טוטנהאם הוטספר

טוטנהאם הוטספר (באנגלית: Tottenham Hotspur) היא קבוצת כדורגל אנגלית מהעיר לונדון, המשחקת בפרמייר ליג. כינוייה הנפוצים של הקבוצה הם ספרס (קיצור שמה ברבים) ו"התרנגולים" (על שם סמלה). עד לשנת 2017 שימש אצטדיון וייט הארט ליין שנמצא בשכונת טוטנהאם שברובע הארינגיי, כאצטדיונה הביתי. בשנה זו נהרס האצטדיון לטובת בניית אצטדיון חדש שנחנך באפריל 2019. מאז עונת 1898–1899 מוכרת הקבוצה בחולצתה הלבנה (שבזכותה גם מועדון זה נודע בכינוי The Lillywhites, "השושנים הצחורות") ובמכנסייה הכחולים-כהים כתלבושת של טוטנהאם.

טוטנהאם הוטספר
Tottenham Hotspur

מידע כללי
כינוי	הספרס, התרנגולים,
תאריך ייסוד	1882
אצטדיון	אצטדיון טוטנהאם הוטספר, לונדון (תכולה: 62,850)
בעלים	קבוצת ENIC
יו"ר	דניאל לוי
מאמן	אנג'ה פוסטקוגלו
ליגה	פרמייר ליג
www.tottenhamhotspur.com
תלבושת
תלבושת בית תלבושת חוץ

טוטנהאם הוטספר הייתה הקבוצה הראשונה שזכתה בדאבל האנגלי במאה ה-20, לאחר שזכתה באליפות אנגליה ובגביע ה-FA בעונת 1960/1961. בשנת 1963 הפכו הספרס למועדון הבריטי הראשון שזכה בתואר אירופי, גביע אירופה למחזיקות גביע. במהלך שנות ה-80 זכו הספרס במספר תארים: פעמיים בגביע ה-FA, גביע מגן הקהילה ובגביע אופ"א בעונת 1983/1984. בנוסף לכך, הקבוצה זכתה בשנת 2008 בגביע הפוטבול ליג, אחרי שניצחה בגמר 1–2 את היריבה העירונית צ'לסי לאחר הארכה. הזכייה בגביע הייתה המשך לרצף זכיותיה של טוטנהאם בתואר אחד לפחות בעשור לאורך של שישה עשורים, הישג בו מחזיקות רק טוטנהאם ומנצ'סטר יונייטד. מוטו המועדון בלטינית הוא "Audere est Facere" ("להעז זה לעשות", באנגלית: To Dare Is To Do), וסמלו הוא תרנגול צעיר עומד על כדורגל.

לקבוצה יריבויות רבות עם קבוצות מהפרמייר ליג השוכנות בלונדון, אך הבולטת בהן היא היריבות ארוכת השנים מול הקבוצה מהרובע השכן, ארסנל. המשחקים בין הקבוצות ידועים בכינוי הדרבי של צפון לונדון.

מאז שנת 2001, החברה המחזיקה העיקרית במניות המועדון היא ENIC אינטרנשיונל, לאחר שאלן שוגר מכר לה את מניותיו במועדון. חברת השקעות זו נוסדה על ידי המיליארדר הבריטי-יהודי ג'וסף "ג'ו" לואיס – כששותפו של לואיס ב-ENIC – איש העסקים הבריטי-יהודי דניאל לוי הוא זה שמכהן מאז 2001 כיושב הראש של מועדון הכדורגל טוטנהאם.

היסטוריה

מההקמה עד האליפות הראשונה

סגל הקבוצה ב-1885

מועדון הכדורגל הוטספר נוסד בשנת 1882 על ידי נערי בית ספר שלמדו יחד שיעורי תנ"ך בכנסייה מקומית. הם היו חברים גם במועדון הקריקט הוטספר והדיעה הרווחת היא שהשם הוטספר מקושר במקורו לסר הנרי פרסי (הוטספור) דמות היסטורית המופיעה במחזהו של ויליאם שייקספיר הנרי הרביעי, חלק ראשון. זוהי דמות שבאמת חיה באזור הרובע של טוטנהאם במהלך המאה ה-14, וצאצאיה מחזיקים בבעלות על מספר שטחים בשכונת טוטנהאם. בשנת 1884 המועדון שינה את שמו ל"מועדון טוטנהאם הוטספר לכדורגל ואתלטיקה" על מנת להבדיל את עצמו ממועדון לונדוני אחר שנקרא "לונדון הוטספר".

תחילה התרנגולים שיחקו עם חולצות בצבע כחול ים. אחר כך חולצת המועדון שונתה כמה פעמים מחולצה חצי כחול בהיר וחצי לבן, למדים של חולצה אדומה ומכנסיים כחולים, ואחרי כן למדים בצבע חום שוקולד וזהב, ולבסוף בעונת 1899/1900, הוחלט על המדים והצבעים של הקבוצה סופית, כאשר העיצוב הסופי היה חולצות לבנות ומכנסיים בצבע כחול ים (כחול-כהה) כמו מדיה של פרסטון נורת' אנד, שהייתה הקבוצה המצליחה ביותר באנגליה באותה התקופה.

בשנת 1888 עברה טוטנהאם מאצטדיון טוטנהאם מארשס לפארק נורת'מברלנד, שם הקבוצה יכלה לדרוש דמי כניסה עבור צפייה במשחקיה. ניסיון להצטרף לליגה הדרומית, שבה שיחקה רויאל ארסנל (ארסנל כיום), נכשל בשנת 1892 לאחר שטוטנהאם היה המועדון היחיד מתוך 23 מועמדים שלא זכה באף קול בהצבעה להצטרפות לליגה. הקבוצה הפכה למקצוענית לפני חג המולד של שנת 1895, לאחר שהצטרפה לבסוף לליגה הדרומית בעקבות משיכה עצומה של קהל למשחקיה, כשלמשחקיה הגיעו כמעט 15,000 אוהדים בכל משחק. צ'ארלס רוברטס התמנה ליושב ראש המועדון בשנת 1898, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1943.

גמר גביע ה-FA‏ 1901

בשנת 1899 טוטנהאם שינתה בפעם האחרונה את מגרשה, לאחר שעברה למגרש שהיה ממוקם על שוק פרחים לשעבר באזור הכביש המהיר בשכונת טוטנהאם. במהלך השנים המגרש הזה קיבל את שמו וייט הארט ליין, על שם דרך ראשית מקומית. טוטנהאם נחשבה לנהנית העיקרית מהעיצומים באיגודי הכדורגל הצפוניים בשנות ה-90 של המאה ה-19. ג'ון קמרון וג'ון בל, שחקני אברטון לשעבר, הגיעו לשחק בטוטנהאם בעקבות הסכסוך באיגודם, איגוד הכדורגלנים המאוחד, שהיה המקור להתאחדות הכדורגלנים המקצוענים הקיימת כיום. כתוצאה ישירה מהמשבר בשנת 1900, טוטנהאם זכתה באליפות הליגה הדרומית, והוסיפה לתואר הזה בעונה שלאחר מכן זכייה בגביע ה-FA, ובכך הפכה לקבוצה הראשונה שלא משחקת בליגה המקצוענית שזוכה בגביע, מאז ייסוד הפוטבול ליג. הגביע הוצג לאוהדים על ידי קפטן התרנגולים ג'ק ג'ונס עם סרטים צבעוניים קשורים אליו, לאחר שאשתו של מאמן טוטנהאם מורטון קדמן קשרה אותם לראשונה, והחלה מסורת שקיימת עד היום לקשירת סרטים צבעוניים על גביעי תחרויות.

טוטנהאם זכתה בבחירות להשתתפות בליגה האנגלית השנייה בעונת 1908/1909, והעפילה לליגה הבכירה כבר בעונתה הראשונה לאחר שסיימה במקום השני בליגה. הישגיה של טוטנהאם בליגה הבכירה באנגליה בין השנים 1910 ל-1915 היו מועטים, וכאשר הליגה האנגלית הושעתה ממשחק בעקבות פריצת מלחמת העולם הראשונה, טוטנהאם הייתה ממוקמת במקום האחרון בליגה.

כאשר משחקי הליגות שבו לפעול לאחר המלחמה, בשנת 1919, הליגה הבכירה הורחבה מ-20 קבוצות ל-22. הרחבת הליגה גרמה להישארותן של צ'לסי (שירדה עם התרנגולים ליגה בעונת 1915/1916), שהייתה ממוקמת במקום הלפני האחרון, וטוטנהאם, בליגה השנייה. הקבוצה הנוספת שזכתה מהרחבת הליגה הבכירה הייתה ארסנל, אשר סיימה את העונה לפני ההרחבה רק במקום השישי בליגה השנייה, ובעקבות עלייתה ליגה בצורה שערורייתית, נוצרה תחרותיות עצומה בינה לטוטנהאם, יריבות ששורשיה ניטעו 6 שנים לפני כן, לאחר שארסנל עברה לשחק באזורה הגאוגרפי של טוטנהאם, ונמשכת עד עצם היום הזה. טוטנהאם זכתה באליפות ליגת המשנה בעונת 1919–1920, ובעונה שלאחר מכן, ב-23 באפריל 1921, התרנגולים הלכו כל הדרך עד לגמר גביע ה-FA בפעם השנייה בתולדותיהם, וניצחו בגמר 0–1 את וולבס בסטמפורד ברידג'. אחרי שסיימה במקום השני בליגה בשנת 1922, אחרי ליברפול, הקבוצה התחילה להידרדר, אשר הגיעה לשיאה בירידת ליגה בסוף שנת 1928. טוטנהאם לא הצליחה לעבור את שלב רבע גמר גביע ה-FA שלוש פעמים ברצף, בין השנים 1935–1938. ב-3 בספטמבר 1939, כאשר ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין הכריז על הצטרפות בריטניה למלחמת העולם השנייה, טוטנהאם הייתה ממוקמת במקום השביעי בליגה השנייה. משחקי הליגה הופסקו במהלך תקופת המלחמה.

לאחר המלחמה הכדורגל צבר פופולריות רבה, ומשך רבבות של צופים למשחקי הליגה האנגלית. בשנת 1949, ארת'ור רואו היה מאמן הקבוצה והוא פיתח את הסגנון הטקטי ה"לחץ ורוץ", אשר ידוע בכינויו העממי "תן ולך" או "דאבל פס". הטקטיקה הזו דגלה בהנחה מהירה של הכדור במקום לחבר לקבוצה וריצה זריזה מעבר לשומר היריב על מנת לקבל מסירה חזרה מעבר ליריב. הטקטיקה הזו הוכיחה את יעילותה בהנעת הכדור במהירות בין עמדות השחקנים והייתה גמישה מאוד. אחרי שהעפילה לפסגת ליגת המשנה האנגלית בעונת 1949/1950, היא זכתה באליפות הליגה. בעונה שלאחר מכן טוטנהאם זכתה לראשונה בתולדותיה באליפות הליגה הבכירה, אחרי שזכתה בפרמייר ליג (הליגה האנגלית הראשונה) בשנת 1951. גיבורי הקבוצה באותה העונה היו אלף רמזי, רוני בורגס, טד דיצ'בורן, לן דקמין, סוני וולטרס וביל ניקולסון.

השנים שלאחר ההצלחה הזו היו קשות מאוד לקבוצה, כאשר גילם של שחקני הקבוצה ופציעותיהם, ואימוץ הטכניקה החדשנית שטוטנהאם פיתחה, על ידי קבוצות אחרות, גרמו למאבק הרבה יותר קשה בליגה. טוטנהאם סיימה במקום השני בעונת 1951/1952, רק בזכות הפרש שערים עדיף של האלופה מנצ'סטר יונייטד. חורף קשה, ומצב הדשא הנוראי במגרש בוייט הארט ליין, אפילו לפי הסטנדרטים של אותה התקופה, הקשו מאוד על הקבוצה. בעונת 1952/1953. התרנגולים סיימו רק במקום העשירי, אחרי שגיל השחקנים המבוגר הקשה עליהם להסתדר עם טקטיקת "הלחץ ורוץ" הקבוצתית. בשנת 1954, טוטנהאם החתימה בצעד היסטורי את אחד השחקנים האהודים ביותר של הקבוצה בהיסטורית המועדון, דני בלנצ'פלוור, תמורת סכום שיא של 30,000 פאונד. גם באותה השנה התרנגולים הפסידו והודחו מגביע ה-FA בעקבות טעות נוראית של אלף רמזי, שגרמה לבלקפול לכבוש שער ולהדיח את הקבוצה.

בשלב הזה, ארתור רואו החל לסבול ממצב בריאותי קשה. הוא התפטר מתפקידו בשנת 1955, בעקבות מיקומה של טוטנהאם במרכז הטבלה וחילוקי דעות עם ההנהלה, בנוסף למצבו הבריאותי, שתרם גם להתפטרותו. שחקן העבר ג'ימי אנדרסון, ששיחק בקבוצה שנים רבות קיבל את משרת המאמן. עונת 1955/1956 הייתה אסון עבור הקבוצה, לאחר שהיא כמעט ירדה ליגה, וסיימה במקום ה-18, שתי נקודות בלבד מירידה. למרות זאת, בעונה שלאחר מכן, המועדון גילה שיפור רב וסיים במקום השני, שמונה נקודות מן המקום הראשון, אחרי "תינוקותיו של באסבי", מנצ'סטר יונייטד. העונה שאחריה החלה בצורה טובה, אך גם מצבו הבריאותי של המאמן החדש של הקבוצה ג'ימי אנדרסון הורע, וגרם לו להתפטר. מחליפו היה אגדת משחק עבור אוהדי הקבוצה, ביל ניקולסון. בעונתו הראשונה כמאמן סיימה הקבוצה רק במקום ה-18, דבר שלא היווה סימן להצלחותיה בעבר, ולהצלחות שעתידות לחזור למועדון במהלך שנות ה-60.

שנות ה-60 ושנות ה-70

שחקני הקבוצה עם גביע אירופה למחזיקות גביע, 1963

ביל ניקולסון הצטרף לשורותיה של טוטנהאם הוטספר כשוליה בשנת 1936. במהלך 68 והשנים שלאחר מכן הוא שירת את הקבוצה בכל תפקיד, מאחראי על הנעליים ועד לנשיא המועדון. במשחקו הראשון כמאמן הקבוצה, ב-11 באוקטובר 1958, התרנגולים ניצחו את אברטון 4–10. זה היה ניצחון השיא של הקבוצה באותו הזמן, וסימן לבאות. הוא הוביל בהצלחה את טוטנהאם לזכייה בתארים שלוש עונות ברצף בראשית שנות ה-60: דאבל בשנת 1961, גביע ה-FA וחצי גמר גביע האלופות ב-1962, וגביע אירופה למחזיקות גביע בשנת 1963. שחקני המפתח של הקבוצה באותן השנים היו דני בלנצ'פלוור, ג'ון וייט, דייב מקאי, קליף ג'ונס, ג'ימי גריבס וטרי מדווין.

אחרי שנת 1964, הסגל שקטף את התארים האחרונים בקבוצה החל להתפורר בעקבות פציעות, העברות והזדקנות. ניקולסון בנה מחדש סגל מצליח נוסף לאחר שהביא לטוטנהאם את אלן גילזין, מייק אינגלנד, אלן מאלרי, טרי ונבלס, ג'ו קיניאר וסיריל נואלס. הסגל הזה ניצח את צ'לסי בגמר גביע ה-FA בשנת 1967, וסיים במקום השלישי בליגה.

ניקולסון הוסיף את גביע הפוטבול ליג (1971 ו-1973) וגביע אופ"א בעונת 1971/1972 להיסטוריה המהוללת של טוטנהאם לפני שהוא התפטר מתפקיד המאמן בתחילת עונת 1974/1975 לאחר פתיחת עונה נוראית, ולאחר שנגעל מהמהומות שחוללו אוהדי הקבוצה בגמר גביע אופ"א ברוטרדאם, בו טוטנהאם הפסידה לפיינורד.

ניקולסון זכה ב-8 תארים משמעותיים במהלך 16 השנים בהן אימן את הקבוצה. כיום התקופה בה אימן נחשבת לתור הזהב בהיסטוריה של המועדון. למרות הכל, מה שהותיר אחריו היה סגל מזדקן שלא יכול היה יותר לאיים על יריבותיה של הקבוצה בליגה האנגלית. ניקולסון קיווה למנות למחליפיו את ג'וני ג'ילס ודני בלנצ'פלוור, אך ההנהלה סירבה להצעתו והחליטה למנות לתפקיד מאמן הקבוצה את שחקן ארסנל לשעבר, טרי ניל, שבקושי הצליח להציל את הקבוצה מירידת ליגה בסוף עונת 1974–1975. אוהדי הקבוצה מעולם לא קיבלו את ניל, שעזב את המועדון בשנת 1976, והוחלף על ידי קית' ברקינשואו בקיץ.

טוטנהאם ירדה ליגה מהליגה הבכירה בסיום עונת 1976/1977, אחרי 27 שנים רצופות בליגה הראשונה. מיד אחרי הירידה, הקבוצה ביצעה מהלך לא חכם של מכירת השוער הצפון אירי הבינלאומי, פט ג'נינגס, ליריבה השנואה ארסנל, מהלך שזיעזע את אוהדי הקבוצה והוכיח את עצמו מאוחר יותר כטעות חמורה. ג'נינגס שיחק שמונה שנים אצל יריבתה של טוטנהאם, בעוד שלטוטנהאם לקח זמן, עד שנת 1981, להחליפו על ידי שוערה של ליברפול ריי קלמנס.

למרות הירידה מהליגה הבכירה, ההנהלה המשיכה להאמין בברקינשואו והקבוצה זכתה מיד, בשנה שלאחר מכן, להעפיל לליגה הבכירה, על אף שהייתה קרובה מאוד להחמיץ את הזכות להעפיל. מספר משחקים לא טובים בשלבים האחרונים של העונה גרמו לטוטנהאם להיקלע למצב בו היא חייבת לצבור נקודה אחת לפחות במשחק האחרון של העונה נגד סאות'המפטון. בהקלה גדולה המשחק הסתיים בתוצאת תיקו 0-0 וטוטנהאם זכתה בהעפלה לליגה הראשונה. בקיץ 1978 ברקינשואו זיעזע את עולם הכדורגל לאחר שהחתים את שני אלופי המונדיאל הארגנטינאים אוסבלדו ארדילס וריקרדו ויז'ה. החתמתם היוותה שינוי משמעותי באופי ההעברות בכדורגל האנגלי. אך לקבוצה החדשה לקח זמן רב עד שהצליחה להתבסס כקבוצה מצליחה.

שנות ה-80

התרנגולים פתחו את שנות ה-80 בהצלחה לאחר ניצחון 3-2 במשחק החוזר בגמר גביע ה-FA נגד מנצ'סטר סיטי ב-1981, הודות לשער סולו בלתי נשכח של הארגנטינאי ריקרדו ויז'ה. הקבוצה זכתה בתואר גם בעונה שלאחר מכן, אחרי ניצחון על קווינס פארק ריינג'רס, ונאבקה על זכייהבארבעה תארים, כולל אליפות הליגה הראשונה, אחרי שאיימה על ליברפול במירוץ לאליפות במהלך העונה, אך לבסוף סיימה במקום הרביעי. ליברפול גם מנעה מטוטנהאם זכייה בגביע הליגה האנגלי, אחרי שניצחה אותה בהארכה, וברצלונה הדיחה את המועדון בחצי גמר גביע אירופה למחזיקות גביע.

שחקני מפתח כדמותם של סטיב ארצ'יבלד, גארת' קרוקס, גלן הודל, אוסבלדו ארדילס והשחקן הוותיק סטיב פרימן, עזרו למועדון לזכות בגביע אופ"א בשנת 1984, כמה שבועות אחרי שברקינשואו הודיע שהוא עלול לעזוב את המועדון בסוף העונה. בסופו של דבר הוא אכן התפטר, אחרי שזכה עם טוטנהאם בשלושה גביעים בארבע עונות, והצליח להוביל את הקבוצה למקומות הראשונים בליגה, דבר שהפך את טוטנהאם למועדון בכיר באנגליה.

המאמן החדש פיטר שריבס והבעלים אירווינג שולאר השתלטו על המועדון. ריבס הצליח להוביל את הקבוצה למקום השלישי בסיום עונת 1984–1985, ובעונה שמאחר מכן הוביל אותה לתחתית הליגה בעוד שולאר מנסה להשיב למועדון את הונו הכלכלי.

מאמן לוטון טאון דייוויד פליט מונה כמאמן החדש של המועדון, ובמרביתה של עונת 1986–1987 נראה היה שהקבוצה בדרך לעונה מוצלחת מאוד כאשר היא שיחקה עם חמישה קשרים (גלן הודל, אוסבלדו ארדילס, סטיב הודג', פול אלן וכריס וודל), ומאחורה שיחק קלייב אלן. טוטנהאם נשארה במאבק על כל התארים באנגליה. בפועל, ארסנל הדיחה את התרנגולים בחצי גמר גביע הליגה, הקבוצה גם הפסידה את תואר האליפות בליגה, וכמועמדת לזכייה בגביע ה-FA היא הפסידה בגמר 2–3 לקובנטרי סיטי, וסיימה את העונה עם טעם רע. פליט התפטר באוקטובר 1987, אחרי האשמות הקשורות לחייו הפרטיים. הוא חזר לקבוצה עשור אחרי כן, אבל תקופת האימון הקצרה שלו במועדון תיזכר כ"כמעט" הכי גדול בהיסטוריה של טוטנהאם. שחקנה לשעבר של טוטנהאם, טרי ונבלס, מונה כיורשו בתפקיד של פליט, ואחרי שתי עונות בליגה הוא הוביל את המועדון למקום השלישי בעונת 1989/1990 וזכייה בגביע האנגלי בשנת 1991. הפנים החדשות בסגל הקבוצה כללו את שני שחקני נבחרת אנגליה פול גאסקוין וגארי ליניקר, אשר הגיעו עם הנבחרת האנגלית לחצי גמר מונדיאל 1990.

השנים הראשונות בפרמייר ליג

בשנת 1990 חלה ירידה בשוק עסקי הנדל"ן אשר הותירה את יושב ראש הקבוצה, שולאר, על סף פשיטת רגל. ונבלס, חבר אל איש העסקים אלן שוגר על מנת להשתלט על מניותיה של טוטנהאם הוטספר ולשלם את חובותיה על סך 20 מיליון פאונד, כאשר חלק מהן כוסו על ידי מכירתו של פול גסקוין. ונבלס התמנה לתפקיד המנהל בפועל של המועדון, כאשר שיברס שב לקחת את משרת אימון הקבוצה. כהונתו השנייה כמאמן נמשכה עונה אחת בלבד, לפני שהוא פוטר לטובת מינויים הכפול של ריי קלמנס ודאג ליבמור. עונתה הראשונה של טוטנהאם בפרמייר ליג נסתיימה במרכז הטבלה, והרחקתו של ונבלס מוועד ההנהלה של המועדון לאחר ויכוחים חוקיים עם שוגר. אוסבלדו ארדילס מונה למאמן הקבוצה בשנת 1993.

תחת שרביטו של ארדילס, טוטנהאם החתימה את "חמשת המפורסמים": טדי שרינגהאם ויורגן קלינסמן בהתקפה, ניק בארמבי מאחוריהם, דארן אנדרטון באגף הימני ואיליה דומיטרסקו באגף השמאלי. קלינסמן היה סנסציה, כאשר כבש בצרורות והפך לאהוב חוג האוהדים של התרנגולים. בסופו של דבר, ההחתמות הללו היו יקרות מאוד למועדון והביאו לשיפור קל מאוד בתוצאות, ולפיכך ארדילס פוטר בספטמבר 1994.

לקראת סיום עונת 1994 טוטנהאם נמצאה אשמה במתן תשלומים לא-חוקיים לשחקנים, וניתן לה אחד העונשים הגבוהים ביותר בתולדות היסטוריית הכדורגל האנגלי: הורדת 12 נקודות ממאזן הקבוצה, השעיה לעונה אחת מגביע ה-FA וקנס על סך 600,000 פאונד. שוגר מחה על העונש המופרז, ובעקבות הלחצים, והערעור שהגיש, עונשי ההשעיה מן הגביע והורדת הנקודות לקבוצה בוטלו.

ארדילס הוחלף בתפקידו על ידי גרי פרנסיס. הוא שינה באופן מהיר ביותר את מצב הקבוצה. טוטנהאם טיפסה עד למקום השביעי בליגה, והגיע לחצי גמר גביע ה-FA. מבוכה קשה להתאחדות נמנעה (לאחר שהשעתה את הקבוצה מהגביע בתחילת העונה וביטלה זאת בהמשך) אחרי שטוטנהאם הפסידה 1–4 לאברטון, שזכתה לבסוף בגביע. פרנסיס לא הצליח להמשיך להתקדם עם המועדון למקומות גבוהים יותר, ושיקול הדעת שלו בשוק ההעברות היה לקוי.

בעונת 1996/1997 סיימה טוטנהאם במקום העשירי, ובסוף אותה העונה החלוץ הכוכב של הקבוצה טדי שרינגהאם עבר למנצ'סטר יונייטד, אחרי שלא הסכים לחתום על חוזה חדש בטוטנהאם. בנובמבר 1997, כאשר טוטנהאם הייתה מקום אחד לפני אחרון ובסכנת ירידה, פרנסיס פוטר. כריסטיאן גרוס, מאמן אלופת שווייץ גראסהופרס, מונה לתפקיד. הוא לא הצליח לשפר את מצב הקבוצה, והקבוצה המשיכה להיאבק נגד הירידה עד לסיום אותה העונה. החלוץ האגדי יורגן קלינסמן, הוחתם מחדש בינואר, אך הוא לא הצליח להציג את אותה היכולת שהציג בתקופת משחקו הקודמת במועדון. למרות זאת, ארבעה שערים שלו בניצחון החוץ 2–6 נגד וימבלדון במחזור הלפני אחרון של העונה, סייעו להבטיח את הישארותה של טוטנהאם בפרמייר ליג.

גרוס, אף שסיים את העונה הקודמת בהצלחה לאחר שהפסיד רק משחק אחד מתשעת המשחקים האחרונים בעונה, פוטר לאחר 3 משחקים בלבד בעונה שלאחר מכן, וג'ורג' גרהאם מונה במקומו במהרה. על אף הביקורת הכבדה של אוהדי טוטנהאם את מינויו של גרהאם אחרי עברו בארסנל, בעונתו הראשונה כמאמן התרנגולים הקבוצה סיימה במרכז הטבלה וזכתה בגביע הפוטבול ליג. בגמר הגביע היא שיחקה נגד לסטר סיטי באצטדיון ומבלי, כאשר במהלך המשחק הורחק מגינה של טוטנהאם ג'סטין אדינבורו אחרי עימות עם רובי סאבאג' בדקה ה-60, אבל התרנגולים ניצחו באופן דרמטי לאחר שער נגיחה של אלן נילסן בדקה ה-93. באותה העונה, טוטנהאם הגיעה גם לשלב חצי גמר גביע ה-FA, בו היא נוצחה 0–2 על ידי ניוקאסל יונייטד לאחר הארכה, אחרי שהשופט במשחק לא העניק לטוטנהאם בעיטת עונשין שהגיעה לה במהלך הזמן החוקי של המשחק. בתוספת לעונה המצוינת של הקבוצה, שחקנה הצרפתי של הקבוצה דויד ז'ינולה זכה בתארים כדורגלן השנה מטעם העיתונאים האנגלים וכדורגלן השנה מטעם השחקנים לשנת 1999.

רובי קין בועט בעיטת עונשין בווייט הארט ליין, 2005

טוטנהאם מול בראגה בגביע אופ"א בעונת 2006/2007

אחרי שתי עונות רצופות ומלאות אכזבה בין 1999 ל-2001, סבלנותו של שוגר פקעה. הוא מכר את מניותיו במועדון לחברת ENIC אינטרנשיונל, באחזקת דניאל לוי.

תחילת עידן דניאל לוי

אימון הקבוצה הועבר לשחקן העבר גלן הודל באפריל 2001, כאשר הקבוצה הייתה במקום ה-13 בליגה. במשחקו הראשון כמאמן הקבוצה הפסידה טוטנהם לארסנל בחצי גמר גביע ה-FA. קפטן המועדון, סול קמפבל, ערק ליריבה השנואה מארסנל בהעברה חופשית בסוף העונה.

הודל הביא למועדון שחקנים מנוסים יותר כמו טדי שרינגהאם הוותיק, גוסטבו פוייט וכריסטיאן ציגה, על מנת לתת השראה לסגל הקבוצה, שנהנתה מכדורגל טוב ותוצאות טובות בחודשים הראשונים של העונה. עונת 2001/2002, הסתיימה עבור התרנגולים במקום התשיעי ובסגנות גביע הפוטבול הליג, בו הפסידו במשחק הגמר לבלקברן רוברס, אף על פי שהגיעו כמועמדים לזכייה לאחר שהביסו את צ'לסי 1–5 בחצי הגמר.

הרכישה המשמעותית היחידה שביצעה טוטנהאם בעונת 2002/2003 הייתה רכישתו של רובי קין תמורת שבעה מיליון פאונד, אשר נרכש מלידס יונייטד. העונה החלה היטב, כאשר טוטנהאם הייתה במקום השישי בתחילת חודש פברואר. אך, אחרי שצברה רק שבע נקודות בעשרת המחזורים האחרונים לעונה, הקבוצה סיימה את הליגה במקום העשירי. מספר שחקנים ביקרו בפומבי את התנהלותו ויכולות התקשורת של הודל. לאחר שישה משחקים בעונת 2003/2004 הודל פוטר ודייוויד פליט התמנה למאמן ואחראי זמני על הסגל, עד שיימצא מחליף קבוע למשרה.

במאי 2004 החתימה טוטנהאם את המאמן הצרפתי ז'אק סנטיני, ומינתה לעוזרו את מרטין יול, וכצעד נוסף מינתה את פרנק ארנסן למנהל הספורט של המועדון. סנטיני עזב את המועדון בנסיבות מוזרות אחרי 13 משחקים בלבד כמאמן. הוא הוחלף על ידי עוזרו יול. ההולנדי הפך ליקיר הקהל וסיים את העונה במקום התשיעי. בעונת 2005/06, עונתו המלאה הראשונה, יול כמעט הביא את טוטנהאם להבטחת מקום בליגת האלופות. בסופו של דבר התרנגולים הפסידו לווסטהאם וסיימו במקום החמישי, אשר מעניק העפלה לגביע אופ"א. ארנסן עזב לצ'לסי בעקבות חוזה עתק שהעניק לו רומן אברמוביץ', ובמקומו מונה הצרפתי דמיאן קומולי כמנהל הספורטיבי. גם בעונת 2006/07, טוטנהאם סיימה במקום החמישי בליגה, בפעם השנייה ברציפות.

מרטין יול פוטר בתחילת עונת 2007/2008, וחואנדה ראמוס, מאמנה לשעבר של סביליה מונה במקומו. התרנגולים זכו בסיום העונה בגביע הליגה, אחרי ניצחון 1–2 נגד צ'לסי בהארכה במשחק הגמר בפברואר 2008. למרות כל זאת, ראמוס פוטר מאימון הקבוצה ב-25 באוקטובר 2008, לאחר הפסד 0–2 לאודינזה בשלב הבתים של גביע אופ"א, כאשר טוטנהאם נועלת את טבלת הפרמייר ליג, ואף פתחה את העונה בצורה הגרועה ביותר בתולדותיה כאשר צברה שתי נקודות בלבד מתוך 24 אפשרויות.

ב-26 באוקטובר 2008, אישר לראשונה מאמנה של פורטסמות', הארי רדנאפ, שהוא הסכים לקחת את משרת האימון במועדון הלונדוני. מנהל הכדורגל דמיאן קומולי פוטר גם כן, אחרי שצבר ביקורת רבה בעקבות מכירתם של החלוצים החשובים דימיטאר ברבאטוב ורובי קין, ובכך הוחזר המצב במועדון למצבו המסורתי, כאשר רדנאפ אחראי גם על אימון הקבוצה וגם על נושא ההעברות. באותו היום טוטנהאם שיחקה נגד בולטון וונדררס, והשיגה את ניצחונה הראשון לעונה זו בפרמייר ליג, 2–0. במחזור ה-13 של עונת 2009/2010 מול ויגן אתלטיק ניצחה טוטנהאם 9–1, הניצחון הגדול ביותר של קבוצה בפרמייר ליג אי פעם.

ב-5 במאי 2010 הגיעה טוטנהאם לסיטי אוף מנצ'סטר, מגרשה הביתי של מנצ'סטר סיטי, לקרב ראש בראש על המקום הרביעי, וניצחה בתוצאה 1–0 משער בנגיחה של פיטר קראוץ', ובכך העפילה לראשונה בתולודתיה למוקדמות ליגת האלופות.

העשור השני של המאה ה-21

בפתיחת עונת 2011/2010 פגשה טוטנהאם במוקדמות ליגת האלופות את יאנג בויז ברן השווייצרית. במשחק הראשון הפסידה טוטנהאם 3–2 בחוץ, אבל בגומלין הביסה את יאנג בויז 4–0 והעפילה לראשונה בתולדות המועדון לליגת האלופות. טוטנהאם הוגרלה לבית יחד עם אינטר מילאנו, ורדר ברמן וטוונטה אנסחדה. את שלב הבתים סיימה טוטנהאם במקום הראשון עם 11 נק', אחת יותר מאינטר, תוך שהיא מציגה יכולת טובה שכללה ניצחון ביתי גדול על אינטר 3–1, בעזרת הקיצוני השמאלי גארת' בייל. בשלב הבא פגשה טוטנהאם את מילאן ובעזרת שער מאוחר של פיטר קראוץ' ניצחה בסן סירו 1–0 ועלתה בעונתה הראשונה במפעל לשלב רבע הגמר, שם הפסידה לריאל מדריד 0–5 בסיכום שני המשחקים.

בליגה המקומית נחלה טוטנהאם הצלחה חלקית. לצד ניצחונות חוץ גדולים על ליברפול ועל יריבתה המושבעת ארסנל, הפסידה הקבוצה לקבוצות התחתית בשליש האחרון של העונה יחד עם הפסד 0–1 למנצ'סטר סיטי בחוץ, בקרב ישיר שני ברציפות על המקום הרביעי והכרטיס למוקדמות ליגת האלופות. טוטנהאם סיימה את העונה במקום החמישי שמקנה כרטיס למוקדמות הליגה האירופית.

את הופעתה בשלב הבתים של הליגה האירופית, במסגרת עונת 2011/2012, סיימה טוטנהאם במקום השלישי והודחה מהמפעל. את הליגה המקומית פתחה טוטנהאם באיחור של שבוע בגלל מהומות בלונדון. בשני המשחקים הראשונים של העונה טוטנהאם הובסה באולד טראפורד על ידי מנצ'סטר יונייטד 0–3, ו-1–5 בבית על ידי מנצ'סטר סיטי. לאחר הפתיחה הרעה החתימה טוטנהאם את עמנואל אדבאיור בהשאלה ואת סקוט פארקר. הקבוצה השיגה רצף של עשרה ניצחונות ותיקו אחד שהעלה את הקבוצה למקום השלישי. את עונת 2011/2012 סיימה טוטנהאם במקום הרביעי, אך מכיוון שצ'לסי, שסיימה במקום השישי, זכתה בליגת האלופות, העפילה טוטנהאם רק לליגה האירופית.

בסוף עונת 2011/2012 פיטרה טוטנהאם את מאמנה הארי רדנאפ והחתימה במקומו את אנדרה וילאש בואש. יחד איתו הגיעו שחקני חיזוק בעלות של מעל ל-50 מיליון פאונד. את העונה הבאה פתחה טוטנהאם בחוסר יציבות, אך הצליחה להשיג ניצחון באולד טראפורד 3-2 על מנצ'סטר יונייטד, ניצחון ראשון מאז 1989. חוסר היציבות נמשך גם במהלך העונה והביא לאיבוד נקודות רבות. את העונה סיימה הקבוצה במקום החמישי שהקנה לה כרטיס לליגה האירופית. בזירה האירופית הגיעה טוטנהאם עד לרבע גמר הליגה האירופית, שם הודחה על ידי בזל.

בתחילת עונת 2013/2014 מכרה הקבוצה את כוכבה גארת' בייל לריאל מדריד תמורת סכום סודי, המוערך על ידי התקשורת הבריטית בכ-100 מיליון ליש"ט. טוטנהאם ביצעה רכש מאסיבי כאשר החתימה שבעה שחקנים חדשים: פאוליניו, נאסר שאד'לי, רוברטו סולדדו, אטיין קאפו, ולאד צ'יריצ'ס, כריסטיאן אריקסן ואריק למאלה. בחודש דצמבר פוטר בואש בעקבות חוסר הצלחתה של הקבוצה, כשבשיאה נחלה הקבוצה תבוסות 0–6 למנצ'סטר סיטי ו-0–5 לליברפול. במקומו מונה טים שרווד, אשר גם תחת הדרכתו לא זכתה להצלחה וסבלה מחוסר יציבות. את העונה סיימה טוטנהאם רק במקום השישי. ב-13 במאי 2014 פוטר טים שרווד על ידי היו"ר הבריטי-יהודי של המועדון, דניאל לוי, מאימון טוטנהאם ובמקומו מונה מאוריסיו פוצ'טינו. בגביע הליגה הודחה ברבע הגמר אחרי הפסד לווסטהאם. בגביע הודחה כבר בסיבוב השלישי אחרי הפסד 0–2 ליריבתה השנואה, ארסנל. בליגה האירופית טוטנהאם הוגרלה לבית עם אנז'י מחצ'קאלה, שריף טיראספול וטרומסו. היא סיימה במקום הראשון עם מאזן מושלם ועלתה לשלב הבא בו שיחקה נגד דנייפרו דנייפרופטרובסק האוקראינית. במשחק הראשון היא הפסידה 0–1, אך בגומלין היא ביצעה מהפך מרשים, ניצחה 1–3 ועלתה לשמינית הגמר, שם הודחה על ידי בנפיקה.

שחקני טוטנהאם במשחק מול מנצ'סטר יונייטד, 2016

גם עם פוצ'טינו סבלה הקבוצה מחוסר יציבות, והיא פתחה רע מאוד את עונת 2014/2015, אך בחצי השני חל שיפור מה ביכולתה ובליגה סיימה טוטנהאם במקום החמישי, ממנו העפילה לליגה האירופית. בגביע הליגה היא הגיעה לגמר, שם הפסידה לצ'לסי 0–2. בגביע טוטנהאם הודחה בסיבוב הרביעי אחרי הפסד ללסטר. באירופה טוטנהאם הוגרלה לבית עם פרטיזן בלגרד, בשיקטש, ואסטרס טריפוליס. היא סיימה במקום השני ועלתה לשלב הבא, שם הודחה על ידי פיורנטינה.

בחלון ההעברות של קיץ 2015 טוטנהאם רכשה את קווין וימר מקלן, קיירן טריפייר מברנלי, טובי אלדרווירלד מאתלטיקו מדריד, קלינטון אנג'י מליון וסון יונג-מין מבאייר לברקוזן. את עונת 2015/16 טוטנהאם פתחה רע עם שלוש נקודות בלבד בחמשת המשחקים הראשונים, אך לאחר מכן חל שיפור משמעותי ביכולתה, והיא נאבקה על תואר האליפות מול לסטר סיטי. את העונה טוטנהאם סיימה במקום השלישי שהקנה לה כרטיס לשלב הבתים בליגת האלופות. באירופה הקבוצה הגיעה לשלב שמינית הגמר, שם הודחה על ידי בורוסיה דורטמונד. בגביע הליגה הודחה כבר בסיבוב השלישי אחרי הפסד 1–2 ליריבתה המושבעת, ארסנל. בגביע האנגלי הגיעה עד לשמינית הגמר שם הפסידה במפתיע 0–1 לקריסטל פאלאס בביתה. הארי קיין זכה בתואר מלך השערים של הפרמייר ליג וכבש 25 שערים.

את עונת 2016/2017 הספרס פתחו עם תוצאות תיקו מול אברטון וליברפול, וניצחונות על קריסטל פאלאס וסטוק. בחלון ההעברות טוטנהאם רכשה את ויקטור ווניאמה, וינסנט יאנסן, ג'ורג'-קווין אנקודו, פאו לופס ומוסא סיסוקו. באותה העונה התמודדה טוטנהאם בפעם השנייה ברציפות על האליפות, הפעם מול צ'לסי. טוטנהאם סיימה במקום השני המקנה כרטיס ישיר לליגת האלופות. באירופה, היא הוגרלה לבית עם צסק"א מוסקבה, באייר לברקוזן ומונקו, אך סבלה מחוסר יציבות, סיימה במקום השלישי והודחה לליגה האירופית. גם שם טוטנהאם נחלה אכזבה כאשר הודחה כבר בשלב 32 הגדולות על ידי גנט. בגביע הגיעה עד לחצי הגמר, שם הפסידה 2–4 לצ'לסי. בגביע הליגה טוטנהאם הודחה בסיבוב הרביעי אחרי הפסד 1–2 לליברפול. הארי קיין זכה בתואר מלך השערים של הפרמייר ליג בפעם השנייה ברציפות עם 29 שערים.

בעונת 2017/2018 הרשימה טוטנהאם בליגת האלופות, בעיקר בניצחונות 3–1 על בורוסיה דורטמונד ועל ריאל מדריד, מה שהבטיח לה את הכרטיס לשמינית הגמר, אך לא הצליחה לשחזר את יכולתה מול יובנטוס, והודחה. בגביע הליגה, טוטנהאם שוב הודחה בסיבוב הרביעי, הפעם על ידי וסטהאם. בגביע האנגלי הגיעה לחצי הגמר, אבל רשמה את הפסדה השמיני ברציפות בשלב זה מול מנצ'סטר יונייטד. בליגה סיימה את העונה במקום השלישי.

בעונת 2018/2019 סיימה טוטנהאם במקום השני בשלב הבתים של ליגת האלופות, אחרי ברצלונה שסיימה במקום הראשון. בשמינית הגמר שיחקה מול בורוסיה דורטמונד אותה ניצחה בסיכום שני המשחקים 0–4. ברבע הגמר שיחקה מול מנצ'סטר סיטי, כאשר במשחק הראשון שהתקיים באצטדיון טוטנהאם הוטספר טוטנהאם ניצחה 0–1 ובמשחק השני הפסידה 3–4, ועלתה לחצי הגמר מול אייאקס בזכות שערי חוץ. במשחק הראשון בחצי הגמר, אייאקס ניצחה 0–1, אבל שלושער של לוקאס מורה בגומלין שלח את טוטנהאם לגמר ליגת האלופות 2019 נגד ליברפול בפעם הראשונה בתולדותיה. בליגה סיימה טוטנהאם במקום הרביעי.

ביולי 2019 שברה טוטנהאם את שיא ההעברות שלה על שחקן, כאשר רכשה את קשר ליון טאנגי אנדומבלה תמורת 55 מיליון יורו פלוס בונוסים.

את עונת 2019/20 פתחה הקבוצה בצורה לא טובה, ולאחר חמישה משחקים ללא ניצחון שדרדרו את הקבוצה למקום ה-14 בטבלה, המאמן מאוריסיו פוצ'טינו פוטר מתפקידו, כשז'וזה מוריניו מחליפו.

בעונת 2020/21 מוריניו לא הביא הישגים ניכרים. טוטנהאם הפסידה ברבע הגמר של הליגה האירופית לזאגרב אחרי שהאחרונה זכתה בניצחון של 3-0 ובכך מחקה יתרון של 2–0 ל-3–2 בשני המשחקים. בחודש אפריל 2021, פוטר מוריניו ובמקומו מונה שחקן העבר ריאן מייסון. בזכות מוריניו הגיעה טוטנהאם לגמר גביע הליגה, אך מייסון הוא זה שניהל את המשחק מול מנצ'סטר סיטי בו הפסידה טוטנהאם 1–0.

ב-30 ביוני 2021 מונה נונו אספריטו סנטו למאמנה של טוטנהאם הוטספר, אך כעבור ארבעה חודשים בדיוק סנטו פוטר מתפקידו לאחר יכולת בינונית של התרנגולים הן בפרמייר ליג והן בקונפרנס ליג. במקומו מונה אנטוניו קונטה אשר הצליח לשפר את תוצאות הקבוצה, ולסיים במקום הרביעי ולהעפיל לליגת האלופות. כאשר הקבוצה הייתה בכושר גרוע במהלך עונת 2022/2023, מתח קונטה ביקורת על השחקנים וההנהלה של המועדון, ולאחר שהודח הן מליגת האלופות והן מהגביע האנגלי, קונטה עזב את המועדון בהסכמה הדדית במרץ 2023. העונה הייתה מהגרועות של המועדון בשנים האחרונות כשהקבוצה סיימה במקום השמיני ולא העפילה למפעלים אירופים.

אצטדיון

טוטנהאם מארשס

טוטנהאם שיחקה את משחקיה הראשונים בטוטנהאם מארשס במגרשים הנגישים לצפיית הציבור במשחק, ונשארה לשחק שם לתקופה של שש שנים. במגרש זה שיחקה טוטנהאם לראשונה מול יריבתה הנצחית ארסנל (אשר בימים ההם נקראה רויאל ארסנל). התרנגולים הובילו במשחק 1–2, עד שהוחלט להפסיק את המשחק בגלל מחסור בתאורה, לאחר שהקבוצה מארסנל הגיעה למשחק באיחור. במקרים רבים פרצו מריבות על המגרש במארשס, משום שהקבוצות היריבות היו מתווכחות על תנאי המגרש מאחר שהיו רגילות לתנאים טובים יותר. כמות הקהל במשחקיה של טוטנהאם גדל בהתמדה, ולכן הקבוצה נזקקה לעבור למגרש נגיש ליותר קהל על מנת ליהנות מתמיכת אוהדיה.

פארק נורת'מברלנד

בשנת 1898 המועדון עזב את המגרש בטוטנהאם מארשס ועבר לשחק בפארק נורת'מברלנד, וגבה דמי כניסה למשחקיו על סך 3 פני. טוטנהאם שיחקה במגרש זה שנה אחת בלבד, כאשר באפריל 1899 14,000 אוהדים הגיעו לראות את טוטנהאם משחקת נגד וולוויץ' ארסנל. המגרש לא היה מסוגל יותר להכיל את קהל האוהדים הרב שטוטנהאם החלה לצבור, והקבוצה נאלצה לעבור למגרש גדול אף יותר. היא עברה לשחק במרחק של 150 מטר בלבד משם, למגרשה של הקבוצה עד ל-2017.

וייט הארט ליין

וייט הארט ליין ממבט אווירי

אצטדיון טוטנהאם הוטספר, מבט מכיוון מזרח

ערך מורחב – וייט הארט ליין

וייט הארט ליין היה במקור משתלה בבעלות מבשלת שיכר, מבשלת צ'רינגטונגס, אשר מוקם מאחורי פאב. בעל השטח הבין מה שיעור התשואה שיוכל לקבל אם יאפשר לטוטנהאם לשחק מאחורי הפאב שלו ולפיכך איפשר למועדון לשחק שם. הקבוצה הביאה איתה טרסה שיכולה להכיל 2,500 צופים שבה השתמשו במגרשה הקודם, פארק נורת'מברלנד. נוטס קאונטי הייתה הקבוצה שהתארחה בווייט הארט ליין, במשחק ידידות שנצפה על ידי 5,000 צופים, שהכניסו לקופת המועדון 115 פאונד מרכישת כרטיסים. טוטנהאם ניצחה 1–4 בסיום המשחק. קווינס פארק ריינג'רס הייתה ליריבה התחרותית הראשונה שמתארחת בווייט הארט ליין, כאשר למשחק הגיעו 11,000 צופים שחזו בטוטנהאם מנצחת 0–1.

בשנת 1905, טוטנהאם גייסה מספיק כסף כדי לרכוש זכות חכירה על הקרקע בה מוקם המגרש, והפכה לבעלים הרשמיים של השטח. יחד עם צמיחת המועדון נוספו מקומות חדשים לצופים במגרש. יציע ראשי חדש נבנה ב-1909, והיציע המזרחי גם כוסה בגג באותה השנה והורחב שנתיים לאחר מכן. הרווחים שעשתה הקבוצה מהזכייה בגביע ה-FA בשנת 1921 שימשו לבניית טרסות לעמידה ביציעי פקסטון ופארק ליין שנתיים לאחר מכן, בעלות של 3,000 פאונד. בכך הוגדלה תכולת האצטדיון לסביבות 58,000 מקומות, כאשר 40,000 מקומות היו מקורים. פיתוח היציע המזרחי הושלם בשנת 1934, דבר שהגדיל את תכולת האצטדיון ל-80,000 מקומות, בעלות של 60,000 פאונד. המגרש שופץ בשנת 1952, והדבר גרם לחשיפת פריטים ישנים ממבשלת השיכר העתיקה. שנה אחת מאוחר יותר הותקנו לראשונה במגרש זרקורים. הזרקורים הללו שודרגו בשנת 1957, דבר שהכריח את הזזת סמל התרנגול מהיציע המערבי ליציע המזרחי, ובשנת 1961, הותקנו במגרש זרקורים על גבי עמודי חשמל.

היציע המערבי של האצטדיון הוחלף על ידי מבנה חדש ויקר' והאצטדיון כולו החל לעבור תהליך מודרניזציה ארוך. מספר פיתוחים ושדרוגים הותקנו במגרש במרוצת השנים, וב-1992 הטרסות התחתונות של היציעים הדרומי והמזרחי הומרו למקומות ישיבה' וכל היציע הצפוני הפך ליציע למקומות ישיבה בלבד בעונה שלאחר מכן. הפיתוח מחדש של היציע הדרומי הושלם במרץ 1995, וכלל את מסך הטלוויזיה הענק הראשון של סוני ג'מבוטרון לצפייה בשידור ישיר של המשחק ומשחקי חוץ. תכולת האצטדיון גדלה לקצת יותר מ-33,000 מקומות ישיבה סטנדרטיים. בעונת 1997–1998 ליציע פקסטון התווספה קומה נוספת שכללה עוד מסך ג'מבוטרון ו-3,240 מקומות ישיבה.

בסוף מאי 2017 נהרס האצטדיון על מנת להקים במקומו את אצטדיון טוטנהאם החדש.

אצטדיון טוטנהאם הוטספר

ערך מורחב – אצטדיון טוטנהאם הוטספר

האצטדיון החדש של טוטנהאם מכיל 62,062 מקומות ישיבה, ונחנך ב-3 באפריל 2019 במשחק ליגה מול קריסטל פאלאס בו ניצחה טוטנהאם בתוצאה 0–2.

סמל וכינוי המועדון Spurs

מאז גמר גביע ה-FA בשנת 1921, טוטנהאם הציגה על סמלה תרנגול צעיר, הארי הוטספר, שעל שמו נקרא המועדון. נאמר עליו שקיבל את הכינוי "Hotspur" כי היה דוקר את הסוס שעליו רכב באמצעות דורבן (Spurs באנגלית) הרכיבה הקוצי שהיה על גב הסוס, כדי לגרום לסוס לרוץ מהר יותר בהסתערויות בקרבות תרנגולים, מה שהיה גם מזוהה עם קרבות תרנגולים אחרים בתקופה זו.

בשנת 1909 שחקן לשעבר של המועדון, ויליאם ג'יימס סקוט, בנה יציקה מברונזה של תרנגול צעיר עומד על כדורגל, שניצב ביציע המערבי של מגרש הקבוצה, ומאז הצבתו תרנגול וכדור הפכו לדמויות מרכזיות בזהות המועדון.

בין השנים 1956–2006 השתמשה טוטנהאם בסמלי מועדון שהציגו מספר נקודות ציון של הקבוצה, יחד עם סמלי הארגונים אשר קשורים לאזור טוטנהאם. האריות שמאגפים את המגן מגיעים מסמל משפחת נורת'מברלנד, אשר בבעלותם אזורים נרחבים בשכונת טוטנהאם (כולל אזור שבעבר היה ממוקם בו מגרש הקבוצה), וסר הנרי פרסי (הארי הוטספר) היה חלק מהמשפחה. הטירה שהייתה בסמל, היוותה אזכור לטירת ברוס אשר ממוקמת כ-500 מטרים מהאצטדיון. כיום הטירה משמשת כמוזיאון. העצים הם עצי אזור שבע האחיות שנשתלו בגן פייג' גרין על ידי שבע האחיות של טוטנהאם, ועל שמם נקראים תחנת רכבת ודרך ראשית באזור. השריון מכוסה בסרט עם המוטו של הקבוצה בלטינית: Audere Est Facere (להעז זה לעשות).

בשנת 1983, על מנת להתגבר על שיווק של מוצרים פיראטיים הקשורים למועדון, הוספו האריות האדומים והסרט עם המוטו הלטיני לסמל הקבוצה על מנת להתמודד עם חיקויים. הסמל הזה נותר קבוע במהלך 23 שנים רצופות.

בשנת 2006 המועדון החליט לבצע שינוי מודרני בסמלי המועדון, כולל הסמל העיקרי שלו. הסמל המודרני הציג תרנגול כחוש יותר, שעומד על כדור ישן והיסטורי מעל שם המועדון. המועדון טען, שהחידוש לסמל שמר בכל זאת על שמה המקורי של הקבוצה ועל סימני הזהות המקוריים שלה.

תלבושת המועדון

המדים הראשונים של הקבוצה היו בצבע כחול ים, אבל לאחר עונתו הרשמית הראשונה של מועדון לא היו צבעים רשמיים למדים במשך כמה שנים. ב-1884 הקבוצה שינתה את מדיה לסגנון המדים של בלקברן רוברס. זמן קצר אחרי שהקבוצה עברה לפארק נורת'מברלנד, התלבושת שונתה שוב לחולצה אדומה ומכנסיים כחולים. חמש שנים מאוחר יותר, אחרי שהפכה לקבוצה מקצוענית, שונו צבעי החולצה לפסים בצבעי חום שוקולד וזהב.

בסוף המאה ה-19 המועדון שינה שוב את צבעי מדיו, לחולצות לבנות ומכנסיים כחולים כמו צבעי הקבוצה כיום, ומכאן כינוי צבעי הקבוצה "חבצלת-לבנה". הבחירה בצבעים הללו הייתה בעקבות השראה ממדי קבוצת פרסטון נורת' אנד שזכתה בתקופה ההיא בדאבל.

לבן וכחול ים נשארו צבעי המועדון מאז ועד היום. זמן קצר אחרי מלחמת העולם הראשונה, סמל התרנגול הוסף לחולצות המועדון. בשנת 1939, החולצות הודפסו לראשונה עם מספרים בגבן, ובשנת 1983 הולסטן הפכה לחברה המסחרית הראשונה שהלוגו שלה מופיע על חולצת המועדון. כאשר חברת ת'ומסון הולידייס הפכה לנותנת החסות הראשית של המועדון בשנת 2002, הלוגו שלה הופיע על החולצה בצבע אדום, צבעה של ארסנל היריבה, דבר שגרם לאוהדי הקבוצה אי נחת מתלבושת קבוצתם. בשנת 2006 טוטנהאם הצליחה להבטיח לעצמה חוזה חסות עם חברת אינטרנט-קזינו על סך 34 מיליון פאונד, ועם נותני החסות הרשמיים של הקבוצה כיום, מניסיון. אף שזה השאיר את הצבע האדום על חולצת המועדון, הלוגו החדש לא זכה להערות מיוחדות מאוהדי הקבוצה כמו קודמו.

יצרני המדים

• 1978 - 1980: אדמירל
• 1980 - 1985: לה קוק ספורטיף
• 1985 - 1991: האמל
• 1991 - 1995: יומברו
• 1995 - 1999: פוני
• 1999 - 2002: אדידס
• 2002 - 2006: קאפה
• 2006 - 2012: פומה
• 2012 - 2017: אנדר ארמור
• 2017 -: נייק

נותני חסות

• 1882 - 1983: אין ספונסר
• 1983 - 1995: הולסטן
• 1995 - 1999: היולט פקארד
• 1999 - 2002: הולסטן
• 2002 - 2006: ת'ומסון הולידייס
• 2006 - 2010: מניסיון
• 2010 - 2012: אינווסטק לליגת האלופות והגביע האנגלי
• 2010 - 2013: אוטונומי לליגה האנגלית
• 2013 - 2013 HP
• 2014 - קבוצת AIA

בעלות

מאז שנת 2001, החברה המחזיקה העיקרית במניות המועדון היא ENIC אינטרנשיונל, חברת השקעות שנוסדה על ידי המיליארדר הבריטי-יהודי ג'וסף "ג'ו" לואיס . איש העסקים הבריטי-יהודי דניאל לוי, שותפו של לואיס ב-ENIC, מכהן בתור יושב-הראש (היו"ר) של מועדון הכדורגל טוטנהאם, מאז 2001.

ביוני 2007 ENIC הגיעה לשליטה ב-68% מהמניות לאחר שרכשה מניות בשיעור 14.7%, שהיו שייכים ליושב ראש לשעבר של הקבוצה, אלן שוגר. סטליוס האג'י-יואנו שלט בעבר ב-9.9% ממניות הקבוצה באופציות באמצעות חברת "הודרם בע"מ" ביוני 2006, אך מאז הוא מכר את כל מניותיו, ו-ENIC הפכה לשולטת העיקרית במניותיה של טוטנהאם.

כיום מחזיקת חברת ENIC גרופ ב-85.55% ממניות המועדון.

אחריות חברתית

למועדון יש תוכנית קהילתית, אשר מאז 2006, הוא עובד עם המועצה של רובע הארינגיי ו"מטרופולין ביטחון בית" ויחד עם הקהילה המקומית, בעיקר בתחום פיתוח מתקני ספורט ותוכניות חברתיות שממומנים גם על ידי חברה נוספת והתאחדות הכדורגל האנגלית. "קרן טוטנהאם הוטספר" זכתה לתמיכה פוליטית רמת מעלה על ידי ראש ממשלת בריטניה כאשר החלה לפעול ברחוב דאונינג 10 בפברואר 2007.

במרץ 2007, המועדון הכריז על שיתוף פעולה עם ארגון הצדקה "SOS לילדי הכפר בבריטניה". הוחלט אז כי קנסות כספיים שיוטלו על שחקני הקבוצה יותרמו לצדקה למען כפר הילדים רוסטנבורג שבדרום אפריקה, יחד עם המימון שעולה אחזקת הכפר והפרויקט, ובנוסף לפעילויות פיתוח קהילתיות באזור רוסטנבורג. בסוף עונת 2006–2007, טוטנהאם הובילה את הפרמייר ליג מבחינת תרומות.

קבוצת הנשים של המועדון

קבוצת הנשים של טוטנהאם הוקמה בשנת 1985 בשם "נשות ברוקסבורן". הן החלו להשתמש בשמה של טוטנהאם לקראת עונת 1991–1992, כאשר שיחקו ב-"ליגת הנשים האזורית של דרום-מזרח ולונדון" (הליגה הרביעית לנשים). הן זכו באליפות הליגה ועלו ליגה בעונת 2007–2008, ל-"ליגת הכדורגל הדרום מזרחית המאוחדת לנשים", הליגה השלישית לנשים באנגליה.

בעונת 17–2016 סיימה טוטנהאם במקום הראשון בליגת הנשים הלאומית הדרומית (FA Women's National League South) והעפילה לליגת הצ'מפיונשיפ לנשים (FA Women's Championship). בעונת 19–2018 סיימה הקבוצה במקום השני בליגה זו, מה שהבטיח עלייתה לליגת העל, הסופרליג לנשים (FA Women's Super League).

אוהדים

לטוטנהאם יש בסיס אוהדים נרחב מאוד ברחבי הממלכה המאוחדת, בעיקר באזור צפון לונדון והמחוזות סביב לונדון, כאשר למשחקי הבית של הקבוצה מגיע קהל רב באופן קבוע. בכמה עונות במהלך שנות ה-50 ושנות ה-60, לתרנגולים היה את ממוצע הקהל הגדול ביותר באנגליה. יש גם מועדוני אוהדים של טוטנהאם מפוזרים ברחבי העולם.

יריביהם העיקריים של אוהדי הקבוצה מונים מספר מועדונים מאזור לונדון, כאשר היריבות הגדולה ביותר היא עם אוהדי המועדון הקרוב ביותר לטוטנהאם, המועדון הצפון לונדוני ארסנל. לאוהדים ישנה יריבות עיקשת גם עם המועדונים וסטהאם יונייטד וצ'לסי, שגם הם ממוקמים בלונדון.

לטוטנהאם יש את ממוצע הקהל במשחקיה השלישי בגודלו בכל הזמנים של הכדורגל האנגלי, כשרק מנצ'סטר יונייטד וליברפול מקדימים אותה בנתון זה.

אנטישמיות מצד אוהדים, Yids Army

למועדון, כמו הרבה מועדונים בלונדון, יש בין השאר גם אוהדים יהודים (כ-5% בסך הכל מתוך כלל אוהדיו), וזה גורר לעימותים רבים עוד משנות ה-60 נגד אוהדי טוטנהאם ולקריאות אנטישמיות מצד אוהדי מועדונים יריבים באנגליה, שהחלו לכנות ולשיר נגדם עם שימוש במילת הגנאי ה"יידס" (Yids - כינוי גנאי ליהודים באנגלית, הדומה במשמעותו ל"יהודונים"), או "Yiddos". אוהדי הקבוצה, יהודים ולא-יהודים, התאחדו נגד ההשמצות האנטישמיות והחליטו לאמץ לעצמם את הכינוי באמצעות שירי עידוד לקבוצתם עם המילה "יידס", ואף מכנים עצמם בשם "Yidds Army" ("צבא היהודונים"). רבים מאוהדי הקבוצה רואים באימוץ הכינוי "יהודי" כסמל לגאווה אשר ממגר את כח המילה הזו כעלבון. כיום, הכינוי משמש בעיקר כדי להבדיל את עצמם מאוהדי המועדונים האחרים.

למרות זאת, רבים אינם-מסכימים לקרוא לעצמם ולאוהדי המועדון בכינוי "יהודונים" (Yids), כשמצד אחד, יש את היהודים שמתקוממים נגד מילת הגנאי האנטישמית האגרסיבית שעליהם לשמוע בכל פעם. מצד שני, אוהדים רבים של הקבוצה שאינם-יהודים ומבחינתם להיות מזוהים בתור "יהודים" זה דבר שלילי לכל דבר ועניין - גם בלי קשר לכדורגל.

ישנם גם אנשי ציבור ומוסדות רשמיים שניסו וביקשו פעם אחר פעם מהאוהדים השונים להימנע מלהמשיך לעשות שימוש במונח הגזעני "Yids", אך עד היום ללא הצלחה.

תארים והישגים

אנגליה

• אליפות אנגליה: 2
  • 1950/1951, 1960/1961
• אליפות ליגת המשנה האנגלית: 2
  • 1920, 1950
• גביע ה-FA‏: 8
  • 1900/1901, 1920/1921, 1960/1961, 1961/1962, 1966/1967, 1980/1981, 1981/1982, 1990/1991
• גביע הליגה: 4 אליפויות ו-3 גמרים
  • אליפויות: 1971, 1973, 1999, 2008
  • גמרים: 2009, 2015, 2021
• מגן הקהילה: 8
  • 1921, 1951, 1961, 1962, 1963, 1968, 1982, 1992

אירופה

• גביע אופ"א: 2
  • 1972, 1984
• גביע אירופה למחזיקות גביע: 1
  • 1963
• גביע הליגה האנגלי-איטלקי: 1
  • 1972
• גביע השלום: 1
  • 2005
• ליגת האלופות:
  • סגנות (1): 2018/2019

ידידות (בינלאומי)

• גביע אאודי: 1
  • 2019
• גביע הנמר: 1
  • 2023

שחקן השנה של המועדון

לפי הצבעתם של חברי המועדון ובעלי מנויים עונתיים:

1988 כריס וודל 1989 אריק תורסטוודט 1990 פול גאסקוין 1991 פול אלן 1992 גארי ליניקר 1993 דארן אנדרטון

1994 יורגן קלינסמן 1995 טדי שרינגהאם 1996 סול קמפבל 1997 סול קמפבל 1998 דויד ז'ינולה 1999 סטיבן קר

2000 סטיבן קאר 2001 ניל סאלבין 2002 סימון דייוויס 2003 רובי קין 2004 ג'רמיין דפו 2005-2006 רובי קין

2006-2007 דימיטאר ברבאטוב 2007-2008 רובי קין 2008-2009 ארון לנון 2009-2010 מייקל דוסון 2010-2011 לוקה מודריץ' 2011-2012 קייל ווקר

2012-2013 גארת' בייל 2013-2014 כריסטיאן אריקסן 2014-2015 הארי קיין 2015-2016 טובי אלדרווירלד 2016-2017 כריסטיאן אריקסן 2017-2018 יאן ורטונגן

2018-2019 סון יונג-מין

שחקנים בהיכל התהילה

אוסבלדו ארדילס ריקרדו ויז'ה קלייב אלן לס אלן פול אלן דארן אנדרטון פיטר בייקר פיל ביל בובי באקל קית' בורקינשואו מרטין צ'יוורס הארי קיין טומי קליי ריי קלמנס ראלף קואטס גארת קרוקס ג'ימי דיימוק

טד דיצ'בורן טרי דייסון פול גאסקוין ארתור גרימסדייל ג'יימי גרייבס ווילי הול רון הנרי גלן הודל ג'ק ג'ול לדלי קינג סיריל נואלס גארי ליניקר גארי מאבוט בילי מינטר טום מוריס אלאן מולארי

ביל ניקולסון מוריס נורמן סטיב פרימן מרטין פיטרס טדי שרינגהאם בובי סמית' ויויאן וודוורד כריס וודל פאני וולדן דויד ז'ינולה סטפן פרוינד יורגן קלינסמן כריס יוטון דני בלאנצ'פלאור פט ג'נינגס סטיב ארצ'יבלד

ביל בראון ג'ון קמרון אלן גילזאן דייב מקאי ג'ון וויט רוני בורגס מייק אינגלנד קליף ג'ונס טרי מדווין טאפי אוקלפלאן

סגל שחקנים

נכון ל-1 בספטמבר 2024

מס' עמדה שם 1 שוער גוליילמו ויקאריו 3 מגן סרחיו רגילון 6 בלם ראדו דראגושין 7 חלוץ סון יונג מין (קפטן) 8 קשר איב ביסומה 9 חלוץ רישרליסון 10 חלוץ ג'יימס מדיסון (סגן-קפטן) 13 מגן דסטיני אודוג'י 14 קשר ארצ'י גריי 15 קשר לוקאס ברגוואל 16 חלוץ טימו ורנר (בהשאלה מר.ב. לייפציג) 17 מגן כריסטיאן רומרו 19 חלוץ דומיניק סולאנקה

מס' עמדה שם 20 שוער פרייזר פורסטר 21 קשר דיאן קולוסבסקי 22 חלוץ ברנן ג'ונסון 23 מגן פדרו פורו 24 מגן ג'אד ספנס 28 חלוץ וילסון אודובר 29 קשר פפה מטר סאר 30 קשר רודריגו בנטנקור 33 מגן בן דייוויס 37 מגן מיקי ואן דה ון 40 שוער ברנדון אוסטין 41 שוער אלפי ווייטמן

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טוטנהאם הוטספר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של טוטנהאם הוטספר

• טוטנהאם הוטספר, ברשת החברתית פייסבוק
• טוטנהאם הוטספר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• טוטנהאם הוטספר, ברשת החברתית אינסטגרם
• טוטנהאם הוטספר, ברשת החברתית טיקטוק
• טוטנהאם הוטספר, ברשת החברתית LinkedIn
• טוטנהאם הוטספר, סרטונים בערוץ היוטיוב
• טוטנהאם הוטספר, ערוץ באתר Twitch.tv
• פרופיל, באתר אופ"א
• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Soccerway
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu