ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/מרץ 2018

מרץ
1 במרץ 2018	אנדרטת "האריה השואג" (1928-1934) מאת אברהם מלינקוב. פיסול ישראלי הוא שם כולל ליצירות פיסול שנוצרו בארץ ישראל החל משנת 1906, שנת ייסוד "בצלאל". תהליך התגבשותו של הפיסול הישראלי לווה בהשפעה מתמדת של האמנות הבינלאומית. בראשית ימיה של האמנות הישראלית עלו לארץ ישראל מרבית הפסלים המרכזיים, ואמנותם היוותה סינתזה של השפעת הפיסול האירופי עם האופן שבו עוצבה התודעה הלאומית והאמנותית בארץ ישראל ואחר כך במדינת ישראל. השאיפה ליצירת סגנון פיסול מקומי מובהק החלה להתפתח בסוף שנות השלושים של המאה ה-20, עם יצירת הפיסול ה"כנעני", בו שולבה השפעת האמנות האירופית עם מוטיבים הלקוחים מאמנות המזרח ובעיקר ממסופוטמיה. מוטיבים אלו נוסחו במונחים לאומיים, וביקשו להציג את הקשר שבין הציונות לבין אדמת המולדת. למרות שאיפתו של הפיסול המופשט של תנועת "אופקים חדשים", שצמח בישראל במחצית המאה, להציג פיסול בעל שפה אוניברסלית, הכילה אמנותם מאפיינים רבים של התפיסה ה"כנענית" הקודמת. במהלך שנות השבעים חדרו לפיסול ולאמנות הישראלית צורות ביטוי חדשות בהשפעת האמנות המושגית הבינלאומית. טכניקות אלו שינו באופן מהותי את הגדרתו של הפיסול. בנוסף, איפשרו טכניקות אלה גם ביטויי מחאה פוליטיים וחברתיים, שהוצנעו עד אז בפיסול הישראלי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 במרץ 2018	אנדרטת "האריה השואג" (1928-1934) מאת אברהם מלינקוב. פיסול ישראלי הוא שם כולל ליצירות פיסול שנוצרו בארץ ישראל החל משנת 1906, שנת ייסוד "בצלאל". תהליך התגבשותו של הפיסול הישראלי לווה בהשפעה מתמדת של האמנות הבינלאומית. בראשית ימיה של האמנות הישראלית עלו לארץ ישראל מרבית הפסלים המרכזיים, ואמנותם היוותה סינתזה של השפעת הפיסול האירופי עם האופן שבו עוצבה התודעה הלאומית והאמנותית בארץ ישראל ואחר כך במדינת ישראל. השאיפה ליצירת סגנון פיסול מקומי מובהק החלה להתפתח בסוף שנות השלושים של המאה ה-20, עם יצירת הפיסול ה"כנעני", בו שולבה השפעת האמנות האירופית עם מוטיבים הלקוחים מאמנות המזרח ובעיקר ממסופוטמיה. מוטיבים אלו נוסחו במונחים לאומיים, וביקשו להציג את הקשר שבין הציונות לבין אדמת המולדת. למרות שאיפתו של הפיסול המופשט של תנועת "אופקים חדשים", שצמח בישראל במחצית המאה, להציג פיסול בעל שפה אוניברסלית, הכילה אמנותם מאפיינים רבים של התפיסה ה"כנענית" הקודמת. במהלך שנות השבעים חדרו לפיסול ולאמנות הישראלית צורות ביטוי חדשות בהשפעת האמנות המושגית הבינלאומית. טכניקות אלו שינו באופן מהותי את הגדרתו של הפיסול. בנוסף, איפשרו טכניקות אלה גם ביטויי מחאה פוליטיים וחברתיים, שהוצנעו עד אז בפיסול הישראלי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 במרץ 2018	הסימפוניה השנייה בדו מינור של גוסטב מאהלר, המכונה "התחייה", נכתבה בין 1888 ל-1894 ובוצעה לראשונה ב-1895. מלבד הסימפוניה השמינית, הייתה זו היצירה הפופולרית והמצליחה ביותר של מאהלר בתקופת חייו. אורך היצירה בין 80 ל-90 דקות. הסימפוניה השנייה כתובה בסגנונו האופייני, הקל לזיהוי, של מאהלר, הן במבנה והן בתזמור. יש בה פאתוס והומור, לגלוג וייאוש, נעימת מחול קלילה וכמיהה לירית, השלמה ותקווה לחיי נצח. הרכב התזמורת גדול מן הרגיל וכולל כלי נשיפה וכלי הקשה מעבר למקובל, נוסף לנבלים ולעוגב, ומאהלר אף מרחיב את תחום התזמורת ומציב קבוצות נגנים גם מאחורי הקלעים. מאהלר בנה את הסימפוניה בהדרגה, תחילה כפואמה סימפונית בת פרק אחד, ובהמשך צירף אליו עוד שלושה פרקים. רק ב-1894, בעת הלווייתו של הנס פון בילוב, באה לו ההשראה לכתיבת הפרק האחרון, הכוראלי, בהשפעת "התחייה", פואמה של פרידריך גוטליב קלופשטוק. מאהלר הוסיף טקסט משלו לפואמה המקורית, ופסקת המפתח שלו הייתה: על כנפיים שעמלתי להשיגן אמריא אל על, חותר אל אהבה יוקדת, אל אור, שלא שזפה עוד עין! מות אמות כדי לחיות! לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 במרץ 2018	הסימפוניה השנייה בדו מינור של גוסטב מאהלר, המכונה "התחייה", נכתבה בין 1888 ל-1894 ובוצעה לראשונה ב-1895. מלבד הסימפוניה השמינית, הייתה זו היצירה הפופולרית והמצליחה ביותר של מאהלר בתקופת חייו. אורך היצירה בין 80 ל-90 דקות. הסימפוניה השנייה כתובה בסגנונו האופייני, הקל לזיהוי, של מאהלר, הן במבנה והן בתזמור. יש בה פאתוס והומור, לגלוג וייאוש, נעימת מחול קלילה וכמיהה לירית, השלמה ותקווה לחיי נצח. הרכב התזמורת גדול מן הרגיל וכולל כלי נשיפה וכלי הקשה מעבר למקובל, נוסף לנבלים ולעוגב, ומאהלר אף מרחיב את תחום התזמורת ומציב קבוצות נגנים גם מאחורי הקלעים. מאהלר בנה את הסימפוניה בהדרגה, תחילה כפואמה סימפונית בת פרק אחד, ובהמשך צירף אליו עוד שלושה פרקים. רק ב-1894, בעת הלווייתו של הנס פון בילוב, באה לו ההשראה לכתיבת הפרק האחרון, הכוראלי, בהשפעת "התחייה", פואמה של פרידריך גוטליב קלופשטוק. מאהלר הוסיף טקסט משלו לפואמה המקורית, ופסקת המפתח שלו הייתה: על כנפיים שעמלתי להשיגן אמריא אל על, חותר אל אהבה יוקדת, אל אור, שלא שזפה עוד עין! מות אמות כדי לחיות! לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 במרץ 2018	שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו הוא סיפור קצר, בן 39 פרקים, מאת ש"י עגנון, שהתפרסם לראשונה ב"לוח הארץ" לשנת תש"ז ולאחר מכן נכלל בקובץ סיפוריו "סמוך ונראה" שהופיע בהוצאת שוקן (תשי"א–1950). העלילה, הנפרשׂת על פני יותר משלושים שנה, עוסקת בשני תלמידי חכמים, האחד בן עניים והאחר בן עשירים מיוחס. בעת דיון הלכתי הלבין העשיר את פני חברו ברבים, והעלבון הביא לשנאתו של העני, שלא חלפה במשך כל חייו, חרף הנזק שגרמה לו ולמשפחתו, וחרף ניסיונות הפיוס של המעליב. העימות המר העכיר גם את חייו של העשיר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 במרץ 2018	שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו הוא סיפור קצר, בן 39 פרקים, מאת ש"י עגנון, שהתפרסם לראשונה ב"לוח הארץ" לשנת תש"ז ולאחר מכן נכלל בקובץ סיפוריו "סמוך ונראה" שהופיע בהוצאת שוקן (תשי"א–1950). העלילה, הנפרשׂת על פני יותר משלושים שנה, עוסקת בשני תלמידי חכמים, האחד בן עניים והאחר בן עשירים מיוחס. בעת דיון הלכתי הלבין העשיר את פני חברו ברבים, והעלבון הביא לשנאתו של העני, שלא חלפה במשך כל חייו, חרף הנזק שגרמה לו ולמשפחתו, וחרף ניסיונות הפיוס של המעליב. העימות המר העכיר גם את חייו של העשיר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 במרץ 2018	מגדל המים החדש כפר סבא היא עיר במחוז המרכז בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1963. כפר סבא מוזכרת לראשונה בכתבי יוסף בן מתתיהו בתיאור מלחמותיו של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. עדות לקיומו של יישוב יהודי בכפר סבא מאות שנים אחר כך, במאות ה־7 עד ה־9 לספירה יש מפסיפס שנחשף בבית הכנסת בתל רחוב שמדרום לבית שאן. בקטע המתאר קיום הלכות נזכר היישוב "כפר סבה" כאחד היישובים היהודיים בשרון. כיום מזהים את מיקום כפר־סבא של תקופת בית שני עם היישוב הערבי באותו שם שקם כנראה במאה ה-10 – באזור שיכון קפלן של היום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 במרץ 2018	מגדל המים החדש כפר סבא היא עיר במחוז המרכז בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1963. כפר סבא מוזכרת לראשונה בכתבי יוסף בן מתתיהו בתיאור מלחמותיו של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. עדות לקיומו של יישוב יהודי בכפר סבא מאות שנים אחר כך, במאות ה־7 עד ה־9 לספירה יש מפסיפס שנחשף בבית הכנסת בתל רחוב שמדרום לבית שאן. בקטע המתאר קיום הלכות נזכר היישוב "כפר סבה" כאחד היישובים היהודיים בשרון. כיום מזהים את מיקום כפר־סבא של תקופת בית שני עם היישוב הערבי באותו שם שקם כנראה במאה ה-10 – באזור שיכון קפלן של היום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 במרץ 2018	מנזר אספיגמנו בחצי האי אתוס הר אתוס הוא שמו של הר וחצי אי במקדוניה שבצפון יוון. במפת המחוזות המנהליים של יוון הוא קרוי "מדינת המנזרים האוטונומית של ההר הקדוש", ובעת העתיקה נקרא המקום בשם "אקטי". בהר אתוס, שהוכרז כאתר מורשת עולמית, נמצאים 20 מנזרים יווניים אורתודוקסיים והוא מהווה מדינת מנזרים אוטונומית ששטחה 335.63 קמ"ר. למרות שמה הרשמי, המדינה הנזירית בהר אתוס איננה מדינה במובן המקובל של המושג, אלא יחידה שלטונית אוטונומית בחצי האי, וככזו היא הישות הנזירית העתיקה ביותר הקיימת כיום. בירתה של מדינת המנזרים היא העיר קָארְיֶיס. מבחינה כנסייתית-מנהלתית ורוחנית, כפוף הר אתוס לסמכותו הישירה של פטריארך קונסטנטינופול. בשנת 2001 עמד מספר תושבי הר אתוס על 2,262 נפש. אחד המאפיינים הידועים ביותר של המדינה הנזירית בהר אתוס הוא שהכניסה אליה אסורה לנשים ולכל בעל חיים ממין נקבה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 במרץ 2018	מנזר אספיגמנו בחצי האי אתוס הר אתוס הוא שמו של הר וחצי אי במקדוניה שבצפון יוון. במפת המחוזות המנהליים של יוון הוא קרוי "מדינת המנזרים האוטונומית של ההר הקדוש", ובעת העתיקה נקרא המקום בשם "אקטי". בהר אתוס, שהוכרז כאתר מורשת עולמית, נמצאים 20 מנזרים יווניים אורתודוקסיים והוא מהווה מדינת מנזרים אוטונומית ששטחה 335.63 קמ"ר. למרות שמה הרשמי, המדינה הנזירית בהר אתוס איננה מדינה במובן המקובל של המושג, אלא יחידה שלטונית אוטונומית בחצי האי, וככזו היא הישות הנזירית העתיקה ביותר הקיימת כיום. בירתה של מדינת המנזרים היא העיר קָארְיֶיס. מבחינה כנסייתית-מנהלתית ורוחנית, כפוף הר אתוס לסמכותו הישירה של פטריארך קונסטנטינופול. בשנת 2001 עמד מספר תושבי הר אתוס על 2,262 נפש. אחד המאפיינים הידועים ביותר של המדינה הנזירית בהר אתוס הוא שהכניסה אליה אסורה לנשים ולכל בעל חיים ממין נקבה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 במרץ 2018	פצצה על טנק הוא סרט פולחן מסוגת מדע בדיוני, פעולה וקומדיה שיצא בשנת 1995, בבימויה של רייצ'ל טלליי. הסרט מבוסס על סדרת הקומיקס הבריטית הפוסט-אפוקליפטית "נערת הטנק" של אלן מרטין וג'יימי היולט שפורסמה במקור במגזין "דדליין". בסרט מככבים לורי פטי, נעמי ווטס, Ice-T ומלקולם מקדואל. העלילה מתרחשת באוסטרליה, שנים לאחר אסון מסיבי, שהשאיר את הארץ במצב של הרס ובצורת. נערת הטנק (פטי), נערת הסילון (ווטס) וחיילי-על מהונדסים גנטית שנקראים "Rippers" (המרטשים) נלחמים בחברת "מים וחשמל", תאגיד דכאני בראשות קסלי (מקדואל). לאחר שקראה מהדורה של הקומיקס אותו קיבלה במתנה, טלליי פנתה למו"ל כדי לקבל אישור לעבדו לקולנוע. היא בחרה בקתרין הארדוויק כמעצבת האמנותית, ועבדה באופן הדוק עם המחברים מרטין והיולט במהלך עשיית הסרט. הסרט צולם בעיקר בווייט סאנדס שבניו מקסיקו, ובטוסון שבאריזונה. פסקול הסרט, אשר זכה לשבחים, הורכב על ידי קורטני לאב. מבחינה כלכלית הסרט כשל, והחזיר בקופות רק כ-6 מיליון דולר מתוך עלות של 25 מיליון דולר. הביקורות היו בינוניות עד גרועות, ומרטין והיוליט העידו על חוויות שליליות במהלך העבודה על הסרט. טלליי תלתה חלק מהתגובות השליליות בעריכות מטעם האולפנים, שעליהן לא הייתה לה שליטה. למרות חוסר ההצלחה בעת היציאה לאקרנים, זכה הסרט במהלך הזמן לאהדה רבה בשל תכניו הפמיניסטיים. הוא הפך לסרט פולחן בקרב תת-תרבות הריוט גירל, תנועת פאנק פמיניסטית מחתרתית בארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 במרץ 2018	פצצה על טנק הוא סרט פולחן מסוגת מדע בדיוני, פעולה וקומדיה שיצא בשנת 1995, בבימויה של רייצ'ל טלליי. הסרט מבוסס על סדרת הקומיקס הבריטית הפוסט-אפוקליפטית "נערת הטנק" של אלן מרטין וג'יימי היולט שפורסמה במקור במגזין "דדליין". בסרט מככבים לורי פטי, נעמי ווטס, Ice-T ומלקולם מקדואל. העלילה מתרחשת באוסטרליה, שנים לאחר אסון מסיבי, שהשאיר את הארץ במצב של הרס ובצורת. נערת הטנק (פטי), נערת הסילון (ווטס) וחיילי-על מהונדסים גנטית שנקראים "Rippers" (המרטשים) נלחמים בחברת "מים וחשמל", תאגיד דכאני בראשות קסלי (מקדואל). לאחר שקראה מהדורה של הקומיקס אותו קיבלה במתנה, טלליי פנתה למו"ל כדי לקבל אישור לעבדו לקולנוע. היא בחרה בקתרין הארדוויק כמעצבת האמנותית, ועבדה באופן הדוק עם המחברים מרטין והיולט במהלך עשיית הסרט. הסרט צולם בעיקר בווייט סאנדס שבניו מקסיקו, ובטוסון שבאריזונה. פסקול הסרט, אשר זכה לשבחים, הורכב על ידי קורטני לאב. מבחינה כלכלית הסרט כשל, והחזיר בקופות רק כ-6 מיליון דולר מתוך עלות של 25 מיליון דולר. הביקורות היו בינוניות עד גרועות, ומרטין והיוליט העידו על חוויות שליליות במהלך העבודה על הסרט. טלליי תלתה חלק מהתגובות השליליות בעריכות מטעם האולפנים, שעליהן לא הייתה לה שליטה. למרות חוסר ההצלחה בעת היציאה לאקרנים, זכה הסרט במהלך הזמן לאהדה רבה בשל תכניו הפמיניסטיים. הוא הפך לסרט פולחן בקרב תת-תרבות הריוט גירל, תנועת פאנק פמיניסטית מחתרתית בארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 במרץ 2018	העיירה בוערת (במקור ביידיש: אונדזער שטעטל ברענט!, 'עיירתנו בוערת!'), הידוע גם במילותיו הראשונות: שריפה, אחים, שריפה! (ביידיש: ס'ברענט!, 'שריפה!'), הוא שיר יידי מאת המשורר והמלחין היהודי-פולני מרדכי גבירטיג, איש קרקוב, שנכתב בשנת 1938 כתגובה לאנטישמיות הגוברת בפולין לאחר מות פּילסוּדסקי. באותן שנים התחוללה סדרה של פוגרומים ביהודי פולין, ומקובל כי האירוע שהצית את כתיבת השיר היה פוגרום פּשִיטִיק, שהתרחש במרץ 1936. השיר נחשב לשיר נבואי, שנתפס בדיעבד כעין אזעקה על השואה המתקרבת. השיר מתאר את השרפה וההרס ואת ההשמדה הצפויה וקורא ל"אחים", דהיינו היהודים, לעזרה. הדובר, המתאר באריכות את האסון ואת החורבן האנושי המוחלט הקרב ובא, אינו מזכיר כלל את הגורמים לו, לא כל שכן את זהותם; חִצי הביקורת שלו מופנים דווקא אל ה"אחים", ה"חוֹבְקִים יָדַיִם / בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה, / בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב, / אֵשׁ הָעֲיָרָה", ושלהם הוא קורא לפעולה: "מֵרָחוֹק אַל תַּעֲמֹדוּ, / כִּי הָאֵשׁ עוֹלָה. / אַל נָא תְּחַבְּקוּ יָדַיִם, / הַשְּׂרֵפָה גְּדוֹלָה!". זהו שירו המפורסם ביותר של גבירטיג, כמו גם אחד השירים המזוהים ביותר עם זיכרון השואה. במלחמה הוא הושר בגטאות ובמחתרות היהודיות, ולאחריה הפך לאחד השירים המושרים ביותר בטקסי זיכרון יהודיים לשואה, לצד המנון הפרטיזנים היהודים של הירש גליק. בעברית הוא מוכר בתרגומו של אברהם לוינסון, שהתפרסם ב-1945. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 במרץ 2018	העיירה בוערת (במקור ביידיש: אונדזער שטעטל ברענט!, 'עיירתנו בוערת!'), הידוע גם במילותיו הראשונות: שריפה, אחים, שריפה! (ביידיש: ס'ברענט!, 'שריפה!'), הוא שיר יידי מאת המשורר והמלחין היהודי-פולני מרדכי גבירטיג, איש קרקוב, שנכתב בשנת 1938 כתגובה לאנטישמיות הגוברת בפולין לאחר מות פּילסוּדסקי. באותן שנים התחוללה סדרה של פוגרומים ביהודי פולין, ומקובל כי האירוע שהצית את כתיבת השיר היה פוגרום פּשִיטִיק, שהתרחש במרץ 1936. השיר נחשב לשיר נבואי, שנתפס בדיעבד כעין אזעקה על השואה המתקרבת. השיר מתאר את השרפה וההרס ואת ההשמדה הצפויה וקורא ל"אחים", דהיינו היהודים, לעזרה. הדובר, המתאר באריכות את האסון ואת החורבן האנושי המוחלט הקרב ובא, אינו מזכיר כלל את הגורמים לו, לא כל שכן את זהותם; חִצי הביקורת שלו מופנים דווקא אל ה"אחים", ה"חוֹבְקִים יָדַיִם / בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה, / בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב, / אֵשׁ הָעֲיָרָה", ושלהם הוא קורא לפעולה: "מֵרָחוֹק אַל תַּעֲמֹדוּ, / כִּי הָאֵשׁ עוֹלָה. / אַל נָא תְּחַבְּקוּ יָדַיִם, / הַשְּׂרֵפָה גְּדוֹלָה!". זהו שירו המפורסם ביותר של גבירטיג, כמו גם אחד השירים המזוהים ביותר עם זיכרון השואה. במלחמה הוא הושר בגטאות ובמחתרות היהודיות, ולאחריה הפך לאחד השירים המושרים ביותר בטקסי זיכרון יהודיים לשואה, לצד המנון הפרטיזנים היהודים של הירש גליק. בעברית הוא מוכר בתרגומו של אברהם לוינסון, שהתפרסם ב-1945. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 במרץ 2018	אלברט איינשטיין (14 במרץ 1879 – 18 באפריל 1955) היה פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, מגדולי המוחות המדעיים בכל הזמנים. איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים, לצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך מילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום עולמי ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות תורת היחסות אותה פיתח, אשר שינתה את מכלול הידע המדעי על מהותם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח הכבידה וכן בזכות תרומותיו לתחומי מכניקת הקוונטים והמכניקה הסטטיסטית ולהסברת האפקט הפוטואלקטרי. בגין תרומתו הייחודית בנושא האחרון הוא זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1921. מלבד השפעתו העצומה והמהפכנית בתחומי המדע, הייתה לאיינשטיין גם תרומה מכריעה לשימוש שנעשה בנשק גרעיני, בזכות תמיכתו ביוזמה שקידמה את פיתוחו בארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 במרץ 2018	אלברט איינשטיין (14 במרץ 1879 – 18 באפריל 1955) היה פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, מגדולי המוחות המדעיים בכל הזמנים. איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים, לצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך מילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום עולמי ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות תורת היחסות אותה פיתח, אשר שינתה את מכלול הידע המדעי על מהותם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח הכבידה וכן בזכות תרומותיו לתחומי מכניקת הקוונטים והמכניקה הסטטיסטית ולהסברת האפקט הפוטואלקטרי. בגין תרומתו הייחודית בנושא האחרון הוא זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1921. מלבד השפעתו העצומה והמהפכנית בתחומי המדע, הייתה לאיינשטיין גם תרומה מכריעה לשימוש שנעשה בנשק גרעיני, בזכות תמיכתו ביוזמה שקידמה את פיתוחו בארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 במרץ 2018	תומאס מאן, 1939 מוות בוונציה היא נובלה מאת הסופר הגרמני, חתן פרס נובל לספרות ומגדולי הסופרים במאה ה-20, תומאס מאן. הנובלה, המתארת את מסעו של הסופר הבדוי גוּ‏סטָ‏אב פוֹ‏ן אַ‏שֶׁ‏נבַּ‏‏אך לאיטליה ואת תשוקתו לנער בשם טַ‏אדְז'וּ‏, מבוססת על אירועים ביוגרפיים מחיי מאן ופורסמה לראשונה בשנת 1912. מוות בוונציה נחשבת ליצירת מופת בולטת שנהנתה מפופולריות רבה ולאחת מפסגות יצירתו של מאן. היצירה שנכתבה בצעירותו של מאן, לפני מלחמת העולם הראשונה והשנייה, חושפת את הקשר הסמוי והמסוכן בין האסתטיות והברבריות, זיקה שעשויה להביא את התרבות למצבים קיצוניים. אותה סגידה ליופי שאשנבאך מקדיש לה את חייו מדי יום ביומו ושהתגלגלה לאחר שמלאו לו חמישים בפרץ תשוקה הומוארוטית, הביאה אותו לסימאון מפני אסון הטבע המתרחש ולמותו שלו. יש הרואים ביצירה זו, בניתוח ממרחק השנים (וכך גם מאן בעצמו ראה בערוב ימיו), סוג של חזון או נבואה לזיקה שנתגלתה לימים כמאפיין מובהק של הפאשיזם והנאציזם בשנות ה-30 וה-40, ושל תרבות המערב בעשרות השנים האחרונות, בה הונהגו קידוש וסגידה ליופי הגופני תוך אובדן מוחלט של ערכים אחרים.‏‏‏ הנובלה זכתה לעיבודים רבים, לאופרה, סרטים וסדרת טלוויזיה ופרשנים מסוימים מצאו בתוכנה רמזים לחלקים נסתרים מאישיות הסופר, רמזים שקיבלו אישוש כשפורסמו יומני הסופר עשרים שנה לאחר מותו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 במרץ 2018	תומאס מאן, 1939 מוות בוונציה היא נובלה מאת הסופר הגרמני, חתן פרס נובל לספרות ומגדולי הסופרים במאה ה-20, תומאס מאן. הנובלה, המתארת את מסעו של הסופר הבדוי גוּ‏סטָ‏אב פוֹ‏ן אַ‏שֶׁ‏נבַּ‏‏אך לאיטליה ואת תשוקתו לנער בשם טַ‏אדְז'וּ‏, מבוססת על אירועים ביוגרפיים מחיי מאן ופורסמה לראשונה בשנת 1912. מוות בוונציה נחשבת ליצירת מופת בולטת שנהנתה מפופולריות רבה ולאחת מפסגות יצירתו של מאן. היצירה שנכתבה בצעירותו של מאן, לפני מלחמת העולם הראשונה והשנייה, חושפת את הקשר הסמוי והמסוכן בין האסתטיות והברבריות, זיקה שעשויה להביא את התרבות למצבים קיצוניים. אותה סגידה ליופי שאשנבאך מקדיש לה את חייו מדי יום ביומו ושהתגלגלה לאחר שמלאו לו חמישים בפרץ תשוקה הומוארוטית, הביאה אותו לסימאון מפני אסון הטבע המתרחש ולמותו שלו. יש הרואים ביצירה זו, בניתוח ממרחק השנים (וכך גם מאן בעצמו ראה בערוב ימיו), סוג של חזון או נבואה לזיקה שנתגלתה לימים כמאפיין מובהק של הפאשיזם והנאציזם בשנות ה-30 וה-40, ושל תרבות המערב בעשרות השנים האחרונות, בה הונהגו קידוש וסגידה ליופי הגופני תוך אובדן מוחלט של ערכים אחרים.‏‏‏ הנובלה זכתה לעיבודים רבים, לאופרה, סרטים וסדרת טלוויזיה ופרשנים מסוימים מצאו בתוכנה רמזים לחלקים נסתרים מאישיות הסופר, רמזים שקיבלו אישוש כשפורסמו יומני הסופר עשרים שנה לאחר מותו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 במרץ 2018	תנין הים במבט חזיתי תנין הים הוא מין של תנין מסדרת התנינאים. תנין הים הוא אחד הזוחלים הגדולים ביותר שחיים כיום: אורכו המרבי מגיע ל-6–7 מטרים ומשקלו לכ-2 טונות, אורכו הממוצע 4.3–5.5 מטר ומשקלו הממוצע למעלה מ-600 ק"ג. הוא טורף-על בתחומי מחייתו. הוא ידוע באופיו התוקפני והאלים, ואף נוהג לתקוף בני אדם – דבר ההופך אותו למין התנינאי המסוכן ביותר כיום לצד תנין היאור. כפי ששמו מרמז, תנין הים מסוגל לחיות במקווי מים מלוחים, כולל בים הפתוח. עם זאת, הוא בעיקר נפוץ בשפכי נהרות, בדלתאות, בביצות מנגרובים, בלגונות, במפרצי מים מליחים ובחופי גאות ושפל. תפוצתו היא הרחבה ביותר מבין מיני התנינאים: הוא מצוי בדרום-מזרח אסיה, בצפון אוסטרליה, בחופיה המזרחיים של הודו ובאזורי המים שמסביב, ובעבר אף הגיע לחופיה המזרחיים של אפריקה. בעבר היה נתון בסכנת הכחדה עקב ציד רב אך כיום, עקב חוקי שימור טבע, מצבו טוב והוא אינו נתון בסיכון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 במרץ 2018	תנין הים במבט חזיתי תנין הים הוא מין של תנין מסדרת התנינאים. תנין הים הוא אחד הזוחלים הגדולים ביותר שחיים כיום: אורכו המרבי מגיע ל-6–7 מטרים ומשקלו לכ-2 טונות, אורכו הממוצע 4.3–5.5 מטר ומשקלו הממוצע למעלה מ-600 ק"ג. הוא טורף-על בתחומי מחייתו. הוא ידוע באופיו התוקפני והאלים, ואף נוהג לתקוף בני אדם – דבר ההופך אותו למין התנינאי המסוכן ביותר כיום לצד תנין היאור. כפי ששמו מרמז, תנין הים מסוגל לחיות במקווי מים מלוחים, כולל בים הפתוח. עם זאת, הוא בעיקר נפוץ בשפכי נהרות, בדלתאות, בביצות מנגרובים, בלגונות, במפרצי מים מליחים ובחופי גאות ושפל. תפוצתו היא הרחבה ביותר מבין מיני התנינאים: הוא מצוי בדרום-מזרח אסיה, בצפון אוסטרליה, בחופיה המזרחיים של הודו ובאזורי המים שמסביב, ובעבר אף הגיע לחופיה המזרחיים של אפריקה. בעבר היה נתון בסכנת הכחדה עקב ציד רב אך כיום, עקב חוקי שימור טבע, מצבו טוב והוא אינו נתון בסיכון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 במרץ 2018	"חתונת שמשון", ציור של רמברנדט, 1638. שמשון, בעל השיער הארוך, משוחח עם אורחיו בימין התמונה חידת שמשון היא חידה המופיעה בתנ"ך כחלק מסיפור עלילותיו של שמשון. את החידה חד שמשון במשתה חתונתו לשלושים אורחיו הפלשתים, בזו הלשון: ”מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק” (שופטים, י"ד, י"ד). החידה מבוססת על חוויה פרטית של שמשון, שהרג אריה ולאחר זמן מצא בגווייתו דבורים ודבש. לכן פתרון החידה הוא: ”מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?” (י"ד, י"ח) האריה הוא האוכל העז והדבש הוא המאכל המתוק. הפלשתים, שלא הצליחו לנחש את פתרון החידה, דחפו את אשתו לשכנע אותו לגלות לה את החידה, על ידי איומי מוות עליה ועל בית אביה. היא הצליחה לחלץ ממנו את פתרון החידה ולגלות לפלשתים, והמעשה גרם לסכסוך מתמשך ואלים בין שמשון לפלשתים. חז"ל והפרשנים המסורתיים קיבלו את הסיפור כלשונו ומיעטו לעסוק בחידה. בעת החדשה פנו חוקרי מקרא רבים לעסוק במחזור סיפורי שמשון על מרכיביו השונים, ובהם חידת שמשון. חלק מהחוקרים ניסו לשחזר את הרקע והמשמעות המקורית של החידה ושל מרכיבים אחרים בסיפור, מתוך הנחה שסיפור החידה הוא שילוב של מסורות עצמאיות; חוקרים אלה הציעו פתרונות שונים לחידה, שאינם קשורים בהכרח לפתרון המוצע בטקסט המקראי. חוקרים אחרים התעניינו בחידה ובסיפור כפי שהם, כיצירה ספרותית. החלק השני של החידה, "מעז יצא מתוק", התקבל בעברית החדשה במשמעות שונה מההקשר המקראי, כביטוי המתייחס לרעה שגרמה לטובה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 במרץ 2018	"חתונת שמשון", ציור של רמברנדט, 1638. שמשון, בעל השיער הארוך, משוחח עם אורחיו בימין התמונה חידת שמשון היא חידה המופיעה בתנ"ך כחלק מסיפור עלילותיו של שמשון. את החידה חד שמשון במשתה חתונתו לשלושים אורחיו הפלשתים, בזו הלשון: ”מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק” (שופטים, י"ד, י"ד). החידה מבוססת על חוויה פרטית של שמשון, שהרג אריה ולאחר זמן מצא בגווייתו דבורים ודבש. לכן פתרון החידה הוא: ”מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?” (י"ד, י"ח) האריה הוא האוכל העז והדבש הוא המאכל המתוק. הפלשתים, שלא הצליחו לנחש את פתרון החידה, דחפו את אשתו לשכנע אותו לגלות לה את החידה, על ידי איומי מוות עליה ועל בית אביה. היא הצליחה לחלץ ממנו את פתרון החידה ולגלות לפלשתים, והמעשה גרם לסכסוך מתמשך ואלים בין שמשון לפלשתים. חז"ל והפרשנים המסורתיים קיבלו את הסיפור כלשונו ומיעטו לעסוק בחידה. בעת החדשה פנו חוקרי מקרא רבים לעסוק במחזור סיפורי שמשון על מרכיביו השונים, ובהם חידת שמשון. חלק מהחוקרים ניסו לשחזר את הרקע והמשמעות המקורית של החידה ושל מרכיבים אחרים בסיפור, מתוך הנחה שסיפור החידה הוא שילוב של מסורות עצמאיות; חוקרים אלה הציעו פתרונות שונים לחידה, שאינם קשורים בהכרח לפתרון המוצע בטקסט המקראי. חוקרים אחרים התעניינו בחידה ובסיפור כפי שהם, כיצירה ספרותית. החלק השני של החידה, "מעז יצא מתוק", התקבל בעברית החדשה במשמעות שונה מההקשר המקראי, כביטוי המתייחס לרעה שגרמה לטובה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 במרץ 2018	לילית אפורה לילית אפורה היא מין דורס לילה ממשפחת הינשופיים הנפוץ בחצי הכדור הצפוני. היא שוכנת ביערות הצפון, ומעדיפה לדור בסמוך לאזורים פתוחים שבהם היא נוהגת לצוד. הלילית האפורה נמנית עם דורסי הלילה הגדולים ביותר, ואולי אף הגדולה מביניהם. נוצותיה משוות לה חזות גדולה. הן מנומרות בגווני אפור, חום ולבן, ומאפשרות לה להסתוות היטב בבית הגידול שלה. האוכלוסייה העולמית מונה כ-60,000 פרטים, לפיכך מצב השימור שלה מוגדר "ללא חשש". המין מוגן בחוק הפדרלי של ארצות הברית ובחוק המדינתי של אלסקה. הלילית האפורה הוכרזה אף כציפור הרשמית של מניטובה, קנדה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 במרץ 2018	לילית אפורה לילית אפורה היא מין דורס לילה ממשפחת הינשופיים הנפוץ בחצי הכדור הצפוני. היא שוכנת ביערות הצפון, ומעדיפה לדור בסמוך לאזורים פתוחים שבהם היא נוהגת לצוד. הלילית האפורה נמנית עם דורסי הלילה הגדולים ביותר, ואולי אף הגדולה מביניהם. נוצותיה משוות לה חזות גדולה. הן מנומרות בגווני אפור, חום ולבן, ומאפשרות לה להסתוות היטב בבית הגידול שלה. האוכלוסייה העולמית מונה כ-60,000 פרטים, לפיכך מצב השימור שלה מוגדר "ללא חשש". המין מוגן בחוק הפדרלי של ארצות הברית ובחוק המדינתי של אלסקה. הלילית האפורה הוכרזה אף כציפור הרשמית של מניטובה, קנדה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 במרץ 2018	הכניסה הראשית אל כנסיית הקבר כנסיית הקבר (נקראת גם כנסיית הקבר הקדוש) היא כנסייה גדולה הממוקמת במקום הנחשב על פי מרבית המסורות הנוצריות כאתר צליבתו, קבורתו ותחייתו של ישו. הכנסייה שוכנת ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים, בסופה של "ויה דולורוזה". הכנסייה נבנתה במאה הרביעית על ידי הלנה, אמו של הקיסר הרומי קונסטנטינוס הראשון, הנחשבת גם לצליינית הראשונה לארץ הקודש. כנסיית הקבר היא למעשה אחת הכנסיות הממסדיות הראשונות שנבנו בעולם. מאז בנייתה משמשת הכנסייה, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר בעולם, כמוקד עלייה לרגל לצליינים מכל רחבי העולם. הכנסייה נהרסה ושוקמה פעמים רבות. המשארים הארכיטקטוניים מהתקופות השונות יוצרים בה פסיפס ארכיטקטוני מרתק ומורכב, אם כי אולי לא מורכב כמו האלמנט האנושי המחזיק בה. הכנסייה מחולקת בין שש עדות נוצריות. שלוש העדות הגדולות, ובידיהן מרבית הכנסייה, הן העדה היוונית אורתודוקסית, קתולית וארמנית. שלוש עדות קטנות נוספות חולקות מספר אתרים בתוך ומחוץ לכנסייה: העדה הקופטית, העדה הסורית-אורתודוקסית, והעדה האתיופית. היחסים בין העדות השונות, האלמנטים העיטוריים הייחודיים לכל אחת מהן, אופי הפולחן השונה, האקלקטיות הארכיטקטונית, ההיסטוריה הארוכה והקדושה הרבה של המקום, מעניקים לכנסייה ייחודיות ומורכבות והופכים אותה לאחד המקומות המרתקים ביותר בעולם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 במרץ 2018	הכניסה הראשית אל כנסיית הקבר כנסיית הקבר (נקראת גם כנסיית הקבר הקדוש) היא כנסייה גדולה הממוקמת במקום הנחשב על פי מרבית המסורות הנוצריות כאתר צליבתו, קבורתו ותחייתו של ישו. הכנסייה שוכנת ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים, בסופה של "ויה דולורוזה". הכנסייה נבנתה במאה הרביעית על ידי הלנה, אמו של הקיסר הרומי קונסטנטינוס הראשון, הנחשבת גם לצליינית הראשונה לארץ הקודש. כנסיית הקבר היא למעשה אחת הכנסיות הממסדיות הראשונות שנבנו בעולם. מאז בנייתה משמשת הכנסייה, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר בעולם, כמוקד עלייה לרגל לצליינים מכל רחבי העולם. הכנסייה נהרסה ושוקמה פעמים רבות. המשארים הארכיטקטוניים מהתקופות השונות יוצרים בה פסיפס ארכיטקטוני מרתק ומורכב, אם כי אולי לא מורכב כמו האלמנט האנושי המחזיק בה. הכנסייה מחולקת בין שש עדות נוצריות. שלוש העדות הגדולות, ובידיהן מרבית הכנסייה, הן העדה היוונית אורתודוקסית, קתולית וארמנית. שלוש עדות קטנות נוספות חולקות מספר אתרים בתוך ומחוץ לכנסייה: העדה הקופטית, העדה הסורית-אורתודוקסית, והעדה האתיופית. היחסים בין העדות השונות, האלמנטים העיטוריים הייחודיים לכל אחת מהן, אופי הפולחן השונה, האקלקטיות הארכיטקטונית, ההיסטוריה הארוכה והקדושה הרבה של המקום, מעניקים לכנסייה ייחודיות ומורכבות והופכים אותה לאחד המקומות המרתקים ביותר בעולם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 במרץ 2018	” חיבור האדם אל אישתו כראוי [הרי הוא] בדמיון בריאת שמים וארץ... בניין העולם ויישובו, ונעשה בו שותף למעשה בראשית “ – אגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן, אות ב יחסי אישות הוא כינוי ליחסי מין, לרוב בהקשרים הלכתיים או משפטיים. בהלכה היהודית ישנה הדרכה מפורטת לגבי האופן שבו יש לקיים יחסי אישות (בלשון חז"ל: תשמיש המיטה). ההדרכה מתייחסת למקום, לתדירות ולעיתוי שבהם יש לקיימם. כמו כן, ישנה התייחסות לדיבור, למחשבה ולכוונה בשעת קיום היחסים. יחסה של היהדות למין, קשור מהותית ליחסה לצרכים גופניים בכלל, כמו אכילה, שתייה וכדומה. לפי האידיאל, דברים אלו אמורים להיעשות מתוך מטרה להיות בריא בגוף ובנפש כבסיס לעבודת הבורא, וכמאמר הפסוק: "צדיק אוכל לשובע נפשו" (ספר משלי, פרק י"ג, פסוק כ"ה). כך גם נפסק להלכה, והרמב"ם כותב כי האדם צריך לכוון כל מעשיו לידיעת הבורא ועבודתו, ובפרט שהאכילה, השתייה ואף הבעילה ייעשו לשם בריאות הגוף והנפש כאמצעי לעבודת הבורא. היהדות רואה את התשוקה ואת ההנאה ביחסי אישות בין בני זוג כמרכיבים חיוביים, ובלבד שהשימוש בהם ייעשה גם לשם מצווה. השקפה זו נובעת מתוך גישה של קידוש החומר כשהוא נעשה בכוונה נכונה ובאופן של קדושה וצניעות. עם זאת, אין דעת חכמים נוחה מריבוי קיום יחסי אישות, והרמב"ן מכנה את ה"שטוף בזימת אשתו" ומפריז בקיום יחסי אישות "נבל ברשות התורה". הבעל והאישה מחויבים זה לזה לקיום יחסי אישות, אלא אם כן האישה נידה, כשאז אסור להם לקיים יחסי אישות כל עוד לא טבלה כדין. תדירות חובת קיום היחסים בהלכה נקבעת באופן המותאם למצבם של בני הזוג. בהלכה ישנן דוגמאות הקובעות פרקי זמן של בין אחת ליום ועד אחת לחצי שנה, לפי עיסוקו של הבעל. מחויבותו של הבעל לקיום היחסים מכונה מצוות עונה. על פי הפסיקה די בכוונתו לשמח את אשתו באמצעות יחסי המין, כדי להפוך אותם לדבר מצווה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 במרץ 2018	” חיבור האדם אל אישתו כראוי [הרי הוא] בדמיון בריאת שמים וארץ... בניין העולם ויישובו, ונעשה בו שותף למעשה בראשית “ – אגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן, אות ב יחסי אישות הוא כינוי ליחסי מין, לרוב בהקשרים הלכתיים או משפטיים. בהלכה היהודית ישנה הדרכה מפורטת לגבי האופן שבו יש לקיים יחסי אישות (בלשון חז"ל: תשמיש המיטה). ההדרכה מתייחסת למקום, לתדירות ולעיתוי שבהם יש לקיימם. כמו כן, ישנה התייחסות לדיבור, למחשבה ולכוונה בשעת קיום היחסים. יחסה של היהדות למין, קשור מהותית ליחסה לצרכים גופניים בכלל, כמו אכילה, שתייה וכדומה. לפי האידיאל, דברים אלו אמורים להיעשות מתוך מטרה להיות בריא בגוף ובנפש כבסיס לעבודת הבורא, וכמאמר הפסוק: "צדיק אוכל לשובע נפשו" (ספר משלי, פרק י"ג, פסוק כ"ה). כך גם נפסק להלכה, והרמב"ם כותב כי האדם צריך לכוון כל מעשיו לידיעת הבורא ועבודתו, ובפרט שהאכילה, השתייה ואף הבעילה ייעשו לשם בריאות הגוף והנפש כאמצעי לעבודת הבורא. היהדות רואה את התשוקה ואת ההנאה ביחסי אישות בין בני זוג כמרכיבים חיוביים, ובלבד שהשימוש בהם ייעשה גם לשם מצווה. השקפה זו נובעת מתוך גישה של קידוש החומר כשהוא נעשה בכוונה נכונה ובאופן של קדושה וצניעות. עם זאת, אין דעת חכמים נוחה מריבוי קיום יחסי אישות, והרמב"ן מכנה את ה"שטוף בזימת אשתו" ומפריז בקיום יחסי אישות "נבל ברשות התורה". הבעל והאישה מחויבים זה לזה לקיום יחסי אישות, אלא אם כן האישה נידה, כשאז אסור להם לקיים יחסי אישות כל עוד לא טבלה כדין. תדירות חובת קיום היחסים בהלכה נקבעת באופן המותאם למצבם של בני הזוג. בהלכה ישנן דוגמאות הקובעות פרקי זמן של בין אחת ליום ועד אחת לחצי שנה, לפי עיסוקו של הבעל. מחויבותו של הבעל לקיום היחסים מכונה מצוות עונה. על פי הפסיקה די בכוונתו לשמח את אשתו באמצעות יחסי המין, כדי להפוך אותם לדבר מצווה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 במרץ 2018	חוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת) (המכונה בקיצור "חוק ההסמכה") הוא חוק שחוקקה הכנסת השלישית ב-1956, המסמיך רשויות המקומיות בישראל להגביל או לאסור בחוק עזר מכירה של בשר חזיר בתחומן. החוק עורר סערות ציבוריות ומאבקים רבים לאורך השנים. הוא נחקק בתגובה לפסק דין של בית המשפט העליון, שקבע כי עירייה אינה יכולה להתנות מתן רישיונות בשיקולי דת, אם לא הוסמכה לכך בחוק של הכנסת, והיווה פשרה עם המפלגות הדתיות, שדרשו להטיל איסור גורף על מכירת בשר חזיר במדינת ישראל. בשנים שלאחר חקיקת החוק, התקינו עשרות רשויות מקומיות חוקי עזר שאסרו או הגבילו מכירת בשר חזיר בתחומן, והסוגיה הלכה ונעלמה עם השנים מסדר היום הציבורי. העניין בנושא שב ועלה החל משנות ה-90, כתוצאה משינויים חברתיים, דמוגרפיים, פוליטיים ומשפטיים. בשנת 2004 נדרש בית המשפט העליון שוב לסוגיה, בעקבות סדרה של עתירות נגד חוקי העזר שהתקינו רשויות מקומיות שונות מכוח חוק ההסמכה. בית המשפט התווה בפסק דינו את השיקולים שעל רשות מקומית לשקול בבואה להתקין חוקי עזר אלו, אך נמנע מלהכריע לגופם של המקרים שהובאו בפניו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 במרץ 2018	חוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת) (המכונה בקיצור "חוק ההסמכה") הוא חוק שחוקקה הכנסת השלישית ב-1956, המסמיך רשויות המקומיות בישראל להגביל או לאסור בחוק עזר מכירה של בשר חזיר בתחומן. החוק עורר סערות ציבוריות ומאבקים רבים לאורך השנים. הוא נחקק בתגובה לפסק דין של בית המשפט העליון, שקבע כי עירייה אינה יכולה להתנות מתן רישיונות בשיקולי דת, אם לא הוסמכה לכך בחוק של הכנסת, והיווה פשרה עם המפלגות הדתיות, שדרשו להטיל איסור גורף על מכירת בשר חזיר במדינת ישראל. בשנים שלאחר חקיקת החוק, התקינו עשרות רשויות מקומיות חוקי עזר שאסרו או הגבילו מכירת בשר חזיר בתחומן, והסוגיה הלכה ונעלמה עם השנים מסדר היום הציבורי. העניין בנושא שב ועלה החל משנות ה-90, כתוצאה משינויים חברתיים, דמוגרפיים, פוליטיים ומשפטיים. בשנת 2004 נדרש בית המשפט העליון שוב לסוגיה, בעקבות סדרה של עתירות נגד חוקי העזר שהתקינו רשויות מקומיות שונות מכוח חוק ההסמכה. בית המשפט התווה בפסק דינו את השיקולים שעל רשות מקומית לשקול בבואה להתקין חוקי עזר אלו, אך נמנע מלהכריע לגופם של המקרים שהובאו בפניו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 במרץ 2018	בפסיכותרפיה, חשיפה עצמית היא מצב שבו המטפל משתף רגשות או מידע אישי אודותיו בתהליך טיפולי, דבר העשוי להיות כלי משמעותי של התערבות טיפולית. חוקרים רבים שבדקו את הכלי מצאו כי יש בו פוטנציאל גבוה לקידום התהליך הטיפולי. לעיתים קרובות הוא בא לידי ביטוי כחלק אינטגרלי מתהליך זה, ויש לו תפקיד חשוב בהתפתחות הקשר הטיפולי. יחד עם זאת, כתלות בדרך, בעיתוי ובסיבות לשימוש בכלי, הוא יכול להוות הפרה של הגבולות הטיפוליים והאתיים או לעיתים אף להקשות על הטיפול. ההבנה של החשיפה העצמית כעניין העוסק בגבולות בטיפול והשלכותיה על הקשר ועל התהליך הטיפולי, חיוניים לכל מטפל. הלגיטימציה של השימוש בחשיפה העצמית ככלי התערבות בידי המטפל הולכת וגוברת; זאת בניגוד לקביעתו של אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, שהתנגד לשיתוף המטופל בעולמו הפנימי של המטפל בטענה שהמטופל לא יידע שובע, והזהיר מפני ההשלכות של חשיפת פרטים על אודות המטפל ושבירת עקרון האנונימיות. מלבד שנדור פרנצי‏ והרולד סירלס דגלו כל התאורטיקנים בתפיסה זו, עד הופעתן של גישות חדשות יותר (כמו הגישה הבין-אישית של הפסיכיאטר הארי סאליבן, הגישה האינטרסובייקטיבית שהוגיה המרכזיים הם רוברט סטולורו וג'ורג' אטווד, והגישה ההתייחסותית שבין נציגיה הבולטים סטיבן מיטשל וארון לואיס). גישות אלו נתנו פתח לחשיפה עצמית בתהליך הטיפולי. מחברים אלו מציעים לעשות שימוש בחשיפה העצמית באופן שקול וסלקטיבי, ומבלי לפגוע בחוסר הסימטריה ביחסים הטיפוליים בין המטפל למטופל. לטענתם, שימוש זה יכול לשחרר מצבים בהם הטיפול תקוע, לחזק את ההדדיות בקשר ולהקטין את תחושת ההירארכיה שבטיפול. בנוסף, חשיפה זו מגבירה תחושה של שיתוף פעולה ושל אותנטיות, ומצליחה לפתוח אזורים חדשים בחוויית המטופל, שלא היה להם ביטוי במערכות היחסים שלו. היעדר תחושת המטופל שהוא נמצא בתהליך של היכרות עם המטפל, מעידה על חוסר בליבת התהליך הטיפולי ועל יחסים טיפוליים לא אישיים. מנגד, מזהירים התאורטיקנים מפני נזק אפשרי שיכולה להביא החשיפה העצמית לתהליך הטיפולי כשנעשה בה שימוש שגוי, הממקד את החקירה במטפל, כשהיא עולה ממניעים שגויים, כשהיא מביאה לתוצאות לא רצויות, או כשהיא אינה נשקלת בכובד ראש על פי כללי האתיקה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה