ו

ו' (שם האות: וָיו) היא האות השישית באלפבית העברי. שמה, וי"ו.

ו
אלפבית עברי
א	ב	ג	ד	ה	ו
ז	ח	ט	י	כ	ל
מ	נ	ס	ע	פ	צ
ק	ר	ש	ת
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ
סימנים נוספים
ﭏ ׆
ניקוד ופיסוק
קמץ • פתח • צירי • סגול
חיריק • חולם • קובוץ ושורוק
שווא • חטף
דגש: קל • חזק • מפיק • רפה
קו מפריד • מקף
טעמי המקרא

הגייה

בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ו' נמנית עם ארבע האותיות השפתיות: בומ"פ.

הדעה המקובלת במחקר גורסת כי בהגייה המקורית שלה ייצגה האות ו' עיצור וילוני-שפתי, מקורב (/w/ ‏:IPA), וכך היא משמשת עד ימינו בהגייה התימנית ובקרב חלק מעדות המזרח, בעיקר לצרכים ליטורגיים.

בעברית הישראלית שהושפעה מההגייה האשכנזית ומההגייה הספרדית, היא מציינת עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי (/v/ ‏:IPA). ישנן עדויות שגם בארץ ישראל בימי הביניים נהגתה ו' באותה צורה.

ו' משמשת גם כאם קריאה לתנועת /o/, ומוצגת בסימון חולם מלא – וֹ, ולתנועת /u/, ומוצגת בסימון שורוק – וּ. משום כך, היא נכללת בקבוצת אותיות אהו"י.

ייצוג

שם האות וצורתה העתיקה מתייחסים לוו לתלייה.

ו' (וַו) באלפבית הפרוטו-כנעני	ו' באלפבית הפיניקי	ו' באלפבית הארמי

האות ו' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים

בקוד ASCII מיוצגת האות ו' בערך E5, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05D5.

בקוד מורס מיוצגת האות ו' באמצעות הרצף: . (נקודה). סימן קצר במיוחד זה משקף את תפוצתה הגבוהה של האות ו' בטקסטים עבריים.

הוא ייצוגה של האות ו' העיצורית בכתב ברייל.

באלפבית צלילי מיוצגת האות ו' באמצעות המלה "וו".

באיתות בדגלי סמפור ו' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה דרומה (כלפי מטה) ודגל שני הפונה מזרחה (ימינה).

כללי כתיב ותעתיק

לפי כללי הכתיב המלא העוסקים באות ו', בכל מקום שבו בכתיב מנוקד יש חולם חסר או קובוץ, תתווסף האות ו' בכתיב מלא (דוגמאות: חוק, מוגש). כמו כן, ו' עיצורית נכפלת כשהיא באמצע מילה (דוגמאות: תקווה או זווית). עם זאת, האות אינה נכפלת בראש המילה ובסופה (דוגמאות: ויקיפדיה, ורד, ותיק, צו), אך כן נכפלת כאשר לפניה מצטרפת אחת מאותיות השימוש, למעט ו' החיבור. לכן, מהמילה "ויקיפדיה" נקבל "בוויקיפדיה", אך "וויקיפדיה" (כלומר וּוִיקיפדיה) ומהמילה "וֶרד" נקבל "הוורד", אך "וורד" (כלומר וּוֶרד). סייג נוסף להכפלה הוא כי אין כופלים ו' עיצורית כאשר אחריה באה ו' אחרת (כלומר שורוק או חולם מלא), ולכן יש לכתוב תיווך, למשל. המילה הנכתבת בניקוד "וּוָווֹ" (במשמעות "והוו שלו") תיכתב בצורה דומה בכתיב מלא, "וווו", בהתאם לכללים המונעים הכפלה לאחר ו' החיבור ולפני ו' אחרת.

העיצור הוילוני-שפתי המקורב (כאמור, /w/) מיוצג בכתיב מלא באות ו', בדיוק כמו העיצור השפתי-שיני החוכך הקולי (כאמור, /v/), וזאת בניגוד לעיצורים אחרים שאינם קיימים בעברית המקבלים ייצוג של אות קיימת בתוספת גרש. לכן, השם האנגלי Winston ייכתב בעברית "וינסטון", ובצירוף אות שימוש תוכפל הו' (לדוגמה, לווינסטון). זאת על אף שלעיתים ניתן לראות שימושים לא-תקינים, שבהם מוכפלת הו' בניגוד לכללים. שמות גרמניים ופולניים, שמקורם בשפות המשתמשות באות w כדי לציין עיצור חוכך שפתי קולי, על אחת כמה וכמה יתועתקו לפי כללי הכתיב המלא העוסקים באות ו'.

נראה כי העיצור /w/ קיבל במהלך השנים את מעמדו בעברית בחזרה. אם בעבר המילה הערבית "ואדי" הפכה מ-wadi ל-vadi ו-hollywood נהגתה כ-h)ollyvood), היום מילים לועזיות בעלות w שומרות על העיצור ולא הופכות אותו ל-v. לכן נוצרה התופעה של סימון w בוי"ו כפולה בראש מילה. הכתיב הזה נובע מהבנה מוטעית של חוקי הכתב הלא מנוקד. הציבור רואה את הכפלת הוי"ו באמצע מילה ומפרש את זה כסימן ל-w (אף שגם וי"ו הנהגית כ-v מוכפלת באמצע מילים) ולכן מכפיל את הוי"ו גם בראש מילה. כתיב זה בעייתי כי הוא יכול להתפרש בכמה דרכים. למשל voynich שנכתב וויניץ' יכול להיקרא גם vinich winich. השיטה המקובלת בציבור סובלת מחוסר עקיבות ויוצרת בלבול. למשל, כשבאים אחרי הכפלת הוי"ו שורוק או חולם נוצר לכאורה רצף של שלושה וי"וים אבל מקובל להימנע ממנו ולכתוב לדוגמה וודי במקום ווודי. לכן הוצע הרעיון להוסיף גרש לוי"ו כדי לפתור את הבעיות הללו. האקדמיה ללשון העברית דנה ברעיון ופסלה אותו.

חנניה רייכמן יצר את חידוד הלשון הבא: "וָו וּוָו וּוָו וּוָו, כמה ווים יהיו יחדיו?", שבו מדובר בארבעה ווים, אך האות ו' מופיעה בו 11 פעמים ברציפות.

שימושים

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ו' היא כ־10.00% מכלל אותיות האלף-בית.

ו' החיבור

האות ו' מציינת חיבור בין מילים או בין חלקי המשפט בבואה כתחילית לפני מילה. לדוגמה, "אני ואתה נשנה את העולם" (מחברת בין שני שמות עצם, נושאים או מושאים) או "אני הלכתי הביתה, ואתה נשארת בגינה" (מחברת בין שני חלקי משפט מחובר). כאשר החיבור הוא בין מילים לא יבוא לפני הו' פסיק, ואילו כאשר החיבור הוא בין חלקי משפט יבוא לפני הו' פסיק.

ניקודהּ היסודי של ו' החיבור הוא שווא, אך לפני עיצור המנוקד בשווא (למעט י') או אחת מאותיות בומ"פ, תנוקד הו' בשורוק. בנוסף, לפני י' המנוקדת בשווא תנוקד הו' בחיריק (השווא שעל הי' נופל בשל כללי הדיפתונג), לפני אות המנוקדת בחטף תנוקד הו' כניקוד החטף ולפני הברה מוטעמת תנוקד הו' בקמץ. דוגמאות: אמנון וְתָמר, עשרים וּשְׁתיים, חמץ וּמַצה, פירות וִירקות, ברנשים וַחֲתיכות, שלושים וָשֵׁש.

מילה המתחילה באחת מאותיות בג"ד כפ"ת מאבדת את הדגש הקל אחרי ו' החיבור.

ו' ההיפוך

לעיתים, כאשר ו' מופיעה לפני פועל, היא מציינת את היפוך זמן הפועל, מעתיד לעבר או מעבר לעתיד. לדוגמה, ”וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה” (בראשית כ"ה, לד) או ”וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ” (דברים ח', י'). שימוש זה נפוץ בעיקר בעברית המקראית ופחות בתקופות אחרות של העברית.

ניקודה של ו' ההיפוך מעבר לעתיד כניקודה של ו' החיבור, על גרסאותיו השונות. מנגד, ניקודה היסודי של ו' ההיפוך מעתיד לעבר הוא פתח ובאות שאחריה בא דגש חזק, אך בי' המנוקדת בשווא לא יבוא דגש. כמו כן, לפני א' מאותיות האית"ן מנוקדת ו' ההיפוך מעתיד לעבר בקמץ ללא תוספת הדגש בא' שאחריה.

בחלק מן המקרים ו' ההיפוך משנה את הטעמת המילה.

ו' כסופית

בבואה כסופית לשם, משמשת ו' המנוקדת בחולם מלא ככינוי שייכות לנסתר, או בּצירוף "נוּ" ככינוי שייכות למדברים. בבואה כסופית לפועל, מציינת ו' המנוקדת בחולם מלא ככינוי מושא לנסתר, ואילו ו' עם שורוק מציינת הטיית נסתרים בזמן עבר, או, כתלות בתחילית, נסתרים ונוכחים בזמן עתיד. הצירוף "נוּ" כסופית לפועל מציין הטיית מדברים בזמן עבר או כינוי מושא למדברים. דוגמאות: ידוֹ, ידנוּ, כתבוֹ, כתבוּ, יכתבוּ, כתבְנוּ, ישמרנוּ.

שימושים נוספים

בעבר שימשה האות ו' גם לפתיחת פסוקיות ויתור, במשלב השירה.

בצירוף "הואיל ו" משמשת הו' כפותחת פסוקית סיבה.

בגימטריה ערכה של ו' הוא 6, ובהתאם לכך "יום ו'" הוא יום שישי וכיתה ו' היא הכיתה השישית בבית הספר.

בקבלה מסמלת האות ו' את החומר.^{[דרוש מקור]}

ראו גם

• و – האות וַאו בערבית
• ﭪ – האות וא בערבית

קישורים חיצוניים

• ארי דה לוקה, אומן הסבך, באתר "הספריה החדשה" - על ו"ו ההיפוך
• הערך "ו", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה