יום הכיפורים

מועד יהודי
(הופנה מהדף צום יום כיפור)

יום הכיפורים (מכוּנה גם יום כיפור או בקצרה כיפור) הוא אחד ממועדי ישראל אשר חל בעשרה בתשרי, ועל פי הדת היהודית ביום זה העוונות מתכפרים דרך טקסים שונים של תפילה, בקשת סליחה וכפרה.

יום הכיפורים
יוֹם כִּיפּוּר‎
יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים (1878), ציור של מאוריצי גוטליב
יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים (1878), ציור של מאוריצי גוטליב
סוג חג ציבורי עריכת הנתון בוויקינתונים
סיבה ציווי מקראי[1]
סמלים צום, בגדים לבנים, מחילה
מתקשר עם ראש השנה, הושענא רבה וט"ו באב
מועד
תאריך

י' בתשרי ה'תשפ"ו

יום חמישי 2 באוקטובר 2025
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הלכתית הוא חמור יותר מיום טוב אך פחות משבת, אך בשל סגולתו למחילת עוונות, המצוות, האיסורים, והמנהגים הרבים הקשורים בו, הוא נחשב לקדוש במיוחד. בתורה מכונה יום הכיפורים "שבת שבתון" ו"מקרא קודש", והוא נקבע כמועדו של האירוע המרכזי בשנות יובל.

בעבר היה לאחד המועדים הבולטים בעבודת המקדש, ועיקרו היה טקסי טיהור של המקדש ווידוי של הכהן הגדול על חטאי העם. על פי חז"ל, ביום הכיפורים ירד משה מההר עם לוחות הברית השניים ונסלח חטא העגל לעם ישראל,[2] ולכן הוא נחשב בעבר ליום שמח ואף מוזכר במשנה, יחד עם ט"ו באב, כשני הימים הטובים ביותר של עם ישראל.[3]

כיום עומדות במוקדו התשובה והסליחה. על פי הציווי בתורה נדרש להתענות בו עינוי הנפש, וחז"ל פרשו זאת כחמישה עינויים: הימנעות מאכילה ושתייה, סיכה (סיכת הגוף בשמן), רחיצה, נעילת הסנדל (נעילת נעל עור) ותשמיש המיטה (קיום יחסי אישות).[4] הנימוק לצום ולתענית אינו מפני אבלות או צרה, כבתעניות ציבור, אלא בשל קדושתו הרבה של היום. מבין מצוות היהדות, התענית, התפילה וההימנעות ממלאכה ביום הכיפורים זוכות לאחוזי שמירה מהגבוהים ביותר בקרב היהודים, גם אלה שאינם שומרים מצוות.

מקור יום הכיפורים

עריכה

הציווי בתורה

עריכה

היום העשירי בחודש תשרי נקרא בלשון המקרא "יום הכיפורים" ומופיע בחומשים ויקרא ובמדבר בהקשר של תענית, שביתה ממלאכה וקורבנות שמוקרבים באותו יום:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא. מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם...

וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַ-ה' רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם...

בנוסף מופיעה בחומש ויקרא העבודה הייחודית ליום הכיפורים, בה ניתנים גורלות על שני שעירים, שאחד מוקרב כקורבן והשני נשלח לעזאזל:

וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל... וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם, אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

התאריך והיום מוזכרים בספר ויקרא כמועד האירוע המרכזי של שנת היובל:

וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.

בספרים החיצוניים

עריכה

ספר היובלים פרק ל"ד מקשר את יום הכיפורים עם חטא מכירת יוסף על ידי אחיו, שאירע בעשור בחודש השביעי וכפרתו מוטלת על בני ישראל לדורותיהם. פרק ה' מקשר את יום הכיפורים עם חטא בני האלוהים לפני המבול, אשר מלבד מעשי תועבה כלל גם את החלפת לוח השנה השמשי, לפיו נהגו האיסיים והכהנים בני צדוק, בלוח השנה הירחי-שמשי, לפיו נהגו הפרושים. ילקוט שמעוני מקשר את עזאזל המקראי עם המלאך החוטא המוזכר בספר העירים.[5]

במחקר

עריכה

ישנה מחלוקת לגבי זמן ההתחלה המדויק בו החלו לקיים את מסורת החג.

לפי החוקרים הדוגלים בגרסה המאוחרת ביותר, ראשיתו של יום הכיפורים מאוחרת מימי עזרא ונחמיה[דרוש מקור][מפני ש...]. החוקרים הדוגלים בכך מתבססים על מספר עדויות טקסטואליות, רובן מתוך המקרא עצמו. בין עדויות אלו: התיאור בספר נחמיה של קריאת התורה בפני העם בראש השנה,[6] ולמחרת הכרזה על מצוות חג הסוכות[7] וקיומו לאחר מכן[8] ללא אזכור של יום הכיפורים שאמור להיות ביניהם, וקביעת יום לצום ותשובה בכ"ד בתשרי.[9] הציון בספר יחזקאל של ימי טיהור המקדש בחודש ניסן[10] וכן תיאורים מקראיים נוספים.[11]

החוקרים הדוגלים בקדמותו של יום הכיפורים[דרוש מקור][מפני ש...] טוענים בתגובה שחג הסוכות נזכר בספר נחמיה מפני מצוות העלייה לרגל והישיבה בסוכה, לעומת טקסי יום הכיפורים בהם העם אינו מצווה להשתתף, ושרשימת ימי הצום שבספר זכריה מכילה ימי זיכרון לאסונות לאומיים ולכן אינה אמורה לכלול את יום הכיפורים. עוד הם מציינים את אופיים העתיק של טקסי שילוח השעיר לעזאזל וטיהור ארון הברית[דרוש מקור].

חוקרים רבים מחזיקים בגישת ביניים, לפיה מסורת יום הכיפורים נבנתה בהדרגה. החוקרים המצדדים בעמדה זו מציינים כי דיני יום הכיפורים שבתורה אינם מצווים על השתתפות העם בטקסים, וטוענים כי רק חלק מהמנהגים – למשל, מנהגי הצום ואיסור המלאכה – החלו אחרי תקופת עזרא ונחמיה, ואילו המועד עצמו נחגג בימי קדם בטקסי טיהור בבית המקדש, בדומה ליום הכפרה הבבלי שכונה "כופורו". השפעות בבליות שונות על עם ישראל בתקופה זו, לצד נקודות הדמיון הרבות בין מנהגי יום הכפרה הבבלי ליום כיפור – בהן שימוש בשעיר לעזאזל, הוראות הטיהור של הכהן הגדול ועוד – העלו השערה שמקורם של מנהגים רבים של יום הכיפורים נובע ממסורות בבליות.[12][11] חלק מהחוקרים הזכירו את המשנה המספרת שביום הכיפורים היו הבתולות יוצאות לחולל בכרמים והבחורים היו בוחרים להם נשים מתוכן,[13] והציעו שבעבר הרחוק היה יום הכיפורים יום של ששון ושמחה על טיהור המקדש.[14] על פי חוקר המקרא שחר ענבר, הטקסט העוסק ביום הכיפורים בספר ויקרא בעל מספר מאפיינים חריגים, המעידים כי שולב בסיפורו של משה בשלב מאוחר בהרבה. הטקסט הקדום ביותר שנמצא המתייחס למסורת של מנהגי צום ואיסור מלאכה הוא מן המשנה.[11]

מסורות מקבילות של טיהור וכפרה, בעלות קווי דמיון למאפייני יום הכיפורים נמצאו במסמכיהן ההיסטוריים של מספר תרבויות מהמזרח הקדום, וייתכן ויש בכך להעיד על מקורם המוקדם של מנהגים אלו. חוקר התרבויות פרופ' נחום מגד אמר שצומות כפרקטיקה רוחנית המבקשת להפריד אותנו מן הגשמיות ומתוך כך לחבר את האדם לעולמות עליונים, הם תופעה אוניברסלית המושרשת היטב גם במסורות אינדיאניות והודיות. במסורות האינדיאניות קיימים גם ימים המוגדרים בלוח השנה כמקודשים לאלים.[15]

חוקר המקרא שחר ענבר הציע שמקור מנהג שעיר לעזאזל במסורות קדומות שמקורן פוליתאיסטי.[12] קיימת סברה, שהצורך בטיהור היסודי של בית המקדש נוצר בעקבות רצח בבית המקדש,[16] כאשר יוחנן בן יוידע (אנ') הרג את אחיו ישוע שבגוהי (אנ') הפחה רצה למנות לכהן גדול.[17]

קביעת המועד בעשירי בחודש מוסברת על ידי ההפרש בין שנת שמש לשנת ירח שהוא כעשרה ימים.[18]

טיבו של יום הכיפורים

עריכה

לפי התורה, מטרת יום הכיפורים היא:

”...כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. (ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ל')

במורה הנבוכים כותב הרמב"ם:

”טעמו של הציווי על צום כפור ברור גם כן: לתת את דעת התשובה. והוא היום שבו הוריד אדון הנביאים את הלוחות השניות ובישׂר להם שנסלח חטאם הגדול. ואותו יום נעשׂה לנצח יום תשובה ועבודת ה' צרופה. לכן הורחק ממנו כל עונג גופני (מצוות העינוי) וכל מאמץ להשׂיג תועלת גופנית (איסור המלאכה), כוונתי לעשׂיית מלאכות, ומצטמצמים בו באמירת הוִידוּיים, כלומר, בהודאה בחטאים ובתשובה מהם.”[19]
 
"בערב יום הכיפורים", יעקב וינלס, 1900 לערך

בניגוד לחגים אחרים אין במקרא תיאור של קיומו בממלכת ישראל או בממלכת יהודה, והחוקרים חלוקים מתי נוסד מוֹעד זה.[20][21] יש המבדילים בין התענית (שאינה מוזכרת במקרא מחוץ לתורה) לבין יום הטיהור של המקדש. במגילת המקדש, יום הכיפורים נתפס כיום של טיהור המקדש. לפי ספר היובלים, יום הכיפורים הוא יום אבל שנועד לכפר על מכירת יוסף.

תשובה וכפרת חטאים

עריכה

רעיון התשובה מוזכר בתורה במספר מקומות, וספרי הנביאים מרחיבים עליו בפסוקים אין־מספר. יום הכיפורים על פי תפיסת חז"ל הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, שבו האל מוחל וסולח לעוונות עמו ישראל. כיוון שלהלכה אין מחילה ללא תשובה, מוקדש יום זה להתנקות ולהשתחררות מחטאים ומקיבעונות שליליים וכדי לקדם את תחילת השנה החדשה עם מצפון נקי ו"ראש שקט".

על פי חלק מהדעות בחז"ל, יום הכיפורים מאופיין באווירה טהורה, שכוחה יפה לטהר את האדם, גם מבלי שהאדם ישוב בתשובה. "עיצומו של יום מכפר". לכל הדעות, אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו אלא אם כן ביקש את מחילת חברו.[22]

הוגים רבים דנו בשאלה הגדולה של התשובה, כיצד מעשה החטא שהאדם עשה יכול להתבטל ולהתפוגג כלא היה, אף שהדבר כבר נעשה, ולעיתים אף יש לו תוצאות ורישומים בעולם, אך ברור הוא שרעיון התשובה הוא רעיון יסודי ביהדות, הכרוך עם יום הכיפורים.

לדעתו של רבנו יונה בספרו שערי תשובה ישנה מצוות עשה מיוחדת ביום הכיפורים לשוב בתשובה, מצווה הנפרדת מהמצווה הכללית כל ימות השנה לשוב בתשובה, הוא מפרש כך את הפסוק "לפני ה', תתטהרו", כלומר, בעודכם לפני ה' היינו יום הכיפורים, אז תטהרו, שובו בתשובה.

קדושת היום

עריכה

יום הכיפורים נחשב ביהדות ליום הקדוש ביותר בשנה,[23] זאת על סמך ההדגשה הרבה של מאפייני הקדושה של האל בתפילות היום והקדושה שבהתנתקות מהוויות העולם באיסור המלאכה ובצום. עם זאת, על פי ההלכה, השבת קדושה מיום הכיפורים. יש המביאים מקור לכך מתפילת השבת: "וקידשתו מכל הימים",[24] כמו גם מכך שעונש חילול שבת (סקילה) חמור מעונש חילול יום הכיפורים (כרת), ומספר העולים לתורה בשבת גדול מביום הכיפורים (שבעה למול שישה). הרב עדין אבן ישראל טוען כי אף על פי שמבחינת ההלכה השבת אכן קדושה מיום הכיפורים, בפועל, העם היהודי לדורותיו ראה תמיד ביום הכיפורים את היום הקדוש ביותר בשנה.[25] כבר פילון האלכסנדרוני מספר שאף המקילים ראש בשאר מצוות התורה מקפידים לשמור על יום הכיפורים.[26]

יום הכיפורים בזמן המקדש

עריכה
  ערך מורחב – יום הכיפורים בבית המקדש

יום כיפור לא מוזכר בתיאורי חנוכת בית המקדש על ידי שלמה המלך בחודש תשרי, שנחנך שבעת ימים, מח' בתשרי ועד ערב חג הסוכות, כולל יום הכיפורים.[27] לדעת רבי יוחנן היה זה מפני שבאותה שנה לא קיימו את יום הכיפורים, החלטה שזכתה להסכמה משמים באמצעות בת קול.[28] גם בתיאורים של הקמת המזבח על ידי יהושע בן יהוצדק וזרובבל בן שאלתיאל[29] ושל קריאת התורה על ידי עזרא הסופר,[30] שהתקיימו בתשרי, מוזכרת חגיגת סוכות אך לא יום הכיפורים.

אופיו של יום הכיפורים בזמן המקדש נסוב ברובו סביב העבודה בבית המקדש. למעשה, במקרא מוצג יום זה כיום שבו מכפרים על המקדש מטומאות בני ישראל, ונראה כי כפרתם של בני ישראל נועדה "לנקות" אותם כדי לאפשר את המציאות שבה שוכנת נוכחות אלוהית תמידית בתוך עם שמטבע הדברים חוטא "וכיפר... וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם בתוך טומאותם".[31]

ביום זה היה מונהג במקדש סדר יום מיוחד, שעיקרו היה התרת כניסתו של הכהן הגדול, שהותרה פעם אחת בלבד בשנה – אל תוך קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר במקדש, שאליו נאסרה כניסה בכל ימות השנה. עבודת יום הכיפורים כוללת הקרבת קורבנות מיוחדים: מוקרב פר לחטאת ואיל לעולה, ומובאים שני שעירים שעליהם נערך גורל – שעיר אחד משולח לעזאזל ושעיר אחד מוקרב. את דם הפר ודם השעיר מזים לפני ארון הברית בקודש הקודשים ועל הפרוכת בהיכל. על הקורבנות מתוודה הכהן הגדול על עוונותיו, עוונות אחיו הכהנים, ועל עוונות עם ישראל.

כן כוללת העבודה הקטרת קטורת, שנעשית בקודש הקודשים. ביציאתו משם מתפלל הכהן תפילה קצרה על עם ישראל. הקטרת הקטורת ביום הכיפורים היוותה סלע מחלוקת בימי בית שני בין הפרושים והצדוקים, כאשר הצדוקים טענו שיש להקטיר את הקטורת קודם הכניסה לקודש הקודשים, כדי להיכנס לשם מלווים בענן, ואילו הפרושים טענו שיש להקטיר אותה רק בפנים. יש הקושרים ויכוח לכאורה טכני זה עם אמירות מהותיות, כגון השאלה האם יש לפנות אל האל בדעה צלולה או בערפל מיסטי.

עבודת כהן גדול המיוחדת ליום הכיפורים נעשית בבגדי לבן – ארבעה בגדים פשוטים מבד, השונים מבגדיו הרגילים של הכהן הגדול, בגדי זהב, הכוללים ארבעה בגדים נוספים ומפוארים, שבו הוא עובד גם ביום זה את העבודות הרגילות. נראה שבגדי הלבן מסמלים עמידה של התבטלות בפני האלוהים, כהתאמה ליום זה של טהרה וכפרה, לעומת הפאר הרגיל שיש בעבודת מלך מלכי המלכים.

הכהן הגדול היה עורך את כל עבודות היום (כולל העבודות הרגילות). בין עבודה רגילה לעבודה המיוחדת ליום הכיפורים, הוא היה טובל במקווה ומחליף את בגדיו. בנוסף, הכנות רבות היו נערכות לפני יום הכיפורים (ביניהן, היה פורש מאשתו שבעה ימים קודם לכן) על מנת שיבוא מוכן כדבעי אל עבודת יום זה, במיוחד הקטרת הקטורת שנחשבת כ"עבודה קשה שבמקדש".[32]

מנהגים בזמן המקדש

עריכה
  • מחולות בכרמים – בימי המשנה היו הבנות נוהגות לצאת ביום זה ובט"ו באב ולרקוד בכרמים, ובחורים היו יוצאים לחפש בנות זוג בין החוגגות, כפי שנאמר במשנה "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות... וחולות בכרמים... מי שאין לו אשה נפנה לשם".[33] רבים תמהו על הקשר בין מעשים אלה ליום הכיפורים, ויש שהסבירו שביום הזה האדם נקי וטהור ושמח יותר, על כן ראוי הוא ביותר לחפש בו בת זוג. יש אומרים שמנהג זה הוא הסיבה שבתפילת המנחה ביום הכיפורים קוראים בתורה את פרשת העריות שב"פרשת אחרי מות", המגדירה עם מי אסור להתחתן.[34] לדעת החיד"א המחולות התקיימו במוצאי יום כיפור ולא ביום כיפור עצמו.[35]

אולם, יש הסוברים שמנהג המחולות המתואר במשנה התקיים רק בט"ו באב, וכלל לא ביום הכיפורים.[36]

מקבילות בתרבויות האזור

עריכה

טקסי כפרה במזרח הקדמון מוכרים גם מהספרות האכדית. לשורש כפ"ר בעברית מקביל הפועל האכדי kuppuru המשמש בספרות האכדית בטקסים לפיוס האלים על ידי טיהור והרחקת הרע. בתעודה המפרטת את טקסי ראש השנה הבבלי (אנ'), מתועד טיהור מקדשיהם של מרדוך ונבו ביום החמישי לחג, תוך שימוש בפגר כבש ובשילוב תפילה של הכהן הגדול בסוף היום. עם זאת, הדמיון ליום הכיפורים העברי כללי בלבד. כך למשל, בעוד התורה מחייבת את הכהן הגדול לבצע את כל עבודת היום בעצמו, התעודה הבבלית מטילה אותה על משרתי המקדש ואוסרת על הכהן הגדול לחזות בה, לבל יטמא.[14]

ערב יום הכיפורים

עריכה
  ערך מורחב – ערב יום הכיפורים

בערב יום הכיפורים, הוא ט' בתשרי, נהוגים מנהגים אחדים הקשורים בחג שבא מיד אחריו, יום הכיפורים. מנהגים אלה כוללים:

  • סעודה מפסקת – על פי הנאמר בפסוק "בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", למדו חז"ל ש"כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי".[37] על אף שהמצווה נמשכת כל היום, הדגש בקהילות ישראל היה בעיקר על הסעודה המפסקת, המתבצעת סמוך לכניסת הצום.
  • כפרות – יש הנוהגים, כהכנה ליום הכיפורים, לסובב תרנגול מעל לראש ולומר "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום", ולבסוף לשחוט אותו ולעשות ממנו ארוחה לעניים. ישנם הנוהגים לסובב סכום כסף סביב הראש ולתת אותו לצדקה ככופר נפש. יש השוללים מנהג זה משום "דרכי האמורי", והמחלוקת בדבר היא עוד בתקופת הראשונים, ובאה לידי ביטוי ברשב"א ור' יוסף קארו ששללו, לעומת הרמ"א שהתיר.
  • טבילה במקווה – מקובל שגברים הולכים לטבול במקווה טהרה אחרי חצות היום.
  • מלקות[38] – ישנו מנהג עתיק בו הזכרים היו מתאספים במקווה או בבית הכנסת וכל אחד בתורו היה כורע ברך וסופג 39 מלקות בגב ובחזה, זכר לעונש המלקות הקדום מימי המקרא. גם היום יש כאלה שממשיכים ללקות בבית הכנסת, אבל בדרך כלל מדובר באקט סמלי בלבד. בדרך כלל המצליף היה משתמש ברצועה מעור של עגל והמהדרין היו משתמשים בשוט מיוחד.
  • עלייה לקבר יקירים וקברות צדיקים היא מנהג המעוגן במסורת היהודית. כך, הוזכר ברמ"א סימן תר"ו שנהגו לילך בערב ראש השנה ויום הכיפורים לקברות קרובים וצדיקים. המנהג הוזכר כבר קודם במהרי"ל ובכלבו.

מצוות ומנהגים במהלך יום הכיפורים

עריכה
 
"יום הכיפורים", ציור שמן על בד מאת איזידור קאופמן (לפני 1907)

ליום הכיפורים מספר מאפיינים:

  • צום ותענית: מצוות איסור חמשת עינוגי הגוף – אכילה ושתייה, נעילת נעלי עור,[א] רחיצה, סיכת הגוף ותשמיש המיטה (קיום יחסי מין).
  • שביתת מלאכה: מצוות איסור מלאכה (כמו בשבת).
  • מאפיינים נוספים: תפילה וחשבון נפש, סעודה מפסקת, לבישת בגדים לבנים, תקיעה בשופר, חזרה בתשובה.

צום ותענית

עריכה
  ערך מורחב – חמשת העינויים

ביהדות, יום הכיפורים הוא יום צום ותענית. המצווה היסודית ביום זה, על פי ההלכה, היא עינוי הגוף, ככתוב בתורה:[40]

”וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.”

במקרא לא פורטו עינויי הנפש של יום הכיפורים, אך חז"ל למדו שמדובר באיסור על חמשת עינוגי הגוף – אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה בשמנים, יחסי מין, ונעילת נעלי עור[ב] – כיוון שעינוי יום הכיפורים הוזכר חמש פעמים במקרא.[ג] על פי חלק מהדעות רק אכילה ושתייה אסורות מן התורה, ושאר העינויים מקורם באיסור חכמים,[ד] אשר יכולים להקל בהם כאשר הנסיבות דורשות זאת.[ה]

שיעור האכילה האסורה ביום הכיפורים מהתורה הוא כותבת הגסה, והאוכל שיעור זה תוך כדי אכילת פרס עונשו כרת. שיעור השתייה האסורה להתחייב כרת הוא כמלוא לוגמיו.[43] על פחות משיעורים אלו אין עונש כרת, אך עדיין אסור מהתורה לאכול ולשתות אפילו מעט.[44]

מטרת הצום מבוארת בתורה, בפסוק הסמוך לציווי על העינוי:[45] ”כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ.”

טיב הקשר בין העינוי לכפרה איננו מפורש, אך נראה שתענית מהווה תנאי הכרחי לכפרת האדם מישראל[דרוש מקור]. דינו של זה שאינו מתענה הוא כרת. בשונה מצומות אחרים ביהדות (כדוגמת תשעה באב) אשר בהם הצום הוא ביטוי לאבלות, ביום הכיפורים מטרת הצום היא לעינוי הגוף כתנאי לכפרה וכדי לשחרר את האדם ממגבלות הגוף ובכך לעשות אותו דומה למלאכים שאין להם צרכים גופניים, כדי שיוכל להתרכז בעבודה הרוחנית של היום.

יום הכיפורים נחשב גם כיום שמח מכיוון שביום זה מכפר ה' על חטאי עם ישראל. הבדל זה בין הצומות מקבל ביטוי בהלכות הסעודה המפסקת. בערב תשעה באב נאסר על פי חז"ל לאכול בסעודה זו יותר מתבשיל אחד, נאסרה אכילת בשר ונאסרה שתיית יין. לעומת זאת, על ערב יום הכיפורים דרשו חז"ל: "כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (כלומר, עריכת סעודה טובה ודשנה בערב יום הכיפורים משולה לצום של שני ימים: יום הכיפורים עצמו וערב יום הכיפורים).

יום הכיפורים והתענית שבו נהוגים גם בשבת ודוחה את מצוות עונג שבת, בניגוד לצומות האחרים, שכולם מדברי חכמים, אשר במקרה שהם חלים בשבת, הם נדחים או מוקדמים.[ו] על אף חומרתו הרבה של הצום, הרי שישנם מצבים של סכנת חיים ומצבים נוספים בהם אסור לצום, ולכן ישנם הנחיות כיצד לנהוג במקרה שנאלצים לשתות או לאכול. ואלו שממש נאלצו לאכול מוסיפים קטע תפילה מותאם בברכת המזון לכבודו של יום הכיפורים כמו בכל החגים.[46]

איסור מלאכה

עריכה

בהמשך לציווי על העינוי, מצווה התורה גם על שביתה: ”תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ - הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.”

איסורי המלאכה ביום הכיפורים זהים לאיסורי המלאכה בשבת, ואין בהם את ההקלה הכתובה בימים טובים – התרת "מלאכת אוכל נפש". בדומה למצוות העינוי, גם עבירה על איסור המלאכה גוררת עונש כרת.

חשבון נפש ותשובה

עריכה
  ערך מורחב – תשובה (יהדות)

יום הכיפורים אומנם מכפר על העבירות שבין אדם למקום (לאל), אך על עבירות שבין אדם לחברו אין כפרה מהאל עד שיפייס את חברו, ועל כן אמרו חז"ל ש"עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה (ויפייס) את חברו". כתוצאה מכך נוצר מנהג שבו אנשים עושים חשבון נפש ותשובה, מבקשים סליחה איש מרעהו לקראת יום זה, ומיישבים חשבונות ישנים בדרכי שלום. זהו כנראה גם המקור לברכת הבנים הנהוגה בערב יום הכיפורים.

בנוסף, מכיוון שלרוב הדעות אין יום הכיפורים מכפר ללא תשובה, נוהגים לעשות חשבון נפש כללי על כל מעשיו של האדם. מנהג מרכזי של יום הכיפורים הוא וידוי דברים שהוא תהליך שבו מתוודה האדם על חטאיו לפני האלוהים ומכיר בהם. הוידוי (יסוד הַכָּרָתִי) הוא חלק מתהליך התשובה שכולל חרטה על החטא (יסוד נפשי), עזיבת החטא (יסוד מעשי) וקבלה לעתיד שלא לחזור על החטא (יסוד רוחני). אף שהווידוי צריך להיות אישי, תפילת הווידוי של יום הכיפורים מסודרת ומנוסחת לפי סדר האלף בית "אשמנו, בגדנו, גזלנו...". עם זאת, רבים מוסיפים את חטאיהם האישיים לווידוי. נהוג שמתחילים בווידוי כבר בתפילת המנחה שלפני יום הכיפורים (שמא ייחנק בסעודה המפסקת וימות ללא כפרה), והיא חוזרת בכל תפילה מתפילות יום הכיפורים.

הרמב"ם בהתאם מגדיר את יום הכיפורים כ"זמן תשובה":

”יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכול, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבין הכול לעשות תשובה ולהתוודות, ביום הכיפורים.”[47]

לבישת בגדים לבנים

עריכה

נוהגים ללבוש חולצה לבנה או שמלה לבנה כרמז לטהרה (כך גם היה מנהגן של בנות ירושלים בתקופת חז"ל על פי המשנה). יש גברים נשואים הלובשים מעל לבגדים מעין חלוק לבן הנקרא ביידיש "קיטל". עם זאת, נוהגים שחתן בשנתו הראשונה לנישואין גם אינו לובש בגד לבן מאחר שלבש כבר ביום חתונתו. המקור למנהג לבישת הלבן הוא על פי הפסוק, "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו". לבן הוא צבע המסמל ניקיון, טהרה ואף פשטות. ייתכן שמקורו של המנהג הוא בבגדי הלבן של הכהן הגדול, המיוחדים לעבודת יום הכיפורים. עוד רמז נמצא בספרים שביום זה ישראל רוצים להידמות למלאכים לכן הם לובשים בגדי לבן. יש קהילות בהן ממש אסור ללבוש בגדים כהים ביום זה, בעיקר לא לחזנים.

יש קהילות בהן נשות הקהילה קונות או מכינות לחזן (או שליח הציבור) בגד לבן במיוחד ליום הכיפורים, על פי הפסוק "בעוון נדרים – אשתו של אדם מתה" מסכת שבת (לב). ומתוך הנחה שמי שמתיר את הנדרים מציל את נשות הקהילה ממוות.

תקיעת שופר

עריכה

בסוף תפילת נעילה, במוצאי הצום, תוקעים בשופר, זכר לתקיעת השופר ביום הכיפורים של שנת היובל המודיע על שחרור העבדים, וכהודעה לציבור על סיום הצום.[48] התקיעה מותרת רק לאחר צאת החג, ולכן נהוג להאריך בתפילה כדי להגיע לתקיעה לאחר צאת הכוכבים, או לפחות בין השמשות. יש נוהגים לתקוע תקיעה אחת בלבד, ויש התוקעים תקיעה שברים תרועה ותקיעה. הספרדים נוהגים לתקוע תשר"ת, תש"ת תר"ת ואחר כך תרועה גדולה.

תפילות יום הכיפורים

עריכה
 
נוסח כל נדרי, הנאמר בפתיחת יום הכיפורים.
הקלטת תפילת כל נדרי בנוסח מרוקו, תחילת שנות ה-60, נלקח מארכיון הסאונד של הספרייה הלאומית
  ערך מורחב – סדר תפילות יום הכיפורים

נוהגים להתפלל בבית הכנסת במשך רוב היום. יום הכיפורים הוא היום היחיד בשנה שבו מתפללים חמש תפילות ולא ארבע כפי שנהוג בכל שבת וחג: מתפללים (לפי הסדר) ערבית, שחרית, מוסף, מנחה, ומוסיפים תפילת נעילה, והוספו להן פיוטים רבים.

נהוג להתפלל עטופים בטלית בכל התפילות (גם בערבית, ומתעטפים מבעוד יום). בחלק מקהילות האשכנזים נוהגים גם ללבוש קיטל לפי הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע – כצמר יהיו".[49]

בכל אחת מתפילות יום הכיפורים, כולל תפילת מנחה שלפני יום הכיפורים, משולבת תפילת וידוי כשהיא מסודרת לפי אותיות האלף בית – "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי" וכו' – כדי ליצור מכלול מקיף ושלם של וידוי סביב רובן של העבירות הקיימות. בשמע ישראל נהוג להגיד את הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם במקום בלחש כנהוג בדרך כלל.

יום הכיפורים בישראל

עריכה

צביון החיים בישראל משתנה בצורה משמעותית ביום הכיפורים, ויום זה זוכה ליחס שונה מזה שזוכים לו יתר חגי ומועדי ישראל. מאפיינים בולטים של מועד זה, שאינם ניכרים בחגים אחרים:

 
קבוצת רוכבי אופניים בנתיבי איילון הריקים ממכוניות ביום הכיפורים 2004
  • הפסקה כמעט מוחלטת של תנועת כלי הרכב בערים. תחבורה ציבורית מופסקת בהדרגה כבר החל מצהרי ערב יום הכיפורים. סגירה של נמלי הים והאוויר. כתוצאה מכך, רמת זיהום האוויר נמוכה באופן משמעותי מבשאר ימות השנה.[50][51][52] בירושלים נחסם המעבר משכונות מזרח העיר לכיוון מערב באמצעות בטונדות.[53][54][55][56]
  • הפסקה מוחלטת של שידורי הרדיו והטלוויזיה בכל ערוצי הכבלים והלוויין, למעט רדיו א-שמס המשדר למגזר הערבי והורשה לשדר ביום הכיפורים.[57] עם זאת, חברות שמשדרות דרך האינטרנט יכולות לשדר כרגיל וחלקן אף עושות כך.[58]
  • סגירה מוחלטת של כל הפעילות העסקית והשירותים לציבור. למעט ארגונים חיוניים כגון מגן דוד אדום ומשטרת ישראל, כלל הארגונים והמוסדות בישראל מפסיקים שירותם במהלך יום כיפור. גם חנויות הפועלות בשבת אינן פועלות ביום הכיפורים, וגם רבים מהמפעלים הפועלים בכל ימות השנה אינם פועלים ביום זה.[ז]
  • על-פי סקר של מכון גוטמן משנת 1999, כ-67% מכלל התושבים היהודים צמו, ובכללם כמחצית מן המגדירים עצמם חילונים.[59] סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה משנת 2019 מראה כי כ-60% מהיהודים מתכוונים לצום.[60]
  • אי קיום אירועי ספורט או ייצוג ישראלי בתחרויות ספורט בינלאומיות. באולימפיאדת סיאול הוועד האולימפי הישראלי אסר על השייטים להתחרות במקצה שחל ביום הכיפורים. כתוצאה מכך, אלדד אמיר ויואל סלע ככל הנראה החמיצו זכייה במדליה ודורגו רק במקום הרביעי. האחים רן ודן טורטן שהתחרו למרות האיסור נשלחו חזרה לישראל עוד בטרם הסתיימו השיוטים, למרות טענתם שרק התאמנו, ולא התחרו. ועדה שהקימה התאחדות הספורט בישראל קבעה כי הם התחרו ולא רק התאמנו והחליטה להרחיקם מכל פעילות במסגרת ההתאחדות לספורט ואיגוד השיט לתקופה של 5 שנים. האחים ערערו על ההחלטה, שבוטלה לאחר כשנתיים וחצי על ידי בית המשפט העליון.

בנוסף למאפיינים אלה, המתיישבים עם אופיו הדתי של יום הכיפורים, נוצרו גם מנהגים אחרים, מהם העומדים בסתירה לאופי זה:

  • יום הכיפורים הוא יום תחילתה של מלחמת יום הכיפורים, ולכן ערב יום הכיפורים מהווה גם יום זיכרון למלחמה זו. בפרט ניכר הדבר באמצעי התקשורת, העוסקים, בימים שלפני החג, במלחמה זו, באופן שהפך למעין מסורת בישראל.
  • רוכבי אופניים, סקייטבורדים וגלגיליות רבים, ובמיוחד ילדים, מנצלים את הפסקת תנועת כלי הרכב הממונעים לנסיעה בכבישים. המושג כִּיפּוּרוּטוֹפְּיָה מסמל את היותו יום חופשי ממכוניות.[61]
  • מנהג שהתפתח אצל חלק מהחילונים הוא קיום מסיבות בטבע ביום הכיפורים, כאשר המשתתפים מגיעים למקום האירוע לפני כניסת הצום, לנים במקום ועוזבים לאחר סיום הצום, כך שלא יהיה צורך לנסוע במהלך יום הכיפורים עצמו. בחלק מהמקרים, מוקדשות מסיבות אלה לדיון חופשי במשמעויות יום הכיפורים, אך הן אינן כרוכות בצום מצד המשתתפים.[62]
  • במהלך השנים התפתחה תופעה של יידוי אבנים על כלי רכב שנוסעים ביום זה, ובכלל זה אמבולנסים.[63]

יום שני של גלויות

עריכה

בניגוד לימי יום טוב שנהוג בחוץ לארץ לציין עבורם יום טוב שני של גלויות, יום הכיפורים מצוין כיום אחד בלבד בכל רחבי העולם. היו שנהגו לקיים בחוץ לארץ שני ימים של יום הכיפורים,[64] בעיקר בחסידות אשכנז.[65] אולם הרמ"א[66] מביא בשם האור זרוע שאין לעשות כן, מחשש שיבא לידי פיקוח נפש.[67]

ללא קשר לדיני יום טוב שני של גלויות, היו שנהגו יומיים של יום הכיפורים בשנת 1941, בימי פולמוס השבת ביפן, בשל הספק של קו התאריך.

ציון היום בדתות אחרות

עריכה

יום הכיפורים, או "יום סלוחיה" (יום הסליחות) בארמית שומרונית (נהגה: /jom saluwaja/), דומה במאפייניו העיקריים ליום הכיפורים בקרב היהודים: צום, תפילה במשך רוב היום, והימנעות מעבודה. עקב פרשנות מחמירה לפסוק ”כִּ֤י כָל־הַנֶּ֨פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְעֻנֶּ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְנִכְרְתָ֖ה מֵֽעַמֶּֽיהָ”[68] חובת הצום חלה על כל העדה, כולל ילדים, למעט תינוקות בני פחות משנה. זהו היום היחיד בשנה שבו הנשים מצטרפות לתפילת הציבור.[69] בבית הכנסת בקריית לוזה קוראים את התורה מתוך כתב יד שומרוני עתיק, המכונה ספר אבישע, השמור בשאר ימות השנה בכספת.

לקראים לוח שנה שונה משאר העם היהודי, המבוסס על קידוש החודש על פי הראיה, וכתוצאה מכך יום כיפור אצלם לא תמיד חל באותם ימים של שאר העם היהודי.[70] עם זאת גם אצלם חלים בו כל האיסורים החלים על יום השבת ואף יותר מכך בשל מצוות עינוי הנפש אשר בו.[71]

בכת היחד

עריכה

בניגוד לקראים שאצלם יום כיפור יכול לחול בכל ימות השבוע, בלוח השנה במגילות קומראן יום כיפור חל רק ביום שישי. עדת היחד פירשו את הביטוי "שבת שבתון"[72] כשבת אחר שבת.[73]

באסלאם

עריכה
  ערך מורחב – עשוראא

בתחילת דרכה של האסלאם, בהשפעת היהודים שהתגוררו בחצי האי ערב, הורה מוחמד למוסלמים לקיים את הלכות יום הכיפורים, במה שנקרא יום עשוראא – היום העשירי של חודש מוחרם, הוא החודש הראשון של השנה המוסלמית. לאחר הרעת היחסים בינו לבין השבטים היהודים, בשנה הראשונה שלאחר ההגירה קבע מוחמד צום חדש – הרמדאן על מנת להחליף את יום הכיפורים. לאחר קביעת הרמדאן כחודש צום חובה, מוחמד לא ביטל את עשוראא אלא השאירו כאחד הימים הקדושים, שיכול המאמין לצום בו, ומוסלמים רבים מקפידים לצום בו עד היום.[74] אולם כיוון שבלוח המוסלמי נאסר עיבור השנה, מועדו שונה ממועד יום הכיפורים והוא יכול להופיע ביום העשירי של מופע הירח, בכל אחד מחודשי הלוח העברי.[75]

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

ביאורים

עריכה
  1. ^ ויש שאוסרים נעליים נוחות שרגילים ללכת בהן בכל השנה.[39]
  2. ^ הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והשולחן ערוך צמצמו איסור זה לנעלי עור בלבד וכך ההלכה, בעוד רש"י ורבנו ירוחם הרחיבו איסור לזה לכל נעל נוחה, גם כזו העשויה מחומרים סינתטיים, וכך נוהגים המחמירים, בשל הרצון לעשות שינוי מכל ימי השנה ולהרגיש תחושה של עינוי.
  3. ^ במקרא מוזכר מספר פעמים הפועל "עינוי" בהקשרים שונים, ולפיכך הוא מקבל בכל מקום משמעות שונה (כגון עינוי של אונס למשל). הסיבה להחלת הפרשנות במובנה הנוכחי מובאת בהרחבה בתלמוד הבבלי.[41]
  4. ^ לדבר זה יש מקור בנביאים, למשל הפסוק בספר ישעיהו: "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע",[42] אשר מקביל בין עינוי נפש לבין צום.
  5. ^ למשל למלך ולכלה מותר לרחוץ פניהם, וליולדת ולמי שחושש מעקיצת עקרב מותר לנעול סנדל.
  6. ^ תענית אסתר מוקדמת ושאר הצומות נדחים. אף על פי שלפי האבודרהם, צום עשרה בטבת היה דוחה את השבת אילו היה חל בה, דבר שאינו עומד למבחן בימינו בגלל הלוח העברי הקבוע הנוהג היום.
  7. ^ יוצא דופן הוא מפעל נשר רמלה הפועל גם ביום הכיפורים.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים כ"ול"ב
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ל', עמוד ב'.
  3. ^ משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ח'.
  4. ^ משנה, מסכת יומא, פרק ח', משנה א'
  5. ^ רחל אליאור, כיפורים, כפרה, טומאה וטהרה – זיכרון ושכחה, 'באר העבר' ותהום הנשייה
  6. ^ ספר נחמיה, פרק ח', פסוק ב'.
  7. ^ ספר נחמיה, פרק ח', פסוק י"ג.
  8. ^ ספר נחמיה, פרק ח', פסוק י"ז.
  9. ^ ספר נחמיה, פרק ט', פסוקים א'ב'.
  10. ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ה, פסוקים י"חכ'.
  11. ^ 1 2 3 יותם שטיינמן ושחר ענבר, בצום - יום הכיפורים, באתר עושים תנ"ך, דקות - 42:00-27:05
  12. ^ 1 2 יותם שטיינמן ושחר ענבר, בצום - יום הכיפורים, באתר עושים תנ"ך, דקות - 19:35-10:43
  13. ^ משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ח'
  14. ^ 1 2 אנציקלופדיה מקראית בהוצאת מוסד ביאליק, כרך ג', עמ' 597-599
  15. ^ ימי צום בתרבויות העולם - [location - מסע אחר], באתר מסע אחר, ‏12 באוקטובר 2016
  16. ^   אילון גלעד, לאיזו מטרה נוצר יום הכיפורים?, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2015
  17. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י"א, פרק ז', פסקה א'.
  18. ^ מנחם המאירי, חיבור התשובה, משיב נפש, מאמר ב' פרק ט'.
  19. ^ מורה נבוכים (מיכאל שורץ) ג לט
  20. ^ הרב יואל בן נון,   היעדרו של יום הכיפורים מימי שלמה עד נחמיה, סרטון בערוץ "המכללה האקדמית הרצוג", באתר יוטיוב
  21. ^ דר. יחיעם שורק, "מתענים או נהנים? איך הפך יום כיפור מחג מחולות ליום תענית", באתר הידען
  22. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ב', הלכה ט'
  23. ^ הרב שמואל בעלקין, קדושת ישראל וקדושת היהדות, הפרדס, יוני 1968, עמ׳ 7, באתר היברובוקס
    חגי גרוס, יהדות: מתפללים יחד ביום הכיפורים, באתר ערוץ 7, 20 בספטמבר 2004
    "יוסי גולדמן, היום שאחרי", אתר חב"ד
    הרב יעקב פישר, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"
    "יום התשובה והאהבה, הרב שאר יישוב הכהן"(הקישור אינו פעיל, 21.1.2019)
  24. ^ הרב אביגדור נבנצאל, שיחות לפרשת השבוע, ספר שמות, עמוד שס
  25. ^ בספרו אור פני מלך, היום הקדוש | בית המדרש | שיעורי תורה, באתר ישיבה
  26. ^ על החוקים לפרטיהם, ספר ראשון, פסקה 186.
  27. ^ ספר מלכים א', פרק ח', ספר דברי הימים ב', פרק ז'
  28. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט', עמוד א'
  29. ^ ספר עזרא, פרק ג'
  30. ^ ספר נחמיה, פרק ח'
  31. ^ ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ט"ז
  32. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף מ"ב, עמוד ב'
  33. ^ משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ח' ובתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ל"א, עמוד א'.
  34. ^ רבי צבי בנימין אוירבך, נחל אשכול, הלברשטט תרכ"ח, חלק ב', הלכות תשעה באב, עמ' 18, אות טז, באתר אוצר החכמה.
  35. ^ ברכי יוסף אורח חיים, סימן קמ"א, אות ד. וכן הוצע גם במשנת ארץ ישראל, תענית פרק ד' משנה ח'.
  36. ^ דברי רב שרירא גאון ורב האי גאון, המובאים במשנת ארץ ישראל שם. וראו עוד רבי ישכר תמר, עלי תמר, כתובות פ"ב ה"א, עמ' צא; וכן במאמרו של הרב איתם הנקין, ט"ו באב – המחולות והחגים, עלוני ממרא 122 (תשס"ט), עמ' 71–72.
  37. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח', עמוד ב'
  38. ^ הרב מרדכי אליהו, ערב כיפור, באתר ישיבה
  39. ^ פניני הלכה ימים נוראים ט, ה
  40. ^ ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק כ"ט
  41. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ד, עמוד ב'
  42. ^ ספר ישעיה, פרק נ"ח, פסוק ג'
  43. ^ משנה, מסכת יומא, פרק ח', משנה ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שביתת עשור, פרק ב', הלכה א'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרי"ב, סעיף א'.
  44. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ג, עמוד ב' (יש מחלוקת אמוראים בעניין); משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שביתת עשור, פרק ב', הלכה ג'.
  45. ^ ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ל'
  46. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרי"ח
  47. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ב', הלכה ז'
  48. ^ מדוע תוקעים בשופר במוצאי יום כיפור?
  49. ^ ספר ישעיהו, פרק א', פסוק י"ח
  50. ^ עדי חשמונאי‏, ביום כיפור: זיהום האוויר צנח ב-99% ברחבי הארץ, באתר וואלה, 5 באוקטובר 2014
  51. ^ המשרד להגנת הסביבה, ביום הכיפורים נרשמה איכות אוויר טובה מאוד בגוש דן ובירושלים
  52. ^ צפריר רינת, שמיכה של חלקיקים, באתר הארץ, 3 בפברואר 2007
  53. ^ יהונתן ליס, המשטרה מנעה מערבים בירושלים לנסוע ביום כיפור, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2006
  54. ^ עמרי מניב, שטח אש כיפור: כך הפחידה העירייה את תושבי מזרח ירושלים, באתר nrg‏, 28 בספטמבר 2010
  55. ^   ניר חסון וגילי כהן, מזרח ירושלים תיחסם ביום כיפור, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2016
  56. ^ לירן תמרי, זעם במזרח העיר בעקבות הצבת בטונדות לקראת יום כיפור: ״מסכנות חיי אדם״, באתר mynet‏ ירושלים, 24 בספטמבר 2020
  57. ^ מיה מנע‏, בעקבות החלטת בג"ץ: רדיו א-שמס ישדר ביום כיפור, באתר וואלה, 8 ביולי 2015
  58. ^ עמית לגו‏, יום הכיפורים הגיע: אילו שירותי טלוויזיה נסגרים ואילו ישארו פתוחים?, באתר וואלה, 8 באוקטובר 2019
  59. ^ שחר אילן, כל ישראל מאה שערים, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2006
  60. ^ פרופ' תמר הרמן, ד"ר אור ענבי, רוב הציבור היהודי מתכוון לצום ביום כיפור, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏7/10/2019
  61. ^ דניאל רובינסון ודניאל מישורי, כִּיפּוּרוּטוֹפְּיָה סביבה אורבאנית ללא מכוניות, חברה, כתב עת סוציאל-דמוקרטי 11, יסו"ד - ישראל סוציאל-דמוקרטית, 2004, עמ' 14-16(הקישור אינו פעיל, 25.4.2020)
  62. ^ טלי יצחקי ואחיה ראב"ד, מסיבה ביום כיפור: "זה לא טראנס, זה פיקניק", באתר ynet, 26 בספטמבר 2004
  63. ^ שבתון מלא ביום הכפור - מכוניות נרגמו בת"א, הַבֹּקֶר, 25 בספטמבר 1958
    אפרת וייס ושרון רופא, כרגיל: תאונות וידויי אבנים ביום כיפור, באתר ynet, 27 בספטמבר 2001
    מאירועי כיפור באשדוד: צוות אמבולנס יילד אישה, אשדודנט, 28 בספטמבר 2009
    סיכום יום הכיפורים תשע"א בחיפה והקריות, ידיעות הקריות
    יום כיפור: 3 טבעו למוות, 93 התעלפו עקב הצום, באתר ynet, 18 בספטמבר 2010
    יאיר קראוס, יום כיפור: יידוי אבנים, שריפות ותאונות אופניים, באתר nrg‏, 23 בספטמבר 2015
  64. ^ כגון אביו של רב שמואל בר רב יצחק (תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ד') ורבא (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"א, עמוד א')
  65. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרכ"ד.
  66. ^ המפה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ד, סעיף ה'
  67. ^ ראו גם יום טוב שני של יום הכיפורים, מאורות הדף היומי, כ"ו אב תשס"ו.
  68. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק כ"ט
  69. ^ יעקב גלר, "השומרונים: מוצאם, מורשתם וחגיהם", דף שבועי 420 (פרשת ויצא תשס"ב), אוניברסיטת בר-אילן.
  70. ^ היהדות הקראית העולמית
  71. ^ חגי תשרי בקהילה הקראית(הקישור אינו פעיל)
  72. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ב.
  73. ^ שמריהו טלמון, לוח השנה של בני עדת היחד (עמוד 107), קדמוניות, כרך ל', חוברת 2 (ה'תשנ"ח - 1997).
  74. ^ סורת אל-בקרה, פסוקים 182–187
  75. ^ שראל בן זאב, היהודים בערב, הוצאת אחיאסף, ירושלים 1957


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.