פורטל:ברלין/אתר נבחר/אוסף אתרים
אוסף אתרים נבחרים של פורטל ברלין
לעריכת הקטעים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
בית המשמר החדש (בגרמנית: Neue Wache) הוא מבנה בשדרת אונטר דן לינדן במרכז ברלין בסמוך לצויגהאוס ולאי המוזיאונים. המבנה נבנה בשנת 1816 בתכנונו של האדריכל קארל פרידריך שינקל בסגנון ניאו קלאסי. במקור נבנה המבנה כבית משמר עבור חיילי נסיך הכתר של פרוסיה, ומכאן שמו. מאז שנת 1931 משמש המבנה כאתר הנצחה. בתחילה - בעיצובו של האדריכל היינריך טסנאו כאתר הנצחה לחללי מלחמת העולם הראשונה. המבנה נהרס כמעט לחלוטין בהפצצות שלהי מלחמת העולם השנייה ובארטילרייה הסובייטית במהלך הקרב על ברלין, אולם שופץ על ידי ממשלת גרמניה המזרחית שהפכה אותו לאנדרטה לקורבנות הפשיזם והמיליטריזם. בעקבות איחוד גרמניה בשנת 1990 שונה בשנת 1993 שם המבנה ל"אנדרטה המרכזית של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לזכר קורבנות המלחמה והעריצות" והוצב בו פסלה של קתה קולוויץ "אם עם בנה המת".
צ'ק פוינט צ'ארלי (מאנגלית: נקודת ביקורת צ'ארלי) היה מעבר הגבול הנודע ביותר בחומת ברלין שבין ברלין המערבית לברלין המזרחית בתקופה המלחמה הקרה, תקופה בה הייתה העיר ברלין חצויה לשני חלקים. נקודת המעבר הייתה ממוקמת ברחוב פרידריך (פרידריכשטראסה), על הגבול שבין השטח שבשליטת האמריקאים לשטח שבשליטת הסובייטים. המעבר הפך לסמל בספרות הריגול הקשורה למלחמה הקרה. המעבר היה בשימוש במשך 28 שנים, במקביל לקיומה של החומה, ומאז 1989 הפך לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בעיר.
ב-22 ביוני 1990 הועברו מבני נקודת הביקורת, והם שוכנים כיום במוזיאון בברלין.
כיום עומד בנקודת המעבר צריף עץ סמלי.
שער ברנדנבורג (גרמנית: Brandenburger Tor) הוא שער ניצחון המהווה כיום את אחד מסמליה החשובים ביותר של ברלין. השער ממוקם בכיכר פריז (פאריזר פלאץ) והוא השער היחיד שנותר מתוך מספר שערים שבעבר שימשו ככניסה ראשית לעיר.
השער הוזמן על ידי פרידריך וילהלם השני כסימן לשלום, ונבנה בין השנים 1788–1791 על ידי קארל גוטהארד לאנגנס. על קצהו העליון של השער, הוצבה קוודריגה, מרכבה המובלת על ידי ארבעה סוסים, כאשר אלת הניצחון נושאת ענף זית רוכבת בה, אך היא נבזזה על ידי נפוליאון בשנת 1806 ונלקחה לפריז לאחר כיבוש ברלין. הקוודריגה הושבה ב-1814, אך ענף הזית הוחלף לצלב ברזל ועל הכרכרה רוכבת ניקה, אלת הניצחון.
ב-13 באוגוסט 1961, עם בניית חומת ברלין, נהפך אזור השער לשטח סגור. לאחר נפילת חומת ברלין נפתח השער מחדש.
ארמון שרלוטנבורג (בגרמנית: Schloss Charlottenburg - "שלוס שרלוטנבורג") הוא הארמון הגדול ביותר שקיים כיום בתחומי העיר ברלין. הארמון ממוקם ברובע שרלוטנבורג במערב ברלין, ושימש את שושלת הוהנצולרן הפרוסית. הארמון הראשון שהוקם במיקום זה היה ארמון ליצנבורג שתוכנן בסגנון אדריכלות בארוק על ידי האדריכל ארנולד נרינג לבקשתה של סופי שארלוט, רעייתו של אלקטור ברנדנבורג פרידריך השלישי (לימים מלך פרוסיה פרידריך הראשון). לאחר הכתרתו של פרידריך כמלך פרוסיה בשנת 1701, והכתרתה של שארלוט כמלכה לצידו, הורחב הארמון שיועד במקורו להיות "ארמון קיץ" (Sommerhaus) על ידי האדריכל אאוזנדר פון גתה. לאחר מותה של שארלוט בשנת 1705 קרא פרידריך את הארמון, את גניו ואת כל האזור בו הוא שוכן, לזכרה, על שמה.
במלחמת העולם השנייה נפגע הארמון בהפצצות חיל האוויר המלכותי ומרבית חדריו נהרסו לחלוטין. לאחר מלחמת העולם השנייה שוקם הארמון ושחזור החדרים בהתבסס על תמונות שצולמו לפני המלחמה.
בניין הרייכסטאג (גרמנית: Reichstag) הוא מקום מושבו של הבונדסטאג - הפרלמנט הגרמני.
המבנה שוכן במרכז העיר ברלין, בסמיכות לשער ברנדנבורג. הבניין נוסד במאה ה-19, לאחר איחוד גרמניה. הבניין הוצת ב-27 בפברואר 1933, שבוע לפני הבחירות והנאצים האשימו את הקומוניסטים בהצתה. בעקבות זאת, הוציא היטלר, באישור הנשיא הינדנבורג, צווים וחוקים אנטי דמוקרטיים.
בתום מלחמת העולם השנייה נותר הבניין בחלק המערבי של העיר צמוד לחומת ברלין, ושופץ בתחילת שנות החמישים. לאחר איחוד גרמניה הוחלט ב-1991 להעביר את הבירה הגרמנית בחזרה מבון לברלין, ולהשיב את הבניין לתפקידו כבית הנבחרים של המדינה המאוחדת. בתחרות אדריכלים שנערכה ב-1992 זכה האדריכל הבריטי נורמן פוסטר. התכנון הסופי אשר בנייתו נמשכה במהלך שנות התשעים כלל שיפוץ כולל של כל פנים המבנה ובנייה מחדש של כיפתו.
הכיפה כוללת מעברים היקפיים הפתוחים לציבור מהם יכול הקהל המבקר ברייכסטאג לצפות על העיר ברלין מצד אחד ואל תוך אולם המליאה כלפי מטה מהצד השני. הכיפה באה לייצג את שקיפותה של הדמוקרטיה הגרמנית של אחרי האיחוד.
הפרנזהטורם (מגדל טלוויזיה) הוא מגדל במרכז ברלין, בסמוך לאלכסנדרפלץ. המבנה נבנה בין השנים 1965–1969 ביוזמת ממשלת גרמניה המזרחית במטרה לסמל את העיר ברלין ואת המדינה הקומוניסטית. כיום המגדל מהווה סמל של העיר ברלין.
בראש המגדל מצויה מרפסת תצפית ומעלה מסעדה מסתובבת. מרפסת התצפית נמצאת בגובה של 204 מטרים וממנה ניתן לראות למרחק של עד 42 ק"מ (כתלות בראות). המסעדה נמצאת בגובה של 207 מטרים, והיא משלימה הקיפה כל 20 דקות. בעת הקמת המבנה קצב ההקפה היה אחת לשעה אולם הוא הוכפל ולאחר מכן בשיפוץ שנערך בסוף שנות ה-90 שולש קצב ההקפה המקורי.
מוזיאון פרגמון הוא מוזיאון המצוי באי המוזיאונים שבברלין. בשל ייחודו הארכיטקטוני של המבנה, ובשל ייחודיות מוצגיו החליט ארגון אונסק"ו כי מוזיאון זה, יחד עם מוזיאונים אחרים באי המוזיאונים יהוו אתר מורשת עולמית.
מבנה המוזיאון תוכנן על ידי אלפרד מסל ולודוויג הופמן ונבנה בין השנים 1910–1930. המוזיאון מכיל מספר מבנים עתיקים שהובאו אליו בשלמותם והוקמו בו מחדש, בהם מזבח פרגמון, שער השוק של מילטוס, שער אישתר, חומת ארמון משטה וחדר חלב.
במוזיאון מבקרים למעלה מ-850,000 מבקרים מדי שנה.
מוזיאון בודה הוא אחד מהמוזיאונים המצויים באי המוזיאונים שבמרכז ברלין. מבנה המוזיאון הוא מבנה בעל חשיבות ארכיטקטונית והיסטורית, ובו מוצגים בעלי חשיבות תרבותית רבה. מסיבות אלה הוכרז המוזיאון (יחד עם מבנים נוספים באי) כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו. המבנה תוכנן על ידי האדריכל ארנסט פון אינה ונבנה בשנת 1904 עבור "מוזיאון הקיזר פרידריך", שנקרא על שמו של הקיסר הגרמני פרידריך השלישי. בשנת 1956 שונה שם המוזיאון וכיום הוא נקרא על שם האוצר הראשון שלו, וילהלם פון בודה. כיום מציג המבנה אוסף של פסלים (פסלים דתיים של הנצרות האורתודוקסית ובעיקר פסלים קופטיים ממצרים, פסלים מימי הביניים, אמנות גותית ואמנות מראשית הרנסאנס), אמנות ביזנטית וכן מטבעות ומדליות.
האנדרטה ליהודי אירופה שנרצחו, הידועה גם כ"אנדרטת השואה", הינה יד זיכרון שהוקמה בברלין ליהודים שנרצחו בשואה, ותוכננה על ידי האדריכל פיטר אייזנמן. האנדרטה נחנכה בשנת 2005, והיא ממוקמת מעט דרומית לשער ברנדנבורג במקום שבו שכן בימי הרייך השלישי בניין משרדי הקאנצלר של אדולף היטלר.
האנדרטה משתרעת על שטח של 19,000 מ"ר והיא מכוסה ב 2,711 קוביות בטון, המסודרות בתבנית משבצות על גבי מישור משופע, בדומה לקברים בבית עלמין. קוביות הבטון הינן באורך של 2.38 מ', ברוחב של 0.95 מ', ובגובה משתנה, בין 0.2 מ' ל-4.8 מ'. הצבת הקוביות תוכננה על מנת ליצור אווירה של אי נעימות ובלבול.
עלות בניית האתר הייתה כ- 25 מיליון אירו.
המוזיאון היהודי הוא מוזיאון המצוי במרכז ברלין המציג את ההיסטוריה של יהודי ברלין מאז ראשית ההתיישבות היהודית בעיר ועד ימינו. המוזיאון היהודי בברלין נוסד בשנת 1933. בשנת 1938 הורה השלטון הנאצי על סגירת המוזיאון כחלק מחוקי נירנברג. בשנת 1971 הוצע לראשונה להקים מחדש את המוזיאון, ובשנת 1975 הוקם "האיגוד להקמת המוזיאון היהודי". המוזיאון עצמו נפתח בשנת 1978 כחלק מאגפי מוזיאון ברלין. בשנת 1999 הפך המוזיאון למוסד עצמאי, ועבר למבנה שתוכנן על ידי דניאל ליבסקינד במרכז ברלין. המוזיאון נפתח רשמית במעונו החדש בשנת 2001.
מבנה המוזיאון תוכנן על ידי ליבסקינד בגישת הדה-קונסטרוקטיביזם, זרם אדריכלי בו ליבסקינד הוא אחד הבולטים ביותר. המבנה עצמו תוכנן מבלי להתחשב בתצוגות האמורות להיות מוצגות בו, אלא כמוצג בפני עצמו שמטרתו לסמל את ההיסטוריה והתרבות של יהדות גרמניה. מבנה המוזיאון עצמו הוא יצירת אמנות פיסולית שניתן בה דגש על הסמליות יותר מאשר על הפונקציונליות - צורת המבנה כצורת זיגזג או ברק.מבנה המוזיאון ומיקום חלונותיו נוצרו על ידי ליבסנקינד בכך שלקח את מפת העיר ברלין וקישר עליה בקווים את האתרים היהודיים בעלי החשיבות בעיר, וכן בתים של יהודים שגורשו מהעיר למחנות ההשמדה בתקופת השואה. הצורה האקראית שנוצרה היוותה את הבסיס לתכנון המבנה ומיקום חלונותיו.
במבנה המוזיאון יש חללים הנקראים "חללי זיכרון" - חללים אלה בין אולמות התצוגה נועדו להצביע על החלל שנוצר בהיסטוריה של יהדות גרמניה בשל השואה.
המוזיאון הגרמני להיסטוריה המכונה גם הצויגהאוס ("הנשקיה") הוא מוזיאון הנמצא במבנה העתיק ביותר בשדרת אונטר דן לינדן שבמרכז ברלין בסמוך לאי המוזיאונים. מבנה הנשקיה (הזוגהאוס) נבנה בין השנים 1695 ו-1706 על ידי האלקטור של ברנדנבורג פרידריך השלישי. בשנת 1875 הפך המבנה למוזיאון הצבא. במלחמת העולם השנייה נפגע המוזיאון בצורה קשה מההפצצות, אולם בין השנים 1949- 1965 שוקם המבנה על מנת לשמש כמוזיאון הגרמני להיסטוריה. בקומתו השנייה של מבנה המוזיאון מוצגת ההיסטוריה של גרמניה מאז התקופה רומית ועד מלחמת העולם הראשונה. בקומתו הראשונה של המבנה מוצגת ההיסטוריה של גרמניה בתקופת שתי מלחמות העולם, וכן בתקופת היותה מדינה מחולקת.
בשנת 2004 נבנה אגף חדש למוזיאון בתכנונו של איי אם פיי.
הגלריה הלאומית החדשה (בגרמנית: נויה נאציונלגאלרי) של גרמניה, ממוקמת באזור הקולטורפורום שבמרכז ברלין. בשל חלוקת ברלין, ובשל הימצאותה של הגלריה הלאומית הישנה במזרח העיר נבנתה בשנת 1968 גלריה חדשה על פי תכנונו של האדריכל לודוויג מיס ון דר רוהה. המבנה משמש להצגת תערוכות מתחלפות של אמנות מודרנית ואמנות המאה ה-20.
כל שטחי התצוגה של המוזיאונים נמצאים מתחת לפני הקרקע, ומעל לפני הקרקע נמצאת קומת הכניסה של המוזיאון המשמשת אך ורק כאולם כניסה. קופות מכירת הכרטיסים נמצאות בביתן שנמצא בסמוך למבנה. אולם המבואה הוא המרשים שבאולמות המבנה. כל קירות האולם עשוייות זכוכית, והאור החודר דרך קירות אלה משתקף מהרצפה המבריקה והשחורה של המבנה. תקרת המבנה עשויה ממוטות מתכת שחורה המעוטרות בתאורת LCD אדומה - התאורה היחידה באולם הכניסה.
_by_night_2006-08-23.jpg)
הקאופהאוס דס וסטנס ("חנות הכולבו של המערב") או בקיצור קה-דה-וה היא חנות כלבו במערב ברלין. חנות זו היא החנות הגדולה ביותר באירופה (למעט הממלכה המאוחדת). שטחי המכירה של החנות עולים על 60,000 מ"ר, ונמכרים בה 380,000 מוצרים. בחנות מבקרים מדי יום 40,000 - 50,000 לקוחות.
החנות נוסדה בשנת 1905 על ידי הסוחר היהודי אדולף יאנדורף ומבנה החנות נבנה על ידי האדריכל אמיל שאודט. שאודט תכנן מבנה בן חמש קומות, בו היו 27 מחלקות ו-24,000 מ"ר של שטחי מכירות. החנות נפתחה לקהל במרץ 1907 תחת הלוגו "המערב החדש". בשנת 1933 עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הולאמה החנות ונרכשה מהמדינה על ידי גיאורג קארג בעבור 50,000 מארק גרמני. בניין החנות נהרס במהלך הפצצות חיל האוויר המלכותי בשנת 1943 במסגרת מלחמת העולם השנייה. המבנה שוקם לאחר המלחמה, וכבר בשנת 1950 נפתחו שתי הקומות הראשונות של החנות. ביום הפתיחה המחודשת ביקרו בחנות 180,000 קונים.
גן החיות של ברלין הוא אחד מגני החיות הגדולים בגרמניה ובאירופה ומהעתיקים בעולם. הוא נוסד בחודש אוגוסט 1844 בברלין, בירת הממלכה הפרוסית והיה גן החיות הראשון שנבנה בגרמניה. החיות הראשונות נרכשו עבור הגן על ידי פרידריך וילהלם הרביעי מלך פרוסיה. הגן, המתפרש על פני 350 דונם, נמצא בקצהו של הפארק העירוני הגדול טירגארטן.
אונטר דן לינדן (בגרמנית "תחת עצי התרזה") - היא שדרה ששימשה כמרכז ההיסטורי של ברלין ובמחצית השנייה של המאה העשרים גם כמרכזה של ברלין המזרחית. האזור נפגע במהלך ההפצצות על ברלין במלחמת העולם השנייה אך שופץ בתקופה הקומוניסטית ולאחריה. כיום חוזרת שדרת אונטר דן לינדן לשמש כמוקד העיקרי של חיי התרבות והפוליטיקה של העיר.