אינפלציה

אִינְפְלַצְיָה היא תהליך כלכלי של עלייה כללית, מתמשכת וקבועה במחירו של סל מוצרים נתון במונחי המטבע המקומי.

תופעת האינפלציה מוגדרת כעליית מחירים וירידה מתמשכת בערכו של המטבע המקומי. משמע, שבמשך הזמן אפשר לקנות באותו המטבע פחות מוצרים, מה שמוביל לירידה בכוח הקנייה של המטבע. מצב הנקרא פיחות. בפשטות, התמורה המתקבלת עבור כל יחידת מטבע הולכת וקטנה עם הזמן. אינפלציה נוצרת כאשר האמון במטבע הנסחר בקהילה מסוימת נחלש, דבר המוביל לירידת ערך של אותו מטבע. מצב זה משפיע על כח הקניה של המטבע, תחילה בשוק המקומי, ומוביל להחלשות של אותו מטבע גם בערך היחסי של אותו מטבע ביחס למטבעות אחרים בעולם. תופעה זו נקראת "פיחות מתמשך" המאפיינת את ירידת ערכו של המטבע בהשוואה למטבעות של מדינות אחרות בהן שיעורי האינפלציה (מלטינית inflationem (nom. inflatio) לנפח) נמוכים יותר. תנודתיות זו משתנה עם הזמן, ועל כן לא תמיד רואים קשר ישיר בין האינפלציה לשער החליפין כיוון ששער החליפין (ערכו של כל מטבע ביחס למטבעות אחרים) מושפע מגורמים רבים המשתנים בכל עת באופן כללי בעולם.

מקרה קיצוני של אינפלציה נקרא היפר-אינפלציה (אינפלציה דוהרת) המתאר מצב בו ישנה אינפלציה גבוהה כאשר שיעור האינפלציה הולך וגדל מבלי להגיע לשווי משקל. המצב ההפוך לאינפלציה הוא דפלציה, בו קיים תהליך של ירידה כללית ומתמשכת במחירים ועליית ערך המטבע. מצב מאוזן נקרא יציבות מחירים, המתאר מצב בו אין שינוי או שיש שינוי זעיר ברמת המחירים. ממשלות שמנסות ליצב את האינפלציה מבצעות רפלציה, מעבר ממצב דפלציוני ליציבות מחירים או אף לאינפלציה מתונה, או מיתון של תהליך דפלציוני.

מגלה האינפלציה הוא ג'ורג' מקיריי, שנולד בשנת 1823.

היסטוריה

שטר של 100 מיליארד דולר מזימבבואה שהודפס בתקופת האינפלציה בשנת 2008

תופעות שניתן לכנותן אינפלציה התרחשו לפרקים במהלך ההיסטוריה, מאז תחילת השימוש הנרחב בכסף. דון פארלברג, ב"ניתוח והיסטוריה של האינפלציה" שלו מונה 15 מקרים בולטים שהתרחשו במהלך אלפיים השנים האחרונות, החל ברומא העתיקה (בין שנת 150–300) וכלה בארצות הברית (1987-1933). מקרים בולטים היו האינפלציה בתקופת הדבר השחור (1351-1347), ספרד במאה השש עשרה, ארצות הברית בזמן מלחמת העצמאות ומלחמת האזרחים והמהפכה הצרפתית.

במאה העשרים היה מספר רב של מקרים של אינפלציה מהירה במיוחד או היפר-אינפלציה. דוגמאות מוכרות הן גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, רוסיה אחרי פירוק ברית המועצות, ברזיל בין 1933–1988, סין בתקופת מלחמת האזרחים והמהפכה הקומוניסטית, ארגנטינה (מספר פעמים בעשרות השנים האחרונות), זימבבואה ב-2009-2006 וישראל בין 1973 ו-1985.

על–פי פארלברג, כל המקרים בהם התרחשה אינפלציה נבעו מ"שינוי במכנה המשותף לכל המחירים — כסף". ניתן להבחין, עם זאת, בשני סוגים עיקריים של התרחשות אינפלציונית: מהלומה אינפלציונית קצרה ואלימה, שבאה בעקבות אירוע טראומטי כמו מלחמה, מהפכה או שינוי מוניטרי משמעותי; ואינפלציה מתמשכת, שבה שיעור העלייה השנתית במדד המחירים היה נמוך יותר, שנבעה בדרך כלל משימוש במדיניות מוניטרית אינפלציונית לאורך זמן.

"מהלומות אינפלציוניות" התרחשו במקרים כמו הדבר השחור שגרם למות חלק נכבד מהאוכלוסייה באמצע המאה הארבע עשרה, אינפלציית ג'ון לו באנגליה (1720-1717) בעקבות הכנסת כסף נייר לשימוש, מלחמת העצמאות של ארצות הברית (1780-1775), המהפכה הצרפתית (1796-1790), מלחמת האזרחים בארצות הברית (1865-1861), המשבר הכלכלי בגרמניה (1933-1920) והמשבר ברוסיה (1924-1913) סביב תקופת מלחמת העולם הראשונה, המשבר בהונגריה (1946-1945) אחרי מלחמת העולם השנייה, והמשבר בסין (1949-1937) בזמן מלחמת האזרחים והמהפכה הקומוניסטית. את המקרים הללו אפיינו אובדן שליטה על המטבע, כלומר, על הדפסת הכסף, או הדפסת כסף יזומה בהיקף גדול על–ידי שליטים שעלו במהפכה כדי לממן את הוצאותיהם, לשלם לחיילים, לשחוק חובות חיצוניים, וכדומה. חריג בולט הייתה אינפלציית הדבר השחור, שנבעה מצמצום חד בכמות הסחורות בעקבות הירידה החדה בגודל האוכלוסייה.

"אינפלציה מדורגת" התרחשה לאורך שנים באימפריה הרומית (301-150), שם נהגו הקיסרים לדלל את אחוז המתכות היקרות במטבעות שטבעו; בספרד במאה השש עשרה שם, כפי שמתאר חואן דה מריאנה ב"מסה על השתנות הכסף" התלווה להזרמת הבוליון מאמריקה גם דילול באחוז המתכות היקרות במטבעות; בברזיל (1988-1937) שם עשתה הממשלה שימוש מסיבי בהרחבה מוניטרית; בארצות-הברית (1988-1933) שם התרחשה הרחבה אינפלציונית כחלק ממדיניות הניו דיל ומאוחר יותר הקיינסיאנית; וכן הלאה.

בשנת 2007–2008 התרחש תהליך אינפלציה במדינת זימבבואה, אשר הגיע לשיעור שנתי של כ-11,200,000%. עקב עליית המחירים המואצת נאלצה ממשלת זימבבואה להדפיס בכל זמן קצר שטרות כסף עם יותר ויותר אפסים כדי לאפשר שימוש יעיל בהם. השטר הגדול ביותר שהודפס היה של 100 טריליון ($\ 10^{14}$) דולר זימבבואה, שהודפס בתחילת שנת 2008 ולאחר כשבוע הוחלף בסדרת שטרות חדשה שבה הורדו 10 אפסים מהמספר.

מדידה

ערכים מורחבים – קרן המטבע הבינלאומית, OECD

מדידה שיטתית של גובה המחירים בשוק ובעקבות זאת של האינפלציה החלה במדינות המערב בסוף המאה התשע–עשרה והפכה לתופעה רווחת אחרי מלחמת העולם הראשונה. מדידות מוקדמות יותר מבוססות לרוב על הערכות ואומדנים והן מדויקות הרבה פחות.

אינפלציה נמדדת בדרך כלל באמצעות הרכבת "סל מוצרים" הכולל מגוון מוצרים ושירותים בכלכלה (לרוב על בסיס נתונים המלוקטים על ידי רשויות ממשלתיות). המחירים משולבים למדד מחירים כולל המודד את רמת המחירים הממוצעת (והשתנותה). קצב האינפלציה הוא אחוז השינוי במדד זה מנקודת בדיקה אחת למשנתה. כמה כסף צריך בשביל לקנות את סל המוצרים כעת ייתן מושג האם ערך המטבע ירד (אינפלציה) או עלה.

בישראל נמדדת האינפלציה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, גוף האמון על פי חוק על מדידתה. הלשכה מבצעת מספר מדידות, על פי מספר מדדים שונים: מדד המחירים לצרכן עם ובלי פירות וירקות, מדד המחירים הסיטונאיים לתפוקת תעשייה, מדד מחירי תשומות בבנייה למגורים, מדד מחירי תשומות בסלילה, ומדד תשומות בענף החקלאות. החל משנת 2019 נכללים במדד גם מחירי שכירות הדירות (מחירי הדירות אינם נכללים במדד). מדדים אלו הורכבו תוך שימוש בתקנים שנקבעו בשיתוף עם קרן המטבע הבינלאומית.

אינדיקציה נוספת לערך המטבע הוא שער החליפין בין המטבע למטבעות אחרים, אולם לא תמיד שתי האינדיקציות זהות לחלוטין.

גורמי האינפלציה

הכלכלנים חלוקים בדעתם לגבי הסיבה לקיומה של האינפלציה, ולפיכך גם הפתרונות שהם מציעים שונים.

אינפלציה מתרחשת בעקבות גידול חריג בהיקף אמצעי התשלום העומד לרשות הציבור, מעל ומעבר לגידול בייצור ובזרימת השקעות ממקורות חוץ. הגורם המפקח על אמצעי התשלום הוא בדרך כלל המדינה באמצעות הממשלה או הבנק המרכזי. ברוב ארצות העולם מקובל שהמדינה היא היחידה המוסמכת להדפיס שטרות כסף ומטבעות, והיא אמורה לפקח על מתן אשראי והלוואות בידי גורמים פרטיים. אינפלציה יכולה להיגרם גם כתוצאה ממחסור חמור בסחורות, בפרט במוצרים חיוניים, כשהיקף אמצעי התשלום נותר יציב ולא מצטמצם.

במהלך המאה ה-20 התגבשה בקרב הכלכלנים התובנה כי פער זה בין כמות הכסף לכמות הסחורות והשירותים נובע מהגדלה מתמשכת של היצע הכסף. מילטון פרידמן בספרו "ההיסטוריה המוניטרית של ארצות הברית" קבע כי "אינפלציה היא תמיד ובכל מקום תופעה מוניטרית", כלומר תופעה הקשורה בכמות הכסף במשק ולא בגורמים חיצוניים כמו יכולת הייצור של המשק. תופעה זו נובעת מכך שהסמכות להדפיס כסף נתונה בידי הממשלה, ובמצבים כמו מלחמה או אי–יציבות פוליטית הממשלה תתפתה להדפיס כסף רב כדי להעשיר את קופתה, על אף שהתוצר של המשק לא גדל באותו הקצב. במצב כזה, באופן טבעי תתקיים עלייה מתמדת בכמות הכסף בלא שהעלייה בכמות התוצר תשיג אותה. בעקבות כך גורסים כלכלנים אלה כי יש ליטול את הסמכות להדפיס כסף מהממשלה ולהותירה בידי הבנק המרכזי שיפעל באופן עצמאי.

הגדלת היצע הכסף עשויה להיווצר גם על–ידי גורמים אחרים. לדוגמה, גילוי כמויות גדולות של זהב וכסף על–ידי הספרדים באמריקה הוביל לעלייה של 300 אחוז במחירים בספרד במהלך המאה ה-16 (ההשפעה על האינפלציה במדינות אחרות הייתה קטנה בשל ההיקף המצומצם של המסחר הבינלאומי). כמו כן קיימים גורמים נוספים לאינפלציה. כך לדוגמה קיימת אינפלציה שסיבתה היא צמצום משמעותי בכמות הסחורות והשירותים במדינה, בלי שיהיה צמצום מקביל בכמות הכסף. מצב כזה עשוי להיגרם, למשל, בעקבות תקופה מתמשכת של בצורת או צמצום מתמשך בשטחים הראויים לעיבוד חקלאי.

מספר אסכולות בתחום הכלכלה הציגו וריאציות והסתייגויות שונות לכלל זה והוסיפו המלצות מדיניות שונות לאופן השליטה (או אי השליטה) הרצוי באינפלציה.

התאוריה המוניטריסטית

התאוריה המוניטריסטית, שנציגה הבולט ביותר הוא מילטון פרידמן גורסת כי אינפלציה היא תופעה מוניטרית הנובעת מגידול בהיצע הכסף (או בכמות הכסף כפול 'מהירות המחזור' של הכסף) בשיעור הגבוה מהתרחבות גודל הכלכלה. גידול זה נובע תמיד, בעיקרו, משינוי יזום של היצע הכסף על ידי הממשלה או על ידי הבנק המרכזי, והוא מבוצע בעיקר באמצעות שינויים בשערי הריבית או בהזרמה ישירה של כסף ("הדפסת כסף"). שינויים כאלו קובעים את "יוקר" הכסף לגורמים המתווכים את היצע הכסף לציבור, כמו בנקים וגורמים פיננסיים מוסדיים אחרים.

מבחינתם של המוניטריסטים, הנתון החשוב ביותר להיצע הכסף (בארצות הברית) הוא M1, שהוא סכום הכולל את סך כל המטבעות וכסף הנייר שבמחזור (M0) בתוספת סכומי הכסף הנמצאים בחשבונות המחאות (עובר-ושב).

בהשפעת ארצות הברית ובריטניה, הפכה התאוריה המוניטריסטית למקובלת בין כלכלנים וראשי בנקים מרכזיים בעולם, אם כי במרכז אירופה היא פחות מקובלת. ראשי בנקים מרכזיים מהאסכולה הזו, רואים את תפקידם כבקרה של היצע הכסף המצרפי כך שיוותר ברמה אחידה לאורך זמן, בעיקר באמצעות שינויים בגובה הריבית שקובע הבנק המרכזי.

בישראל, מנוהלת מדיניותו של בנק ישראל לפחות מאז אמצע שנות השמונים בהתאם למדיניות המוניטריסטית, כשנגיד הבנק הקודם, סטנלי פישר, נחשב אחד המוניטריסטים הבולטים היום. מדיניותו של בנק ישראל לאורך השנים כוונה, בהתאם לתפישה המוניטריסטית, לרסן את האינפלציה ולקבע גידול בקצב אחיד של היצע הכסף במשק באמצעות קביעת ריבית בשיעור גבוה יחסית, כך שלקיחת הלוואות נעשית יקרה יותר. הגבלה עקבית כזו של הגידול בהיצע הכסף נחשבת לסיבה לקיום אינפלציה ברמה נמוכה לאורך שנים.

התאוריה האוסטרית

התאוריה של האסכולה האוסטרית מעלה טענה בסיסית דומה לזו של המוניטריסטים בקביעתה כי אינפלציה היא גידול בכמות הכסף והאשראי כשהכוונה היא לכמות הכסף שבמחזור ולכסף "בשלות אפס", המכונה MZM, שהוא סך כל הכסף הזמין באופן מיידי לבעלי חשבונות בנקים. שינוי חריג בהיצע הכסף יכול להיגרם, על פי התאוריה האוסטרית, אך ורק בעקבות מדיניות יזומה של הדפסת כסף על ידי הממשלה או הבנק המרכזי.

הגישה האוסטרית שונה מן הגישה המוניטריסטית בכך שהיא אינה בוחנת את כמות הכסף אלא את איכות הכסף. לפי גישה זו, אין דבר רע באופן מובנה בגידול או בקיטון בהיצע הכסף (ובעקבותיו במחירים), כל עוד אלו קשורים ונקבעים על פי שינויים ממשיים בשוק.

דוגמה מובהקת לחילוקי הדעות בין האסכולות ניתן למצוא בהתנהגות המשק האמריקני בשנות העשרים, קודם לשפל הכלכלי הגדול. על פי תפישת האסכולה המוניטריסטית, התנהגותו של הבנק הפדרלי לאורך העשור הייתה ראויה לשבח, כיוון ששמר על יציבות המחירים ועל גידול קבוע וסדיר בהיצע הכסף.

על פי תאוריית מחזור העסקים של האסכולה האוסטרית, לעומת זאת, בגלל ייעול ושיפור הליכי הייצור לאורך שנות העשרים, הייתה צריכה להתרחש בארצות הברית ירידת מחירים מסוימת (כלומר, דפלציה) והעובדה שבפועל הייתה עליה בהיצע הכסף ועלייה קלה במחירים מעידה על כך שהבנק הפדרלי נקט למעשה צעדים אינפלציוניים משמעותיים.

במילים אחרות, על פי הגישה האוסטרית, ההתמקדות אינה צריכה להיות בכמות הכסף כעניין טכני גרידא. לתפישתם, כאשר יש שינויים בהיצע הכסף הנובעים מייעול ייצור, זרימת השקעות חוץ או, לחלופין, אסון טבע או העלאת מחיר בגלל שינוי חריף בהיצע של משאב, יש להתיר למשק "לבטא" שינוי זה באמצעות אינפלציה או דפלציה זמניות. אלו לא יימשכו כל עוד לא יהיה להן תמריץ בפעולות של הבנק המרכזי. מסיבה זו, גורסת האסכולה האוסטרית כי אסור להעניק לבנק המרכזי שליטה באספקת הכסף ויש להותיר זאת לכוחות השוק (גישה זו מעדיפה חזרה לתקן מבוסס סחורה, עם העדפה ל"תקן הזהב" מפני שהוא כבר מוכר והוכיח את עצמו בעבר).

אינפלציית דחף-ביקוש

אינפלציית דחף-ביקוש הוא שמה של תאוריה נאו-קיינסיאנית הגורסת כי אינפלציה נוצרת כאשר הביקוש המצרפי במערכת כלכלית עולה על ההיצע המצרפי. במקרה כזה, נוצרת תופעה שבה "יותר מדי כסף רודף אחר פחות מדי מוצרים" או "יותר מדי הוצאה כספית רודפת אחרי פחות מדי מוצרים," שכן על פי תפישת התאוריה, רק כסף שהוצא לצריכה (בניגוד להוצאת כסף בתהליך הייצור) יכול לגרום לאינפלציה. באופן טבעי, כאשר הביקוש עולה, עולים גם המחירים. לפי התאוריה, במצב כזה התוצר הלאומי הגולמי אמור לעלות ואילו האבטלה אמורה לרדת כאשר הכלכלה נעה לאורך עקומת פיליפס.

כדי להסביר כיצד יכולה להתקיים תופעה יציבה שבה הביקוש עולה על ההיצע, בניגוד לכלל היצע וביקוש, טוענים חסידי התאוריה כי הדבר ייתכן אם במשק קיים מצב של תעסוקה מלאה ואין אפשרות להגביר או לייעל את הייצור כך שתדביק את הגידול בביקוש. במילים אחרות, מונח שייתכן מצב בו כמות הכסף שבידי הצרכנים אינה תלויה (או לכל הפחות, אינה תלויה באופן מוחלט) בשינויים בייצור. בתפישה הכלכלית הקלאסית, מקובל היה להניח כי הכסף העומד לרשות הצרכנים מגיע לידיהם מידי היצרנים (לדוגמה, באמצעות משכורות) ולכן, כאשר הייצור אינו מוגבר או מיועל מהר מספיק, תהיה נטייה להקטנת כמות הכסף שבידי הצרכנים, בהתאמה לכמות הכסף שיכולים לשלם היצרנים. על–פי תאוריה זו, ייתכן מצב שבו מנגנון זה לא יפעל.

תופעת ה"סטגפלציה" בשנות השבעים, שבה הייתה אבטלה גבוהה במקביל לאינפלציה גבוהה, עמדה בסתירה לתאוריה ולעקומת פיליפס. על–פי התאוריה, אינפלציית דחף-ביקוש יכולה להתקיים רק במצב שבו יש תעסוקה מלאה ואין אפשרות להגביר או לייעל את הייצור במידה מספקת. במקרה כזה, על–פי התאוריה, ישנו לחץ ביקוש הגורם לאינפלציה. כאשר ישנה אבטלה, לעומת זאת, איננו אמורים להיתקל בלחץ ביקוש, משום שכמות הכסף העומדת לרשות הצרכנים לצריכה קטְנה (בגלל האבטלה).

תופעת הסטגפלציה גרמה לרוב המקרו-כלכלנים לזנוח את התאוריה לפיה ישנו קשר פשוט, ניתן לחיזוי ועקבי בין אבטלה לאינפלציה. נעשו מספר ניסיונות להסביר את הבעיה שהתגלתה עם התאוריה באמצעות תאוריית ציפיות רציונליות שניסתה להסביר את התופעה על בסיס מערכת הציפיות הרציונליות של צרכנים, או שעור אבטלה באינפלציה לא מואצת (NAIRU), שהבחינה בין התרחשות בטווח הקצר והארוך או להגביל את התחום שבתוכו אמורה העקומה לפעול. גם תאוריה מתוקנת זו התבררה כחיזוי מורכב ובלתי צפוי משסברו בשנות התשעים, כאשר בארצות הברית נוצר מצב של אינפלציה נמוכה במקביל לאבטלה נמוכה.

תאוריית אינפלציית דחף-ביקוש נועדה לשמש כלי מעשי בידיהם של קובעי מדיניות לשליטה וניהול של המשתנים הכלכליים העיקריים. העיקרון היסודי שלה הוא שגידול בהיצע הכסף או אינפלציה ימנעו שתי רעות גדולות בהרבה: אבטלה ושפל כלכלי. מובן שאם נדחית הטענה הלא סבירה כי כסף נוצר מאליו, מקובלת גם כאן ההנחה כי הגדלת היצע הכסף כרוכה בפעולה של הממשלה או הבנק המרכזי, כפי שקיינס ממליץ לעשות באמצעים כמו ריבית נמוכה מאוד לאורך זמן. במובן זה, ההסבר הממשי של התאוריה לקיום האינפלציה אינו שונה באופן מהותי מזה של המוניטריסטים או האוסטרים, למשל. כישלונה לכאורה של התאוריה במבחן המעשי בשנות השבעים גרם במידה רבה לזניחתה ככלי מדיניות ברוב מדינות המערב ואימוץ תאוריות מוניטריסטיות.

אינפלציית הלם-היצע

אינפלציית הלם היצע או אינפלציית דחף-עלות היא גרסה משופרת של תאוריית אינפלציית דחף-היצע שהעלו הנאו-קיינסיאנים. לפי תאוריה זו, ניתן 'להציל' את עקומת פיליפס אם טוענים כי במקרים שבהם עקומת פיליפס אינה תואמת למצב הנוצר (למשל סטגפלציה, קיום אבטלה ואינפלציה גבוהות בו זמנית) התרחשה האינפלציה בגלל גידול משמעותי ופתאומי בעלות מוצרים או שירותים חשובים שאין להם חלופה זמינה.

עליה כזו אמורה לגרום, לפי התאוריה ל"הלם היצע" הגורם לעליית שיעור האינפלציה באופן חד. בעקבות זאת, חלים שינויים בציפיות של צרכנים לאינפלציה עתידית, המשק "מוצמד" יותר ויותר לאינפלציה ונוצרת סחרחרת עלייה במחירים ובשכר.

טענת נגד של המוניטריסטים לתאוריה זו היא שכאשר עולה המחיר של מוצרים ושירותים מסוימים, אם היצע הכסף הכולל אינו משתנה בעקבות פעולה של הבנק המרכזי, יביא הדבר לירידה בהיצע הכסף הכולל הזמין לצרכנים לרכישת מוצרים אחרים, כך שהעלייה במקום אחד תאוזן בירידה במקום אחר. כתגובה לטענת הנאו-קיינסיאנים שמשבר הנפט גרם לאינפלציה של שנות השבעים (הפתרון מבחינת התאוריה לבעיית הסטגפלציה) משיבים המוניטריסטים בדוגמת שנות השמונים, בהן הייתה ירידה במחיר הנפט ללא ירידה מקבילה באינפלציה.

תגובת הנאו-קיינסיאנים הייתה הטענה שבשל העובדה שירידת מחירים היא אטית יותר מעליית מחירים (תופעה המכונה "דביקות כלפי מטה"), עדיין תיווצר אינפלציה, שדעיכתה תהיה אטית יחסית. הממשלה, שתרצה להימנע מירידה כזו שמשמעותה מיתון תפעל כדי למנוע תופעה כזו. ובמלים אחרות, הנאו-קיינסיאנים מקבלים כאן פעם נוספת את הטיעון המוניטריסטי-אוסטרי כי הגורם הממשי לאינפלציה הוא הזרמת כספים על ידי הממשלה, אך טוענים כי הפתרון המוצע על–ידי תאוריית אינפלציית הלם היצע משמש כלי מדיניות טוב יותר.

שימוש במדיניות פיסקלית לעומת מוניטרית

ערך מורחב – בנק מרכזי

ראו גם – מדיניות פיסקלית, מדיניות מוניטרית

אינפלציה מובנית

טיעון שלישי של הנאו-קיינסיאנים, חלק מדגם המשולש שלהם להסברת התופעה, הוא שישנם מקרים בהם הציפיות של הצרכנים להמשך עליית המחירים בעקבות עלייה ראשונית מביאה להיווצרות אינפלציה מובנית, בה העובדים מנסים לצמצם את השפעתה של האינפלציה על שכרם באמצעות דרישה להעלאות תכופות או מנגנוני הצמדה, כך שהאינפלציה מזינה את עצמה, כשהעלאות מחירים רודפות דרישות להעלאת משכורות, וכן הלאה.

תיאור זה של המצב, המקובל בקווים כלליים על כל האסכולות הכלכליות המרכזיות, לא נוגע בשאלת הסיבה לאינפלציה, אלא רק בהסברים להתמשכותה. הכוח המניע במקרה זה, כמו בהסברים הנאו-קיינסיאניים והסברים אחרים, נותר עדיין הזרמת כספים (הגדלת היצע הכסף) על–ידי הבנק המרכזי או הממשלה.

אינפלציה מוסדית

קיימות גם דעות, שאינן מקובלות באסכולות הכלכליות המרכזיות, כגון:

• לפי ד"ר אסתר אלכסנדר, בעבר יועצת כלכלית לשרי האנרגיה והעבודה ומרצה ב-UCLA, אינפלציה גורמת להעברת כח מהשכירים לבעלי ההון עקב קיומם של שני שווקים נפרדים, למוצרי יסוד ומוצרי יוקרה, מצב המאפיין כלכלה דואלית. בתהליך זה, עודף ביקוש למוצרי יוקרה מעלה את מחירם. עליית המחירים מובילה לעלייה יחסית ברווחיהם של מוכרי מוצרי היוקרה. יצרני מוצרי היסוד מעלים אף הם מחירים, כדי להשוות את שיעור הרווח שלהם לזה של סוחרי היוקרה. לכן יורד כוח הקנייה של השכירים ודבר זה מוביל לירידה בביקוש לסחורות יסוד. עקב הירידה בביקושים מצומצמת הפעילות הכלכלית, חלה עלייה באבטלה ועליית כוח הקניה של בעלי ההון (במונחים יחסיים), שבתורה מעלה את הביקוש למוצרי יוקרה וכך הלאה.
• בספר "מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום" מוצגת תאוריה נוספת, לפיה אינפלציה היא אמצעי של העמקת הצבר. בעלי ההון הדומיננטי, אלו המחזיקים בנכסים המניבים את הרווחים הגבוהים ביותר, מגדילים את כוחם הכלכלי על ידי העלאה מהירה של מחירי המוצרים אותם הם מוכרים. העלאה זו מתבצעת בקצב מהיר יותר מאשר עליית שאר המחירים. עקב ההפרשים בשיעורי עליות המחירים, גדלים רווחי בעלי ההון הדומיננטי לעומת אלו של שאר בעלי ההון והמשקיעים.

אינפלציה כבושה

אינפלציה כבושה היא אינפלציה בקצב נמוך ממה שהיה מתבקש כתוצאה מנתונים ריאליים של המשק (כגון גירעון במאזן התשלומים בחשבון השוטף, גירעונות בתקציב הממשלתי ועוד), וזאת כתוצאה מתנאים מוניטריים (כגון כמות הלוואות, שערי חליפין ועוד) המאפשרים להנמיך את האינפלציה לזמן מה. ואולם, תנאים מוניטריים אלו אינם יכולים להתמיד לאורך זמן רב ונוטים עם הזמן שלא לשקף את מצבו הריאלי של המשק. כתוצאה מכך, כאשר לא ניתן יותר להמשיך ולקיים מצב בלתי מאוזן זה, הרי שעשויה להתחולל התפרצות אינפלציונית פתאומית המביאה לידי ביטוי את האינפלציה הכבושה אשר התקיימה קודם לכן, וקצב האינפלציה נוטה להיות גבוה באופן ניכר מקצב האינפלציה אשר התקיים בתקופת האינפלציה הכבושה.

מצב אפשרי אחד יכול להיות קשור בגירעונות בתקציבי הממשלה. כאשר אין הממשלה מעוניינת או מסוגלת לכסות את הגירעונות, היא מנסה לכסות את הגירעונות על ידי הנפקת איגרות חוב ממשלתיות במחיר הנפקה הנותן תשואה לבעליהם. במצב כזה תקציב הממשלה נוטה להיות מאוזן יותר וכמות הכסף במשק נוטה, בהתאם, להיות יציבה יותר ועל כן, קצב האינפלציה נוטה להיות נמוך יותר או אף אפסי. ואולם, כאשר מגיע זמן פדיונן של איגרות החוב הממשלתיות בסכומים הגדולים מסכומי ההנפקה, הרי שכדי להמשיך ולשמור על איזון תקציבי (המסייע ליציבות המחירים במשק) יש לגייס הפעם כמות גדולה יותר של הלוואות מהציבור באמצעות איגרות חוב, וסביר שלשם כך יבקשו בעלי איגרות החוב תשואה גבוהה יותר על מנת שיסכימו להלוות יותר כסף לממשלה, וחוזר חלילה.

ואולם, בסופו של דבר הציבור אינו יכול להגדיל עד אינסוף את כמות ההלוואות הריאליות שהוא נותן לממשלה. יתר על כן, ככל שגדלה התשואה על איגרות חוב כן עשוי לרדת התוצר במשק, מה שאף מביא בסופו של דבר לירידת הכנסות הממשלה ממיסים שונים (מס הכנסה, מע"מ וכו') ובעקבות כך להגדלה נוספת בגירעון התקציבי. בסופו של דבר, הממשלה נאלצת לפרוע את חובותיה ההולכים וגדלים על ידי הדפסת כסף נוסף, מה שאמור להביא להתפרצות אינפלציונית חזקה מהרגיל, המהווה "פיצוי" על האינפלציה הכבושה. עם זאת, התפרצות אינפלציונית שכזו יכולה להיות חד פעמית אם שוררת בציבור הבנה כי היה כאן "תיקון" של אינפלציה כבושה, ואם הממשלה עשויה להימנע בעתיד מהמדיניות אשר הביאה, בסופו של דבר, לאותה התפרצות אינפלציונית.

מצב אפשרי אחר קשור למאזן התשלומים של המדינה ולשערי החליפין של מטבעות זרים אל מול המטבע המקומי. פיחות של המטבע המקומי אל מול מטבעות זרים, סביר שיתרום מצידו לעליית מחירים ואילו ייסוף של המטבע המקומי אל מול מטבעות זרים, סביר שיתרום מצידו לירידת מחירים. גירעון במאזן התשלומים (בחשבון השוטף) של מדינה אמור, מצידו, לגרום לפיחות של המטבע המקומי וכתוצאה מכך עליית מחירים. ואולם, לעיתים קרובות המטבע המקומי אינו עובר פיחות כלל למרות הגירעון בחשבון השוטף או עובר פיחות נמוך מהמתבקש כתוצאה מאותו גירעון. מצב זה יכול, בין השאר, להיגרם על ידי הגדלת ההלוואות מחוץ למדינת ישראל כנגד צבירת גירעונות במאזן התשלומים או הגדלת האשראי המסחרי מצד ספקים מחו"ל כנגד הגידול המצטבר בגירעון השוטף.

גם מצב זה אינו יכול להתמיד בלי סוף, ואף לחוב החיצוני אשר גורמי חוץ נכונים לאפשר למדינה ישנו גבול מסוים. כאשר מדינה מגיעה לחובות חיצוניים בסכום אשר גורמי חוץ אינם מוכנים לאפשר, הרי שצפויה ירידה חדה ואף פתאומית ביתרות מטבע החוץ במדינה, מה שעשוי להביא לידי פיחות המטבע המקומי ולהתפרצות אינפלציונית בקצב הגבוה ממה שהתרחש בתקופת האינפלציה הכבושה. גם התפרצות אינפלציונית זו יכולה להיות חד פעמית, ובלבד שהדבר יובן על ידי הציבור ויימנעו בעתיד הישנות שגיאות אשר הביאו לכך.

השפעה על הכלכלה

אינפלציה נמוכה

לאינפלציה השפעות נרחבות על מערכות כלכליות. לפי התאוריה הקיינסיאנית והנאו-קיינסיאנית מצב של אינפלציה ב"עצימות נמוכה" רצוי למשק, משום שהוא מגביר את כוח הקנייה של צרכנים ואת עלות המוצרים בהדרגה ובכך מוביל לשגשוג. רעיון זה מבוסס על התפיסה שהמדד לשגשוג הוא שינויים נומינליים בביקוש המצרפי. לדוגמה, אם יוצרים אינפלציה של חמישה אחוזים, המחולקת באופן שווה לכל השחקנים במשק (כלומר, כולם נהנים מעליה של חמישה אחוזים בשכרם ומשלמים חמישה אחוזים יותר על המוצרים והשירותים שהם צורכים) הרי שהביקוש המצרפי גדל בחמישה אחוזים והושג שגשוג. אם בוחנים את המצב מנקודת המבט של השינוי הריאלי (כלומר, המוצרים הממשיים שאפשר לקנות בשוק) הרי שלא נוצר שינוי כלשהו בשוק.

הגישה המוניטריסטית מתנגדת בחריפות לעמדה הקיינסיאנית המעודדת את הממשלה לעשות שימוש באינפלציה ככלי מדיניות. על–פי המוניטריסטים, צריכה הממשלה לדבוק בעקביות ביציבות (כלומר, גידול קבוע ונמוך יחסית) בהיצע הכסף, גם כאשר ההתרחשות בשוק היא דפלציונית במהותה (כמו במצב של ייעול הייצור). במובן זה, למרות ההסתייגות מן הלוגיקה הקיינסיאנית המתעלמת מן השינוי הריאלי בשוק, ישנה מידה של קרבה בין הגישה המוניטריסטית לגישה הקיינסיאנית. שתי הגישות תומכות בטענה שעל הממשלה לשלוט בהיצע הכסף, וששליטה זו עתידה להביא להתרחשות בעלת אופי מסוים, חיובי במהותו, בשוק.

עמדתם של כלכלנים אחרים, ובמיוחד מהאסכולה האוסטרית, שוללת באופן תקיף מעורבות ממשלתית כלשהי לכוונון אינפלציה 'רצויה'. טענת האוסטרים היא כי מעורבות כזו של הממשלה באמצעות שינוי שערי הריבית גורמת לעיוות במבנה הכלכלי ובאופי ההשקעות במשק, היות שהיא משבשת את האיתות החיוני המשודר באמצעות שערי הריבית.

כאשר המשק משתנה, טוענים האוסטרים, נפתחים ונסגרים עסקים בהתאם למידע בדבר כדאיות או אי כדאיות של השקעות. כאשר ישנה פעילות אינפלציונית מטעם הבנק המרכזי, היא משבשת את העברת המידע וגורמת להתרבות השקעות בעלות אופי מסוים (לרוב, ארוכות טווח, עתירות הון ובעלות רווחיות נמוכה יחסית), ובכך מסיטה הון מהשקעות נבונות יותר ובמקביל מעכבת סגירתם של עסקים כושלים.

פעולת השיבוש הזו יכולה להמשך זמן מה ולגרום להצטברות של השיבושים, עד שבסופו של דבר נדרשת התאמה מחדש של המשק למצב הממשי. מסיבה זו, טוענים האוסטרים, אחרי תקופה של שגשוג 'מלאכותי' כזה תבוא בהכרח תקופה של שפל שבה יתאים המשק את עצמו למצב החדש. ניסיונות למנוע תקופה של שפל כזו, באמצעות צעדים אינפלציוניים או "רפלציה", יניבו שפל עמוק וממושך יותר.

השקפה אחרת ביחס לאינפלציה מבטאים כבר הכלכלנים המוקדמים מאסכולת סלמנקה ובראשם חואן דה מריאנה. לפי השקפתו של האחרון, אינפלציה אינה אלא סוג של מיסוי, משום שבפעולה אינפלציונית כמו הקטנת אחוז המתכות היקרות במטבע, המלך או המטבעה מקטינים את ערכו של הכסף המצוי בידי האזרחים.

רעיון דומה, אם כי מזווית שונה, העלה וילהלם רפקה במאה העשרים. לפי רופקה, בהתייחס לאינפלציה יש להתחשב לא רק בכמות הכסף ובכיוון זרימתו. אם לעשות שימוש ב"מכפיל הקיינסיאני", כאשר כסף מוזרם על–ידי הממשלה לשוק הצרכנים הראשוניים (היינו, אלו שקיבלו את הכסף) חוסכים את מקצתו ומשתמשים ברובו לצריכה. עבורם, חל גידול ריאלי בכמות הכסף העומדת לרשותם, בלי שיחול פיחות בערך הכסף.

הגידול בכמות הכסף פוחת אצל הצרכן השניוני, השלישוני, הרביעוני, וכן הלאה. עם חלוף הזמן, ומעבר הכסף מצרכן לצרכן, השוק מתאים את עצמו לגידול בהיצע הכסף, ולכן ניתן לצפות אצל הצרכן השניוני לקיטון גם בגודל התוספת הכספית שממנה ייהנה בגלל ההזרמה הממשלתית, וגם לירידה בערך הכולל של הכסף העומד לרשותו. בנקודה מסוימת, טוען רופקה, מתחולל מהפך, והגידול בכמות הכסף מההזרמה הממשלתית מאוזן ויותר מכך על–ידי הפיחות בערך כלל הכסף שבידי הצרכנים.

התוצאה הסופית של תהליך זה, טוען רופקה, היא שהזרמת הכסף הממשלתית מהווה תוספת להכנסתם של החזקים, הקרובים לצלחת ההזרמה הממשלתית (למשל, הצרכנים הראשוניים והשניוניים), ולפיחות בכמות הכסף העומד לרשות החלשים. האינפלציה, לפי תפישה זו, מהווה למעשה מיסוי של החלשים לטובת העשירים ויש לה נטייה להגביר העיוותים ואי–השוויון בחברה.

היפר-אינפלציה

בול גרמני בן 10 מיליארד מארק מתקופת ההיפר אינפלציה בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים

ישנה הסכמה כללית בין כל הגישות כי אינפלציה ברמות גבוהות היא תמיד תופעה שלילית ומזיקה, עם השלכות חמורות על תפקודו של כל משק. בין התופעות הקשות הנובעות מהיפר-אינפלציה או אינפלציה גבוהה:

• פגיעה חמורה באנשים שהכנסתם קבועה (לא מוצמדת למדד) ומתקבלת במטבע המקומי כמו עובדים שכירים (ובפרט עובדים בעבודות מזדמנות), גמלאים ועוד. זאת לעומת בעלי נכסים (בעיקר נדל"ן), בעלי הכנסות במטבע זר, עובדים שכירים שיש להם הסדרי הצמדה למדד, שהאינפלציה משפיעה עליהם הרבה פחות.
• פגיעה באנשים הנמצאים בסוף "שרשרת" העברת הכספים. לדוגמה, קבלן משנה שמקבל סכום כסף עבור ביצוע עבודה, נהנה מן הכסף יותר מאשר העובדים שהוא שוכר לצורך ביצוע העבודה. זאת משום שערך הכסף יורד במהירות, ולפיכך, כשהעובדים יקבלו את שכרם, הכסף יהיה שווה פחות מאשר ביום שבו קיבל אותו הקבלן המעסיק אותם. כשהאינפלציה נוצרת כתוצאה מהגדלה יזומה של אמצעי התשלום ("הדפסת כסף"), היא פועלת לטובת הקרובים לשלטון או לבעלי ההון. במקרים כאלה, קל יותר לאנשים הקרובים למוקדי הכוח, לקבל תקציבים מתוך "הכסף המודפס", וכיוון שערכו יורד במהירות בתהליך האינפלציוני, הם נהנים ממנו יותר מאשר הכפופים להם. בנקודה מסוימת, הגידול באמצעי התשלום מתבטל מאליו עקב עליית המחירים, ואף הופך לקיטון עקב הירידה בערך המטבע.
• קושי בתכנון תקציבים לטווח ארוך. קשה לדעת מה יהיה גובה המחירים, ומה יהיה ערכו של המטבע המקומי בטווח של כמה חודשים קדימה. בישראל, לדוגמה, בראשית שנות ה-80, נאלצה הממשלה לנקוב את תקציב המדינה בדולרים אמריקניים, כיוון שאי אפשר היה לחזות את השינוי בערך השקל בטווח של שנה.
• עליה ברמת אי-הוודאות שבה פועלים משקיעים וכתוצאה מכך קיטון בהשקעות ובחיסכון.

הירידה בהשקעות ובחיסכון גורמת בשירשור לתופעות כלכליות שליליות כירידה בצמיחה במשק ופגיעה בעסקים, קיטון במשרות הפנויות, ירידה בתעסוקה ועלייה באבטלה. הפגיעה בצמיחה במקביל לעלייה באינפלציה עלולה לגרום גם ל"סטאגפלציה" (עליית מחירים תוך כדי מיתון/צמיחה משקית שלילית). בסטאגפלציה המחירים ממשיכים לעלות אף שהצמיחה במשק שלילית והמשק סובל ממיתון כלכלי הולך ומעמיק.

• כאשר האינפלציה יוצאת משליטה והופכת להיפר-אינפלציה, נגרמים שיבושים קשים בכל מערכות החיים הכלכליות, ובמיוחד במערכות גבייה ותשלומים. בישראל, לדוגמה, בשנות השמונים, הונפקו בולי דואר ללא ערך נקוב, כיוון שתעריפי הדואר השתנו בקצב מהיר, ואי אפשר היה לעדכן אותם על-גבי הבולים. כמו כן הדפיס הבנק המרכזי שטרות בערכים של עד 10,000 שקלים כדי להקל על התשלומים והעסקאות שהגיעו לסכומים גבוהים במיוחד. סוחרים רבים העדיפו לנקוב מחירים במטבע זר, כדי שלא יצטרכו לעדכן אותם שוב ושוב.

שיעורי האינפלציה בעולם לשנת 2019

בישראל

שטר של 10,000 שקלים מתקופת האינפלציה בשנת 1984

ערך מורחב – האינפלציה בישראל

בעברה, סבלה ישראל משיעורי אינפלציה ברמות גבוהות יחסית החל מסוף שנות השישים. שיעורי האינפלציה השנתית הגיעו בתחילה ל-10 עד 15 אחוז ועלו לאחר מלחמת יום הכיפורים ל-30 עד 50 אחוז. בשנת 1979 עלתה האינפלציה מדרגה והגיעה לשיעורים של מעל מאה אחוז לשנה. בשיאה, בשנת 1984, הגיע השיעור השנתי של האינפלציה ל-444.9 אחוז. בעקבות כינון "עסקת החבילה" והמדיניות הכלכלית המצמצמת בשנת 1985 ירדה האינפלציה במהירות לשיעור של 19.7 בשנת 1986. המהלך החל כאשר ב-4 בספטמבר 1985 נעשה פיחות במטבע ובנק ישראל הנפיק מטבע שקל חדש בשער המרה של 1 שקל חדש = 1,000 שקלים שנכנס כהילך חוקי. בשנים שלאחר מכן נשמר שיעור האינפלציה השנתית סביב עשרה אחוזים והחל בשנת 2000 ירד עוד יותר, לשיעורים של אחוזים בודדים לשנה, בדומה לאלה במדינות המערב.

נכון לשנת 2014, מפעיל בנק ישראל מדיניות מוניטרית המכוונת ליעד אינפלציה של בין 1% ל-3%. הכלי המרכזי בו הוא מנסה להשיג מטרה זו הוא שינוי ריבית בנק ישראל, המגדירה את הריבית למלווים ממשלתיים קצרי מועד, וממנה נגזרות ריביות על הלוואות רבות נוספות במשק. קיימת ביקורת רבה על גישה פשטנית זו, ומבקרים רבים טענו שהסתמכות בנק ישראל על אמצעי בודד לשליטה על האינפלציה במדינה אינה מעשית. (מה גם שיש לה השפעות מזיקות רבות נוספות, כדוגמת הגדלת האשראי הנלקח על ידי הציבור, היוצרת בין השאר עלייה במחירי הדיור) יש שאף טוענים שמטרותיו של בנק ישראל בשינוי הריבית כלל אינן קשורות לשיעור האינפלציה, ונועדו להשיג מטרות כלכליות אחרות, שאינן נאמרות במפורש.

מדידת האינפלציה הרשמית בישראל, עליה מתבסס גם בנק ישראל בחישוביו, נעשית על ידי מדד המחירים לצרכן, הנמדד מדי חודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. קיימות טענות לכך שהוא אינו מייצג באופן אמין את יוקר המחיה בישראל.

ביהדות

בתלמוד בבלי מוזכרות האינפלציה והדפלציה כמכות כלכליות שהציבור צריך להתענות עליהן: "אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בזמן שהמעות בזול ופירות ביוקר (=אינפלציה) אבל מעות ביוקר ופירות בזול (=דפלציה) מתריעין עליה מיד". כלומר שרבי יוחנן קובע שהדפלציה יותר חמורה, והוא גם מביא ראייה מדפלציה שהתרחשה בטבריה, בה מחיר המזון עמד על השער הממוצע ואף על פי כן היו בעיר נפוחי כפן רבים.

ראו גם

• סחר בינלאומי
• האינפלציה בישראל
• דיסאינפלציה (האטה בקצב האינפלציה)

קישורים חיצוניים

• Cost of Living Index for Country 2014 Mid Year (באנגלית)
• סוכנויות הידיעות, נייר ותו לא: מהם המקרים החמורים בהיסטוריה של היפר-אינפלציה, באתר כלכליסט, 3 במרץ 2011
• רן לוי, על ההיסטוריה של האינפלציה, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)
• אריה קרמפף, משוגעי האינפלציה, הזמן הזה, מכון ון ליר בירושלים, ינואר 2023
• האינפלציה בגרמניה 1923-1919 באתר הספרייה הלאומית
• אריה בן-דוד, התהוות המחירים בשוק בזמנים כתיקונם, תהליכים אינפלציוניים ומיתון כלכלי בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, תשל"ג, 1973, באתר JSTOR
• אריה בן-דוד, מחירים, אינפלציה ומיתון בארץ-ישראל בתקופת התלמוד, רבעון לכלכלה, אלול תשל"ז, ספטמבר 1977, באתר JSTOR
• הניו יורק טיימס, כולם מזהירים ממנה - אבל מהי בעצם אינפלציה, ואיך היא עובדת?, באתר TheMarker‏, 18 בפברואר 2018
• דפנה מאור, מקיסרי רומא ועד ג'רום פאואל: 2022 שנות מאבק בתעלומת האינפלציה, באתר TheMarker‏, 26 ביוני 2022
• אינפלציה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אינפלציה, דף שער בספרייה הלאומית