נשים בממשלות ישראל

מאז קום המדינה ועד היום מונו 32 נשים כשרות בממשלות ישראל ו-16 נשים כסגניות שר. על אף מיעוט הנשים בתפקידים אלו, ישראל היא בין המדינות המעטות בהן כיהנה אישה כראש הממשלה, אך מלבד עובדה זו, ישראל מפגרת אחר רוב מדינות העולם המערבי, הן בשיעור הנשים בבית המחוקקים, הכנסת, והן בממשלה. נכון לספטמבר 2024, בממשלת ישראל השלושים ושבע מכהנות חמש שרות.

גולדה מאיר וציפי לבני הן שתי הנשים שמילאו את התפקידים הבכירים ביותר בממשלות ישראל: מאיר כיהנה כראש ממשלת ישראל, ולבני הייתה שרת החוץ וממלאת מקום ראש הממשלה.

החל משנות ה-90, מהוות הנשים כ-6% עד 33% מממשלות ישראל. לשם השוואה, במדינות סקנדינביה אחוז הנשים בממשלה הוא בין 40% ל-50%, במדינות צפון אמריקה למעלה מ-20% ובמערב אירופה קרוב ל-20%. הממוצע הישראלי דומה לממוצע ביפן ובמדינות דרום אמריקה.

תת הייצוג של נשים, הן בממשלות ישראל, בפוליטיקה המקומית ובתפקידים בכירים במשק בולט במיוחד לאור העובדה שפערי ההשכלה הפורמלית בין גברים ונשים בישראל החל משנות ה-80 וה-90 אינם ממשיים. אנשי מדעי החברה רואים בנרטיב הביטחוני וההפרדה בין הספרה הפרטית למול הספרה הציבורית כשתיים מהסיבות המרכזיות לפערי הייצוג בין גברים ונשים בכניסה לחיים הציבוריים בישראל, ולפיכך גם כזו המשפיעה על נשים בעמדות כוח כמו הממשלה. עם זאת, החל משנות ה-90 ניתן היה לראות ייצוג הולך וגובר של נשים בתפקידים אלו, אך עדיין במספרים נמוכים יחסית לייצוג הגברי.

עד תום ממשלת ישראל השלושים וארבע, מעולם לא כיהנו יותר מארבע נשים בו זמנית כשרות, גם כאשר הממשלה מנתה יותר מ-20 שרים. בממשלת ישראל השלושים וחמש, לראשונה, הגיע מספר השרות המכהנות בו זמנית, לשמונה. הן היוו כ-23.5 אחוזים מכמות השרים. בממשלה לאחריה היו תשע, המהוות שליש ממספר השרים והשרות.

המשרדים הנפוצים בהם נשים כיהנו היו המשרד להגנת הסביבה, המשרד לשוויון חברתי, משרד החינוך, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, משרד העלייה והקליטה, משרד התפוצות, משרד התרבות והספורט ומשרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות. משרדים נוספים בהם כיהנו נשים היו משרד החוץ, משרד האנרגיה, משרד הבינוי והשיכון, משרד הבריאות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, משרד הכלכלה והתעשייה, משרד המשפטים, משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד הפנים, משרד התקשורת, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד התיירות, משרד המודיעין, משרד העבודה, המשרד לנושאים אסטרטגיים, משרד ההסברה והמשרד לקידום מעמד האישה.

מעולם לא כיהנה אישה כשרה במשרד הביטחון או במשרד לביטחון הפנים, כמו גם במשרד האוצר, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, המשרד לשירותי דת, משרד ירושלים ומסורת ישראל ומשרד המורשת. אף אישה לא כיהנה כסגנית ראש הממשלה מאז קום המדינה, אך אישה אחת, ציפי לבני, כיהנה כממלאת מקום ראש הממשלה.

תפקידים בכירים - נשים בממשלות ישראל

גולדה מאיר היא האישה היחידה אשר כיהנה מאז קום המדינה כראש ממשלת ישראל. היא נבחרה לתפקיד מעט לפני הבחירות לכנסת השביעית, בשנת 1969, לאחר פטירתו של לוי אשכול, וסיימה את תפקידה בשנת 1974. מאיר, יחד עם ציפי לבני הן גם שתי הנשים היחידות שכיהנו כשרות חוץ בממשלות ישראל, כאשר מאיר החזיקה בתפקיד כ-10 שנים משנת 1956 ועד 1966. לבני היא גם האישה היחידה אשר כיהנה בתפקיד השני בחשיבותו בממשלת ישראל, ממלאת מקום ראש הממשלה. לבני היא גם השרה שכיהנה במספר הרב ביותר של משרדים - 6 משרדי ממשלה שונים (בנוסף למשרת שרה ללא תיק): החוץ, החקלאות, המשפטים, הבינוי והשיכון, שיתוף פעולה אזורי והעלייה והקליטה.

עם סיומה של גולדה מאיר בתפקיד ראש ממשלת ישראל בשנת 1974, עברו 12 שנה עד שאישה מונתה לשרה עם משרד, כאשר שושנה ארבלי-אלמוזלינו מונתה לשרת הבריאות. ב-1992 מונתה שולמית אלוני לעמוד בראשות משרד אחר, משרד החינוך.

תפקידים בכירים נוספים שבהם כיהנו נשים הם משרד החינוך אשר היה בראשות נשים כתשע שנים במצטבר, מתוכן כחמש שנים על ידי לימור לבנת, והשאר על ידי שולמית אלוני ויולי תמיר. גם במשרד התקשורת החזיקו נשים כשבע שנים במצטבר, מתוכן שש שנים בין שנת 1993 ועד 1999 על ידי שולמית אלוני ולימור לבנת ושנה נוספת על ידי דליה איציק, לימים יו"ר הכנסת. משרד המשפטים אויש על ידי ציפי לבני ואיילת שקד.

תפקיד יושב ראש הכנסת אויש גם הוא על ידי אישה אחת בלבד - דליה איציק (שאף כיהנה כנשיאה בפועל בעקבות תפקידה לאור התפטרותו של משה קצב).

סקירה היסטורית

עד שנות ה-70

גולדה מאיר בפגישה בבית הלבן, 1973

מהממשלה הראשונה ועד הממשלה ה-12, ולאורך כל אותה תקופה, כיהנה רק גולדה מאיר כשרה בממשלות ישראל. מאיר, אשר החלה כמזכירת מועצת הפועלות בהסתדרות, התקדמה לתפקיד מנהלת המחלקה המדינית בסוכנות היהודית ובהמשך שימשה כצירה במוסקבה, חזרה ב-1949 למדינת ישראל הצעירה, לאחר שנבחרה מטעם מפא"י לכנסת וכיהנה בתפקיד שרת העבודה והביטוח העממי. מאיר המשיכה בתפקיד זה ב-7 ממשלות שונות ותחת כמה ראשי ממשלה ולבסוף התקדמה לתפקיד שרת החוץ בו כיהנה כ-10 שנים עד שנת 1966.

לאחר הפסקה של 3 שנים, בהן לא כיהנה מאיר כשרה, נבחרה כמועמדת פשרה בין מועמדים שונים, לעמוד בראש המערך השני וכראש הממשלה, ולאחר מכן נבחרה גם בבחירות לכנסת השביעית, בשנת 1969 לאחר זכיית המפלגה במירב המנדטים בשנית כראש ממשלת ישראל. על אף היותה אישה, לא הייתה ידועה כפמיניסטית ולא מינתה אף אישה נוספת כשרה בממשלתה.

בזמן כהונתה של מאיר, כמות הנשים נעה בין 10 ל-14 בממוצע בכל כנסת, רובן ממפלגת פועלי ארץ ישראל ובהמשך ממפלגת העבודה הישראלית והמערך. דווקא בבחירות בהן נבחרה מאיר לראש הממשלה, הבחירות לכנסת השביעית, היה מספר הנשים בכנסת הנמוך ביותר עד אותו הזמן, 8 נשים בלבד.

ממשלה	שם	תפקיד	תאריך
כנסת ראשונה
הממשלה ה-1	גולדה מאיר	שרת העבודה והביטוח העממי	מ-10 במרץ 1949 עד 1 בנובמבר 1950
הממשלה ה-2	גולדה מאיר	שרת העבודה והביטוח העממי	מ-1 בנובמבר 1950 עד 8 באוקטובר 1951
כנסת שנייה
הממשלה ה-3	גולדה מאיר	שרת העבודה	מ-8 באוקטובר 1951 עד 24 בדצמבר 1952
הממשלה ה-4	גולדה מאיר	שרת העבודה	מ-24 בדצמבר 1952 עד 26 בינואר 1954
הממשלה ה-5	גולדה מאיר	שרת העבודה	מ-26 בינואר 1954 עד 29 ביוני 1955
הממשלה ה-6	גולדה מאיר	שרת העבודה	מ-29 ביוני 1955 עד 3 בנובמבר 1955
כנסת שלישית
הממשלה ה-7	גולדה מאיר	שרת העבודה	מ-3 בנובמבר 1955 עד 19 ביוני 1956
	גולדה מאיר	שרת החוץ	מ-19 ביוני 1956 עד 7 בינואר 1958
הממשלה ה-8	גולדה מאיר	שרת החוץ	מ-7 בינואר 1958 עד 17 בדצמבר 1959
כנסת רביעית
הממשלה ה-9	גולדה מאיר	שרת החוץ	מ-17 בדצמבר 1959 עד 2 בנובמבר 1961
כנסת חמישית
הממשלה ה-10	גולדה מאיר	שרת החוץ	מ-2 בנובמבר 1961 עד 26 ביוני 1963
הממשלה ה-11	גולדה מאיר	שרת החוץ	מ-26 ביוני 1963 עד 22 בדצמבר 1964
הממשלה ה-12	גולדה מאיר	שרת החוץ	מ-22 בדצמבר 1964 עד 12 בינואר 1966
כנסת שישית
הממשלה ה-13
הממשלה ה-14	גולדה מאיר	ראש הממשלה	מ-17 במרץ 1969 עד 15 בדצמבר 1969

שנות ה-70

שולמית אלוני, מונתה לשרה ללא תיק בממשלתו של יצחק רבין. לימים תכהן כשרת החינוך

לאחר ניצחון המערך בבחירות לכנסת השמינית אשר השאיר את מאיר בתפקיד ראש הממשלה, התפטרה מאיר בעקבות פעילות תנועות המחאה לאחר מלחמת יום הכיפורים, ויצחק רבין נבחר להחליפה. רבין מינה ביוני 1974 את שולמית אלוני לשרה בלי תיק. אלוני הספיקה לכהן 5 חודשים בלבד עד התפטרותה בעקבות מינוי יצחק רפאל מהמפד"ל לשר.

ככלל, שנות ה-70 לא היו טובות לייצוג הנשי בממשלות ישראל, כאשר במשך כמעט 9 שנים, משנת 1974 ועד שנת 1983 עם החלפתו של מנחם בגין, לא הייתה אף אישה בתפקיד שרה בממשלות ישראל, כאשר בשנתיים האחרונות של אותה התקופה (החל מאוגוסט 1981) כיהנה אישה כסגנית שר. תקופה זו, אשר חלקה הראשון הייתה רוב כהונת יצחק רבין כראש ממשלה ורובה הייתה כאשר מנחם בגין לא מינה בכל משך כהונתו, עד חודש בלבד לפני הודעת עזיבתו מן התפקיד, ולו אישה אחת כשרה במשך 6 שנות כהונתו, הייתה התקופה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל ללא ייצוג נשי בממשלה.

ממשלה	שם	תפקיד	תאריך
כנסת שביעית
הממשלה ה-15	גולדה מאיר	ראש הממשלה	מ-15 בדצמבר 1969 עד 10 במרץ 1974
כנסת שמינית
הממשלה ה-16	גולדה מאיר	ראש הממשלה	מ-10 במרץ 1974 עד 3 ביוני 1974
הממשלה ה-17	שולמית אלוני	שרה בלי תיק	מ-3 ביוני 1974 עד 6 בנובמבר 1974
כנסת תשיעית
הממשלה ה-18

שנות ה-80

שרת הבריאות שושנה ארבלי-אלמוזלינו

גם בשנות ה-80 הייצוג הנשי בממשלה היה קטן, כאשר רק שתי נשים כיהנו כשרות ובסך הכול לתקופה מצטברת של 3.5 שנים בלבד.

בשנת 1981 מונתה לראשונה אישה בישראל כסגנית שר, כאשר שר החינוך התרבות והספורט, זבולון המר, מינה את מרים גלזר-תעסה לסגניתו. בכך נשבר רצף של 7 שנים ללא אישה בתפקיד ממשלתי. שנתיים לאחר מכן, כתשע שנים לאחר שהשרה שולמית אלוני פרשה מן הממשלה וללא אף שרה בכל אותה תקופה, כחודשיים לפני הודעת מנחם בגין על עזיבתו ומספר חודשים לפני מינויו של יצחק שמיר לראש הממשלה, מונתה שרה דורון מן הליכוד לשרה בלי תיק. דורון החזיקה בתפקיד כשנה וחצי עד לבחירות לכנסת האחת עשרה, אז נבחר שמעון פרס לראש הממשלה בהסכם הרוטציה עם שמיר.

תקופת פרס בין השנים 1984 עד 1986 עברה כלל ללא מינוי שרות. עם זאת שושנה ארבלי-אלמוזלינו ממפלגת העבודה מונתה לסגנית שר הבריאות, ומיד עם כניסתו של שמיר לתפקיד ראש הממשלה, על פי הסכם הרוטציה, מונתה לשרת הבריאות, ולאישה הראשונה מלבד גולדה מאיר שמונתה לשרה עם משרד. היא כיהנה בתפקיד כשנתיים ולא מונתה לשרה בקדנציה השלישית של שמיר כמו גם אף אישה אחרת. באותה תקופה החלה לכהן גאולה כהן ממפלגת התחייה, כסגנית שר, אך פרשה מן התפקיד שנה אחת בלבד לאחר מינויה.

ממשלה	שם	תפקיד	תאריך
כנסת עשירית
הממשלה ה-19	שרה דורון	שרה בלי תיק	מ-5 ביולי 1983 עד 10 באוקטובר 1983
הממשלה ה-20	שרה דורון	שרה בלי תיק	מ-10 באוקטובר 1983 עד 13 בספטמבר 1984
כנסת אחת-עשרה
הממשלה ה-21
הממשלה ה-22	שושנה ארבלי-אלמוזלינו	שרת הבריאות	מ-20 באוקטובר 1986 עד 22 בדצמבר 1988

שנות ה-90

אורה נמיר, השרה לאיכות הסביבה ושרת העבודה והרווחה

החל משנות ה-90 עם עליית מעמד האישה בחברה הישראלית שופר מעמדן של הנשים בממשלות ישראל למן ממשלת רבין ואילך, באופן יחסי, גם אם עדיין באופן מועט, ולראשונה מקום המדינה כיהנו שתי נשים בו זמנית בממשלה וכשרות למשרדים ולא כשרות ללא תיק.

אורה נמיר ממפלגת העבודה, אשר מונתה לתפקיד שרה בפעם הראשונה קיבלה את המשרד להגנת הסביבה ושולמית אלוני, יו"ר מרצ באותה תקופה, מונתה לשרת החינוך והתרבות. במהלך כהונת הממשלה ה-25, בכנסת ה-13 החליפו השתיים תיקים, כאשר ראשונה עברה נמיר, ממשרד הגנת הסביבה, שנחשב באותו הזמן לשולי, למשרד העבודה והרווחה שם כיהנה גם לאורך כל הממשלה ה-26 במשך 3.5 שנים. אלוני נאלצה לעבור בשנת 1993 למשרד התקשורת ולמשרד המדע והטכנולוגיה (בהמשך שינה את שמו למשרד המדע והאמנויות) עקב עימותים עם הדתיים ושם כיהנה במשך 3.5 שנים גם כן.

נוסף על שתי השרות, כיהנה בכנסת ה-13 גם מאשה לובלסקי כסגנית שר התעשייה והמסחר.

כאשר נבחר בנימין נתניהו מן הליכוד, בשנת 1996 לראשות הממשלה מינה שרה אחת בממשלתו, לימור לבנת, כשרת התקשורת, אשר לימים נהייתה אחת הנשים המשפיעות ביותר בפוליטיקה הישראלית לקראת סוף העשור ותחילת שנות ה-2000. לבנת החזיקה בתפקידה כשלוש שנים עד נפילת הממשלה בשנת 1999.

בשנת 1999 נבחר אהוד ברק לראשות הממשלה וחזר למנות שתי נשים לתפקידי שרות. ברק מינה את דליה איציק, לימים יו"ר הכנסת, למשרד להגנת הסביבה ואת יולי תמיר לשרה לקליטת עלייה, שני תיקים אשר לרוב אינם נחשבים לתיקים בכירים. קודם למינויה של תמיר, שלא הייתה חברת כנסת, קראו קולות במפלגת העבודה למנות לשרה את חברת הכנסת יעל דיין שהייתה ותיקה ומוערכת והאישה השנייה ברשימת המפלגה לכנסת. דיין גם הייתה מראשוני התומכים של ברק בתוך הסיעה. ברק החליט בכל זאת לא למנות אותה לממשלתו ובנאום מפורסם תקפה אותו בכנסת.

נוסף על איציק ותמיר כיהנה מרינה סולודקין במשך כשנה כסגנית השרה לקליטת עלייה. לראשונה מאז קום המדינה, נוצר בכך מצב בו גם תפקיד השר וגם סגנו מאוישים על ידי נשים.

ממשלה	שם	תפקיד	תאריך
כנסת שתים-עשרה
הממשלה ה-23
הממשלה ה-24
כנסת שלוש-עשרה
הממשלה ה-25	אורה נמיר	שרה להגנת הסביבה	מ-13 ביולי 1992 עד 31 בדצמבר 1992
	שולמית אלוני	שרת החינוך והתרבות	מ-13 ביולי 1992 עד 11 במאי 1993
	אורה נמיר	שרת העבודה והרווחה	מ-31 בדצמבר 1992 עד 22 בנובמבר 1995
	שולמית אלוני	שרת המדע והטכנולוגיה	מ-7 ביוני 1993 עד 1 באוגוסט 1993
	שולמית אלוני	שרת התקשורת	מ-7 ביוני 1993 עד 22 בנובמבר 1995
	שולמית אלוני	שרת המדע והאומנויות	מ-1 באוגוסט 1993 עד 22 בנובמבר 1995
	שולמית אלוני	שרה בלי תיק	מ-11 במאי 1993 עד 7 ביוני 1993
הממשלה ה-26	אורה נמיר	שרת העבודה והרווחה	מ-22 בנובמבר 1995 עד 21 במאי 1996
	שולמית אלוני	שרת התקשורת	מ-22 בנובמבר 1995 עד 18 ביוני 1996
	שולמית אלוני	שרת המדע והאומנויות	מ-22 בנובמבר 1995 עד 18 ביוני 1996
כנסת ארבע-עשרה
הממשלה ה-27	לימור לבנת	שרת התקשורת	מ-18 ביוני 1996 עד 6 ביולי 1999
כנסת חמש-עשרה
הממשלה ה-28	דליה איציק	שרה להגנת הסביבה	מ-6 ביולי 1999 עד 7 במרץ 2001
	יולי תמיר	שרה לקליטת עלייה	מ-5 באוגוסט 1999 עד 7 במרץ 2001

העשור הראשון של המאה ה-21

לימור לבנת, שרת החינוך והתקשורת

שנות ה-2000 החלו בקפיצה נוספת בקידום ייצוג הנשים, עם התפרקות הממשלה ה-28, בשנת 2001 ולאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה שבהן נבחר אריאל שרון. שרון הקים ממשלת אחדות לאומית עם מפלגת העבודה.

עקב ריבוי חברי הממשלה והתקדמות נשים לעמדות מפתח במפלגות השונות, נבחרו לראשונה 3 נשים לתפקידי שרות, מספר שיא עד אותו הזמן. עם זאת, במונחים כלל עולמיים ייצוג הנשים בממשלות ישראל עדיין מועט.
ציפי לבני מונתה לשרה לשיתוף פעולה אזורי, דליה איציק עברה משרת איכות הסביבה לתפקיד שרת התעשייה והמסחר ולימור לבנת, לאחר הפסקה של שנה וחצי מונתה לשרת החינוך} תפקיד שבו החזיקה 5 שנים, זמן נדיר במונחים של הפוליטיקה הישראלית ואחד התפקידים החשובים ביותר בממשלה.

ממשלת שרון הראשונה התאפיינה בריבוי נשים, בכך שנוסף על שלוש השרות, כיהנו בממשלה זו גם שלוש סגניות שר – דליה רבין פילוסוף כסגנית שר הביטחון, נעמי בלומנטל כסגנית שר התשתיות הלאומיות, ולתקופה קצרה גם סופה לנדבר כסגנית שר התחבורה.

בבחירות לכנסת השש עשרה נשאר אריאל שרון בתפקידו כראש הממשלה ושמר על 3 שרות בממשלתו החדשה, הממשלה ה-30. מלבד לבנת, גם לבני נשארה כשרה, אך הפעם לתפקיד מעט בכיר יותר כשרה לקליטת עלייה ויהודית נאות ממפלגת שינוי מונתה לשרה להגנת הסביבה על פי בקשתה.

כשנה וחצי לאחר מינוי נאות לשרה, נאלצה לפרוש עקב מחלת הסרטן בה חלתה, מחלה ממנה נפטרה כחודשיים לאחר מכן, לקראת סוף שנת 2004. בתחילת 2005 מונתה דליה איציק לשרת התקשורת. בממשלת שרון השנייה כיהנו בשלב מסוים ארבע נשים בתפקידי סגניות שר במשרדי הממשלה השונים, חלקן מונו עקב תמיכתן בשרון בתוכנית ההתנתקות. ח"כ גילה גמליאל מונתה לסגנית שר החקלאות ופיתוח הכפר, ובכך הייתה לסגנית השר הצעירה ביותר בתולדות המדינה; ח"כ רוחמה אברהם מונתה לסגנית שר הפנים; ח"כ מרינה סולודקין שבה לתפקיד סגנית שרת הקליטה וח"כ אורית נוקד מונתה לסגנית במשרד המשנה לראש הממשלה.

ציפי לבני, אשר המשיכה להחזיק בתפקיד שרת המשרד לקליטת עלייה עד סוף הקדנציה של אריאל שרון עשתה את ההתקדמות הגדולה ביותר, ממשרד הנחשב לקטן, דרך משרד הבינוי והשיכון ומשרד החקלאות שבהם החזיקה מספר חודשים ועד משרד המשפטים אשר קיבלה בינואר 2005 ונחשב לאחד מהמשרדים החשובים ביותר בממשלה. לבני החזיקה במשרד המשפטים ונחשבה בעת כהונתה לאחת הנשים הפופולריות בממשלה מכלל השרים, כאשר הצליחה להגיע לתודעת הציבור הרחב בזמן קצר.

לקראת סוף 2005, ולאחר הקמת מפלגת קדימה ופרישת רוב סיעות הקואליציה, עזבו לימור לבנת ודליה איציק את תפקידן וציפי לבני, אשר עברה לקדימה מונתה לאישה הראשונה, לראשונה מזה למעלה מ-30 שנה, לתפקיד שנחשב לאחד משני התפקידים היוקרתיים ביותר בממשלה, שרת החוץ.

בזמן ממשלת המעבר, כיהנה רק לבני כשרה והייתה שרת הקליטה, המשפטים והחוץ. סגניות השר היחידות היו: רוחמה אברהם ומרינה סולודקין שהמשיכו במשרדיהן. במקרה של אברהם מאחר שלא מונה מעליה שר פנים, שימשה כשרת הפנים בפועל וניהלה את משרד הפנים עד תום מערכת הבחירות.

לאחר שתי קדנציות בהן שלוש נשים כיהנו כשרות, בממשלה ה-31, כיהנו בהתחלה רק שתי שרות, כאשר דליה איציק אשר יועדה להיות השרה השלישית, מונתה לבסוף להיות האישה הראשונה בתולדות ישראל בתפקיד יושב ראש הכנסת.

ציפי לבני שבעקבות הצלחת מפלגתה החדשה, שבה ומוקמה במקום השלישי, ומינוי אהוד אולמרט לראש הממשלה לאחר הבחירות לכנסת השבע עשרה, מונתה לאישה הראשונה בתולדות המדינה, לתפקיד הבכיר אחרי ראש הממשלה כממלאת מקום ראש הממשלה. בנוסף המשיכה לכהן כשרת החוץ בממשלה. בנוסף ללבני מונתה חברת הכנסת יולי תמיר לתפקיד שרת החינוך כנציגת סיעת העבודה-מימד. אף אישה לא מונתה לתפקיד סגנית שר, מאחר שהוחלט כי בממשלה החדשה לא ימונו סגני שרים. ב-4 ביולי 2007 מונתה חברת הכנסת רוחמה אברהם לתפקיד השרה המקשרת בין הממשלה לכנסת, וכך עלה מספר השרות לשלוש.

לכנסת השמונה עשרה נבחר מספר שיא של 21 נשים, אך בממשלה ה-32 שהרכיב בנימין נתניהו כיהנו רק שתי נשים מתוך שלושים שרים, בתפקידים זוטרים יחסית: שרת הקליטה סופה לנדבר והשרה לימור לבנת כשרת התרבות והספורט. לאחר כשנתיים מונתה שרה שלישית, אורית נוקד, במשרד החקלאות. שתי נשים כיהנו כסגניות שר: לאה נס במשרד לענייני גמלאים וגילה גמליאל במשרד ראש הממשלה. נוקד כיהנה עד למינויה כסגנית שר במשרד התמ"ת.

ממשלה	שם	תפקיד	תאריך
הממשלה ה-29	ציפי לבני	שרה לשיתוף פעולה אזורי	מ-7 במרץ 2001 עד 29 באוגוסט 2001
	דליה איציק	שרת התעשייה והמסחר	מ-7 במרץ 2001 עד 2 בנובמבר 2002
	לימור לבנת	שרת החינוך	מ-7 במרץ 2001 עד 28 בפברואר 2003
	ציפי לבני	שרת החקלאות ופיתוח הכפר	מ-17 בדצמבר 2002 עד 28 בפברואר 2003
	ציפי לבני	שרה בלי תיק	מ-29 באוגוסט 2001 עד 17 בדצמבר 2002
כנסת שש-עשרה
הממשלה ה-30	יהודית נאות	שרה להגנת הסביבה	מ-28 בפברואר 2003 עד 17 באוקטובר 2004
	לימור לבנת	שרת החינוך, התרבות והספורט	מ-28 בפברואר 2003 עד 14 בינואר 2006
	ציפי לבני	שרה לקליטת עלייה	מ-28 בפברואר 2003 עד 4 במאי 2006
	ציפי לבני	שרת הבינוי והשיכון	מ-31 באוגוסט 2004 עד 10 בינואר 2005
	דליה איציק	שרת התקשורת	מ-10 בינואר 2005 עד 23 בנובמבר 2005
	ציפי לבני	שרת המשפטים	מ-10 בינואר 2005 עד 4 במאי 2006
	ציפי לבני	שרת החוץ	מ-18 בינואר 2006 עד 4 במאי 2006
	ציפי לבני	מ”מ שר הבינוי והשיכון	מ-4 ביולי 2004 עד 31 באוגוסט 2004
	ציפי לבני	מ”מ שר המשפטים	מ-5 בדצמבר 2004 עד 10 בינואר 2005
כנסת שבע עשרה
הממשלה ה-31	ציפי לבני	ממלאת מקום ראש הממשלה	מ-4 במאי 2006 עד 31 במרץ 2009
	ציפי לבני	שרת החוץ	מ-4 במאי 2006 עד 31 במרץ 2009
	יולי תמיר	שרת החינוך	מ-4 במאי 2006 עד 31 במרץ 2009
	ציפי לבני	שרת המשפטים	מ-30 בנובמבר 2006 עד 7 בפברואר 2007
	רוחמה אברהם	השרה המקשרת בין הממשלה לכנסת	מ-4 ביולי 2007 עד 14 ביולי 2008
	רוחמה אברהם	שרת התיירות	מ-14 ביולי 2008 עד 31 במרץ 2009
כנסת שמונה עשרה
הממשלה ה-32	לימור לבנת	שרת התרבות והספורט	מ-31 במרץ 2009 עד 14 במאי 2015
	סופה לנדבר	שרת הקליטה	מ-31 במרץ 2009 עד 10 במאי 2015
	אורית נוקד	שרת החקלאות	מ-19 בינואר 2011 עד 18 במרץ 2013

העשור השני של המאה ה-21

ציפי לבני, שרת המשפטים וחברת הקבינט המדיני-ביטחוני

גילה גמליאל, השרה לשוויון חברתי

לכנסת התשע עשרה נבחר מספר שיא של 27 נשים, כולל שלוש נשים שעומדות בראש שלוש סיעות; שלי יחימוביץ' (העבודה), זהבה גלאון (מרצ) וציפי לבני (התנועה). בממשלה ה-33 שהרכיב בנימין נתניהו כיהנו ארבע נשים מתוך עשרים ואחת, יותר מכל הממשלות הקודמות: שרת הקליטה סופה לנדבר, שרת התרבות והספורט לימור לבנת, שרת המשפטים ציפי לבני ושרת הבריאות יעל גרמן כ-18 אחוזים מכלל השרים. לבנת ולנדבר המשיכו מהקדנציה הקודמת. לבני כבר כיהנה בעבר במשרד המשפטים. גרמן הייתה השרה החדשה היחידה בממשלה, והיא האישה הראשונה שמונתה לתפקיד שרה ממפלגת יש עתיד. כל אותם משרדים המאוישים על ידי השרות בממשלה הנוכחית כבר אוישו בעבר על ידי נשים. ציפי חוטובלי מסיעת הליכוד ביתנו כיהנה כסגנית שר התחבורה ואילו פאינה קירשנבאום גם מסיעת הליכוד ביתנו כיהנה כסגנית שר הפנים. לבני הייתה גם האישה היחידה שכיהנה בקבינט המדיני-ביטחוני. בנוסף היא כיהנה כאישה יחידה בפורום החמישה הכלל את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר יאיר לפיד, שר הכלכלה והמסחר נפתלי בנט ושר הביטחון משה יעלון.

ב-4 בדצמבר 2014, לבני פוטרה מהממשלה וגרמן התפטרה גם כן עקב יציאת המפלגות "התנועה" ו"יש עתיד" מהקואליציה בשל הקדמת הבחירות. ב-10 במאי 2015 התפטרה לנדבר מהממשלה עקב פרישת מפלגת "ישראל ביתנו" מהקואליציה, כך שלמשך ארבעה ימים נותרה לבנת כשרה היחידה בממשלה. ב-31 במאי באותה שנה התפטרה קירשנבאום עקב חשדות בפלילים.

לכנסת העשרים נבחרו מספר שיא של נשים, 29, עלייה של שתי ח"כיות מהכנסת הקודמת. בסיום אותה הכנסת ב-אפריל 2018, כיהנו בכנסת 35 נשים. ב-14 במאי הורכבה ממשלה חדשה על ידי נתניהו, והיא כללה שלוש שרות חדשות; איילת שקד כשרת המשפטים ממפלגת "הבית היהודי", מירי רגב כשרת התרבות והספורט וגילה גמליאל כשרה לשוויון חברתי, שתי האחרונות ממפלגת "הליכוד". שקד הייתה האישה הראשונה שכיהנה כשרה וכחברת קבינט מטעם מפלגה דתית, כמו כן הייתה האישה היחידה שכיהנה בקבינט המדיני-ביטחוני בממשלה זות. גמליאל היא האישה הראשונה כיהנהבמשרד לאזרחים ותיקים מאז הקמתו ב-2006. ציפי חוטובלי מונתה לסגנית שר החוץ ללא שר מעליה, והייתה סגנית השר היחידה בממשלה, וכמו כן הייתה גם האישה הדתייה היחידה בממשלה. בסך הכל היו שלוש שרות מתוך עשרים שרים בממשלה ה-34 המהוות כ-15 אחוז מכלל השרים בממשלה. זו הייתה הממשלה הראשונה מאז זו ה-28 שכל השרות (עד הצטרפות ישראל ביתנו לממשלה) הן חדשות שלא כיהנו בעבר בשום ממשלה. בעקבות הצטרפות מפלגת "ישראל ביתנו" לקואליציה עלה מספר השרות ל-4 כאשר סופה לנדבר חזרה למשרד העלייה והקליטה. מספרן היחסי של הנשים בקרב הממשלה עלה לכ-20%.

ב-18 בנובמבר 2018 סופה לנדבר התפטרה מהממשלה כחלק מפרישת מפלגת "ישראל ביתנו" מהקואליציה. ב-9 בינואר 2019 מונתה יפעת שאשא-ביטון כשרה למשרד הבינוי והשיכון, כמחליפתו של יואב גלנט שפרש ממפלגת "כולנו" ועבר למפלגת "הליכוד". שאשא-ביטון היא האישה הראשונה שכיהנהכשרה מטעם מפלגת "כולנו", והיא האישה השנייה (אחרי ציפי לבני) שאיישה את משרד הבינוי והשיכון. ב-21 בינואר 2020 ציפי חוטובלי מונתה כשרה במשרד התפוצות, מטעם מפלגת הליכוד, ובכך הפכה לשרה הדתייה הראשונה בתולדות המדינה.

שנות העשרים של המאה ה-21

לכנסת העשרים ושלוש, נבחרו 29 נשים (במשך המספר עלה ל-33), ובהשבעת ממשלת ישראל השלושים וחמש הושבעו מספר שיא של שרות - 8 שרות - 4 מסיעת כחול לבן, 3 מסיעת הליכוד ואחת מסיעת גשר. מסיעת כחול לבן הושבעה עומר ינקלביץ' כשרת התפוצות ובכך הפכה לשרה החרדית הראשונה בישראל, מקום המדינה. גם פנינה תמנו-שטה מכחול לבן, שרת העלייה והקליטה, קבעה תקדים בכך שהפכה שרה הראשונה מהעדה האתיופית בישראל -תקדים כפול, כיוון שגם שר (גבר) אתיופי עדיין לא היה בממשלות ישראל. שתי השרות הנוספות מסיעת כחול לבן הן: השרה לעניינים אסטרטגיים אורית פרקש-הכהן, והשרה לשוויון חברתי מירב כהן. מסיעת הליכוד, לראשונה מקום המדינה, התמנתה שרה למשרד התחבורה - מירי רגב. השרות הנוספות מהליכוד שמונו הן השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל וציפי חוטובלי שמונתה לשרה במשרד חדש שהוקם בממשלה זו, משרד ההתיישבות. מסיעת גשר מונתה אורלי לוי-אבקסיס למשרד נוסף שהוקם בממשלה זו, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי. שלוש שרות הליכוד כיהנו כבר בעבר כשרות, ואילו ארבע שרות כחול לבן ואורלי לוי אבקסיס מגשר, מונו לראשונה כשרות. בינואר 2021 פורסם המדד העולמי של נשים בפוליטיקה בו מוקמה ישראל במקום ה-77 בעולם באחוז הנשים בממשלה, עם נתון של 25% נשים (7 שרות מתוך 28 שרי הממשלה).

בממשלה ה-36 שהוקמה ב-13 ביוני 2021 נשבר שיא חדש בייצוג נשי; נבחרו 9 נשים לכהן כשרות מתוך 27 שרים, ובכך אחוז הנשים בממשלה עלה לכשליש. חמש שרות כבר כיהנו בעבר בממשלות עבר, ביניהן שתי שרות שכיהנו ברצף מהממשלה ה-35 (פרקש-הכהן ותמנו-שטה). בנוסף, שלוש נשים כיהנו בקבניט בו זמנית (שקד, מיכאלי ושאשא-ביטון). איילת שקד כיהנה כשרת הפנים וקארין אלהרר כיהנה כשרת האנרגיה, והן הנשים הראשונות המכהנות בתפקידים אלו.

ממשלה	שם	תפקיד	תאריך
הכנסת תשע עשרה
הממשלה ה-33	ציפי לבני	שרת המשפטים	מ-18 במרץ 2013 עד 4 בדצמבר 2014
	לימור לבנת	שרת התרבות והספורט	מ-18 במרץ 2013 עד 14 במאי 2015
	יעל גרמן	שרת הבריאות	מ-18 במרץ 2013 עד 4 בדצמבר 2014
	סופה לנדבר	שרת הקליטה	מ-18 במרץ 2013 עד 10 במאי 2015
הכנסת העשרים - הכנסת העשרים ושתיים
הממשלה ה-34	איילת שקד	שרת המשפטים	מ-14 במאי 2015 עד 4 ביוני 2019
	מירי רגב	שרת התרבות והספורט	מ-14 במאי 2015 עד 17 במאי 2020
	גילה גמליאל	השרה לשוויון חברתי	מ-14 במאי 2015 עד 17 במאי 2020
	סופה לנדבר	שרת העלייה והקליטה	מ-30 במאי 2016 עד 18 בנובמבר 2018
	יפעת שאשא-ביטון	שרת הבינוי והשיכון	מ-9 בינואר 2019 עד 17 במאי 2020
	ציפי חוטובלי	שרת התפוצות	מ-21 בינואר 2020 עד 17 במאי 2020
הכנסת עשרים ושלוש
הממשלה ה-35	גילה גמליאל	השרה להגנת הסביבה	מ-17 במאי 2020 עד 13 ביוני 2021
	ציפי חוטובלי	שרת ההתיישבות	מ-17 במאי 2020 עד 2 באוגוסט 2020
	עומר ינקלביץ'	שרת התפוצות	מ-17 במאי 2020 עד 13 ביוני 2021
	מירב כהן	השרה לשוויון חברתי	מ-17 במאי 2020 עד 8 בינואר 2021
	אורלי לוי-אבקסיס	השרה לחיזוק וקידום קהילתי	מ-17 במאי 2020 עד 13 ביוני 2021
	אורית פרקש-הכהן	השרה לנושאים אסטרטגיים	מ-17 במאי 2020 עד 30 בנובמבר 2020
		שרת התיירות	מ-14 באוקטובר 2020 עד 13 ביוני 2021
	מירי רגב	שרת התחבורה	מ-17 במאי 2020 עד 13 ביוני 2021
	פנינה תמנו-שטה	שרת העלייה והקליטה	מ-17 במאי 2020 עד 13 ביוני 2021
הכנסת העשרים וארבע
הממשלה ה-36	קארין אלהרר	שרת האנרגיה	מ-13 ביוני 2021 עד 29 בדצמבר 2022
	אורנה ברביבאי	שרת הכלכלה והתעשייה	מ-13 ביוני 2021 עד 29 בדצמבר 2022
	תמר זנדברג	השרה להגנת הסביבה	מ-13 ביוני 2021 עד 29 בדצמבר 2022
	מירב כהן	השרה לשוויון חברתי	מ-13 ביוני 2021 עד 29 בדצמבר 2022
	מרב מיכאלי	שרת התחבורה והבטיחות בדרכים	מ-13 ביוני 2021 עד 29 בדצמבר 2022
	אורית פרקש-הכהן	שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה	מ-13 ביוני 2021 עד 29 בדצמבר 2022
	יפעת שאשא-ביטון	שרת החינוך	מ-13 ביוני 2021 עד 29 בדצמבר 2022
	איילת שקד	שרת הפנים	מ-13 ביוני 2021 עד 29 בדצמבר 2022
	פנינה תמנו-שטה	שרת העלייה והקליטה	מ-13 ביוני 2021 עד 29 בדצמבר 2022
הכנסת העשרים וחמש
הממשלה ה-37	מירי רגב	שרת התחבורה והבטיחות בדרכים	מ-29 בדצמבר 2022
	עידית סילמן	השרה להגנת הסביבה	מ-29 בדצמבר 2022
	גלית דיסטל-אטבריאן	שרת ההסברה	מ-29 בדצמבר 2022 עד 14 באוקטובר 2023
	גילה גמליאל	שרת המודיעין שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה	מ-2 בינואר 2023
	מאי גולן	השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה	מ-16 בינואר 2023
	אורית סטרוק	שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות	מ-29 בדצמבר 2022

ראו גם

• נשים בפוליטיקה הישראלית
• נשים ראשונות בתפקידים ציבוריים בישראל
• ממשלת ישראל
• פמיניזם

קישורים חיצוניים

• עופר קניג, נשים בתפקידי מפתח פוליטיים: ישראל במבט השוואתי, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• הגיעה העת ליותר נשים בממשלה מאמר דעה מאת ד"ר עופר קניג, המכון הישראלי לדמוקרטיה
• נינה פוקס, הממשלה מתרחבת, הייצוג הנשי נותר זעום, באתר ynet, 16 במאי 2020