ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/ינואר 2017

ינואר
1 בינואר 2017	קטר חונה ליד הרציף בתחנת רעמסס, קהיר הרכבות במצרים היו הרכבות הראשונות ביבשת אפריקה. כבר בשנת 1851 החלה סלילת מסילות רכבת במצרים, והתפתחות הרכבת במדינה זו מלווה כמה מן האירועים הבולטים של התקופה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, קהיר הייתה אחת משלוש הערים המרכזיות באימפריה הבריטית, לצד לונדון וניו דלהי. מצרים הייתה לנקודת כינוס מרכזית לכוחות הצבא הבריטי בשתי מערכות גדולות, האחת בדרדנלים והשנייה במערכה לכיבוש ארץ ישראל, והרכבת המצרית גויסה, רובה ככולה, למאמץ המלחמתי. כאשר החלו הכוחות הבריטים להתקדם מזרחה בחצי האי סיני, בשלהי 1916, נסללה מסילת רכבת לאורך החוף הצפוני של חצי האי. המסילה יצאה מן העיר קנטרה, על גדת תעלת סואץ, והגיעה עד לעיר רפיח, שבינה ובין עזה עבר קו החזית בין הצבא העות'מאני לצבא הבריטי. לאחר שכבשו הכוחות הבריטים את עזה, הוארכה המסילה אל העיר, ולאחר שנכנסו לארץ ישראל, הגיעה המסילה עד לעיר לוד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 בינואר 2017	תיאור התמונה מבצע פעמון החירות הוא שם הקוד שניתן להפלגה שביצעו ספינות חיל הים לחוף המזרחי של ארצות הברית בקיץ 1976, לאחר שהוזמנו על ידי צי ארצות הברית להשתתף בחגיגות 200 שנה לעצמאותה של ארצות הברית. בנוסף להפגנת הכבוד והידידות לבעל ברית חשוב, כלל המבצע מספר מטרות נוספות מבחינת ישראל: מפגש עם העם האמריקאי והקהילה היהודית וסיוע למפעל המגבית היהודית המאוחדת. מטרה נוספת הייתה הצגת אמצעי הלחימה של חיל הים הישראלי לציי מדינות מדרום אמריקה כדי לסייע בשיווקם עבור התעשיות הביטחוניות. הפלגה זו היא הארוכה ביותר בתולדות חיל הים הישראלי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 בינואר 2017	תיאור התמונה מבצע פעמון החירות הוא שם הקוד שניתן להפלגה שביצעו ספינות חיל הים לחוף המזרחי של ארצות הברית בקיץ 1976, לאחר שהוזמנו על ידי צי ארצות הברית להשתתף בחגיגות 200 שנה לעצמאותה של ארצות הברית. בנוסף להפגנת הכבוד והידידות לבעל ברית חשוב, כלל המבצע מספר מטרות נוספות מבחינת ישראל: מפגש עם העם האמריקאי והקהילה היהודית וסיוע למפעל המגבית היהודית המאוחדת. מטרה נוספת הייתה הצגת אמצעי הלחימה של חיל הים הישראלי לציי מדינות מדרום אמריקה כדי לסייע בשיווקם עבור התעשיות הביטחוניות. הפלגה זו היא הארוכה ביותר בתולדות חיל הים הישראלי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 בינואר 2017	מפת מידבא, התיאור הוויזואלי של ירושלים הביזנטית ירושלים הייתה נתונה לשליטת האימפריה הביזנטית בשנים שבין עליית קונסטנטינוס לשלטון (324 לספירה) ועד כיבוש ירושלים על ידי הערבים ב-637. בשנת 313 קיבל על עצמו הקיסר קונסטנטינוס את הדת הנוצרית, ובשנת 325 כינס את ועידת ניקיאה במטרה להפוך את הנצרות לדת הרשמית של האימפריה. במסגרת ועידה זו התקבע מקום חשוב לארץ ישראל בכלל ולירושלים בפרט, כמקום התרחשותן של עלילות ספרי הקודש ושל ישו ושנים-עשר השליחים. שמה של העיר שונה מהשם האלילי "איליה קפיטולינה" לשם הנוצרי "אגיה ירוסלימה", ובהשתדלותם של בישופי ירושלים, הפכה ירושלים לעיר מרכזית. השינוי המהותי באופיה ובמעמדה של העיר, לעומת התקופה הרומית, היה הפיכתה מעיר אלילית לעיר נוצרית. השלטון הביזנטי פיתח את איליה קפיטולינה הרומאית-אלילית, והפך אותה מעיר משנית לעיר נוצרית מרכזית מבחינה דתית ומנהלית (כשהמינהל כפוף להיררכיה הממסדית-דתית) ולמרכז עולמי לעלייה לרגל. בשלהי התקופה, בין השנים 614–628, נכבשה ירושלים בידי הפרסים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 בינואר 2017	מפת מידבא, התיאור הוויזואלי של ירושלים הביזנטית ירושלים הייתה נתונה לשליטת האימפריה הביזנטית בשנים שבין עליית קונסטנטינוס לשלטון (324 לספירה) ועד כיבוש ירושלים על ידי הערבים ב-637. בשנת 313 קיבל על עצמו הקיסר קונסטנטינוס את הדת הנוצרית, ובשנת 325 כינס את ועידת ניקיאה במטרה להפוך את הנצרות לדת הרשמית של האימפריה. במסגרת ועידה זו התקבע מקום חשוב לארץ ישראל בכלל ולירושלים בפרט, כמקום התרחשותן של עלילות ספרי הקודש ושל ישו ושנים-עשר השליחים. שמה של העיר שונה מהשם האלילי "איליה קפיטולינה" לשם הנוצרי "אגיה ירוסלימה", ובהשתדלותם של בישופי ירושלים, הפכה ירושלים לעיר מרכזית. השינוי המהותי באופיה ובמעמדה של העיר, לעומת התקופה הרומית, היה הפיכתה מעיר אלילית לעיר נוצרית. השלטון הביזנטי פיתח את איליה קפיטולינה הרומאית-אלילית, והפך אותה מעיר משנית לעיר נוצרית מרכזית מבחינה דתית ומנהלית (כשהמינהל כפוף להיררכיה הממסדית-דתית) ולמרכז עולמי לעלייה לרגל. בשלהי התקופה, בין השנים 614–628, נכבשה ירושלים בידי הפרסים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 בינואר 2017	תיאור התמונה אדד (מכונה גם אׇדַה, אׇדֻ ורַמׇן; בכתב יתדות מופיע בלוגוגרמות dIM ו-dU) הוא אל הסער בתרבויות המסופוטמיות של בבל ואשור ובתרבויות אזור צפון החבור וגוזן (צפון מזרח סוריה המודרנית), בהן נחשב לבכיר האלים. מקורות פולחנו של אדד בשילוב בין פולחן אל הסער השומרי, אִשְכֻר, ואל הסער מצפון הלבנט, הדד. ככלל, בתרבויות בבל ואשור קיבל אדד את הבסיס המיתולוגי מאישכור ואת סימני הפולחן ואת שמו מהדד. בתרבויות צפון החבור, המהוות חוליה מחברת בין התרבות המערב שמית לזו המסופוטמית, נשארו מרכיבי המיתולוגיה של הדד בפולחן אדד (וייתכן שיחד עם השפעת תֵשֻב החורי), וההבדלים ביניהם מועטים ביותר. את תחילת הפולחן שלו ניתן לייחס לתנועת אוכלוסייה מערב-שמית ארמית ואמורית מזרחה ודרומה מצפון הלבנט למסופוטמיה באמצע האלף השלישי לפנה"ס; אוכלוסייה שלמעשה הקימה את הממלכה האכדית שירשה מרכיבים רבים מהתרבות השומרית. במסגרת זו התרחש תהליך של מיזוג בין אישכור השומרי לאדד המערב שמי. בפנתאון הבבלי של דרום מסופוטמיה התמקם אדד תחילה במעמד גבוה כאישכור, קודמו, אולם נראה כי חל פיחות במעמדו בתקופה הנאו-בבלית והוא נחשב במעמד ביניים, קרי בשורת האלים הראשיים, אך לא במעמד בכיר. בתרבות האשורית, זכה למעמד בכיר, שבא לידי ביטוי במעמד מקדשיו ובהופעתו התכופה כמרכיב תאופורי בשמות בכירי הממלכה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 בינואר 2017	תיאור התמונה אדד (מכונה גם אׇדַה, אׇדֻ ורַמׇן; בכתב יתדות מופיע בלוגוגרמות dIM ו-dU) הוא אל הסער בתרבויות המסופוטמיות של בבל ואשור ובתרבויות אזור צפון החבור וגוזן (צפון מזרח סוריה המודרנית), בהן נחשב לבכיר האלים. מקורות פולחנו של אדד בשילוב בין פולחן אל הסער השומרי, אִשְכֻר, ואל הסער מצפון הלבנט, הדד. ככלל, בתרבויות בבל ואשור קיבל אדד את הבסיס המיתולוגי מאישכור ואת סימני הפולחן ואת שמו מהדד. בתרבויות צפון החבור, המהוות חוליה מחברת בין התרבות המערב שמית לזו המסופוטמית, נשארו מרכיבי המיתולוגיה של הדד בפולחן אדד (וייתכן שיחד עם השפעת תֵשֻב החורי), וההבדלים ביניהם מועטים ביותר. את תחילת הפולחן שלו ניתן לייחס לתנועת אוכלוסייה מערב-שמית ארמית ואמורית מזרחה ודרומה מצפון הלבנט למסופוטמיה באמצע האלף השלישי לפנה"ס; אוכלוסייה שלמעשה הקימה את הממלכה האכדית שירשה מרכיבים רבים מהתרבות השומרית. במסגרת זו התרחש תהליך של מיזוג בין אישכור השומרי לאדד המערב שמי. בפנתאון הבבלי של דרום מסופוטמיה התמקם אדד תחילה במעמד גבוה כאישכור, קודמו, אולם נראה כי חל פיחות במעמדו בתקופה הנאו-בבלית והוא נחשב במעמד ביניים, קרי בשורת האלים הראשיים, אך לא במעמד בכיר. בתרבות האשורית, זכה למעמד בכיר, שבא לידי ביטוי במעמד מקדשיו ובהופעתו התכופה כמרכיב תאופורי בשמות בכירי הממלכה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 בינואר 2017	אח"י דקר בעת יציאתה לדרך. נמל פורטסמות, ה-9 בינואר 1968 טביעת הצוללת דַּקָּר בינואר 1968 בדרכה מבריטניה לישראל, על 69 אנשי צוותה, הייתה אסון לאומי בישראל. המידע וההערכות על הסיבות לאובדנה לא פורסמו, ובדעת הקהל המקומית נותרה הטביעה בגדר תעלומה. הצוללת שירתה במקור בצי הבריטי כצוללת הוד מלכותה תחת השם טוטם. ב-1965 רכשה ישראל את הצוללת, והיא קיבלה את מספר חיל הים צ-77, שופצה במספנות פורטסמות', אוישה בצוות ישראלי שאומן בידי הצי הבריטי, ויצאה לדרכה לישראל ב-9 בינואר 1968. דיווח המיקום האחרון התקבל מהצוללת ב-24 בינואר 1968 בשעה שש בבוקר מדרום לקצה המזרחי של כרתים, והשדר האחרון התקבל ממנה 18 שעות מאוחר יותר. על אף חיפושים נרחבים שנערכו אחריה על ידי אוניות, צוללות וכלי טיס, לא נמצאה הצוללת על פני המים והוכרזה כאבודה. כשנה לאחר טביעתה התגלה אחד ממצופי החירום של הצוללת דקר בחוף רצועת עזה. מסקנות שגויות מניתוח ממצאי המצוף ומיקומו הובילו לחיפושים אחריה בחופי מצרים ובים האגאי, אך אלה לא העלו דבר. בתום המלחמה הקרה, ניאותה ארצות הברית להעמיד את יכולות החיפוש והאיתור במים עמוקים שפותחו על ידי צי ארצות הברית, לטובת המאמצים לאיתור הצוללת. החיפושים חזרו והתמקדו בקטע הנתיב שבו אבד הקשר עמה. ב-28 במאי 1999, למעלה מ-31 שנים לאחר היעלמותה, נמצאו שרידיה של "דקר" על ידי מערך החיפוש במים עמוקים של חברת נאוטיקוס. השרידים נמצאו בקרקעית הים בעומק של 3 קילומטרים, על נתיב השיט המתוכנן לחיפה, במרחק של 485 קילומטרים מיעדה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 בינואר 2017	אח"י דקר בעת יציאתה לדרך. נמל פורטסמות, ה-9 בינואר 1968 טביעת הצוללת דַּקָּר בינואר 1968 בדרכה מבריטניה לישראל, על 69 אנשי צוותה, הייתה אסון לאומי בישראל. המידע וההערכות על הסיבות לאובדנה לא פורסמו, ובדעת הקהל המקומית נותרה הטביעה בגדר תעלומה. הצוללת שירתה במקור בצי הבריטי כצוללת הוד מלכותה תחת השם טוטם. ב-1965 רכשה ישראל את הצוללת, והיא קיבלה את מספר חיל הים צ-77, שופצה במספנות פורטסמות', אוישה בצוות ישראלי שאומן בידי הצי הבריטי, ויצאה לדרכה לישראל ב-9 בינואר 1968. דיווח המיקום האחרון התקבל מהצוללת ב-24 בינואר 1968 בשעה שש בבוקר מדרום לקצה המזרחי של כרתים, והשדר האחרון התקבל ממנה 18 שעות מאוחר יותר. על אף חיפושים נרחבים שנערכו אחריה על ידי אוניות, צוללות וכלי טיס, לא נמצאה הצוללת על פני המים והוכרזה כאבודה. כשנה לאחר טביעתה התגלה אחד ממצופי החירום של הצוללת דקר בחוף רצועת עזה. מסקנות שגויות מניתוח ממצאי המצוף ומיקומו הובילו לחיפושים אחריה בחופי מצרים ובים האגאי, אך אלה לא העלו דבר. בתום המלחמה הקרה, ניאותה ארצות הברית להעמיד את יכולות החיפוש והאיתור במים עמוקים שפותחו על ידי צי ארצות הברית, לטובת המאמצים לאיתור הצוללת. החיפושים חזרו והתמקדו בקטע הנתיב שבו אבד הקשר עמה. ב-28 במאי 1999, למעלה מ-31 שנים לאחר היעלמותה, נמצאו שרידיה של "דקר" על ידי מערך החיפוש במים עמוקים של חברת נאוטיקוס. השרידים נמצאו בקרקעית הים בעומק של 3 קילומטרים, על נתיב השיט המתוכנן לחיפה, במרחק של 485 קילומטרים מיעדה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 בינואר 2017	סמליל הסדרה הסופרנוס היא סדרת דרמה המשכית אמריקנית שנוצרה על ידי דייוויד צ'ייס והופקה עבור רשת הכבלים HBO. "הסופרנוס" מתארת את חייו של טוני סופרנו (אותו מגלם ג'יימס גנדולפיני), בוס מאפיה איטלקי-אמריקני מניו ג'רזי, ואת קורות משפחתו וסביבתו בפשע המאורגן. הסדרה בוחנת את קשייו של סופרנו בניסיונו המתמיד ליצור איזון בין חייו האישיים והקשר שלו עם אשתו (אידי פאלקו) וילדיו לבין תפקידו בארגון. קשיים אלו מנותחים ונידונים, בין היתר, במסגרת מפגשיו הקבועים של טוני עם הפסיכיאטרית ג'ניפר מלפי (לוריין בראקו). בתוך מסגרת עלילתית זו, שמתאפיינת בריבוי רבדים, סמלים ומשמעויות, מציגה ועוסקת "הסופרנוס" במגוון רחב של נושאים כגון: מוות, דיכאון, משפחה, דת, אלימות, מעמד, מיניות, פשע, סטריאוטיפים אתניים (בעיקר של אמריקנים ממוצא איטלקי), גזענות ומאבק בין-דורי. פרק הפיילוט של הסדרה שודר ברשת HBO ב-10 בינואר 1999. במהלך שש עונות הסדרה שודרו 86 פרקים, עד לפרק הסיום שהוקרן ב-10 ביוני 2007. סצנת הסיום המפורסמת והמדוברת של הסדרה, שהותירה רבות לדמיונו של הצופה, זכתה לאינספור פרשנויות שונות. הסדרה זכתה להצלחה מסחרית גדולה ולשבחי המבקרים, כאשר אחוזי הצפייה שלה היו הגבוהים ביותר בתולדות רשת HBO. בשנת 2013, דורגה על ידי גילדת התסריטאים האמריקנית (WGA) כסדרה בעלת התסריט הטוב ביותר בכל הזמנים, כאשר הגרדיאן הבריטי הגדיר אותה כסדרה הטובה ביותר בכל הזמנים. בנוסף, זכתה הסדרה בפרסים רבים, בהם 21 פרסי אמי ו-5 פרסי גלובוס הזהב.בנוסף זכתה הסדרה לכמות נכבדה של ניתוחים, מאמרים, ביקורת ופרודיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 בינואר 2017	סמליל הסדרה הסופרנוס היא סדרת דרמה המשכית אמריקנית שנוצרה על ידי דייוויד צ'ייס והופקה עבור רשת הכבלים HBO. "הסופרנוס" מתארת את חייו של טוני סופרנו (אותו מגלם ג'יימס גנדולפיני), בוס מאפיה איטלקי-אמריקני מניו ג'רזי, ואת קורות משפחתו וסביבתו בפשע המאורגן. הסדרה בוחנת את קשייו של סופרנו בניסיונו המתמיד ליצור איזון בין חייו האישיים והקשר שלו עם אשתו (אידי פאלקו) וילדיו לבין תפקידו בארגון. קשיים אלו מנותחים ונידונים, בין היתר, במסגרת מפגשיו הקבועים של טוני עם הפסיכיאטרית ג'ניפר מלפי (לוריין בראקו). בתוך מסגרת עלילתית זו, שמתאפיינת בריבוי רבדים, סמלים ומשמעויות, מציגה ועוסקת "הסופרנוס" במגוון רחב של נושאים כגון: מוות, דיכאון, משפחה, דת, אלימות, מעמד, מיניות, פשע, סטריאוטיפים אתניים (בעיקר של אמריקנים ממוצא איטלקי), גזענות ומאבק בין-דורי. פרק הפיילוט של הסדרה שודר ברשת HBO ב-10 בינואר 1999. במהלך שש עונות הסדרה שודרו 86 פרקים, עד לפרק הסיום שהוקרן ב-10 ביוני 2007. סצנת הסיום המפורסמת והמדוברת של הסדרה, שהותירה רבות לדמיונו של הצופה, זכתה לאינספור פרשנויות שונות. הסדרה זכתה להצלחה מסחרית גדולה ולשבחי המבקרים, כאשר אחוזי הצפייה שלה היו הגבוהים ביותר בתולדות רשת HBO. בשנת 2013, דורגה על ידי גילדת התסריטאים האמריקנית (WGA) כסדרה בעלת התסריט הטוב ביותר בכל הזמנים, כאשר הגרדיאן הבריטי הגדיר אותה כסדרה הטובה ביותר בכל הזמנים. בנוסף, זכתה הסדרה בפרסים רבים, בהם 21 פרסי אמי ו-5 פרסי גלובוס הזהב.בנוסף זכתה הסדרה לכמות נכבדה של ניתוחים, מאמרים, ביקורת ופרודיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 בינואר 2017	רואן אטקינסון לבוש כמיסטר בין, 1997 מיסטר בִּין היא תוכנית טלוויזיה קומית בריטית בכיכובו של רואן אטקינסון, המציגה את עלילותיו של מר בין, דמות אקסצנטרית, ילדותית ומיזנתרופית. אטקינסון, בתפקיד שכמעט ואינו כולל דיבור, מופיע בתוכנית במעין מופע יחיד – מלבדו אין כמעט דמויות הממשיכות להופיע מפרק לפרק, ושאר התפקידים משניים. פרק טיפוסי בתוכנית מורכב משלושה מערכונים שונים, המציגים את בין בסיטואציות יומיומיות שגרתיות, אלא שבין הופך אותן למצבי ביש שמהם הוא נחלץ בדרכים יצירתיות ומשעשעות אך בלתי יעילות. התוכנית, ששודרה בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, זכתה להצלחה גדולה בבריטניה, ויותר מכך מחוץ לבריטניה – במדינות מכל רחבי העולם. עבור אטקינסון, דמותו של מר בין היא הדמות המזוהה עמו ביותר ברחבי העולם. מעבר לתוכנית הטלוויזיה שבכיכובו של בין, הופקו שני סרטי קולנוע, "בין" (1997) ו"החופשה של בין" (2007), ואף תוכנית אנימציה, המציגים את עלילותיה של הדמות. דמותו של מיסטר בין הפכה למותג מסחרי מצליח הנמכר במגוון מוצרים, והיא שמרה על פופולריות גם שנים רבות לאחר שהסתיימה הפקת התוכנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 בינואר 2017	רואן אטקינסון לבוש כמיסטר בין, 1997 מיסטר בִּין היא תוכנית טלוויזיה קומית בריטית בכיכובו של רואן אטקינסון, המציגה את עלילותיו של מר בין, דמות אקסצנטרית, ילדותית ומיזנתרופית. אטקינסון, בתפקיד שכמעט ואינו כולל דיבור, מופיע בתוכנית במעין מופע יחיד – מלבדו אין כמעט דמויות הממשיכות להופיע מפרק לפרק, ושאר התפקידים משניים. פרק טיפוסי בתוכנית מורכב משלושה מערכונים שונים, המציגים את בין בסיטואציות יומיומיות שגרתיות, אלא שבין הופך אותן למצבי ביש שמהם הוא נחלץ בדרכים יצירתיות ומשעשעות אך בלתי יעילות. התוכנית, ששודרה בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, זכתה להצלחה גדולה בבריטניה, ויותר מכך מחוץ לבריטניה – במדינות מכל רחבי העולם. עבור אטקינסון, דמותו של מר בין היא הדמות המזוהה עמו ביותר ברחבי העולם. מעבר לתוכנית הטלוויזיה שבכיכובו של בין, הופקו שני סרטי קולנוע, "בין" (1997) ו"החופשה של בין" (2007), ואף תוכנית אנימציה, המציגים את עלילותיה של הדמות. דמותו של מיסטר בין הפכה למותג מסחרי מצליח הנמכר במגוון מוצרים, והיא שמרה על פופולריות גם שנים רבות לאחר שהסתיימה הפקת התוכנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 בינואר 2017	ג'יין אוסטן גֵ'יין אוֹסטֶן (1775–1817) הייתה סופרת בריטית ידועה, שיצירתה נחשבת לחלק מהקאנון הספרותי המערבי. היא מהווה דוגמה לסופרת שעל אף שחיה את מרבית חייה בסביבה משפחתית מוגנת ושקטה, בעיקר בכפר, לא המעיט הדבר ממידת הדרמה שבכתיבתה. ארבעת הרומנים שכתבה, "תבונה ורגישות", "גאווה ודעה קדומה", "מנספילד פארק" ו"אמה", יצאו לאור עוד בימי חייה. שניים נוספים, "מנזר נורתאנגר" ו"הטיית לב", פורסמו לאחר מותה בשנת 1818. ספריה הם מעין קומדיות-של-טעויות, ויש בהם ביטויים של מודעות חברתית חזקה. ספריה, ובעיקר ספרה "אמה", נחשבים לעיתים לפסגת היצירה הספרותית בתחומם; מבקרים מודרניים ממשיכים למצוא ביצירותיה היבטים חדשים, ובמיוחד בביקורתה השנונה על אומללותן של נשים צעירות בלתי-נשואות בתחילת המאה ה-19. אוסטן אהובה בקרב קהל הקוראים, ומאז 1832 לא פסקה ההוצאה לאור של ספריה. העיבודים הרבים שנעשו לרומנים שכתבה, הן בקולנוע והן בטלוויזיה, תרמו אף הם לפופולריות שלה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 בינואר 2017	ג'יין אוסטן גֵ'יין אוֹסטֶן (1775–1817) הייתה סופרת בריטית ידועה, שיצירתה נחשבת לחלק מהקאנון הספרותי המערבי. היא מהווה דוגמה לסופרת שעל אף שחיה את מרבית חייה בסביבה משפחתית מוגנת ושקטה, בעיקר בכפר, לא המעיט הדבר ממידת הדרמה שבכתיבתה. ארבעת הרומנים שכתבה, "תבונה ורגישות", "גאווה ודעה קדומה", "מנספילד פארק" ו"אמה", יצאו לאור עוד בימי חייה. שניים נוספים, "מנזר נורתאנגר" ו"הטיית לב", פורסמו לאחר מותה בשנת 1818. ספריה הם מעין קומדיות-של-טעויות, ויש בהם ביטויים של מודעות חברתית חזקה. ספריה, ובעיקר ספרה "אמה", נחשבים לעיתים לפסגת היצירה הספרותית בתחומם; מבקרים מודרניים ממשיכים למצוא ביצירותיה היבטים חדשים, ובמיוחד בביקורתה השנונה על אומללותן של נשים צעירות בלתי-נשואות בתחילת המאה ה-19. אוסטן אהובה בקרב קהל הקוראים, ומאז 1832 לא פסקה ההוצאה לאור של ספריה. העיבודים הרבים שנעשו לרומנים שכתבה, הן בקולנוע והן בטלוויזיה, תרמו אף הם לפופולריות שלה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 בינואר 2017	פריקס פריקס הוא סרט אימה אמריקאי משנת 1932 בבימויו ובהפקתו של טוד בראונינג, שדמויותיו הם "פריקים" המשתתפים בהופעות ראווה בקרקס. הסרט הופק בידי חברת מטרו גולדווין מאייר (MGM) עוד לפני החלתן של המגבלות שנקבעו בכללי קוד הייז בהוליווד. התסריט מתבסס על סיפורו הקצר של טוד רובינס "Spurs" ("דורבנות") משנת 1923. במקום ללהק שחקנים רגילים ולשוות להם מראה של פריקים באמצעות תלבושות ואיפור, גייס בראונינג לצוות השחקנים, בצעד יוצא דופן, אמני קרקס אמיתיים שהופיעו במופעי מוזרויות. בראונינג עצמו היה אמן בקרקס נודד בנערותו, עוד לפני שהחל בקריירת הקולנוע שלו, ולפיכך חש קשר לסיפורו של רובינס והחל לעבדו לקולנוע כבר ב-1927. ה"פריקים" בעלי הגוף המעוות שבסרט, הם לפי טבעם אדיבים וטובי לב, בעוד שהמפלצות האמיתיות מגולמות בדמותם של אמני קרקס רגילים, שזוממים לרצוח את אחד הפריקים כדי לרשת את הונו הרב. בראונינג יצר את הסרט בשיא הצלחתו, לאחר שסרט האימה "דרקולה" (1931) בבימויו נחל הצלחה גדולה בקופות, אך "פריקס" לא זכה להצלחה דומה בקרב הצופים, ונחשב לכישלון חרוץ בקופות. רק בשנות ה-60 של המאה ה-20 זכה הסרט לעדנה, לאחר הקרנתו בפסטיבל ונציה ב-1962, ותואר אז בידי המבקרים כסרט אנושי מלא חמלה. כיום נחשב הסרט לאחד מגדולי סרטי האימה בכל הזמנים, וב-1994 אף הוכרז כסרט הראוי לשימור והתווסף לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 בינואר 2017	פריקס פריקס הוא סרט אימה אמריקאי משנת 1932 בבימויו ובהפקתו של טוד בראונינג, שדמויותיו הם "פריקים" המשתתפים בהופעות ראווה בקרקס. הסרט הופק בידי חברת מטרו גולדווין מאייר (MGM) עוד לפני החלתן של המגבלות שנקבעו בכללי קוד הייז בהוליווד. התסריט מתבסס על סיפורו הקצר של טוד רובינס "Spurs" ("דורבנות") משנת 1923. במקום ללהק שחקנים רגילים ולשוות להם מראה של פריקים באמצעות תלבושות ואיפור, גייס בראונינג לצוות השחקנים, בצעד יוצא דופן, אמני קרקס אמיתיים שהופיעו במופעי מוזרויות. בראונינג עצמו היה אמן בקרקס נודד בנערותו, עוד לפני שהחל בקריירת הקולנוע שלו, ולפיכך חש קשר לסיפורו של רובינס והחל לעבדו לקולנוע כבר ב-1927. ה"פריקים" בעלי הגוף המעוות שבסרט, הם לפי טבעם אדיבים וטובי לב, בעוד שהמפלצות האמיתיות מגולמות בדמותם של אמני קרקס רגילים, שזוממים לרצוח את אחד הפריקים כדי לרשת את הונו הרב. בראונינג יצר את הסרט בשיא הצלחתו, לאחר שסרט האימה "דרקולה" (1931) בבימויו נחל הצלחה גדולה בקופות, אך "פריקס" לא זכה להצלחה דומה בקרב הצופים, ונחשב לכישלון חרוץ בקופות. רק בשנות ה-60 של המאה ה-20 זכה הסרט לעדנה, לאחר הקרנתו בפסטיבל ונציה ב-1962, ותואר אז בידי המבקרים כסרט אנושי מלא חמלה. כיום נחשב הסרט לאחד מגדולי סרטי האימה בכל הזמנים, וב-1994 אף הוכרז כסרט הראוי לשימור והתווסף לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 בינואר 2017	גוארדיולה ב-2010 ז'וזפ (פפ) גוארדיולה אי סאלה הוא כדורגלן עבר ספרדי-קטלאני ומאמן מנצ'סטר סיטי בהווה. גוארדיולה נחשב לאחד מהשחקנים המזוהים ביותר עם ברצלונה, שבה החל את הקריירה, והיה שותף לאחת התקופות המוצלחות ביותר שלה, שבזכותה כונתה "קבוצת החלומות". בחלוף השנים הפך לקפטן הקבוצה, ונמנה עם השחקנים המעוטרים ביותר בהיסטוריה שלה, עם 19 תארים. כשחקן, בלט גוארדיולה בקריאת המשחק וביכולת מסירה בדיוק רב. ב-2001 עזב את ברצלונה על מנת לשחק באיטליה. כעבור שתי עונות בהן שיחק בברשה וברומא, שיחק במשך שנה בקטר. ב-2006 עבר מקטאר למקסיקו, שם שיחק במשך עונה בודדת, לפני שפרש. לצד קריירת המשחק שלו במועדונים השונים, הופיע גוארדיולה ב-47 משחקים של נבחרת ספרד ובתשעה משחקים של נבחרת קטלוניה. כשנה לאחר פרישתו, החל לאמן את ברצלונה אתלטיק, קבוצת המילואים של ברצלונה, ובתום העונה מונה לתפקיד המאמן של הקבוצה הבוגרת. על אף חוסר ניסיונו באימון כדורגל, הגיע בעונתו הראשונה להישג חסר-תקדים, כאשר זכה בטרבל: אליפות הליגה הספרדית, הגביע הספרדי וזכייה בליגת האלופות, תוך הצגת טקטיקת כדורגל התקפית ביותר, ושבירת שיאים. הוא היה למאמן הצעיר ביותר בהיסטוריה שזכה בליגת האלופות ובטרבל. הוא המשיך ואימן את ברצלונה למשך 4 עונות מוצלחות ומרובות בתארים, בהן התבססה הקבוצה לדעת רבים כאחת הטובות בהיסטוריה של המשחק. ב-2013 עבר לאמן את באיירן מינכן הגרמנית, שם היה עד 2016. בשלוש עונותיו במועדון זכה באליפות גרמניה, לכך הוסיף שתי זכיות בגביע הגרמני. עם הקבוצה העפיל שלוש פעמים ברציפות לחצי גמר ליגת האלופות. החל מעונת 2016 – 2017 משמש גוארדיולה בתור מאמנה של מנצ'סטר סיטי האנגלית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 בינואר 2017	גוארדיולה ב-2010 ז'וזפ (פפ) גוארדיולה אי סאלה הוא כדורגלן עבר ספרדי-קטלאני ומאמן מנצ'סטר סיטי בהווה. גוארדיולה נחשב לאחד מהשחקנים המזוהים ביותר עם ברצלונה, שבה החל את הקריירה, והיה שותף לאחת התקופות המוצלחות ביותר שלה, שבזכותה כונתה "קבוצת החלומות". בחלוף השנים הפך לקפטן הקבוצה, ונמנה עם השחקנים המעוטרים ביותר בהיסטוריה שלה, עם 19 תארים. כשחקן, בלט גוארדיולה בקריאת המשחק וביכולת מסירה בדיוק רב. ב-2001 עזב את ברצלונה על מנת לשחק באיטליה. כעבור שתי עונות בהן שיחק בברשה וברומא, שיחק במשך שנה בקטר. ב-2006 עבר מקטאר למקסיקו, שם שיחק במשך עונה בודדת, לפני שפרש. לצד קריירת המשחק שלו במועדונים השונים, הופיע גוארדיולה ב-47 משחקים של נבחרת ספרד ובתשעה משחקים של נבחרת קטלוניה. כשנה לאחר פרישתו, החל לאמן את ברצלונה אתלטיק, קבוצת המילואים של ברצלונה, ובתום העונה מונה לתפקיד המאמן של הקבוצה הבוגרת. על אף חוסר ניסיונו באימון כדורגל, הגיע בעונתו הראשונה להישג חסר-תקדים, כאשר זכה בטרבל: אליפות הליגה הספרדית, הגביע הספרדי וזכייה בליגת האלופות, תוך הצגת טקטיקת כדורגל התקפית ביותר, ושבירת שיאים. הוא היה למאמן הצעיר ביותר בהיסטוריה שזכה בליגת האלופות ובטרבל. הוא המשיך ואימן את ברצלונה למשך 4 עונות מוצלחות ומרובות בתארים, בהן התבססה הקבוצה לדעת רבים כאחת הטובות בהיסטוריה של המשחק. ב-2013 עבר לאמן את באיירן מינכן הגרמנית, שם היה עד 2016. בשלוש עונותיו במועדון זכה באליפות גרמניה, לכך הוסיף שתי זכיות בגביע הגרמני. עם הקבוצה העפיל שלוש פעמים ברציפות לחצי גמר ליגת האלופות. החל מעונת 2016 – 2017 משמש גוארדיולה בתור מאמנה של מנצ'סטר סיטי האנגלית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 בינואר 2017	זאב הרעמה זאב הרעמה הוא מין בעל חיים ממשפחת הכלביים הנפוץ בדרום אמריקה. שמו ניתן לו בשל הרעמה על עורפו ועל כתפיו: היא בולטת ושחורה, מסתמרת כאשר הוא מאוים או תוקפני, וגורמת לו להיראות גדול ומאיים יותר. זאב הרעמה הוא השריד הגדול היחיד ממשפחת הכלביים בדרום אמריקה שנכחדה בתקופה המאוחרת של הפליסטוקן. הוא נפוץ באזורים פתוחים ופתוחים-למחצה הנקראים סראדו. הוא נוהג לשכון בצמחייה סבוכה ולצוד בערבות פתוחות. הסתתרותו בעשב גבוה ואורח חייו הלילי מקשים על תנאי הצפייה בו ועל המחקר אודותיו. הוא המהיר והגבוה בין כלבי הבר וניחן במגוון מאפיינים מיוחדים כגון: רגליים ארוכות מאוד, המצוידות בבהונות הפונים לצדדים אשר מגדילים את שטח כף הרגל באזורי ביצות; קול הנשמע כשילוב בין נביחה ושאגה; סימון ריח טריטוריאלי ייחודי; והיותו אוכל-כול (כולל אכילת שאריות פסולת באזורים עירוניים). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 בינואר 2017	זאב הרעמה זאב הרעמה הוא מין בעל חיים ממשפחת הכלביים הנפוץ בדרום אמריקה. שמו ניתן לו בשל הרעמה על עורפו ועל כתפיו: היא בולטת ושחורה, מסתמרת כאשר הוא מאוים או תוקפני, וגורמת לו להיראות גדול ומאיים יותר. זאב הרעמה הוא השריד הגדול היחיד ממשפחת הכלביים בדרום אמריקה שנכחדה בתקופה המאוחרת של הפליסטוקן. הוא נפוץ באזורים פתוחים ופתוחים-למחצה הנקראים סראדו. הוא נוהג לשכון בצמחייה סבוכה ולצוד בערבות פתוחות. הסתתרותו בעשב גבוה ואורח חייו הלילי מקשים על תנאי הצפייה בו ועל המחקר אודותיו. הוא המהיר והגבוה בין כלבי הבר וניחן במגוון מאפיינים מיוחדים כגון: רגליים ארוכות מאוד, המצוידות בבהונות הפונים לצדדים אשר מגדילים את שטח כף הרגל באזורי ביצות; קול הנשמע כשילוב בין נביחה ושאגה; סימון ריח טריטוריאלי ייחודי; והיותו אוכל-כול (כולל אכילת שאריות פסולת באזורים עירוניים). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 בינואר 2017	סבסטיאן מינסטר סבסטיאן מינסטר (20 בינואר 1488, אינגלהיים – 26 במאי 1552, בזל) היה הומניסט גרמני ואחד מ-15 ההבראיסטים הבולטים בתקופת הרפורמציה. כמו כן, היה קרטוגרף, קוסמוגרף, תאולוג, בלשן בתחום השפות השמיות ופרופסור ללשון העברית. ספרו החשוב ביותר, עליו עמל קרוב לשלושים שנה, הוא הספר 'קוסמוגרפיה' שראה אור לראשונה בשנת 1544. הוא נחשב עד היום לתיאור הגרמני הקדום ביותר של העולם והיה אחד מספרי המדע הפופולריים והמצליחים ביותר במאה ה-16 וה-17. הוא הודפס והורחב במהלך השנים, יצא לאור ב-35 מהדורות ותורגם לחמש שפות. מינסטר זכה למוניטין רב, בשל הספרים הרבים שערך ותרגם מעברית ללטינית, ביניהם מילות הגיון שכתב הרמב"ם ותרגום התנ"ך שיצא לאור בשני כרכים. הוא ספג ביקורת קשה מצד הממסד הנוצרי השמרני, בשל קשריו עם אנשי רוח יהודים ובשל הסתמכותו על הספרות הרבנית כמקור לפרשנות של הברית הישנה. כתגובה לביקורת, שלח מכתבים למלומדים יהודים, בהם הטיף להמרת דתם היהודית לדת הנוצרית. מאחורי משימה "מיסיונרית" זו עמדה מטרתו להדוף את הביקורת שהוטחה כלפיו, ולשכנע את מבקריו להתיר את קריאתם של הטקסטים הרבניים השנויים במחלוקת. פעולה זו הסתייעה בידו, שכן במהלך הזמן, זכה למוניטין גם בשל תרומתו המכריעה להפיכת לימודי העברית בגרמניה לדיסציפלינה אקדמית עצמאית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 בינואר 2017	סבסטיאן מינסטר סבסטיאן מינסטר (20 בינואר 1488, אינגלהיים – 26 במאי 1552, בזל) היה הומניסט גרמני ואחד מ-15 ההבראיסטים הבולטים בתקופת הרפורמציה. כמו כן, היה קרטוגרף, קוסמוגרף, תאולוג, בלשן בתחום השפות השמיות ופרופסור ללשון העברית. ספרו החשוב ביותר, עליו עמל קרוב לשלושים שנה, הוא הספר 'קוסמוגרפיה' שראה אור לראשונה בשנת 1544. הוא נחשב עד היום לתיאור הגרמני הקדום ביותר של העולם והיה אחד מספרי המדע הפופולריים והמצליחים ביותר במאה ה-16 וה-17. הוא הודפס והורחב במהלך השנים, יצא לאור ב-35 מהדורות ותורגם לחמש שפות. מינסטר זכה למוניטין רב, בשל הספרים הרבים שערך ותרגם מעברית ללטינית, ביניהם מילות הגיון שכתב הרמב"ם ותרגום התנ"ך שיצא לאור בשני כרכים. הוא ספג ביקורת קשה מצד הממסד הנוצרי השמרני, בשל קשריו עם אנשי רוח יהודים ובשל הסתמכותו על הספרות הרבנית כמקור לפרשנות של הברית הישנה. כתגובה לביקורת, שלח מכתבים למלומדים יהודים, בהם הטיף להמרת דתם היהודית לדת הנוצרית. מאחורי משימה "מיסיונרית" זו עמדה מטרתו להדוף את הביקורת שהוטחה כלפיו, ולשכנע את מבקריו להתיר את קריאתם של הטקסטים הרבניים השנויים במחלוקת. פעולה זו הסתייעה בידו, שכן במהלך הזמן, זכה למוניטין גם בשל תרומתו המכריעה להפיכת לימודי העברית בגרמניה לדיסציפלינה אקדמית עצמאית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 בינואר 2017	תיאור התמונה קרב קורסון-צ'רקאסי היה קרב חשוב במסגרת החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, שנערך בשטח אוקראינה המערבית בחודשים ינואר ופברואר 1944 בין כוחות הצבא האדום לבין צבא גרמניה הנאצית. במסגרת הקרב כיתרו כוחות משתי חזיתות סובייטיות, כוח שכלל כ-60 אלף חיילים, במבלט גרמני באזור הערים צ'רקאסי וקורסון בגדה המערבית של נהר דנייפר מדרום לקייב. הכוחות הסובייטיים ניסו להשמיד את הכוח הגרמני המכותר, ובמקביל נאלצו ללחום כדי למנוע מכוחות חילוץ גרמניים חזקים מקבוצת ארמיות דרום לפרוץ את טבעת הכיתור ולחבור לכוחות המכותרים. ב-17 בפברואר, לאחר למעלה משלושה שבועות של קרבות קשים, הצליח חלק מהכוח הגרמני המכותר לפרוץ את טבעת הכיתור ולחבור לכוח החילוץ לאחר שנטש מאחור כמעט את כל ציודו הכבד. שני הצדדים היריבים ספגו אבדות כבדות במהלך הקרב, אך הוא שאב חלק גדול מהעתודות הניידות של קבוצת ארמיות דרום, החליש את כוחה, ויצר את התנאים, שאפשרו לצבא הסובייטי לפתוח בשורת מתקפות מוצלחות בשטח אוקראינה המערבית במהלך החודשים הבאים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 בינואר 2017	תיאור התמונה קרב קורסון-צ'רקאסי היה קרב חשוב במסגרת החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, שנערך בשטח אוקראינה המערבית בחודשים ינואר ופברואר 1944 בין כוחות הצבא האדום לבין צבא גרמניה הנאצית. במסגרת הקרב כיתרו כוחות משתי חזיתות סובייטיות, כוח שכלל כ-60 אלף חיילים, במבלט גרמני באזור הערים צ'רקאסי וקורסון בגדה המערבית של נהר דנייפר מדרום לקייב. הכוחות הסובייטיים ניסו להשמיד את הכוח הגרמני המכותר, ובמקביל נאלצו ללחום כדי למנוע מכוחות חילוץ גרמניים חזקים מקבוצת ארמיות דרום לפרוץ את טבעת הכיתור ולחבור לכוחות המכותרים. ב-17 בפברואר, לאחר למעלה משלושה שבועות של קרבות קשים, הצליח חלק מהכוח הגרמני המכותר לפרוץ את טבעת הכיתור ולחבור לכוח החילוץ לאחר שנטש מאחור כמעט את כל ציודו הכבד. שני הצדדים היריבים ספגו אבדות כבדות במהלך הקרב, אך הוא שאב חלק גדול מהעתודות הניידות של קבוצת ארמיות דרום, החליש את כוחה, ויצר את התנאים, שאפשרו לצבא הסובייטי לפתוח בשורת מתקפות מוצלחות בשטח אוקראינה המערבית במהלך החודשים הבאים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 בינואר 2017	אנה פרנק (2 ביוני 1929 – 31 במרץ 1945) הייתה נערה יהודייה ילידת גרמניה, שהתגוררה בהולנד. התפרסמה בחיבורו של יומן אישי במהלך השואה, אשר יצא לאור לאחר מלחמת העולם השנייה וחשף בפני קוראים רבים בעשורים שלאחר מכן את הממד האנושי של קורבנות התקופה. הסופר היהודי פרימו לוי העיר על היומן: "אנה פרנק אחת מרגשת אותנו יותר מאין ספור אחרים, שסבלו כמוה אך פניהם נותרו בחשיכה. ייתכן ועדיף כך; אם היינו יכולים להכיל את כל הסבל של כל אותם אנשים לא היינו יכולים לחיות". היומן שחיברה יצא לאור כספר וזכה לפופולריות רבה ולתרגומים לעשרות שפות. את ההקדמה למהדורה האמריקאית הראשונה של הספר כתבה אלינור רוזוולט, וציינה כי היומן "נכתב על ידי נערה צעירה שאיננה מפחדת מהאמת. זהו אחד הספרים החכמים והמרגשים ביותר שקראתי על המלחמה ועל השפעתה על בני אנוש". לאחר פרסום היומן הפך אוטו פרנק לשומר מורשת בתו אנה, והוא המשיך בפעילות זו עד ליום מותו. הבניין שבו התחבאה המשפחה הפך לאתר הנצחה ומוזיאון בשם "בית אנה פרנק". המוזיאון היה למוקד משיכה עיקרי לתיירים המבקרים באמסטרדם, ותערוכות מטעמו נודדות ברחבי העולם. קרן הצדקה של אנה פרנק, שמקום מושבה הוא בזל, מגייסת כסף למטרות שונות, בין היתר למען חסידי אומות העולם ולמען פרויקטים חינוכיים המכוונים נגד גזענות, המתקיימים בין השאר בגרמניה, בהודו, בשווייץ, בבריטניה ובארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 בינואר 2017	אנה פרנק (2 ביוני 1929 – 31 במרץ 1945) הייתה נערה יהודייה ילידת גרמניה, שהתגוררה בהולנד. התפרסמה בחיבורו של יומן אישי במהלך השואה, אשר יצא לאור לאחר מלחמת העולם השנייה וחשף בפני קוראים רבים בעשורים שלאחר מכן את הממד האנושי של קורבנות התקופה. הסופר היהודי פרימו לוי העיר על היומן: "אנה פרנק אחת מרגשת אותנו יותר מאין ספור אחרים, שסבלו כמוה אך פניהם נותרו בחשיכה. ייתכן ועדיף כך; אם היינו יכולים להכיל את כל הסבל של כל אותם אנשים לא היינו יכולים לחיות". היומן שחיברה יצא לאור כספר וזכה לפופולריות רבה ולתרגומים לעשרות שפות. את ההקדמה למהדורה האמריקאית הראשונה של הספר כתבה אלינור רוזוולט, וציינה כי היומן "נכתב על ידי נערה צעירה שאיננה מפחדת מהאמת. זהו אחד הספרים החכמים והמרגשים ביותר שקראתי על המלחמה ועל השפעתה על בני אנוש". לאחר פרסום היומן הפך אוטו פרנק לשומר מורשת בתו אנה, והוא המשיך בפעילות זו עד ליום מותו. הבניין שבו התחבאה המשפחה הפך לאתר הנצחה ומוזיאון בשם "בית אנה פרנק". המוזיאון היה למוקד משיכה עיקרי לתיירים המבקרים באמסטרדם, ותערוכות מטעמו נודדות ברחבי העולם. קרן הצדקה של אנה פרנק, שמקום מושבה הוא בזל, מגייסת כסף למטרות שונות, בין היתר למען חסידי אומות העולם ולמען פרויקטים חינוכיים המכוונים נגד גזענות, המתקיימים בין השאר בגרמניה, בהודו, בשווייץ, בבריטניה ובארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 בינואר 2017	פרידריך וילהלם ויקטור אלברט מפרוסיה (27 בינואר 1859 – 4 ביוני 1941), הידוע בשמו המלכותי וילהלם השני, היה אחרון השליטים מבית הוהנצולרן ששימשו כקיסר גרמניה ומלך פרוסיה. וילהלם שלט בין השנים 1888–1918. בתקופה זו ניהל מדיניות חוץ תוקפנית, הוביל את גרמניה למלחמת העולם הראשונה, והתפטר לאחר שהסתיימה בהפסד גרמני. בתולדות עם ישראל וארץ ישראל ייזכר וילהלם כמי ששקל לסייע לבנימין זאב הרצל ולתנועה הציונית בתחילת דרכה, אך בסופו של דבר נמנע מכך, ובמסעו לארץ ישראל בשנת 1898, שהיה נקודת ציון בולטת בהיסטוריה של ארץ ישראל בתקופה העות'מאנית, הותיר אחריו ציוני דרך רבים, מהם קיימים עד היום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 בינואר 2017	פרידריך וילהלם ויקטור אלברט מפרוסיה (27 בינואר 1859 – 4 ביוני 1941), הידוע בשמו המלכותי וילהלם השני, היה אחרון השליטים מבית הוהנצולרן ששימשו כקיסר גרמניה ומלך פרוסיה. וילהלם שלט בין השנים 1888–1918. בתקופה זו ניהל מדיניות חוץ תוקפנית, הוביל את גרמניה למלחמת העולם הראשונה, והתפטר לאחר שהסתיימה בהפסד גרמני. בתולדות עם ישראל וארץ ישראל ייזכר וילהלם כמי ששקל לסייע לבנימין זאב הרצל ולתנועה הציונית בתחילת דרכה, אך בסופו של דבר נמנע מכך, ובמסעו לארץ ישראל בשנת 1898, שהיה נקודת ציון בולטת בהיסטוריה של ארץ ישראל בתקופה העות'מאנית, הותיר אחריו ציוני דרך רבים, מהם קיימים עד היום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 בינואר 2017	תיאור התמונה צ'ארלי צ'פלין היה שחקן קומי, יוצר סרטים ומלחין אנגלי, שזכה להצלחה רבה בעידן הסרט האילם. צ'פלין הפך לסמל, בין היתר בזכות דמות "הנווד" שאותה גילם בסרטיו. נחשב לאחת מהדמויות החשובות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה של תעשיית הקולנוע. צ'פלין היה מעורב בכל הליכי ההפקה של סרטיו, החל מכתיבת התסריט, דרך הבימוי וכלה בבחירת הפסקול והמוזיקה. בשנת 1919, לאחר שהפך לאחד מהשחקנים הבולטים והמוערכים בתעשיית הקולנוע האמריקאי, הקים צ'פלין את חברת ההפקות "יונייטד ארטיסטס", שאפשרה לו שליטה כמעט מוחלטת בהליך הפקת סרטיו. במהלך שנות ה-30, התקשה צ'פלין לאמץ את המעבר מעידן הסרט האילם לעידן הסרט המדבר וסירב לשלב פסקול בסרטיו במשך זמן רב. הוא המשיך בהפקת סרטים אילמים, כשהבולטים שבהם, "אורות הכרך" (1931) ו"זמנים מודרניים" (1936), הפכו עם השנים לקלאסיקות. בשנות ה-40 החל צ'פלין להביע את עמדותיו הפוליטיות ביצירתו הקולנועית – בסרטו "הדיקטטור הגדול" משנת 1940, יצא צ'פלין בביקורת כנגד המשטרים הדיקטטוריים של אירופה בשנות ה-30 של המאה ה-20, לרבות נגד היטלר ומוסוליני. צ'פלין שהואשם בתמיכה בקומוניזם ואף היה מעורב בפרשיה רומנטית עם אישה צעירה ממנו בשנים רבות, ידע ירידה חדה בפופולריות שלו בשנים אלו ואף גורש לשווייץ. במהלך הקריירה זכה צ'פלין בפרסים רבים, בהם שלושה פרסי אוסקר, עיטור לגיון הכבוד מטעם הממשלה הצרפתית בשנת 1971, פרס אריה הזהב במסגרת פסטיבל הסרטים בוונציה בשנת 1972, פרס מפעל חיים מטעם "מרכז לינקולן לקולנוע" שבניו יורק, אשר קרוי על שמו של צ'פלין החל משנת 1972. בשנת 1975, הוענק לצ'פלין תואר אביר (סר), כחלק ממסדר האימפריה הבריטית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 בינואר 2017	תיאור התמונה צ'ארלי צ'פלין היה שחקן קומי, יוצר סרטים ומלחין אנגלי, שזכה להצלחה רבה בעידן הסרט האילם. צ'פלין הפך לסמל, בין היתר בזכות דמות "הנווד" שאותה גילם בסרטיו. נחשב לאחת מהדמויות החשובות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה של תעשיית הקולנוע. צ'פלין היה מעורב בכל הליכי ההפקה של סרטיו, החל מכתיבת התסריט, דרך הבימוי וכלה בבחירת הפסקול והמוזיקה. בשנת 1919, לאחר שהפך לאחד מהשחקנים הבולטים והמוערכים בתעשיית הקולנוע האמריקאי, הקים צ'פלין את חברת ההפקות "יונייטד ארטיסטס", שאפשרה לו שליטה כמעט מוחלטת בהליך הפקת סרטיו. במהלך שנות ה-30, התקשה צ'פלין לאמץ את המעבר מעידן הסרט האילם לעידן הסרט המדבר וסירב לשלב פסקול בסרטיו במשך זמן רב. הוא המשיך בהפקת סרטים אילמים, כשהבולטים שבהם, "אורות הכרך" (1931) ו"זמנים מודרניים" (1936), הפכו עם השנים לקלאסיקות. בשנות ה-40 החל צ'פלין להביע את עמדותיו הפוליטיות ביצירתו הקולנועית – בסרטו "הדיקטטור הגדול" משנת 1940, יצא צ'פלין בביקורת כנגד המשטרים הדיקטטוריים של אירופה בשנות ה-30 של המאה ה-20, לרבות נגד היטלר ומוסוליני. צ'פלין שהואשם בתמיכה בקומוניזם ואף היה מעורב בפרשיה רומנטית עם אישה צעירה ממנו בשנים רבות, ידע ירידה חדה בפופולריות שלו בשנים אלו ואף גורש לשווייץ. במהלך הקריירה זכה צ'פלין בפרסים רבים, בהם שלושה פרסי אוסקר, עיטור לגיון הכבוד מטעם הממשלה הצרפתית בשנת 1971, פרס אריה הזהב במסגרת פסטיבל הסרטים בוונציה בשנת 1972, פרס מפעל חיים מטעם "מרכז לינקולן לקולנוע" שבניו יורק, אשר קרוי על שמו של צ'פלין החל משנת 1972. בשנת 1975, הוענק לצ'פלין תואר אביר (סר), כחלק ממסדר האימפריה הבריטית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה