רולף-היינץ הפנר
רולף-היינץ הפנר (בגרמנית: Rolf-Heinz Höppner; 24 בפברואר 1910, זיגמר (Siegmar, כיום חלק מקמניץ) — 23 באוקטובר 1998, באד גודסברג) היה עורך דין גרמני ואובר-שטורמבאנפיהרר במשרד הראשי לביטחון הרייך (RSHA) שהיה מעורב בארגון השואה.
 | |
| לידה |
24 בפברואר 1910 Siegmar-Schönau, ממלכת סקסוניה, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוקטובר 1998 (בגיל 88) באד גודסברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
הקיסרות הגרמנית, גרמניה הנאצית, גרמניה המערבית |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
  | |
קריירה
עריכההפנר למד משפטים באוניברסיטת לייפציג ועבר את הבחינות הממלכתיות. הוא עבד בהתנדבות במשרד העיתונות של האס דה והתקבל לעבודה כראש היחידה בתחילת 1934.[1] לאחר מכן עסק בענייני כוח אדם והוצב כראש מדור האס דה בפוזנן, ורטגאו, פולין הכבושה.
הפנר היה חבר באס אס (מס' חבר 107,136) ובמפלגה הנאצית (מספר חבר 321,209).[2] מספר חברות זה מצביע על כך שהוא הפך לחבר המפלגה הנאצית ב-1931.[3]
כראש המשרד ליישוב מחדש (Umwandererzentralstelle) בפוזן, הפנר היה אחראי על "יישוב מחדש של קבוצות אתניות זרות", כלומר גירוש יהודים ופולנים לגנרלגוברנמן,[4] וכן יישובם מחדש של גרמנים אתניים (פולקסדויטשה) בוורטגאו. בראשית 1943 התמנה לראש "משרד הגאו לנושאים אתניים". הפנר הועלה לדרגת אובר-שטורמבאנפיהרר וביולי 1944 נצטווה להגיע לברלין כדי לעמוד בראש תת-המחלקה III A ל"נושאים אתניים ומשפטיים" במשרד הראשי לביטחון הרייך.[5]
מעורבות בשואה
עריכהב-16 ביולי 1941 שלח הפנר מזכר לאדולף אייכמן, שבו סיכם "פגישות של מנהלים מקומיים" על "פתרון שאלת היהודים ברייכסגאו". הדו"ח שלו קבע כי "קיימת סכנה בחורף הזה, שלא ניתן עוד להאכיל את היהודים כולם. יש לשקול ברצינות האם הפתרון ההומני ביותר הוא אולי לגמור את אותם יהודים שאינם מסוגלים לעבוד וזאת על ידי צום כלשהו - בפתרון שיעבוד מהר." כשביקש חוות דעתו של אייכמן, סיכם: "הדברים נשמעים בחלקם פנטסטיים, אבל לדעתי יהיו אפשריים ליישום". חלק מההצעות התייחסו להקמת מחנה שבו ירוכזו כל 300,000 יהודי ורתגאו. יהודים המסוגלים לעבוד יושארו. הנשים היהודיות בגיל הפוריות יעברו עיקור.[6][7]
"פתרון הפועל במהירות", המוזכר בהערת הפנר, היה גז פחמן חד-חמצני מבקבוקי פלדה, ששימש את הזונדרקומנדו תחת הרברט לנגה מאז 1939 בוורתגאו לרצח אסירים במוסדות פסיכיאטריים. החיפושים אחר מקום השמדה ליהודים שאינם מסוגלים לעבוד החלו בקולו (מחוז וארתבריקן, Warthbrücken) ביולי 1941. עד נובמבר 1941, כמעט 4,000 יהודים נורו על ידי יחידות קומנדו ניידות או נחנקו במשאיות גז. בדצמבר 1941 החל ההרג במחנה ההשמדה חלמנו .
ב-3 בספטמבר 1941 הציע הפנר במכתב בן 13 עמודים ל-RSHA להרחיב את היישוב האזורי לתוכנית יישוב מחדש ארצית רחבה יותר. הוא האמין שלאחר סיום המלחמה, השטח הסובייטי יכול להיות מקום הולם ליעדם של גירושים כאלה. עם זאת, הוא רצה לבדוק תחילה אם יש "להבטיח המשך קיום" של "חלקי האוכלוסייה הבלתי רצויים" או שמא "יש למגר אותם לחלוטין".[8]
הפנר היה מאוחר יותר בין העדים של נאום פוזן הראשון ב-4 באוקטובר 1943, שבו דיבר היינריך הימלר בגלוי על השמדת היהודים, אז בשטחים שבשליטת הנאצים.[9]
אחרי המלחמה
עריכההפנר נעצר ליד פלנסבורג ביולי 1945. הוא הופיע כעד הגנה במשפט נירנברג נגד פושעי המלחמה העיקריים והכחיש את אחריות המשרד הראשי לביטחון הרייך לרציחות שביצעו האיינזצגרופן של משטרת הביטחון והאס דה.[10]
הפנר הוסגר לפולין ב-1947 ונידון למוות ב-15 במרץ 1949.[11] לפי מקורות אחרים, נידון למאסר עולם בפוזנן. לאחר חנינה פולנית באוקטובר 1956, הפנר שוחרר בתחילת 1957, עבד כיועץ ממשלתי בכיר במשרד השיכון ולאחר מכן התגורר ללא הפרעה בבית אבות בקלן.[12]
הערות שוליים
עריכה- ^ International Military Tribunal, Der Nürnberger Prozess gegen die Hauptkriegsverbrecher. Vol. XX, reprint, Munich 1984, מסת"ב 3-7735-2510-9, pp. 207f.
- ^ "Numery cz³onków SS od 107 000 do 107 999". 28 ביוני 2009. אורכב מ-המקור ב-2009-06-28.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Björn Weigel, ‚Märzgefallene’ und Aufnahmestopp im Frühjahr 1933. p. 92 in Wolfgang Benz (ed.), Wie wurde man Parteigenosse? FiTb, Frankfurt 2009, מסת"ב 978-3-596-18068-4.
- ^ Philippe Burrin, Hitler und die Juden. Die Entscheidung für den Völkermord. Frankfurt 1993, מסת"ב 3-10-046308-0, p. 137.
- ^ Quelle des IfZ vom 16. Juli 1944 (PDF; 13 kB).
- ^ Peter Longerich, Politik der Vernichtung. Munich 1998, מסת"ב 3-492-03755-0, p. 425.
- ^ Kershaw, Ian. Hitler 1936-1945: Nemesis. p. 471.
- ^ Peter Longerich, Politik der Vernichtung. p. 451; Philippe Burrin, Hitler … pp. 137ff.
- ^ Johannes Jäger, Die rechtsextreme Versuchung. Berlin 2002, מסת"ב 3-8258-5722-0, p. 82.
- ^ International Military Tribunal, Der Nürnberger Prozess gegen die Hauptkriegsverbrecher. Vol. XX, reprint, Munich 1984, מסת"ב 3-7735-2510-9, pp. 207–261.
- ^ Ernst Klee, Das Personenlexikon zum Dritten Reich. Updated ed., Frankfurt 2005, מסת"ב 978-3-596-16048-8. Klee also says that Hoeppner was executed in 1951; Klee incorrectly refers to Wildt.
- ^ Martin Pollack, „Warum wurden die Stanislaws erschossen?“ Paul Zsolnay Verlag, Wien 2008, pp. 24–48 (Pollack interviewed Höppner in 1982.); Michael Wildt, Generation der Unbedingten. Das Führungskorps des Reichssicherheitshauptamtes. 2nd ed., Hamburg 2008, מסת"ב 978-3-930908-87-5, p. 740; "ORR im Wohnungsbauministerium" in Klaus-Peter Friedrich, Die Verfolgung und Ermordung der europäischen Juden durch das nationalsozialistische Deutschland 1933–1945. Vol. 4: Polen. September 1939 – Juli 1941. Munich 2011, מסת"ב 978-3-486-58525-4, p. 681.