פורטל:אמנות ישראלית/תמונה נבחרת/גלריה
גלריית תמונות נבחרות של פורטל אמנות ישראלית
לעריכת סדרות התמונות לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
נחום גוטמן |
|
יגאל תומרקין הפסל עשוי כאסמבלאז' המורכב מיציקות גופו של האמן בברונזה שחורה עם חלקי נשק, וצבוע בצבע אדום ולבן. הדמות, אשר מכנסייה מופשלים ואיבר מינה חשוף, מופיעה כחסרת זרועות, פיה פעור ומבטנה הקרועה מגיחים קני רובים וכדור פגז עגול. |
|
רפי לביא |
|
גל וינשטיין |
|
גדעון גכטמן בין השנים 2006-2008 יצר הפסל גדעון גכטמן פרויקט שבמסגרתו בנה מודלים של רקטות קסאם, משגרים ומתקני אכסון ניידים בעבורם. העבודות התייחסו לאופנים השונים שבהם יכול אובייקט להיות משוכפל ומופץ מחדש. הרקטה ה"ממשית" הומרה לאובייקט אמנותי, אולם שמרה על האקטואליות הפוליטית שלה. לצד הדגמים הציג גכטמן שרטוטים ומפרטים טכניים ליצירתם של האובייקטים הללו. הדבר שימש כשלב ראשוני בניסיון להפיץ יצירה אמנותית שלא במסגרת המערך המסחרי של עולם האמנות. |
|
הלמר לרסקי |
|
דני קרוון |
|
אברהם מלניקוב |
|
הילה בן ארי |
|
עופר ללוש |
|
ראובן רובין |
|
רות שלוס |
|
אריה לובין |
|
הלל רומן |
|
שמואל הירשנברג |
|
שוקה גלוטמן |
|
דב פייגין |
|
אהרן פריבר |
|
משה בן יצחק מזרחי |
|
פטר מרום |
|
משה קסטל |
|
חוה סמואל |
|
אפרים משה ליליאן |
|
מיכה אולמן |
|
סיגלית לנדאו |
|
יצחק זריצקי |
|
לארי אברמסון |
|
אורי רייזמן |
|
מיכל נאמן |
|
עדי נס |
|
רודי להמן |
|
ישראל הרשברג |
|
יצחק דנציגר |
|
לידיה זבצקי |
|
גדולה עוגן |
|
מיכל נאמן |
|
מנשה קדישמן |
|
יחיאל שמי האנדרטה עוצבה כשלושה משטחי בטון יצוק, המהווים מעין כן לאסמבלאז' של חלקי ברזל. שמי הדגיש בתיאורו את הפסל את היותו חלק מן הנוף ואת הצורך של הצופה להתבונן בו מכמה נקודות מבט שונות. |
|
בוריס שץ ראשו של פסל "מתתיהו החשמונאי", מאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות, שנוצר על ידי בוריס שץ בפריז, משמש שריד לפסל השלם שאבד. הפסל הציג את המנהיג הלאומי היהודי מתתיהו הכהן, כשהוא אוחז בחרב ודורך ברגלו על גופת חייל יווני. אופן הצגה זה קשור אל תמה אידאולוגית של "ניצחון הטוב על הרע", כפי שהוא מתבטא למשל בעיצוב דמותו של פרסאוס בפיסול של המאה ה-15. |
|
יוסף קריספל |
|
בתיה לישנסקי |
|
אריך מנדלסון |
|
אפרת נתן במיצג "פסל ראש" יצרה אפרת נתן מעין פסל עשוי מעץ אשר הורכב כמעין מסכה על ראשה של האמנית. נתן לבשה את הפסל ביום שלמחרת מצעד צה"ל של שנת 1973 וצעדה ברחבי העיר תל אביב מפינת הרחובות דיזנגוף-פרישמן דרך מוזיאון תל אביב וכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין). צורת המסכה – כמעין צורת האות T – הזכירה צורה של צלב או מטוס והגבילה את אפשרות הראייה שלה. |
|
ראובן קופרמן |
|
מרי בליאן |
|
משה גרשוני |
|
אברהם אופק |
|
פרידל שטרן מרבית הקריקטורות של פרידל שטרן, עוסקות בחיי היום יום בישראל. גם בעבודות המציגות עיסוק בנושאים צבאיים, בולטת הזווית הנשית של שטרן, מחלוצות תחום הקריקטורות בישראל. מבחינה אמנותית, בולט הקו הגאומטרי בעיצוב הדמויות והקומפוזיציה. |
|
אסתר לוריא רישומה של אסתר לוריא נוצר ב-1941 במהלך מלחמת העולם השנייה בעת ששהתה בגטו קובנה. בתקופת הגטו השתמשה בציור ככלי תיעוד של חיי היהודים שם. בשנת 1946 הוענק לה פרס דיזנגוף על רישום זה. |
|
אלי פטל הטקסט המופיע ביצירתו של אלי פטל העשוי שזירה של חרוזים. מבחינה לשונית הטקסט מהווה פלינדרום וניתן לקריאה משני הכיוונים. הוא מהווה אזכור לפתיחה מוכרת של סיפורי אגדה ("היה היה"). אולם הוא גם עשוי לרמז, בצורה אירונית, על האופן שבו נתפשת יצירת האמנות. |
|
יחיאל שמי פסלו של יחיאל שמי – "אנדרטת ההתגברות", המכונה גם "אב ובנו", נוצר כאנדרטה למותו של מאיר הסמן, חבר קיבוץ חוקוק, שטבע בשנת 1951 בעת שעבד על פריצת דרך אל הקיבוץ. הפסל עשוי משני גושי בזלת שנאספו באזור הקיבוץ והובאו אל הסטודיו של האמן בקיבוץ כברי. הוא אופייני לתקופה הפיגורטיבית ביצירתו של שמי ומשקפת את השפעת האמנות ה-"כנענית" על יצירתו המוקדמת של שמי. |
|
ורד קמינסקי עבודת הצורפות של ורד קמינסקי לקוחה מן הסדרה "אניגמה" (בעברית: חידה). היא מציגה סבך של חוטים עשויים כסף ונחושת. יחד עם זאת ברבות מעבודותיה משמשת המתמטיקה ככלי לעיצוב הצורה. |
|
אורי גרשוני צילומו של אורי גרשוני לקוח מסדרת תצלומים בשם "השמש של אתמול", אותם יצר באחוזה של ויליאם הנרי פוקס טלבוט, מממציאי הצילום במאה ה-19. גרשוני יצר את התצלומים בטכניקה דומה לזו שבה השתמש טלבוט, ומבקשים לבחון את מעמדו של הצילום כמתעד במאה ה-21. |
|
אפרת נתן התצלום "פסל ראש" של אפרת נתן מתעד פעולה אמנותית (מיצג) שביצעה האמנית במאי 1973, ביום שלאחר מצעד צה"ל. האמנית צעדה ברחובות תל אביב-יפו כשעל ראשה מעין מבנה עץ דמוי האות T או מעין מטוס, שהגביל את ראייתה. עבודה זו מצטרפת לעיסוקה של נתן בביקורת פוליטית וחברתית של החברה הישראלית. |
|
אברהם אופק
|
|
מרדכי גומפל
|
|
לארי אברמסון ההדפס של לארי אברמסון – "נוף ישראלי", מורכב מחיבור של שישה דימויי נוף, השאובים מציורי נוף של שיש אמנים ישראלים שונים: נחום גוטמן, שמואל טפלר, יעקב איזנשר, יעקב שטיינהרט, יוחנן סימון ואהרון שאול שור. כמו ברבות מעבודותיו עוסק אברמסון ביצירה זו בחיבור של אלמנטים המבטאים פן חזותי של הזהות הישראלית-ציונית. |
|
זאב בן-צבי
|
|
שלומית באומן
|
|
נתה דושניצקי-קפלן
|
|
מרלי שמיר
|
|
חנה סהר
|
|
מיכל נאמן ציורה של מיכל נאמן מלא הקשרים ספרותיים ופילוסופים. שמו של הציור מאזכר את ספרו של הרמן מלוויל "מובי דיק". בנוסף, מכיל הציור ציטוטים מתוך הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". דימוי נוסף הוא דימוי השפן והברווז, הלקוחים מספרו הפילוסופי של לודוויג ויטגנשטיין "חקירות פילוסופיות". אזכורים אלו מציעים בפני הצופה את אפשרויות המבט השונות על הציור. באותה עת, ה"אל" המרומז בשמו של הציור מצביע גם על חוסר היכולת להבנה מלאה. |
|
שלי הררי פסלה המוקדם של שלי הררי מציגה דמות של פר, המעוצב בצורה סכמטית, כמעין מיכל. סגנון זה מושפע מן האמנות הכנענית. ביצירותיה המאוחרות נטשה הררי את הדימוי הבודד לטובת יצירה של מיצבים מרובי פרטים העשויים מחרס, ומבוססים על דימויים בוטנים. |
|
דוד פולונסקי הפריים מתוך סרטו של ארי פולמן – "ואלס עם באשיר", שאייר דוד פולונסקי, מערב בין שפה דוקטמנטרית לבין הנפשה. האיורים עצמם מבוססים על תצלומים ותצלומי וידאו שעובדו ואויירו מחדש ומעניקים לסרט תחושה של ריאליזם אמנותי. |
|
אלפונס הימלרייך תצלומו של אלפונס הימלרייך, מן הצלמים הבולטים בשנות ה-40 של המאה ה-20, הוא צילום טבע דומם. הימלרייך עשה שימוש בתאורה דרמאטית על מנת להדגיש את המישורים השונים בתמונה. |
|
סיגלית לנדאו עבודת הווידאו של סיגלית לנדאו – DeadSee עוקבת הסרט פקעת אבטיחים, המחוברים זה לזה, וההולכים ונפרשים במהלך הסרט ועליהם שוכבת האמנית. הסרט פורש על יד מבקרים שונים כעוסק בתיאור סמלי של חיבור בין חיים ומוות. |
|
פיטר יעקב מלץ
|
|
דוד פולוס "אנדרטת אלכסנדר זייד" שיצר הפסל דוד פולוס, מתארת את אלכסנדר זייד, ממקימי ארגון "השומר" כשהוא רוכב על סוס וצופה על העמק. הפסל, שהיה אחת מן האנדטאות הראשונות שהציב הציבור היהודי-ציוני בארץ ישראל, עוצב כאנדרטה השואבת את מקורות השראתה מן הפיסול הקלאסי. על כן הפסל הוסיף פולוס שני תבליטים נוספים. |
|
גרשון אפפל
|
|
מיכאל סגן-כהן עבודתו של מיכאל סגן-כהן – "הנני", קשורה באיקונוגרפיה שלה אל סיפור "עקדת יצחק". סגן-כהן הקדישה לאביו. כמו ברבות מעבודותיו, משמש הטקסט כביטוי ליחס אל האל ואל האמנות גם יחד. |
|
יוסף בודקו חיתוך העץ "המתמיד" נוצר בשנת 1921 על יד יוסף בודקו, מן האמנים היהודים הבולטים באירופה באותה עת. הוא מציג אדם לומד בבית מדרש. דמות זו מתייחסת לשירו של חיים נחמן ביאליק המתמיד. על ההדפס הוסיף האמן כתובת הקדשה לאביו. בשנת 1923 יצאה מהדורה של כתבי המשורר, המלווה בהדפסים של בודקו, שאף עיצב את הספר. עבור מהדורה זו יצר בודקו הדפס נוסף באותו נושא.
|
|
יעקב פינס
|
|
ישראל ב"ק חיתוך-העץ שיצר ישראל ב"ק עבור הספר "ספר מועדי ה' וקריאי מועד" היה הראשון במדיום זה שהציג את הר הבית במכונת היהודית המסורתית. תיאור זה כולל את הכותל, שורה של ארבעה ברושים ומבנה כיפת הסלע, המשמשת כייצוג של בית המקדש. התיאור הפך לסמל בית הדפוס שהקים ב"ק בירושלים, שכונה על שם מכבש הדפוס "משאת משה ויהודית".
|
|
בוקי שוורץ פסלו של בוקי שוורץ הוא חלק מסדרת עבודות בהן עושה שוורץ שימוש באשליה אופטית. בעזרת מראה יצר שוורץ דימוי של צורות מרחפות בחלל. אולם, הצופה מודע לאשליה המוצגת לפניו. בכך, הפסל מנסה לבחון את הדימוי האמנותי ולהעמידו לביקורת הצופה.
|
|
עזרא אוריון
|
|
דויד רובינגר תצלומו של דוד רובינגר הוא תצלום עיתונות המתאר את שלמה גורן, הרב הצבאי הראשי בזמן מלחמת ששת הימים, לאחר כיבוש הכותל המערבי ב-7 ביוני 1967. בשונה מתצלום הצנחנים בכותל המערבי, זווית הצילום של הדמות נמוכה ותר, ואף הקומפוזיציה של תצלום זה חופשית יותר, ומשקפת תחושה של חוסר סדר והתרגשות. |
|
אפרים משה ליליין "חתונה אלגורית" הוא מתווה לשטיח שנוצר על ידי אפרים משה ליליין עבור בית המלאכה לשטיחים של "בצלאל". המתווה נוצר כהכנה לשטיח אמנותי שנועד לשמש כמתנה לרגל יובל לנישואיו של דוד וולפסון, נשיא הקונגרס הציוני העולמי. המתווה בנוי במתכונת של טריפטיכון. בתיאורים השונים שילב ליליין השפעות מתקופות שונות בתולדות האמנות, ביניהן אמנות מצרים העתיקה, הרנסאנס האיטלקי ועוד. |
|
רון עמיר תצלומו של רון עמיר "עיד אל-פיטר", מציג קבוצה של ילדים תושבי ג'סר א-זרקא המייצגים עצמם על רקע חלק מבתי הכפר., מן הצד השני התצלום מדגיש תחושות של הזרות, המועצמות על ידי חבישת המסכה. |
|
רחל שביט-בנטואיץ רחל שביט-בנטואיץ הייתה בשנות ה-70 של המאה ה-20 ממקימי "קבוצת אקלים" והכוח המניע מאחוריה. הציור "קיץ בתל אביב", המציג מבט ממרפסת על גגות העיר תל אביב-יפו, מדגים את הניסיון לתיאור לוקאלי של הנוף הישראלי העירוני. יחד עם זאת סגנונו האמנותי, המאופיין בשימוש בקווים גאומטריים ובצבעוניות עזה וכן בחיתוך של הדימוי האמנותי, רומזים על השפעת האמנות האמריקאית. |
|
משה מורו הסביבון שיצר משה מורו, תיאור של "יהודה השבויה", הלקוח ממטבע הנצחה שטבעו הרומאים לאחר ניצחונם על היהודים במרד הגדול, וכן דימוי של "יהודה המשוחררת". הוא שימש ביטוי לתפיסה שראתה בציונות מכשיר לשחרור משעבוד העם היהודי. |
|
בוריס שץ התבליט "לזכר הרצל" הוא אחד משני תבליטים של הרצל שיצר שץ. מצדו הימני של הרצל מופיע תיאור של משה, אוחז מקל הליכה ומשקיף על הארץ המובטחת. תיאור זה מתבסס על פסלו המוקדם "משה על הר נבו" (1890 בקירוב). בכך משווה שץ בין דמותו של הרצל לזו של משה, השוואה המופיע גם ביצירות אחרות שנוצרו ב"בצלאל". |
|
אחיעם פסלו של אחיעם "דוד המלך" משקף את סגנון הפיסול של קבוצה "הכנענים" באופיו הפרימיטיביסטי של הפיסול. הדבר מתבטא בעיצוב הכללי של תווי הפנים ובזניחה של תיאור אנטומי. |
|
חוה מחותן פסלה של חוה מחותן "נוף" הוא חלק מסדרת עבודות שיצרה בשנות ה-70 של המאה ה-20, העוסקות בנוף הארצישראלי בכלל והמדבר בפרט. בעבודות אלו התייחסה מחותן אל הנוף בדרגות שונות של הפשטה. |
|
שמואל בן-דוד ההדפס מתאר נער תימני המביט אל עבר בניני בית-הספר לאמנות "בצלאל", המוקפים בחומת אבן. הנער מתואר מאחור, ראשו בפרופיל והוא חובש כיפה סרוגה ולובש בגד פסים. בידו הוא אוחד נרתיק למגילת אסתר. נרתיקים מסוג זה נוצרו ב"בצלאל" בטכניקה של פלגרין, וייתכן כי הוא בא לאפיין את הדמות כתלמיד הבא אל בית-הספר. תיאור של יהודים-תימנים היה נושא פופולרי בעבודות בצלאל, שנפשו כבעלי "אותנטיות", בכל הקשור לתיאורי דמויות תנ"כיות. באותה תקופה אף הוקמה "מושבת בצלאל" שבה ייושבו צורפים תימנים בבן שמן. |
|
מנשה קדישמן |
|
יגאל תומרקין |
|
על פי עצוב של זאב רבן דמות "מעשן הנרגילה" עוצבה על ידי זאב רבן עבור מוצרי בית הספר "בצלאל". מוטיב זה הופיע על קופסת גפרורים, מאפרות וצלחות עיטוריות שונות. חפצים אלו מעשו ברובם מכסף בטכניקה של באטיק או בפליז, בטכניקה של ריקוע או הטבעה (שטאנץ) של תבנית על גבי פח-פליז. בין העושים שימוש בדגם זה היו משה מורו או קבוצת שרא"ר. |
|
תמר גטר |
|
דינה שנהב |
|
גדעון גכטמן |
|
רינה פלג |
|
רונית ברנגה |
|
הילה לולו לינ פרח כפר בירעים |
|
יחיאל שמי פסלו המוקדם של יחיאל שמי מציג דמות של ינשוף אשר נוצר מחיתוך וריתוך של לוחות מתכת חשופות. בכך, הוא מהווה דוגמה לחידוש של שמי לשימוש בברזל כחומר ליצירה באמנות הישראלית. בעקבותיו החלו אמנים נוספים, כיצחק דנציגר, דב פייגין ואחרים לפסל במתכות. שימוש זה לווה גם בתהליך של הפשטה, ברוח קבוצת אופקים חדשים. |
|
פורטל:אמנות ישראלית/תמונה נבחרת/96
פורטל:אמנות ישראלית/תמונה נבחרת/97