הרפתקאות אליס בארץ הפלאות

הרפתקָאות אליס בארץ הפלאות (במקור באנגלית: Alice's Adventures in Wonderland; בעברית ידוע גם בשמות "אליס בארץ הפלאות", "עליסה בארץ הפלאות" או "עליזה בארץ הפלאות") מאת לואיס קרול, הוא מספרי הילדים הפופולריים בכל הזמנים. הספר זכה להצלחה ניכרת גם אצל קוראים מבוגרים, ורבים מצאו בו עומק שנסתר מעיניהם של ילדים. קרול כתב גם ספר המשך: "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", ואף הוא זכה להערכה רבה.

הרפתקאות אליס בארץ הפלאות
Alice's Adventures in Wonderland

הרפתקאות אליס בארץ הפלאות
מידע כללי
מאת	לואיס קרול
איורים	ג'ון טניאל
שפת המקור	אנגלית
תורגם לשפות	30+
סוגה	ספרות ילדים, פנטזיה, קומדיה
נושא	חלום
מקום התרחשות	ארץ הפלאות
תקופת התרחשות	שנות ה-60 של המאה ה-19 (1862–1864)
הוצאה
תאריך הוצאה	1865
הוצאה בעברית
הוצאה	הספריה החדשה (בגרסה העברית החדשה ביותר)
תאריך	1924
תרגום	ראו תרגומים
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה מוערת	"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", בתרגומה של רנה ליטוין, כולל הערותיו של מרטין גרדנר והערות המתרגמת, הספריה החדשה, 1997
פרסים
מדליית קייט גרינוויי (הלן אוקסנברי, 1999)
סדרה
הספר הבא	מבעד למראה ומה אליס מצאה שם
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002959891

צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון היה מרצה למתמטיקה בקולג' "כרייסט צ'רץ'" שבאוניברסיטת אוקספורד. את יצירותיו הבדיוניות פרסם בשם העט לואיס קרול, ובו הוא נודע יותר מבשמו האמיתי. סיפורי אליס נולדו ככל הנראה מתוך המעשיות שסיפר קרול לידידתו בת העשר אליס לידל ולשתי אחיותיה, במהלך שיט בנהר התמזה. הספר ראה אור לאחר שלוש שנים, ב-4 ביולי 1865, מלווה באיוריו של ג'ון טניאל, שנקשרו עם הספר וצורפו למהדורות רבות שלו. מן המהדורה הראשונה נותרו 22 עותקים, ולהם ערך רב בעיני אספני ספרים. מהדורה מתוקנת ראתה אור בסוף 1865.

הספר מצטיין במשחקי מילים ובאיגיון (נונסנס) ועשיר בשירים מחורזים שהם למעשה פרודיה על שירי הילדים של התקופה. נכללו בו מודלים ספרותיים בתחום הפנטזיה והאיגיון שלא היו מקובלים באותה תקופה.

ב-1890, לאור חגיגות 25 שנים להוצאת הספר, כתב לואיס קרול גרסה המתאימה לצעירים: אליס לחדר הפעוטות ('The Nursery 'Alice), והוציאה לאור. לצורך גרסה זו, המאייר ג'ון טניאל בחר 20 מאיוריו לספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", שיפר אותם (בדגש בפניה ובשמלתה של אליס) וצבע אותם בעצמו.

עלילה

מסיבת תה מטורפת, איורו של ג'ון טניאל

אליס המשועממת ישבה על שפת הנחל ולפתע ראתה ארנב לבן לבוש בבגדים אנושיים, המקונן על כך שהוא מאחר. אליס המופתעת עקבה אחר הארנבון עד למחילתו. היא נפלה זמן ממושך אל תוך בור עמוק, אך נחתה בשלום. בתוך המחילה מצאה מפתח מזהב המונח על שולחן וראתה גם דלת קטנטנה שהמפתח מתאים לה. אליס ראתה מעבר לדלת גן יפהפה, אך ידעה שבמידותיה הטבעיות לא תוכל להיכנס אליו בגלל שמחכה לה שם הנבל רובאן שהניח לה שם הפתעה. בעודה מהרהרת על כך גילתה בקבוק שעליו כתוב "שתה אותי". אליס התלבטה כי ידעה שלא כדאי לשתות את כל הבקבוק ובדקה אם כתוב עליו רעל. לבסוף אליס שתתה את תוכנו, ולתדהמתה קטנה לגודל שאפשר לה לעבור בעד הדלת. לרוע המזל, המפתח המתאים לדלת הושאר על השולחן, שכעת היה גבוה מדי בשבילה. אז גילתה אליס עוגה, ולאחר שנגסה בה צמחה לממדי ענק של כשלושה מטרים. כשהבינה שגם כעת לא תוכל להיכנס לגן פרצה בבכי. בו בזמן הארנבון הבחין בה, וברח ממנה בבהלה. במנוסתו שמט אחריו מניפה וכפפות. אליס הרימה אותן ונופפה על עצמה, ואז קטנה ומצאה עצמה שוחה בבריכת הדמעות שהזילה עת שהייתה גדולה.

בבריכת הדמעות פגשה אליס בעכבר, בעופות ובבעלי חיים מוזרים. אליס והחיות המוזרות השתתפו ב"מרוץ־במעגל" איגיוני, שבו כל המשתתפים ניצחו וזכו בפרסים. אליס העליבה בשוגג את העכבר ואת שאר היצורים, ומצאה עצמה לבד.

הארנב הלבן מגיע ומתבלבל בין אליס למשרתת שלו ומבקש מאליס להביא לו מניפה וכפפות מביתו. כאשר אליס מגיעה לביתו של הארנב היא מוצאת בקבוק נוסף ושותה ממנו, מעשה שגורם לה לגדול עד שהיא בקושי מתאימה למידות הבית. הארנב ושכניו מנסים להוציא אותה משם במספר דרכים שונות ולבסוף זורקים עליה עוגות קטנות שמכווצות אותה.

אליס ברחה אל היער. שם פגשה בזחל יושב על פטריה ומעשן נרגילה. הזחל סיפר לה שנגיסה בצדה האחד של הפטריה עליה ישב מביאה לגדילה מהירה, ואילו נגיסה בצדה השני מקטינה, וכך יכלה אליס לשלוט בשינויי הגובה שלה בהמשך. באחד מפרקי הגדילה שלה מתארך צווארה של אליס ומתנשא בין צמרות העצים בעוד גופה נשאר למטה. יונה רואה אותה ותוקפת אותה בטענה, שאליס היא נחש המבקש לשדוד את ביציה. מחאותיה של אליס כי אינה נחש אלא ילדה אינן משכנעות את היונה, משום שאליס מודה כי היא אוכלת ביצים ולפי ההגיון של היונה, כל מי שאוכל ביצים הוא נחש.

לאחר שקטנה לגובה שלושים סנטימטר, מגיעה אליס לביתה של דוכסית (בספר היא מכונה בפשטות "הדוכסית"). תינוקה של הדוכסית הפך לחזרזיר, ואליס שחררה אותו ביער הפתוח. שם פגשה שוב את חתול צ'שייר שראתה קודם בבית הדוכסית, חתול מחייך תמידית שיכול להיעלם ולהשאיר אחריו רק את חיוכו, וזה שלח אותה לחפש את הכובען ואת הארנביב המשוגעים.

אליס מצאה את הכובען המטורף, הארנביב (המכונה גם ארנב ניסן או ארנב האביב) ונמנמן ישנוני בעיצומה של מסיבת תה אבסורדית. הם מספרים לה שאצלם השעה היא תמיד שש, שעת התה. מסביב לשולחן מתנהלת שיחה מוזרה, עד שלבסוף אליס מחליטה לעזוב את המקום, תוך שהיא מכריזה "זוהי מסיבת־התה המטופשת ביותר שהייתי בה בימי!"

אליס הבחינה בדלת על אחד העצים. לאחר שנכנסה דרכה גילתה כי חזרה לאולם בו ביקרה בראשית המסע. הפעם הצליחה לקחת את מפתח הזהב ובאמצעותו לפתוח את הדלת המובילה לגן. התברר לה כי הגן הוא בעצם מגרש הקרוקט של "מלכת הלבבות". כל הדמויות במגרש מלבד אליס מבוססות על קלפי המשחק: הגננים הם העלים (Spades), החיילים הם קלפי התלתן (Clubs, מילה שמשמעותה גם "אלות" בהן אחזו החיילים), אנשי החצר הם קלפי היהלומים (Diamonds; הם קושטו ביהלומים), ובני משפחת המלוכה (כולל המלכה והמלך) הם הלבבות (Hearts).

אליס רוצה להשתתף במשחק הקרוקט, אך מגלה שהמשחק בגרסתו זו מוזר ביותר. ככדורים משמשים קיפודים, המחבטים הם עופות פלמינגו, והשערים הם חיילים. המלכה, מסתבר, כעסנית במיוחד, והיא מצווה ללא הרף על עריפת ראשים. אליס התייאשה מן המשחק, והעדיפה לשוחח עם חתול צ'שייר ועם הדוכסית.

לאחר סיום המשחק, פגשה אליס את הצב־לא־צב העצוב ואת הגריפון. כששיחתה אתם הסתיימה, צפתה במשפט שנערך לנסיך הלבבות (במקור: "knave", נושא כליו של המלך), בחשד שגנב את הלביבות של המלכה. המשפט נוהל על ידי המלך בצורה מגוחכת, ובמהלכו פגשה אליס רבים מהיצורים שנקרו בדרכה. לפתע התחילה לגדול ולגדול, ואיבדה את פחדה מפני היצורים. הגודל העניק לה ביטחון, והיא הרשתה לעצמה הערות תכופות יותר ויותר על חוסר ההיגיון שבמשפט, עד שבסופו של דבר המלכה מצווה "ערפו את ראשה!". אליס הבטוחה בעצמה משיבה: "הרי אתם לא יותר מחפיסת קלפים!". לאחר אמירה זו היא מתעוררת בחיקה של אחותה, ונראה שהמאורעות שקרו לה היו לא יותר מחלום (אף על פי שהדבר מנוסח בצורה מעורפלת, כך שהקורא לא יוכל להיות בטוח שזה אכן חלום). היא סיפרה על חלומה לאחותה הגדולה, וזו עוצמת את עיניה ומדמיינת שגם היא בארץ הפלאות: "וכך היא ישבה לה בעיניים עצומות, מדמה שהיא בארץ הפלאות, אף כי ידעה שעליה רק לפקוח אותן שוב, והכול יחזור למציאות המשמימה".

• 
  איור של אליס מתוך התרגום הראשון של הספר לעברית, 1924. מאוספי הספרייה הלאומית
• 
  הזחל (אליס בארץ הפלאות) עם הנרגילה, איור של ג'ון טניאל
• 
  אליס מוצאת את הבקבוק עם הפתק "שתי אותי"
• 
  חתול צ'שייר

כתיבת הספר ופרסומו

דף מתוך "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" לאחר מותו של בעלה, נקלעה אליס לידל לקשיים כלכליים, והציעה את כתב היד המקורי של "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" למכירה, מה שנחשב לנקודת שפל ביחסיה עם קרול. כתב היד נמכר במכירה פומבית תמורת סכום חסר תקדים באותה תקופה, 15,400 לירות שטרלינג. כתב היד עבר לידי המיליונר אלוויס ריבס ג'ונסון תמורת סכום כפול. לאחר מותו של ג'ונסון, ספרן ספריית הקונגרס, לותר אי. אוונס, אסף תרומות כדי להחזיר אותו לבריטניה "כאות הוקרה צנוע על כך, שהוא הצליח להדוף את היטלר, בעודנו נערכים למלחמה". כיום כתב היד נמצא במוזיאון הבריטי.

על פי עדותם של קרול ושל שאר הנוכחים במעשה, התפתח הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מסיפור שסיפר קרול לאליס לידל ולאחיותיה, לורינה הבכורה ואדית הצעירה, ב-4 ביולי 1862. לקרול היו ילדות ידידות רבות, אך הקשר שלו עם אליס לידל היה הדוק במיוחד. הסיפור היה כנראה מוצלח יותר משאר הסיפורים שנהג קרול לספר לבנות לידל, ואליס ביקשה שיועלה על הכתב. לימים סיפר קרול כי היה זה "ניסיון נואש ליצור סיפור אגדה חדש, וכך שלחתי את הגיבורה שלי במורד המחילה, בלי לדעת כלל מה יתרחש בהמשך". הסיפור, שנקרא אז "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" הוענק לה כמתנת חג המולד, עם איורים מקוריים של קרול.

הטיול לתמזה, שבו נולד הספר, לא היה אירוע יוצא דופן. קרול עצמו לא ייחס לסיפור חשיבות רבה כלל וכלל, וביומנו, מקור מרכזי מאוד לאירועי אותו יום, הוזכר הדבר רק כעבור 10 חודשים. יש חוקרים המטילים ספק בתיאור זה, בין השאר בשל הסתירה בין עדויותיהם של המשתתפים על כך שזה היה יום חם לבין דיווחי מזג האוויר הרשמיים באוקספורד שעל פיהם היה זה יום גשום וקר.

הנרי קינגסלי, ידידו של קרול, נתקל בספר ולחץ על קרול להוציאו לאור. לאחר שנעתר לבקשה, ערך קרול שינויים רבים בטקסט - הוא הוסיף רעיונות רבים (בהם מסיבת התה), הרחיב רעיונות קיימים, ובמקום איוריו החובבניים שולבו בספר ציורים של המאייר המקצועי ג'ון טניאל, שהתפרסם באותה תקופה בעבודתו עבור השבועון "פאנץ'". הוא גם שינה את שמו של הספר ל"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" כיוון ש"הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" נשמע לו כמו שם של "ספר לימוד על מכרות".

ב-4 ביולי 1865, יום השנה השלישי לאותו שיט, יצאה לאור המהדורה הראשונה של אליס בארץ הפלאות, ובה 2,000 עותקים. קרול וטניאל סברו שההדפסה הייתה פגומה ולכן השמידו את העותקים האלו. קרול נאלץ לספוג את עלות התיקון. הוא קיווה שכל 2,000 העותקים החדשים יימכרו ובכך יכסו את ההשקעה (ביחד עם ההכנסה ממכירת העותקים הקודמים כנייר למיחזור), ולא יותר: "כל מכירה מעבר לזה תהיה רווח, אבל תקוותי לכך שזה יקרה היא קלושה".

קרול עשה מאמץ רב כדי לפרסם את הספר. הוא שלח שבעים עותקים של הספר לביקורת, וקיווה שאמנים ידועים יביעו עניין בספר ובכך יגבירו את מכירתו. באותה תקופה היה דווקא טניאל מוכר יותר לקהל הקוראים, בזכות איוריו ב"פאנץ'", אך כיום התהפכו היוצרות וטניאל מוכר כמעט אך ורק בזכות הספר. למרות ההערכות הפסימיות זכה הספר להצלחה מיד עם צאתו לאור, וכבר בשנתיים הראשונות לפרסומו נמכרו 13,000 עותקים שלו.

המקורות לדמויות

אליס לידל ויחסיה עם קרול

ערך מורחב – אליס לידל

אליס לידל כפי שצולמה על ידי לואיס קרול

דמותה של אליס מבוססת באופן רופף על אליס לידל, ילדה שהייתה מיודדת עם קרול. לידל נולדה ב-4 במאי 1852, בת להנרי ג'ורג' לידל (שבאותה תקופה היה הדיקן בקולג' בו לימד קרול) ואשתו לורינה האנה. יחסיה עם קרול היו מורכבים ביותר וזכו לאינספור פרשנויות וניתוחים. לפי השערה רווחת היה קרול מאוהב באליס לידל; השערה זו מקובלת על רבים מהחוקרים, אך לא על כולם (יש הסבורים כי קשריו של קרול עם בנות לידל היו קשורים דווקא ברומן עם אמן, אך השערה זו מקובלת פחות). עם זאת, ברור שהקשר היה הדוק והשפיע לעומק על שניהם, וברור שניתק בצורה פתאומית וכמעט לחלוטין ביוני 1863. היה זה אחד הקשרים הבולטים מבין אלה שקשר קרול עם ילדות, והוא תיאר אותה כ"ילדה-ידידה האידיאלית".

כדי להבין את הקשר של קרול עם אליס יש לבחון את קשריו עם ילדות ידידות אחרות, ולקרול היו רבות כאלו. קשריו עם ילדים ממין זכר היו קרים בהרבה, משום שלא התאימו בעיניו לאידיאל היופי שהעריץ כל כך אצל ילדות, וכן משום שלא העריך את אופיים; את גישתו ביטא היטב כשאמר "אני מחבב ילדים, מלבד בנים" (מרטין גרדנר העריך ב"אליס המוערת" שיש קשר בין איבתו זו לבנים זכרים להפיכתו של תינוק הדוכסית לחזיר). הערצתו של קרול לאידיאל היופי הנשי של ילדות קטנות דווקא, הערצה שבאה לידי ביטוי גם בצילומי עירום של ילדות (בהן אליס), העלו טענות שייחסו לקרול פדופיליה, והמשיכה שלו לאליס נתפסה כדוגמה לכך.

קרול הכיר את אליס מאז שהייתה בת ארבע. החל מאותו זמן היה הקשר בינו לבין אחיותיה לורינה (הבכורה) ואדית (צעירה מאליס) קרוב מאוד, והוא צילם אותן פעמים רבות. הטיול שבו הומצא הסיפור היה אחד מני רבים שערך קרול עם בנות המשפחה. בין אותו טיול לבין הוצאתו לאור של הספר חלה התקררות פתאומית ביחסים בין קרול לבין בני משפחת לידל; כשאליס הייתה כבת 11, ביוני 1863, נראה שקרול כמעט ולא התראה אתם. מרבית החוקרים מאמינים שמקור הנתק הוא בכך שקרול ביקש את ידה של אליס מהוריה אך נדחה. פער של 20 שנים בין בעל לאשתו היה מקובל באותה תקופה, וגיל הנישואים המזערי לבנות היה 12 שנים (אליס הייתה בת 11, וייתכן שקרול התכוון לכך שהנישואים יתבצעו רק כשאליס תגיע לפרקה). קרול היה אדם מוזר למדי והכנסתו לא הייתה גבוהה, וייתכן שזה מה שמנע את נישואיהם. השערה אחרת גורסת שלא אליס היא שעניינה אותו, אלא אחותה הגדולה, לורינה, מה שגרם לנתק בין קרול למשפחת לידל.

השאלה העולה היא - מה היה הקשר בין דמותה של לידל לזו של אליס בספר? אמנם הדגם החיצוני של טניאל לאליס היה, אם בכלל, מרי הילטון בדקוק (ילדה-ידידה אחרת של קרול), אך אופיין של שתי האליסות היה דומה במידה זו או אחרת. שתיהן היו מעט רגזניות, בטוחות בעצמן ובעלות דמיון מפותח. אירועים רבים בספר, ורבים עוד יותר ב"מתחת לאדמה" (הגרסה המקורית שהעניק קרול ללידל), מבוססים על מקרים אמיתיים שקרו ביניהם, אולם החפיפה בין הדמויות חלקית בלבד.

דמויות המשנה

הצב-לא-צב, אליס והגריפון. ניתן להבחין שראשו, פרסותיו וזנבו של הצב-לא-צב הן של בקר

דמויות המשנה ב"אליס" אינן ישויות ערטילאיות פרי דמיונו של קרול, אלא מבוססות ברובן הגדול על אנשים, ביטויים או מושגים מהתקופה הוויקטוריאנית.

רבות מהדמויות בספר הן למעשה הצגה מילולית של ניבים ומונחים שונים מתקופתו של קרול. דמותו של הכובען המטורף (Hatter) נגזרת מהביטוי "מטורף כמו כובען", שמקורו הוא ההרעלה לה גרמה הכספית ששימשה לעיבוד לבד ושאחד מתסמיניה הוא שגעון. סיפורו של הארנביב (הלחם בסיסים של ארנב ואביב; במקור March Hare, ארנב מרץ) קשור גם הוא לביטוי דומה, "משוגע כמו ארנב מרץ" - על פי האמונה העממית עונת הייחום של הארנבים הזכרים היא במרץ. השותף השלישי במסיבת התה, הנמנמן, היה ישנוני במיוחד, ואכן לנמנמנים יש תרדמת חורף ארוכה במיוחד שאצל מינים מסוימים מגיעה לשבעה חודשים.

דמותו של חתול צ'שייר מבוססת גם היא על ביטוי נפוץ מאותה תקופה: "לחייך כמו חתול צ'שייר" ("to grin like a Cheshire cat"). מקורו של הביטוי לא ברור, ויש לגביו שתי סברות מקובלות: האחת קשורה לצייר שלטים מצ'שייר, עיר הולדתו של קרול, שצייר אריות מחייכים על פונדקים באזור; והשנייה לגבינות צ'שייר, שבעבר עוצבו בדמות חתול מחייך.

דמויותיהם של הארנביב ושל חתול צ'שייר מופיעות בספר ילדים פופולרי מאותה תקופה, "ילדי המים" מאת צ'ארלס קינגסלי. הספר התפרסם באנגליה בחלקים במגזין מקמילנ'ס בשנים 1862–1863, השנים שבהן עיבד קרול את ספרו. הספר היה מוכר מאוד, וסביר להניח שקרול קרא אותו. בפרק השלישי של ילדי המים נכתב על לוטרה מרושעת אחת שחייכה כמו חתול צ'שייר ("grinning like a Cheshire cat"), ובפרק החמישי מסופר על אדם שהיה משוגע כמו ארנב האביב ("as mad as a March hare").

הצב-לא-צב (Mock Turtle, "צב מזויף") מבוסס על "Mock Turtle soup", שהוא תחליף זול למרק צבים היקר. המלכה מספרת לאליס שממנו "מכינים תחליף למרק צבים". למעשה את התחליף למרק הצבים מכינים מבקר, ואכן באיוריו של טניאל לצב-לא-צב אפשר למצוא מאפיינים הדומים לאלו של בקר. הדבר מסביר מדוע הוא שר שיר טרגי לכאורה על "מרק, ירוק, עשיר, מבעבע מתוך הסיר".

הגריפון הוא סמל אוניברסיטת אוקספורד, והוא והצב־לא־צב מהווים ככל הנראה פרודיה על בוגרים רגשניים ונוסטלגיים של אוניברסיטת אוקספורד. לחיזוק סברה זו עומד תיאורו של הצב־לא־צב את לימודיו, ואמירתו, כפתיחה לסיפור, "פעם הייתי צב אמיתי". ייתכן שבכיו הבלתי פוסק של הצב־לא־צב קשור לתופעה הנראית כמו בכי אצל צבי הים, בעיקר אצל הנקבות, מכיוון שהמלח שהצבים מקבלים מסביבתם מופרש החוצה דרך בלוטות שנמצאות מאחורי העיניים, ולכן נדמה כאילו הצבים בוכים.

החיות המוזרות שהשתתפו ב"מרוץ במעגל" מייצגות בבירור את המשתתפים בטיול שבו סיפר קרול לבנות לידל את הסיפור בגרסתו המקורית. הדודו מייצג את קרול עצמו, שכן דודג'סון, שסבל מגמגום קל, הגה לעיתים את שמו כ"דו-דו-דודג'סון". התוכי (lory, תוכי אוסטרלי) מייצג את לורינה, אחותה הגדולה של אליס (התוכי אומר לאליס שהוא "מבוגר ממנה ולכן יודע יותר טוב"), ואדית, הצעירה, היא הנשרון. הברווז הוא רובינזון דאקוורת (שם משפחתו מתחיל ב–duck, ברווז באנגלית), כומר שהתלווה לטיול. קרול שלח לדאקוורת עותק של "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" עם ההקדשה "לברווז מהדודו".

מקובל לחשוב שהדוכסית, שתוארה כ"מכוערת מאוד", מבוססת על הדוכסית מרגרטה "מאולטש" שחייתה בנסיכות טירול במאה ה-14, והייתה ידועה לשמצה בתור "האישה המכוערת ביותר בעולם". ייתכן שהציור "הדוכסית המכוערת" של קוונטין מאסיס מהמאה ה-15, ככל הנראה דיוקן של מאולטש, שימש מודל לטניאל בבואו לצייר את הדוכסית המכוערת של אליס בארץ הפלאות.

מימין לשמאל: "הדוכסית המכוערת" של מסייס לעומת זו של טניאל.

התגובות לספר והשפעתו

גרפיטי בתל אביב של אליס בארץ הפלאות, של אמן הרחוב יהונתן כיס-לב.

רוב הביקורות על הספר עם צאתו היו אוהדות, אך לא ראו בו חדשנות מיוחדת. מספר מבקרים ציינו שהספר קוסם למבוגרים ולא רק לילדים, אך רק אחד מהמבקרים ציין את הספר כגאוני ויוצא דופן. באחת הביקורות נאמר שהוא מתאים "לשעשועם ואפילו לחינוכם של ילדים", והיו שקישרו אותו למעשיות ילדים כמו אלו של הנס כריסטיאן אנדרסן. הביקורות שהבחינו אותו מספרי הילדים של התקופה היו דווקא הביקורות השליליות, שראו אותו כמורכב מדי לילדים; באחת מהן נכתב "לדעתנו כל ילד אמיתי יהיה יותר מבולבל מאשר מוקסם מן הסיפור הנוקשה והסבוך מדי הזה".

להצלחתו של הספר תרמה גם, כנראה, התלהבותה של המלכה ויקטוריה. אגדה אורבנית ידועה מספרת כי לאחר שהמלכה כתבה לקרול שנהנתה לקרוא את "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" וביקשה לקבל את חיבורו הבא עם פרסומו, שלח לה קרול את ספרו "חיבור בסיסי על דטרמיננטים", העוסק במתמטיקה.

ב-1871, כשקרול כבר צבר מוניטין כסופר, ראה אור ספר ההמשך "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם". ספר זה נחשב גם הוא לאחד מספרי הילדים הטובים ביותר בכל הזמנים. הוא עסק ברעיונות פילוסופיים מורכבים, כלל שירים ידועים כ"ג'ברווקי" ו"סוס הים והנגר", וחידד את ההיכרות הציבורית עם דמויות כמו המפטי דמפטי (שהופיע כבר ב"שירי אמא אווזה") וטווידלדם וטווידלדי.

קרול כתב גרסה נוספת לספר, 'The Nursery 'Alice ('אליס לחדר הפעוטות'), שיצאה לאור בשנת 1890. הספר יועד, על פי המחבר, לילדים עד גיל 5, ובשל כך התקצר בהרבה. הוא דידקטי ומוסרני הרבה יותר מ"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", ונשארה ממנו רק העלילה ללא המסרים האמביוולנטיים והסאטירה החברתית. (גרסה זו תורגמה לראשונה לעברית בינואר 2014 על ידי אלון טרייטמן. מהדורה שנייה של הספר יצאה דרך הוצאת אוריון). בגרסה זו ג'ון טניאל בחר 20 איורים שאייר עבור 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות', שיפץ וצבע אותם בעצמו. השינוי המרכזי באיורים מלבד צביעתם היה שינוי קל בפניה של אליס ואיור מחדש של שמלתה.

גם לאחר מותו של קרול הוסיף הספר להיות פופולרי מאוד. הוא ראה אור ביותר ממאה מהדורות ועד היום הוא פופולרי בקרב ילדים ומבוגרים כאחד. על אף הקשיים הכרוכים בכך, תורגם הספר ל-125 שפות, במקרים רבים יותר מפעם אחת. הספר היה נושא למגוון מחקרים ופרשנויות, זכה לעיבודים רבים לכל תחומי האמנות והשפיע על ספרות הילדים בפרט ועל התרבות בכלל. בשנת 1960 ראתה אור גרסה מוערת לעלילות אליס, פרי עטו של מרטין גרדנר; זו נמכרה ביותר ממיליון וחצי עותקים בעולם, והצלחתה מעידה על כך שספרי אליס עודם מקור עניין ושעשוע לרבים גם היום.

מעמדו של הספר בספרות הילדים

"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" נחשב אבן דרך בתולדות ספרות הפנטזיה לילדים. ז'אנר זה, שבתקופה בה נכתב הספר נועד בעיקר למטרות חינוכיות, החל בעקבות אליס להתפתח גם לכיוונים של שעשוע טהור. המרחב-זמן השונה מזה של עולמנו, הקושי להפריד בין מציאות לדמיון והאמביוולנטיות (טקסט רב-רובדי, במקרה זה פנייה לילדים ולמבוגרים כאחד), שהיו מאפיינים חדשניים באותה תקופה, היו בעקבות הספר למודלים מקובלים.

ספרי אליס השפיעו השפעה דרמטית על הספרות בכלל ועל ספרות הפנטזיה לילדים בפרט; יש אף שחילקו את תולדות ספרות הילדים לשתי תקופות: זו שלפני "אליס" וזו שלאחריה. לטענת חוקרת ספרות הילדים זהר שביט, הספר השפיע על ספרי פנטזיה קלאסיים כגון "הקוסם מארץ עוץ" (ל. פרנק באום, 1900) ו"האריה, המכשפה וארון הבגדים" (קלייב סטפלס לואיס, 1950).

בתולדות ספרות הפנטזיה

ספרות הפנטזיה קיימת כמעט משחר תולדות הספרות. גם השימוש בפנטזיה למטרות סאטירה על החברה האנושית לא היה חדש, ומופיע למשל ב"מסעי גוליבר" של ג'ונתן סוויפט (1726). עם זאת, באנגליה של ראשית המאה ה-19 לא היו דגמי הפנטזיה מקובלים בספרות הילדים. באותה תקופה שויכו אגדות וסיפורים פנטסטיים לספרות המבוגרים, וגם במסגרתה נועדו למעמד הנמוך. עד אמצע המאה רווחה התפיסה שדמיון והתרחקות מריאליזם פוגעים בהתפתחותם של ילדים. גם בתחילתו של גל התרגומים לסיפורי פנטזיה לא אנגליים (כגון מעשיות האחים גרים וסיפורי הנס כריסטיאן אנדרסן) לא נוצרו באנגליה ספרי פנטזיה מקוריים לילדים. האגדות התקבלו רק כאשר כללו מוסר השכל המתאים לדגם החינוכי ששלט בספרות התקופה.

אולם החל משנות העשרים והשלושים של המאה ה-19, ובמיוחד בשנות הארבעים והחמישים שלה, שטפה ספרות פנטזיה לילדים את אנגליה והייתה לאופנה חדשה. עם הספרים השייכים לגל זה נמנים "הוורד והטבעת" מאת ויליאם מייקפיס תאקרי ו"ילדי המים" של צ'ארלס קינגסלי. בתחום זה לא שמורה לקרול זכות הראשונים, אולם בניגוד ל"אליס" נועדו ספרים אלה במובהק להטפות מוסריות ודתיות, ובכך תאמו גם לדגם המוביל בספרות הילדים של התקופה.

ייחודו של הספר בספרות הפנטזיה של התקופה התבטא במספר מישורים: ראשית, הטשטוש בין חלום למציאות, ולפיכך בין העולם הריאליסטי לפנטסטי; שנית, העולם המוזר שבו לא נשמרים כללי הטבע המקובלים - יצורים וגופים משנים את גודלם ואת צורתם פעמים רבות, הזמן אינו מתקדם וכדומה. כבר בתחילת הספר קרול כותב ש"מחילת הארנבון נתמשכה עוד כברת דרך לפנים, ישרה כמנהרה, ולפתע צנחה מטה... כשגילתה שהיא נופלת אל תוך מה שנראה כמו באר עמוקה מאוד". דוגמה ברורה נוספת היא הזמן הקופא במקום במסיבת התה של הכובען המטורף. שני מאפיינים אלה, שלא היו נפוצים עד אז, היו לכלים בסיסיים בספרות הפנטזיה של המאה ה-20. בנוסף, היצורים המופיעים בסיפור אינם אלגוריות לדמויות אמיתיות, שנועדו ללמד את הילדים על העולם האמיתי (הזאב מ"כיפה אדומה" כזר פתיין או "הברווזון המכוער" כילד מוזר שמנסה להשתלב), אלא דמויות בפני עצמן שקורותיהן אינן קשורות למסר חיצוני.

ויליאם אמפסון טען שיש בספר גם השפעה של המשוררים וחלוצי הרומנטיקה סמואל טיילור קולרידג' וויליאם וורדסוורת': ההשפעה היא בתפיסה של הילדות כתקופה של קשר לטבע, של יכולת שיפוט ושל אינטואיציה העולות על אלו של המבוגרים. קרול מוסיף לכך את יכולתו של הילד לחשיבה עצמאית ולאי-קבלה של מוסכמות, ככזה שכוחו בבידודו.

מסר ומוסר השכל

למוסכמות המסר החינוכי ומוסר ההשכל, ששלטו בספרות הילדים באנגליה הוויקטוריאנית, היו גם מתנגדים רבים. בעקבות גרסתו של ג'ורג' קרוקשנק למספר מעשיות ידועות, בה שינה את העלילה כדי להטיף נגד השפעתו המזיקה של האלכוהול, קבע צ'ארלס דיקנס (שכמה מספריו אוירו על ידי קרוקשנק) בנחרצות כי "מי שמשנה אותן [את המעשיות] כדי להתאים אותן לדעותיו הפרטיות, יהיו אשר יהיו, אשם... בכך שהוא מרשה לעצמו יותר מדי, ולוקח מה שלא שייך לו". גישה זו לספרות הפנטזיה משתקפת בשינוי שחל גם בספרות הילדים ככלל; הסופרת קתרין סינקלר, לדוגמה, חיברה ב-1839 את הספר הריאליסטי "Holiday House", שפרץ דרכים חדשות בספרות הילדים בהיותו, בעיני רבים, ספר הילדים הראשון המתאר חיים שמחים.

השקפה זו - שספרות הילדים נועדה גם לשעשע את הילד ולא רק לחנכו - בולטת בספריו של קרול, הן בהיעדרו של מוסר השכל מובהק והן בפרודיה על ספרות הילדים הדידקטית של זמנו. באחד ממכתביו הצהיר קרול במפורש שמטרתו לא הייתה חינוכם של הקוראים: "אני יכול להישבע שאין בספרים שום הטפת מוסר דתית - למעשה, הם אינם מטיפים שום דבר בכלל". מבין כל המרכיבים החדשניים בספר, הבחינו מבקרי התקופה בעיקר בהיעדרו של מוסר השכל, וסברו כי ילדים יאהבו את הספר במיוחד בשל כך.

התאמתו לילדים

ספרי "אליס" נחשבים לספרים אמביוולנטיים ורב-רובדיים, הפונים במוצהר לילדים ולמבוגרים כאחד. יש בהם רבדים שילדים מתקשים להבין, ומבוגרים (בהם מדענים, מתמטיקאים, לוגיקנים, פילוסופים, בלשנים, ופסיכולוגים) מוצאים בהם עניין רב. דגם מעין זה - של ספר ילדים הפונה גם למבוגרים - לא היה קיים בתקופתו של קרול, אולם מאז היה למודל מקובל בספרות הפנטזיה.

מצד שני, אמביוולנטיות זו מעלה את התהייה, האם הספר בכלל מתאים לילדים. אותה ביקורת מתקופתו של קרול, שבה נכתב כי "לדעתנו כל ילד אמיתי יהיה יותר מבולבל מאשר מוקסם מן הסיפור הנוקשה והסבוך מדי הזה", שיקפה דעות עתידיות של מספר חוקרי ספרות ופסיכולוגים של הילד.

קרול ייעד ללא ספק את הספר לילדים, והאמין שייהנו ממנו: "המחשבה על הבתים האנגליים הרבים שבהם, על יד האח, חייכו פנים מאושרות ובירכו את אליס בבואה; המחשבות על הילדים האנגלים הרבים שלהם הביאה (אני בטוח) שעה של הנאה תמימה - המחשבה הזאת היא אחת המחשבות המלהיבות והנעימות ביותר בחיי". עם זאת, קרול כתב את "אליס של חדר הילדים" עבור ילדים בגילאי 5 ומטה, כך שכנראה סבר שהסיפור המלא אינו מתאים לגיל הרך.

רוג'ר לנסלין גרין, מהחוקרים הבולטים של ספרי "אליס", ציין שהספר זכה במקום הראשון בסקר קריאה שנערך ב-1898, כשהוא עובר קלאסיקות אחרות של ספרות הילדים, כגון "רובינזון קרוזו" ו"ספר הג'ונגל". הוא טוען שהישג זה נובע מכך שבתקופה זו הייתה מקובלת הקְרָאה בקול רם לילדים, מה שהוסיף רבות לחנו של הספר. עוד הוא מוסיף, שילדים אוהבים את ספרי אליס בין הגילאים 4 ל-8, וחוזרים אליהם שוב לאחר גיל 18, כשהם מגלים בו קסם מחודש.

ב-1989 ערך החוקר אדיר כהן ניסוי בנושא. הוא בדק ב-18 ספריות בישראל (עשר מתוכן של בתי ספר) את הביקוש לספרי אליס. התברר לו שרבים מבין המעטים ששאלו את הספר בגרסתו המלאה לא היו מרוצים ממנו. במשאל שערך לאחר מכן בקרב ילדים בכיתות ב'-ו' לא נרשמה התלהבות רבה ממנו.

היו שסברו כי הנאתם המועטה של ילדים מהספר נובעת בעיקר מריחוקם מהתרבות האנגלית, שבתוכה הוא מתרחש. המשורר ויסטן יו אודן אמר שמכל ספרי הילדים הקלאסיים, אליס היא הרחוקה ביותר מן הילד האמריקאי, שרגיל לספרים על גיבורים אקטיביים יותר ומנומסים פחות שמשתחררים מדרך החשיבה המקובלת. אליס, לעומתם, דווקא מנסה לשמור על חשיבה המתאימה לחיי היום יום בעולם שכולו שיגעון ואי-סדר. אדיר כהן סבור שהדבר נכון גם לתרבות הישראלית, ואכן, משיחותיו עם קוראים צעירים התברר שכמה מהם התמרמרו על הפסיביות של אליס. בעיה נוספת שנתקל בה הקורא הישראלי הצעיר היא התרגומים, שמתקשים להעביר את משחקי המילים והניואנסים של שפת המקור, וכן אי הכרת המקורות לדמויות ולפרודיות.

גם פסיכולוגים מצאו בעייתיות בהצגת הספר לילדים. הפסיכואנליטיקאי פול שילדר הביע דעה כזו במאמר על המשמעות הרגשית של הספר: "קרול נראה למחבר מאמר זה כסופר הרסני במיוחד... האם ספרות מעין זו לא תגביר גישות הרסניות בילדים מעל למידה הרצויה?... יש חשש כי בלא עזרתו של מבוגר יישאר הילד מבולבל ולא ימצא לבדו את הדרך בחזרה אל עולם שבו יוכל להעריך יחסי אהבה, מרחב, זמן, ומילים". חוקר חשוב של ספרי אליס, דונלד רקין, מביע דעה דומה, וטוען שיש בספר חלקים שנראים למבוגר משעשעים אך לילדים הם מאיימים ומפחידים.

גישות אלו עוררו התנגדות רבה, המתבססת על כך שילדים רבים קראו את הספר ונהנו ממנו, ועל רובם לא הותיר כנראה רושם טראומטי. מבקר הספרות ג'וזף קראץ' כתב בתגובה לשילדר: "אני אישית לא שמעתי מעולם על ילד שהודה כי הספר הפחיד אותו באורח מסוכן, ואף לא על מבוגר שייחס את הידרדרותו לטראומה שגרם לו הספר בילדותו".

פרודיה, הומור ואיגיון

הפורמליסט הרוסי יורי טיניאנוב טען כי הפרודיה אופיינית לזמנים שבהם הספרות משתנה, ודרכה הסופר לועג לדגם שעדיין קיים אך הולך ומאבד את ההגמוניה שלו. ואכן, ספרי "אליס" הופיעו בתקופה של שינוי בדגמים של ספרות הילדים האנגלית (ממוסר השכל לשעשוע, ראו לעיל), ובהתאם שברו מוסכמות ספרותיות מקובלות והביאו את הנורמות של התקופה לכדי הקצנה אבסורדית.

מרכיבים של אירוניה ופרודיה בספרות הפנטזיה לילדים היו קיימים גם ב"סיפורי אמא אווזה", קובץ סיפורי עם רב השפעה של שארל פרו. בספר יש אמנם מוסר השכל שגרתי, אך גם אמביוולנטיות וסוף רע. סיפוריו של פרו תורגמו אמנם לאנגלית, אולם לא נודעה להם השפעה משמעותית בספרות הילדים המקומית.

תקופתו של קרול אופיינה בספרות ילדים ששמה לה למטרה עליונה להנחיל לקוראים את המהוגנות, הנימוס, הזהירות והמוסר שנדרשו מהם. גישתה של הדוכסית מלמדת על כך יותר מכל:

היא [אליס] בכלל שכחה על קיומה של הדוכסית, ונדהמה קצת כששמעה את קולה סמוך לאוזן, "את חושבת על משהו, יקירתי, ולכן שוכחת לדבר. אני לא יכולה לומר לך ברגע זה מהו המסר של זה, אבל עוד מעט אזכר."

"אולי אין כאן מסר," העזה אליס להעיר.

"לא, לא, ילדה!" אמרה הדוכסית. "בכל דבר יש מסר, אם רק יודעים לגלות אותו."

גישה דומה לזו של הדוכסית מופיעה בספרי ילדים רבים מאותה תקופה, למשל אצל צ'ארלס דיקנס בספר דומבי ובנו: "יש מסר בכל דבר, אם רק יודעים להפיק אותו" ("There's a moral in everything, if we would only avail ourselves of it", לעומת הדוכסית: “Everything’s got a moral, if only you can find it”). קרול מגחיך את הגישה לפיה "לכל דבר יש מסר" בכך שהמסקנות שהדוכסית מסיקה אינן קשורות כלל לאירועים. התנהגותה של הדוכסית נראית צבועה במיוחד, לאור האירוע הראשון בו תוארה בספר, בפרק השישי ("חזרת ופלפל"). בפרק זה הדוכסית התעללה בתינוקה, וטענה שהתעטשויותיו, שלמעשה נגרמו בשל אוויר גדוש בפלפל, הן מכוונות ונועדו להקניטה.

עוד דוגמה ללעג של קרול לספרות הדידקטית של תקופתו היא כשאליס נתקלת בבקבוק שעליו רשום "שתה אותי". קרול כותב על כך: "זה טוב ויפה להגיד 'שתה אותי', אבל אליס הנבונה לא התכוונה לעשות דבר שכזה בפזיזות. 'לא, קודם אבדוק', אמרה, 'אם מסומן עליו "רעל" או לא': כי היא קראה כמה סיפורים קטנים ונחמדים על ילדים שנשרפו או נטרפו בידי כל מיני חיות טרף, ועוד כל מיני דברים לא נעימים, והכול מפני שלא רצו לזכור את הכללים הפשוטים שלימדו אותם ידידים, כגון ששפוד אדום לוהט יגרום לך כווייה אם תחזיק בו זמן רב מדי; או שאם תחתוך את האצבע חתך עמוק מדי בסכין, ברוב המקרים היא תדמם; והיא לא שכחה לרגע, שאם שותים הרבה מבקבוק המסומן ב'רעל', קרוב לוודאי שיזיק לך, במוקדם או במאוחר". החוקרת זוהר שביט מציינת בקטע זה מספר מאפיינים הומוריסטיים: לשון המעטה, שמות תואר הנוגדים את הטקסט ("סיפורים קטנים נחמדים") ושילוב תודעתה של אליס בכתיבתו של המספר, המהווים יחדיו, בעיניה, פרודיה על טקסטים דידקטיים המיועדים להזהיר ילדים מפני סכנות. כדוגמה לטקסט כזה היא מביאה את הספר "משחקים מסוכנים" (1808) מאת ג'יימס פרקינסון, הכולל את הקטע "חשוב בטרם תטעם ותטעם בטרם תבלע. אני מכיר שני ילדים מסכנים ששילמו בחייהם, בגלל סירוב להישמע לכלל הפשוט הזה...".

בספר בולטים גם אלמנטים של איגיון (Nonsense), הן בשמות הדמויות (המבוססים על המחשה הומוריסטית של ניבים ידועים), והן בכמה מהשירים. בכך המשיך קרול את המסורת של אדוארד ליר, שחיבר חמשירים הומוריסטיים ושירים לילדים ולמבוגרים. עם זאת, קרול השתמש יותר ב"אנטי היגיון" (או היגיון הפוך) מאשר ב"חוסר היגיון" הקליל האופייני לליר. יתר על כן, ליר התמקד במצלול וביסס קישורים אסוציאטיביים על צלילן של מילים, ואילו קרול התמקד במשמעות (שימוש במשמעות המילולית של ניבים ובמילים בעלות מספר משמעויות).

השירים

כמעט כל שיריו של קרול בספר מבוססים על שירי ילדים שהיו מוכרים בזמנו. ברבים מהמקרים קרול נטל שיר דידקטי ומוסרני והפך אותו לשיר איגיון קליל ואבסורדי, בצורה הלועגת לשיר המקורי.

מתוך השיר על אבא ויליאם: "כבר זקנת אבי, אמר הבן, / שערותיך הלבינו מכבר, / אך אתה עוד עומד על הראש הזקן, / תגיד, בגילך זה מותר?"

להלן רשימת השירים בספר, לפי סדר הופעתם:

• את השיר הראשון מדקלמת אליס כשהיא מנסה להיזכר בשיר מבית הספר. השיר, העוסק בתנין קטן ועולץ שנח ומשיג דגים למזונו בלי קושי, הוא פרודיה על שירו של אייזק ואטס, "היאך דבורה קטנה תרחש", שמספר על דבורה עמלנית שעובדת קשה כדי לייצר דבש.
• את השיר הבא שר לאליס העכבר. הוא אומר לה "!Mine is a long and a sad tale" (יש לי סיפור חיים ארוך ועצוב!). אליס, שמתבלבלת בין tale (סיפור) ל-tail (זנב), לא מבינה למה הוא קורא לזנבו עצוב. כשהוא מספר לה בשיר על עכבר שנשפט למוות על ידי כלב (שמשמש תובע, שופט וחבר מושבעים), היא לא משתחררת מדימוי הזנב, ומדמה את השיר בצורה מפותלת כזנבו של עכבר (וכך גם הוא מוצג בספר). זו דוגמה לשירה קונקרטית-גרפית, שבה צורת ההדפסה של השיר מרמזת על תוכנו.
• כשאליס מספרת לזחל שלא זכרה את מילות "היאך דבורה קטנה תרחש", הוא מבקש ממנה לקרוא בקול את "כבר זקנת, אבי" ("You are old, Father William"). הזחל מתכוון לשירו של רוברט סאתי "הנאות הזקן וכיצד זכה בהן", שזו שורתו הראשונה. השיר מתאר שיחה בין צעיר לזקן, במהלכה מייחס הזקן את האושר בזקנתו לכך שבנעוריו דאג לעתידו וזכר את אלוהיו. אצל קרול השאלות של הצעיר אבסורדיות (למשל, מדוע הוא עומד על ראשו) והשיר החינוכי הופך לאיגיון מוחלט.
• הדוכסית, שמתעללת בתינוקה, שרה לו "מעין שיר ערש". בשיר זה היא מתלוננת על עיטושיו של תינוקה, תוך שהיא מכה אותו בזעם. השיר הוא פרודיה על דברי בנועם, שיר של דייוויד בייטס המציע לאמהות לנהוג בעדינות כלפי בניהם - אנטיתזה מושלמת לדוכסית.
• בקונצרט של מלכת הלבבות שר הכובען בית ראשון מתוך פרודיה על השיר הידוע הכוכב מאת ג'יין טיילור (שיר זה תורגם לעברית על ידי יהונתן גפן ונכלל בספרו הפופולרי הכבש השישה עשר).
• הצב-לא-צב והגריפון מבצעים את השיר המלוה את ריקוד קודריל הסרטנים. בשיר מתואר לבנון (במקור: Whiting) המנסה לשכנע חילזון להצטרף אליו למחול. השיר בכללו הוא לא פרודיה מובהקת, אך שורתו הראשונה ומשקלו מבוססים על העכביש והזבובית מאת מרי האוויט, שיר דידקטי שבו מנסה עכביש לשכנע זבובית לעלות לביתו אך היא מסרבת כי "מכל אשר עלו לשם, עוד אף אחד לא שב".
• הגריפון מבקש מאליס לדקלם את השיר העצלן. הוא מתכוון לשיר מאת אייזיק וואטס, שעסק בעצלן שלא דואג לגורלו וחייו מידרדרים בשל כך. שירו של קרול, לעומת זאת, מתחיל בתיאור של סרטן (במקור ספציפית לובסטר) יהיר שלא פוחד מכרישים בעת שפל אך בזמן הגאות הוא נחרד, וביתו השני עוסק ב"פנתר וינשוף החולקים פשטידה".
• הצב-לא-צב שר שיר הלל למרק, מה שמרמז למקור דמותו במרק הצבים. שיר זה דומה לכוכב הערב מאת ג'יימס סיילס.
• הארנב שפגשה אליס בתחילת הסיפור קורא את כתב התביעה במשפט כשיר בן ארבע שורות: "מלכת הלבבות, אפתה לביבות,/ ביום קיצי זוהר:/ נסיך הלבבות גנב את הלביבות/ ולא נראו יותר!" השיר הוא למעשה הבית הראשון של אחד מ"שירי אמא אווזה", שקרול השתמש לא אחת בשירים שבו כדגמים לפארודיות. כאן מפתח קרול את השיר הקצר לכדי עלילה מלאה.
• הארנב קורא בקול גם את מכתבו של נסיך הלבבות; זהו שיר בן שישה בתים, הגדוש כינויי גוף ומובנו אינו ברור. לאחר שהשיר הוקרא מלך הלבבות מפרש אותו בהתאם לפרשת המשפט. השיר מבוסס על שיר שכתב קרול קודם לכן, אך יש ביניהם הבדלים משמעותיים.

להלן שני בתים ראשונים, המדגימים את הקשרים וההבדלים בין השירים במקור לגרסתו של קרול (בתרגומה של רנה ליטוין):

השיר המקורי	גרסתו של קרול
היאך דבורה קטנה תרחש, תיטיב כל שעות האור, עסיס פרחים מתוק כדבש, למצץ ולאגר! כמה זריזה היא במלאכתה! אוטמת כל חלה, לשמור היטב בתוך כל תא את מתק עמלה!	היאך תנין קטן רוחש, מיטיב את הזנב, ובמימי היאור רוחץ, קשקש-קשקש זהב. כמה צוהל הוא ולבבי! נוטל את ציפורניו, ומזמין דגים קטנים לבוא בשחוק אל בין שיניו.
דברי בנועם: למשול מוטב ברוך ולא בפחד; דברי בנעם פן יועב, כל שטיפחנו יחד. דברי בנועם! שבועת אוהב בלחש רך תובע, שיחת-רעים מלב-אל-לב בצליל עדין תנבע...	גדפי בזעם את ילדך, על כל עיטוש - סנוקרת; הוא מכוון את זה נגדך, אין לו סיבה אחרת. אלקה את בני ואקלל. על כל עיטוש - סנוקרת; כי לו רצה היה זולל פלפל וגם חזרת!

הדמיון בין השירים רב יותר במקור האנגלי.

סוגיות הנידונות בספר

מתמטיקה ולוגיקה

בטי: "סבתא, אני יודעת להכפיל ב-12". סבתא: "באמת, יקירתי? ובכן, כמה זה 12 כפול 13?" בטי: "אל תדברי שטויות, סבתא. אין דבר כזה." איור מתוך השבועון "פאנץ'", מאייר לא ידוע, 1920.

מלבד היותו סופר, קרול היה גם מתמטיקאי, לוגיקאי וחידונאי. הוא ידע לתעל את הידע שלו בתחומים אלו ליצירתיות סיפורית, כמו בדיאלוג הבדיוני "מה אמר הצב לאכילס", שמבוסס על גיבורי אחד מן הפרדוקסים של זנון ובו מועלית בעיה לכאורה ביסודות הלוגיקה. הוא אמנם ניסה ליצור הפרדה מוחלטת בין לואיס קרול הסופר לבין צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון המורה והמתמטיקאי (הוא לא השיב למכתבים שמוענו ל"לואיס קרול"), אך גם ב"אליס" יש כמה רמזים ללוגיקה ולמתמטיקה.

הרמז המובהק ביותר בספר לאריתמטיקה הוא שכשאליס ניסתה לבחון את זיכרונה, כדי לוודא שלא הפכה לילדה אחרת - אחד המבחנים שעשתה לעצמה היה במתמטיקה. על פי מבחן זה "ארבע כפול חמש הם שתים עשרה, וארבע כפול שש הם שלוש עשרה, וארבע כפול שבע הם... אלוהים! בקצב כזה לעולם לא אצליח להגיע עד עשרים." מדוע אליס לא תצליח להגיע עד עשרים? לשאלה זו יש שתי תשובות מקובלות:

• לוחות הכפל בתקופה הוויקטוריאנית הגיעו עד 12 ולא עד 10. אם נמשיך את הסדרה החשבונית של אליס כסדרה, בה ככל שמעלים את הכפולה ב-1 המכפלה גדלה ב-1, נגיע לעשרים רק בארבע כפול שלוש עשרה, מה שחורג מתחומי לוח הכפל המקובל.
• התוצאות של אליס שגויות בשיטה העשרונית, אך הן נכונות בשיטות ספירה אחרות. $4\times 5=12$ בבסיס ספירה 18 (מכיוון ש-18 מוכל במכפלה פעם אחת עם שארית 2), $4\times 6=13$ בבסיס ספירה 21 (מכיוון ש-21 מוכל במכפלה פעם אחת עם שארית 3) וכן הלאה. למעשה, בכל פעם שנעלה את בסיס הספירה ב-3 ונגדיל ב-1 את המספר שמכפילים ב-4, נקבל תוצאה גדולה ב-1, שכן שינוי בסיס הספירה מוריד מהמספר שלוש והוספת 1 למספר אותו מכפילים ב-4 מוסיפה 4. הסדרה נקטעת כשאליס הייתה אמורה לקבל 20, ב-$4\times 13$ על פי בסיס 42, שהרי 20 משמעותו מספר המכיל פעמיים 42 ללא שארית, והמספר המבוקש הוא למעשה 1A, כאשר A היא הספרה המסמלת 10 בבסיס 42. לפיכך אליס לעולם לא תגיע ל-20.

ב"אליס" ניתן למצוא גם התייחסויות רבות לשאלות בהן עוסקת הלוגיקה. מסיבת התה, למשל, רוויה בהתייחסויות כאלו. מקרה אחד הוא כשהארנביב מציע לאליס יין, אף על פי שעל השולחן יש רק תה (והוא מודה בכך); ניתן לפרש זאת כהתייחסות למוסכמה הלוגית לפיה כל טענה לגבי דבר לא קיים נכונה באופן ריק. הבדל נוסף בין הגישה הלוגית מתמטית והגישה המעשית מופיע כשהארנביב אומר לאליס "קחי קצת יותר תה", ואליס עונה שהיא עוד לא לקחה כלום ולכן היא לא יכולה לקחת יותר. הכובען מתקן אותה: "את רוצה להגיד שאת לא יכולה לקחת פחות, קל מאוד לקחת יותר מלא כלום". זה נכון, אך במקרים כאלו לא נהוג להשתמש במילה "עוד".

כשהיא מדברת עם אליס וטוענת שהיא נחש, היונה עושה טעות לוגית קלאסית. כשאליס טוענת שהיא ילדה קטנה, היונה שואלת אותה אם היא אכלה ביצים. לתשובתה החיובית אך המסויגת של אליס, שמסבירה לה ש"ילדות קטנות אוכלות ביצים לא פחות מנחשים", היונה משיבה: "אני לא מאמינה, אבל אם זה נכון, אז גם הן סוג של נחש". טענתה של היונה לא תקפה, מכיוון שאמנם כל הנחשים אוכלים ביצים, אך לא רק הם, ואכילת הביצים היא לא חלק מההגדרה של נחש. במילים אחרות, היא מציגה תנאי הכרחי כתנאי מספיק. הכשל הלוגי בטענתה נקרא כשל אמצע לא מופץ. עם זאת, ההיסק של היונה מבוסס למעשה על אינדוקציה, שהרי היא מניחה שכל דבר מפותל שאוכל ביצים הוא נחש (כלומר בעל תכונת הנחשיות, שאצל היונה מתקשרת לכוונות מסוימות) על סמך ניסיונה הקודם. הסקה כזו, מהעבר אל העתיד, נמצאת בשימוש נפוץ בחשיבתנו היומיומית וגם במדע.

פילוסופיה

אליס גדלה, ובעקבות המאורעות המוזרים תוהה: "מעניין אם החליפו אותי בלילה?"

הבעיה הפילוסופית המרכזית בספר היא בעיית הזהות. גודלה של אליס משתנה שוב ושוב, אך האם היא איננה אותה אליס? ואם היא כן, מה הופך אותה להיות מה שהיא? אליס מדברת לעצמה כשהיא קטנה לראשונה, ואומרת: "אלוהים! כמה הכול מוזר היום! ועוד אתמול הכול היה ממש כרגיל. מעניין אם החליפו אותי בלילה? רגע: אנסה להיזכר: האם זאת אני שהתעוררתי הבוקר? נדמה לי שאני זוכרת שהרגשתי קצת אחרת. אבל אם זו לא אני, נשאלת השאלה מי אני, בשם אלוהים? אה, זאת החידה הגדולה!". חיים שפירא מעיר שבניגוד לרמיזה, הנפוצה אצל קרול, בקטע זה הוא מסב את תשומת לבו של הקורא לכך שמוצגת פה שאלה מהותית. לשאלה זו משיבה אליס - הזיכרונות הם שיוצרים את האני. אליס מנסה לבדוק שהיא אינה מייבל, מכרתה הבורה, ולכן עשתה לעצמה מבחנים במתמטיקה, בגאוגרפיה ובדקלום. לאחר שנכשלה בהם, היא מטילה ספק רציני בהיותה אותה אליס.

כשאליס מדברת עם הזחל, היא לא בטוחה כלל וכלל מי היא. הזחל שאל אותה מי היא, והיא עונה שהיא בקושי יודעת. היא יודעת רק מי היא הייתה כשהיא קמה בבוקר, אך שינויי הגודל גרמו לה לפקפוק בזהותה. הזחל, שגודלו משתנה דרך קבע בתהליך הגלגול המלא, לא מבין את הקושי של אליס. גם הוא סבור שהזיכרון הוא הזהות, ומבקש ממנה לדקלם שיר אחר (שגם בו אליס שוגה). זאב בכלר טוען שאף על פי שבעולם האמיתי הזחל מסמל שינויי זהות, בארץ הפלאות הוא מייצג יציבות.

נושא הנידון ב"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", וביתר שאת ב"מבעד למראה", הוא הפילוסופיה של הלשון. כך בשיחתה של אליס עם הזחל המעשן נרגילה הוא אומר לה שהשיר ששרה שגוי "מהתחלה ועד הסוף". מספר פרשנים העירו ששיר לא יכול להיות שגוי לחלוטין, כי אחרת לא היה ניתן לזהותו בכלל, ועולה השאלה מתי שיר, משובש, הופך מאותו שיר לשיר שונה?

פרשנויות

במהלך השנים זכה הספר לפרשנויות רבות ומגוונות. זוהי אחת היצירות שזכו למספר רב ביותר של פרשנויות, אולי משום שהיצורים יוצאי-הדופן והמאורעות האיגיוניים מזמינים ניסיונות לפרש את הספר ולהכפיפו למגוון מסגרות מטאפוריות. הפרשנויות שניתנו ל'אליס' הובילו למקומות רבים, שקרול ככל הנראה לא כיוון אליהם - מאלגוריה ל"תנועת אוקספורד" (תנועה דתית נוצרית), דרך ניסיון לפענח צפנים קבליים והתנהגויות של יהודים אורתודוקסים ועד ייצוג של תורת האבולוציה. עם זאת, לפני הדיון במספר פרשנויות מני רבות, יש להציג את הבעיות העיקריות הכרוכות בפירוש הספר.

רנה ליטוין חתמה פרשנות שכתבה לשני ספרי "אליס" (על פי פרשנותו של דונלד ראקין שתוצג בהמשך), בהסכימה שיש בעייתיות בפרשנויות ל"אליס" בכלל ולזו שהציגה בפרט: "גלריית הדמויות המגוחכות של קרול משרתת מערכות סמליות רבות, לעיתים סותרות. אחת הסיבות לכך שספרי 'אליס' נתפסים כאיגיוניים היא העובדה, שמשהו בהן דוחה פרשנות כוללנית ושיטתית מספקת: חמקמקותם אינה מאפשרת פרשנות כזו. זהו, בין השאר, סוד קסמם, ואולי גם סוד חיוניותם." גם אל הפרשנויות הפסיכולוגיות, למשל אלה שראו את אליס כסמל פאלי בשל שינויי הגודל שעברה, הופנו חיצי לעג רבים מצד חוקרי ספרות. מרטין גרדנר כתב על פרשנויות סמליות אלה: "עכשיו, אבוי, כולנו פסיכולוגים חובבים, אנחנו לא צריכים שיגידו לנו מה פירוש ליפול דרך חור הארנב או להצטנף בתוך בית קטנטן עם רגל אחת בתוך האדמה."

על פי פרשנות אחת, שהעלה בין השאר דונלד ראקין, הספר מביע ספק בהיגיון המקובל. המתמטיקה, המרחב והזמן והשפה שונים מאלו שבעולמנו. כל חיפוש של עקביות בעולם זה נידון מראש לכישלון, אך אליס ממשיכה להתמודד איתו בכלים הרגילים. חלק מהאפקט הקומי מתקבל כתוצאה מכך שאליס מנסה למצוא היגיון בשיגעון אף על פי שהוא לא קיים. לפיכך סבור ראקין שזוהי למעשה קומדיה שחורה שמגוללת בצורה הומוריסטית את האבסורד שבחיי האדם.

פרשנות אחרת, שמוצגת על ידי מיכל קירזנר-אפלבוים בספרה "לואיס קרול ואליס - מסע בארץ הפלאות", גורסת שהספר בעצם מלווה את אליס לאורך תהליך החיברות שלה, במהלכו היא מנסה לרכוש נימוסים ולתקשר עם הזולת כיאות. כבר בתחילת הספר אפשר לראות שאליס מתקשה בכך: היא מדברת עם העכבר והעופות על החתולה שלה, ומספרת להם שהיא טובה בציד עכברים ועופות. היא מתיישבת בשולחן בו נערכה מסיבת התה מבלי שהוזמנה (והארנביב אף מעיר לה על כך). עם זאת, לעיתים היא מצליחה להתנהג על פי הקודים החברתיים, למשל כשהצב־לא־צב שאל אותה אם היא ראתה דגי לבנון, היא משיבה לו "ראיתי אותם לעיתים קרובות בצלח-[ת]), ולא משלימה את המשפט מחשש להעליבו. הסיטואציה לקראת סיום הספר, בה אליס מתרעמת על המלכה ("קשקוש בגרוש! עצם הרעיון להתחיל מגזר הדין!") וחורגת לחלוטין מכללי הנימוס, גורמת לגירושה מארץ הפלאות.

סוג אחר של פרשנויות, בעלות גוון פסיכולוגי, עוסקות לרוב ברמזים תת מודעים, ומפרשות גורמים בספר כרמיזות מיניות. קשה להפריך או לאשש פרשנויות מסוג זה מכיוון שהן מבוססות על רבדים לא טריוויאליים בספר, וכאלו שהמחבר מן הסתם לא נתן דעתו עליהן (וגם אם כן, אין בכך חשיבות, שהרי בתת-המודע מדובר). אחת הפרשנויות הראשונות מסוג זה הייתה מאמרו של אנתוני גולדשמידט (1933), שבו הוא מפרש את הספר כפנטזיה מינית, על פי תורתו של זיגמונד פרויד לפירוש חלומות. כך, למשל, הוא רואה את אליס כסמל פאלי כיוון שינויי הגודל הבלתי פוסקים שלה ואת נפילתה של אליס "אל תוך מה שנראה כבאר עמוקה מאוד" כסמל לקיום יחסי מין. פרשנות מקיפה יותר, שכוללת גם ניתוח ספרותי-תרבותי בנוסף לניתוח הפסיכולוגי, הציג ויליאם אמפסון. על פי גישתו, אליס נמצאת בשני הצדדים של תהליך הלידה - כאב בנפילה לתוך החור, וכאם היוצרת את מי השפיר מהם ילדתה יכולה להיוולד. חוקרת נוספת טענה כי ב"ארץ הפלאות" יש מאפיינים הלקוחים מעולמם של ילדים בגיל 15–30 חודשים, וכנראה השתמרו אצלו בתת-מודע, ואחרת ראתה את אליס כמייצגת של הצד הנשי באופיו של קרול.

בשנות ה-60 וה-70 נפוצו פרשנויות המציגות את ספרי 'אליס' כתיאורים של חוויות סמים. האטת הזמן בעת הנפילה, הנרגילה של הזחל, הצעתו 'לאכול פטרייה', השינויים הוויזואליים (היעלמותו של חתול צ'שייר) ותופעות אחרות קושרו להשפעות של סמים פסיכואקטיביים שונים. גישה זו השתקפה גם בתרבות הפופולרית, למשל בשיר White Rabbit של להקת ג'פרסון איירפליין, המתאר מגוון חוויות-סמים תוך שימוש בדימויים מספרי אליס. עם זאת, פרשנות זו לא זכתה לפופולריות בקרב חוקרי ספרות אקדמיים, בין השאר משום שקרול לא הזכיר ביומניו סמים כלשהם.

תרגומים

"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" נחשב לאחד הספרים הקשים ביותר לתרגום. הוא מבוסס על לשון נופל על לשון, קונוטציות ושימוש בביטויים במובנם המילוני. מעבר לכך, ישנו פער תרבותי כמעט בלתי ניתן לגישור בין אנגליה של קרול לבין זו של ימינו, ועל אחת כמה וכמה בינה לבין מדינות אחרות. ובכל זאת, ישנם תרגומים של אליס בשפות רבות, החל בסוואהילי, דרך קוריאנית וכלה ביידיש, ובחלק מהשפות יש מספר תרגומים שונים.

בתהליך תרגום הספר מתעוררות השאלות הבאות:

• עד כמה יש לוותר על העברת מידע כדי לשמור על משחקי המילים?
• כמה חשיבות יש לייחס לנאמנות למקור לעומת העברה לתרבות היעד?
• מה יותר חשוב – משמעותן המילונית של המילים או הקונוטציות שיש להן?

לשאלות אלו נתנו מתרגמים שונים תשובות שונות.

אחד התרגומים הבולטים של "אליס" הוא תרגומו של ולדימיר נבוקוב לרוסית. נבוקוב ניסה בצעירותו לתרגם את הספר (וכן את "מבעד למראה") תחת שם העט "סירין", תרגום שלא היה נאמן למקור. את השם האנגלי אליס הוא מחליף בשם הרוסי אניה, ואת שיריו של קרול הוא מחליף בפרודיות על שירים רוסיים שמוכרים לקהל היעד שלו, כגון שיריהם של אלכסנדר פושקין ומיכאיל לרמונטוב. בבגרותו אמר שאלו ספרים בלתי ניתנים לתרגום, שכן הכוכב האמיתי של הספר הוא השפה האנגלית.

תרגומים לעברית

תרגומו של ל. סמן

תרגומו של אהרן אמיר

תרגומו של אוריאל אופק

תרגומה של רנה ליטוין

תרגומה של עטרה אופק

בעברית יצאו לאור תרגומים אחדים לספר זה:

• "עליסה בארץ הנפלאות" מאת ל. קרול, בתרגומו של ל. סמן (אריה ליב סמיאטיצקי). הוצאת אמנות, פרנקפורט (ואחר כך תל אביב) 1924
• "עליזה בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, בתרגומו של אהרן אמיר. הוצאת מחברות לספרות, 1951
• "עליסה בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, בתרגומו של אוריאל אופק. הוצאת מחברות לספרות, 1989
• "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", בתרגומה של רנה ליטוין, כולל הערותיו של מרטין גרדנר והערות המתרגמת, הספריה החדשה, 1997
• "הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות", בתרגומה של עטרה אופק, סדרת הרפתקה, הוצאות אוקיינוס ומודן 2012

סמיאטיצקי נקט גישה דומה לזו של נבוקוב. הוא "גייר" לחלוטין את אליס, והשירים בתרגומו הופכים לפרודיות ופרפרזות על טקסטים עבריים שהיו מוכרים לקהל באותו זמן. לדוגמה, הזחל לא מעוות את "כבר זקנת, אבי" אלא את "אחד מי יודע", ושאר השירים בספר מבוססים על שיריהם של שמואל לייב גורדון וחיים נחמן ביאליק, וכן על מקורות יהודיים (הסידור וההגדה של פסח). חתול צ'שייר, שבתרגום זה הוא סתם חתול, מחייך (שם: מגחך) לא משום שהוא חתול צ'שייר, כמו במקור, אלא כי "עלה על לבו זכר הלביבות שאכל בחנוכה". מרי אן (המשרתת) היא חנה דבורה והארנביב, שכאמור הוא במקור ארנב מרץ, הופך לארנב בן ניסן. בניגוד לכל שלושת התרגומים שלאחריו, הוא מלווה באיורים השונים מאלו שבמקור.

בתרגומו של אהרן אמיר בולטת במיוחד הנטייה לשימוש במשלב גבוה ורחוק מלשון הדיבור. כמעט תמיד הוא בוחר בחלופה המליצית יותר בין שתי מילים ("הרתיק" במקום "נקש", "הָרוֹג" במקום "תליין"), וגם המבנה התחבירי והטיות המילים בתרגומו דומים יותר לעברית המקראית וללשון חז"ל מאשר לעברית בת זמננו ("חוששת אני" ולא "אני חוששת", "הרימתה" ולא "הרימה אותה"). אף על פי שהתרגום נעשה שנים לא מעטות אחרי זה של סמיאטיצקי, עדיין לשונו גבוהה יותר במקרים רבים (כך אמיר כותב על הארנב שהוא "חכלילי" ואילו סמיאטיצקי כותב בפשטות שיש לו "עיניים ורודות"). עוד מאפיינים בולטים בתרגומו של אמיר הם אליטרציה, לעיתים של שתי מילים מאותו שורש ("גדולה אני ומגודלת", "צנוח צנחה"), שימוש רב בצירופים כבולים תנ"כיים ואחרים ("כמלוא השערה", "בוקה ומבוקה ומבולקה") וצמדי מילים נרדפות המחליפות מילה בודדת בטקסט המקור ("סר וזעף", "איך וכיצד", "בוכה ומתייפחת"). הוא גם הוסיף שנינויות משל עצמו שלא הופיעו במקור, מה שאולי קשור בהיותו משורר. לעומת סמיאטיצקי, אמיר נאמן יותר לטקסט המקור: השירים שלו הם תרגומים ישירים לשירים שהופיעו אצל קרול, והמאפיינים היהודיים התמעטו בצורה משמעותית.

תרגומו של אופק נעשה בתקופה שבה שימוש בלשון עממית בתרגומי ספרות יפה הפך ללגיטימי, ולפיכך תרגומו כתוב בשפה פשוטה בהרבה משל קודמיו. כמעט בכל המקרים בהם אמיר או סמיאטיצקי השתמשו בשפה גבוהה שלא תואמת את לשון הטקסט אופק כתב בלשון עממית יותר, ולעיתים אף "הנמיך" את המקור. הדבר השתלב עם נטייתו הכללית לפשט את הטקסט עבור ילדים, שהתבטאה בין השאר בתרגום מאזכרים למילה אליה מכוון המאזכר ("don't be so angry about it" תורגם ל"אל תכעס כל כך על מה שאמרתי"), פירוש ושינוי הטקסט על פי המקובל בעולם האמיתי (הכלב נעמד "על ארבע רגליו" כתרגום ל-"of his all feet", ולזחל עיניים כחולות ולא גוף כחול), הפיכת רמיזות לעובדות ("seemed to quiver all over" – "כשהוא רועד כולו מרוב פחד") ושינויים במבנה התחבירי כדי להבהיר או להדגיש את המסר. ("but when the rabbit actually took a watch..."-"אבל כאשר הוציא הארנב – כך ממש! – שעון מתוך כיס") לתרגום זה קדם תרגום של אופק ל"הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" (אצלו: "הרפתקאות עליסה מתחת לפני האדמה"), עם איוריו המקוריים של קרול (הוצאת מ. מזרחי, 1983). יחיעם פדן הוסיף מספר הערות וכן אחרית דבר המסבירה על הספר.

יותר מכל קודמיה, תרגומה של ליטוין יועד גם למבוגרים, ובכריכתו האחורית כתוב שהוא מכוון "לגדולים ולקטנים, כמו אליס עצמה הגדלה והקטנה חליפות". בניגוד לכל שאר התרגומים, הוא אינו מנוקד (מלבד השירים). ההשקפה שעליה מבוסס התרגום היא שהמשמעות הנלווית למילים חשובה יותר ממשמעותן המילונית. לפיכך אבא ויליאם מאלף נחשים, ולא צלופחים כבמקור, בין השאר בגלל הקישור בין נחשים ואילוף בתרבות היעד. הערותיו של גרדנר, המתווספות לתרגום בהשמטות קלות, מרחיבות את היריעה לגבי מקורותיו, רמזיו ומשמעויותיו של הספר. בנוסף, ליטוין הוסיפה לספר הערות משלה המסבירות החלטות תרגומיות שונות ומוסיפות לרקע שנתן גרדנר, וכן אחרית דבר ארוכה שחיברה.

להלן דוגמאות להבדלים בין התרגומים:

במקור	אריה סמיאטיצקי	אהרן אמיר	אוריאל אופק	רנה ליטוין	עטרה אופק
"What I was going to say,” said the Dodo in an offended tone, “was, that the best thing to get us dry would be a Caucus-race.” “What is a Caucus-race?” said Alice; not that she much wanted to know, but the Dodo had paused as if it thought that somebody ought to speak, and no one else seemed inclined to say anything. “Why,” said the Dodo, “the best way to explain it is to do it.”	-רצוני לומר, אמר קאת כנעלב – כי אין טוב לנו אם לערוך תחרות מרוצה ומיד נסתפג. -מה זאת תחרות מרוצה? - שאלה עליסה. -כדי לבאר מה זאת – השיב קאת בדרך עצה טובה – אין טוב לך כי אם לעשות את הדבר.	"היה בדעתי לאמר", אמר הדודו כנעלב, "כי לא יהיה לנו דבר ממרוץ-של-כנסת". "אבל מהו 'מרוץ-של-כנסת'?" אמרה עליזה; ולא שהיה לבה מסיתה לדעת, אלא שהדודו פסק מדיבורו כמי שסבור שמישהו חייב לדבר, ודומה היה שמלבדה אין אחד הנוטה לאמור דבר. "הנה," אמר הדודו, "אין לכך הסברה טובה מן המעשה".	"מה שביקשתי לומר", המשיך הדודו בקול נעלב, "הוא, שהדבר היעיל ביותר שיוכל ליבש אותנו הוא מרוץ ישיבה." "מה זה מרוץ ישיבה?" שאלה עליסה, ולא מפני שרצתה מאוד לדעת, אלא משום שהדודו השתתק כאלו חשב שמישהו חייב לדבר ושום יצור מלבדה לא נטה כנראה לומר משהו. "ובכן," אמר הדודו, "ההסבר הטוב ביותר לכך הוא עצם המעשה."	"מה שהתכוונתי להגיד הוא," אמר הדודו בקול נעלב, "שהדרך הטובה ביותר להתייבש היא לפתוח במרוץ במעגל". "מה זה 'מרוץ במעגל'?" אמרה אליס; לא שהיא כל-כך רצתה לדעת, אלא שהדודו עצר, כסבור שמישהו חייב לשאול משהו, ונראה שאף אחד אחר לא נטה לשאול דבר. "ובכן," אמר הדודו, "הדרך הטובה ביותר להסביר זה פשוט לערוך אותו."	"מה שהתכוונתי לומר היה," אמר הדודו בנימת עלבון, "שמה שיעזור לנו להתייבש הכי טוב זה לערוך מרוץ לבחירות." "ומה זאת אומרת מרוץ לבחירות?" אמרה אליס; לא שהיא רצתה כל כך לדעת, אבל הדודו השתהה בדיבורו כאילו חשב שמישהו צריך לומר משהו, ואף אחד אחר לא נראה להוט להגיד שום דבר. "נו טוב," אמר הדודו, "הדרך הכי מוצלחת להסביר מה זה, היא פשוט לעשות את זה."
Alice sighed wearily. “I think you might do something better with the time,” she said, “than waste it in asking riddles that have no answers.” “If you knew Time as well as I do,” said the Hatter, “you wouldn’t talk about wasting it. It’s him.”	עליסה נאנחה מקוצר רוח: – "מה העבודה הזאת לכם? חידות תחודו ופתרונות לא ידעתם? הה, כמה הזמן ריק ומשעמם, קצה נפשי בו!" - אמר עליסה. -אילו ידעת את האדון זמן כמוני, לא דיברת עליו דברים כאלה" [...]	עליזה מילטה אנחה יגעה. "נדמה לי שהזמן הוא דבר שאפשר למצוא לו שימוש טוב יותר," אמרה, "ולא לשחתו בחידת חידות שאין להן פתרונים." "לו הכרת את הזמן כמוני," אמר הכובען, "לא היית אומרת שהוא דבר. חי הוא".	עליסה נאנחה מתוך עיפות. "אני חושבת שמוטב היה לכם לנצל את הזמן בצורה יותר הגונה," אמרה עליסה, "מאשר לבזבז את זה סתם בלשאל חידות שאין להן פתרון." "אלו הכרת את הזמן טוב כמוני," אמר הכובען, "לא היית אומרת 'לבזבז את זה'. יש לומר אותו."	אליס נאנחה מתוך עייפות. "אני חושבת שהיית יכול לעשות שימוש יותר טוב בזמן," אמרה, "מאשר לבזבז אותו על חידות שאין להן פתרון." "לו הכרת את הזמן כמוני," אמר הכובען, "לא היית מדברת על לבזבז אותו. הוא לא אחד שמתבזבז!"	אליס נאנחה בלאות. "לדעתי כדאי לכם לנצל את הזמן בצורה טובה יותר," אמרה, "מאשר לבזבז אותו בהצגת חידות שאין להן פתרון." "אילו היכרת את הזמן היטב כפי שאני מכיר אותו," אמר הכובען, "לא היית מדברת על לבזבז אותו. הוא לא משהו, הוא מישהו."
Tis the voice of the Lobster: I heard him declare ‘You have baked me too brown, I must sugar my hair.’ As a duck with its eyelids, so he with his nose Trims his belt and his buttons, and turns out his toes.	החמאה מראש האקונוס נסתלקה. בואו לדגה קצת חמאה נחלקה! הנה היא רועדת היבשה, הקרוחה: הוא, מי יאכלני, ואני דגה חרוכה!	זהו קול הסרטן: שמעתיהו דובר 'טגנתוני שחום, שערי אסכר'. כאוז בריסיו, ככה הוא בחדקו ממרק כפתוריו, ומקפח שוקו.	זהו קול הסרטן: שמעתיהו אומר: "נאפיתי חום חום, תנו סוכר לי מהר!" כמו אוז עם ריסיו ככה הוא עם אפו מתקן אבנטו ופורש את כפו.	זהו קול הסרטן: הוא הודיע לי כך נאפיתי עד בוש, שערי כבר נחרך ומתקין חגורה וכפתור באפו, הוא מצמיד עקבים ומושיט את כפו.	זה קולו של הסרטן, כך שמעתי שאמר - 'כמעט נשרפתי בתנור, אשים בשערי סוכר.' הן נוהג הוא בחטמו כמו ברווז בעפעפיו, מקשט כפתור בפרח ומצודד בהונותיו.

עיבודים למדיות אחרות

במוזיקה

מלאני מרטינז מדגישה את הסיפור של אליס ברוב הווידאו קליפים שלה, בכמעט כל הקליפים באלבום "crybaby” שלה, מופיע הארנב הלבן, ובשיר "Mad hatter”, הדגש על הסיפור מאוד חזק, מעבר לקליפ.

בקולנוע

"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" זכה לעשרות עיבודים לסרטי קולנוע וטלוויזיה במהלך השנים. רבים מהם מכילים שילוב של עלילת הספר עם עלילת "מבעד למראה".

סרט האליס הראשון יצא לאקרנים כבר בשנת 1903. הסרט היה סרט אילם באורך עשר דקות, בכיכובה של מיי קלארק (May Clark) בתור אליס. במשך השנים שיחקו שחקניות מובילות רבות את דמותה של אליס, על פי אחד הספרים או שניהם, וביניהן ויולה סבוי (1915), ג'ואן בנט (1930), שרלוט הנרי (1933), קרול מרש (1948) וטינה מג'ורינו (1999). תפקידי המשנה בסרטים אלו משכו אליהם שחקנים מפורסמים רבים. כך לדוגמה בסרט משנת 1933, בהפקת אולפני סרטי פרמאונט, השתתפה שורה של שחקנים נודעים, בהם גרי קופר בתפקיד הפרש הלבן ("מבעד למראה"), וקרי גרנט בתפקיד ה'צב לא צב'. בשנת 1982 יצאה הפקת טלוויזיה שבה קייט ברטון משחקת את אליס ואביה, השחקן הנודע ריצ'רד ברטון משחק את הפרש הלבן. חלק גדול מסרטי אליס היו מוזיקליים, ובכתיבת הפסקול שלהם השתתפו אמנים גדולים. כך לדוגמה אירווינג ברלין כתב את הפסקול לסרט משנת 1930. סרט בולט נוסף המבוסס על ספרי אליס יצא לאקרנים ב-1985 בשני חלקים. השתתפה בו שורה של כוכבים, בהם טלי סוואלס כחתול צ'שייר, רוברט מורלי כמלך הלבבות, שלי וינטרס כציפור הדודו, סמי דייוויס ג'וניור כזחל וכאבא ויליאם ורינגו סטאר כצב לא צב. ב-1999 הופק סרט טלוויזיה שנקרא "אליס בארץ הפלאות" וכולל סצינות גם מ"מבעד למראה" עם שורה ארוכה של שחקנים ידועים, בהם בן קינגסלי, וופי גולדברג, פיטר יוסטינוב, ג'ין ויילדר ומירנדה ריצ'רדסון. סרט הקולנוע "אליס בארץ הפלאות" יצא לאקרנים בשנת 2010, בבימויו של טים ברטון, ובכיכובו של ג'וני דפ בתפקיד הכובען המטורף. עלילת הסרט מתרחשת כ-13 שנים לאחר עלילת "אליס בארץ הפלאות", כאשר אליס קינגסלי בת 19, והיא מהווה עיבוד חופשי המבוסס הן על "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" והן על "מבעד למראה".

אליס זכתה גם למספר עיבודים לסרטים וסדרות הנפשה, המפורסם מביניהם הוא הסרט של דיסני משנת 1951. סדרת האנימה היפנית אליס בארץ הפלאות הופקה בשנת 1983, ושודרה בישראל בערוץ הראשון בסוף שנות השמונים ובשידורים חוזרים רבים לאורך השנים וזכתה לפופולריות רבה במשך כל השנים בקרב ילדי ישראל. בשנת 2020 שודרה בערוץ הופ! סדרת הנפשה בשם "אליס ולואיס" שמבוססת בצורה עקיפה על הספר, ובשנת 2022 עלתה בערוץ דיסני ג'וניור הסדרה "אליס במאפיית הפלאות".

אליס בארץ הפלאות עובד לאין ספור הצגות תיאטרון. קרול עצמו לקח חלק פעיל בהעלתה של אליס על במת התיאטרון, ומאמרו "אליס על הבמה" מכיל את תיאורי הדמויות כפי שראה אותן בעיני רוחו, ולפיכך מאפשר לחוקרים להכיר את תפיסותיו לגביהן. המפורסמת מבין ההצגות היא מחזמר שהוצג בברודוויי בשנת 1947. גם בישראל הועלו על הבמה מחזות שכאלו: ב-1996 עלה מחזה המבוסס על הסיפור בכיכוב חני נחמיאס ולצדה צחי נוי ואחרים בבימוי צדי צרפתי. ב-2003 עלה בהבימה מחזה המבוסס על תרגומה של ליטוין בבימויה של אופירה הניג, וב-2008 עלה המחזמר "עליסה בארץ הפלאות" בכיכובם של דנה דבורין, מיקי קם/הדר שחף-מעיין וניקי גולדשטיין הצגת ילדים נוספת שעלתה בישראל המבוססת על הספר בכיכובה של מיקי, (מיכל מוכתר), לינור אברג'יל, אלי יצפאן, נתן נתנזון, בהפקת "משגב-עורי הפקות". ב-2010 העלתה האופרה הישראלית החדשה אופרה בשם "אליסה בארץ הפלאות", שכתב דוד זבה, המבוססת על סיפורה של אליס.

בנוסף לכך, מספר סרטים עסקו בחייהם של לואיס קרול ואליס לידל, ששימשה מקור השראה לספריו. כך, למשל, מתוכנן לצאת בקרוב סרט הבכורה של מרילין מנסון כבמאי קולנוע, "Phantasmagoria: The Visions of Lewis Carroll", המשלב עלילות מ"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" בקטעים מחייו של קרול ויחסיו עם לידל.

הוצאת הספר האינטראקטיבי Alice for iPad סימן את הפריצה הגדולה של מחסום הספרים האינטראקטיביים. הספר יצא ב־2010 וזכה למאות אלפי הורדות, והיה חודשים רבים ברשימת רבי המכר של הספרים האלקטרוניים בארצות הברית. ההצלחה של הספר פתחה את הדלת לשיתופי פעולה רבים נוספים ואף התחילה ז'אנר של כתיבת ספרי ילדים שמיועדים לאייפד מלכתחילה.

גם משחקי מחשב נוצרו בעקבות הסיפור. אחד מהם, אמריקן מק'גי אליס, מכר למעלה ממיליון וחצי עותקים.

אליס בארץ הפלאות: קומדיה מוזיקלית למבוגרים בלבד

ב-1976 יצא לאקרנים הסרט הפורנוגרפי-קומי-מוזיקלי שביים באד טאונסנד והפיק ביל אוסקו , "אליס בארץ הפלאות" (בשמו המלא - "אליס בארץ הפלאות: קומדיה מוזיקלית למבוגרים בלבד"), בכיכובה של השחקנית קריסטין דה-בל בתפקיד אליס. עלילת הסרט מבוססת באופן רופף על ספריו של קרול וכוללת בתוכה רבות מהדמויות שמופיעות בספר. אוסקו מצא שהזכויות על ספרו של קרול היו בנחלת הכלל, מה שאיפשר לו להפיק עיבוד פורנוגרפי מוזיקלי ל"אליס בארץ הפלאות".

במרכז העלילה, אליס, ספרנית מודחקת, נרדמת במהלך קריאת הספר "אליס בארץ הפלאות" לאחר שהיא דוחה את חיזוריו של ידידה ויליאם (רון נלסון). הארנב הלבן (טרי שפלמן ) מופיע וקורא לאליס ללכת אחריו אך עובר דרך המראה ונעלם. אליס עוברת גם היא דרך המראה כדי לחפש את הארנב ונכנסת לארץ פלאות מינית, שם היא פוגשת דמויות מהספר המקורי ומקיימת איתן יחסי מין או צופה בהן מקיימות יחסי מין זו עם זו. הסרט הוא מוזיקלי ומלווה ב-10 שירים.

חברת Media Home Entertainment הפיצה את הסרט על גבי קלטת וידאו בשתי גרסאות: הגרסה המלאה בעלת סיווג צפייה X (הצפייה מותרת מגיל 18 ומעלה) וגרסה מקוצרת במעט בסיווג R (הצפייה מתחת לגיל 17 מותרת רק בליווי הורה). חברת פוקס המאה ה-20 לקחה חסות על פרסום הסרט בגרסה המרוככת, על מנת להתאימו, לפרסמו ולהנגישו לקהל המיינסטרים. ב-2007, חברת Subversive Cinema הדפיסה מחדש את הסרט על גבי DVD הכולל אפשרות בחירה בין הגרסה המלאה לגרסה המרוככת. הסרט הוקרן לראשונה ב-10 בדצמבר 1976 וזכה להכנסות של מעל ל-90 מיליון דולר ולביקורות חיוביות.

בתרבות

לספרי אליס הייתה השפעה על אין ספור סופרים, מחזאים ואנשי קולנוע. כך לדוגמה הרומן "Finnega'ns Wake" של ג'יימס ג'ויס המתרחש בתוך חלום מכיל אין ספור התייחסויות לאליס. הסופר המפורסם ולדימיר נבוקוב, שתרגם את אליס לרוסית, היה חובב אליס והספרים שלו מכילים התייחסויות רבות לאליס. בין השאר סופו של הספר "הזמנה לגרדום" מזכיר במידה רבה את הסוף של "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות".

ספרי אליס פופולריים מאוד בקרב חובבי מדע, ואולי משום כך ספרים רבים העוסקים במדע פופולרי מושפעים בצורה ישירה מאליס. כך לדוגמה הסופר רוברט גילמור כתב ספר בשם 'Alice in Quantumland' שבו אליס מבקרת בעולם של הפיזיקה המודרנית. הספר Journey Into Geometries שנכתב על ידי מרתה סוד, ה.ס.מ קוקסטר וג'ון סטילוול מתאר מסעות של אליס (שהתבגרה קצת בינתיים) בעולמות לא אוקלידיים. גם הספר "גדל, אשר, באך" מאת דאגלס הופשטטר, ספר פילוסופיה ומדע זוכה פרס פוליצר, מכיל התייחסויות רבות לאליס וכן ליצירות אחרות של לואיס קרול (בין השאר סיפור של קרול בשם 'מה אמר הצב לאכילס' היווה השראה ישירה לשרשרת של דיאלוגים בין אכילס לצב).

בשנת 1969 הכין הצייר סלבדור דאלי 13 איורים המבוססים על הרפתקאות אליס בארץ הפלאות.

"אליס" השפיע גם על יצירות קומיקס רבות. דמותה של אליס מופיעה בכמה קומיקסים של אלן מור, ביניהם הרומן הגרפי "Lost Girls" בו היא מופיעה כדמות ראשית לצד ונדי דארלין מ"פיטר פן" ודורותי גייל מ"הקוסם מארץ עוץ" כאשר השלוש נפגשות בעתיד כנשים בוגרות, וכדמות משנית בקומיקס ליגת הג'נטלמנים המובחרים. בנוסף, היא מופיעה בסדרת סנדמן, ופוגשת את באטמן בנובלה הגרפית Haunted Knight. בסדרת "באטמן" אחד הנבלים החוזרים נקרא הכובען המטורף ונבל אחר בשם "הארנב הלבן" מופיע בסדרת ספיידרמן.

הסדרה "אבודים" מכילה התייחסויות רבות לאליס: לדוגמה הפרק החמישי בעונה הראשונה נקרא "הארנב הלבן" ובפרק אחת הדמויות בסדרה (ג'ק שפרד) יוצא למסע בעקבות דמות בדיונית (אביו המת) שהוא רואה מהלך ביער.

בסדרה "מכושפות" מופיע פרק הקרוי "Malice in Wonderland", ובסדרה "סברינה" מופיע פרק בשם "Sabrina in Wonderland".

בסדרה ובספרה הראשון של לוסי מוד מונטגומרי "האסופית", אן שרלי מקבלת מחברתה דיאנה בארי את הספר אליסה בארץ הפלאות וזהו סיפרה הראשון אי פעם שקראה. כאשר אן עזבה את אבונלי לטובת מכללת קווינס, חברתה דיאנה העניקה לה ספר זה כמתנה וכמזכרת.

יוצרי קולנוע רבים מונים את ספרי אליס בתור השפעות חשובות עליהם. האחיות וצ'אוסקי, יוצרות הסרט "מטריקס", טוענות שהקשר לאליס הוא מוטיב מרכזי בסרט. בין השאר במהלך הסרט ניאו משתכנע ללכת בעקבות חבורה כאשר הוא מבחין בכתובת קעקע של הארנב הלבן על אחד מהם. גם בסרט "אנימטריקס", בחלק שלו הקרוי 'סיפור בלשי', יש אזכורים רבים לאליס. ג'ים הנסון, יוצר הסרט "המבוך" (לבירינת), טוען ששאב השראה מאליס ביצירת הסרט שבו צעירה נכנסת לעולם פנטזיה שבו היא צריכה לפתור חידות רבות. בסרט "פארק היורה" אחד המתכנתים יוצר תוכנה בשם 'הארנב הלבן' המאפשרת לו לעקוף את מנגנוני הביטחון של הפארק ולהימלט. בסרט "האויב שבפנים" הגיבורה הראשית קרויה Alice והוא מכיל התייחסויות רבות נוספות.

בסדרות ובסרטים של "מסע בין כוכבים" יש אזכורים רבים לספר. כך לדוגמה בסדרה המקורית באחד הפרקים ישנו מחשב המקים לתחייה את דמויותיהם של אליס ושל השפן הלבן, ובסרט "מסע בין כוכבים 4: השיבה הביתה" האדמירל ג'יימס קירק מברך את הנכנסים לספינתו במילים: "שלום אליס, ברוכה הבאה לארץ הפלאות".

שמותיהן של מספר להקות שאובים ומתייחסים לספריו של לואיס קרול, כגון הלהקות אליס אין צ'יינס, ו-Alice in Videoland, וכן להקת הרוק היפנית Alice Nine. חברי להקת הביטלס מונים את אליס עם ההשפעות החשובות עליהם - דמותו של לואיס קרול מופיעה בין הדמויות על כריכת האלבום סרג'נט פפר, ושירים רבים של הלהקה מתייחסים לספרי אליס. שירו של ניל סדקה "אליס בארץ הפלאות" המבוסס על הספר נכנס למצעד 50 השירים הגדולים בארצות הברית בשנת 1963.

ראו גם

• אליס (הרפתקאות אליס בארץ הפלאות)
• איורים לאליס בארץ הפלאות
• מבעד למראה ומה אליס מצאה שם

לקריאה נוספת

• מעגלי קריאה 18, פברואר 1989 – גיליון המוקדש לעליסה בארץ הפלאות
• זהר שביט, מעשה ילדות: מבוא לפואטיקה של ספרות ילדים, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1996, בעמ' 201–263
• חיים שפירא, ‏בעקבות אליס – מסעות לעולמו של לואיס קרול, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006
• מיכל קירזנר-אפלבוים, לואיס קרול ואליס – מסע בארץ הפלאות, תל אביב: מפה, 2007
• חיים שפירא, על הדברים החשובים באמת, אור יהודה: כנרת זמורה ביתן, 2009, בעמ' 115–220
• רות נצר. עליסה בארץ הפלאות - האומנם מסע נשי?. נפש הספרות - מסות על ספרות ושירה. כרמל. 2021

קישורים חיצוניים

• מידע על הרפתקאות אליס בארץ הפלאות בקטלוג הספרייה הלאומית
• לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות, פרנקפורט תקפ"ד, מהדורה סרוקה במלואה בתרגומו של ל. סמן, באתר הספרייה הלאומית
• לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות, כנרת 1987, (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" )
• Alice's Adventures in Wonderland and Through the Looking Glass, הטקסט המלא של הספרים, כולל איוריו של ג'ון טניאל ופרשנות נרחבת של מארק אדמונד ג'ונס (באנגלית)
• Alice's Adventures Under Ground, הטקסט המלא, כולל איוריו של הסופר, באתר פרויקט גוטנברג (באנגלית)
• מור דיעי, כיצד התרגום של עליסה בארץ הפלאות מתעלה על המקור?, בפודקאסט 'עושים רוח'.
• אריאנה מלמד, רק לשמוח, באתר ynet, 31 באוקטובר 2003
• 150 שנה תחת השפעה, באתר הארץ, 30 בינואר 2015
• מיה וינשטוק, מסע בזמן: 150 שנה לארץ הפלאות, באתר ynet, 9 במאי 2015
• ירין כץ‏, בחזרה אל מחילת הארנב: 150 שנים ל"אליס בארץ הפלאות", באתר וואלה, 22 בנובמבר 2015
• רחלי רוטנר‏, בחזרה למחילת הארנב - 150 שנים ל"אליס בארץ הפלאות", באתר וואלה, 22 בנובמבר 2015
• עמית נאור, לתוך מחילת הארנב: מסע בעקבות אליס בארץ הפלאות בעברית ובכלל, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 04.07.2022
• הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, באתר "כנפיים", כולל דקת קריאה והפרק הראשון מתוך המהדורה בתרגום רנה ליטוין
• פרקים מלאים מסדרת הטלוויזיה עליסה בארץ הפלאות
• הקלטה של הספר, מאתר LibriVox (באנגלית)
• איורי עטיפות הספר בהוצאות שונות באתר דףדף
• הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות, באתר של מדריך הרפתקה לספרי נוער
• טקס הסרת הלוט מלוח לזכרו של לואיס קרול, בארכיון הסרטונים של Associated Press‏, 11 בספטמבר 1933
• דמויות מעלילות אליס כבובות תיאטרון, בארכיון הסרטונים של Associated Press‏, 1961
• חוגגים מאה שנה ל'אליס', בארכיון הסרטונים של Associated Press‏, אוקספורד, 1965
• אליס - הבלט, הופעה במעמד דיאנה, נסיכת ויילס, בארכיון הסרטונים של Associated Press‏, לונדון, 1966
• אליס - המחזמר, הצגת בכורה במעמד המלכה אליזבת, בארכיון הסרטונים של Associated Press‏, לונדון, 1972
• אליס - הסרט, קטעי קדימון ושיחה עם הבמאי טים ברטון, בארכיון הסרטונים של Associated Press‏, 2009
• מסע אל ארץ הפלאות, הרצאות 'אתנחתא' באוניברסיטת תל אביב, נובמבר 2016
• הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אריה זקס, על 'אליס בארץ הפלאות' – 'קול ישראל', דצמבר 1966, דחק י"א, יוני 2019, עמ' 542–553
• רתם פרגר וגנר, הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, "דברי, ילדה": על הילדה הראשונה בספרות הילדים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 01.07.2020
• ניצה דורי, "המינה ליזה" של אורלי קסטל בלום ו"אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול - היבטים פסיכולוגיסטיים, ספרותיים ומגדריים, בבלוג "על מקרא, הוראה וחינוך", 5 בינואר 2021
• חיים שפירא, ‏מסעות לעולמו של לואיס קרול עם חיים שפירא – העולם של קרול, באתר גלי צה"ל, מארכיון האוניברסיטה המשודרת
• הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, באתר OCLC (באנגלית)
• לואיס קרול (1832-1898.), עליסה בארץ הפלאות, דף שער בספרייה הלאומית

• העולם של קרול, 16 במרץ 2004
• פרשנויות ותרגומים, 23 במרץ 2004
• לוגיקה בספרי אליס, 30 במרץ 2004
• הנפילה מהאפס לאינסוף, 22 באפריל 2004
• שאלת ה-mind אצל אליס, 29 באפריל 2004
• מוטיב ההיפוך, 4 במאי 2004
• חיוך ללא חתול, 11 במאי 2004
• משחקים ושעשועים מוזרים, 18 במאי 2004
• Sense & No Sense‏, 1 ביוני 2004
• זהות, זמן וזיכרון, 8 ביוני 2004
• חלום ומציאות, 22 ביוני 2004
• מסיבת התה המטורפת, 29 ביוני 2004
• כוחן של מילים, 6 ביולי 2004

הערות שוליים

ערך מומלץ