ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/אוקטובר 2011

אוקטובר
1 באוקטובר 2011	צבי רוזנבלט, 1965 צבי רוזנבלט (26 בספטמבר 1911 – 26 ביולי 1984) היה אחד משני הנאשמים במשפט רצח ארלוזורוב (יחד עם אברהם סטבסקי). ד"ר חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, נרצח בירייה בחוף תל אביב ב-16 ביוני 1933. ברצח נטלו חלק שני צעירים, ולפי החשד היה רוזנבלט אחד מהם והאדם שירה בארלוזורוב. החשד התעורר לאחר הודעתה במשטרה של רבקה פייגין, צעירה פעילת בית"ר, שהייתה מקורבת ל"ברית הבריונים", תנועה קטנה המסונפת לתנועה הרוויזיוניסטית, שנחשדה בהסתה ובאחריותה לרצח. לאחר חקירה של המשטרה וזיהוי מהוסס במידת מה של רוזנבלט כמבצע הרצח בידי אלמנתו של חיים ארלוזורוב, סימה, שהייתה עדה לרצח, הובא רוזנבלט למשפט בבית המשפט המנדטורי, יחד עם אברהם סטבסקי, שנחשד כמעורב השני ברצח. רוזנבלט זוכה בפסק דין לקוני, על פי דיני הראיות שנהגו בארץ ישראל, ובהיעדר ראיה מהותית נוספת לבד מעדותה של סימה ארלוזורוב. רוזנבלט האריך ימים ונפטר חמישים שנה לאחר המשפט. במהלך שנותיו אלו עסק בפעילויות ציבוריות שונות. לאחר פטירתו קראה עיריית תל אביב רחוב על שמו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באוקטובר 2011	צבי רוזנבלט, 1965 צבי רוזנבלט (26 בספטמבר 1911 – 26 ביולי 1984) היה אחד משני הנאשמים במשפט רצח ארלוזורוב (יחד עם אברהם סטבסקי). ד"ר חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, נרצח בירייה בחוף תל אביב ב-16 ביוני 1933. ברצח נטלו חלק שני צעירים, ולפי החשד היה רוזנבלט אחד מהם והאדם שירה בארלוזורוב. החשד התעורר לאחר הודעתה במשטרה של רבקה פייגין, צעירה פעילת בית"ר, שהייתה מקורבת ל"ברית הבריונים", תנועה קטנה המסונפת לתנועה הרוויזיוניסטית, שנחשדה בהסתה ובאחריותה לרצח. לאחר חקירה של המשטרה וזיהוי מהוסס במידת מה של רוזנבלט כמבצע הרצח בידי אלמנתו של חיים ארלוזורוב, סימה, שהייתה עדה לרצח, הובא רוזנבלט למשפט בבית המשפט המנדטורי, יחד עם אברהם סטבסקי, שנחשד כמעורב השני ברצח. רוזנבלט זוכה בפסק דין לקוני, על פי דיני הראיות שנהגו בארץ ישראל, ובהיעדר ראיה מהותית נוספת לבד מעדותה של סימה ארלוזורוב. רוזנבלט האריך ימים ונפטר חמישים שנה לאחר המשפט. במהלך שנותיו אלו עסק בפעילויות ציבוריות שונות. לאחר פטירתו קראה עיריית תל אביב רחוב על שמו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באוקטובר 2011	חומות ירושלים הקיפו את העיר במשך אלפי שנים, ונבנו כדי להגן עליה מפני אויבים. כמעט בכל פעם שהעיר נכבשה ונהרסה, חרבו גם חומותיה, ובדרך כלל נבנו שוב על ידי הכובש החדש או על ידי תושבי העיר. החומה הראשונה נבנתה בירושלים בימי הכנענים לפני למעלה מ-4,000 שנה, והאחרונה, הקיימת עד היום, הוקמה על ידי סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית לפני כ-500 שנה. רוב החומות שהוקמו בירושלים במהלך השנים נבנו בהתאם לטופוגרפיה הטבעית של העיר ולנקודות התורפה שלה, ולכן לרבות מהן תוואי דומה, ולעיתים אף זהה. לא פעם נעשה שימוש משני בחומה עתיקה כבסיס לבניית חומה חדשה, עד כדי יצירת קירות המורכבים לעיתים מכמה שכבות על פי תקופות. במחצית המאה ה-19, עם תהליך היציאה מהחומות, איבדה חומת ירושלים חלק ניכר מחשיבותה הביטחונית, והיא משמשת היום בעיקר כמוקד תיירותי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באוקטובר 2011	חומות ירושלים הקיפו את העיר במשך אלפי שנים, ונבנו כדי להגן עליה מפני אויבים. כמעט בכל פעם שהעיר נכבשה ונהרסה, חרבו גם חומותיה, ובדרך כלל נבנו שוב על ידי הכובש החדש או על ידי תושבי העיר. החומה הראשונה נבנתה בירושלים בימי הכנענים לפני למעלה מ-4,000 שנה, והאחרונה, הקיימת עד היום, הוקמה על ידי סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית לפני כ-500 שנה. רוב החומות שהוקמו בירושלים במהלך השנים נבנו בהתאם לטופוגרפיה הטבעית של העיר ולנקודות התורפה שלה, ולכן לרבות מהן תוואי דומה, ולעיתים אף זהה. לא פעם נעשה שימוש משני בחומה עתיקה כבסיס לבניית חומה חדשה, עד כדי יצירת קירות המורכבים לעיתים מכמה שכבות על פי תקופות. במחצית המאה ה-19, עם תהליך היציאה מהחומות, איבדה חומת ירושלים חלק ניכר מחשיבותה הביטחונית, והיא משמשת היום בעיקר כמוקד תיירותי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באוקטובר 2011	יוסף זריצקי בתצלום מאת אברהם סוסקין, 1926 יוסף זָרִיצְקִי (1 בספטמבר 1891 – 30 בנובמבר 1985) היה צייר ישראלי יליד אוקראינה, ממקדמי האמנות המודרנית בארץ ישראל בתקופת היישוב ולאחר הקמת המדינה. במהלך שנות העשרים היה זריצקי מן האמנים המודרניסטים הבולטים שבתקופת מגדל דוד. יצירתו התנערה מסממנים אוריינטליים, שהיו פופולריים באותה עת. בשנת 1948 נמנה זריצקי עם מקימיה ומנהיגיה של קבוצת "אופקים חדשים". ביצירותיו יצר גרסה מקומית של האמנות המופשטת, שאותה ביקש לקדם באמצעות הקבוצה. למרות אופיה האוניברסלי והמופשט של אמנותו הבשלה, ביצירות כגון "יחיעם (הווי בקיבוץ)" (1951) או "נען, הצייר עם מודל" (1952) ניתן למצוא לצד היבטים ארס פואטיים גם ביטויי הזדהות עם המפעל הציוני. על יצירתו זכה בשנת 1959 בפרס ישראל לציור. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באוקטובר 2011	יוסף זריצקי בתצלום מאת אברהם סוסקין, 1926 יוסף זָרִיצְקִי (1 בספטמבר 1891 – 30 בנובמבר 1985) היה צייר ישראלי יליד אוקראינה, ממקדמי האמנות המודרנית בארץ ישראל בתקופת היישוב ולאחר הקמת המדינה. במהלך שנות העשרים היה זריצקי מן האמנים המודרניסטים הבולטים שבתקופת מגדל דוד. יצירתו התנערה מסממנים אוריינטליים, שהיו פופולריים באותה עת. בשנת 1948 נמנה זריצקי עם מקימיה ומנהיגיה של קבוצת "אופקים חדשים". ביצירותיו יצר גרסה מקומית של האמנות המופשטת, שאותה ביקש לקדם באמצעות הקבוצה. למרות אופיה האוניברסלי והמופשט של אמנותו הבשלה, ביצירות כגון "יחיעם (הווי בקיבוץ)" (1951) או "נען, הצייר עם מודל" (1952) ניתן למצוא לצד היבטים ארס פואטיים גם ביטויי הזדהות עם המפעל הציוני. על יצירתו זכה בשנת 1959 בפרס ישראל לציור. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באוקטובר 2011	מתפללים בבית הכנסת הספרדי "רבי יוחנן בן זכאי", בין חומות העיר העתיקה, 1893 היישוב הישן הוא החברה היהודית אשר צמחה בארץ ישראל, משלהי המאה ה-18, עד מלחמת העולם הראשונה. אנשי העלייה הראשונה העניקו לה שם זה, כביטוי לנבדלותם ממנה; אולם בין שתי החברות התקיימו יחסי גומלין ענפים. התרחבותו של "היישוב הישן" התחוללה בעקבות גלי עליות מתפוצות ישראל; הגם שרוב העולים, שבאו בדרך כלל בשל הרצון לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל, נטו להתאגד ב"כוללים" – קהילות מוצא מאורגנות וסגורות. הריבוד וההשתייכות העדתית ב"יישוב הישן" הושפעו מגלי העליות מאירופה, צפון אפריקה וארצות המזרח התיכון. עד למחצית המאה ה-19 היה רובו ספרדי, וממנו ואילך היו האשכנזים רוב, מפוצלים אמנם, גם לפי תנועות וארגונים באירופה: חסידים, מתנגדים ומשכילים. רוב אנשי היישוב הישן התגוררו בארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון. פרנסתו של רוב היישוב התבססה על תרומות ותמיכות מחוץ לארץ, של נדבנים – שרובם נקראו כספי החלוקה – ומהון עצמי; וזאת, בעיקר בשל תנאי הממשל והכלכלה בארץ, בשלהי תקופת השלטון העות'מאני. במרוצת השנים נשמעו קולות רבים בעד יצרנות ופרנסה עצמית בחברה היישובית במלאכה ובאומנות, בחקלאות ובתעשייה. השר משה מונטיפיורי היה מראשי הפועלים והיזמים בכיוון זה. אף כי גם בטרם שהקים את משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות, קמו בקרב "היישוב הישן" מספר הוגים ויזמים שספגו התנגדות והצלחה מועטת, אך סללו דרך לבאות. משלהי המאה ה-19 הייתה התנועה הציונית הממוסדת הגורם המרכזי בחיי "היישוב הישן"; תוכניותיהם, ביקורתם הנוקבת ומפעליהם בארץ של חלוציה ושוחריה שינו את פני החברה היהודית בארץ ישראל בכללה; בד בבד עם התמורה הגדולה במעמדה המדיני, החברתי והכלכלי, עם כניסת הצבא וראשית תקופת המנדט הבריטי ב-1917. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 באוקטובר 2011	מתפללים בבית הכנסת הספרדי "רבי יוחנן בן זכאי", בין חומות העיר העתיקה, 1893 היישוב הישן הוא החברה היהודית אשר צמחה בארץ ישראל, משלהי המאה ה-18, עד מלחמת העולם הראשונה. אנשי העלייה הראשונה העניקו לה שם זה, כביטוי לנבדלותם ממנה; אולם בין שתי החברות התקיימו יחסי גומלין ענפים. התרחבותו של "היישוב הישן" התחוללה בעקבות גלי עליות מתפוצות ישראל; הגם שרוב העולים, שבאו בדרך כלל בשל הרצון לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל, נטו להתאגד ב"כוללים" – קהילות מוצא מאורגנות וסגורות. הריבוד וההשתייכות העדתית ב"יישוב הישן" הושפעו מגלי העליות מאירופה, צפון אפריקה וארצות המזרח התיכון. עד למחצית המאה ה-19 היה רובו ספרדי, וממנו ואילך היו האשכנזים רוב, מפוצלים אמנם, גם לפי תנועות וארגונים באירופה: חסידים, מתנגדים ומשכילים. רוב אנשי היישוב הישן התגוררו בארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון. פרנסתו של רוב היישוב התבססה על תרומות ותמיכות מחוץ לארץ, של נדבנים – שרובם נקראו כספי החלוקה – ומהון עצמי; וזאת, בעיקר בשל תנאי הממשל והכלכלה בארץ, בשלהי תקופת השלטון העות'מאני. במרוצת השנים נשמעו קולות רבים בעד יצרנות ופרנסה עצמית בחברה היישובית במלאכה ובאומנות, בחקלאות ובתעשייה. השר משה מונטיפיורי היה מראשי הפועלים והיזמים בכיוון זה. אף כי גם בטרם שהקים את משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות, קמו בקרב "היישוב הישן" מספר הוגים ויזמים שספגו התנגדות והצלחה מועטת, אך סללו דרך לבאות. משלהי המאה ה-19 הייתה התנועה הציונית הממוסדת הגורם המרכזי בחיי "היישוב הישן"; תוכניותיהם, ביקורתם הנוקבת ומפעליהם בארץ של חלוציה ושוחריה שינו את פני החברה היהודית בארץ ישראל בכללה; בד בבד עם התמורה הגדולה במעמדה המדיני, החברתי והכלכלי, עם כניסת הצבא וראשית תקופת המנדט הבריטי ב-1917. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 באוקטובר 2011	מתפללים בבית הכנסת הספרדי "רבי יוחנן בן זכאי", בין חומות העיר העתיקה, 1893 היישוב הישן הוא החברה היהודית אשר צמחה בארץ ישראל, משלהי המאה ה-18, עד מלחמת העולם הראשונה. אנשי העלייה הראשונה העניקו לה שם זה, כביטוי לנבדלותם ממנה; אולם בין שתי החברות התקיימו יחסי גומלין ענפים. התרחבותו של "היישוב הישן" התחוללה בעקבות גלי עליות מתפוצות ישראל; הגם שרוב העולים, שבאו בדרך כלל בשל הרצון לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל, נטו להתאגד ב"כוללים" – קהילות מוצא מאורגנות וסגורות. הריבוד וההשתייכות העדתית ב"יישוב הישן" הושפעו מגלי העליות מאירופה, צפון אפריקה וארצות המזרח התיכון. עד למחצית המאה ה-19 היה רובו ספרדי, וממנו ואילך היו האשכנזים רוב, מפוצלים אמנם, גם לפי תנועות וארגונים באירופה: חסידים, מתנגדים ומשכילים. רוב אנשי היישוב הישן התגוררו בארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון. פרנסתו של רוב היישוב התבססה על תרומות ותמיכות מחוץ לארץ, של נדבנים – שרובם נקראו כספי החלוקה – ומהון עצמי; וזאת, בעיקר בשל תנאי הממשל והכלכלה בארץ, בשלהי תקופת השלטון העות'מאני. במרוצת השנים נשמעו קולות רבים בעד יצרנות ופרנסה עצמית בחברה היישובית במלאכה ובאומנות, בחקלאות ובתעשייה. השר משה מונטיפיורי היה מראשי הפועלים והיזמים בכיוון זה. אף כי גם בטרם שהקים את משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות, קמו בקרב "היישוב הישן" מספר הוגים ויזמים שספגו התנגדות והצלחה מועטת, אך סללו דרך לבאות. משלהי המאה ה-19 הייתה התנועה הציונית הממוסדת הגורם המרכזי בחיי "היישוב הישן"; תוכניותיהם, ביקורתם הנוקבת ומפעליהם בארץ של חלוציה ושוחריה שינו את פני החברה היהודית בארץ ישראל בכללה; בד בבד עם התמורה הגדולה במעמדה המדיני, החברתי והכלכלי, עם כניסת הצבא וראשית תקופת המנדט הבריטי ב-1917. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 באוקטובר 2011	כרזת הסרט בישראל יהודי טוב הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת קומדיה שחורה, שכתבו, הפיקו וביימו האחים ג'ואל ואיתן כהן. הסרט, משנת 2009, מספר את סיפורו של פיזיקאי יהודי בשם לארי גופניק, המחפש חיים יציבים בקרב משפחתו, קהילתו ומקום עבודתו, אך נוחל אכזבות בזו אחר זו. לפני עלילתו העיקרית של הסרט מוקרן סיפור קצר, המתרחש בזמן ובמקום רחוקים מאלה של העלילה העיקרית. הסיפור, ששפתו יידיש, מתרחש בשטייטל במאה ה-19, ובמרכזו בני זוג החושדים באורחם שהוא דיבוק. העלילה העיקרית של הסרט, שבה אלמנטים אוטוביוגרפיים של האחים כהן, מתרחשת בשנת 1967 במיניאפוליס. גיבור הסרט, לארי גופניק, הוא פרופסור לפיזיקה, המתמודד עם קשיים משפחתיים: אשתו, ג'ודית, מעוניינת להתגרש ממנו, כדי שתוכל להתחתן עם ידידם, האלמן סיי אבלמן, המחבק את לארי באהבה מעושׂה; בנו דני, המתכונן לטקס הבר מצווה, מעשן מריחואנה, שאותה הוא רוכש בהקפה מחבר ללימודים (ועקב חוסר יכולת לשלם, נאלץ לברוח שוב ושוב מחבר זה); בתו שרה גונבת ממנו כסף, כדי שתוכל לממן ניתוח אף; אחיו המובטל ארתור מתגורר בביתו, ועסוק בכתיבת ספר נומרולוגיה. בביתו שבפרוור מסוכסך לארי עם שכנו הגוי על גבולות המגרש של כל אחד מהם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באוקטובר 2011	כרזת הסרט בישראל יהודי טוב הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת קומדיה שחורה, שכתבו, הפיקו וביימו האחים ג'ואל ואיתן כהן. הסרט, משנת 2009, מספר את סיפורו של פיזיקאי יהודי בשם לארי גופניק, המחפש חיים יציבים בקרב משפחתו, קהילתו ומקום עבודתו, אך נוחל אכזבות בזו אחר זו. לפני עלילתו העיקרית של הסרט מוקרן סיפור קצר, המתרחש בזמן ובמקום רחוקים מאלה של העלילה העיקרית. הסיפור, ששפתו יידיש, מתרחש בשטייטל במאה ה-19, ובמרכזו בני זוג החושדים באורחם שהוא דיבוק. העלילה העיקרית של הסרט, שבה אלמנטים אוטוביוגרפיים של האחים כהן, מתרחשת בשנת 1967 במיניאפוליס. גיבור הסרט, לארי גופניק, הוא פרופסור לפיזיקה, המתמודד עם קשיים משפחתיים: אשתו, ג'ודית, מעוניינת להתגרש ממנו, כדי שתוכל להתחתן עם ידידם, האלמן סיי אבלמן, המחבק את לארי באהבה מעושׂה; בנו דני, המתכונן לטקס הבר מצווה, מעשן מריחואנה, שאותה הוא רוכש בהקפה מחבר ללימודים (ועקב חוסר יכולת לשלם, נאלץ לברוח שוב ושוב מחבר זה); בתו שרה גונבת ממנו כסף, כדי שתוכל לממן ניתוח אף; אחיו המובטל ארתור מתגורר בביתו, ועסוק בכתיבת ספר נומרולוגיה. בביתו שבפרוור מסוכסך לארי עם שכנו הגוי על גבולות המגרש של כל אחד מהם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באוקטובר 2011	כרזת הסרט בישראל יהודי טוב הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת קומדיה שחורה, שכתבו, הפיקו וביימו האחים ג'ואל ואיתן כהן. הסרט, משנת 2009, מספר את סיפורו של פיזיקאי יהודי בשם לארי גופניק, המחפש חיים יציבים בקרב משפחתו, קהילתו ומקום עבודתו, אך נוחל אכזבות בזו אחר זו. לפני עלילתו העיקרית של הסרט מוקרן סיפור קצר, המתרחש בזמן ובמקום רחוקים מאלה של העלילה העיקרית. הסיפור, ששפתו יידיש, מתרחש בשטייטל במאה ה-19, ובמרכזו בני זוג החושדים באורחם שהוא דיבוק. העלילה העיקרית של הסרט, שבה אלמנטים אוטוביוגרפיים של האחים כהן, מתרחשת בשנת 1967 במיניאפוליס. גיבור הסרט, לארי גופניק, הוא פרופסור לפיזיקה, המתמודד עם קשיים משפחתיים: אשתו, ג'ודית, מעוניינת להתגרש ממנו, כדי שתוכל להתחתן עם ידידם, האלמן סיי אבלמן, המחבק את לארי באהבה מעושׂה; בנו דני, המתכונן לטקס הבר מצווה, מעשן מריחואנה, שאותה הוא רוכש בהקפה מחבר ללימודים (ועקב חוסר יכולת לשלם, נאלץ לברוח שוב ושוב מחבר זה); בתו שרה גונבת ממנו כסף, כדי שתוכל לממן ניתוח אף; אחיו המובטל ארתור מתגורר בביתו, ועסוק בכתיבת ספר נומרולוגיה. בביתו שבפרוור מסוכסך לארי עם שכנו הגוי על גבולות המגרש של כל אחד מהם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 באוקטובר 2011	כרזת הסרט בספרדית אל מריאצ'י הוא סרט פעולה בשפה הספרדית משנת 1992. עלילת הסרט נסבה על נגן גיטרה, מריאצ'י, המגיע לעיירה מקסיקנית קטנה ונידחת במטרה למצוא בה פרנסה כנגן. הוא מזוהה בטעות כראש כנופיית פשע, נקרה בעל כורחו לתוך עימות אלים בין כנופיות, ונאלץ לנוס על נפשו. הסרט נכתב, צולם, הופק, בוים ונערך על ידי רוברט רודריגז, אמריקאי ממוצא מקסיקני. זהו סרטו הראשון באורך מלא של רודריגז, שהיה בן 23 בעת הפקתו. הסרט הופק בתקציב של 7,000 דולר בלבד, ויועד במקור לשיווק בשוק הווידאו הביתי בספרדית. רודריגז תכנן שהסרט ישמש אותו לתרגול ולרכישת ניסיון לקראת יצירת סרטו המשמעותי הראשון כבמאי הוליוודי. עם זאת, בבואו למכור את הסרט לחברות הפצה, הצליח לעורר אצלן עניין, וחתם על חוזה להפצת הסרט עם חברת קולומביה, שהשקיעה בו כ-200,000 דולר נוספים כדי להתאימו להצגה בקולנוע. הסרט נחל הצלחה בקרב המבקרים ובפסטיבלי הקולנוע, והוביל לשני סרטי המשך שהשלימו טרילוגיה הידועה בשם "טרילוגיית מקסיקו" (או "טרילוגיית מריאצ'י"). הסרט נחשב לאחד מהסרטים דלי התקציב המצליחים ביותר בתולדות הקולנוע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 באוקטובר 2011	כרזת הסרט בספרדית אל מריאצ'י הוא סרט פעולה בשפה הספרדית משנת 1992. עלילת הסרט נסבה על נגן גיטרה, מריאצ'י, המגיע לעיירה מקסיקנית קטנה ונידחת במטרה למצוא בה פרנסה כנגן. הוא מזוהה בטעות כראש כנופיית פשע, נקרה בעל כורחו לתוך עימות אלים בין כנופיות, ונאלץ לנוס על נפשו. הסרט נכתב, צולם, הופק, בוים ונערך על ידי רוברט רודריגז, אמריקאי ממוצא מקסיקני. זהו סרטו הראשון באורך מלא של רודריגז, שהיה בן 23 בעת הפקתו. הסרט הופק בתקציב של 7,000 דולר בלבד, ויועד במקור לשיווק בשוק הווידאו הביתי בספרדית. רודריגז תכנן שהסרט ישמש אותו לתרגול ולרכישת ניסיון לקראת יצירת סרטו המשמעותי הראשון כבמאי הוליוודי. עם זאת, בבואו למכור את הסרט לחברות הפצה, הצליח לעורר אצלן עניין, וחתם על חוזה להפצת הסרט עם חברת קולומביה, שהשקיעה בו כ-200,000 דולר נוספים כדי להתאימו להצגה בקולנוע. הסרט נחל הצלחה בקרב המבקרים ובפסטיבלי הקולנוע, והוביל לשני סרטי המשך שהשלימו טרילוגיה הידועה בשם "טרילוגיית מקסיקו" (או "טרילוגיית מריאצ'י"). הסרט נחשב לאחד מהסרטים דלי התקציב המצליחים ביותר בתולדות הקולנוע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באוקטובר 2011	כרזת הסרט בספרדית אל מריאצ'י הוא סרט פעולה בשפה הספרדית משנת 1992. עלילת הסרט נסבה על נגן גיטרה, מריאצ'י, המגיע לעיירה מקסיקנית קטנה ונידחת במטרה למצוא בה פרנסה כנגן. הוא מזוהה בטעות כראש כנופיית פשע, נקרה בעל כורחו לתוך עימות אלים בין כנופיות, ונאלץ לנוס על נפשו. הסרט נכתב, צולם, הופק, בוים ונערך על ידי רוברט רודריגז, אמריקאי ממוצא מקסיקני. זהו סרטו הראשון באורך מלא של רודריגז, שהיה בן 23 בעת הפקתו. הסרט הופק בתקציב של 7,000 דולר בלבד, ויועד במקור לשיווק בשוק הווידאו הביתי בספרדית. רודריגז תכנן שהסרט ישמש אותו לתרגול ולרכישת ניסיון לקראת יצירת סרטו המשמעותי הראשון כבמאי הוליוודי. עם זאת, בבואו למכור את הסרט לחברות הפצה, הצליח לעורר אצלן עניין, וחתם על חוזה להפצת הסרט עם חברת קולומביה, שהשקיעה בו כ-200,000 דולר נוספים כדי להתאימו להצגה בקולנוע. הסרט נחל הצלחה בקרב המבקרים ובפסטיבלי הקולנוע, והוביל לשני סרטי המשך שהשלימו טרילוגיה הידועה בשם "טרילוגיית מקסיקו" (או "טרילוגיית מריאצ'י"). הסרט נחשב לאחד מהסרטים דלי התקציב המצליחים ביותר בתולדות הקולנוע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באוקטובר 2011	בהלכה, ספק הוא מצב של אי ודאות. בספרות ההלכה לדורותיה דנו בשאלה כיצד יש להכריע במצבי ספק הנוגעים לפסיקת ההלכה. התחום ההלכתי העוסק בהתוויית כללים והוראות למצבים של ספק מכונה דיני ספקות. מצב שבו האדם נדרש לעשות משהו כשהוא אינו יודע האם המעשה מותר או אסור על פי ההלכה הוא ספק. אף מצב בו האדם יודע מהי ההלכה אך חסרים לו נתונים משמעותיים על מה שהתרחש במציאות. גם כאשר מגיע לפני בית הדין דיון שבו לאף אחד מהצדדים אין הוכחה חותכת שהדין עמו – זהו ספק. מחלוקת בין פוסקים עלולה ליצור אצל הלומדים סוג של ספק, כיוון שאינם יודעים מי מביניהם צודק. ספק נוסף הוא בעיא דלא איפשטא – שהיא התרחשות שהועלתה בגמרא, והאמוראים לא ידעו מה דינה. ספקות אלו מכונים ספיקא דדינא (מארמית: סְפק של דין). התייחסות ההלכה למצב של ספק כולל בתוכו שני חלקים: ההוראות כיצד להתנהג במצב של ספק שלא ניתן לברר אותו, בהתאם לחומרת העניין (כמו ספק נפשות להקל – במקרה שנפש אדם תלויה בספק יש להקל ולהותירו בחיים, או בספק מהתורה יש להחמיר אך בספק הלכה שנתקנה על ידי חכמים יש להקל) ולצדדי הספק (ספק ספיקא), וההוראות כיצד לפתור את הספק על ידי כללי חזקה, רוב או עדים ודומיהן. קיימים גם מקרים קבועים בטבע ומציאות העולם שהינם ספק וגם אליהם מתייחסת ההלכה בפירוט רב, כמו זמן בין השמשות המוגדר בהלכה כספק יום ספק לילה ואף ספק מתי הוא חל, ספקות מיניים כמו טומטום ואנדרוגינוס, או ספקות בסוג בעל חיים כמו כוי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באוקטובר 2011	בהלכה, ספק הוא מצב של אי ודאות. בספרות ההלכה לדורותיה דנו בשאלה כיצד יש להכריע במצבי ספק הנוגעים לפסיקת ההלכה. התחום ההלכתי העוסק בהתוויית כללים והוראות למצבים של ספק מכונה דיני ספקות. מצב שבו האדם נדרש לעשות משהו כשהוא אינו יודע האם המעשה מותר או אסור על פי ההלכה הוא ספק. אף מצב בו האדם יודע מהי ההלכה אך חסרים לו נתונים משמעותיים על מה שהתרחש במציאות. גם כאשר מגיע לפני בית הדין דיון שבו לאף אחד מהצדדים אין הוכחה חותכת שהדין עמו – זהו ספק. מחלוקת בין פוסקים עלולה ליצור אצל הלומדים סוג של ספק, כיוון שאינם יודעים מי מביניהם צודק. ספק נוסף הוא בעיא דלא איפשטא – שהיא התרחשות שהועלתה בגמרא, והאמוראים לא ידעו מה דינה. ספקות אלו מכונים ספיקא דדינא (מארמית: סְפק של דין). התייחסות ההלכה למצב של ספק כולל בתוכו שני חלקים: ההוראות כיצד להתנהג במצב של ספק שלא ניתן לברר אותו, בהתאם לחומרת העניין (כמו ספק נפשות להקל – במקרה שנפש אדם תלויה בספק יש להקל ולהותירו בחיים, או בספק מהתורה יש להחמיר אך בספק הלכה שנתקנה על ידי חכמים יש להקל) ולצדדי הספק (ספק ספיקא), וההוראות כיצד לפתור את הספק על ידי כללי חזקה, רוב או עדים ודומיהן. קיימים גם מקרים קבועים בטבע ומציאות העולם שהינם ספק וגם אליהם מתייחסת ההלכה בפירוט רב, כמו זמן בין השמשות המוגדר בהלכה כספק יום ספק לילה ואף ספק מתי הוא חל, ספקות מיניים כמו טומטום ואנדרוגינוס, או ספקות בסוג בעל חיים כמו כוי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באוקטובר 2011	חייל סובייטי במדי חורף מתכונן להטיל רימון. ספטמבר 1942 המערכה באזור סטלינגרד הייתה מערכה מכרעת בחזית המזרחית של מלחמת העולם השנייה שניטשה בין ברית המועצות למדינות הציר בראשות גרמניה הנאצית, באזור העיר סטלינגרד (כיום וולגוגרד) שבדרום ברית המועצות, מיולי 1942 עד ראשית פברואר 1943. במהלך המערכה נכשלו כל הניסיונות של הצבא הגרמני לכבוש את סטלינגרד מידי הצבא הסובייטי. המערכה הסתיימה בניצחון מכריע של הצבא האדום, אשר נחשב לנקודת מפנה מרכזית במלחמת העולם השנייה בכלל, ובחזית המזרחית בפרט. המערכה באזור סטלינגרד ובתוך העיר עצמה הייתה אחת הקשות, העקובות מדם והממושכות ביותר במלחמת העולם השנייה. היא ארכה למעלה משישה חודשים, ובמהלכה ספגו שני הצדדים כשני מיליון אבדות – הרוגים, פצועים, נעדרים ושבויים. מרבית החוקרים נוהגים לחלק את המערכה לשלושה שלבים עיקריים: המערכה על דרכי הגישה לסטלינגרד (חודשים יולי–אוגוסט 1942), המערכה בתוך העיר (ספטמבר–נובמבר 1942), ומתקפת הנגד הסובייטית שהביאה לכיתור כוחות הציר באזור סטלינגרד ולאחר מכן להשמדתם (נובמבר 1942–ראשית פברואר 1943). האבדות הכבדות שספגו כוחות הציר במהלך המערכה באזור סטלינגרד, בצירוף גורמים נוספים, הטו את מאזן הכוחות האסטרטגי בחזית המזרחית בצורה מכרעת לטובת ברית המועצות. הצבא הסובייטי, שגם הוא ספג אבדות כבדות מאוד במהלך הקרב, זכה בניצחון שהיה בעל משמעות מורלית ואסטרטגית רבה וסימן את תחילת נסיגת הצבא הגרמני מהשטחים שנכבשו בברית המועצות ואת ראשית התפנית במלחמה, וסייע להביא, בסופו של דבר, לתבוסתה המוחלטת של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באוקטובר 2011	חייל סובייטי במדי חורף מתכונן להטיל רימון. ספטמבר 1942 המערכה באזור סטלינגרד הייתה מערכה מכרעת בחזית המזרחית של מלחמת העולם השנייה שניטשה בין ברית המועצות למדינות הציר בראשות גרמניה הנאצית, באזור העיר סטלינגרד (כיום וולגוגרד) שבדרום ברית המועצות, מיולי 1942 עד ראשית פברואר 1943. במהלך המערכה נכשלו כל הניסיונות של הצבא הגרמני לכבוש את סטלינגרד מידי הצבא הסובייטי. המערכה הסתיימה בניצחון מכריע של הצבא האדום, אשר נחשב לנקודת מפנה מרכזית במלחמת העולם השנייה בכלל, ובחזית המזרחית בפרט. המערכה באזור סטלינגרד ובתוך העיר עצמה הייתה אחת הקשות, העקובות מדם והממושכות ביותר במלחמת העולם השנייה. היא ארכה למעלה משישה חודשים, ובמהלכה ספגו שני הצדדים כשני מיליון אבדות – הרוגים, פצועים, נעדרים ושבויים. מרבית החוקרים נוהגים לחלק את המערכה לשלושה שלבים עיקריים: המערכה על דרכי הגישה לסטלינגרד (חודשים יולי–אוגוסט 1942), המערכה בתוך העיר (ספטמבר–נובמבר 1942), ומתקפת הנגד הסובייטית שהביאה לכיתור כוחות הציר באזור סטלינגרד ולאחר מכן להשמדתם (נובמבר 1942–ראשית פברואר 1943). האבדות הכבדות שספגו כוחות הציר במהלך המערכה באזור סטלינגרד, בצירוף גורמים נוספים, הטו את מאזן הכוחות האסטרטגי בחזית המזרחית בצורה מכרעת לטובת ברית המועצות. הצבא הסובייטי, שגם הוא ספג אבדות כבדות מאוד במהלך הקרב, זכה בניצחון שהיה בעל משמעות מורלית ואסטרטגית רבה וסימן את תחילת נסיגת הצבא הגרמני מהשטחים שנכבשו בברית המועצות ואת ראשית התפנית במלחמה, וסייע להביא, בסופו של דבר, לתבוסתה המוחלטת של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באוקטובר 2011	עטיפת הספר "חבלים" חבלים הוא רומן אוטוביוגרפי מאת חיים באר, שיצא לאור בשנת 1998 במסגרת "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד". הספר מספר את סיפורם של סבתו של באר, אמו ואביו, כפי שסיפרו אותו לבאר הילד וכפי שחווה אותו, בעיקר בילדותו ובנעוריו, אך גם בבגרותו (שבה נותרה בחיים רק אמו). לספר שלושה חלקים: היסוד הנקי של הזמן: חלק זה מתרחש בירושלים בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, והדמות הראשית בו היא סבתו של המספר, אמהּ של אמו. חזקת הבתים: חלק זה מתרחש במהלך שנות ה-50, והדמות הראשית בו היא אמו של המספר, אך יש בו מקום גם לאביו. חלק זה עוסק ביחסים שבין האב לאם, שהמספר הוא בנם היחיד, וביחסים של הבן עם כל אחד מהם. אוויר שאין סופו לנוח: חלק זה מתחיל בשלהי שנות ה-50, ונמשך אל שנות ה-60 וה-70, עד לתחילת כתיבתו של "נוצות", הרומן הראשון של באר, ומותה של אמו. פרופ' אבנר הולצמן תיאר מבנה זה: "'חבלים' בנוי כמין ציור טריפטיכון ששני חלקיו הצדדיים והמשניים ממסגרים את הסצנה האמצעית והעיקרית." לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באוקטובר 2011	עטיפת הספר "חבלים" חבלים הוא רומן אוטוביוגרפי מאת חיים באר, שיצא לאור בשנת 1998 במסגרת "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד". הספר מספר את סיפורם של סבתו של באר, אמו ואביו, כפי שסיפרו אותו לבאר הילד וכפי שחווה אותו, בעיקר בילדותו ובנעוריו, אך גם בבגרותו (שבה נותרה בחיים רק אמו). לספר שלושה חלקים: היסוד הנקי של הזמן: חלק זה מתרחש בירושלים בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, והדמות הראשית בו היא סבתו של המספר, אמהּ של אמו. חזקת הבתים: חלק זה מתרחש במהלך שנות ה-50, והדמות הראשית בו היא אמו של המספר, אך יש בו מקום גם לאביו. חלק זה עוסק ביחסים שבין האב לאם, שהמספר הוא בנם היחיד, וביחסים של הבן עם כל אחד מהם. אוויר שאין סופו לנוח: חלק זה מתחיל בשלהי שנות ה-50, ונמשך אל שנות ה-60 וה-70, עד לתחילת כתיבתו של "נוצות", הרומן הראשון של באר, ומותה של אמו. פרופ' אבנר הולצמן תיאר מבנה זה: "'חבלים' בנוי כמין ציור טריפטיכון ששני חלקיו הצדדיים והמשניים ממסגרים את הסצנה האמצעית והעיקרית." לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באוקטובר 2011	אברהם גולדפאדן, לונדון, 1890 אברהם גולדפאדן (1840 - 1908) היה מחזאי, משורר, במאי תיאטרון ושחקן תיאטרון ביידיש ובעברית, אבי תיאטרון היידיש המודרני. בגיל 15 פרסם את ספר שיריו הראשון בעברית, "ציצים ופרחים". הספר זכה להצלחה והוא התפרסם כמשורר עברי. ב־1876 העלה את המופע הראשון שלו, שהיה בסגנון וודוויל, ובו שיחקו שחקנים נוספים, ישראל גרודנר ושכר גולדשטיין. בפעילותו כמחזאי וכמשורר יצר גולדפאדן רפרטואר של שירים ומחזות חדשים. בשנתיים הראשונות לפעילותו כתב 22 מחזות, ובמהלך הקריירה כתב כ־40. אף שלא הצליח תמיד להשאיר את השחקנים בלהקתו כאשר הפכו לכוכבים בזכות עצמם, המשיך, במשך שנים רבות, לגייס כישרונות חדשים, ולהקתו הייתה למקום שבו ניתן לרכוש הכשרה נאותה לקריירה בתיאטרון היידיש. היבול והגיוון ביצירותיו של גולדפאדן היה רב. הוא חיבר קומדיות, דרמות, מחזות היסטוריים, אופרטות, שירה בעברית ואפילו ספר מסות. גם את המוזיקה למחזותיו, שהיו ברובם מחזות מוזיקליים, חיבר בעצמו. שיריו, כגון "ראזשינקעס מיט מאנדלען" ("צימוקים ושקדים"), הפכו לשירים עממיים, ודמויות ממחזותיו "שמענדריק" ו"שני קוני למל" הפכו לחלק מהסלנג ביידיש. מחזותיו הועלו על במות ברחבי העולם היהודי, משנת 1880 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באוקטובר 2011	אברהם גולדפאדן, לונדון, 1890 אברהם גולדפאדן (1840 - 1908) היה מחזאי, משורר, במאי תיאטרון ושחקן תיאטרון ביידיש ובעברית, אבי תיאטרון היידיש המודרני. בגיל 15 פרסם את ספר שיריו הראשון בעברית, "ציצים ופרחים". הספר זכה להצלחה והוא התפרסם כמשורר עברי. ב־1876 העלה את המופע הראשון שלו, שהיה בסגנון וודוויל, ובו שיחקו שחקנים נוספים, ישראל גרודנר ושכר גולדשטיין. בפעילותו כמחזאי וכמשורר יצר גולדפאדן רפרטואר של שירים ומחזות חדשים. בשנתיים הראשונות לפעילותו כתב 22 מחזות, ובמהלך הקריירה כתב כ־40. אף שלא הצליח תמיד להשאיר את השחקנים בלהקתו כאשר הפכו לכוכבים בזכות עצמם, המשיך, במשך שנים רבות, לגייס כישרונות חדשים, ולהקתו הייתה למקום שבו ניתן לרכוש הכשרה נאותה לקריירה בתיאטרון היידיש. היבול והגיוון ביצירותיו של גולדפאדן היה רב. הוא חיבר קומדיות, דרמות, מחזות היסטוריים, אופרטות, שירה בעברית ואפילו ספר מסות. גם את המוזיקה למחזותיו, שהיו ברובם מחזות מוזיקליים, חיבר בעצמו. שיריו, כגון "ראזשינקעס מיט מאנדלען" ("צימוקים ושקדים"), הפכו לשירים עממיים, ודמויות ממחזותיו "שמענדריק" ו"שני קוני למל" הפכו לחלק מהסלנג ביידיש. מחזותיו הועלו על במות ברחבי העולם היהודי, משנת 1880 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 באוקטובר 2011	אחריות נכסים או שעבוד נכסים, הוא מונח הלכתי במשפט עברי, המתאר שעבוד של נכסים או אחריות של אדם, היוצרים ערבות משפטית בתחומים שונים. דוגמה קלאסית לאחריות נכסים היא בלוויית כסף, בה לעיתים ניתן לגבות את החוב מהנכסים שהיו שייכים ללווה בזמן שבוצעה ההלוואה אף אם הם כבר נמכרו לאחר, מכיוון שעוד משעת ההלוואה חל על נכסיו שעבוד כלפי החוב. המונח המקביל לשעבוד במשפט הכללי הוא "שעבוד צף", ששונה באופן מהותי מהמונח ההלכתי בכך שהוא חל רק על נכסי חברות ולא על נכסי יחידים. סוג מסוים של אחריות נכסים הוא ה"אַפּוֹתֵּיקֵי", במסגרתו השעבוד שחל על נכסי החייב מתייחס לנכס מסוים אחד, שהחוב נגבה ממנו. המונח המקביל לשעבוד מסוג זה במשפט הכללי הוא שעבוד מסוג "בטוחה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באוקטובר 2011	אחריות נכסים או שעבוד נכסים, הוא מונח הלכתי במשפט עברי, המתאר שעבוד של נכסים או אחריות של אדם, היוצרים ערבות משפטית בתחומים שונים. דוגמה קלאסית לאחריות נכסים היא בלוויית כסף, בה לעיתים ניתן לגבות את החוב מהנכסים שהיו שייכים ללווה בזמן שבוצעה ההלוואה אף אם הם כבר נמכרו לאחר, מכיוון שעוד משעת ההלוואה חל על נכסיו שעבוד כלפי החוב. המונח המקביל לשעבוד במשפט הכללי הוא "שעבוד צף", ששונה באופן מהותי מהמונח ההלכתי בכך שהוא חל רק על נכסי חברות ולא על נכסי יחידים. סוג מסוים של אחריות נכסים הוא ה"אַפּוֹתֵּיקֵי", במסגרתו השעבוד שחל על נכסי החייב מתייחס לנכס מסוים אחד, שהחוב נגבה ממנו. המונח המקביל לשעבוד מסוג זה במשפט הכללי הוא שעבוד מסוג "בטוחה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באוקטובר 2011	$\ 2^{3}=8$ $\ e^{i\pi }=-1$ $\ 2^{\aleph _{0}}=\aleph$ חזקה היא פעולה מתמטית המתבצעת בין שני מספרים ומסומנת $\ a^{b}$. בצורתה הבסיסית ביותר, כאשר $\ n$ הוא מספר טבעי, החזקה $\ a^{n}$ שווה ל-$\ n$ מופעים של $\ a$ הנכפלים זה בזה. את ההגדרה הבסיסית הזו ניתן להרחיב למערכות מספרים רבות, ואף לעצמים מתמטיים שאינם בהכרח מספרים, תוך שמירה על תכונותיה הבסיסיות הייחודיות של הפעולה, הנקראות חוקי חזקות. לחזקה תפקיד מרכזי בתחומים רבים במתמטיקה. השערות ומשפטים הקשורים בפעולה העסיקו מתמטיקאים במשך מאות שנים. פונקציות המבוססות על פעולת החזקה, כגון פולינומים ופונקציות מעריכיות, משמשות בכל תחומי המדעים. בשל כך פותחו שיטות המאפשרות חישוב חזקות באופן יעיל, במקום הכפלה חוזרת שעשויה לקחת זמן רב. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 באוקטובר 2011	$\ 2^{3}=8$ $\ e^{i\pi }=-1$ $\ 2^{\aleph _{0}}=\aleph$ חזקה היא פעולה מתמטית המתבצעת בין שני מספרים ומסומנת $\ a^{b}$. בצורתה הבסיסית ביותר, כאשר $\ n$ הוא מספר טבעי, החזקה $\ a^{n}$ שווה ל-$\ n$ מופעים של $\ a$ הנכפלים זה בזה. את ההגדרה הבסיסית הזו ניתן להרחיב למערכות מספרים רבות, ואף לעצמים מתמטיים שאינם בהכרח מספרים, תוך שמירה על תכונותיה הבסיסיות הייחודיות של הפעולה, הנקראות חוקי חזקות. לחזקה תפקיד מרכזי בתחומים רבים במתמטיקה. השערות ומשפטים הקשורים בפעולה העסיקו מתמטיקאים במשך מאות שנים. פונקציות המבוססות על פעולת החזקה, כגון פולינומים ופונקציות מעריכיות, משמשות בכל תחומי המדעים. בשל כך פותחו שיטות המאפשרות חישוב חזקות באופן יעיל, במקום הכפלה חוזרת שעשויה לקחת זמן רב. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באוקטובר 2011	שלט עם שמות רחובות בגבעת המבתר גבעת המִבְתָּר היא שכונה יהודית בצפון מזרח ירושלים, שהוקמה כחלק מרצף שכונות הבריח לאחר איחוד ירושלים, סביב גבעת התחמושת, כדי למנוע ניתוק מחדש של הר הצופים משטח ישראל – כפי שהיה עד מלחמת ששת הימים. עד המלחמה היה במקום מוצב ירדני שהיווה עמדת ירי ששלטה על גבעת התחמושת, והוא נכבש בידי חטיבת השריון הראל. רוב בתי השכונה נבנו כבתים דו-משפחתיים צמודי קרקע בשיטת בנה ביתך. רוב אוכלוסיית השכונה נחשבת אמידה; גרו בה שרים, כמו יהושע מצא ובנימין בן אליעזר, ולאחר תהליך התחרדות חלקי שלה, מתגורר בה גם הראשון לציון, הרב שלמה משה עמאר. במשך עשרות שנים היה בשכונה הקטנה בית כנסת אחד שבו התפללו בנוסח משולב של כל עדות ישראל. על הגבעה התגלו מערות קבורה מימי בית שני, בהן מערת אבה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באוקטובר 2011	שלט עם שמות רחובות בגבעת המבתר גבעת המִבְתָּר היא שכונה יהודית בצפון מזרח ירושלים, שהוקמה כחלק מרצף שכונות הבריח לאחר איחוד ירושלים, סביב גבעת התחמושת, כדי למנוע ניתוק מחדש של הר הצופים משטח ישראל – כפי שהיה עד מלחמת ששת הימים. עד המלחמה היה במקום מוצב ירדני שהיווה עמדת ירי ששלטה על גבעת התחמושת, והוא נכבש בידי חטיבת השריון הראל. רוב בתי השכונה נבנו כבתים דו-משפחתיים צמודי קרקע בשיטת בנה ביתך. רוב אוכלוסיית השכונה נחשבת אמידה; גרו בה שרים, כמו יהושע מצא ובנימין בן אליעזר, ולאחר תהליך התחרדות חלקי שלה, מתגורר בה גם הראשון לציון, הרב שלמה משה עמאר. במשך עשרות שנים היה בשכונה הקטנה בית כנסת אחד שבו התפללו בנוסח משולב של כל עדות ישראל. על הגבעה התגלו מערות קבורה מימי בית שני, בהן מערת אבה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באוקטובר 2011	גלגל ענק במרכז פארק השעשועים שליד התערוכה, אחד מסמליה הבולטים של התערוכה התערוכה העולמית של שיקגו, או התערוכה הקולומביאנית, הייתה התערוכה העולמית הגדולה ביותר במאה ה-19, שהוקדשה לציון 400 שנה לגילוי "העולם החדש" על ידי כריסטופר קולומבוס. התערוכה התקיימה בשיקגו בין 1 במאי ל-31 באוקטובר 1893. ביתני התצוגה השתרעו על פני שטח של 2.4 קמ"ר, שבמרכזו נבנתה "העיר הלבנה", מכלול של 200 מבנים סביב לגונה מלאכותית. מספר מבקרי התערוכה עלה על 27.5 מיליון איש (מעט פחות ממחצית מכלל אוכלוסיית ארצות הברית באותה עת). התערוכה, בה הוצגו חידושים רבים (בהם גלגל ענק), השיגה את מטרותיה, בהן מיצוב האומה האמריקאית כאומה גדולה, מאוחדת ומובילה, ביסוס האמונה והביטחון בקדמה, במדע ובטכנולוגיה ומעל הכול באמריקניזם כשיטה וכדרך להנהגת העולם בעידן המודרני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 באוקטובר 2011	גלגל ענק במרכז פארק השעשועים שליד התערוכה, אחד מסמליה הבולטים של התערוכה התערוכה העולמית של שיקגו, או התערוכה הקולומביאנית, הייתה התערוכה העולמית הגדולה ביותר במאה ה-19, שהוקדשה לציון 400 שנה לגילוי "העולם החדש" על ידי כריסטופר קולומבוס. התערוכה התקיימה בשיקגו בין 1 במאי ל-31 באוקטובר 1893. ביתני התצוגה השתרעו על פני שטח של 2.4 קמ"ר, שבמרכזו נבנתה "העיר הלבנה", מכלול של 200 מבנים סביב לגונה מלאכותית. מספר מבקרי התערוכה עלה על 27.5 מיליון איש (מעט פחות ממחצית מכלל אוכלוסיית ארצות הברית באותה עת). התערוכה, בה הוצגו חידושים רבים (בהם גלגל ענק), השיגה את מטרותיה, בהן מיצוב האומה האמריקאית כאומה גדולה, מאוחדת ומובילה, ביסוס האמונה והביטחון בקדמה, במדע ובטכנולוגיה ומעל הכול באמריקניזם כשיטה וכדרך להנהגת העולם בעידן המודרני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה