חומר פסיכואקטיבי
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כפילות תכנים עם הערך סם פסיכואקטיבי. עיוות המשמעות המקורית של המונח כ"סמים". | |
חומר פסיכואקטיבי (באנגלית: Psychoactive Substance) הוא, במובן הרחב והפופולרי של המילה, חומר שנועד להשפיע לצורך לא רפואי או רפואי על מערכת העצבים המרכזית על מנת לגרום לשינוי בתפקוד המוח על מרכיביו, וכתוצאה מכך לגרום שינויים בהכרה, בתפיסה, במצב רוח או בהתנהגות וכן חומר העלול לגרום לתופעות לוואי או להרעלה עם ביטויים נפשיים. החומרים הפסיכואקטיביים במובן זה כוללים: סמים, תרופות, חומרים רעילים לא רפואיים.
במובן הצר והנפוץ ביותר של המילה ברפואה (בעיקר בספרות בשפה האנגלית) המושג "חומרים פסיכואקטיביים" או בקיצור "חומרים" (substance) זהה לזה של סמים או סמים פסיכואקטיביים[1][2][3].
שימושים
עריכההשימוש בחומרים פסיכואקטיביים ידוע מזה אלפי שנים, הן למטרות רפואיות, גופניות ונפשיות – כמו שיכוך כאב, הפחתת שיעול, הפחתת חרדה, הן למטרות דתיות ומאגיות כדי לשנות מצב תודעה במהלך טקסים והן להנאה[4][5].
שימוש רפואי
עריכה
ערך מורחב – תרופה
חומרים פסיכואקטיביים רבים הם תרופות[6]. (המובן הרחב של "חומרים פסיכואקטיביים", המשפיעים על המוח ועל התפקודים הנפשיים)
ישנם מספר סוגים של חומרים פסיכואקטיביים שנעשה בהם שימוש רפואי כתרופות למצבים שונים:
- קבוצה גדולה של חומרים פסיכואקטיביים מורכבת מתרופות המרשם אופיואידיות משככות כאבים המשמשות בענפים רפואיים רבים.
- חומרי ההרדמה והתרופות לשיכוך כאב - מרביתם מבוססים על חומרים אופיואידים, שהם חומרים פסיכואקטיביים. חלק מהתרופות מקבוצת האופיואידים, ממקור טבעי או סינתטיים, מבוקשות מאוד גם על ידי צרכני סמים, מפני שהם יכולים לתפקד גם כסמים פסיכואקטיביים. ההרואין שהוא סם רחוב, נשר בזמנו מן הרפואה הקונבנציונלית לפני עשרות שנים. גם האופיום הטבעי הוא בשימוש מאוד מצומצם ברפואה המודרנית.
- תרופות נוירולוגיות - כמו אנטיאפילפטיות, אנטיפרקינסוניות,
- תרופות אנטיכולינרגיות
- גם חלק מההורמונים הטבעיים או הסינתטיים ונגזרותיהם, למשל קורטיקוסטרואידים, תכשירים הורמונליים או אחרים בשימוש בהפרעות של בלוטת המגן, וכו'
- תרופות נוגדות יתר לחץ דם, לאי ספיקת לב, להפרעות קצב הלב, אנטיביוטיקה, תרופות נגד טפילים ופטריות, תרופות כימותרפיות נגד גידולים סרטניים, תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות, תרופות בשימוש בטיפול גמילה מסמים ואלכוהול
התרופות הפסיכיאטריות
עריכה- ערך מורחב – תרופה פסיכיאטרית
תרופות מרשם פסיכוטרופיות או פסיכיאטריות נועדו לטפל בהפרעות נפשיות למנוע את החמרתן או חזרת התסמינים שלהם. הן כוללות תרופות אנטיפסיכוטיות, נוגדות דיכאון, מייצבות מצב רוח, תרופות נוגדות חרדה ולהרגעה, לשינה ותרופות ממריצות[7] תרופות אלו אינן סמים כלל ועיקר, השפעתם הטיפולית היא בדרך כלל איטית, אינם גורמים להנאה, לתלות פיזית או נפשית, לכמיהה מופרזת ולתסמונות גמילה. במספר מהן הפסקה פתאומית גורמת לתופעות לוואי חולפות של גמילה אך לא לתסמונת גמילה.
תרופות פסיכוטרופיות ללא מרשם רופא הכוללות תמציות ולריאן, פסיפלורה, ג'ינסנג, גינקו בילובה וכו'.
מתוך התרופות הפסיכוטרופיות או הפסיכיאטריות רק לבנזודיאזפינים - שהן תרופות נוגדות חרדה ולשינה, (חלקן גם אנטיאפילפטיות), לתרופות לשינה מקבוצת ה-Z ולכמה תרופות ממריצות מקבוצת האמפטמינים יש גם פוטנציאל של אפקטים נפשיים מידיים ושל התמכרות והן מבוקשות על ידי צרכני סמים.
חומרים פסיכואקטיביים אחרים - הם התרופות נוגדות פרכוסים, המשמשות בנוירולוגיה (באפילפסיה) וברפואת הכאב, וכמה מהן בפסיכיאטריה כמייצבות מצב רוח, תרופות אנטיפרקינסוניות, הורמונים מסוימים ונגזרותיהם, (למשל סטרואידים אנבוליים, הורמונים זכריים, מלטונין) וכו'.
היסטוריה והתפתחות של השימוש הרפואי
עריכהחמרים פסיכואקטיביים מסוימים שימשו לצורך טיפול מאות שנים ברפואה של פעם, לפני עידן המדע המודרני. בגלל הסיכון להתמכרות ולהרעלה הוצאו חלק מהם ממסגרת הרפואה הקונבנציונלית המדעית.
קיימים חומרים פסיכואקטיביים רבים שהם תרופות המשמשות בטיפול ברפואה המודרנית. כמו תרופות רבות של הרפואה הקונבנציונלית, הם נשאבו בהתחלה מן הרפואה המסורתית הקדומה או העממית בצורת חומרים שהופקו מן הטבע - למשל, התרופות משככות כאבים שהופקו מן הפרג - כולל תמציות אופיום, מורפין, פפברין, קודאין. הליתיום המשמש בפסיכיאטריה הוא יסוד של הטבע. החומצה הוולפרואית הידועה כתכשיר נגד אפילפסיה וכמייצב מצב רוח ותרופה למיגרנה מקורה בחומר שבצמח הוולריאן.
שימושים לא רפואיים
עריכהחומרים פסיכואקטיביים בעלי תכונות של סמים מכונים סמים פסיכואקטיביים. חומרים אלו משמשים את בני האדם למטרות לא רפואיות כמו הרגשת תחושת הנאה ועונג, לשינוי מכוון של ההכרה והתודעה, עלייה בחשק וכו' - מטרות שמרביתן נקראות רקריאציונליות (Recreational), מיעוטן הן לצורך הגברת הדמיון היצירתי או התפוקה, הרחקת העייפות או הירדמות. השימוש בסמים נעשה מתוך סקרנות ובנסיבות חברתיות - כולל מסיבות, בלחץ חברתי, עקב מגע עם סוחרי סמים, או על רקע תרבות של מרד נעורים במוסכמות. ישנם סמים פסיכואקטיביים ששימשו או משמשים פעילות רוחניות או דתיות, למשל בהשגת מצבי טראנס או אקסטזה.
הכינוי סמים (באנגלית - Drugs of abuse, Substances of abuse, בצרפתית - Stupéfiants), שקיבל בתקופה המודרנית לרוב קונוטציה שלילית, משמש לציין חומרים פסיכואקטיביים שנעשה בהם שימוש בדרך כלל מחוץ למסגרת הרפואה, כ"סמי רחוב" ממקור צמחי או סינתטי לצורך השגת הנאה, העלאה מהירה במצב הרוח ובחשק, שינויי תודעה,(Recreational drug use), ערנות מוגברת כו' ולחלקם פוטנציאל לשימוש מזיק (Substances of abuse), תלות נפשית או פיזית, תופעות הרעלה כגון שכרות או מצב הלוצינטורי) ולכן נקראים גם "סמים משכרים" או "ממכרים". מכיוון שהם נמכרים לרוב בשוק השחור על ידי סוחרי סמים (Drug pushers) הם נקראים גם "סמי רחוב".
בהקשר זה, כתב העת "Journal of Psychoactive Drugs" מסן פרנסיסקו למשל, שהוקם בשנת 1967 בשם "Journal of Psychedelic Drugs" ("עיתון לסמים פסיכדלים") ושינה את שמו לזה הנוכחי בשנת 1981, עוסק בסמים הפסיכואקטיבים, בסמים הגורמים לחוויות נפשיות מיוחדות במינם - מבחינת תודעה, תפיסה, מצב רוח - ובמה שנקראת "תרבות הסמים".
חומרים רעילים
עריכהשאינם קשורים בדרך כלל לטיפולים רפואיים בעבר ובהווה- רעלים המשמשים למשל במלחמה כימית, מתכות כבדות, ממסים תעשייתיים, ממסים נדיפים, קוטלי חרקים, חומרי ניקוי ביתיים ורבים אחרים.
טיפול תרופתי עצמי
עריכה- ערך מורחב – טיפול תרופתי עצמי
חומרים פסיכואקטיביים משמשים לעיתים קרובות גם לניסיונות "טיפול תרופתי עצמי" (Self medication) של אנשים שלקו בחרדה, דיכאון, פוביה חברתית, או הפרעת דחק פוסט טראומתית, ואף מצבים פסיכוטיים, ללא התייעצות עם רופאים. ברוב המקרים האלה השימוש המזיק בסמים משכרים או ממריצים עלול להחמיר את ההפרעות הנפשיות. חלק מהסמים הופכים למסוכנים בעקבות אינטראקציה מסובכת בין 3 גורמים: אישיותו, נטיותיו האישיות והמצב הנפשי של המשתמש, הסביבה של השימוש, וסוג החומר[8]. חלק מהסמים הנ"ל נכללים בישראל בפקודת הסמים המסוכנים. כמה מהחומרים או הסמים הפסיכואקטיביים המוגדרים ככאלה ב"פקודת הסמים מסוכנים" נמכרים באופן חוקי, תוך פיקוח, בבתי מרקחת, ובשימוש חוקי בידי רופאים כתרופות משככות כאבים ובמטרות רפואיות אחרות בענפי רפואה שונים, בעיקר רפואת הכאב והרפואה הפליאטיבית (למשל תמצית אופיום, מורפין, פטידין, קודאין, פפברין,כו'), מתילפדנידט (ריטלין) וכמה נגזרות של אמפטמין - בשימוש בהפרעות שינה מסוימות (נרקולפסיה) ובהפרעת קשב וריכוז, "קנאביס רפואי" הנרשם לפי הוראות מפורטות בהתוויות רפואיות מסוימות.
היבטים חוקיים
עריכהצריכה של חלק מהסמים הפסיכואקטיביים נחשבת לעבירה פלילית במרבית מדינות העולם, בשל הסכנות הרבות, הבריאותיות והפסיכולוגיות, הטמונות בצריכתם והשלכות חברתיות כמו יציאה ממעגל הלימודים והעבודה ועבריינות. עם זאת, ישנם סמים פסיכואקטיביים מקובלים חברתית בקנה מידה רחב והם חוקיים בארצות רבות. דוגמאות בולטות הן אלכוהול (הנמצא במשקאות חריפים) וטבק – ששימושם ושיווקם מוגבל על ידי חוקים שונים בגלל סכנות רבות לבריאות המשתמשים והציבור, וחומרים שצריכתם המבוקרת פחות מסוכנת לבריאות הנפשית והגופנית כמו הקפאין (הנמצא בקפה, בתה ובקוקה-קולה).
חומרים פסיכואקטיביים בחוק הישראלי
עריכהרוב החומרים הפסיכואקטיביים העלולים לגרום להתמכרות רשומים בישראל בפקודת הסמים המסוכנים, אשר מתעדכנת מזמן לזמן עם הופעת חומרים חדשים[4].
על פי החוק במדינת ישראל חל איסור על גידול, הפקה, יבוא, יצוא, החזקה או שימוש בסם מסוכן. עם זאת, יש תרופות בעלות תופעת לוואי של התמכרות המופיעות אף הן בפקודה ומותרות לשימוש תחת הגבלות מסוימות (כמו מורפיום). כמו כן, יש חומרים שעליהם אין כל איסור, כגון צריכה של קפה או גת בלעיסה. בנוסף, חומרים אחרים כמו טבק ואלכוהול נמצאים תחת בקרה, כך שאסור למכור אותם לקטינים[4].
מיון החומרים הפסיכואקטיביים
עריכהחומרים פסיכואקטיביים מחולקים לקבוצות שונות בהתאם להשפעותיהם הפרמקולוגיות. תרופות וקבוצות פסיכואקטיביות בשימוש נפוץ הם:
- אנקסיוליטים: תרופות המשמות להפחתת חרדה כמו בנזודיאזפינים וברביטורטים.
- אמפתוגנים-אנטקטוגנים: פנתילאמינים כמו MDMA ,MDA.
- סמים מעוררים: חומרים שממריצים את פעילות המוח אך לא משפיעים על תפיסת המציאות. דוגמאות: אמפטמינים, קפאין, קוקאין, ניקוטין.
- סמים מדכאים: הכוללים תרופות הרגעה, תרופות לשינה, ואופיואידים. קבוצה זו מונה את כל סמי ההרגעה, מעודדי השינה, מפחיתי החרדה, וחומרי ההרדמה, שלפעמים גורמים לשינויים תפיסתיים ולפעמים מעוררים תחושות אופוריה.
- הלוצינוגניים: הכוללים פסיכדליים, סמים דיסוציאטיביים, ודליריאנטים. קבוצה זו מונה את כל החומרים הגורמים לשינויים חריגים בתפיסת המציאות, המרחב והזמן, וברגש[9]. דוגמאות: פסילוציבין, LSD, סלוויה דיווינורום, ומסקלין.
דיאגרמת ון הבאה שעוצבה על ידי דרק סניידר מפורום המוקדש לסמים הפסיכדלים בגוגל (2003)[10][11], ניסתה לארגן בצורה אסתטית ולתת סקירה כללית אם כי שרירותית למדי, של החומרים הפסיכואקטיביים הנפוצים ביותר על ידי מיונם לקבוצות ותת-קבוצות המצטלבות לפי סיווגם הפרמקולוגי שלהם ודרך פעולתם. פריטים בתוך כל תת-קבוצה היו צריכים להיות קרובים לאלה עם דרך הפעולה הדומה ביותר, וממוקמים בכלליות לפי המקרא מתחת לדיאגרמה. הצטלבויות ראשיות מיוצגות על ידי ערבובי צבעים. אחת הטעויות העיקריות בדיאגרמה זו היא בערבוביה בין סמים פסיכואקטיביים ובין תרופות שאין להן בכלל פעולה של סמים, כמו התרופות האנטיפסיכוטיות, הקרויות בצורה מוטעית "סמים אנטיפסיכוטיים" טעות אחרת היא קשורה לשילוב של התרופות נוגדות דיכאון ומייצבות מצב רוח שפוזרו בין "סמים מדכאים", "סמים אנטיפסיכוטיים" ו"סמים ממריצים". התרופות נוגדות דיכאון למשל אינן סמים ממריצים ואינן אנטי-פסיכוטיות. חסרים בדיאגרמה תרופות הורמונליות, תרופות אנטיאפילפטיות שאינן ברביטורטים ובנזודיאזפינים, תכשירים סטרואידים, תרופות אנטיפרקינסוניות וכו'.
מקרא
עריכהקבוצות ראשוניות
עריכה- כחול: ממריצים, בכלליות הפונטציה עולה לכיוון הפינה השמאלית עליונה.
- אדום: מדכאים, כלומר "מרגיעים" או סדטיבים, בכלליות הפוטנציה עולה לכיוון הפינה הימנית תחתונה.
- ירוק: הלוצינוגנים, פסיכדליים יותר לקראת צד שמאל, "דיסוציאטיבים" לקראת צד ימין, פחות צפויים לכיוון הפינה הימנית תחתונה, ובכלליות הפוטנציה עולה לכיוון מטה.
- ורוד: אנטיפסיכוטיים, מרגיעים יותר לכיוון ימין.
קבוצות שניוניות
עריכה- ציאן (כחול בהיר): חפיפה של ממריצים (כחול) והלוצינוגנים פסיכדליים (ירוק) - בעיקר פסיכדליים עם תכונות ממריצות.
- צהוב : חפיפה של מדכאים (אדום) והלוצינוגנים דיסוציאטיביים (ירוק) - בעיקר סמים דיסוציאטיביים בעלי השפעה מרגיעה.
- לבנדר: חפיפה של ממריצים (כחול) ואנטיפסיכוטיים (ורוד) - נוגדי דיכאון מודרניים שאינם מרגיעים, אך אינם ממריצים.
- סלמון: חפיפה של מדכאים-סדטיבים (אדום) ואנטיפסיכוטיים (ורוד) - נוגדי דיכאון ישנים בעלי תכונות מרגיעות ונוגדות החרדה.
קבוצות שלישוניות
עריכה- מג'נטה (סגול): חפיפה של ממריצים (כחול), מדכאים-מרגיעים (אדום) ואנטיפסיכוטיים (ורוד) - דוגמה: לניקוטין השפעות המשתייכות לשלוש הקבוצות - הערה: לא ידוע על אפקט אנטיפסיכוטי של הניקוטין.
- לבן: חפיפה של ממריצים (כחול), מדכאים-מרגיעים (אדום) והלוצינוגנים (ירוק) - דוגמה:ל-THC השפעות המשתייכות לשלוש הקבוצות.
- כחול שמיים: חפיפה של ממריצים (כחול), הלוצינוגנים פסיכדליים (ירוק) ואנטיפסיכוטיים (ורוד) - אמפאטוגנים. הערה: במציאות לאמפטמינים אין השפעה אנטיפסיכוטית.
- אפרסק: חפיפה של מדכאים (אדום), הלוצינוגנים דיסוציאטיביים (ירוק) ואנטיפסיכוטיים (ורוד) הערה: במציאות קיימת סתירה מובהקת בין המונח "הלוצינוגני" ו"אנטיפסיכוטי". קיומה של קבוצה כזאת היא בספק.
קבוצה רביעונית
עריכההפרעות נפשיות הקשורות לחומרים פסיכואקטיביים
עריכהההפרעות הנפשיות העיקריות הקשורות לשימוש בסמים פסיכואקטיביים הן בעיקר ההתמכרות לסמים, השימוש לרעה - בכמויות גדולות וקבועות של סם, הפרעות ממושכות בתפיסה הנגרמות על ידי סמים הלוצינוגנים, ותסמונות גמילה. תרופות פסיכו-אקטיביות עלולים לגרום כתופעות לוואי או כמנת יתר למצבים בלבוליים, פסיכוטיים, דמנטיביים (קיהיון), אמנסטיים, הפרעות במצב הרוח, חרדה, הפרעות שינה. כך גם חומרים רעילים לא רפואיים. קיימות התנהגויות של שימוש לרעה גם במקרה של תרופות שאינן פסיכואקטיביות ושאינן גורמות לתלות כמו משלשלים, תרופות משככות כאבים מסוימות כמו פרצטמול או אספירין, תרופות נוגדות חומצה בקיבה, ויטמינים, הורמונים, תרופות צמחיות או עממיות, משתנים וכו'.
דרך פעולתם של חומרים פסיכואקטיביים
עריכהחומרים פסיכואקטיביים פועלים על מערכת העצבים בדרכים שונות, שכולן קשורות לפעילותם של מוליכים עצביים בתוכה. במסגרת תהליך ההולכה העצבית, המוליכים העצביים הם המולקולות שמעבירות את האותות העצביים בין תאי עצב בצורה של אות כימי.
רבים מהחומרים נקשרים לאותם קולטנים שאליהם נקשרים המוליכים העצביים, ובכך משפיעים על עוצמת ההולכה העצבית. אגוניסט הוא חומר שנקשר לקולטן ומשפיע בצורה דומה למוליך העצבי, ולכן מעצים את ההפעלה של אותו מסלול עצבי, ואילו אנטגוניסט הוא חומר שנקשר לקולטן אך אינו מפעיל אותו, ולכן מחליש את הפעילות העצבית באותו מסלול.
חומרים אחרים משפיעים על הכמויות של מוליכים עצביים בתוך המוח. חלקם פועלים על אנזימים שמעורבים בסינתזה או פירוק של מוליכים עצביים, ובכך מגדילים או מקטינים את הכמות של אותו מוליך עצבי ואת הפעילות שלו. מנגנון פעולה נוסף הוא עיכוב תהליך הספיגה החוזרת של מוליכים עצביים, דבר המגדיל את העוצמה ומשך ההשפעה שלהם.
השפעתם של החומרים הפסיכואקטיביים נגזרת מהמסלולים העצביים שעליהם הם פועלים. לשם הדגמה, אם מוליך עצבי מסוים פועל במעגל במוח שמעודד תהליכים של קשב, החומרים שמגבירים את פעולתו (למשל אגוניסטים לקולטנים של אותו מוליך עצבי או מעכבי ספיגה חוזרת שלו) יגרמו לקשב מוגבר ואילו החומרים שמתנגדים לפעילותו (אנטגוניסטים לדוגמה) יפחיתו את הפניית הקשב.
רוב המוליכים העצביים פועלים במספר מסלולים נפרדים במוח אשר משפיעים על היבטים רבים של תפיסה והתנהגות. מסיבה זו, חומר פסיכואקטיבי אחד יכול להשפיע על מגוון של תחומים, מפעילות מוטורית ועד למצב הרוח. עם זאת, ישנם חומרים המשפיעים רק על סוג אחד או על מספר סוגים מתוך מגוון הקולטנים של אותו מוליך עצבי, ולכן הם פועלים באופן ספציפי יותר רק על חלק מהמסלולים העצביים הקשורים אליו. לצד זאת, ישנם גם חומרים המשפיעים על מספר מוליכים עצביים במקביל. כל המאפיינים האלה מנוצלים לצורך פיתוח של תרופות שונות אשר מותאמות להשפיע בעיקר על מסלולים עצביים מסוימים, אם כי בכולן קיימות גם תופעות לוואי.
דוגמאות
עריכההפועלים באמצעות סרוטונין (מוליך עצבי)
- אגוניסטים לקולטני סרוטונין:
- LSD, פסילוסיבין, מסקלין, 2C-B
- מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרוטונין:
- פלואוקסטין (פרוזק), ציטאלופראם (רסיטל)
- משחררי סרוטונין:
הפועלים באמצעות GABA (מוליך עצבי)
- אגוניסטים לקולטני GABA:
- בנזודיאזפינים, אתנול (אלכוהול במשקאות חריפים), ברביטורטים, תרופות נוגדות פרכוסים
הפועלים באמצעות דופמין (מוליך עצבי) ונוראדרנלין (מוליך עצבי)
- מעכבי ספיגה חוזרת של דופמין (על ידי חסימת חלבון נשא דופמין DAT):
- קוקאין, מתילפנידאט (ריטלין)
- מעכבי ספיגה חוזרת של דופמין, סרוטונין נוראדרנלין (נוראפינפרין) (על ידי חסימת חלבון מעביר דופמין וחלבוני נשא מונואמינים אחרים):
- אמפטמין ונגזרותיו
- :L-Dopa תרופות נוירולוגיות למחלת פרקינסון
- מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של נוראפינפרין
באמצעות קולטני אופיואידים
- אגוניסטים לקולטני אופיואידים:
- מורפין, דיאמורפין (הרואין), קודאין, אוקסיקודון
- אנטגוניסטים לקולטני אופיואידים:
באמצעות נוראדרנלין, סרוטונין ולפעמים דופמין - מונואמין אוקסידאז (MAO, אנזים המפרק מונואמינים)
באמצעות קולטני NMDA
באמצעות קולטני קנבינואידים
- אגוניסטים לקולטני קנבינואידים:
- THC (החומר הפעיל העיקרי בסם הקנאביס, אגוניסט למחצה)
- קנבינואידים סינתטיים (בעיקר ממשפחת הכימיקלים JWH. בניגוד ל־THC אגוניסטים שלמים)
- אנטגוניסטים לקולטני קנבינואידים:
באמצעות אצטילכולין (מוליך עצבי)
- סמים ותרופות כולינרגיים:
- סמים ותרופות אנטיכולינרגיים:
- אטרופין, סקופולאמין - תרופות לשימוש ברפואת עיניים, גסטרו-אנטרולוגיה, שיכוך כאבים וכו'
אצטילכולין אסטראז (אנזים המפרק אצטילכולין)
THC-החומר הפעיל בקנאביס באמצעות אדנוזין (מוליך עצבי)
- אנטגוניסטים לקולטני אדנוזין:
- מתיליקסאנטינים (לדוגמה: קפאין)
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- , .Bertram G.Katzung Basic & Clinical Pharmacology 6th edition ,a Lange medical book Appelton & Lange, Prentice Hall International Inc, London 1995. Leo Hollister ch "רות לסמים ולאלכוהול --מדריך רפואי לאיתור, אבחון והתערבות ראשונית", הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב 2000
- Jerome H.Jaffe Substance -Related Disorders Ch.11.1 Introduction and overview
in Kaplan & Sadock's Comprehensive Textbook of Psychiatry 7th edition, Lippincott Williams & Williams 2000
- Pocket Guide to the ICD-10 Classification of Mental and Behavioural Disorders World Health Organization,Geneva Churchill Livingstone 1998
קישורים חיצוניים
עריכה
(הבסיס המדעי של השימוש והתלות בחומרים פסיכואקטיביים - ארגון הבריאות העולמי 2004 ז'נבה)
תרופות פסיכוטרופיות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ The Concise Oxford Dictionar, Clarendon Press, Oxford 1995
- ^ ראו World Health Organization 2004
- ^ ראה נושא ספרם של ד. אלישע, ס. מרצ'בסקי, 2000
- ^ 1 2 3 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
- ^ Torres, C., & Papini, M. R. (2016). Emotional self-medication and addiction. In Neuropathology of drug addictions and substance misuse (pp. 71-81).
- ^ Jerome H.Jaffe 2000
- ^ Michael Stone Healing the Mind - A History of Psychiatry from Antiquity to the Present Pimlico 1998 p.189-191
- ^ Leo Hollister עמוד 479
- ^ Francesco Saverio Bersani, Ornella Corazza, Pierluigi Simonato, Anna Mylokosta, Drops of madness? Recreational misuse of tropicamide collyrium; early warning alerts from Russia and Italy, General Hospital Psychiatry 35, 2013-9, עמ' 571–573 doi: 10.1016/j.genhosppsych.2013.04.013
- ^ מ-2011 הוא בעל תואר שני בהנדסת מערכות מידע בלוחמה בבית הספר של הצי ללימודים מתקדמים במונטריי, קליפורניה
- ^ דרק סניידר בשיחות בפורום על סמים פסיכדלים בגוגל,2003
- ^ Https://www.youtube.com/watch?v=oI5U53CARCg
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.