מערות בדאמי

מקדשי מערות בדאמי (בקאנדה: ಬಾದಾಮಿ ಗುಹಾಲಯಗಳು) הם מתחם של מקדשי מערות בודהיסטיים, הינדיים וג'יניים השוכנים בבדאמי , עיירה במחוז בגאלקוט בחלק הצפוני של מדינת קרנאטקה בהודו. המערות הן דוגמאות חשובות לאדריכלות הודית חצובה בסלע , במיוחד אדריכלות בדאמי צ'לוקייה, והמוקדמות ביותר הן מהמאה ה-6. בדאמי הוא שם מודרני ונודעה בעבר כ"וטאפי", בירת שושלת צ'לוקייה המוקדמת, ששלטה בחלק גדול מקרנאטקה מהמאה ה-6 עד המאה ה-8. בדאמי ממוקמת על הגדה המערבית של אגם מעשה ידי אדם מוקף בחומת עפר עם מדרגות אבן; הוא מוקף מצפון ומדרום במבצרים שנבנו בתקופת צ'לוקייה המוקדמת ובתקופות מאוחרות יותר.

מערות בדאמי
ಬಾದಾಮಿ ಗುಹಾಲಯಗಳು

פסל וישנו במערת בדאמי 3
פסל וישנו במערת בדאמי 3
מידע כללי
מדינה
מיקום	בדאמי במדינת קרנאטקה
קואורדינטות	15°55′06″N 75°41′3″E
(למפת הודו מוגדלת)   ניו דלהי מומבאי קולקטה היידראבאד בנגלור אחמדאבאד צ'נאי סוראט פונה ג'איפור לאקנאו קאנפור נאגפור פטנה לודהיאנה טריוונדרום פורט בלייר פקיסטן אפגנ. הרפובליקה העממית של סין נפאל בהו. בנג. מיאנמר ת. ס"ל מפרץ בנגל הים הערבי האוקיינוס ההודי מערות בדאמי (למפת הודו רגילה)   ניו דלהי מומבאי קולקטה היידראבאד בנגלור אחמדאבאד צ'נאי סוראט פונה ג'איפור לאקנאו קאנפור נאגפור פטנה לודהיאנה טריוונדרום פורט בלייר פקיסטן אפגנ. הרפובליקה העממית של סין נפאל בהו. בנג. מיאנמר ת. ס"ל מפרץ בנגל הים הערבי האוקיינוס ההודי מערות בדאמי (למפת קרנאטקה רגילה)   בנגלור מערות בדאמי (למפת קרנאטקה מוגדלת)   בנגלור מערות בדאמי

מקדשי מערות בדאמי מייצגים כמה מהדוגמאות המוקדמות ביותר הידועות למקדשים הינדיים באזור הדקאן. יחד עם המקדשים באיהולה הפכו את עמק הנהר מלאפראבה לערש של אדריכלות מקדשים שהשפיעה על המרכיבים של מקדשים הינדיים מאוחרים יותר במקומות אחרים בהודו.

ארבע המערות נמצאות כולן במתלול הגבעה בתצורת בדאמי של אבן חול רכה מדרום-מזרח לעיירה. במערה 1, בין פסלים שונים של אלים ונושאים הינדיים, גילוף בולט הוא של שיווה רוקד בתור נטראג'ה. מערה 2 דומה ברובה למערה 1 מבחינת הפריסה והממדים שלה, וכוללת נושאים הינדיים שבהם האריהארה, ארדנארי שיווה, מהישמרדיני, דווי באהו גנש וסקאנדה בפרוזדור נפרד במערה המורחבת בצד המערבי, ליד פסל הנטראג'ה הגדול. במערה 2 יש תבליטים של וישנו, שבהן דמותו כטריוויקרמה היא הגדולה ביותר. המערה הגדולה ביותר היא מערה 3, המציגה את וישנו כאננטה יושב על נחש מפותל, וראהה עם בהודווי, האריהארה, נראסימהה עומד, דמות גדולה של של טריוויקרמה וויראטה וישנו. במערה יש גילופים נאים המציגים שלב בוגר של האמנות העתיקה של קרנאטקה. מערה 4 מוקדשת לדמויות נערצות של הג'ינייזם. מסביב לאגם יש בבדאמי מערות נוספות שאחת מהן עשויה להיות מערה בודהיסטית. במערה נוספת דמוית גלריה הידועה בשם אראלי טירתה יש בערך עשרים ושבעה גילופים.

גאוגרפיה

מקדשי מערות בדאמי ממוקמים בעיירה בדאמי בחלק הצפון-מרכזי של קרנאטקה, הודו. המקדשים נמצאים בערך 142 קילומטרים מזרחית לבלאגאווי , ו-140 קילומטרים מצפון-מערב להאמפי. הנהר מלאפראבה נמצא כ-4 קילומטרים משם. מקדשי המערות נמצאים כ-23 קילומטרים מפטאדקל, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו וכ-35 קילומטרים מאיהולה - אתר נוסף עם למעלה ממאה מונומנטים הינדיים, בודהיסטיים וג'ייניים מהתקופה הקדומה ותחילת ימי הביניים.

מערות על הצוק מעל אגם אגאסטייה

בדאמי, המכונה בטקסטים היסטוריים גם וטאפי, וטאפיפורה, וטאפינאגרי ואגאסטייה טירתה, בירת שושלת צ'לוקייה במאה ה-6, נמצאת בנקודת היציאה של נקיק בין שני צוקי הרים תלולים. ארבעה מקדשי המערות במתלול הגבעה מדרום-מזרח לעיירה נחצבו בפני הסלע המונוליתי של המצוק. המתלול נמצא מעל אגם מעשה ידי אדם בשם אגאסטייה טירתה, שנוצר על ידי סכר עפר שעליו יש מדרגות אבן. בקצה המערבי של מצוק זה, בנקודה הנמוכה ביותר שלו, נמצא מקדש המערה הראשון. המערה הגדולה והגבוהה ביותר היא מערה 3, שנמצאת יותר מזרחה על פניה הצפוניים של הגבעה. המערה הרביעית, מערה 4, נמצאת כמה מדרגות למטה מזרחה יותר.

היסטוריה

אפיגרפיה בשפת קאנדה (בערך 578) המתארכת את גילוף מערה 3

מקדשי המערות, המסופררים מ-1 עד 4 לפי גובהן, בעיירה בדאמי - עיר הבירה של ממלכת צ'לוקייה (הידועה גם בשם צ'לוקייה הקדומה) - מתוארכים מסוף המאה ה-6 ואילך. התיארוך המדויק ידוע רק לגבי מערה 3, שהיא מקדש המוקדש לווישנו. כתובת שנמצאה כאן מתעדת את חנוכת המקדש על ידי המלך מנגאלשה בשנת "סאקה 500" (לוח שמשי, 578–579 לספירה). הכתובת, שנכתבה בשפת הקאנדה העתיקה, אפשרה את תיארוך מקדשי מערות הסלע הללו למאה ה-6. תיארוך זה הופך את המערה למקדש המערה ההינדי העתיק ביותר בהודו.

מתחם מערות בדאמי הוא חלק ממועמדות לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו תחת הכותרת "אבולוציה של אדריכלות המקדש - איהולה-בדאמי-פטאדקל" בעמק נהר מלאפראבה, הנחשב לערש של אדריכלות המקדשים שהיווה את המודל למקדשים הינדיים מאוחרים יותר באזור. יצירות האמנות במערות 1 ו-2 מציגות את הסגנון הדקאני הצפוני של המאות ה-6 וה-7, בעוד שאלה במערה 3 מייצגות בו-זמנית שתי מסורות אמנותיות הודיות עתיקות; סגנון נגארה הצפוני וסגנון דראווידי הדרומי. מערה 3 מציגה גם אייקונים ותבליטים במה שנקרא סגנון וסארה , מיזוג של רעיונות משני הסגנונות, כמו גם כמה מהדוגמאות ההיסטוריות המוקדמות ביותר ששרדו בקרנאטקה של מוטיבים של יאנטרה-צ'אקרה (סמליות גאומטרית) וציורי פרסקו צבעוניים. שלוש המערות הראשונות מציגות פסלים של סמלים ואגדות הינדואיות המתמקדות בשיווה ובווישנו, בעוד שמערה 4 כוללת אייקונים ונושאים ג'ייניים.

מערות המקדש

מקדשי מערות בדאמי חצובים באבן חול רכה של בדאמי על צוק גבעה. התוכנית של כל אחת מארבע המערות (1 עד 4) כוללת כניסה עם מרפסת (מוקה מנדאפה) הנתמכת על ידי עמודי אבן וזיזים , מאפיין ייחודי של מערות אלו, המוביל למנדאפה עם עמודים, או לאולם מרכזי (גם מאהא מנדאפה), ולאחר מכן אל המקדש הקטן והמרובע ("קודש הקודשים", גרבה-גרייה ) חצוב עמוק בתוך המערה. מקדשי המערות מקושרים על ידי שביל מדורג עם טרסות ביניים המשקיפות על העיירה והאגם. מקדשי המערות מסומנים 1–4 לפי גובהם; מספור זה אינו משקף את רצף החציבות.

האדריכלות כוללת מבנים שנבנו בסגנונות נגארה ודראווידי , שהוא הביטוי האדריכלי הראשון והמתמיד שאומץ על ידי שושלת צ'לוקייה.

מערה 1

הכניסה למערה 1

נטראג'ה או שיווה המרקד במערה 1

מערה 1 נמצאת בגובה של כ-18 מטרים מעל פני הקרקע בחלק הצפון-מערבי של הגבעה. הגישה היא דרך סדרה של מדרגות המתארות גילופים של גנאות ננסיות בתנוחות שונות כאילו הן מחזיקות את רצפת המערה. במרפסת, עם מידות פנימיות של 21 מטרים על 20 מטרים, יש חמישה עמודים מפוסלים עם תבליטים של זרי פרחים, עלווה ותכשיטים.

גילוף נטראג'ה

המערה מציגה את שיווה הרוקד את ריקוד הטנדאווה בתור נטראג'ה על פני הסלע מימין לכניסה וגם חלק מגאנדארוודה. לדמות, בגובה 1.5 מטרים, יש 18 זרועות (9 בשמאל ו-9 בימין) בצורה המבטאת את עמדת הריקוד (בערך 81 שילובים בסך הכל) המסודרות בדוגמה גאומטרית, שאליס בונר – היסטוריונית ואינדולוגית שווייצרית, טענה שהיא חלוקת זמן המסמלת את הגלגל הקוסמי. שמונה עשרה הזרועות מבטאות את המודרה נטייה (תנועות ידיים סמליות), כאשר חלקן אוחזות בחפצים כגון תופים, לפיד, נחש, קלשון וגרזן. לשיווה יש את בנו גנש והשור ננדי לצידו. בסמוך לנטראג'ה, הקיר מתאר את מסורת האלה דורגה של השאקטיזם הורגת את התאו-שד מהישאסורה. לפסלים היה ידע מצוין במודרות הנאטיה של בהאראטנאטיה (ריקוד קלאסי פופולרי מאוד בחלק הדרומי של הודו), מכיוון שאין סיכוי לתקן שגיאות כלשהן והוא צריך להיות מגולף בצורה מושלמת מלכתחילה, אחרת היו חייבים לנטוש את המערה כולה.

הגילוף של מאהישאסורה מרדיני

מצד ימין לגילוף נטראג'ה יש גילוף של מאהישאסורה מרדיני עם צ'אטורבהוג'ה (צ'אטור פירושו 4, בהוג'ה פירושו ידיים). הפסל מתאר את הריגת השד מאהישאסורה על ידי דורגה. מאהישאסורה היה בנו של מאהישי ונכדו של בההמרישי קשיאפה.

משמאל לכניסה נמצא הדווראפאלה שאיווה בעל שתי ידיים שמחזיק בקלשון, ומתחתיו דמות של פיל-שור ממוזגים שבו הם חולקים ראש; ממבט שמאל רואים שזה פיל ומימין שור.

גילוף האריהארה

בתוך מרפסת המערה יש פסל מגולף של האריהארה , פסל בגובה של 2.36 מטרים של דמות שחציה שיווה וחציה וישנו. לצדו עומדות האלות פרוואטי ולקשמי מכל צד.

גילוף ארדהנארשווארה

מימין, לקראת קצה הקיר, פסל תבליט של ארדהנארשווארה , דמות הממזגת בין שיווה לבת זוגו פרוואטי. חצי אחד של הדמות היא שיווה עם ירח על המוקוטה (ראשו), נחשים בידיו, עגילים ולצד החצי שמייצג את פרוואטי נמצא מלווה הנושא מגש של תכשיטים. ליד החצי של ארדהנארשווארה המייצג את שיווה נמצא ננדי השור, ובהרינגי הצנום, חסיד של שיווה. גילופי בהרינגי מציגים את הידע המוקדם באנטומיה לכל הגוף הכולל את הגולגולות, הצלעות, העצמות בידיים וברגליים.

הגילופים של ארדהנארשווארה והאריהארה נבנו בקפידה עם חזון של מלכי צ'לוקייה המעבירים מסר לאזרחיהם על שוויון הזכויות לגברים ולנשים בחברה ועליהם לכבד הדדי זה עם זה. אין זכר גדול ואין נקבה גדולה.

בתוך מערה זו, נראים באחד הפסלים המגולפים על קירות המערה בניהם של שיווה, גנש וקרטיקיה, אל המלחמה ואלוהות המשפחה של שושלת צ'לוקייה, כאשר קרטיקיה רוכב על טווס. בתקרת המערה חמישה לוחות מגולפים כאשר הלוח המרכזי מתאר את הנגאראג'ה, עם זוגות מעופפים משני הצדדים. הראש והחזה מעוצבים היטב ויוצאים ממרכז הפיתולים. בתא אחר בתבליט בקוטר 75 סנטימטרים יש גילופים של זכר ונקבה; הזכר הוא יאקשה (סוג של רוח טבע במיתולוגיה ההינדואית) נושא חרב והנקבה היא אפסארה (רוחות המים או נימפות) עם צעיף מתעופף. בלוח העוקב יש גילופים של שתי דמויות קטנות והפאנל בקצהו מגולף בלוטוסים.

כל הדמויות מעוטרות בקישוטים מגולפים ומוקפות בשוליים עם תבליטים של בעלי חיים וציפורים. עיצוב הלוטוס הוא נושא נפוץ. על התקרה תמונות של זוגות וידיאדהארה וכן זוגות בחיזור ובסצנות מיתונה ארוטיות. דרך שסע בקיר האחורי של המערה נמצא מקדש ריבועי עם דמויות מגולפות יותר. במנדאפה נמצא ננדי יושב מול הגרבה-גרייה (קודש הקודשים) המכילה לינגאם של שיווה.

מערה 2

מימין: וישנו בתור וראהה מציל את כדור הארץ בתור בהודווי . משמאל: טריוויקרמה אווטאר של וישנו וכלי נגינה הודיים עתיקים מגולפים למטה.

מערה 2 נמצאת מעל וממזרח למערה 1 ופונה צפונה. היא נוצרה בסוף המאה ה-6 או תחילת המאה ה-7. היא קטנה יותר ממערה 1, דומה במקצת מבחינת תוכנית המבנה שלה, אבל היא מוקדשת בעיקר לווישנו. למערה 2 מגיעים בטיפוס של 64 מדרגות מהמערה הראשונה. הכניסה למערה היא מרפסת מחולקת בארבעה עמודים מרובעים המסתיימים כחצי עמודים, כולם מגולפים בפני האבן המונוליתית. על העמודים גילופים דקורטיביים עם אפריז של גנאות (גמדים מיתיים) עם הבעות פנים שונות. משני צידי הכניסה עומדים דווראפאלות (שומרים) אוחזים בפרחים, ולא בכלי נשק. כמו מערה 1, אמנות מערה 2 משקפת את התאולוגיה והאמנויות ההינדית.

התבליט הגדול ביותר במערה 2 מתאר את האגדה של וישנו בצורת הטריוויקרמה שלו, תוך כדי אחד מ"שלושת הצעדים של וישנו". מתחת למדרגה המוגבהת יש אפריז המראה את האגדה על אווטאר הגמד של ואמנה של וישנו, לפני שהוא הופך לצורת הטריוויקרמה. תבליט גדול נוסף מציג את האגדה של וישנו באווטאר שלו כווראהה מציל את כדור הארץ בתור בהודווי ממעמקי האוקיינוס הקוסמי, עם נחש רב ראשים המכה על חטא (נאגה) למטה. בדומה לפסלים עיקריים אחרים במערות בדאמי זו ואחרות, יצירות האמנות של וראהה ממוקמת במעגל ומעוצבת באופן סימטרי. בקירות ובתקרה יש עקבות של צבע, מה שמרמז שהיו בעבר ציורי פרסקו במערה.

בתוך המקדש יש אפריזים המציגים סיפורים מטקסטים הינדיים כדוגמת בהאגווטה פוראנה אלה מציגים את האגדה על החביצה של האוקיינוס הקוסמי (סמודרה מנתאנה ) ואת לידתו של קרישנה ונגינת החליל המציינת את המשמעות התאולוגית והתרבותית של אלה בהודו של המאה ה-7. גילופי התקרה והמשקופים מציגים את גג'אלקשמי , סמלי צלב הקרס, זוגות מעופפים, ברהמה, וישנו ישן על ששה ואחרים.

תקרת מערה 2 מציגה גלגל עם שישה עשר חישורי דגים במסגרת ריבועית. במפרצי הקצה יש זוג מעופף ווישנו על גארודה. האולם המרכזי במערה הוא ברוחב 10.16 מטרים, עומק 7.188 מטרים וגובה 3.45 מטרים ונתמך על ידי שמונה עמודים מרובעים בשתי שורות. בתקרת האולם הזה יש לוחות מלאים בגילופי תבליטים. הפסלים של מערה 2, כמו מערה 1, הם בסגנון הדקאני הצפוני של המאה ה-6 וה-7 בדומה לפסלים במערות אלורה.

מימין: וישנו יושב על הנחש ששה במערה 3; משמאל: זוג נאהבים

מערה 3

יצירת אמנות מציגה אישה מלאת יגון מתמוטטת שמקבלת סיוע.

מערה 3 היא המקדש ההינדי הקדום ביותר באזור הדקאן. הוא מוקדש לווישנו; זוהי המערה הגדולה ביותר במתחם. יש בה אפריזים מגולפים בצורה מורכבת ודמויות ענק טריויקרמה, אננטסאיאנה, ואסודווה, וראהה, האריהארה ונראסימהה . הנושא העיקרי של מערה 3 הוא וישנואיסטי, אם כי היא מציגה גם את האריהארה על הקיר הדרומי שלה - חצי וישנו וחצי שיווה מוצגים כדמות אחת, מה שהופך את המערה לחשובה ללימודי השיוויזם.

מערה 3, הפונה צפונה, נמצאת במרחק של 60 צעדים ממערה 2 במפלס גבוה יותר. המרפסת של מערה 3 היא באורך של 21 מטרים עם רוחב פנימי של 20 מטרים; הוא נחצבה בעומק של 15 מטרים לתוך ההר; מקדש ריבועי נוסף בקצהו מרחיב את המערה 3.7 מטרים פנימה. רוחבה של המרפסת עצמה הוא 2.1 מטרים ויש לה ארבעה עמודים מגולפים המפרידים בינה לבין האולם. גובה המערה 4.6 מטרים; היא נתמכת על ידי שישה עמודים, כל אחד בשטח של 0.23 מטרים רבועים. כל עמוד ופיליסטר מגולפים עם בסיסים רחבים ועמוקים עטורים בכותרות המוסתרות בחלקן בזיזים משלושת הצדדים. בכל זיז, למעט אחד, יש גילופים של דמויות אנושיות העומדות מתחת לעלווה בתנוחות שונות, של דמויות מיתולוגיות גבריות ונשיות, ודמות מלווה של גמד. כרכוב יצוק בחזית, עם דאדו של בלוקים מתחתיו (בדרך כלל באורך 2.1 מטרים כשלושים תאים מגולפים בשני גמדים הנקראים גנאות .

התוכנית של מקדש מערה 3; 1: וישנו; 2: טריוויקרמה; 3: וישנו על ששה; 4: אווטאר וישנו וראהה מציל את כדור הארץ; 5: האריהארה (חצי שיווה, חצי וישנו); 6: אווטאר וישנו נראסימהה בעמידה; 7: גרבה גרייה (קודש הקודשים); O כחול: גילופי תקרה של אלים ואלות הינדים ודיים ופוראניים .

תקרה במערה 3 עם דמויות של צלב קרס בשני קצוות עם האווטאר מציה של וישנו במרכז

במערה 3 יש גם ציורי פרסקו על התקרה, חלקם דהויים ושבורים. אלה הם בין העדויות המוקדמות ביותר ששרדו לציור פרסקו באמנות ההודית. האל ההינדי ברהמה נראה על העוף האמסה באחד מציורי הקיר. חתונתם של שיווה ופרוואטי , בהשתתפות אלים הינדים שונים היא נושא נוסף.

יש מדליון לוטוס על הרצפה מתחת לציור הקיר התקרה של ברהמה. בתקרה יש תבליטים של אלים ואלות ודים רבים כמו אגני, אינדרה ווארונה. יצירות האמנות של המערה, בחלק מהמקרים, מציגות חתימות של האמנים, כמו גם כתובת מרכזית. עדות אפיגרפית זו ואחרות מצביעות על כך שמקדש המערה נחנך ב"יום הירח המלא, 1 בנובמבר 578". בתקרת המרפסת יש שבעה לוחות שנוצרו על ידי קורות צולבות; כל אחד מהם מצויר בתאים עגולים עם תמונות של אלוהויות כולל שיווה, וישנו, אינדרה, ברהמה וקמאדווה , עם דמויות קטנות יותר של דיקפאלאות (שומרים) בפינות.

בתקרת המעבר הקדמי יש לוחות עם ציורי קיר במרכז של צלמיות זכר ונקבה שעפים בעננים; הדמות הגברית היא יאקשה המחזיקה חרב ומגן. עיטור של פריחת לוטוס נראה גם על הפנלים. תקרת האולם מחולקת לתשעה פאנלים מעט מעל מפלס התקרה. הפאנל המרכזי כאן מתאר דווה רכוב על איל - משערים שזהו אגני . גם תמונות של ברהמה ושל וארונה מצוירות על הלוחות המרכזיים; בלוחות הנותרים נראים דמויות מרחפות.

הפסלים במערה 3 שמורים היטב. וישנו מוצג כאווטארים וצורות שונות, כגון וישנו עומד עם שמונה זרועות; וישנו יושב על הנחש בעל הברדס ששה בצד המזרחי של המרפסת; וישנו כנראסימהה (אווטאר אדם-אריה); וישנו בתור וראהה (אווטאר אדם-חזיר בר) מציל את כדור הארץ; האריהארה (חצי שיווה, חצי וישנו והשוויון ביניהם); ואוואטרים של טריוויקרמה-ואמאנה. בקיר האחורי יש גילופים של וידיאדהארה . המערה מציגה סצנות קמאדווה רבות בזיזים של העמודים, שבהן אישה וגבר נמצאים בחיבוק חיזור או מיתונה ארוטיות.

היבטים של התרבות, הקוסמטיקה והלבוש במאה ה-6 ניכרים באמנות שפוסלה במערה זו, ומעידים על מסורת מתוחכמת.

מערה 4

הטירתנקרה פרשוואנאתה

בהובאלי במערה 4 הג'יינית

רצפת מערה 4 ממוקמת סמוך וממזרח למערה 3, נמוכה יותר ב-3 מטרים והיא הקטנה מבין הארבע. היא מוקדשת לטירתנקרה , הדמויות הנערצות של הג'ייניזם. הוא נבנה לאחר שלושת הראשונים, בחסות מלכים הינדים בחלק מאוחר יותר של המאה ה-7. כמה חוקרים טוענים כי ייתכן שהמערה הזו נוצרה במאה ה-8. סביר להניח שחלק מהקישוטים נוספו במאות מאוחרות יותר עד למאה ה-11 או ה-12 בערך.

כמו המערות האחרות, מערה 4 כוללת גילופים מפורטים ומגוון רחב של מוטיבים. למערה כניסה עם חמישה מפרצים עם ארבעה עמודים מרובעים - כל אחד עם זיזים וכותרות. בחלק האחורי של המרפסת הזו יש אולם עם שני עמודים נפרדים ושני עמודים מחוברים. המעבר הראשון הוא מרפסת באורך 9.4 מטרים וברוחב 2 מטרים, המשתרעת לעומק של 4.9 מטרים. מהאולם מובילות מדרגות אל קודש הקודשים, שרוחבו 7.8 מטרים והמשתרע לעומק של 1.8 מטרים.

בתוך המערה יש גילופים עיקריים של פרשוואנאתה בהובאלי ומאהאווירה עם תצוגה סמלית של טירתנקרות אחרות. בהובאלי עומד בתנוחת המדיטציה קיוצארגה עם קנוקנות של גפנים כרוכים סביב רגלו, האיקונוגרפיה הקלאסית שלו. פרשוואנאתה מוצג עם קוברה עם חמשת הראשים. מאהאווירה מיוצג יושב על כס אריה, שסימני הזיהוי שלו אינם גלויים ומזוהה על ידי כמה חוקרים פשוט כ"ג'יין יושב". דמות זו מוקפת בתבליטים של מלווים עם צ'אורי (מניפות), סרדולות וראשי מקארה. גילופים אחרים כוללים אינדרבהוטי גאוטמה מכוסה בארבעה נחשים, ברהאמי וסונדארי. בקודש הקודשים מופיעה דמותו של מאהאווירה נחה על הדום המכיל כתובת קאנדה מהמאה ה-12 המציינת את מותו של אדפ בשם ג'קאווה. עשרים וארבע תמונות קטנות של טירתנקרות ג'יינים חרוטות על העמודים והקירות הפנימיים. בנוסף ישנם דמויות של יאקשה, יאקשיני ופדמאוואטי .

היצירה האמנותית, האייקונים המייצגים רעיונות ואת המוטיבים במערת בדאמי 4, אומרת ליסה אוונס, דומה לאלו של מערות ג'ייניות הסמוכות באיהולה והמערות הג'ייניות במערות אלורה, הרבה יותר צפונה בצפון מהאראשטרה.

מערות אחרות

מימין: המערה השנויה במחלוקת לאורך אגם אגאסטייה בצד הנגדי של ארבע המערות הממוספרות; משמאל: איקונוגרפיה של וישנויזם.

מלבד המערות הממוספרות, בדאמי היא משכן של מונומנטים רבים של מערות אחרות ומקדשים מתקופת ימי הביניים. בצדו השני של האגם, ליד מקדש בהוטנאטה, נמצאת מערה מתקופת צ'לוקייה מהמאה ה-7–8 בעלת ממדים קטנים. בפנים, יש פסל מגולף היושב מעל כס מלכות מפוסל עם תבליטים המציגים אנשים אוחזים בצ'אורי (מניפות), פיקוס קדוש, פילים ואריות בתנוחת תקיפה. בצד אחד של הפסל צ'אקרה, בצד השני קונכייה. הפסל עונד שפע תכשיטים וחוט על חזהו. חזיתו של פסל זה פגומה ופניו חסרות.

ישנן מספר תאוריות לגבי השאלה את מי מייצג הפסל. תאוריה אחת גורסת כי מדובר בתבליט של הבודהה בתנוחת ישיבה. זה נתמך על ידי שני נושאי צ'אורי שעשויים להיות בודהיסטוות משני צדי הבודהה. לפי ג'ורג' מייקל, ההילה, הפיקוס הקדוש והשמלה דמוית הגלימה מעידים על כך שזהו במקור פסל בודהה. על פי ב. ו. שטי - ארכאולוג ואוצר של מוזיאון הנסיך מוויילס של מערב הודו, המערה לא הוסבה אך מלכתחילה ייצגה מחווה למייאמוהא של הפוראנות ההינדיות, או בודהוואטארה וישנו (אווטאר תשיעי של וישנו). תאוריה זו נתמכת על ידי הצ'אקרה , הקונכייה והתכשיטים הכלולים באיקונוגרפיה שלו. הסגנון מצביע על כך שהוא כנראה נחצב במאה ה-8 או לפניה.

גילוף סלע במערה קטנה של אננטאשאיאנה וישנו.

תאוריה נוספת שנמצאה בטקסטים מהתקופה הקולוניאלית כמו אחת מאת ג'ון מאריי - מיסיונר בהודו הבריטית וחוקר ג'ייניזם, קובעת שהדמות העיקרית שנחצבה במערה 5 היא זו של דמות ג'יינית. לפי תאוריה שלישית, מאת הנרי קוזנס וא' סונדרה - ארכאולוגים הנתמכים באגדות מקומיות, הפסל הוא של מלך קדום; בתצלום של הפסל שצולם לפני שנפגעו פניו, הדמות חסרה את מקלעת השיער המכונה אושנישה שמפוסלת בדרך כלל על ראשו של הבודהה. לפסל מספר קישוטים יוצאי דופן שאינם מקובלים בפסלי בודהה כגון טבעות לאצבעות, שרשרת ורצועת חזה; הוא לובש חוט יג'נופאוויטה הינדי וראשו סגנונית קרוב יותר לראש ג'ייני מאשר לראש של בודהה. מאפיינים אלה מראים שהפסל עשוי להיות של מלך המיוצג עם מאפיינים של מסורות שונות. לדברי קרול רדקליף בולון - עוזרת אוצרת בגלריה לאמנות סמיתסוניאן פריר, התאריך והזהות של הפסל הראשי במערה 5 נותרו חידה.

קרוב למערה השנויה במחלוקת יש מונומנטים נוספים. אחד מהם הוא מקדש קטן המורכב מגילוף סלע מהמאה ה-7 של אננטאשאיאנה וישנו, או וישנו שוכב עם לקשמי וגארודה בתנוחת נמסטה. וישנו מוצג כשהוא מחדש את המחזור הקוסמי על ידי לידת כל הקיום. מעל התבליט המגולף השוכב נמצאים עשרת האווטרים של וישנו - מַצְיָה, קוּרְמָה, וָרָהָה, נָרָסִימְהָה, וָמָנָה, פָּרָשוּרָאמָה, ראמה, קרישנה, בָּלָרָאמָה (או בודהה) וקָלְקִי. בין הנרסימהה לוואמנה מוצג תבליט של חוט ברהמה המחובר לטבורו של וישנו. משמאל לתבליט מתואר השילוש - וישנו, שיווה וברהמה, ואילו מימין זוג אנושי ופרה עם עגל יונק.

בשנת 2013, דיווח מנג'ונת סולולי - עוזר מנהל מחוז בגאלקוט העובד עבור ממשלת מדינת קרנאטקה, על גילוי של מערה נוספת עם 27 גילופי סלע, כ-500 מטרים מארבע המערות הראשיות. מים זורמים כל השנה מהמערה שהתגלתה באותה שנה. מתוארים בה וישנו ואלים הינדיים אחרים, והיא כוללת כתובת בכתב דוואנגרי. התיארוך של גילופים אלה אינו ידוע.

לקריאה נוספת

• Prasanna Kumar Acharya (2010). An encyclopaedia of Hindu architecture. Oxford University Press (Republished by Motilal Banarsidass). ISBN 978-81-7536-534-6.
• Prasanna Kumar Acharya (1997). A Dictionary of Hindu Architecture: Treating of Sanskrit Architectural Terms with Illustrative Quotations. Oxford University Press (Reprinted in 1997 by Motilal Banarsidass). ISBN 978-81-7536-113-3.
• Vinayak Bharne; Krupali Krusche (2014). Rediscovering the Hindu Temple: The Sacred Architecture and Urbanism of India. Cambridge Scholars Publishing. ISBN 978-1-4438-6734-4.
• Alice Boner (1990). Principles of Composition in Hindu Sculpture: Cave Temple Period. Motilal Banarsidass. ISBN 978-81-208-0705-1.
• Alice Boner; Sadāśiva Rath Śarmā (2005). Silpa Prakasa. Brill Academic (Reprinted by Motilal Banarsidass). ISBN 978-8120820524.
• Burgess, James (1880). The Cave Temples of India. W.H. Allen & Company. p. 405. נבדק ב-2 באפריל 2016. {{cite book}}: (עזרה)
• A.K. Coomaraswamy; Michael W. Meister (1995). Essays in Architectural Theory. Indira Gandhi National Centre for the Arts. ISBN 978-0-19-563805-9.
• Dehejia, V. (1997). Indian Art. Phaidon: London. ISBN 0-7148-3496-3.
• Fergusson, James (1880). The Caves Temples of India. W. H. Allen. נבדק ב-2 באפריל 2016. {{cite book}}: (עזרה)
• Adam Hardy (1995). Indian Temple Architecture: Form and Transformation. Abhinav Publications. ISBN 978-81-7017-312-0.
• Adam Hardy (2007). The Temple Architecture of India. Wiley. ISBN 978-0470028278.
• Adam Hardy (2015). Theory and Practice of Temple Architecture in Medieval India: Bhoja's Samarāṅgaṇasūtradhāra and the Bhojpur Line Drawings. Indira Gandhi National Centre for the Arts. ISBN 978-93-81406-41-0.
• Harle, J.C., The Art and Architecture of the Indian Subcontinent, 2nd edn. 1994, Yale University Press Pelican History of Art, ISBN 0300062176
• Monica Juneja (2001). Architecture in Medieval India: Forms, Contexts, Histories. Orient Blackswan. ISBN 978-8178242286.
• Stella Kramrisch (1976). The Hindu Temple Volume 1. Motilal Banarsidass (Reprinted 1946 Princeton University Press). ISBN 978-81-208-0223-0.
• Stella Kramrisch (1979). The Hindu Temple Volume 2. Motilal Banarsidass (Reprinted 1946 Princeton University Press). ISBN 978-81-208-0224-7.
• Michael W. Meister; Madhusudan Dhaky (1986). Encyclopaedia of Indian temple architecture. American Institute of Indian Studies. ISBN 978-0-8122-7992-4.
• George Michell (1988). The Hindu Temple: An Introduction to Its Meaning and Forms. University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-53230-1.
• George Michell (2000). Hindu Art and Architecture. Thames & Hudson. ISBN 978-0-500-20337-8.
• Michell, George l (2014). Temple Architecture and Art of the Early Chalukyas: Badami, Mahakuta, Aihole, Pattadakal. Niyogi Books. ISBN 978-93-83098-33-0.
• Michell, George (2017). Badami, Aihole, Pattadakal. Jaico (Reprinted, Orig Year: 2011). ISBN 978-81-8495-600-9.
• Thapar, Bindia (2012). Introduction to Indian Architecture. Tuttle Publishing. ISBN 978-1-4629-0642-0.
• T. A. Gopinatha Rao (1993). Elements of Hindu iconography. Motilal Banarsidass. ISBN 978-81-208-0878-2.
• Ajay J. Sinha (2000). Imagining Architects: Creativity in the Religious Monuments of India. University of Delaware Press. ISBN 978-0-87413-684-5.
• Burton Stein (1978). South Indian Temples. Vikas. ISBN 978-0706904499.
• Burton Stein (1989). The New Cambridge History of India: Vijayanagara. Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-26693-2.
• Burton Stein; David Arnold (2010). A History of India. John Wiley & Sons. ISBN 978-1-4443-2351-1.
• Kapila Vatsyayan (1997). The Square and the Circle of the Indian Arts. Abhinav Publications. ISBN 978-81-7017-362-5.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מערות בדאמי בוויקישיתוף

• Article about Execution of the Paintings and their Sources, Donald Wilber (section on Badami cave temple paintings)
• Article about Paintings at Badami, Stella Kramrisch
• Compilation of photographs, videos and aerial images
• Badami Cave Temples four ancient rock cut temples|Wondermondo