ויקיפדיה

מיננגקבאו

מִינָנגְקָבּּאוּ (בשפת מיננגקבאו: אוּרנג מיננג (מי') או: אוּרנג אָוואק (מי'); באינדונזית או מלאית: אוֹרנג מינאנגקבאו (מל') בג'אווי: מִנקבּוּ; תעתיק: منڠكبو) הוא שמה של קבוצה אתנית אוסטרונזית שמקורה ברמת מינאנגקבאו (אנ') שבפרובינציה האינדונזית - מערב סומטרה (אנ'). הקבוצה נקראת גם בקיצור מינאנג (אי').

מיננגקבאו
bangso Minangkabau, bangso Minang, urang Minangkabau, urang Minang, ughang Minangkabau, ughang Minang, urang awak
מיננגקבאו: כלה וחתן בלבוש טקסי
מיננגקבאו: כלה וחתן בלבוש טקסי
מיננגקבאו: כלה וחתן בלבוש טקסי
אוכלוסייה
14,243,600 (הערכה 2016)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה
שפות
מיננגקבאו; מלאית; אנגלית
דת
אסלאם
אנימיזם
סומטרה המערבית (אינדונזיה) מיננגקבאו בצבע אדום

מיננגקבאו הם החברה המטרילינאלית הגדולה ביותר בעולם, עם מבנה חברתי מורכב, המבוסס על חמולות מטרילינליות, כשהאדמה, השדות, הבתים והרכוש עוברים בירושה דרך שושלת נשית ואילו עניינים דתיים ופוליטיים מנוהלים על ידי הגברים.[1][2]

מאז תחילת המאה ה-19, המיננגקבאו הם מוסלמים, אך עדיין שומרים על ה"אדאת" (מי'),[3] מנהגים שנשארו מאמונות אנימיסטיות שבהם החזיקו לפני הגעת האסלאם.[4]

אטימולוגיה

עריכה

יש שני מקורות אפשריים למונח מיננגקבאו:

  1. הסבר אחר הוא סיפור עם על אודות מחלוקת טריטוריאלית בין יושבי המקום לבין נסיך מאזור שכן. כדי להימנע מהקרב, הציעו המקומיים ליישב את המחלוקת באמצעות מלחמה בין שני תאואי מים. הנסיך הסכים ובכוחו המיוחד הצליח ליצור תאו גדול, מרושע ואגרסיבי ואילו תושבי המקום בחרו לשלוח לקרב עגל צעיר שהורעב וקרניו הקטנות היו (או חודדו עד שהיו) חדות כמו סכינים (לפי גרסה אחרת, נקשרו סכינים לקרניו). כשראה העגל את התאו הגדול מעבר לשדה, הוא רץ קדימה, בתקווה לינוק חלב. התאו הגדול לא ראה בו שום איוּם וכשהעגל תחב את ראשו מתחת לבטנו של התאו הגדול, כדי לחפש עטינים, הוא ניקב את בטן התאו, שנפל ומת. עגל התאו העניק לתושבי הכפר את ניצחונם. המלה "מיננג" (Minang) היא ניצחון והמלה קבאו (Kabau) היא תאו ומכאן השם מיננגקבאו - "התאו המנצח".[5][6]
  2. הבלשן ההולנדי הרמן ון דר טוק (הו') סבר שמקור השם נשאב ממלאית קדומה שבה המשמעות של "פינאנג קבאו" (pinang kabhu) היא: "בית מקורי".[6]

גאוגרפיה

עריכה

אזור מיננגקבאו שוכן באזור ההררי, בחלק המערבי של מרכז סומטרה, והוא משתרע על פני 46.6 מיליון דונם. אזור התרבות של מיננגקבאו כולל שלושה אזורי לוּהָאק (מי') ואת אזור רָנטָאוּ (מי'). לוהאק הוא אזור המוצא של אנשי מיננגקבאו ורנטאו הוא האזור שאליו הם התרחבו. בנוסף הם מאכלסים את איי מֶנטָאוָוי (מי') שבמרחק 150 קילומטר, מערבית לחוף של סומטרה.[7]

היסטוריה

עריכה

מקורם של מינאנגקבאו

עריכה
 
הר מאראפי נצבע בכתום בדמדומי ערב

ההיסטוריה הקדומה של המינאנגקבאו לא נכתבה והיא הועברה מדור לדור באמצעות סיפורים - טאמבו (מי'), ושירים קאבָּה (מי') שעברו בעל פה, מדור לדור והיא לא נכתבה עד המאה ה-19. מחקרים שהחלו כבר בסוף המאה ה-19 העלו שלרובם יש מכנה משותף מובהק, עם שינויים מסוימים בין האזורים בסומטרה וכן שינויים שנעשו כדי להתאים חלק מהמוטיבים לרוח האסלאם.[8] על פי הטאמבו, ראשוני המינאנגקבאו הגיעו מדרום הודו, לאחר שהפליגו ימים רבים בים והם נחתו על ההר מֶרָאפִּי (מי') שמרכז סומטרה. לאחר שמי הים נסוגו בהדרגה, ונתגלו המישורים שבתחתית ההר, המינאנגקבאו עברו להתגורר במישורים שעל הרמה שנקראה אז: פאריאנגאן פאדאנג פאנג'אג (מי'). בטאמבו מוזכר שהם התיישבו בשלושה אזורים מסביב להר מרפי הנקראים בשם לוהאק (מי'): "לוהאק אגם" (Luhak Agam), "לוהאק טאנא דאתאר" (Luhak Tanah Datar) ו"לוהאק לימה פולו קוטה" (Luhak Lima Puluh Kota). הפירוש של "לוהאק" הוא טוב ובכל אחד מהם ישנו מעיין שסיפק את מימיהם.[2][8]

בחינת העלילות שהועברו בטאמבו מעלה ששתי אחיות סוּרי דירָאג'ו (מי') ואינדוֹ גֶ'ליטָה (מי') הנהיגו את המהגרים הראשונים שנחתו על הר מראפי ולאחר שנים, כשירדו המים, נכדתה של אינדו ג'ליטה, שירשה את שמה, הובילה את הירידה מהר מראפי וההתיישבות באזורי המישור על הרמה, כלומר התפיסה המטריאכלית הייתה נהוגה עוד אצל המהגרים שהגיעו מהודו לסומטרה.[2]

היסטוריה קדומה

עריכה

אנשים שדיברו שפות אוסטרונזיות הגיעו לראשונה לסומטרה בסביבות שנת 500 לפנה"ס, כחלק מההתפשטות של העמים האוסטרונזיים מטאייוואן לדרום מזרח אסיה. שפת המיננגקבאו היא אחת מהשפות השפות האוסטרונזיות, היא הקרובה ביותר לשפה המלאית, אך לא ידוע מתי שתי השפות התפצלו ומהו הקשר בין שתי התרבויות.[6]

במאה ה-7 שגשגה באזור ממלכת מֶלָאיוּ (אנ') הודות לזהב שהם מצאו. שפת מיננג קשורה קשר הדוק למלאית, שהייתה השפה של מלאיו.[6]

בסוף המאה ה-7 ממלכת מלאיו נכבשה על ידי ממלכת סרִיוָאגָ'איָה (אנ') ששלטה בכל ערי סומטרה עד המאה ה-11 ואז הוחלפה בהדרגה על ידי ממלכת דְהָארמָאסרָאיָה (אנ') שהייתה מעין המשך לממלכת מלאיו.[6]

ייתכן שהאזכור הראשון בכתב, של המיננגקבאו כ-מיננגה טָאמְוָואן (אנ') היה בסוף המאה ה-7 בכתובת קֶדוּקָאן בּוּקִיט (אנ') המתארת את מסעו של סְרי גָ'איָאנָאסָה מסְרִיוִיגָ'איָה (אנ') מ"מיננגה טאמוואן", מלווה ב-20,000 חיילים, לכיבוש מספר אזורים בדרום סומטרה. אין אימות לזיהוי זה.[9]

 
גבר בלבוש מיננגקבאו מסורתי

ייסוד ממלכת מיננגקבאו

עריכה

כתובות אבן המתייחסות לשליט בשם אָדיטיָאוָוארמָן (מי') מתוארכות למאה הארבע-עשרה. אדיטיאווארמן, חסיד הבודהיזם עם קשרים לממלכות של ג'אווה, ייסד את ממלכת פָּאגָארוּיוּנג (מי') ברמות מיננגקבאו, כדי להשיג שליטה על סחר הזהב המקומי, ושלט שם בין 1347 ל-1375. ככל הנראה הקמת הממלכה הייתה כרוכה בסכסוך ובאלימות.

על פי המקובל בין החוקרים, שנת 1347 היא שנת ייסוד ממלכת מיננגקבאו, כי תחת שלטונו של אדיטיאווארמן המיננגקבאו החלו לפתח שפה שהיא סינתזה של שפת ג'וואה עם מלאית וכן "תרבות גבוהה" משלה שכללה אמנויות ייחודיות.[6]

ההיסטוריה שלאחר שלטונו של אדיטיאווארמן, עד המאה ה-16 ידועה רק ממסורת מיננגקבאו שבעל פה. קיימות מספר גרסאות אך כולן מתייחסות לשני אחים למחצה: דאטוק קטאמאנגונגאן (מי') ו-דאטוק פרפאטיה סאבאטאנג (מי') שהחלו להגדיר את האדאת (מי'), שהם הכללים והצווים המסורתיים של מיננגקבאו ובין היתר:[6]

  • האישה היא בעלת הרכוש והוא עובר לבנותיה אחריה.
  • כל יישוב הפך לנאגארי (אנ'): כפר עם סמכות פוליטית ושיפוטית עצמאית.
  • כל נאגארי חוּלק לכמה סוּקוּ (אנ') חמולה, או שושלת.
  • בראש סוקו עמד פּּנגהולו (אנ') - מנהיג קהילה.

המאה ה-16

עריכה

במאה השש-עשרה, כוח המלוכה במיננגקבאו חולק בין שלושה מלכים: ראג'ה אָלאם (מי') - מלך העולם, ראג'ה אדאת (מי') - מלך המנהגים והמסורת וראג'ה איבָּדָאת (מי') - מלך הדת. הם קיבלו אחוזים מרווחי כריית זהב ורווחי המסחר, אך לא הייתה להם סמכות ומעורבות בניהול חיי היומיום.[6] בתקופה זו סולטנות אצ'ה פלשה ממקום מושבה בצפון סומטרה אל חוף מיננגקבאו, וכבשה כמה נקודות נמל כדי לסחור בזהב.[10]

חוקרים משערים שהקשר הראשון בין מיננגקבאו לעולם המערבי התרחש עם מסעו של ז'אן פרמנטייה ב-1529 לסומטרה, אך אין לכך ראיות.[11]

במקביל, בעקבות המסחר הימי, החלו להופיע בסומטרה סוחרים הודיים והביאו עמם את דת האסלאם. הראשונים להתאסלם היו סוחרים ותושבי ערי הנמל וביניהם גם אנשים מבין המיננגקבאו[6] ועד מהרה אנשי דעווה אסלאמיים הצליחו לגרום למנהיגים ולמלכים רבים של ממלכת פאגארויונג לאמץ את האסלאם.[12]

המאה ה-17

עריכה

חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC) רכשה לראשונה זהב בָּפארימָן (אי') שבסומטרה המערבית ב-1651 ומאוחר יותר עברה דרומה לעיר פדאנג כדי להימנע מההתנכלויות של אנשי האצ'ה שכבשו את האזור. בשנת 1663 הסכימו ההולנדים להגן ולשחרר את כפרי המיננגקבאו מהאצ'ה, בתמורה למונופול על המסחר והקמת "עמדות למסחר" בחופי מיננגקבאו.[10]

המאה ה-19

עריכה

בשנת 1800 חברת הודו המזרחית פשטה רגל והבריטים השתלטו על חלק מאינדונזיה. בשנת 1816 השתלטה הולנד על מאחזי ורכוש ה-VOC והצבא ההולנדי תפס את מקומם. מכאן ואילך, במשך רוב התקופה הקולוניאלית, השליטה ההולנדית הייתה רק בערי החוף, או בערים חשובות, אך לא ניכרה ברוב שטחי הפנים. בשנת 1803 החלה מלחמת האזרחים באזור שלאחר מכן נקראה: מלחמת פדרי (אנ'), על שם הקבוצה האסלאמית הווהאבית "פדרי" שביקשה להשליט את האסלאם הווהאבי בכוח הזרוע ובכלל זה לשנות את האדאת, את תפקידן הדומיננטי של נשים בתרבות המיננגקבאו ואת סדרי הירושה.[6][13] ה"פדרי" ניסו ללחוץ את משפחות האצולה ומשפחת המלוכה של ממלכת פָּאגָארוּיוּנג (מי') ואלו פנו לעזרת ההולנדים. בשנת 1832 הכוחות ההולנדים הכניעו את הפדרי בהנהגת טואנקו אימאם בונג'ול (אנ'), אך הוא הצליח לברוח ולארגן נגדם מלחמת גרילה עד שבשנת 1837 נשבה והוגלה ובכך תמה מלחמת פדרי.[14] במהלך המלחמה ההולנדים נכנסו לפנים הארץ וחלו לשלוט גם שם ובשנת 1849 הם ביטלו את השלטון העצמי של אזור מיננגקבאו.[10]

המאה ה-20

עריכה

בתחילת המאה ה-20 קמו בסומטרה (ובכל אינדונזיה) תנועות לשחרור לאומי. ההולנדים נקטו באמצעי דיכוי והמנהיגים נאסרו. במשך רוב התקופה הקולוניאלית, השליטה ההולנדית על שטחיה בארכיפלג האינדונזי התמקדה בנמלים, ערי החוף והערים החשובות בתוך האיים. בתחילת המאה ה-20, הוקם ממשל קולוניאלי מלא, בכל תחומי הארץ שבעתיד תהפוך למדינה האינדונזית המודרנית.

ב-29 בדצמבר 1929 עצרו ההולנדים פעילים פוליטיים רבים וביניהם את מי שיהיה בעתיד נשיאה הראשון של אינדונזיה, סוקרנו ואת שותפו מוחמד האטה, איש המיננגקבאו, שבעתיד יהיה סגנו של סוקרנו, הנשיא.

במהלך מלחמת העולם השנייה שטחי מיננגקבאו נכבשו על ידי היפנים וכאשר הם נכנעו באוגוסט 1945, הכריזה אינדונזיה על עצמאות. ניסיונות הולנדים להחזיר לעצמם את השליטה באזור לא צלחו ובשנת 1948 הפכו שטחי מיננגקבאו לחלק מאינדונזיה, במחוז מרכז סומטרה (Sumatera Tengah).[10]

בפברואר 1958, חוסר שביעות רצון מהמדיניות הריכוזית והקומוניסטית של ממשל סוקרנו שהועילה רק לקבוצה האתנית הג'וואנית, עוררה מרד שהתרכז בסומטרה, באזור של המיננגקבאו והמורדים הכריזו על "הממשלה המהפכנית של הרפובליקה של אינדונזיה" - (PRRI).[15] כעבור חודשיים, הצבא האינדונזי פלש למערב סומטרה וכבש מחדש את הערים המרכזיות. באזורי פנים הארץ התפתחה מלחמת גרילה נגד הצבא, שנמשכה כשלוש שנים. על אף תמיכה של ה-CIA, כוחות ממשלה ניצחו החל במשא ומתן לשלום. בשנת 1961 נכנעו המורדים ובשנים שלאחר מכן, אזור מיננגקבאו וכל סומטרה נשלטו על ידי הממשלה האינדונזית, כשטח כבוש וכך נשאר המצב גם תחת שלטונו של סוהארטו.[16]

בשנת 1983הממשלה הלאומית חוקקה חוק שכפה פיצול של המערכות המסורתיות של הכפרים ובכך הרסו את מוסדות הכפר החברתיים והתרבותיים של מיננגקבאו. לאחר נפילת משטר סוהארטו בשנת 1998, יושמה מדיניות ביזור שהעניקה אוטונומיה למחוזות, ובכך אפשרה למערב סומטרה בכלל ובפרט למיננגקבאו להפעיל מחדש את מערכת השלטון המסורתית.[16]

 
נשות מיננגקבאו בתלבושת מסורתי (עם חג'אב)

אדאת

עריכה

למיננגקבאו יש ארבע קבוצות של אדאת (מנהגים):[2]

  1. "מנהג שהוא בסיס המנהג" (Adat yang sebenarnya adat): כל מה שנוהג וקורה בטבע, בבריאה, כמו: היחסים בין אדם לאש, או: התנהגות בים סוער.
  2. "מנהג מכונן" (Adat yang diadatkan): המנהגים שנקבעו על ידי המנהיגים, האחים למחצה דאטוק קטאמאנגונגאן ודאטוק פרפאטיה סאבאטאנג, ובכלל זה המטרילינאליות וארגון חיי הקהילה.
  3. "מנהג מסורתי" (Adat yang teradat): מנהגים שנוצרו כתוצאה מהבדלי ביישום המנהגים שלעיל (2-1) ועל ידי כך נוצרה מסורת, כמו: כמה לילות ילדים צריכים לבלות בבית הורי הבעל, איזו שורת חדרים ניתנת לרשות זוג טרי. חלק ממנהגים כאלו יכולים להיות מאומצים גם באזורים אחרים במיננגקבאו.
  4. "מנהג הֶרגל" (Adat Istiadat): מנהגים הקשורים, לרוב, להתנהגות והנאה ואינם מתנגשים עם המנהגים המקובלים, או עם מוסָר ונימוס, כמו: לשחק עפיפונים לאחר עונת קציר האורז, לשחק כדורגל בזמן הפנוי שלאחר עונת האורז.

המיננגקבאו בטוחים באיתנות האדאת, כפי שאומר הפתגם: "הם לא נשחקים בגשם, הם לא נשחקים בחום, מועברים מבלי לקמול ואם ייעקרו - לא ימותו". מנגד מצוי הפתגם "כאשר המים חזקים, גדות (הנהר) מתחלפות", כלומר שמנהגים יכולים להשתנות ולהסתגל למצב חדש, אם ברקע מתחולל שינוי גדול ועוצמתי.[2]

דת

עריכה

החל מהמאה ה-16 האסלאם התפשט בסומטרה ובין היתר גם במיננגקבאו. במאה ה-19 נכשל הניסיון של זרם הוואהביה לכפות על המיננגקבאו את האסלאם הקיצוני (מלחמת ה"פדרי") וחוקרים סבורים שלמרות כישלונם, ה"פדרי" הצליחו למסד ולחזק את האסלאם כבסיס דתי-חברתי במיננגקבאו.[6]

בקרב המיננגקבאו רוב הגברים והנשים מקפידים על חמש תפילות ביום, צמים במהלך חודש הרמדאן ושואפים לעלות לרגל למכה. לכל שכונת מיננגקבאו יש מקום תפילה בשם מוּסאלָה (מי')[17] שבו מתפללים גברים ונשים יחד, אך בשני אזורים שונים. אחוז גבוה מהנשים והנערות עוטות מטפחת לראשן.[18]

דת ואדאת

עריכה

על אף היותם מוסלמים, המיננגקבאו נוהגים על פי האדאת (המסורת) שקדמה לאסלאם ובעיקר בכל הקשור למעמד האישה. הנושא בא לידי ביטוי בפתגם, בשפת מיננגקבאו: "החוק המקובל (המנהג) הוא חזק, החוק הדתי הוא חיוני" ("Adat nan kawi', syar' nan lazim").[12] אנשי דת אסלאמיים רואים את מנהגי מיננגקבאו ככלי לארגון קהילת מיננגקבאו, בהתאם לשריעה.[12]

לעיתים יש חיכוך בין השריעה לבין האדאת אך בתרבות המיננגקבאו, אין זה בהכרח קונפליקט כי השאיפה היא לקיים את שתי הדרכים במקביל. עוינות מתפתחת לעיתים ביוזמת פונדמנטליסטים אסלאמיים, שמקורם במזרח התיכון המגיעים למערב סומטרה.[12][19]

 
גברים בלבוש מסורתי

מטרילינליות

עריכה
  ערך מורחב – מעמד האישה במיננגקבאו

כאמור, מסורת המיננגקבאו הועברה מדור לדור באמצעות הטאמבו ובמרכזה תרבות המטריארכיה והמטרילינאליות: לנשים יש מעמד מרכזי וכבר בימי קדם, הן שהנהיגו את המעבר מהודו לסומטרה, את ההתפשטות המיננגקבאו בתוך האי ועד היום יש להן מעמד מיוחד.[2] המטריארכיה של מיננגקבאו אינה "שלטון נשי" והיא לא תאומה של הפטריארכיה,[20] אלא מוגדרת יותר כ"זכות האמא", כי לפי הפילוסופיה של מיננגקבאו, קבלת החלטות צריכה להיות בקונצנזוס. חילוקי דעות נחשבים נורמליים, אך המטרה של כל הדיונים היא לקבל החלטה בהסכמה, משום ש"זכרים ונקבות משלימים זה את זה, כמו העור והציפורן של קצה האצבע".[21]

אילן היוחסין של מיננגקבאו

עריכה

הייחוס המשפחתי במיננגקבאו נקבע לפי הנשים והן אלו שיורשות ומחזיקות את הבתים, האדמות והרכוש. בניגוד לאסלאם ולמקובל, משפחת הכלה "קונה" את החתן, הוא עובר לגור בבית האישה ומשפחתה כ"אורח" ותורם לפרנסת הבית.[22]

יחסי הכוחות בין המגדרים

עריכה

"יחסי הכוחות" בין נשים לגברים בתרבות המיננגקבאו שונים מהמוכּר בתרבויות אחרות, והם מוגדרים ככוח וסמכות משותפים, באופן "מורכב". "לגברים יש לכאורה כוח ציבורי. אבל יש לחשוב עליהם כעל אנשי חזית, המייצגים את הקהילה למדינה או למסגד" בתוך משפחה המורחבת, או בשבט, הכוח נמצא בידי גברים בכירים, אך הדבר מאוזן על ידי בעלותן של הנשים על הקרקע והרכוש, דבר שמבטיח את כוחן ומעמדן כשווה לזה שיש בידי הגברים.[1]

בטרם קבלת החלטות בנושא קהילתי, או בנושא שבין המשפחה לקהילה, גברים מחויבים לקיים דיון מקדים עם הנשים ועם קרובי המשפחה גברים ונשים.[19] בתהליך הפורמלי של קבלת החלטות בקהילה, הדאטואק (מי') (מנהיג) מוביל את הדיון, הגברים יושבים ראשונים ונשים יושבות מאחור, כמנהג האסלאם, אך הן משתתפות בדיון ובכל מקרה גברים אינם יכולים לנקוט בפעולה ללא הסכמה מצד הנשים. החלטות יומיומיות, כמו לגבי ניהול משק בית, תקציב הבית, וחינוך ילדים, נשים יכולות לקבל את ההחלטות בעצמן.[1][21]

נישואין

עריכה

על פי המסורת הנישואין "מאורגנים" על ידי המשפחות וניתנה עדיפות לנישואין בקרב המשפחה: כלה נישאה לבן דודה מצד האב, קרי, לבן אחותו של האב ובעדיפות, כך גם מהצד השני. בכל מקרה הנישואין כפופים להסכמה של הכלה, אם הכלה ואמה - אם המשפחה.[23] הליכי המשא ומתן לקראת החתונה נערכים ברוח האסלאם, בחשאיות ותוך שמירה על כבוד המעורבים.[22] המסורת והתרבות של המיננגקבאו באשר למעמד השונה של שני בני הזוג, גורמים להם לראות את הנישואין כ"מחויבות של שני אנשים" ולא כ"איחוד". מכיוון שכך, גירושין אינם כרוכים בטראומה וסטיגמה.

חינוך ילדים

עריכה

בעבר, בגיל צעיר הבנים יצאו מהבית, גרו ולמדו בסוּרָאוּ (מי') שהיה "בית הגברים" בית ספר קהילתי לבנים שבו הם למדו מהמבוגרים לקרוא ולכתוב, חשבון, לקרוא קוראן, לימודי דת ואדאת וכן למדו "כישורים לחיים" ובכללם גם ספורט. מאז מחצית המאה העשרים הילדים נכנסים למערכת הלימוד הפורמלית, אך עם הזמן הסתבר כי נטישת התרבות, הערכים והמנהגים שהועברו מדור לדור, גורמת לאבדן כישורים חיוניים לחיים כי "הטבע וכלל היצירה הם מורים לחיים" ("Alam takambang jadi guru"), לכן התעוררה תנועה של חזרה למקורות ובנים נשלחים לסוראו לצד לימודיהם בבתי הספר.[24]

עם תום הלימודים, ובהתאם למסורת המיננגקבאו, מעודדים את הבוגרים הצעירים לצאת ל"שיטוט", שהיא מבחינתם דרך אידיאלית להגיע לבגרות ולהצלחה. הם יוצאים ללמוד באוניברסיטאות, או להתפרנס ולא חוששים להרחיק מהבית. הם שקדנים, מחויבים לעבודה ויזמים מצליחים וכן אנשי תרבות וכתוצאה מכך, ניתן למצוא רבים מהם בעסקים, בפוליטיקה, בממשל האינדונזי ובמדינות רבות בדרום מזרח אסיה.

הנהגת המשפחה והקהילה

עריכה
  ערך מורחב – מעמד האישה במיננגקבאו

ברמת המשפחה הבודדת המנהל שדואג לאינטרסים של המשפחה וייצוגה כלפי חוץ הוא מאמאק (מי') והפירוש המילולי של תואר זה הוא: "אח של אמא". הוא אינו רשאי לקבל החלטות, לפני אישורן על ידי האם הבכירה במשפחה.[2]

תואר מנהיג ("פּנגהולו" או "דאטוק") מחייב אחריות רבה בכל הנוגע לניהול העניינים הפנימיים של המשפחה והקהילה וייצוגה כלפי חוץ ולכן על פי מסורת המיננגקבאו, בוחרים את מנהיגיהם על פי מספר קריטריונים ובראשם הייחוס האימהי, יושר, תבונה, ניסיון חיים, וחוזק פנימי כדי להיות מסוגל לקיים את האדאת ולחנך את הצעירים ברוח זו.[2][25] את הצורך בבחירה נכונה מבטאים בפתגם: "נגר לא מיומן ישבור את העצים, אדם לא חכם יביס את עצמו, מנהיג לא חכם יכחיד את המסורת" (Alang tukangbinaso kayu, alang arih binaso badan alang cadiak binaso adaik).[26] המינוי למנהיג הוא למשך כל החיים, אך מי שעובר על אחד מכללי האדאת, מפוטר מתוארו על ידי מועצת המנהיגים.[25]

המינוי מקבל את אישור האם הבכירה בקהילה ולאחר מכן משפחתו, ובעיקר נשים, מלווים את המועמד לכפר הראשי, שם יישב עם מנהיגים גברים מהכפרים באותה קהילה. נערך טקס ארוך, עם נאומים מליציים המדריכים את המועמד כיצד עליו להתנהג ואז הוא נואם ומקבל את תפקיד המנהיג.[25]

המנהיגים אינם כופים את דעתם, אלא שואפים לקבל את כל ההחלטות בהסכמה. פתגם מיננגקבאו אומר: "טוב להחליט על פי הרוב בהצבעה, אך עדיף בהסכמה" (Elok diambiak (dibuang jo mupakaik[26] ולשם כך הם מוכנים, באורך רוח, להקדיש את כל הזמן הנדרש. מחלוקת שלא יושבה במשפחה עוברת לטיפולו של ראש המשפחה המורחבת (חמולה) וכך הלאה לדרג ראש הכפר, או מנהיג מיננגקבאו באזור או במדינה.[2]

שפה

עריכה
אדם מדבר בשפת מיננגקבאו

שפת המיננגקבאו בָּאסוֹ מיננגקבאו (מי') (באינדונזית: Bahasa Minangkabau, בג'אווי: بَاسُوْ مِيْنڠكَابَاوْ) היא שפה אוסטרונזית השייכת לתת-הקבוצה הלשונית המלאית. עם זאת ניכרות בשפה השפעות משפות רבות, כמו: סנסקריט, ערבית, טמילית ופרסית. לשפה יש מספר דיאלקטים ותתי-דיאלקטים, אך לרוב דוברי מיננגקבאו ילידיים אינם מתקשים להבין את מגוון הניבים. ההבדלים בין ניבים הם בעיקר ברמה הפונולוגית, אם כי קיימים גם הבדלים מילוניים. דיאלקטים של מיננגקבאו הם אזוריים, המורכבים מכפר אחד או יותר ולעיתים אף לכל תת-כפר יש תת-דיאלקט משלו, המורכב מהבדלים עדינים שניתנים לזיהוי רק על ידי דוברי שפת אם. הדיאלקט של פאדנג הפך ללינגואה פרנקה לאזורי שפה שונים.[27][28][29]

שפת המיננגקבאו היא עשירה וציורית. גם בשפת היומיום יש שימוש נרחב בפתגמים ובדיבור מסורתי. כך למשל, במקום לומר "שלום" הם מברכים זה את זה לעיתים קרובות עם אָפּוּן מָאף (מי'), שמעביר את הרעיון של חיפוש סליחה ושמירה על הרמוניה במערכות יחסים.[29]

המיננגקבאו משתמשים בשפת האם שלהם לשיחות יומיומיות ובשפה המלאית משמשת לרוב האירועים הרשמיים, בחינוך ובכתיבה. שפת מיננגקבאו נכתבה במקור באמצעות כתב ג'אווי, עם אלפבית ערבי מותאם. הרומניזציה של השפה היא מהמאה ה-19, וכתיב רשמי תקני של השפה יצא לאור ב-1976.[28][29]

שמות אישיים

עריכה

המיננגקבאו אומרים ש"לילדים יש שמות, למבוגרים יש תארים". כאשר נולד תינוק הוא מקבל שם, כמו: וילדאן (אנ'). לאחר חתונתו הוא מקבל תוספת לשם וייקרא: וילדאן מוּדו (אנ') שפירושו וילדאן הצעיר ורק בשם זה יקראו לו הורי אשתו וקרוביהם (קרובי משפחתו מצד אמו רשאים להשתמש בשמו הפרטי). בהמשך, אם הוא רוכש מעמד בקהילה, הוא מקבל תואר כמו: מנהיג הוא דאטוק, מומחה דת ייקרא טוּאנגקוּ (אנ').[30]

אמנויות מסורתיות

עריכה
 
הופעה של סאלואנג

מוזיקה

עריכה
  • סָאלוּאָנג ג'וֹ דֶנדָנג (אנ'): כלי נשיפה מסורתי, דמוי חליל מבמבוק. "דנדאנג" הוא מונח המתאר מוזיקה ווקאלית. ההופעות סובבות בדרך כלל סביב נושאים של אהבה, טבע, חיי היומיום ותרבות מיננגקבאו. המוזיקה מלווה גם עם טָאלֶמפּוֹנג (מי') סט של גונגים קטנים.[31][29]
  • בנסי (מי'): חליל מיננגקבאו עשוי מקנה במבוק באורך של כ-35 סנטימטרים ובקוטר של כ-3 סנטימטרים עם 7 נקבים. כלי קשה לנגינה. הנשיפה קשה ובנוסף בשל אורכו קשה להגיע עם האצבעות לנקבים.[32]

שירה

עריכה
  • פָּנטוּן (מי') ו"קאבה הם סוגי שירה מסורתית שממלאים תפקיד משמעותי בשימור הזהות והמורשת של מיננגקבאו. השירה שזורה ומאופיינת בביטויי רגש והשירים עשירים בפתגמים ומשלים, נושאים הקשורים בערכים, פילוסופיה, נוף, טבע ותרבות.[29][33]

ריקודים

עריכה
  • פירינג דאנס (אנ'): קבוצת נשים, או גברים, או זוגות, רוקדים כשבידיהם צלחות ותוך כדי הריקוד מסובבים את הצלחות בתצורות שונות ובתנועות מהירות.[34]
  • טָארי פָּאיוּאָנג (אנ'): ריקוד מטריות. שלושה או ארבעה רקדנים, רוקדים עם מטריות, לרוב כדי לבטא חיבה ויחסים בין צעירים.[35]

תיאטרון

עריכה

נאומים

עריכה
  • פִּידָאטוֹ אָדָאת (אנ') נאומים בטקסים ומפגשים קהילתיים הנישאים אך ורק על ידי גברים. הנואמים משתמשים בשפה מסורתית מליצית, בעלי מבנים קבועים למדי, כדי להביע כבוד למסורת ולמנהגים של הקהילה. הכרה וכבוד לאבות, זקנים ומנהיגים שתרמו לקהילה והלכו לעולמם, הדגשת וכן הדרכה ועצות בהתאם לאירוע או לערכי הקהילה. הנאומים עשויים להמשך אף מספר ימים. יש חוקרים המעריכים כי זו דרכם של הגברים במיננגקבאו, להוכיח "חתרנותם" כנגד התרבות המטרילינאלית[37]

ארכיטקטורה

עריכה
 
רוּמָה גָאדָאנְג (אנ') במערב סומטרה, עם שתי אסמי אורז בחזית

באינדונזיה יש יותר מ-30 בתים מסורתיים ואחד מהם הוא הבית המסורתי של מיננגקבאו, ה"רומה גאדאנג". הארכיטקטורה, הבנייה, הקישוט הפנימי והחיצוני ותפקידי הבית משקפים את התרבות והערכים שלהם. רומה גאדאנג משמשים הן כבית מגורים והן למפגשים משפחתיים ולפעילויות טקסיות. הם נמצאים בבעלות נשות המשפחה, המתגוררות בו והבעלות עוברת מאם לבת.[38]

מאפיינים

עריכה
  • המבנה הוא מלבני ומתרחב כלפי מעלה כמו טרפז הפוך וזאת כדי שחלקו התחתון של הבית לא יירטב ממי גשמים שמצטברים על הקרקע.[38]
  • הגג מעוצב כמו קרני תאו (גוֹנג'וֹנג (אנ')) שמתעקלים בחדות כלפי מעלה. בכל בית יש עד שבע "קרניים" והם חלק מהסטטוס והעושר של המשפחה.[38]
  • הבית משתרע מצפון לדרום כדי להגן על יושביו מאור שמש ישיר ומשבי רוח.[38]
  • מערכת היחסים בין גברים לנשים באה לידי ביטוי גם בבית המסורתי. החדרים הגדולים והמטבח מיועדים לנשים ונמצאים בחלק האחורי של הבית והחלק של הגברים הוא המרפסת הקדמית הגדולה שבה האורחים מתקבלים ומתקיימים בו מפגשים וטקסים.[19]
  • ליד הבתים, לרוב בחזיתם, נבנים אסמי אורז רָאנגקְיאָנג (אנ').[38]

מטבח

עריכה

לאוכל יש תפקיד מרכזי בטקסי מיננגקבאו. המטבח שלהם פופולרי בכל רחבי אינדונזיה ומוכר בשם פָּאדָאנג פוּד (אנ'), או מינָאנג פוּד (אנ'). המטבח הושפע מאוד מהמטבח ההודי, וזמינות התבלינים הרבים שגדלים באי.[39] מרכיבים העיקריים של המאכלים הם: אורז, דגים, קוקוס, ירקות עלים ירוקים וצ'ילי. הבשר מוגבל בעיקר לאירועים מיוחדים, ובהיותם מוסלמים הבשר כולל רק בקר ועוף והם כמעט לא צורכים בשר כבשים או עזים מסיבות של טעם וזמינות. עשבי התיבול והתבלינים הנפוצים ביותר הם צ'ילי, כורכום, ג'ינג'ר וגלנגל. ירקות נצרכים פעמיים או שלוש ביום והפירות הם בעיקר עונתיים, אם כי בננות, פפאיה והדרים זמינים כל השנה.[40]

ארוחת הצהריים נחשבת כחשובה ביותר, ולרוב היא מורכבת מאורז מאודה, מנה מטוגנת חמה ותבשיל חלב קוקוס. ארוחת הערב דומות לארוחת הבוקר.[40]

 
רנדאנג
  • רֶנדָאנג (אנ') הוא מנת בשר אופיינית בתרבות המיננגקבאו. מבשלים אותה בחגים, טקסים, או כדי לכבד אורחים חשובים, ארבע או חמש פעמים בשנה. המנה כוללת בשר בקר שהתבשל במשך כמה שעות, באטיות עם חלב קוקוס ותערובת של עשב לימון, גלנגל, שום, כורכום, ג'ינג'ר וצ'ילי. המנה הוכתרה על ידי CNN כאחת מחמישים המנות הטובות ביותר בעולם בשנים 2011 וכן 2017.[41][42] אנשים רבים עדיין מבשלים רנדאנג בדרך המסורתית, במחבת חרס על אש קטנה עם עצי הסקה במקום תנור גז. ככל שהרנדנג שחור יותר וככל שהוא מבושל זמן רב יותר, כך הוא יהיה טעים יותר.[43]
  • אָסָאם פָּאדֶה (אנ') שפירושו בשפת המיננגקבאו: חמוץ ומתובל", הוא תבשיל של דגים וירקות. התיבול העיקרי הוא תמרהינדי שמקנה לתבשיל את החמיצות ובנוסף תבלינים כמו: שום, ג'ינג'ר, זרעי כוסברה, כורכום, גלנגל, עשב לימון, עלי דפנה, עלי קפיר, ליים.[43][44]

מסעדות

עריכה

האוכל של מיננגקבאו פופולרי בקרב כל האינדונזים. במסעדות נהוג להגיש מגוון מנות עם אורז והחיוב הוא רק על מה שנצרך.[45]

דמוגרפיה

עריכה

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2010, אוכלוסיית מיננגקבאו באינדונזיה מנתה 6,462,713 נפש.[46] רובם גרים במערב סומטרה. חלקם באוכלוסיית אינדונזיה היה 2.73%.[46]

אישים בולטים

עריכה

אנשי מיננגקבאו מפורסמים בדבקותם ומסירותם לרכוש ידע ולהצליח וכתוצאה מכך ניתן למצוא אותם בעמדות כוח כלכליות ופוליטיות, הן בתוך אינדונזיה והן בכל רחבי דרום מזרח אסיה כמו:

  ערך מורחב – מעמד האישה במיננגקבאו
 
סוקרנו ומחמד האטה

פוליטיקאים

עריכה

סופרים, עיתונאים ואנשי רוח

עריכה

אמנים

עריכה

רפואה

עריכה

אנשי כלכלה

עריכה

אנשי דת

עריכה

מלאכות יד

עריכה

אנשי מיננגקבאו מתפרנסים, בין היתר ממוצרים שהם עושים, חלקם לשימושם וחלקם למזכרות, כמו:

  • רקמת יד: על סוגי בדים שונים, לצרכים כמו: בגדים, קישוטי קיר, מפות, כיסויי כריות, סנדלים, כיסויי ראש לנשים מוסלמיות. בעבר ניסתה ממשלת יפן לסייע בהבאת מכונות מיוחדות לרקמה והניסיון נכשל עקב מורכבות הטכניקה והמוטיבים. המומחיות מתרכזת במיוחד בעיר בוקיטינגי (אנ') (העיר השלישית בגודלה במערב סומטרה) ובסביבותיה.[5]
  • אריגה (ידנית): אריגת בגדים טקסיים עם חוטי זהב שזורים בחוטי כותנה. בעבר בדים ארוגים כאלו שימשו רק ללבוש של מלכים, ואישים רמי מעלה. המומחיות מרוכזת ועוברת מדור לדור באזור פנדאי סיקֶק (אנ').[5][9]
  • אביזרי כסף וזהב: אזור קוטו גאדאנג (אנ') מפורסם באביזרים המיוצרים מכסף וזהב, כמו, כלי עץ מצופים, מיניאטורות שונות, בגדי כלולות (לכלה ולחתן) רקמת שירים על בדים. הכסף שנכרה בקוטו גאדנג מיוחד משום שאינו מבריק.[5][9]
  • יצור כלי נגינה מעץ: במיוחד חלילים וכלי נשיפה שונים.[9]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מיננגקבאו בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 Shapiro, Danielle (2011-09-04). "Indonesia's Minangkabau: The World's Largest Matrilineal Society". The Daily Beast (באנגלית). נבדק ב-2024-05-16.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 , ADAT DAN ISLAM DI MINANGKABAU, repository.uin-suska.ac.id
  3. ^ عادات translation in English | Arabic-English dictionary | Reverso, dictionary.reverso.net
  4. ^ Adat and Indigeneity in Indonesia : Culture and Entitlements between Heteronomy and Self-Ascription, Göttingen: Göttingen University Press, 2013, Göttingen Studies in Cultural Property
  5. ^ 1 2 3 4 Joshua Project, Minangkabau in Indonesia, joshuaproject.net (באנגלית)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Elliot, Minangkabau Culture (West Sumatra) : History And Geography, ‏2019-10-06
  7. ^ Minangkabau For The Global Community – From Local Culture for Global Future, ‏2023-08-28
  8. ^ 1 2 R. Suryansyah, R. Hudiyanto, J. Sayono, Budaya Minangkabau, Sejarah dan Budaya: Jurnal Sejarah, Budaya, dan Pengajarannya 16, 1 יולי 2022 (באינדונזית)
  9. ^ 1 2 3 4 Boechari, New invesigations on the Kedukan Bukit Inscription, University of Indonesia: sealang.net
  10. ^ 1 2 3 4 Sumatera Barat Arms, www.hubert-herald.nl
  11. ^ Sumatera Barat Arms, www.hubert-herald.nl
  12. ^ 1 2 3 4 Redaksi, Adat dan Hukum Syara’ Dalam Perspektif Masyarakat Aceh dan Minang, The Tapaktuan Post, ‏2021-02-21
  13. ^ Alexander Stark, The Padri Movement and The Adat, MJSSH, June 2023
  14. ^ Alexander Stark, [https://doi.org/10.47405/mjssh.v8i3.2155 The Padri Movement and The Adat: A Comparative Analysis. Malaysian Journal of Social], 2023
  15. ^ Indonesia Permesta 1957–61, media.defense.gov, ‏נובמבר 2023
  16. ^ 1 2 TEDJASUKMANA PAYAKUMBUH, Jason (12 במרץ 2001). "Success Story". magazine. Time CNN. אורכב מ-המקור ב-16 במאי 2007. נבדק ב-14 מאי 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ מהשורה הערבי: ص-ل-ه שהוראתו תפילה
  18. ^ Bhanbhro, Sadiq. "Indonesia's Minangkabau culture promotes empowered Muslim women". The Conversation. ארכיון מ-19 באוגוסט 2019. נבדק ב-19 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 3 Ahmad Hakam, Contested Gender Roles and Relations in Matriarchal Minangkabau, MUQODDIMA Jurnal Pemikiran dan Riset Sosiologi 2 (1), 2021, עמ' 46-37
  20. ^ Indonesia's matriarchal Minangkabau offer an alternative social system, EurekAlert! (באנגלית)
  21. ^ 1 2 Woman Centeredness | Peggy Reeves Sanday, web.sas.upenn.edu
  22. ^ 1 2 Love and Marriage | Peggy Reeves Sanday, web.sas.upenn.edu
  23. ^ Joke Schrijvers, Els Postel-Coster, Minangkabau women: Change in a matrilineal society, Archipel 13, 1977, עמ' 79–103
  24. ^ Syafruddin Wahid, Solfema Solfema, Alim Harun Pamungkas, Wendi Ahmad Wahyudi, Nurul Hayati, The Model and Management of Surau Based Education Expected by People of Minangkabau in Facing the Globalization Era, 2022
  25. ^ 1 2 3 Male Leaders | Peggy Reeves Sanday, web.sas.upenn.edu
  26. ^ 1 2 Ely Hayati Nasution, Roswita Silalahi, Minangkabau Proverbs: Values and Functions, Public Policy, Social Computing and Development 2017, January 2018
  27. ^ Minangkabau | Ethnologue Free, Ethnologue (Free All) (באנגלית)
  28. ^ 1 2 Khaidir Anwar, Minangkabau, Background of the main pioneers of modern standard Malay in Indonesia, Archipel 12, 1976, עמ' 77–93
  29. ^ 1 2 3 4 5 Bahasa Bule, Minangkabau Language in Indonesia, ‏2023-10-30
  30. ^ , Overseas topics, Education + Training 17, 1975-01-01, עמ' 208
  31. ^ Saluang, Alat Musik Tradisional Minangkabau, sumbarprov.go.id
  32. ^ Sabatiniin #steempress • 6 Years Ago, Bansi Short Typical Flute of West Sumatra, Steemit, ‏2018-08-22 (באנגלית)
  33. ^ Asmawati and Muhammad Adek, Apple Falls Near the Three: Minangkabau pantun in Malay Literary Aesthetics, Atlantis Press, 2022
  34. ^ Margaret Kartomi, Musical Journeys in Sumatra, 2012, עמ' 358
  35. ^ Industrial Engineer, Civil Servant, Entrepreuner, Writer., Tari Payung - Sejarah, Makna, Gerakan, Properti, Pola Lantai & Keunikan, rimbakita.com, ‏2023-12-18
  36. ^ Randai – Minangkabau For The Global Community
  37. ^ Silvia Rosa, Struktur, Makna dan Fungsi Pidato Adat Dalam Tradisi Malewakan Gala di Minangkabau, 2014
  38. ^ 1 2 3 4 5 Felicia Gisela Sihite, Rumah Adat 'Gadang' Sumatera Barat: Jenis, Ciri, dan Fungsinya, detiksumut
  39. ^ Annisa Mardatillah, The enterprise culture heritage of Minangkabau cuisine, West Sumatra of Indonesia as a source of sustainable competitive advantage, Journal of Ethnic Foods 7, 2020-09-22, עמ' 34 doi: 10.1186/s42779-020-00059-z
  40. ^ 1 2 The Jakarta Post, By the way ... I just can'€™t live without Padang food - National, The Jakarta Post (באנגלית)
  41. ^ Tim Cheung, Your pick: World’s 50 best foods, CNN, ‏2017-07-12 (באנגלית)
  42. ^ Fadly Rahman, Tracing the origins of rendang and its development, Journal of Ethnic Foods 7, 2020-09-01, עמ' 28
  43. ^ 1 2 Gordon Ramsay Kunjungi Sumbar, Ini 5 Makanan Khas Daerah Minang yang Harus Moms Coba, www.orami.co.id, ‏2020-06-30
  44. ^ Marvellina, Asam Padeh (Spicy Tamarind Fish Stew), What To Cook Today, ‏2022-07-07
  45. ^ Padang's Feast Fit for a King, Eating Asia, ‏2006
  46. ^ 1 2 , BPS kewarganegaraan sukubangsa agama bahasa 2010
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=מיננגקבאו&oldid=39948406"