ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/ינואר 2012
ינואר | ||
---|---|---|
1 בינואר 2012 |
האופרה הגרמנית הופיעה זמן קצר לאחר הולדת האופרה באיטליה. בשנת 1627 הלחין היינריך שיץ את המוזיקה לתרגום הגרמני ללברית של האופרה האיטלקית הראשונה "דפנה". במשך רוב המאה ה-17 והמאה ה-18 השתדלו כותבי האופרות הגרמניות, בלי הצלחה יתרה, להשתחרר מההשפעה האיטלקית, והמלחינים הגרמנים הטובים ביותר, כמו גאורג פרידריך הנדל וכריסטוף ויליבלד גלוק, העדיפו ליצור אופרות במסורת ה"אופרה סריה" האיטלקית. כמה מלחינים בתקופת הבארוק, כגון ריינהרדט קייזר, ניסו ליצור זרם אופראי גרמני נבדל שיתחרה בעליונות האיטלקית, אבל רק עם הופעתו של וולפגנג אמדאוס מוצרט החלה להסתמן מסורת בת-קיימא של אופרה רצינית בשפה הגרמנית. הוא נטל את הסוגה הפשוטה והעממית של הזינגשפיל והפך אותה לדבר מתוחכם ו"גבוה" יותר. לודוויג ואן בטהובן הלך בעקבותיו ב"פידליו", וקרל מריה פון ובר ביצירה "הקלע החופשי" ייסד צורת אופרה גרמנית ייחודית בהשפעת הרומנטיקה. את חידושיו של ובר נטל ריכרד וגנר, אחת הדמויות המשפיעות ביותר והשנויות במחלוקת בתולדות המוזיקה, לכיוונים חדשים ומהפכניים.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
2 בינואר 2012 |
האופרה הגרמנית הופיעה זמן קצר לאחר הולדת האופרה באיטליה. בשנת 1627 הלחין היינריך שיץ את המוזיקה לתרגום הגרמני ללברית של האופרה האיטלקית הראשונה "דפנה". במשך רוב המאה ה-17 והמאה ה-18 השתדלו כותבי האופרות הגרמניות, בלי הצלחה יתרה, להשתחרר מההשפעה האיטלקית, והמלחינים הגרמנים הטובים ביותר, כמו גאורג פרידריך הנדל וכריסטוף ויליבלד גלוק, העדיפו ליצור אופרות במסורת ה"אופרה סריה" האיטלקית. כמה מלחינים בתקופת הבארוק, כגון ריינהרדט קייזר, ניסו ליצור זרם אופראי גרמני נבדל שיתחרה בעליונות האיטלקית, אבל רק עם הופעתו של וולפגנג אמדאוס מוצרט החלה להסתמן מסורת בת-קיימא של אופרה רצינית בשפה הגרמנית. הוא נטל את הסוגה הפשוטה והעממית של הזינגשפיל והפך אותה לדבר מתוחכם ו"גבוה" יותר. לודוויג ואן בטהובן הלך בעקבותיו ב"פידליו", וקרל מריה פון ובר ביצירה "הקלע החופשי" ייסד צורת אופרה גרמנית ייחודית בהשפעת הרומנטיקה. את חידושיו של ובר נטל ריכרד וגנר, אחת הדמויות המשפיעות ביותר והשנויות במחלוקת בתולדות המוזיקה, לכיוונים חדשים ומהפכניים.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
3 בינואר 2012 |
ג'ון רולס (1921–2002) היה פילוסוף אמריקאי שעסק בהגות בעיקר בתחומי הפילוסופיה של המוסר ומדע המדינה מנקודת ראות ליברלית וקנטיאנית. הספר המזוהה ביותר עם הגותו של רולס הוא "תאוריה של צדק" שיצא לאור בשנת 1971. הספר, הנחשב לאחד הטקסטים החשובים בהגות במדע המדינה, החיה את הדיון בפילוסופיה הפוליטית, ושימש מוקד לדיון ער בעשורים שלאחר פרסומו. הספר מנסה לבסס תאוריה של "צדק כהוגנות" (Justice as Fairness), תאוריה שתשמש בסיס לחברה דמוקרטית וליברלית יציבה, ומתבססת על תשובתו של רולס לשאלה "לאיזו אמנה חברתית יגיעו אנשים רציונליים ואוטונומיים, הדנים בה מתוך אי ידיעה מהו מצבם בעולם האמיתי, כביכול מאחורי מסך של בערות (Veil of Ignorance)?". רולס נחשב לאחד מחשובי ההוגים הפוליטיים במאה ה-20. תורתו מהווה בסיס לדיונים פילוסופיים ונלמדת בהרחבה באוניברסיטאות. מאז שהעלה את טענותיו הראשוניות בספר "תאוריה של צדק" ב-1971, משמשת הגותו בסיס לדיון הפילוסופי בשאלות של צדק, זכויות, שוויון וחירות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
4 בינואר 2012 |
ג'ון רולס (1921–2002) היה פילוסוף אמריקאי שעסק בהגות בעיקר בתחומי הפילוסופיה של המוסר ומדע המדינה מנקודת ראות ליברלית וקנטיאנית. הספר המזוהה ביותר עם הגותו של רולס הוא "תאוריה של צדק" שיצא לאור בשנת 1971. הספר, הנחשב לאחד הטקסטים החשובים בהגות במדע המדינה, החיה את הדיון בפילוסופיה הפוליטית, ושימש מוקד לדיון ער בעשורים שלאחר פרסומו. הספר מנסה לבסס תאוריה של "צדק כהוגנות" (Justice as Fairness), תאוריה שתשמש בסיס לחברה דמוקרטית וליברלית יציבה, ומתבססת על תשובתו של רולס לשאלה "לאיזו אמנה חברתית יגיעו אנשים רציונליים ואוטונומיים, הדנים בה מתוך אי ידיעה מהו מצבם בעולם האמיתי, כביכול מאחורי מסך של בערות (Veil of Ignorance)?". רולס נחשב לאחד מחשובי ההוגים הפוליטיים במאה ה-20. תורתו מהווה בסיס לדיונים פילוסופיים ונלמדת בהרחבה באוניברסיטאות. מאז שהעלה את טענותיו הראשוניות בספר "תאוריה של צדק" ב-1971, משמשת הגותו בסיס לדיון הפילוסופי בשאלות של צדק, זכויות, שוויון וחירות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
5 בינואר 2012 |
לפי ארבע הבשורות בברית החדשה, צליבת ישו ומותו על הצלב, הם האירועים המסיימים את חייו הארציים לקראת קימתו לתחייה. הצליבה היא התרחשות מכוננת ובסיסית בתאולוגיה הנוצרית - מותו של ישו על הצלב מסיים את ייסוריו ("הפסיון"), ונחשב, יחד עם תחייתו, לשלב הכרחי בדרך לגאולת בני האדם. בשל חשיבותה העניקה הצליבה לנצרות את סמלה - הצלב. לפי המסורת הנוצרית התרחשה הצליבה בגבעת הגולגולתא, ששכנה בתקופת בית שני מחוץ לחומות ירושלים. בדרך כלל מזוהה מיקומה של הגבעה בכנסיית הקבר שברובע הנוצרי, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר בעולם. באשר לאמיתותו ההיסטורית של האירוע נחלקות הדעות. צליבה הייתה שיטה מקובלת להוצאה להורג בעת העתיקה, וסביר שצליבת ישו, כמו עצם קיומו, היא עובדה היסטורית. התומכים בכך מציינים כי ברי שהנוצרים המוקדמים לא בדו את האירוע, שכן באימפריה הרומית נלוו בושה ואות קלון להוצאה להורג בדרך זו. בנוסף, הרומאים נהגו לצלוב מורדים, ואשמתו של ישו הייתה בכך שטען לכאורה לתואר "מלך היהודים". מאידך, יש הסוברים כי אין די במקורות התיאוריים המעטים על מנת לבסס את האירוע כאמת היסטורית. לצד זאת, צליבה הייתה אירוע נפוץ במאה ה-1, ובאותה עת לא היה ייחוד שהצדיק דווקא את הנצחת צליבתו של ישו. עוד טוענים המפקפקים בהתרחשותה של צליבת ישו, כי הצלב הופיע כסמל דתי עוד לפני הופעת הנצרות, וכן כי האירוע לא זכה להנצחה פלסטית, אמנותית או אחרת, עד המאה ה-5. |
עריכה - תבנית - שיחה |
6 בינואר 2012 |
לפי ארבע הבשורות בברית החדשה, צליבת ישו ומותו על הצלב, הם האירועים המסיימים את חייו הארציים לקראת קימתו לתחייה. הצליבה היא התרחשות מכוננת ובסיסית בתאולוגיה הנוצרית - מותו של ישו על הצלב מסיים את ייסוריו ("הפסיון"), ונחשב, יחד עם תחייתו, לשלב הכרחי בדרך לגאולת בני האדם. בשל חשיבותה העניקה הצליבה לנצרות את סמלה - הצלב. לפי המסורת הנוצרית התרחשה הצליבה בגבעת הגולגולתא, ששכנה בתקופת בית שני מחוץ לחומות ירושלים. בדרך כלל מזוהה מיקומה של הגבעה בכנסיית הקבר שברובע הנוצרי, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר בעולם. באשר לאמיתותו ההיסטורית של האירוע נחלקות הדעות. צליבה הייתה שיטה מקובלת להוצאה להורג בעת העתיקה, וסביר שצליבת ישו, כמו עצם קיומו, היא עובדה היסטורית. התומכים בכך מציינים כי ברי שהנוצרים המוקדמים לא בדו את האירוע, שכן באימפריה הרומית נלוו בושה ואות קלון להוצאה להורג בדרך זו. בנוסף, הרומאים נהגו לצלוב מורדים, ואשמתו של ישו הייתה בכך שטען לכאורה לתואר "מלך היהודים". מאידך, יש הסוברים כי אין די במקורות התיאוריים המעטים על מנת לבסס את האירוע כאמת היסטורית. לצד זאת, צליבה הייתה אירוע נפוץ במאה ה-1, ובאותה עת לא היה ייחוד שהצדיק דווקא את הנצחת צליבתו של ישו. עוד טוענים המפקפקים בהתרחשותה של צליבת ישו, כי הצלב הופיע כסמל דתי עוד לפני הופעת הנצרות, וכן כי האירוע לא זכה להנצחה פלסטית, אמנותית או אחרת, עד המאה ה-5. |
עריכה - תבנית - שיחה |
7 בינואר 2012 |
הרופא וגרושתו הוא סיפור קצר בן 11 פרקים מאת ש"י עגנון, העוסק באהבתם של רופא ואחות יהודים, אהבה הנשלטת על ידי אובססיה של הרופא לפרט מסוים בעברה של האחות. הסיפור, שאותו מספר הרופא, מתרחש בווינה זמן לא רב לאחר מלחמת העולם הראשונה. לאחר שהוקסם מיופיהּ של האחות, דינה, הרופא מחזר אחריה, והם מתארסים. לאחר שהרופא חש שעצבות מסוימת מקננת בדינה, היא מגלה לו שקודם לפגישתם הייתה בקשר רומנטי עם אחר. הרופא מפתח אובססיה לגבי המאהב הקודם של דינה, ומחשבות על אותו אדם טורדות את הרופא בעומדו תחת החופה עם דינה, וגם בליל הכלולות. דינה ניסתה כמיטב יכולתה לשקם יחסיה עם הרופא, אך מחשבותיו האובססיביות לא הרפו ממנו. בסופו של דבר התגרשו השניים, והרופא מסיים את סיפורו: "אבל בלבי ידידי שמור חיוכה שבשפתיה ואותה תכלת שחורה שבעיניה כביום שראיתיה בראשונה. פעמים בלילה זוקף אני עצמי ממטתי כאותם חולים שטיפלה בהם ומושיט את שתי ידי וקורא אחות אחות בואי אצלי". ראשיתו של "הרופא וגרושתו" כחלק מהטיוטות של הרומן "אורח נטה ללון", אך הוא ראה אור בדפוס כסיפור עצמאי. לראשונה פורסם כסיפור עצמאי במאסף "בַּכּור" בשנת 1941, וב"כל כתבי עגנון" הוא נכלל בכרך "על כפות המנעול", שכותרת המשנה שלו היא "סיפורי אהבים". הסיפור הוא האחרון במקבץ הקרוי "סיפורים קטנים", שבו נכללים גם הסיפורים "אחות", "חופת דודים" ו"פנים אחרות". |
עריכה - תבנית - שיחה |
8 בינואר 2012 |
הרופא וגרושתו הוא סיפור קצר בן 11 פרקים מאת ש"י עגנון, העוסק באהבתם של רופא ואחות יהודים, אהבה הנשלטת על ידי אובססיה של הרופא לפרט מסוים בעברה של האחות. הסיפור, שאותו מספר הרופא, מתרחש בווינה זמן לא רב לאחר מלחמת העולם הראשונה. לאחר שהוקסם מיופיהּ של האחות, דינה, הרופא מחזר אחריה, והם מתארסים. לאחר שהרופא חש שעצבות מסוימת מקננת בדינה, היא מגלה לו שקודם לפגישתם הייתה בקשר רומנטי עם אחר. הרופא מפתח אובססיה לגבי המאהב הקודם של דינה, ומחשבות על אותו אדם טורדות את הרופא בעומדו תחת החופה עם דינה, וגם בליל הכלולות. דינה ניסתה כמיטב יכולתה לשקם יחסיה עם הרופא, אך מחשבותיו האובססיביות לא הרפו ממנו. בסופו של דבר התגרשו השניים, והרופא מסיים את סיפורו: "אבל בלבי ידידי שמור חיוכה שבשפתיה ואותה תכלת שחורה שבעיניה כביום שראיתיה בראשונה. פעמים בלילה זוקף אני עצמי ממטתי כאותם חולים שטיפלה בהם ומושיט את שתי ידי וקורא אחות אחות בואי אצלי". ראשיתו של "הרופא וגרושתו" כחלק מהטיוטות של הרומן "אורח נטה ללון", אך הוא ראה אור בדפוס כסיפור עצמאי. לראשונה פורסם כסיפור עצמאי במאסף "בַּכּור" בשנת 1941, וב"כל כתבי עגנון" הוא נכלל בכרך "על כפות המנעול", שכותרת המשנה שלו היא "סיפורי אהבים". הסיפור הוא האחרון במקבץ הקרוי "סיפורים קטנים", שבו נכללים גם הסיפורים "אחות", "חופת דודים" ו"פנים אחרות". |
עריכה - תבנית - שיחה |
9 בינואר 2012 |
דנטורציה (מילולית: שלילת המצב הטבעי) היא תהליך שבו משתנה המבנה המרחבי, הטבעי של מולקולה ביולוגית גדולה. המושג מתייחס בדרך כלל לחלבונים או לחומצות גרעין. דנטורציה נגרמת עקב שינוים בסביבה של המולקולה, כגון עלייה בטמפרטורה, שינוי ברמת ה-pH (חומציות או בסיסיות יתר), שינוי בריכוזי יונים, נוכחות של חומרים שונים וכדומה. בחלבונים, שינוי המבנה המרחבי פוגע בתפקוד החלבון ומוציא אותו מכלל פעולה. דנטורציה המתקיימת במלואה היא בלתי הפיכה בדרך כלל. אך אם הדנטורציה לא התרחשה במלואה, או שהתרחשה בתנאי מעבדה ייחודיים, גדל הסיכוי שבהסרת הגורמים לדנטורציה יתרחש התהליך ההפוך – רנטורציה, והחלבון ישוב לתפקד לאחר זמן מה. בחומצות גרעין, דנטורציה מתבטאת בהפרדה בין שני גדילי ה-DNA. היא מתרחשת דרך קבע בתא בתהליכי התעתוק וההכפלה של ה-DNA, ולה שימושים רבים במחקר הגנטי ובתעשייה. רנטורציה במקרה זה היא תהליך איחוים של שני הגדילים זה לזה, וגם היא נפוצה במחקר, בצמוד לדנטורציה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
10 בינואר 2012 |
מסילת אדיס אבבה-ג'יבוטי היא מסילת רכבת המוליכה מנמלה של העיר ג'יבוטי, בירת ג'יבוטי, אל תחנת הרכבת באדיס אבבה, בירת אתיופיה. אורכה של המסילה הוא 784 קילומטרים, אך כיום נמצא בשימוש רק הקטע בין דירה דאווה ונמל ג'יבוטי, שאורכו 311 קילומטרים. לאורך הקו הונחה מסילה בודדת שרוחבה 1,000 מילימטרים, והיא מטפסת מגובה של שישה מטרים מעל פני הים בג'יבוטי, עד לגובה של 2,370 מטרים באדיס אבבה. קו הרכבת נבנה בין השנים 1897-1917 בהון צרפתי, ונחנך ב-9 במאי 1917, במעמד קיסרית אתיופיה זאודיתו, שהשתתפה בנסיעת הרכבת הראשונה לג'יבוטי. קו זה הוא קו הרכבת היחיד באתיופיה, וחשיבותו העיקרית הוא בכך שבהיותה מדינה ללא מוצא לים, הוא מאפשר לה גישה אל הנמל הימי שלחופי מפרץ עדן. בנוסף, מאז ניתוק יחסי המסחר בין אתיופיה ואריתריאה ב-1998, חדלה אתיופיה מלהשתמש בנמליהן של מאסאווה ואסאב, והיא נסמכת רק על נמלה של ג'יבוטי. אף שהקו מתפקד כיום, הוא במצב מיושן ומדורדר ועתידו אינו ברור. |
עריכה - תבנית - שיחה |
11 בינואר 2012 |
מסילת אדיס אבבה-ג'יבוטי היא מסילת רכבת המוליכה מנמלה של העיר ג'יבוטי, בירת ג'יבוטי, אל תחנת הרכבת באדיס אבבה, בירת אתיופיה. אורכה של המסילה הוא 784 קילומטרים, אך כיום נמצא בשימוש רק הקטע בין דירה דאווה ונמל ג'יבוטי, שאורכו 311 קילומטרים. לאורך הקו הונחה מסילה בודדת שרוחבה 1,000 מילימטרים, והיא מטפסת מגובה של שישה מטרים מעל פני הים בג'יבוטי, עד לגובה של 2,370 מטרים באדיס אבבה. קו הרכבת נבנה בין השנים 1897-1917 בהון צרפתי, ונחנך ב-9 במאי 1917, במעמד קיסרית אתיופיה זאודיתו, שהשתתפה בנסיעת הרכבת הראשונה לג'יבוטי. קו זה הוא קו הרכבת היחיד באתיופיה, וחשיבותו העיקרית הוא בכך שבהיותה מדינה ללא מוצא לים, הוא מאפשר לה גישה אל הנמל הימי שלחופי מפרץ עדן. בנוסף, מאז ניתוק יחסי המסחר בין אתיופיה ואריתריאה ב-1998, חדלה אתיופיה מלהשתמש בנמליהן של מאסאווה ואסאב, והיא נסמכת רק על נמלה של ג'יבוטי. אף שהקו מתפקד כיום, הוא במצב מיושן ומדורדר ועתידו אינו ברור. |
עריכה - תבנית - שיחה |
12 בינואר 2012 |
במלחמת סיני נלחמה ישראל במצרים, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956. במהלך המלחמה כבשה ישראל את חצי האי סיני ולאחר סיומה פינתה אותו. המלחמה נוהלה בתיאום מדיני וצבאי עם בריטניה וצרפת. המבצע הבריטי-צרפתי כנגד מצרים שהוחל בביצועו במקביל למבצע קדש נקרא בשם מבצע מוסקטר. צבא הגנה לישראל בפיקוד ראש המטה הכללי משה דיין, זכה בניצחון רב רושם במלחמה זו. מלבד המהלכים המדיניים והצבאיים של המלחמה, הייתה לה, בזירת הפנים, השפעה מרוממת ומעודדת על העורף הישראלי ועל הציבור בישראל. ביטוי עז לתחושת הרווחה והשמחה שחש העם בישראל לאחר הסרת האיום המצרי ועל גודל ההישג הצבאי בא לביטוי בדבריו של דוד בן-גוריון באיגרת לחיילי חטיבה 9 ולמפקדיה, לרגל מסדר הניצחון של החטיבה שנערך בשארם א-שייח' ב-6 בנובמבר 1956:
|
עריכה - תבנית - שיחה |
13 בינואר 2012 |
במלחמת סיני נלחמה ישראל במצרים, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956. במהלך המלחמה כבשה ישראל את חצי האי סיני ולאחר סיומה פינתה אותו. המלחמה נוהלה בתיאום מדיני וצבאי עם בריטניה וצרפת. המבצע הבריטי-צרפתי כנגד מצרים שהוחל בביצועו במקביל למבצע קדש נקרא בשם מבצע מוסקטר. צבא הגנה לישראל בפיקוד ראש המטה הכללי משה דיין, זכה בניצחון רב רושם במלחמה זו. מלבד המהלכים המדיניים והצבאיים של המלחמה, הייתה לה, בזירת הפנים, השפעה מרוממת ומעודדת על העורף הישראלי ועל הציבור בישראל. ביטוי עז לתחושת הרווחה והשמחה שחש העם בישראל לאחר הסרת האיום המצרי ועל גודל ההישג הצבאי בא לביטוי בדבריו של דוד בן-גוריון באיגרת לחיילי חטיבה 9 ולמפקדיה, לרגל מסדר הניצחון של החטיבה שנערך בשארם א-שייח' ב-6 בנובמבר 1956:
|
עריכה - תבנית - שיחה |
14 בינואר 2012 |
"דלות החומר" הוא כינויו של סגנון אמנות ישראלי שהתקיים בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20. מאפייניו של סגנון זה כללו שימוש בחומרי יצירה "דלים", ברישול אמנותי, וביחס ביקורתי אל המציאות החברתית ואל המיתוסים של החברה הישראלית. בין האמנים המזוהים עם דלות החומר ניתן למנות את רפי לביא, יאיר גרבוז, מיכל נאמן, תמר גטר, יהודית לוין, נחום טבת, הנרי שלזניאק ואחרים. סגנון "דלות החומר" נולד מתוך מבט היסטורי–רטרוספקטיבי על האמנות הישראלית. שמו של הסגנון נבע מכותרת תערוכה בשם "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית", שאצרה שרה ברייטברג-סמל, ושהתקיימה במוזיאון תל אביב במרץ 1986. ברייטברג-סמל אצרה את התערוכה כסיכום וכהמשך של התערוכות "אמן–חברה–אמן" (1979) ו"רוח אחרת" (1981) במוזיאון. התזה שהציגה ביקשה להפריד בין האמנות המקומית לבין סגנון האמנות הבינלאומית של אותה עת, על ידי תיאור סוציולוגי–אסתטי של האמנים הישראלים ודרך התייחסותם אל מסורת האמנות האירופית.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
15 בינואר 2012 |
"דלות החומר" הוא כינויו של סגנון אמנות ישראלי שהתקיים בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20. מאפייניו של סגנון זה כללו שימוש בחומרי יצירה "דלים", ברישול אמנותי, וביחס ביקורתי אל המציאות החברתית ואל המיתוסים של החברה הישראלית. בין האמנים המזוהים עם דלות החומר ניתן למנות את רפי לביא, יאיר גרבוז, מיכל נאמן, תמר גטר, יהודית לוין, נחום טבת, הנרי שלזניאק ואחרים. סגנון "דלות החומר" נולד מתוך מבט היסטורי–רטרוספקטיבי על האמנות הישראלית. שמו של הסגנון נבע מכותרת תערוכה בשם "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית", שאצרה שרה ברייטברג-סמל, ושהתקיימה במוזיאון תל אביב במרץ 1986. ברייטברג-סמל אצרה את התערוכה כסיכום וכהמשך של התערוכות "אמן–חברה–אמן" (1979) ו"רוח אחרת" (1981) במוזיאון. התזה שהציגה ביקשה להפריד בין האמנות המקומית לבין סגנון האמנות הבינלאומית של אותה עת, על ידי תיאור סוציולוגי–אסתטי של האמנים הישראלים ודרך התייחסותם אל מסורת האמנות האירופית.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
16 בינואר 2012 |
מנחם בגין (16 באוגוסט 1913, ברסט ליטובסק – 9 במרץ 1992, תל אביב) היה ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, יו"ר תנועת החרות ומפלגת הליכוד, שר בממשלות ישראל, מפקד האצ"ל בתקופת המאבק במנדט הבריטי, חותם הסכם השלום עם מצרים וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1978. בגין החל את דרכו הפוליטית כמנהיג ציוני בתנועת בית"ר במזרח אירופה. במלחמת העולם השנייה נעצר על ידי המשטרה החשאית הסובייטית, הנ.ק.ו.ד.. בגין, שנשלח לגולאג, שוחרר יחד עם אזרחים פולנים נוספים והתגייס לצבא הפולני. בעת שירותו בצבא הפולני הגיע לארץ ישראל, ויצר קשרים עם אצ"ל. הוא הפך למפקד הארגון בסוף שנת 1943; בארבע השנים שבהן פיקד בגין על אצ"ל, ביצע הארגון קרוב ל-300 פעולות. לאחר פירוק אצ"ל בקיץ 1948, הקים בגין את תנועת החרות ובמשך שנים שימש מנהיגה הבלתי מעורער וכראש האופוזיציה. בגין התנגד חריפות להסכם השילומים של ישראל עם גרמניה, אך תמך בממשלה בעת מלחמות ישראל. הוא עלה לשלטון לאחר "המהפך" של 1977, חתם על הסכם השלום עם מצרים ועמד בראשות הממשלה בשנה הראשונה של מלחמת לבנון הראשונה. ב-1983 התפטר בגין מתפקידו והסתגר בביתו. עד יום מותו, סירב בגין לפרט את המניעים שגרמו לו לפרוש. |
עריכה - תבנית - שיחה |
17 בינואר 2012 |
מנחם בגין (16 באוגוסט 1913, ברסט ליטובסק – 9 במרץ 1992, תל אביב) היה ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, יו"ר תנועת החרות ומפלגת הליכוד, שר בממשלות ישראל, מפקד האצ"ל בתקופת המאבק במנדט הבריטי, חותם הסכם השלום עם מצרים וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1978. בגין החל את דרכו הפוליטית כמנהיג ציוני בתנועת בית"ר במזרח אירופה. במלחמת העולם השנייה נעצר על ידי המשטרה החשאית הסובייטית, הנ.ק.ו.ד.. בגין, שנשלח לגולאג, שוחרר יחד עם אזרחים פולנים נוספים והתגייס לצבא הפולני. בעת שירותו בצבא הפולני הגיע לארץ ישראל, ויצר קשרים עם אצ"ל. הוא הפך למפקד הארגון בסוף שנת 1943; בארבע השנים שבהן פיקד בגין על אצ"ל, ביצע הארגון קרוב ל-300 פעולות. לאחר פירוק אצ"ל בקיץ 1948, הקים בגין את תנועת החרות ובמשך שנים שימש מנהיגה הבלתי מעורער וכראש האופוזיציה. בגין התנגד חריפות להסכם השילומים של ישראל עם גרמניה, אך תמך בממשלה בעת מלחמות ישראל. הוא עלה לשלטון לאחר "המהפך" של 1977, חתם על הסכם השלום עם מצרים ועמד בראשות הממשלה בשנה הראשונה של מלחמת לבנון הראשונה. ב-1983 התפטר בגין מתפקידו והסתגר בביתו. עד יום מותו, סירב בגין לפרט את המניעים שגרמו לו לפרוש. |
עריכה - תבנית - שיחה |
18 בינואר 2012 |
הרפורמות הבורבוניות הוא הכינוי המקובל בהיסטוריוגרפיה לסדרת צעדים שנקט הכתר הספרדי תחת בית בורבון במרוצת המאה ה-18, במיוחד בשליש האחרון שלה תחת קרלוס השלישי, שנועדו להגביר את אחיזת הכתר באימפריה הספרדית ולהגדיל את הרווח המופק מהקולוניות, וזאת ברוח הנאורות שעלתה באותה העת באירופה כולה. תחילה יושמו הרפורמות בספרד עצמה, ומאוחר יותר ברחבי האימפריה, ונגעו בכל תחומי החיים. כך למשל, הקמת מיליציות, חיזוק הצי ושיפוץ מבצרים נועדו לשמור על ביטחון האימפריה כנגד מעצמות קולוניאליות אחרות בעולם החדש, ושינוי שיטת המיסוי וכינון סחר חופשי בתוך האימפריה נועדו להגדיל את הרווחים מהקולוניות. הרפורמות השפיעו עמוקות על החברה הקולוניאלית ותרמו לתחילת תהליך העצמאות של אמריקה הספרדית בראשית המאה ה-19. |
עריכה - תבנית - שיחה |
19 בינואר 2012 |
הרפורמות הבורבוניות הוא הכינוי המקובל בהיסטוריוגרפיה לסדרת צעדים שנקט הכתר הספרדי תחת בית בורבון במרוצת המאה ה-18, במיוחד בשליש האחרון שלה תחת קרלוס השלישי, שנועדו להגביר את אחיזת הכתר באימפריה הספרדית ולהגדיל את הרווח המופק מהקולוניות, וזאת ברוח הנאורות שעלתה באותה העת באירופה כולה. תחילה יושמו הרפורמות בספרד עצמה, ומאוחר יותר ברחבי האימפריה, ונגעו בכל תחומי החיים. כך למשל, הקמת מיליציות, חיזוק הצי ושיפוץ מבצרים נועדו לשמור על ביטחון האימפריה כנגד מעצמות קולוניאליות אחרות בעולם החדש, ושינוי שיטת המיסוי וכינון סחר חופשי בתוך האימפריה נועדו להגדיל את הרווחים מהקולוניות. הרפורמות השפיעו עמוקות על החברה הקולוניאלית ותרמו לתחילת תהליך העצמאות של אמריקה הספרדית בראשית המאה ה-19. |
עריכה - תבנית - שיחה |
20 בינואר 2012 |
ברמינגהאם היא העיר הגדולה ביותר באלבמה, ממדינות הדרום של ארצות הברית. העיר נקראה על שם העיר התעשייתית ברמינגהאם שבאנגליה ואכן הצדיקה את שמה בתרומתה הכלכלית והתעשייתית במאה התשע-עשרה ובמאה העשרים. אחד ממוצרי הייצור הבולטים בעיר הוא הפלדה, המופקת בה קרוב למאה וארבעים שנה ברציפות. מלבד זאת, התפרסמה העיר בשנות השישים, בעת שהתרחשו בה מאבקים סוערים לביטול ההפרדה הגזעית והאפליה כלפי השחורים בארצות הברית. כיום נחשבת העיר לבירתה התרבותית של אלבמה; מוסדות ההשכלה שבה הם אבן שואבת לאלפי סטודנטים, ואתרי התרבות והבילוי שבה מושכים תיירים ומבקרים רבים. בברמינגהאם מתגוררים כמה אלפי יהודים, הנמנים עם קהילות שונות ומגוונות. רוב יהודי העיר הם פרו-ציוניים ותומכים במדינת ישראל בכלל ובעיר ראש העין בפרט, עקב היותה עיר תאומה לברמינגהאם.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
21 בינואר 2012 |
ברמינגהאם היא העיר הגדולה ביותר באלבמה, ממדינות הדרום של ארצות הברית. העיר נקראה על שם העיר התעשייתית ברמינגהאם שבאנגליה ואכן הצדיקה את שמה בתרומתה הכלכלית והתעשייתית במאה התשע-עשרה ובמאה העשרים. אחד ממוצרי הייצור הבולטים בעיר הוא הפלדה, המופקת בה קרוב למאה וארבעים שנה ברציפות. מלבד זאת, התפרסמה העיר בשנות השישים, בעת שהתרחשו בה מאבקים סוערים לביטול ההפרדה הגזעית והאפליה כלפי השחורים בארצות הברית. כיום נחשבת העיר לבירתה התרבותית של אלבמה; מוסדות ההשכלה שבה הם אבן שואבת לאלפי סטודנטים, ואתרי התרבות והבילוי שבה מושכים תיירים ומבקרים רבים. בברמינגהאם מתגוררים כמה אלפי יהודים, הנמנים עם קהילות שונות ומגוונות. רוב יהודי העיר הם פרו-ציוניים ותומכים במדינת ישראל בכלל ובעיר ראש העין בפרט, עקב היותה עיר תאומה לברמינגהאם.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
22 בינואר 2012 |
החוק להגנת האומה היה חוק גזע אנטישמי, שהיה בתוקף בממלכת בולגריה מ-23 בינואר 1941 עד ביטולו ב-5 בספטמבר 1944. החוק דמה במתכונתו לחוקי נירנברג והגביל את זכויותיהם של יהודי בולגריה. הוא תאם את מדיניותו של בוריס השלישי, מלך בולגריה, שבאמצעות ממשלתו והעומד בראשה בוגדאן פילוב נקט צעדי התקרבות לגרמניה הנאצית, במטרה לזכות בתמיכתה ולהשיב למדינה את השטחים שנגרעו ממנה במסגרת חוזה ניי, שסיים את מלחמת העולם הראשונה. החוק אושר בפרלמנט הבולגרי ברוב גדול למרות מחאות רמות מצד חלקים באליטה האינטלקטואלית הבולגרית, ובמסגרתו הופסקה פעילותם של ארגונים יהודיים ועל בני הקהילה הוטלו מגבלות עיסוקים ותנועה, וכן נומרוס קלאוזוס במוסדות להשכלה גבוהה. רכוש רב הוחרם, כספים הופקדו בחשבונות בנק מוגבלים, בני הקהילה נשלחו לעבודות כפייה ובהמשך חויבו לענוד כוכב צהוב. רדיפת יהודי בולגריה הגיעה לשיאה בראשית מרץ 1943 עת גירשו הבולגרים לטרבלינקה את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה הווארדארית ופירוט. ניסיון גירושם של לפחות 6,365 מיהודי "בולגריה הישנה" נכשל בשל מאבק עיקש שניהלו בני הקהילה היהודית, תוך שהם מסתייעים בקומץ פוליטיקאים ובראשי הכנסייה. נטיית החזית המזרחית לרעת הגרמנים ומותו הפתאומי של המלך בוריס הובילו לשינוי מדיניותה של בולגריה כלפי יהודי הממלכה. ב-30 באוגוסט 1944 אישר הפרלמנט הבולגרי הצעת חוק שיזם ממשלו של איוון בגריאנוב במסגרתו בוטל רשמית החוק להגנת האומה, וב-5 בספטמבר פורסם הביטול ברשומות הממלכה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
23 בינואר 2012 |
החוק להגנת האומה היה חוק גזע אנטישמי, שהיה בתוקף בממלכת בולגריה מ-23 בינואר 1941 עד ביטולו ב-5 בספטמבר 1944. החוק דמה במתכונתו לחוקי נירנברג והגביל את זכויותיהם של יהודי בולגריה. הוא תאם את מדיניותו של בוריס השלישי, מלך בולגריה, שבאמצעות ממשלתו והעומד בראשה בוגדאן פילוב נקט צעדי התקרבות לגרמניה הנאצית, במטרה לזכות בתמיכתה ולהשיב למדינה את השטחים שנגרעו ממנה במסגרת חוזה ניי, שסיים את מלחמת העולם הראשונה. החוק אושר בפרלמנט הבולגרי ברוב גדול למרות מחאות רמות מצד חלקים באליטה האינטלקטואלית הבולגרית, ובמסגרתו הופסקה פעילותם של ארגונים יהודיים ועל בני הקהילה הוטלו מגבלות עיסוקים ותנועה, וכן נומרוס קלאוזוס במוסדות להשכלה גבוהה. רכוש רב הוחרם, כספים הופקדו בחשבונות בנק מוגבלים, בני הקהילה נשלחו לעבודות כפייה ובהמשך חויבו לענוד כוכב צהוב. רדיפת יהודי בולגריה הגיעה לשיאה בראשית מרץ 1943 עת גירשו הבולגרים לטרבלינקה את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה הווארדארית ופירוט. ניסיון גירושם של לפחות 6,365 מיהודי "בולגריה הישנה" נכשל בשל מאבק עיקש שניהלו בני הקהילה היהודית, תוך שהם מסתייעים בקומץ פוליטיקאים ובראשי הכנסייה. נטיית החזית המזרחית לרעת הגרמנים ומותו הפתאומי של המלך בוריס הובילו לשינוי מדיניותה של בולגריה כלפי יהודי הממלכה. ב-30 באוגוסט 1944 אישר הפרלמנט הבולגרי הצעת חוק שיזם ממשלו של איוון בגריאנוב במסגרתו בוטל רשמית החוק להגנת האומה, וב-5 בספטמבר פורסם הביטול ברשומות הממלכה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
24 בינואר 2012 |
דוב קוטב הוא דוב שתפוצתו מוגבלת לאזור הארקטי. יחד עם דובי הקוֹדיאָק, דובי הקוטב הם הטורפים היבשתיים הגדולים ביותר בעולם – הזכרים הבוגרים שוקלים בין 300 ל-900 קילוגרמים, והנקבות כחצי ממשקל הזכרים. פרוותם חלולה ושקופה למחצה, אולם לצופה מרחוק היא נראית בצבע לבן או בז', ולכן היא מספקת לדובים הסוואה. עורם של דובי הקוטב שחור. שכבת השומן והפרווה שלהם מגנות עליהם מפני הקור הכבד השורר באזורי המחיה שלהם. זנבם הקצר ואוזניהם הקטנות מצמצמים את איבוד החום לסביבה. מבנה גופם וראשם הקטן מותאמים לשחייה חלקה במים. דוב הקוטב הוא יונק ימי מימי-למחצה, והוא הסתגל למחיה בכמה סביבות חיים: יבשה, ים וקרח. באזורי מחייתו הוא נחשב לטורף-על. הוא אוכל-כול, הניזון בעיקר מכלבי ים, מניבתנים ומלווייתנאים אולם יאכל כל מה שיעלה בידו. מצב שימורו של דוב הקוטב מוגדר "פגיע", כלומר הוא נמצא בסיכון. זואולוגים מאמינים כי ההתכה הצפויה של הקרחונים ושל ימות הקרח בשל ההתחממות העולמית תביא לצמצום אוכלוסיות דובי הקוטב לכדי שליש מגודלן הנוכחי עד אמצע המאה ה-21. מחקרים מקומיים ארוכי-טווח מראים כי רוב תת-האוכלוסיות של דובי הקוטב נמצא בתהליך הצטמצמות, אף כי ניכרת גם עלייה במספרם בכמה מקומות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
25 בינואר 2012 |
דוב קוטב הוא דוב שתפוצתו מוגבלת לאזור הארקטי. יחד עם דובי הקוֹדיאָק, דובי הקוטב הם הטורפים היבשתיים הגדולים ביותר בעולם – הזכרים הבוגרים שוקלים בין 300 ל-900 קילוגרמים, והנקבות כחצי ממשקל הזכרים. פרוותם חלולה ושקופה למחצה, אולם לצופה מרחוק היא נראית בצבע לבן או בז', ולכן היא מספקת לדובים הסוואה. עורם של דובי הקוטב שחור. שכבת השומן והפרווה שלהם מגנות עליהם מפני הקור הכבד השורר באזורי המחיה שלהם. זנבם הקצר ואוזניהם הקטנות מצמצמים את איבוד החום לסביבה. מבנה גופם וראשם הקטן מותאמים לשחייה חלקה במים. דוב הקוטב הוא יונק ימי מימי-למחצה, והוא הסתגל למחיה בכמה סביבות חיים: יבשה, ים וקרח. באזורי מחייתו הוא נחשב לטורף-על. הוא אוכל-כול, הניזון בעיקר מכלבי ים, מניבתנים ומלווייתנאים אולם יאכל כל מה שיעלה בידו. מצב שימורו של דוב הקוטב מוגדר "פגיע", כלומר הוא נמצא בסיכון. זואולוגים מאמינים כי ההתכה הצפויה של הקרחונים ושל ימות הקרח בשל ההתחממות העולמית תביא לצמצום אוכלוסיות דובי הקוטב לכדי שליש מגודלן הנוכחי עד אמצע המאה ה-21. מחקרים מקומיים ארוכי-טווח מראים כי רוב תת-האוכלוסיות של דובי הקוטב נמצא בתהליך הצטמצמות, אף כי ניכרת גם עלייה במספרם בכמה מקומות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
26 בינואר 2012 |
אנה פרנק (2 ביוני 1929 – 31 במרץ 1945) הייתה נערה יהודייה ילידת גרמניה, שהתגוררה בהולנד. התפרסמה בחיבורו של יומן אישי במהלך השואה, אשר יצא לאור לאחר מלחמת העולם השנייה וחשף בפני קוראים רבים בעשורים שלאחר מכן את הממד האנושי של קורבנות התקופה. הסופר היהודי פרימו לוי העיר על היומן: "אנה פרנק אחת מרגשת אותנו יותר מאין ספור אחרים, שסבלו כמוה אך פניהם נותרו בחשיכה. ייתכן ועדיף כך; אם היינו יכולים להכיל את כל הסבל של כל אותם אנשים לא היינו יכולים לחיות". היומן שחיברה יצא לאור כספר וזכה לפופולריות רבה ולתרגומים לעשרות שפות. את ההקדמה למהדורה האמריקאית הראשונה של הספר כתבה אלינור רוזוולט, וציינה כי היומן "נכתב על ידי נערה צעירה שאיננה מפחדת מהאמת. זהו אחד הספרים החכמים והמרגשים ביותר שקראתי על המלחמה ועל השפעתה על בני אנוש". לאחר פרסום היומן הפך אוטו פרנק לשומר מורשת בתו אנה, והוא המשיך בפעילות זו עד ליום מותו. הבניין שבו התחבאה המשפחה הפך לאתר הנצחה ומוזיאון בשם "בית אנה פרנק". המוזיאון היה למוקד משיכה עיקרי לתיירים המבקרים באמסטרדם, ותערוכות מטעמו נודדות ברחבי העולם. קרן הצדקה של אנה פרנק, שמקום מושבה הוא בזל, מגייסת כסף למטרות שונות, בין היתר למען חסידי אומות העולם ולמען פרויקטים חינוכיים המכוונים נגד גזענות, המתקיימים בין השאר בגרמניה, בהודו, בשווייץ, בבריטניה ובארצות הברית. |
עריכה - תבנית - שיחה |
27 בינואר 2012 |
אנה פרנק (2 ביוני 1929 – 31 במרץ 1945) הייתה נערה יהודייה ילידת גרמניה, שהתגוררה בהולנד. התפרסמה בחיבורו של יומן אישי במהלך השואה, אשר יצא לאור לאחר מלחמת העולם השנייה וחשף בפני קוראים רבים בעשורים שלאחר מכן את הממד האנושי של קורבנות התקופה. הסופר היהודי פרימו לוי העיר על היומן: "אנה פרנק אחת מרגשת אותנו יותר מאין ספור אחרים, שסבלו כמוה אך פניהם נותרו בחשיכה. ייתכן ועדיף כך; אם היינו יכולים להכיל את כל הסבל של כל אותם אנשים לא היינו יכולים לחיות". היומן שחיברה יצא לאור כספר וזכה לפופולריות רבה ולתרגומים לעשרות שפות. את ההקדמה למהדורה האמריקאית הראשונה של הספר כתבה אלינור רוזוולט, וציינה כי היומן "נכתב על ידי נערה צעירה שאיננה מפחדת מהאמת. זהו אחד הספרים החכמים והמרגשים ביותר שקראתי על המלחמה ועל השפעתה על בני אנוש". לאחר פרסום היומן הפך אוטו פרנק לשומר מורשת בתו אנה, והוא המשיך בפעילות זו עד ליום מותו. הבניין שבו התחבאה המשפחה הפך לאתר הנצחה ומוזיאון בשם "בית אנה פרנק". המוזיאון היה למוקד משיכה עיקרי לתיירים המבקרים באמסטרדם, ותערוכות מטעמו נודדות ברחבי העולם. קרן הצדקה של אנה פרנק, שמקום מושבה הוא בזל, מגייסת כסף למטרות שונות, בין היתר למען חסידי אומות העולם ולמען פרויקטים חינוכיים המכוונים נגד גזענות, המתקיימים בין השאר בגרמניה, בהודו, בשווייץ, בבריטניה ובארצות הברית. |
עריכה - תבנית - שיחה |
28 בינואר 2012 |
אלפנט הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 2003, שכתב וביים גאס ואן סנט. הסרט עוקב אחר אירועי הירי המתרחשים בבית ספר תיכון הנמצא בפרוורי פורטלנד שבאורגון, ועלילתו מתארת באופן לא-ליניארי את יום הטבח מנקודת מבטן של הדמויות השונות במקביל. הסרט מבוסס בחלקו על אירוע הטבח בתיכון קולומביין, שהתרחש בארצות הברית בשנת 1999, ובצאתו לאקרנים בארצות הברית עורר מחלוקת, בין היתר כיוון שהיה הסרט העלילתי הראשון שעסק בנושא ושזכה לחשיפה בקנה מידה נרחב. הסרט הוא השני בסדרת סרטי "טרילוגיית המוות" של ואן סנט, שמבוססים כולם על מקרי מוות שאירעו במציאות. הסרט זכה לתשבחות המבקרים, והוענק לו פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן בשנת 2003. "אלפנט" ידוע בסגנונו האמנותי המיוחד, המאופיין במינימליזם, הן חזותי והן תוכני. בסרט כמעט שאין דיאלוגים משמעותיים ונעימות פסקול, הוא מאופיין בסצנות ובשוטים ארוכים במיוחד והצילום מאופיין בתנועות דולי איטיות. הסרט הוא דל-תקציב (תקציבו היה 3 מיליון דולר) ומשתתפים בו בעיקר שחקנים לא-מקצועיים, שהיו תלמידי תיכון בעת הצילומים.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
29 בינואר 2012 |
אלפנט הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 2003, שכתב וביים גאס ואן סנט. הסרט עוקב אחר אירועי הירי המתרחשים בבית ספר תיכון הנמצא בפרוורי פורטלנד שבאורגון, ועלילתו מתארת באופן לא-ליניארי את יום הטבח מנקודת מבטן של הדמויות השונות במקביל. הסרט מבוסס בחלקו על אירוע הטבח בתיכון קולומביין, שהתרחש בארצות הברית בשנת 1999, ובצאתו לאקרנים בארצות הברית עורר מחלוקת, בין היתר כיוון שהיה הסרט העלילתי הראשון שעסק בנושא ושזכה לחשיפה בקנה מידה נרחב. הסרט הוא השני בסדרת סרטי "טרילוגיית המוות" של ואן סנט, שמבוססים כולם על מקרי מוות שאירעו במציאות. הסרט זכה לתשבחות המבקרים, והוענק לו פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן בשנת 2003. "אלפנט" ידוע בסגנונו האמנותי המיוחד, המאופיין במינימליזם, הן חזותי והן תוכני. בסרט כמעט שאין דיאלוגים משמעותיים ונעימות פסקול, הוא מאופיין בסצנות ובשוטים ארוכים במיוחד והצילום מאופיין בתנועות דולי איטיות. הסרט הוא דל-תקציב (תקציבו היה 3 מיליון דולר) ומשתתפים בו בעיקר שחקנים לא-מקצועיים, שהיו תלמידי תיכון בעת הצילומים.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
30 בינואר 2012 |
לווייתנאים הם סדרה של יונקים ימיים. במשך מיליוני שנים הסתגלו הלווייתנאים יותר מכל יונק אחר לחיים במים. הסדרה כוללת בסביבות 90 מינים המחולקים לשתי תת-סדרות: לווייתני מזיפות ולווייתני שיניים (ובהם גם דולפינים). במרבית המקרים לווייתני המזיפות גדולים באופן משמעותי מלווייתני השיניים, הקטנים והמהירים יותר, וכמה מלווייתני המזיפות הם מבעלי-החיים הגדולים ביותר בעולם. לווייתני השיניים מתאפיינים בשיניים חדות, והם ציידים מהירים שניזונים מדגים ומיצורים ימיים אחרים. לעומתם, לווייתני המזיפות הם חסרי שיניים ובמקום זאת יש להם מזיפות ארוכות דמויות מסננת, שבעזרתן הם מסננים פלנקטון מהמים. מאפייניהם של הלווייתנאים הביאו לכך שהם תפסו מקום מרכזי בתרבות האנושית במשך זמן רב. מקומם לא נפקד גם בציד האנושי, ולאור סכנות מודרניות חדשות הם נמצאים בלב מאבק שימור ייחודי.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
31 בינואר 2012 |
לווייתנאים הם סדרה של יונקים ימיים. במשך מיליוני שנים הסתגלו הלווייתנאים יותר מכל יונק אחר לחיים במים. הסדרה כוללת בסביבות 90 מינים המחולקים לשתי תת-סדרות: לווייתני מזיפות ולווייתני שיניים (ובהם גם דולפינים). במרבית המקרים לווייתני המזיפות גדולים באופן משמעותי מלווייתני השיניים, הקטנים והמהירים יותר, וכמה מלווייתני המזיפות הם מבעלי-החיים הגדולים ביותר בעולם. לווייתני השיניים מתאפיינים בשיניים חדות, והם ציידים מהירים שניזונים מדגים ומיצורים ימיים אחרים. לעומתם, לווייתני המזיפות הם חסרי שיניים ובמקום זאת יש להם מזיפות ארוכות דמויות מסננת, שבעזרתן הם מסננים פלנקטון מהמים. מאפייניהם של הלווייתנאים הביאו לכך שהם תפסו מקום מרכזי בתרבות האנושית במשך זמן רב. מקומם לא נפקד גם בציד האנושי, ולאור סכנות מודרניות חדשות הם נמצאים בלב מאבק שימור ייחודי.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
ערכים מומלצים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|