השחרור (סדרת סרטים)

השחרור
*Освобождение*
	אדם מביט בכרזת הסרט ביום הבכורה של שני החלקים האחרונים בסדרה במזרח ברלין.
בימוי	יורי אוזרוב
הופק בידי	לידיה קנרייקינה
תסריט	יורי בונדארב; אוסקר קורגנוב
שחקנים ראשיים	ניקולאי אוליאלין; לריסה גולובקינה; מיכאיל אוליאנוב
מוזיקה	יורי לויטין (מלחין), אראם חאצ'טוריאן (מנצח)
צילום	איגור סלבנביץ'
מדינה	ברית המועצות, גרמניה, פולין, איטליה, יוגוסלביה, גרמניה המזרחית
חברת הפקה	מוספילם, Avala Film, Zespoły Filmowe, DEFA, Dino De Laurentiis Cinematografica
הקרנת בכורה	7 במאי 1970 (חלקים 1 ו-2); 31 ביולי 1971 (חלק 3, א' וב'); 5 בנובמבר 1971 (חלקים 4 ו-5)
משך הקרנה	477 דקות (כל החלקים, בגרסת 1972)
שפת הסרט	רוסית, גרמנית, פולנית ועוד
סוגה	סרט מלחמה, סרט היסטורי, סרט אפי, דרמה
תקציב	שווה ערך ל-40,000,000 דולר אמריקני
סרט הבא	Soldiers of Freedom
	דף הסרט ב־IMDb

השחרור (ברוסית: Освобождение, בתעתיק לעברית: אוֹסְבוֹבּוֹזְ'דֶנְיֵה; בגרמנית: Befreiung, בפולנית: Wyzwolenie) הנה סדרה סרטים בת חמישה חלקים מהשנים 1969 ו-1971 (הצילומים החלו בשנת 1967), שבוימה על ידי הבמאי הסובייטי יורי אוזרוב והופקה במשותף על ידי אולפנים מברית המועצות, גרמניה המזרחית, פולין, יוגוסלביה ואיטליה. העלילה מגוללת את שחרור אדמת ברית המועצות במלחמת העולם השנייה ואת תבוסתה של גרמניה הנאצית, החל מקרב קורסק ועד לקרב על ברלין.

עלילה

חלק ראשון: מבלט האש (1969)

הצבא האדום והוורמאכט מתכוננים לקרב קורסק. הסובייטים שובים חבלן גרמני המודיע כי המתקפה תפתח בשעת לילה מאוחרת, ומרשל גאורגי ז'וקוב מורה לפתוח בהרעשת ארטילריה מקדימה. בחזית, מתכוננים לקרב סוללת התותחנים של סרן צבטאייב ויחידתו של רב-סרן אורלוב. כשהטנקים הגרמניים תוקפים, מתעוררת בהלה ורבים בורחים. בזקסנהאוזן, מסרב יאקוב ג'וגאשווילי להצעת אנדריי ולאסוב להחליפו תמורת פרידריך פאולוס. בקורסק, מצבם של הסובייטים נואש, וסטלין משוכנע לשלוח פנימה את העתודה האסטרטגית. הגרמנים נהדפים והצבא האדום מנצח.

חלק שני: ההבקעה (1969)

באיטליה, מורה המלך ויטוריו אמנואלה השלישי לעצור את בניטו מוסוליני, אך הלה משוחרר על ידי אוטו סקורצני. הצבא האדום לוחם בקרב דנייפר. חטיבתו של צבטאייב צולחת אותו בציפייה לתגבורת, אך ללא ידיעתם הם אינם אלא הונאה והחצייה תהיה במקום אחר. ללא סיוע, הם מכותרים ומחוסלים. רק צבטאייב וכמה חיילים אחרים שבים לקוויהם. הסובייטים משחררים את קייב לאחר קרב קשה. סטלין ובעלי בריתו נפגשים בועידת טהראן.

חלק שלישי: כיוון המתקפה העיקרי (1969)

פרק ראשון

באנקרה, גונב משרתו של השגריר הבריטי מסמכים מסווגים. בחזית, כובשים אורלוב וצבטאייב רמה רק על מנת לחלץ את החובשת זויה, שפינתה פצועים. ז'וקוב וקונסטנטין רוקוסובסקי משכנעים את סטלין כי יש להכות בביצות בלארוס. מבצע בגרטיון נפתח, וגם טייסת נורמנדי-ניימן יוצאת לקרב.

פרק שני

הצבא האדום משחרר את בוברויסק. לנוכח המצב הנורא בחזית, קושרים ארווין פון ויצלבן, קלאוס שנק פון שטאופנברג וקצינים נוספים קשר על מנת להדיח את היטלר, אך הם נכשלים ומוצאים להורג. בפולין, חוצים הסובייטים וכוחות פולנים פרו-קומוניסטים את הבוג המערבי.

חלק רביעי: הקרב על ברלין (1971)

בעת שכוחות בעלות הברית מאוימים בקרב על הבליטה, פוקד סטלין להקדים את מתקפת הוויסלה-אודר על מנת לסייע להם. היטלר שולח את קרל וולף לשאת ולתת בשווייץ עם האמריקאי אלן דאלס על שלום נפרד. בועידת ילטה מראה סטלין לרוזוולט צילומים של וולף ודאלס, אך אומר כי היחסים הטובים בין בעלות הברית חשובים מכדי לסכנם וקורע את התמונות. היטלר והגנרלים שלו נעשים נואשים בעוד הצבא האדום סוגר על ברלין.

חלק חמישי: ההבקעה האחרונה (1971)

צבטאייב, הנלחם בתוך ברלין, פוגש את סגן יארצב ויחדיו הם מנסים להתקדם לפיהררבונקר דרך הרכבת התחתית. היטלר מורה להציף את המנהרות, וצבטאייב טובע בעודו מציל אזרחים גרמנים. מליטון כנתריה מניף דגל אדום על הרייכסטאג. היטלר ואווה בראון מתאבדים, וגם גבלס עושה כמוהם. הגרמנים נכנעים. אורלוב, וסילייב והמון גדול של חיילים חוגגים את הניצחון מחוץ לרייכסטאג.

שחקנים

ניקולאי אוליאלין - צבטאייב
לריסה גולובקינה - זויה
בוריס זיידנברג - אורלוב
וסוולוד סנאייב - לוקין
בוחוטי זקריאדה - יוסיף סטלין
מיכאיל אוליאנוב - גאורגי ז'וקוב
ולדלן דוידוב - קונסטנטין רוקוסובסקי
יורי לחקוב - איבן קונייב (חלקים 1 ו-2)
וסילי שושקין - איבן קונייב (3–5)
יבגני בורנקוב - אלכסנדר ואסילבסקי
סרגיי חרצ'נקו - ניקולאי ואטוטין
איוואן פרברז'ב - וסילי צ'ויקוב
א. קולצ'ינסקי - איבן צ'רניאחובסקי
לב פוליאקוב - אנדריי גרצ'קו
גוגי חרבדזה - מליטון כנתריה
ויקטור בייקוב - ויאצ'סלב מולוטוב
ניקולאי בוגוליובוב - קלימנט וורושילוב
יורי פומרנצב - אנדריי ולאסוב
יוסב גוגיצ'שווילי - יאקוב ג'וגאשווילי
יורי דורוב - וינסטון צ'רצ'יל
יבגני ולאסוב - אנתוני אידן
אלכסנדר בארושנוי - אלן ברוק
סטניסלב ישקביץ' - פרנקלין דלאנו רוזוולט
אליזבתה אלכסייבה - אלינור רוזוולט
איבו גאראני - בניטו מוסוליני
גאורגי טוסוזוב - ויקטור עמנואל השלישי
פריץ דיץ - אדולף היטלר
אנגליקה וואלר - אווה בראון
הורסט גיזה - יוזף גבלס
יוליה דיושי - מגדה גבלס
אריך תידה - היינריך הימלר
קורט וצל - הרמן גרינג
יואכים פאפה - מרטין בורמן
גרט מיכאל הנברג - וילהלם קייטל
ורנר דיסל - אלפרד יודל
זיגפריד וייס - אריך פון מאנשטיין
פטר שטורם - ולטר מודל
הניו האסה - גינתר פון קלוגה
אריך גרברדינג - ארנסט בוש
הרברט קרבס - היינץ גודריאן
רלף במקה - אדולף האמן
אלפרד שטרובה - קלאוס שנק פון שטאופנברג
הנס-אדגר שטכר - ורנר פון האפטן
וילפריד אורטמן - פרידריך אולבריכט
ורנר וילנד - לודוויג בק
אוטו דיריכס - ארווין פון ויצלבן
פאול ברנדט - אלברכט מרץ פון קירנהיים (חלק 3)/ ארתור אקסמן (4-5)
מקס ברנהרדט - קרל פרידריך גרדלר
רולף ריפרגר - אדולף הויזינגר
הינריך קהן - אוטו רמר
יוזף קלוזה - קרל וולף
פרד מאהר - יוזף דיטריך
הנס-הרטמוט קריגר - הנס קרבס
פלורין פירסיק - אוטו סקורצני
פרד אלכסנדר - אליאסה באזנה
ב. וייט - יו נצ'בול-האג'יסן
ולדימיר קורנב

הפקה

במהלך שנות ה-60, התעוררה התמרמרות בחוגי הצבא והממשל בברית המועצות עקב יציאתם לאקרנים של מספר סרטים אמריקניים על מלחמת העולם השנייה בהם לא הוזכרה כלל השתתפות הצבא האדום בלחימה, בראשם היום הארוך ביותר. בנוסף לכך, עם עלייתו לשלטון של ליאוניד ברז'נייב הפך הניצחון במלחמה לאמצעי מרכזי של המשטר להשגת לגיטימציה בארץ ומחוצה לה: ה-9 במאי הפך לחג רשמי, והתרומה הסובייטית למפלת גרמניה הועלתה על נס אף יותר מבעבר. בסוף 1965, שנה אחרי התמנותו של ברז'נייב למזכיר הכללי, התכנסה פגישה של בכירים ממשרד ההגנה, משרד התרבות ומשרד האוצר ובה הוחלט ליצור הפקת ענק קולנועית שתציג את התפקיד אותו מילא הצבא האדום במלחמה ותהווה תגובה הולמת לאמריקאים.

המשימה הוטלה על הבמאי יורי אוזרוב מאולפן מוספילם; אוזרוב, שהיה סטודנט לקולנוע לפני שגויס ב-1939, טען כי עוד כשהשתתף בקרב על קניגסברג ב-1945 נשבע כי יבוא יום וייצור סרט על המלחמה. כתיבת התסריט הוצעה בתחילה לסופרים קונסטנטין סימונוב וויקטור נקרסוב, אך שניהם ראו במיזם ניסיון לטהר את שמו של יוסיף סטלין וסירבו; המטלה עברה ליורי בונדארב ואוסקר קורגנוב. הם סיימו את הכתיבה בסוף 1966, וב-1967 החלו הצילומים. שמה הזמני של סדרת הסרטים היה 'שחרור אירופה 1943-1944-1945'.

בנוסף לאולפן מוספילם, צורפו לעבודה על הסדרה גם אולפני הסרטים דפ"א מגרמניה המזרחית, אבאלה פילם מיוגוסלביה וחברתו של דינו דה-לורנטיס מאיטליה, כמו גם שניים פולניים: ז.ף. סטארט - בחלקים 1 ו-2 - ופ.ר.ף-ז.ף, שהשתתף בהפקת השאר. מספר גדול של שחקנים לא-סובייטים השתתף בהפקה.

הצבא הסובייטי סייע לבמאי בהכנת סצינות הקרב: בשחזור הקרב על קורסק לבדו השתתפו 3,000 חיילים, 100 טנקים, 18 מטוסים ומספר גדול של קני ארטילריה. היועץ הצבאי הראשי של הבמאי היה ראש מטה ברית ורשה, הגנרל סרגיי שטמנקו. עבור צילומי שני החלקים הראשונים הוקם סט ענק ליד פריאסלאב-חמלניצקי שבסמוך לקייב. החלק השלישי הוסרט בביצות פבראדה שבליטא, והרביעי והחמישי בפולין - בין השאר, בבונקר מאורת הזאב - ובמזרח ברלין. נערכו צילומים גם ברומא ובמוסקבה. בסדרה הושקע סכום שהוערך על ידי ד"ר לארס קרל מאוניברסיטת לייפציג כשווה ערך ל-40 מיליון דולר אמריקני.

בשנת 2020 מוספילם סיימה עבודת עריכה על הסרטים, כולל צביעה ודיגיטציה במלאת 75 שנים לתום המלחמה והסדרה תועלה כולה לחשבון היוטיוב של האולפנים, באיכות 4K.^[1]

קבלת הסרטים

נתוני מכירות

המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות הורתה לכל חבריה לראות את הסרטים: למרות זאת, החלקים הראשון והשני, שיצאו לאקרנים ביחד ב-7 במאי 1970, מכרו רק 56.1 מיליון כרטיסים - נמוך מהמצופה אך גבוה מספיק כדי להפוך לסרט הסובייטי המכניס ביותר של השנה. החלק השלישי נצפה על ידי 35.8 מיליון, והשלישי והרביעי על ידי 28.1 מיליון בלבד. הסדרה הופצה ב-115 מדינות נוספות, ולפי הערכות סובייטיות רשמיות ראו אותה בסך הכל 400 מיליון איש. בגרמניה המזרחית, חויבו תלמידי בתי-הספר לצפות בה.

פרסים

ב-1970, הוקרנו שני החלקים הראשונים מחוץ לתחרות בפסטיבל הסרטים בקרלובי וארי וזכו בפרס אגודת הידידות הצ'כוסלובקית-סובייטית. ב-1971, בחרו קוראי 'סובייטסקי אקרן', מגזין הסרטים הנחשב ביותר בברית המועצות, את החלק השלישי של 'השחרור' כסרט הטוב ביותר של השנה. ב-1972, קיבלו אוזרוב, בונדארב, קורגנוב והצלם אלכסנדר מיאחקוב את פרס לנין בהוקרה על עבודתם. באותה השנה, זכתה הסדרה בפרס הגדול בפסטיבל הסרטים הכל-סובייטי שנערך בטביליסי. ב-1974 היא הוגשה כמועמדות הסובייטית לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בטקס פרסי האקדמיה ה-46, אך לא נבחרה להימנות עם המועמדים הסופיים. ב-1977 הוענקה לאוזרוב מדליית הכסף של אגודת הידידות הפולנית-סובייטית על עבודתו.

מוטיבים מרכזיים

מלחמת העולם השנייה הייתה נושא חשוב בקולנוע הסובייטי, ופרשנותה על המסך שיקפה גם את מגמות המשטר: מ-1945 ועד מותו של סטלין, נוצר מספר גדול של סרטי תעמולה שהציגו אותו כאבי הניצחון. לעומת זאת, בתקופת ההפשרה של חרושצ'וב הופקו מספר סרטים א-הרואיים שהציגו את גורלם של בני-אדם בודדים שנקלעו למלחמה. 'השחרור' פתח עידן נוסף: לפי לארס קרל, היה זה הביטוי הקולנועי החשוב הראשון של משטר ברז'נייב, שהתאפיין בפחות חופש אומנותי מזה של חרושצ'וב ובהידוק שליטת המדינה בחיי התרבות. מיקוד העלילה בגנרלים ובמנהיגים, כמו גם האדרת הישגי הצבא והמסר הפוליטי השמרני, הצביעו על מגמה זו.

מאפיין חשוב נוסף היה שובו של סטלין למסך: לאחר מותו ב-1953 והנאום הסודי נדחקה דמותו של המזכיר הכללי כמעט לחלוטין מהקולנוע. 'השחרור' הציג אותו שוב בתפקיד מרכזי, גם אם רחוק מהמעמד שהיה לו בהפקות התעמולה של שנות ה-40; בכך ניכרה מדיניותו של ברז'נייב לטהר את סטלין ולשקם מעט את מעמדו ההיסטורי, שנפגע בימי חרושצ'וב.

גם המלחמה הקרה השתקפה בסרט: תרומת הסובייטים הוצגה כמכריעה למיגור הנאצים, בעוד בעלות הברית המערביות כמעט ואינן משחקות תפקיד, מהססות מלשלוח את צבאן ואף מנסות לכרות שלום נפרד עם גרמניה.