ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/ספטמבר 2017

ספטמבר
1 בספטמבר 2017	פאנצר סימן 4 הוא טנק בינוני תוצרת גרמניה הנאצית. טנק זה היה ל"סוס העבודה" של חיל השריון של הצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה, והחל משנת 1942 היווה את עמוד השדרה של עוצבות השריון עד סיומה של המלחמה. הפאנצר 4 היה הטנק הגרמני היחיד שייצורו נמשך לכל אורכה של המלחמה; בסך הכול יוצרו בשנים 1937‏-1945 למעלה מ-8,500 טנקים מסוג זה. שלדת הפאנצר 4 שימשה גם כבסיס לייצור כלי רכב משוריינים נוספים, כגון: משחיתי טנקים, רכבי נ"מ ותותחים מתנייעים. טנקי הפאנצר סימן 4 הוכחו כאמינים ויעילים, והשתתפו בכל הקרבות של מלחמת העולם השנייה (הן בחזית המזרחית והן בחזית המערבית). ייעודו המקורי היה לספק אש מסייעת לטנקי הפאנצר סימן 3 ולחיילי הרגלים, אולם לאחר הפלישה לברית המועצות וההיתקלויות עם טנקי T-34 הסובייטיים העדיפים, השתנה עיקר תפקידו ללוחמה בטנקים. הטנק יוצא לבעלות בריתה של גרמניה הנאצית במהלך המלחמה, בהן פינלנד, רומניה, הונגריה, בולגריה וקרואטיה. לאחר המלחמה רכשה סוריה מספר טנקי פאנצר 4, ואלו השתתפו בקרבות במלחמה על המים ובמלחמת ששת הימים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 בספטמבר 2017	פאנצר סימן 4 הוא טנק בינוני תוצרת גרמניה הנאצית. טנק זה היה ל"סוס העבודה" של חיל השריון של הצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה, והחל משנת 1942 היווה את עמוד השדרה של עוצבות השריון עד סיומה של המלחמה. הפאנצר 4 היה הטנק הגרמני היחיד שייצורו נמשך לכל אורכה של המלחמה; בסך הכול יוצרו בשנים 1937‏-1945 למעלה מ-8,500 טנקים מסוג זה. שלדת הפאנצר 4 שימשה גם כבסיס לייצור כלי רכב משוריינים נוספים, כגון: משחיתי טנקים, רכבי נ"מ ותותחים מתנייעים. טנקי הפאנצר סימן 4 הוכחו כאמינים ויעילים, והשתתפו בכל הקרבות של מלחמת העולם השנייה (הן בחזית המזרחית והן בחזית המערבית). ייעודו המקורי היה לספק אש מסייעת לטנקי הפאנצר סימן 3 ולחיילי הרגלים, אולם לאחר הפלישה לברית המועצות וההיתקלויות עם טנקי T-34 הסובייטיים העדיפים, השתנה עיקר תפקידו ללוחמה בטנקים. הטנק יוצא לבעלות בריתה של גרמניה הנאצית במהלך המלחמה, בהן פינלנד, רומניה, הונגריה, בולגריה וקרואטיה. לאחר המלחמה רכשה סוריה מספר טנקי פאנצר 4, ואלו השתתפו בקרבות במלחמה על המים ובמלחמת ששת הימים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 בספטמבר 2017	לנדסמנשאפט הוא ארגון סיוע הדדי ונדבנות של מהגרים יהודים יוצאי אותה עיר או אותו אזור. הייתה זו צורת ההתארגנות המקובלת ביותר של מהגרים יהודים ממזרח אירופה החל מסוף המאה ה-19 ובמהלך העשורים הראשונים של המאה ה-20. עיקר מטרתם ופעולתם של ארגוני הלנדסמנשאפטים הייתה לעזור ולהקל על המהגרים היהודים ממזרח אירופה את תהליך קליטתם ושילובם, בעיקר בארצות הברית. רובם המוחלט של הלנדסמנשאפטים פעלו בניו יורק, אך היו שפעלו גם בערים אחרות בארצות הברית אליהן היגרו יהודים ממזרח אירופה, ואף במדינות אחרות כמו קנדה, דרום אפריקה, ארגנטינה, אוסטרליה וישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 בספטמבר 2017	לנדסמנשאפט הוא ארגון סיוע הדדי ונדבנות של מהגרים יהודים יוצאי אותה עיר או אותו אזור. הייתה זו צורת ההתארגנות המקובלת ביותר של מהגרים יהודים ממזרח אירופה החל מסוף המאה ה-19 ובמהלך העשורים הראשונים של המאה ה-20. עיקר מטרתם ופעולתם של ארגוני הלנדסמנשאפטים הייתה לעזור ולהקל על המהגרים היהודים ממזרח אירופה את תהליך קליטתם ושילובם, בעיקר בארצות הברית. רובם המוחלט של הלנדסמנשאפטים פעלו בניו יורק, אך היו שפעלו גם בערים אחרות בארצות הברית אליהן היגרו יהודים ממזרח אירופה, ואף במדינות אחרות כמו קנדה, דרום אפריקה, ארגנטינה, אוסטרליה וישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 בספטמבר 2017	ורקינגטוריקס נכנע לקיסר; ציור מאת ליונל רואייה מלחמת גאליה הייתה מלחמת כיבוש, שניהלה הרפובליקה הרומית המאוחרת כנגד השבטים הקלטיים השונים בשטח גאליה העתיקה בין 58 ל-50 לפנה"ס. היא הסתיימה בניצחון רומאי ובכיבושה של גאליה על ידי הרפובליקה הרומית. יוליוס קיסר, שפיקד על הצבא הפולש, יזם את המערכה במטרה להאדיר את שמו ולזכות ביוקרה הפוליטית המתלווה לכיבוש ולסיפוח שטחים חדשים. במהלך המלחמה ניצל קיסר לתועלתו את הסכסוכים בין השבטים השונים. גאלים רבים אשר שירתו בצבאו, בעיקר בחיל הפרשים, שיתפו עמו פעולה וסיפקו אספקה לצבאו. המלחמה ארכה תשע שנים, ובמהלכן הצליח יוליוס קיסר לכבוש את כל שטחה של גאליה, לפלוש פעמיים לאי הבריטי, ואף לחצות את נהר הריין ולהפיל את חיתתו על השבטים הגרמאניים. המלחמה לוותה בהרס רב וגרמה לפגיעה קשה באוכלוסיית גאליה. הצבאות הגאלים הובסו, והתושבים שהתנגדו לכיבוש הרומי נטבחו או נמכרו לעבדות. ההשתלטות על גאליה הסתיימה אמנם בשנת 51 לפנה"ס, אך קיסר נותר בה גם במהלך שנת 50 לפנה"ס. האוצרות שנשדדו מגאליה ומכירת מקומיים רבים לעבדות העשירו את קיסר ואת מקורביו. כפי שציפה יוליוס קיסר, המלחמה העלתה את קרנו בעיני הרומאים ושימשה לו קרש קפיצה לעמדת מתחרה בכיר על השלטון. הצבא, שאיתו כבש את גאליה, ראה בו מנהיג נערץ והעניק לו גם את הניצחון במלחמת האזרחים שפרצה שנה מתום המערכה. כתוצאה מכך הפך קיסר לדיקטטור לשארית חייו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 בספטמבר 2017	ורקינגטוריקס נכנע לקיסר; ציור מאת ליונל רואייה מלחמת גאליה הייתה מלחמת כיבוש, שניהלה הרפובליקה הרומית המאוחרת כנגד השבטים הקלטיים השונים בשטח גאליה העתיקה בין 58 ל-50 לפנה"ס. היא הסתיימה בניצחון רומאי ובכיבושה של גאליה על ידי הרפובליקה הרומית. יוליוס קיסר, שפיקד על הצבא הפולש, יזם את המערכה במטרה להאדיר את שמו ולזכות ביוקרה הפוליטית המתלווה לכיבוש ולסיפוח שטחים חדשים. במהלך המלחמה ניצל קיסר לתועלתו את הסכסוכים בין השבטים השונים. גאלים רבים אשר שירתו בצבאו, בעיקר בחיל הפרשים, שיתפו עמו פעולה וסיפקו אספקה לצבאו. המלחמה ארכה תשע שנים, ובמהלכן הצליח יוליוס קיסר לכבוש את כל שטחה של גאליה, לפלוש פעמיים לאי הבריטי, ואף לחצות את נהר הריין ולהפיל את חיתתו על השבטים הגרמאניים. המלחמה לוותה בהרס רב וגרמה לפגיעה קשה באוכלוסיית גאליה. הצבאות הגאלים הובסו, והתושבים שהתנגדו לכיבוש הרומי נטבחו או נמכרו לעבדות. ההשתלטות על גאליה הסתיימה אמנם בשנת 51 לפנה"ס, אך קיסר נותר בה גם במהלך שנת 50 לפנה"ס. האוצרות שנשדדו מגאליה ומכירת מקומיים רבים לעבדות העשירו את קיסר ואת מקורביו. כפי שציפה יוליוס קיסר, המלחמה העלתה את קרנו בעיני הרומאים ושימשה לו קרש קפיצה לעמדת מתחרה בכיר על השלטון. הצבא, שאיתו כבש את גאליה, ראה בו מנהיג נערץ והעניק לו גם את הניצחון במלחמת האזרחים שפרצה שנה מתום המערכה. כתוצאה מכך הפך קיסר לדיקטטור לשארית חייו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 בספטמבר 2017	תיאור התמונה יחסי ישראל – סרי לנקה החלו באופן רשמי בראשית חודש מרץ 1955, אך מעולם לא הבשילו להחלפת שגרירויות מלאה. בשנת 1958 שלחה ישראל את נתנאל לורך לקולומבו כנציג המדינה, בתקווה כי סרי לנקה (שנקראה אז ציילון) תסכים לפתיחת נציגות דיפלומטית ישראלית רשמית בשטחה, אך הסכמה כזו לא התקבלה. כאשר עלתה סירימאבו בנדרנאיקה לראשונה לשלטון ב-1960 היא החליטה לצנן באופן ניכר את היחסים בין שתי המדינות, ובמהלך כהונתה נותקו היחסים בהדרגה. תהליך ניתוק היחסים המשיך גם בימי כהונתו של יורשה של בנדרנאיקה, דאדלי סנאנאיאקה, אם כי בכהונתו חל שיפור מה ביחסים בין שתי המדינות. ב-1970 נותקו היחסים כליל בלחץ מדינות ערב. היחסים חודשו ב-1983 וישראל פתחה "מדור אינטרסים" בקולומבו. מדור האינטרסים פעל בחסות השגרירות של ארצות הברית בסרי לנקה. היחסים נותקו שוב ב-1990 והנציגות הישראלית התפנתה. היחסים חודשו לבסוף בשנת 2000, אך ישראל החליטה כי תיוצג במדינה על ידי שגריר לא תושב.   שגרירות ישראל האמונה על הטיפול בענייני סרי לנקה נמצאת בניו דלהי שבהודו ושגרירות סרי לנקה בישראל שוכנת ברחוב ז'אן ז'ורס שבתל אביב-יפו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 בספטמבר 2017	תיאור התמונה יחסי ישראל – סרי לנקה החלו באופן רשמי בראשית חודש מרץ 1955, אך מעולם לא הבשילו להחלפת שגרירויות מלאה. בשנת 1958 שלחה ישראל את נתנאל לורך לקולומבו כנציג המדינה, בתקווה כי סרי לנקה (שנקראה אז ציילון) תסכים לפתיחת נציגות דיפלומטית ישראלית רשמית בשטחה, אך הסכמה כזו לא התקבלה. כאשר עלתה סירימאבו בנדרנאיקה לראשונה לשלטון ב-1960 היא החליטה לצנן באופן ניכר את היחסים בין שתי המדינות, ובמהלך כהונתה נותקו היחסים בהדרגה. תהליך ניתוק היחסים המשיך גם בימי כהונתו של יורשה של בנדרנאיקה, דאדלי סנאנאיאקה, אם כי בכהונתו חל שיפור מה ביחסים בין שתי המדינות. ב-1970 נותקו היחסים כליל בלחץ מדינות ערב. היחסים חודשו ב-1983 וישראל פתחה "מדור אינטרסים" בקולומבו. מדור האינטרסים פעל בחסות השגרירות של ארצות הברית בסרי לנקה. היחסים נותקו שוב ב-1990 והנציגות הישראלית התפנתה. היחסים חודשו לבסוף בשנת 2000, אך ישראל החליטה כי תיוצג במדינה על ידי שגריר לא תושב.   שגרירות ישראל האמונה על הטיפול בענייני סרי לנקה נמצאת בניו דלהי שבהודו ושגרירות סרי לנקה בישראל שוכנת ברחוב ז'אן ז'ורס שבתל אביב-יפו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 בספטמבר 2017	תמונת לוויין של ים המלח ים המלח הוא אגם מלח חסר מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני, ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין מוצא לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים השלישי במליחותו בעולם. חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם, ומפלס מימיו עומד על 432 מטרים מתחת לפני הים. החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני. עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטר וקרקעיתו כ-730 מטר מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי ים המלח בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי האגם. שאיבת המים לבריכות תורמת תרומה משמעותית לירידה במפלסו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 בספטמבר 2017	תמונת לוויין של ים המלח ים המלח הוא אגם מלח חסר מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני, ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין מוצא לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים השלישי במליחותו בעולם. חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם, ומפלס מימיו עומד על 432 מטרים מתחת לפני הים. החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני. עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטר וקרקעיתו כ-730 מטר מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי ים המלח בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי האגם. שאיבת המים לבריכות תורמת תרומה משמעותית לירידה במפלסו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 בספטמבר 2017	מערת הנחל (תרגום שמה הערבי המודרני, מע'רת אל-ואד; ידועה במחקר בשם מערת אל-ואד) היא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי במערב הכרמל. האתר כולל מערה גדולה וטרסה טבעית בפתחה, ויחד עם שלוש המערות שנחקרו בקרבתה: מערת תנור, מערת גמל ומערת הגדי, הוא חלק מהאתר הפרהיסטורי נחל מערות. מערת הנחל ידועה בעיקר בזכות שכבות היישוב העשירות מן התרבות הנאטופית (כ-15,000 עד 11,700 שנים לפני זמננו, תיארוך פחמן 14 מכויל), תרבות המעבר מאורח חיים נוודי של ציידים-לקטים בתקופה הפלאוליתית לקהילות החקלאיות בתקופה הנאוליתית. במערה התגלו גם שכבות ארכאולוגיות קדומות יותר, מהתקופה הפלאוליתית התיכונה והעליונה. מערת הנחל היא האתר הנאטופי הראשון שנחפר בהיקף נרחב, החל משנת 1928, ומחקרו נמשך עד היום. הממצא הארכאולוגי העשיר מתרבות זו באתר כולל בנייה נרחבת של בתים מאבן, בתי קברות מובחנים, תרבות חומרית עשירה וניצול אינטנסיבי של משאבי הסביבה. הגדרת התרבות הנאטופית כחברה ייחודית ומורכבת של ציידים-לקטים יושבי קבע שנמצאת על סף המעבר לאורח חיים חקלאי, התבססה בעיקרה על תוצאות החפירות במערת הנחל. ב-29 ביוני 2012 הוכרזה המערה יחד עם נחל המערות, כאתר מורשת עולמית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 בספטמבר 2017	מערת הנחל (תרגום שמה הערבי המודרני, מע'רת אל-ואד; ידועה במחקר בשם מערת אל-ואד) היא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי במערב הכרמל. האתר כולל מערה גדולה וטרסה טבעית בפתחה, ויחד עם שלוש המערות שנחקרו בקרבתה: מערת תנור, מערת גמל ומערת הגדי, הוא חלק מהאתר הפרהיסטורי נחל מערות. מערת הנחל ידועה בעיקר בזכות שכבות היישוב העשירות מן התרבות הנאטופית (כ-15,000 עד 11,700 שנים לפני זמננו, תיארוך פחמן 14 מכויל), תרבות המעבר מאורח חיים נוודי של ציידים-לקטים בתקופה הפלאוליתית לקהילות החקלאיות בתקופה הנאוליתית. במערה התגלו גם שכבות ארכאולוגיות קדומות יותר, מהתקופה הפלאוליתית התיכונה והעליונה. מערת הנחל היא האתר הנאטופי הראשון שנחפר בהיקף נרחב, החל משנת 1928, ומחקרו נמשך עד היום. הממצא הארכאולוגי העשיר מתרבות זו באתר כולל בנייה נרחבת של בתים מאבן, בתי קברות מובחנים, תרבות חומרית עשירה וניצול אינטנסיבי של משאבי הסביבה. הגדרת התרבות הנאטופית כחברה ייחודית ומורכבת של ציידים-לקטים יושבי קבע שנמצאת על סף המעבר לאורח חיים חקלאי, התבססה בעיקרה על תוצאות החפירות במערת הנחל. ב-29 ביוני 2012 הוכרזה המערה יחד עם נחל המערות, כאתר מורשת עולמית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 בספטמבר 2017	רצח פרנץ פרדיננד ורעייתו סופי התרחש ב-28 ביוני 1914 בעיר סרייבו, בירת בוסניה והרצגובינה שתחת שלטון אוסטרו-הונגריה. יורש העצר האוסטרו-הונגרי הארכידוכס פרנץ פרדיננד ואשתו סופיה, דוכסית הוהנברג. הרוצח, גַברילוֹ פּרינציפּ, אחד מחבורה של שבעה בוסנים וסרבים, היה חבר בתנועת המחתרת הסרבית "היד השחורה", ששמה לה למטרה לשחרר את קבוצת העמים דוברי השפות הסלאביות הדרומיות בבלקן משליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית, ולאחדם במסגרת ישות פוליטית חדשה, שתיקרא "יוגוסלביה". הרצח הניע שרשרת אירועים, שהביאו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה זמן קצר אחריו, ולכן הוא נחשב ל"יריית הפתיחה של המלחמה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 בספטמבר 2017	רצח פרנץ פרדיננד ורעייתו סופי התרחש ב-28 ביוני 1914 בעיר סרייבו, בירת בוסניה והרצגובינה שתחת שלטון אוסטרו-הונגריה. יורש העצר האוסטרו-הונגרי הארכידוכס פרנץ פרדיננד ואשתו סופיה, דוכסית הוהנברג. הרוצח, גַברילוֹ פּרינציפּ, אחד מחבורה של שבעה בוסנים וסרבים, היה חבר בתנועת המחתרת הסרבית "היד השחורה", ששמה לה למטרה לשחרר את קבוצת העמים דוברי השפות הסלאביות הדרומיות בבלקן משליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית, ולאחדם במסגרת ישות פוליטית חדשה, שתיקרא "יוגוסלביה". הרצח הניע שרשרת אירועים, שהביאו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה זמן קצר אחריו, ולכן הוא נחשב ל"יריית הפתיחה של המלחמה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 בספטמבר 2017	רפי לביא, 1969 "דלות החומר" הוא כינויו של סגנון אמנות ישראלי שהתקיים בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20. מאפייניו של סגנון זה כללו שימוש בחומרי יצירה "דלים", ברישול אמנותי, וביחס ביקורתי אל המציאות החברתית ואל המיתוסים של החברה הישראלית. בין האמנים המזוהים עם דלות החומר ניתן למנות את רפי לביא, יאיר גרבוז, מיכל נאמן, תמר גטר, יהודית לוין, נחום טבת, הנרי שלזניאק ואחרים. סגנון "דלות החומר" נולד מתוך מבט היסטורי–רטרוספקטיבי על האמנות הישראלית. שמו של הסגנון נבע מכותרת תערוכה בשם "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית", שאצרה שרה ברייטברג-סמל, ושהתקיימה במוזיאון תל אביב במרץ 1986. ברייטברג-סמל אצרה את התערוכה כסיכום וכהמשך של התערוכות "אמן–חברה–אמן" (1979) ו"רוח אחרת" (1981) במוזיאון. התזה שהציגה ביקשה להפריד בין האמנות המקומית לבין סגנון האמנות הבינלאומית של אותה עת, על ידי תיאור סוציולוגי–אסתטי של האמנים הישראלים ודרך התייחסותם אל מסורת האמנות האירופית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 בספטמבר 2017	רפי לביא, 1969 "דלות החומר" הוא כינויו של סגנון אמנות ישראלי שהתקיים בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20. מאפייניו של סגנון זה כללו שימוש בחומרי יצירה "דלים", ברישול אמנותי, וביחס ביקורתי אל המציאות החברתית ואל המיתוסים של החברה הישראלית. בין האמנים המזוהים עם דלות החומר ניתן למנות את רפי לביא, יאיר גרבוז, מיכל נאמן, תמר גטר, יהודית לוין, נחום טבת, הנרי שלזניאק ואחרים. סגנון "דלות החומר" נולד מתוך מבט היסטורי–רטרוספקטיבי על האמנות הישראלית. שמו של הסגנון נבע מכותרת תערוכה בשם "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית", שאצרה שרה ברייטברג-סמל, ושהתקיימה במוזיאון תל אביב במרץ 1986. ברייטברג-סמל אצרה את התערוכה כסיכום וכהמשך של התערוכות "אמן–חברה–אמן" (1979) ו"רוח אחרת" (1981) במוזיאון. התזה שהציגה ביקשה להפריד בין האמנות המקומית לבין סגנון האמנות הבינלאומית של אותה עת, על ידי תיאור סוציולוגי–אסתטי של האמנים הישראלים ודרך התייחסותם אל מסורת האמנות האירופית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 בספטמבר 2017	תיאור התמונה חטיבת ירושלים (חטיבה 16) היא חטיבת חיל רגלים (חי"ר) בצה"ל, שלחמה בכל מלחמות ישראל. החטיבה הוקמה לקראת סוף מלחמת העצמאות כחטיבת 'מחוז' מוגברת על בסיס לוחמי ירושלים במלחמת העצמאות מחטיבת עציוני וחיילי יחידות ההגנה (חיילי החי"ש, והחי"מ), האצ"ל והפלמ"ח. בחטיבה היו שמונה גדודי מילואים (ארבעה גדודי חי"ר וארבעה גדודי חי"מ). בנוסף לגדודי החי"ר היו כפופים לחטיבה גם סיירת חטיבתית, כוחות שריון, ארטילריה, הנדסה, הג"א והגנה מרחבית. בהקמתה היה יעודה העיקרי של החטיבה ההגנה על ירושלים והפרוזדור שהוליך אליה, ובמיוחד הר הצופים והקו העירוני, אולם עם השנים השתנה היעוד והרכב הכוחות, והתבטל הקשר בין החטיבה לבין ירושלים. עד שנת 1974 היה מחנה שנלר מחנה הקבע של החטיבה, ועד שנות התשעים של המאה ה-20 היו רוב חיילי החטיבה בני העיר ירושלים וסביבתה. לאחר מלחמת יום הכיפורים פוצלה חטיבת המחוז 16 לשתי חטיבות: חטיבת חיר"מ (חי"ר מעולה) 97 וחטיבת חי"ר 266. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 נסגרה חטיבה 266 וחטיבת חיר"מ 97 הפכה לחטיבה 310. בשנת 2010 נערך בגבעת התחמושת בירושלים טקס בו הוחזר לחטיבה 310 מספרה המקורי, 16, במעמד ראש העיר. נכון ל-2021, חטיבה 16 היא חטיבת חיר"מ במילואים השייכת לעוצבת סיני. עד שנת 2009 היה מפקד החטיבה גם מפקד משמר הכבוד בטקס פתיחת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ברחבת הכותל, אחראי על סידורי הקבורה של מנהיגי העם בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, ואחראי על מצעדי צה"ל שהתקיימו בירושלים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 בספטמבר 2017	תיאור התמונה חטיבת ירושלים (חטיבה 16) היא חטיבת חיל רגלים (חי"ר) בצה"ל, שלחמה בכל מלחמות ישראל. החטיבה הוקמה לקראת סוף מלחמת העצמאות כחטיבת 'מחוז' מוגברת על בסיס לוחמי ירושלים במלחמת העצמאות מחטיבת עציוני וחיילי יחידות ההגנה (חיילי החי"ש, והחי"מ), האצ"ל והפלמ"ח. בחטיבה היו שמונה גדודי מילואים (ארבעה גדודי חי"ר וארבעה גדודי חי"מ). בנוסף לגדודי החי"ר היו כפופים לחטיבה גם סיירת חטיבתית, כוחות שריון, ארטילריה, הנדסה, הג"א והגנה מרחבית. בהקמתה היה יעודה העיקרי של החטיבה ההגנה על ירושלים והפרוזדור שהוליך אליה, ובמיוחד הר הצופים והקו העירוני, אולם עם השנים השתנה היעוד והרכב הכוחות, והתבטל הקשר בין החטיבה לבין ירושלים. עד שנת 1974 היה מחנה שנלר מחנה הקבע של החטיבה, ועד שנות התשעים של המאה ה-20 היו רוב חיילי החטיבה בני העיר ירושלים וסביבתה. לאחר מלחמת יום הכיפורים פוצלה חטיבת המחוז 16 לשתי חטיבות: חטיבת חיר"מ (חי"ר מעולה) 97 וחטיבת חי"ר 266. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 נסגרה חטיבה 266 וחטיבת חיר"מ 97 הפכה לחטיבה 310. בשנת 2010 נערך בגבעת התחמושת בירושלים טקס בו הוחזר לחטיבה 310 מספרה המקורי, 16, במעמד ראש העיר. נכון ל-2021, חטיבה 16 היא חטיבת חיר"מ במילואים השייכת לעוצבת סיני. עד שנת 2009 היה מפקד החטיבה גם מפקד משמר הכבוד בטקס פתיחת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ברחבת הכותל, אחראי על סידורי הקבורה של מנהיגי העם בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, ואחראי על מצעדי צה"ל שהתקיימו בירושלים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 בספטמבר 2017	דגם בית המקדש השני ירושלים בתקופת בית שני הייתה בירת יהודה בתקופה של שש-מאות השנים שבין 538 לפנה"ס ועד 70 לספירה, תקופה המקבילה (בהבדלים קלים) לתקופה ההיסטורית בתולדות עם ישראל וארץ ישראל המכונה תקופת בית שני. במשך כל תקופת בית שני הייתה ירושלים העיר הגדולה היחידה בארץ שהייתה בעלת אופי יהודי מובהק. המבנה החשוב ביותר בירושלים לאורך כל התקופה היה בית המקדש השני, והיהודים היוו את הקבוצה האתנית-דתית הדומיננטית בירושלים, ובכל פרובינקיית יהודה (על שמותיה השונים). ירושלים הייתה מרכז חיי הדת של כל היהודים, גם אלו ששהו בגולה, אשר נשאו עיניהם לירושלים ועלו לרגל אליה. היא היוותה כר פורה ליצירתיות דתית, ובתקופה זו עוצבה דמותה של הדת היהודית כפי שהיא מוכרת כיום. בה נחתם התנ"ך, ובה נוצרו ונאספו רוב המשניות. במהלך תקופה זו התגיירו נוכרים רבים, הן כפרטים והן באופן מרוכז כעמים שלמים. נוסף על כך, בתקופה זו נזרע הזרע לדת הנוצרית. אוכלוסיית העיר התאפיינה בפערים חברתיים, כלכליים ודתיים שהלכו והעמיקו לאורך התקופה עד למרד הגדול וחורבן הבית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 בספטמבר 2017	דגם בית המקדש השני ירושלים בתקופת בית שני הייתה בירת יהודה בתקופה של שש-מאות השנים שבין 538 לפנה"ס ועד 70 לספירה, תקופה המקבילה (בהבדלים קלים) לתקופה ההיסטורית בתולדות עם ישראל וארץ ישראל המכונה תקופת בית שני. במשך כל תקופת בית שני הייתה ירושלים העיר הגדולה היחידה בארץ שהייתה בעלת אופי יהודי מובהק. המבנה החשוב ביותר בירושלים לאורך כל התקופה היה בית המקדש השני, והיהודים היוו את הקבוצה האתנית-דתית הדומיננטית בירושלים, ובכל פרובינקיית יהודה (על שמותיה השונים). ירושלים הייתה מרכז חיי הדת של כל היהודים, גם אלו ששהו בגולה, אשר נשאו עיניהם לירושלים ועלו לרגל אליה. היא היוותה כר פורה ליצירתיות דתית, ובתקופה זו עוצבה דמותה של הדת היהודית כפי שהיא מוכרת כיום. בה נחתם התנ"ך, ובה נוצרו ונאספו רוב המשניות. במהלך תקופה זו התגיירו נוכרים רבים, הן כפרטים והן באופן מרוכז כעמים שלמים. נוסף על כך, בתקופה זו נזרע הזרע לדת הנוצרית. אוכלוסיית העיר התאפיינה בפערים חברתיים, כלכליים ודתיים שהלכו והעמיקו לאורך התקופה עד למרד הגדול וחורבן הבית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 בספטמבר 2017	קתדרלת נוטרדאם דה פארי: חזית מערבית (ראשית) וכיכר הנוטרדאם קתדרלת נוטרדאם דה פארי היא קתדרלה גותית בעיר פריז, מקום מושבו של הארכיבישוף של פריז. הקתדרלה נמצאת בלבה הגאוגרפי וההיסטורי של פריז, באי איל דה לה סיטה שבלב נהר הסן, במקום שמשמש לפולחן מזה כ-2,000 שנה. בניית המבנה הגותי הנוכחי החלה ב-1163, תחת שלטון לואי השביעי, והסתיימה ב-1345. קתדרלת נוטרדאם נחשבת לאחת הקתדרלות הגותיות היפות והידועות ביותר. היא ליבה ההיסטורי של פריז, אחת מסמליה המוכרים, והיא אחד ממוקדי התיירות החשובים והמרכזיים בעיר עד היום. הקתדרלה ידועה גם בזכות הרומן הגיבן מנוטרדאם שכתב ויקטור הוגו, שהיה פעיל מרכזי בתנועת התחייה הגותית לשימור ושחזור מבנים וקתדרלות שנבנו בסגנון הגותי. הקתדרלה עברה שיפוצים על ידי אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק במאה ה-19. ב-2019 שרפה גדולה פרצה בקתדרלה וגרמה נזק כבד למבנה: צריח המצלב נשרף וקרס, הגג כולו הושמד וחלונות ויטראז' רבים נהרסו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 בספטמבר 2017	קתדרלת נוטרדאם דה פארי: חזית מערבית (ראשית) וכיכר הנוטרדאם קתדרלת נוטרדאם דה פארי היא קתדרלה גותית בעיר פריז, מקום מושבו של הארכיבישוף של פריז. הקתדרלה נמצאת בלבה הגאוגרפי וההיסטורי של פריז, באי איל דה לה סיטה שבלב נהר הסן, במקום שמשמש לפולחן מזה כ-2,000 שנה. בניית המבנה הגותי הנוכחי החלה ב-1163, תחת שלטון לואי השביעי, והסתיימה ב-1345. קתדרלת נוטרדאם נחשבת לאחת הקתדרלות הגותיות היפות והידועות ביותר. היא ליבה ההיסטורי של פריז, אחת מסמליה המוכרים, והיא אחד ממוקדי התיירות החשובים והמרכזיים בעיר עד היום. הקתדרלה ידועה גם בזכות הרומן הגיבן מנוטרדאם שכתב ויקטור הוגו, שהיה פעיל מרכזי בתנועת התחייה הגותית לשימור ושחזור מבנים וקתדרלות שנבנו בסגנון הגותי. הקתדרלה עברה שיפוצים על ידי אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק במאה ה-19. ב-2019 שרפה גדולה פרצה בקתדרלה וגרמה נזק כבד למבנה: צריח המצלב נשרף וקרס, הגג כולו הושמד וחלונות ויטראז' רבים נהרסו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 בספטמבר 2017	ישראל יעקב קליגלר (24 באפריל 1888 – 23 בספטמבר 1944) היה מיקרוביולוג ישראלי בעל שם בינלאומי. מראשוני הפרופסורים באוניברסיטה העברית ומייסד המחלקה להיגיינה ולבקטריולוגיה. ממניחי היסודות למחקר בתחומי הבקטריולוגיה, הפרזיטולוגיה, הווירולוגיה, האפידמיולוגיה, התזונה ובריאות הציבור בארץ-ישראל. פיתח קרקע מזון לבידוד וזיהוי חיידקי מעיים, הנמצאת בשימוש עד היום וקרויה על שמו – "מצע קליגלר". תרומתו המרכזית בפיתוח ארץ-ישראל הייתה תכנון וארגון המלחמה נגד המלריה, שבסיומה הודברה המחלה כליל לאחר מותו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 בספטמבר 2017	ישראל יעקב קליגלר (24 באפריל 1888 – 23 בספטמבר 1944) היה מיקרוביולוג ישראלי בעל שם בינלאומי. מראשוני הפרופסורים באוניברסיטה העברית ומייסד המחלקה להיגיינה ולבקטריולוגיה. ממניחי היסודות למחקר בתחומי הבקטריולוגיה, הפרזיטולוגיה, הווירולוגיה, האפידמיולוגיה, התזונה ובריאות הציבור בארץ-ישראל. פיתח קרקע מזון לבידוד וזיהוי חיידקי מעיים, הנמצאת בשימוש עד היום וקרויה על שמו – "מצע קליגלר". תרומתו המרכזית בפיתוח ארץ-ישראל הייתה תכנון וארגון המלחמה נגד המלריה, שבסיומה הודברה המחלה כליל לאחר מותו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 בספטמבר 2017	תיאור התמונה מועדון סיירה הוא ארגון איכות סביבה שורשי בארצות הברית. הוא נוסד ב-28 במאי 1892 בסן פרנסיסקו על ידי חוקר הטבע ואיש שימור הטבע והסביבה הסקוטי ג'ון מיור, שהיה לנשיא הראשון של הארגון. המועדון הוא אחד מארגוני השימור הגדולים ביותר בעולם, ועוסק כיום בשידול של פוליטיקאים לקידום מדיניות ירוקה. בין המטרות שמנסה המועדון לקדם: שימוש באנרגיה מתחדשת, מלחמה בהתחממות העולמית והפסקת השימוש בפחם. המועדון ידוע בכך שהוא תומך בפוליטיקאים הקרובים לדעותיו, ובמקרים רבים מבקשים מועמדים בבחירות המקומיות את תמיכתו במועמדותם. הוא תומך בדרך כלל במועמדים ליברליים בבחירות. למועדון סיירה מעל למיליון חברים בסניפים המפוזרים בכל רחבי ארצות הברית, ומועדון סיירה קנדה מסונף אליו. המועדון מאורגן הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית. המועדון מחולק לסניפים גדולים המייצגים שטחים גאוגרפיים גדולים, שבחלקם עשרות אלפי חברים. סניפים אלו מחולקים לקבוצות אזוריות, לקבוצות לנושאים מיוחדים, לוועדות ול"כוחות משימה". בעוד שפעילות רבה מתואמת ברמה המקומית, המועדון הוא ארגון מאוחד. החלטות שהתקבלו ברמה הארצית עדיפות על החלטות מקומיות. בנוסף לפעילות הפוליטית מארגן מועדון סיירה פעילויות נופש בטבע, והיה בעבר הארגון הבולט ביותר בתחום טיפוס הרים וטיפוס מצוקים בארצות הברית. חברי מועדון סיירה היו חלוצים בפיתוח "המערכת העשרונית של יוסמיטי" של טיפוס, והיו אחראים במידה רבה להתפתחות המוקדמת של טיפוס סלעים. חלק ניכר מפעילות זו התרחשה ברכס סיירה נבדה שעל שמו קרוי המועדון. מועדון סיירה אינו קובע תקנים לטיפוס הרים, אך הוא מארגן מדי פעם לחברים קורסים לאזורי טבע בראשיתיים, טיולים, ומבצעי טיפוס הרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 בספטמבר 2017	תיאור התמונה מועדון סיירה הוא ארגון איכות סביבה שורשי בארצות הברית. הוא נוסד ב-28 במאי 1892 בסן פרנסיסקו על ידי חוקר הטבע ואיש שימור הטבע והסביבה הסקוטי ג'ון מיור, שהיה לנשיא הראשון של הארגון. המועדון הוא אחד מארגוני השימור הגדולים ביותר בעולם, ועוסק כיום בשידול של פוליטיקאים לקידום מדיניות ירוקה. בין המטרות שמנסה המועדון לקדם: שימוש באנרגיה מתחדשת, מלחמה בהתחממות העולמית והפסקת השימוש בפחם. המועדון ידוע בכך שהוא תומך בפוליטיקאים הקרובים לדעותיו, ובמקרים רבים מבקשים מועמדים בבחירות המקומיות את תמיכתו במועמדותם. הוא תומך בדרך כלל במועמדים ליברליים בבחירות. למועדון סיירה מעל למיליון חברים בסניפים המפוזרים בכל רחבי ארצות הברית, ומועדון סיירה קנדה מסונף אליו. המועדון מאורגן הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית. המועדון מחולק לסניפים גדולים המייצגים שטחים גאוגרפיים גדולים, שבחלקם עשרות אלפי חברים. סניפים אלו מחולקים לקבוצות אזוריות, לקבוצות לנושאים מיוחדים, לוועדות ול"כוחות משימה". בעוד שפעילות רבה מתואמת ברמה המקומית, המועדון הוא ארגון מאוחד. החלטות שהתקבלו ברמה הארצית עדיפות על החלטות מקומיות. בנוסף לפעילות הפוליטית מארגן מועדון סיירה פעילויות נופש בטבע, והיה בעבר הארגון הבולט ביותר בתחום טיפוס הרים וטיפוס מצוקים בארצות הברית. חברי מועדון סיירה היו חלוצים בפיתוח "המערכת העשרונית של יוסמיטי" של טיפוס, והיו אחראים במידה רבה להתפתחות המוקדמת של טיפוס סלעים. חלק ניכר מפעילות זו התרחשה ברכס סיירה נבדה שעל שמו קרוי המועדון. מועדון סיירה אינו קובע תקנים לטיפוס הרים, אך הוא מארגן מדי פעם לחברים קורסים לאזורי טבע בראשיתיים, טיולים, ומבצעי טיפוס הרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 בספטמבר 2017	אשדוד היא עיר במחוז הדרום והשישית בישראל בגודל אוכלוסייתה. נוסדה כמועצה מקומית ב-1956 והוכרזה כעיר ב-1968. העיר שוכנת לחופו של הים התיכון, מדרום ליבנה, מצפון לאשקלון וממערב לגן יבנה. בשטחה זורם נחל לכיש. אשדוד קרויה על שם אחת מחמש ערי פלשתים ששכנו באזור. גם איסדוד – עיירה ערבית שהוקמה במאה השביעית, שכנה כ-3 ק"מ מדרום-מזרח למקום שבו הוקמה אשדוד "החדשה", וננטשה במהלך מלחמת העצמאות – נקראה על שם עיר פלשתית זו. עוד בראשית ימיה הייתה אשדוד עיר נמל, ואחד מסמליה המובהקים עד היום הוא נמל אשדוד, אחד משלושת נמלי המסחר של ישראל (יחד עם נמל חיפה ונמל אילת). אשדוד נבנתה על ידי עולים, וכבר מאז הקמתה היא עיר קולטת עלייה. העולים יצרו בעיר אינטגרציה חברתית, מבלי לאבד את הזהות המיוחדת של הקהילות מהן באו. אשדוד תוכננה בתכנון מוקדם ומחולקת לרבעי מגורים ולרבעים מעורבי שימושים, מה שתרם רבות להצלחתה ולהתפתחותה כעיר בישראל. העיר חברה בארגון פורום ה-15. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 בספטמבר 2017	אשדוד היא עיר במחוז הדרום והשישית בישראל בגודל אוכלוסייתה. נוסדה כמועצה מקומית ב-1956 והוכרזה כעיר ב-1968. העיר שוכנת לחופו של הים התיכון, מדרום ליבנה, מצפון לאשקלון וממערב לגן יבנה. בשטחה זורם נחל לכיש. אשדוד קרויה על שם אחת מחמש ערי פלשתים ששכנו באזור. גם איסדוד – עיירה ערבית שהוקמה במאה השביעית, שכנה כ-3 ק"מ מדרום-מזרח למקום שבו הוקמה אשדוד "החדשה", וננטשה במהלך מלחמת העצמאות – נקראה על שם עיר פלשתית זו. עוד בראשית ימיה הייתה אשדוד עיר נמל, ואחד מסמליה המובהקים עד היום הוא נמל אשדוד, אחד משלושת נמלי המסחר של ישראל (יחד עם נמל חיפה ונמל אילת). אשדוד נבנתה על ידי עולים, וכבר מאז הקמתה היא עיר קולטת עלייה. העולים יצרו בעיר אינטגרציה חברתית, מבלי לאבד את הזהות המיוחדת של הקהילות מהן באו. אשדוד תוכננה בתכנון מוקדם ומחולקת לרבעי מגורים ולרבעים מעורבי שימושים, מה שתרם רבות להצלחתה ולהתפתחותה כעיר בישראל. העיר חברה בארגון פורום ה-15. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 בספטמבר 2017	יצחק דוב בר לווינזון (ריב"ל), חלוץ תנועת ההשכלה היהודית בתחומי האימפריה הרוסית. ריב"ל, שבצעירותו ספג את ערכי תנועת ההשכלה מראשי המשכילים בגליציה, פעל להפצת רעיונות אלו בין היהודים בתחום המושב. בין חיבוריו הרבים, כמעט כולם בעברית: ספרי הסברה לשינוי הערכים בחברה היהודית המזרח-אירופית ("תעודה בישראל", "בית יהודה"); חיבורים להגנה על היהדות מן הנצרות ובפרט מן המיסיון הנוצרי ("זרובבל", "אפס דמים"); מחקרים בחכמת ישראל, בתולדות עם ישראל ובלשון העברית; וחיבורים סאטיריים אנטי-חסידיים ("עמק רפאים", "דברי צדיקים"). בחלק מפעולותיו שיתף פעולה עם פקידים בממשלתו של הצאר ניקולאי הראשון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 בספטמבר 2017	יצחק דוב בר לווינזון (ריב"ל), חלוץ תנועת ההשכלה היהודית בתחומי האימפריה הרוסית. ריב"ל, שבצעירותו ספג את ערכי תנועת ההשכלה מראשי המשכילים בגליציה, פעל להפצת רעיונות אלו בין היהודים בתחום המושב. בין חיבוריו הרבים, כמעט כולם בעברית: ספרי הסברה לשינוי הערכים בחברה היהודית המזרח-אירופית ("תעודה בישראל", "בית יהודה"); חיבורים להגנה על היהדות מן הנצרות ובפרט מן המיסיון הנוצרי ("זרובבל", "אפס דמים"); מחקרים בחכמת ישראל, בתולדות עם ישראל ובלשון העברית; וחיבורים סאטיריים אנטי-חסידיים ("עמק רפאים", "דברי צדיקים"). בחלק מפעולותיו שיתף פעולה עם פקידים בממשלתו של הצאר ניקולאי הראשון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה