לואי הארבעה עשר, מלך צרפת

לואי הארבעה עשר (צרפתית: Louis XIV, ‏5 בספטמבר 1638 – 1 בספטמבר 1715) היה מלך צרפת במשך 72 שנה (1643–1715).

לואי הארבעה עשר, מלך צרפת
Louis XIV

לואי ה-14 שצייר ריגו בשנת 1701
לידה	5 בספטמבר 1638 סן-ז'רמן-אן-לה, ממלכת צרפת
פטירה	1 בספטמבר 1715 (בגיל 76) ארמון ורסאי, ממלכת צרפת
שם מלא	לואי-דיודונה (Dieudonné, מתת-אל)
מדינה
מקום קבורה	בזיליקת סן-דני, סן דני
בת זוג	מריה תרסה, נסיכת ספרד
שושלת בית בורבון
תואר מלך צרפת ונווארה כינוי "מלך השמש", "לואי הגדול", "המונרך הגדול" אב לואי השלושה עשר, מלך צרפת אם אן מאוסטריה צאצאים לואי, דופן צרפת מארי-תרז פיליפ-שארל לואיז פרנסואז (לא לגיטימי) פרנסואז מארי (לא לגיטימי) לואי אלכסנדר (לא לגיטימי)
מלך צרפת ונווארה 14 במאי 1643 – 1 בספטמבר 1715 (72 שנים) → לואי השלושה עשר לואי החמישה עשר ←
פרסים והוקרה
מסדר הרוח הקדושה מסדר סן-מישל מסדר לואי הקדוש
חתימה

פרוטומה מאת ג'ובאני לורנצו ברניני בארמון ורסאי

פרוטומה מאת אנטואן קואזוו בחדר השינה של המלך בארמון ורסאי

תקופת שלטונו נודעת בשם עידן לואי הארבעה עשר, מאחר שהיה החזק והנודע במלכי אירופה באותה תקופה, ורבים ניסו לחקות אותו ואת חצרו. לואי קיבל לידיו מדינה במשבר, בפשיטת רגל פיננסית, תשושה ממלחמות ומעימותים פנימיים, והוריש לבאים אחריו מדינה יציבה, החזקה ביותר בעולם המערבי. הוא הרחיב את גבולות צרפת, העלה את נכדו על כס המלכות הספרדי, והקים ממשל מרכזי יעיל. בתקופתו שגשגה גם התרבות הצרפתית בדמותם של אישים כמולייר, ז'אן רסין, ולה פונטיין. עם זאת אופיין שלטונו בעריצות ובאי סובלנות שהובילו לאחר זמן לזעם העממי שהוליד את המהפכה הצרפתית. המלחמות והמסים הגבוהים רוששו חלקים ניכרים מצרפת וגרמו לקשיים כלכליים. המשפט המיוחס ללואי, "המדינה זה אני" ("L'État, c'est moi"), מבטא היטב את מהות המשטר האבסולוטי שייצג.

לואי הוכתר למלך בגיל חמש, אך נעשה שליט צרפת בפועל רק בשנת 1661 אחרי מותו של האיש החזק בצרפת, הקרדינל מזראן. ב-1660 נישא למריה תרזה, בתו של פליפה הרביעי, מלך ספרד, ולהם נולדו שלושה בנים ושלוש בנות שמכולם שרד הבן הבכור בלבד, לואי (1661 – 1711). מריה תרזה נפטרה ב-1683 והמלך נישא למאדאם דה מיינטנון אך לא נולדו להם ילדים. למלך לואי הארבעה עשר היו גם כששה עשר ילדים ממאהבותיו, ובהן לואיז דה לוואלייר שילדה בן ובת, ומאדאם דה מונטספאן שילדה שלושה בנים וארבע בנות.

הוא הקים את ארמון ורסאי העצום והמפואר שמדרום לפריז, קישט וריהט אותו בעושר ובהידור רב. ישיבתו רחוק מן העיר ביטאה את עליונותו על העם והגבירה את יראת הכבוד כלפיו. סגנון הבנייה של הנאו-קלאסיציזם הדגיש את העוצמה, היציבות והעושר של השליט היחיד. המלך ידע להיות מקסים ורב חסד והרשים את צרפת ואת אירופה כולה בטקסי המלכות המפוארים שערך ובחיי החצר העשירים והמורכבים. הוא הכניע את מרדנותם המסורתית של אצילי צרפת שגרמה צרות רבות לקודמיו בכך שחייבם להשתתף דרך קבע בחיי החצר רבי הטקסים. למעלה ממחצית מהכנסות המלך נועדו לאחזקת הארמון ולקיום החצר ובסופו של דבר הפאר והמותרות דלדלו את אוצר המדינה.

במהלך שנות מלכותו פיקד על ניצחונות צרפתיים במלחמת צרפת–ספרד שסימנה את עלייתה של צרפת ואת שקיעת האימפריה הספרדית, מלחמת הולנד–צרפת נגד הרפובליקה ההולנדית, מלחמת תשע השנים נגד ליגת אאוגסבורג הנחשבת בעיני היסטוריונים מסוימים לקואליציה אנטי-צרפתית שקדמה אף לאלו של נפוליאון, ומלחמת הירושה הספרדית נגד בית הבסבורג האוסטרי על הכתר הספרדי.

לואי הארבעה עשר היה קרוב משפחה ישיר של יריבו המושבע לאופולד, היות שהאימהות של שניהם היו בנותיו של פליפה השלישי, מלך ספרד, והנשים של שניהם היו בנותיו של פליפה הרביעי, מלך ספרד. בנו ונכדו של לואי הארבעה עשר מתו לפניו מאבעבועות שחורות, ועל כן ירש אותו נינו.

ביוגרפיה

שנותיו המוקדמות

לואי היה בנם של לואי השלושה עשר, מלך צרפת ושל אן מאוסטריה. הוריו ראו את הולדתו כמתנה משמים מאחר שהיו חשוכי ילדים במשך עשרים ושלוש שנים, ולכן קראו לו לואי-דיודונה (בצרפתית "לואי מתנת האל"). בשנת 1640 נולד בן נוסף למלך, פיליפ מאנז'וּ, לימים פיליפ הראשון, הדוכס מאורליאן. המלך לואי השלושה עשר לא בטח ביכולתה של אשתו למשול בצרפת ולכן ציווה כי אם ימות בטרם יגיע בנו לבגרות, תמשול במדינה מועצת עוצרים. אולם, עם מות אביו ב-14 במאי 1643, ביטלה אן מאוסטריה את צוואתו בפרלמנט של פריז והייתה לעוצרת יחידה, של בנה בן החמש שעלה לכס המלכות. אן שלטה בצרפת בעזרת איש אמונה, הקרדינל ז'ול מאזראן. רוב תושבי צרפת תיעבו את מזראן על שום מוצאו האיטלקי.

עקב עלייתו לשלטון בגיל צעיר, לא זכה לואי לחינוך קלאסי כרוב נסיכי אירופה. הוא למד בעיקר עניינים מעשיים הנחוצים לשליטה בממלכה – היסטוריה של צרפת ושל המלוכה הצרפתית ולימודים צבאיים. הותר לו, עוד בנעוריו, להשתתף בפעולות מצור ולצפות בקרבות, מרחוק. מאמו קיבל לואי חינוך קתולי שמרני. לואי היה כל ימיו קתולי אדוק שנלחם בכל כוחו בפרוטסטנטים שאותם החשיב ככופרים, ורדף את ההוגנוטים, המיעוט הפרוטסטנטי-צרפתי, בכל כוחו. בשנת 1685 הוציא רשמית את הדת הפרוטסטנטית אל מחוץ לחוק ב"אדיקט של פונטנבלו", והורה על הרס כנסיותיה. בעקבות רדיפות אלו עזבו הוגנוטים רבים את מולדתם.

מלחמת שלושים השנה ומרידות הפרונד

בשנת 1648, בהיות לואי בן עשר, הסתיימה מלחמת שלושים השנים בשלום וסטפאליה. את מרבית ההסכמים לסיום המלחמה ניתן לייחס לפועלו של הקרדינל מזראן, יורשו של הקרדינל רישלייה כשר הראשי בממלכת צרפת ומנהיגה בפועל באותה תקופה. צרפת יצאה מהמלחמה כשמעמדה טוב מזה של כל מעצמה אירופית אחרת, וככזו יכלה להכתיב חלק ניכר מן ההסכמים שבעקבות המלחמה. הקיסרות הרומית הקדושה של בית הבסבורג הושפלה ואיבדה שטחים רבים לטובת שוודיה, ארצות השפלה, צרפת והנסיכויות הגרמניות.

מיד עם סיום מלחמת שלושים השנה, פרצה סדרת מרידות בצרפת הידועה בשם הפרונד. מזראן שפעל למען חיזוק השלטון המרכזי על חשבון האצולה, ניסה להטיל מיסים על הפרלמנט של פריז – בית דין שהיה מורכב בעיקר מאצילים ומכמרים. כתוצאה מכך פרצו מהומות בעיר, ואנה, המלכה האם, ובנה לואי, נמלטו מהעיר. לואי השני, נסיך דה קונדה עלה על פריז בראש צבאו כדי לסייע למלך מול ההמון המתפרע, צר על העיר והגיע להסכם רגיעה זמני עם המתפרעים. לאחר סיום ה"פרונד הפרלמנטרי" החלה עוד מרידה, הפעם של נסיכים ואצילים רבים. המלך נאלץ להיכנע כביכול אולם שמר טינה לאצולה ולהמון. המלך גם פיתח טינה וחוסר אמון כלפי תושבי פריז, שגרמה לו להחליט, מאוחר יותר, על העתקת מגוריו לארמון ורסאי.

מלחמת האזרחים של הפרונד נפסקה ב-1653 אולם הובילה למלחמה עם ספרד שנמשכה עד 1659. במלחמה זו הסתייעה צרפת באנגליה שהונהגה על ידי אוליבר קרומוול זאת בהתאם לחוזה פריז שנחתם בשנת 1657. הקרב המכריע במלחמה, קרב הדיונות, נערך ב-1658 ליד העיר דנקרק (שבצפון צרפת) בין צבאות צרפת בראשות המרשל טורן וחיל משלוח אנגלי, לבין דון חואן מאוסטריה וקונדה שנלחם עתה נגד מולדתו. הקרב הסתיים בניצחון הצרפתים, ובעקבותיו נחתם על ידי מזראן שלום הפירנאים, שבו הועברו לצרפת טריטוריות ספרדיות. כמו כן סוכם בחוזה השלום כי לואי הארבעה עשר הצעיר ינשא למריה תרזה בתו של פליפה הרביעי מלך ספרד, ושהיא תוותר על הכתר הספרדי כחלק מהנדוניה לנישואים. ספרד, שהייתה במצב של פשיטת רגל, לא עמדה בתשלום הנדוניה. התבוסה הספרדית ואי תשלום הנדוניה החלישו מאוד את מעמדה של ספרד כמעצמה והביאו לדומיננטיות של צרפת במערך הכוחות האירופי.

המלוכה האבסולוטית

לואי ומריה תרזה נישאו ב-9 ביוני 1660. ב-1661, עם מותו של המיניסטר הראשי מזראן, נטל לידיו לואי הארבעה עשר את מוסרות השלטון. לואי הכריז כי ישלוט בממלכה כמלך אבסולוטי, ללא ראש ממשלה, דבר שהיה חסר תקדים בהיסטוריה הצרפתית. לואי טען כי הוא שולט בחסד האל וכי הוא חייב בציות לאל בלבד, ולכן לא יחלוק את סמכויותיו עם גופים ייצוגיים, כגון אספת המעמדות ובתי המשפט – הפרלמנטים. עם זאת, ראה עצמו מחויב לטובת הממלכה, ולמגבלות החוק והמסורת, ולכן התייעץ באופן לא פורמלי עם מועצת הממלכה, האצילים והשרים שמינה.

אחת מפעולותיו הראשונות הייתה הדחתו של שר האוצר ניקולא פוקה בשל שחיתות, ומינוי ז'אן בַּטיסט קוֹלְבֶּר לאינטנדנט לענייני כספים. אוצר המלוכה הצרפתית היה מרוקן בשל המלחמות הרבות והשחיתות, וקולבר נאלץ להעלות מיסים על מנת לשפר את מצב אוצר הממלכה. קולבר הטיל סוגים שונים של מכס, מס על מלח ומס על מקרקעין. הוא לא ביטל את הפטור המסורתי ממס לאצולה ולכמורה, אלא הגביר וייעל את גביית המס מיתר התושבים. המיסים נועדו גם להקטין את היבוא ולהגן על סחורות צרפתיות מפני סחורות ממדינות אחרות, מדיניות שנודעה בשם מרקנטיליזם, ובצרפת בשם קולבריזם.

קולבר חיזק את כלכלת צרפת גם על ידי חיזוק המסחר והתעשייה. הוא הביא לצרפת תעשיות חדשות וקידם תעשיות קיימות כגון תעשיית המשי מליון ותעשיית הגובלנים – שטיחי קיר, המתפקדת עד היום. קולבר הביא לצרפת בעלי מלאכה מומחים מארצות שונות, כדי להקטין את ייבוא הסחורות ואת זרימת הכסף והזהב אל מחוץ למדינה. כך הביא קולבר אמני זכוכית ממוראנו, בנאי ספינות מן הפרובינציות המאוחדות (כיום הולנד) וחרשי ברזל משוודיה.

קולבר הקצה תקציבים לחיזוק הצי הצרפתי, צי הסוחר, ולבניית תעלות ודרכים, על מנת לשפר את הסחר ואת ביטחון הפנים והחוץ.

בתחום מדיניות הפנים, הגביר לואי את פיקוח השלטון המרכזי על המחוזות והדוכסויות מהן הייתה מורכבת צרפת. את זאת עשה בין היתר על ידי מינוי אינטנדנטים מחוזיים, שנשלחו לפרובינציות השונות במטרה להגביר את ביטחון הפנים ולהנהיג משפט הוגן. במקרים רבים היה המשפט המלכותי הוגן יותר מעריצות האצילים המקומיים שעיוותו משפט כדי לקדם את ענייניהם. האינטנדנטים הקימו גם כוחות שיטור מקומיים שדיכאו מהומות והתקוממויות, שהיו כה נפוצות במאה ה-17.

מלחמה בארצות השפלה

לאחר שדודו של לואי (שהיה גם חותנו), פליפה הרביעי, מלך ספרד, הלך לעולמו בשנת 1665, הפך בנו, מנישואיו השניים של פליפה, קרלוס השני למלך ספרד. לואי ה-14 תבע לעצמו, כפיצוי על אי תשלום הנדוניה של אשתו, את דוכסות בראבנט, טריטוריה בארצות השפלה שנשלטה על ידי הספרדים, מאחר שעל פי מנהגי המקום (חוק הדבולוציה) הייתה צריכה הטריטוריה לעבור לבתו של פליפה מנישואיו הראשונים, מריה תרזה שהייתה כזכור, נשואה למלך צרפת. כתוצאה מכך פרצה ב-1667, מלחמת הדבולוציה, הידועה גם כמלחמת המלכה.

הצרפתים, בפיקודו של המרשל טורן, פלשו לארצות השפלה הספרדיות וכבשו ללא התנגדות, את חבל פלנדריה ואת פראנש-קונטה. ההולנדים של רפובליקת הפרובינציות המאוחדות, שעד אז היו בעלי בריתו של לואי, פחדו מכוחם של הצרפתים, וחתמו על ברית עם אנגליה ושוודיה שבעקבותיה נאלץ לואי לחתום ב-1668 על הסכם שלום – חוזה אקס לה שפל, בעיר אאכן. צרפת ויתרה על פרנש קונטה אך הורשתה להמשיך ולהחזיק בפלנדריה.

כדרכם של אותם זמנים, לא החזיקה הברית המשולשת מעמד זמן רב. ב-1670 חתם קרלוס השני, ששוחד על ידי הצרפתים, על הסכם דובר החשאי. הספרדים הפכו לבעלי בריתם של הצרפתים וביחד עם מספר נסיכים גרמניים הכריזו מלחמה על הפרובינציות המאוחדות. כתוצאה מכך פרצה ב-1672, מלחמת הולנד–צרפת. הצרפתים כבשו חיש מהר את רוב השטח ההולנדי, מה שגרם להפיכה בהולנד. הפנסיונר הגדול של הפרובינציות המאוחדות, יוהאן דה ויט, הודח ובמקומו עלה לשלטון בהולנד ויליאם השלישי נסיך אורנג'. זה שינה שוב את המצב הפוליטי, חתם ברית עם ספרד, עם האימפריה הרומית הקדושה, ולבסוף הסכם שלום עם אנגליה. ויליאם אף נישא לנסיכה מרי, אחייניתו של מלך אנגליה צ'ארלס השני (מה שהביא לבסוף לעלייתו לכס המלכות האנגלי). לואי שחשש ממתקפה של האימפריה בצרפת בעוד הוא נמצא בראש צבאו בארצות השפלה, נאלץ לסגת לעמדות בנות הגנה.

חיי החצר והתרבות

חזית ארמון ורסיי. בקומה השנייה – חדרו של המלך.

גני ארמון ורסיי

לואי הארבעה עשר מלך צרפת הרחיב את שטחה של צרפת למרות האבדות הקשות שהציבור סבל במהלך סדרת מלחמותיו

המלך, שמאס בפריז, בנה לעצמו ארמון מפואר בעיר ורסאי בסמוך לפריז. בנייתו, שנמשכה מ-1661, שנת עליית המלך לשלטון עצמאי, ועד 1689, העסיקה למעלה מ-30,000 עובדים והייתה נטל כבד על אוצר הממלכה. בניית הארמון הצריכה הטיית נהרות, הזרמת מים חיים והזמנה של יצירות אמנות בהיקף גדול. המלך עבר להתגורר בארמון עם משפחתו, אנשי חצרו ופילגשיו בשנת 1682 ועד מהרה יצא שמעו ברחבי העולם כולו כעדות מפוארת לכוחו של מלך השמש. סגנון הבנייה והריהוט של תקופת לואי נודע עד היום בשם סגנון לואי הארבעה עשר.

המלך הוציא סכומי עתק על חצרו, ומינה עצמו גם לפטרון המדע והאמנויות. הוא נטל תחת חסותו את האקדמיה הצרפתית ותמך בדור שלם של אמנים ויוצרים בתחומי תרבות מגוונים – ציירים, פסלים, מחזאים וארכיטקטים. לואי הקים בנוסף לאקדמיה הצרפתית, עוד שלוש אקדמיות שהיוו מאוחר יותר חלק מן המכון של צרפת – האקדמיה לאמנויות היפות 1648, האקדמיה לספרות יפה 1666, והאקדמיה למדעים 1666, שתמכה בניסויים ופיתוחים מדעיים בתחומי הכימיה והפיזיקה והפיצה את המחקרים והתגליות.

למרות שעזב את פריז לטובת ורסאי, בנה המלך, לאחר דיכוי הפרונד, בנייה נרחבת בפריז שכללה הוספת אגף חדש לארמון הלובר בניית ארמון האינווליד כאכסניה לוותיקי מלחמה ובניית מצפה אסטרונומי כדי לקדם את המחקר והמדע.

בין אנשי התרבות והספרות בהם תמך ניתן למנות את המחזאים ז'אן-בטיסט פוקלן, הידוע כמולייר שהקומדיות שלו אקטואליות עד היום, וז'אן ראסין, שגם יצירותיו מוצגות בתקופתנו, מחבר המשלים ז'אן דה לה פונטן שמשליו נלמדים ברחבי העולם עד היום, הציירים שארל לה ברון, פייר מינארד, והיאסינט ריגו, הארכיטקט הנודע אנדרה דה נוטר, והמוזיקאים ז'אן-בטיסט לולי ופרנסואה קופרן. לולי הביא לצרפת את האופרה הצרפתית וביחד עם מולייר הביאו לפריחתה של הקומדיה המוזיקלית.

חצר ורסאי התפרסמה בחיי התענוגות שהתנהלו בה. לואי ה-14 הטביע את חותמו לא רק על צרפת אלא על אירופה כולה, וסגנון שלטונו וחיי החצר שלו היו דוגמה לחיקוי במדינות אירופה. חיי החצר שלו מעסיקים סופרים והיסטוריונים מזה דורות והיוו השראה לאמנים רבים.

תיאור החיים בתקופת לואי ה-14 תוארו במכתבים, למעלה מ-15.000 במספר, שכתבה מאדאם דה סבינייה - אשת אצולה בצרפת של המאה ה-17. היא נודעה במכתבים ששיקפו את נקודת מבטה על מאורעות ואישום מרכזיים בחייה של האומה הצרפתית, על פני 25 שנה.

מחלותיו ומצבו הרפואי, מפורטים ב"ירחון בריאותו של המלך” Journal de Santé du Roi שפורסם בשנת 1862 בידי רופאיו אנטואן ד'אקן ואנטואן ואלוט.

על שמו, העיר סארלואי (בגרמנית: Saarlouis, בצרפתית: Sarrelouis) בירת מחוז סארלואי שבמדינת חבל הסאר בגרמניה, הנמצאת 5 ק"מ מצפון לגבול עם צרפת.

ללואי קשר אף לארץ ישראל: הוא שיקם ושיפץ את המנזר הלטיני ברמלה שהוקם בה ב-1420, בזמן ששלטו בארץ הממלוכים.

פעליו המרכזיים

פעליו המרכזיים של לואי ה-14 הם:

• ארגון הצבא – לואי ה-14 היה עסוק במלחמות והגדיל את הצבא ממאה אלף לשלוש מאות אלף חיילים. הוא חיזק את יחידות התותחנים ואת ההנדסה הצבאית בנוסף ליחידות הפרשים התקניות, צבא זה נתן ביטוי מנצח לאבסולוטיזם.
• המנהל המלכותי – השליט היחיד שהאצולה פחדה מפניו. הוא הוריד את מעמדה של האצולה ובפועל נוצרו שתי אצולות: הגלימה (פקידות) והחרב (בני אבירים). בתקופתו הושלמה חלוקת צרפת לפרובינציות, בראש כל אחת מהן עמד פקיד הממונה על גביית המיסים, המשפט והסדר. המלך עצמו פיקח על המיסים ומעמד האצולה ירד.
• בניית ורסאי – ב-1670 הקים לואי מתחם שלטוני חדש ממנו שלט ובו היה ארמון מפואר וסדרת מבנים מפוארים, הוא ארמון ורסאי. במלאכה נטלו חלק ציירים ופסלים בעלי שיעור קומה בצרפת. המלך ומשפחתו התגוררו שם וכן מוקמו שם משרדי הפקידות הממשלתית: חקיקה, אוצר, משרד חוץ וכו'. בנייה זו נתנה דימוי מטאפורי חדש למלוכה. מכאן ואילך כל שליט אירופי בנה לעצמו מעין ורסאי משלו באמצו את דוגמת האבסולוטיזם של לואי.
• בתחום החברתי – ביטל את האדיקט של נאנט. צרפת הפכה לקתולית ולא היה עוד מקום לפרוטסטנטים בממלכה והם נאלצו להגר לפרוסיה, הולנד, בריטניה ועוד.
• בתחום הכלכלי – המלך לא הטיל מיסים חדשים כדי לממן את כל המפעלים הללו אלא מצא להם מקור אחר. הוא פיתח מקור הכנסות חדש: מכירת תוארי אצולה שאותם קנו בדרך כלל אנשי הפקידות הממשלתית. כך נוצר מעמד אצולת הגלימה כנגד אצולת החרב. קולבר מונה לשר אוצר ופיתח את שיטת המרקנטיליזם המעודדת את התערבות השלטון בכלכלה. המדיניות הכלכלית כללה קיום משק עצמאי ללא עזרה חיצונית, עידוד החקלאות וגידול בקר, הגברת התוצרת המקומית ועידודה על ידי הטלת מס גבוה על תוצרת חוץ, עידוד הקמת מפעלים חדשים וכיוון התעשייה על ידי הממשלה. על כך נוספו שיפור תשתיות דרכי המסחר, בניית תעלות, הגברת מסחר בין יבשתי, מדיניות קולוניאלית, בניית צי להגנה על אניות צרפת ועידוד המדעים.

מותו

לואי הארבעה עשר מת בארמון ורסאי ב-1 בספטמבר 1715 לאחר 72 שנות שלטון. הוא האריך ימים אחרי בנו לואי, יורש העצר של צרפת (1711-1661) ונכדו לואי, דוכס בורגונדיה ולכן נינו לואי החמישה עשר ירש את כסאו.

אילן יוחסין

אנטואן דה בורבון, דוכס ונדום

ז'אן השלישית, מלכת נווארה

פרנצ'סקו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה

יוהנה מאוסטריה, הדוכסית הגדולה של טוסקנה

פליפה השני, מלך ספרד

אנה, ארכידוכסית אוסטריה

קרל השני, ארכידוכס אוסטריה

מריה אנה מבוואריה

אנרי הרביעי, מלך צרפת

מארי דה מדיצ'י

פליפה השלישי, מלך ספרד

מרגרטה מאוסטריה, מלכת ספרד

לואי השלושה עשר, מלך צרפת

אן מאוסטריה

לואי הארבעה עשר, מלך צרפת

ראו גם

• הקודקס השחור
• "בת, אהובה", ניר רצ'קובסקי, ידיעות ספרים 2013

קישורים חיצוניים

• גיורא שטרנברג, "המרוץ אחר האדרת: לבוש וסטטוס בחצר של לואי הארבעה-עשר", זמנים, גיליון מס. 95
• לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• לואי ה-14, (1638-1715), מלך צרפת, דף שער בספרייה הלאומית
• אלכס אנסקי בשיחה עם פרופ' מיכאל הר סגור על צרפת של ימי לואי ה-14. שעה היסטורית, גלי צה"ל.