנל (אנ').[28] שנים 2004 ו-2006, מועדון קרב נבחר על ידי קוראי אמפייר כסרט השמיני והעשירי הטובים בכל הזמנים, בהתאמה.

בשנת 2007 המגזין טוטאל פילם (אנ') דירג את מועדון הקרב כ"הסרט הגדול ביותר של חיינו" במהלך יום השנה העשירי למגזין.[29] פרמייר (אנ') בחר בשורה של טיילר דרדן, "הכלל הראשון של מועדון קרב הוא שאתה לא מדבר על מועדון קרב", כשורה ה-27 במדד הציטוטים הגדולים ביותר בכל הזמנים. שנת 2008, קוראי האמפייר דירגו את טיילר דרדן במקום השמיני ברשימת 100 דמויות הסרט הגדולות ביותר.[30] ואת הסרט מועדון קרב במקום העשירי במדד "500 הסרטים הגדולים בכל הזמנים".

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: מועדון קרב
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מועדון קרב (סרט)

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 הוצאות והכנסות הסרט מועדון קרב באתר Box Office Mojo
  2. ^ 1 2 Waxman 2005, pp. 137–151
  3. ^ 1 2 3 4 5 Waxman 2005, pp. 175–184
  4. ^ 1 2 Details 1999-07: Vol 18 Iss 2, Condé Nast Publications, Inc., 1999-07. (בenglish)
  5. ^ 1 2 Joshua Meyer, The Extreme Lengths Brad Pitt Went To For His Fight Club Role, SlashFilm, ‏2021-09-13 (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ 1 2 Brad Pitt broke his teeth for Fight Club (and then fixed them again), The Digital Fix, ‏2022-06-01 (באנגלית אמריקאית)
  7. ^ 1 2 "The Story Behind Fight Club". Total Film. 20 בנובמבר 2009. אורכב מ-המקור ב-20 בפברואר 2010. נבדק ב-11 במאי 2010. The studio wanted Winona Ryder. Fincher wanted Garofalo, but she was "uncomfortable with the idea of all this sex". {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 "Janeane Garofalo reveals how she almost starred in 'Fight Club' — until Edward Norton had his say". Yahoo!. 30 בינואר 2020. ארכיון מ-30 בינואר 2020. נבדק ב-30 בינואר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 "The Story Behind Fight Club". gamesradar.com. 20 בנובמבר 2009. ארכיון מ-23 בפברואר 2018. נבדק ב-2023-12-09. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Palahniuk: Marketing 'Fight Club' is 'the ultimate absurd joke'". CNN. 29 באוקטובר 1999. ארכיון מ-5 בפברואר 2007. נבדק ב-26 במרץ 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 Sharf, Zack (29 בדצמבר 2022). "Courtney Love Says She Lost 'Fight Club' Role After Rejecting Brad Pitt's Kurt Cobain Movie: 'Who the F— Do You Think You Are?'". Variety. ארכיון מ-25 ביוני 2023. נבדק ב-14 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Smith 1999, p. 61
  13. ^ Kleinman, Geoffrey. "Interview With Fight Club Author Chuck Palahniuk". DVD Talk. ארכיון מ-23 בינואר 2009. נבדק ב-23 במרץ 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Hobson, Louis B. (10 באוקטובר 1999). "Fiction for real". Calgary Sun. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ 1 2 3 Fight Club DVD commentary featuring David Fincher, Brad Pitt, Edward Norton and Helena Bonham Carter, [2000], 20th Century Fox.
  16. ^ 1 2 Wise, Damon (בדצמבר 1999). "Menace II Society". Empire. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Teasdall, Barbara (1999). "Edward Norton Fights His Way to the Top". Reel.com. Movie Gallery. אורכב מ-המקור ב-11 באוקטובר 2007. נבדק ב-24 במרץ 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Waxman 2005, pp. 199–202
  19. ^ 1 2 "'Club' fighting for a respectful place in life". Post-Tribune. 15 במרץ 2001. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ 1 2 3 4 5 6 Probst 1999
  21. ^ 1 2 3 4 Smith 1999, p. 65
  22. ^ 1 2 Covert, Colin (29 במרץ 2002). "Fear factor is Fincher's forte". Star Tribune. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ 1 2 3 4 Martin, Kevin H. (בינואר 2000). "A World of Hurt". Cinefex. אורכב מ-המקור ב-27 בפברואר 2004. נבדק ב-20 ביוני 2015. {{cite journal}}: (עזרה)
  24. ^ Smith 1999, pp. 61–62
  25. ^ 1 2 Schurr, Amanda (19 בנובמבר 1999). "Score one for musicians turned film composers". Sarasota Herald-Tribune. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 Waxman 2005, pp. 253–273
  27. ^ 1 2 Goodwin, Christopher (19 בספטמבר 1999). "The malaise of the American male". The Sunday Times. UK. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ 1 2 "'Fight Club' gets Venice premiere". Associated Press via Lubbock Avalanche-Journal. 11 בספטמבר 1999. ארכיון מ-16 בפברואר 2015. נבדק ב-16 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ 1 2 Gristwood, Sarah (14 בספטמבר 1999). "Fury of fists". The Guardian. UK. ארכיון מ-7 בינואר 2014. נבדק ב-15 ביולי 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ 1 2 Orwall, Bruce (25 באוקטובר 1999). "L.A. Confidential: Studios Move to Put A Halt on Issuing Box-Office Estimates". The Wall Street Journal. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ Caro, Mark (31 אוק' 1999). "Riskier Business". Chicago Tribune. אורכב מ-המקור ב-2022-05-08. "The public did not like `Fight Club,' " concluded CinemaScore president Ed Mintz. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Weekend Box Office Results for October 22–24, 1999". Box Office Mojo. ארכיון מ-1 באוקטובר 2007. נבדק ב-14 בנובמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ French, Philip (4 במרץ 2007). "Fight Club". The Observer. UK. ארכיון מ-2 באוקטובר 2014. נבדק ב-30 במרץ 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Fight Club returning to UK cinemas in March for its 25th birthday, IMDb (באנגלית אמריקאית)
  35. ^ "Fight Club". bbfc.co.uk. ארכיון מ-11 במרץ 2024. נבדק ב-11 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "Fight Club". foxstore.com. 20th Century Fox. אורכב מ-המקור ב-7 בדצמבר 2008. נבדק ב-23 במרץ 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Fight Club Special Edition". foxstore.com. 20th Century Fox. אורכב מ-המקור ב-7 בדצמבר 2008. נבדק ב-23 במרץ 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "The OFCS 2000 Year End Awards". Online Film Critics Society. Rotten Tomatoes. אורכב מ-המקור ב-5 במרץ 2007. נבדק ב-23 במרץ 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Lim, Dennis (6 בנובמבר 2009). "'Fight Club' Fight Goes On". The New York Times. ארכיון מ-25 במאי 2014. נבדק ב-1 באפריל 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ 1 2 Linson 2002, p. 155
  41. ^ "Fight Club [PILF-2835]". ארכיון מ-11 במאי 2013. נבדק ב-29 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Zhou, Viola (2022-01-24). "Cult Classic 'Fight Club' Gets a Very Different Ending in China". Vice. ארכיון מ-24 בינואר 2022. נבדק ב-2022-01-24. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Brzeski, Patrick (2022-02-06). "Original 'Fight Club' Ending Restored in China After Censorship Backlash". The Hollywood Reporter. ארכיון מ-7 בפברואר 2022. נבדק ב-2022-04-15. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ Ives, Mike (2022-02-09). "'Fight Club' Ending Is Restored in China After Censorship Outcry". The New York Times. ISSN 0362-4331. ארכיון מ-15 באפריל 2022. נבדק ב-2022-04-15. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ "'Fight Club' Author Chuck Palahniuk Says China's Censored Ending is Actually Truer to His Vision". The Hollywood Reporter. 27 בינואר 2022. ארכיון מ-7 באפריל 2023. נבדק ב-7 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ "Chuck Palahniuk Not Mad China's Censoring 'Fight Club' Film Ending". TMZ. 26 בינואר 2022. ארכיון מ-30 ביולי 2022. נבדק ב-7 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ Gritten, David (14 בספטמבר 1999). "Premiere of Fight Club leaves critics slugging it out in Venice". The Ottawa Citizen. תבנית:ProQuest. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ Goodwin, Christopher (24 בספטמבר 1999). "The beaten generation". The Australian. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ Maslin, Janet (15 באוקטובר 1999). "Film Review; Such a Very Long Way From Duvets to Danger". The New York Times. ארכיון מ-7 במרץ 2010. נבדק ב-30 באפריל 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ Ebert, Roger (15 באוקטובר 1999). "Fight Club". Chicago Sun-Times. ארכיון מ-5 באפריל 2007. נבדק ב-23 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ Carr, Jay (15 באוקטובר 1999). "'Fight Club' packs a punch but lacks stamina". The Boston Globe. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ Ansen, David (18 באוקטובר 1999). "A Fistful of Darkness". Newsweek. ארכיון מ-11 באוגוסט 2023. נבדק ב-11 באוגוסט 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  53. ^ "Fight Club". Rotten Tomatoes. ארכיון מ-29 במאי 2016. נבדק ב-20 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ Hawker, Philippa (28 במרץ 2000). "Oscar 2000 – Shocking? Not!". The Age. Australia. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ "Sony Ericsson Empire Awards – 2000 Winners". Empire. אורכב מ-המקור ב-30 בספטמבר 2007. נבדק ב-23 במרץ 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ "1999 Year-End Award Nominees". Online Film Critics Society. Rotten Tomatoes. אורכב מ-המקור ב-5 במרץ 2007. נבדק ב-28 באפריל 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ "The OFCS 1999 Year End Awards". Online Film Critics Society. Rotten Tomatoes. אורכב מ-המקור ב-19 באפריל 2007. נבדק ב-28 באפריל 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ "Brits 2000: The winners". BBC News. 3 במרץ 2000. ארכיון מ-8 במרץ 2008. נבדק ב-16 באפריל 2007. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=מועדון_קרב_(סרט)&oldid=39390580"