ארץ ישראל בעת העתיקה
ארץ ישראל בעת העתיקה היא תחום מחקר ענף בתחומי ההיסטוריה, הארכאולוגיה והאנתרופולוגיה מאז המאה ה-19. בספרות המחקר הרבה, שהשתתפו בכינונה והרחבתה חוקרים מרחבי העולם, הוצעו מספר תיקופים ונושאים עיקריים למחקר.
| היסטוריה של ארץ ישראל |
 |
| לוח התקופות בארץ ישראל |
התקופה הפלאוליתית
עריכה| התקופה הפרהיסטורית באזור הלבנט | |||
| תקופת האבן | התקופה הפלאוליתית | הפלאוליתית התחתונה | |
| הפלאוליתית התיכונה | |||
| הפלאוליתית העליונה | |||
| התקופה האפיפלאוליתית | |||
| התקופה הנאוליתית | |||
| תקופת המתכות | התקופה הכלקוליתית | ||
ערך מורחב – התקופה הפלאוליתית
התקופה הפלאוליתית התחתונה
עריכה- ערכים מורחבים – התרבות האשלית, התרבות האשלו-יברודית
זמן התחלתה של התקופה הפלאוליתית התחתונה בארץ ישראל מוגדר על פי הממצאים הארכאולוגים המוקדמים ביותר. מפעם לפעם, עם התגלותם של ממצאים קדומים יותר, מוגדר משך התקופה מחדש. התקופה מתחלקת לשלושה שלבים תרבותיים: האשלית הקדומה (החל מלפני 1.5 מיליון שנה או יותר ועד לפני 780 אלף שנה), האשלית המאוחרת (מלפני 780 אלף שנה ועד לפני 400 אלף שנה), והאשלו־יברודית (מלפני 400 אלף שנה ועד לפני 250 אלף שנה).[1]
התרבות האשלית הקדומה
עריכהבתקופה זו התפשט הומו ארקטוס מאפריקה לאסיה ולאירופה, חלקו דרך ארץ ישראל.[2] האתר הארכאולוגי הקדום ביותר המוכר בארץ ישראל, ואחד האתרים הקדומים בעולם מחוץ לאפריקה, הוא עובדיה בעמק הירדן. גילו נע בין 1.55 ובין 1.2 מיליוני שנים ובו נמצאו כלי-אבן רבים מן התרבות האשלית. בשנת 2021 בוצע ניתוח ממוחשב של כלי אבן באתר, שהציע כי יכולות קוגניטיביות של עיצוב ותכנון מראש, האופייניים לסיתות כלי אבן אשליים, הופיעו כבר בתרבות האשלית הקדומה.[3] בשנת 2022 התגלתה באתר, על-ידי חוקרים מאוניברסיטת בר-אילן, הקריה האקדמית אונו, אוניברסיטת טולסה בארה”ב ורשות העתיקות, עצם אדם בת מיליון וחצי שנה - שהיא הממצא הקדום ביותר של אדם קדמון שהתגלה בישראל ובמזרח התיכון. ממצא זה תומך במסקנה כי מיני אדם שונים יצאו מאפריקה בכמה גלי הגירה לאורך תקופה של קרוב ל-2 מיליון שנה.[4]
אתרים נוספים מתקופה זו כוללים את גשר בנות יעקב, המתוארך לגיל של 790 אלף שנה לפני זמננו בשיטות פלאומגנטיות, ובו נמצאו כמה מן העדויות הקדומות בעולם לשימוש באש ובכלי עץ. מוערך כי בני האדם שהותירו את השרידים באתרי עובדיה וגשר בנות יעקב השתייכו למין הומו ארקטוס, אף כי מאובני האדם המעטים והחלקיים מאוד שנמצאו באתרים אלו אינם מספיקים לזיהוי ודאי.
מחצבת עברון היא אתר נוסף של התרבות האשלית הקדומה, הממוקם בחוף הגליל המערבי.[5] קיימים גם אתרים מתחילת התקופה הפלאוליתית התחתונה שאינם שייכים לתרבות האשלית, כמו ביצת רוחמה בצפון הנגב ומקבצי כלים מקיבוץ כפר מנחם. אתרים אלה מזכירים את התרבות האולדובאית באפריקה.
התרבות האשלית המאוחרת
עריכהרוב האתרים מהתקופה הפלאוליתית הקדומה משתייכים לתרבות האשלית. ברבים מהם נתגלו שרידי פילים ביחד עם כלים מצור ובזלת. בתרבות זו יש שפע של אבני יד בעלות צורת לב או צורה סגלגלה.[6] אתרים בולטים של התרבות הם מחצבת רבדים, חולון, מערת טבון בנחל מערות, מערת אום קטפה בנחל חריטון, מעין ברוך, ואתר ליד קיבוץ עברון.
התרבות האשלו-יברודית
עריכהבשלהי התקופה הפלאוליתית התחתונה, בין 400 ל-250 אלפי שנה לפני זמננו, הופיעה התרבות האשלו-יברודית. לתרבות זו כנראה משתייך בין השאר האתר בבריכת רם שברמת הגולן, שבו נמצאה "ונוס מברכת רם", שיש הרואים בה את הייצוג העתיק ביותר של דמות אנוש. מאובן אדם מתקופה זו הוא איש הגליל - שבר גולגולת שהתגלה על ידי פרנסיס טרוויל-פיטר במערת זוטייה שבנחל עמוד, נוטים לסווג אותו כהומו היידלברגנסיס או הומו ספיינס ארכאי. אתרים אשלו-יברודיים בולטים הם מערת טבון בנחל מערות ומערת קסם.
התקופה הפלאוליתית התיכונה
עריכה- ערך מורחב – התרבות המוסטרית
תקופה זו, השלב התיכון של תקופת האבן הקדומה, מתוארכת בין השנים 250,000 - 48,000 לפני זמננו. מתקופה זו נמצאו בארץ מאובני האדם הניאנדרטלי והאדם הנבון (הומו-ספיינס). טיפוס נוסף, הומו נשר רמלה, הוגדר ב-2021.[7] מאובני האדם הנבון בארץ-ישראל נמנים עם בני האדם המודרניים (מבחינת אנטומית השלד שלהם) העתיקים ביותר שנמצאו מחוץ לאפריקה. לא ברור עדיין אם הניאנדרטלים ובני האדם המודרניים חיו זה בצד זה, או שהם השתלטו על הארץ לסירוגין, אולי בעקבות תנודות האקלים הגלובלי שאפיינו את תקופת הפלייסטוקן, אך ידוע שהם השתמשו באותה תרבות כלי-אבן - התרבות המוסטרית. שרידי תרבות זו נמצאו מהנגב ועד הגולן, בעשרות אתרים במערות וכן תחת כיפת השמיים. על פי גודל האתרים ותכולתם נמצא שאוכלוסיית הארץ הייתה דלילה. החבורות היו קטנות והתקיימו על צייד, אכילת נבלות ולקט של צמחי בר. בעלי החיים העיקריים שניצודו היו צבי ארצישראלי, יחמור פרסי ובקר-בר. באתרי המערות בארץ ששימשו למגורים עונתיים נחשפו עשרות שלדים קבורים. שלדי האדם הנבון המפורסמים ביותר הם ממערת הגדי בנחל מערות ומערת הקפיצה (קפזה) בגליל התחתון, והשלדים הניאנדרטלים נמצאו במערת טאבון שבנחל מערות, במערת כבארה ליד זכרון-יעקב, ובמערת עמוד שבנחל עמוד.[8] אתרים בולטים נוספים הם מערת מיסליה, ומערת היונים ומספר אתרים קטורים (פתוחים) בגולן, בנגב ובמישור החוף, כגון נשר רמלה.
התקופה הפלאוליתית העליונה
עריכה
- ערך מורחב – התרבות האוריניאקית
תקופה זו בארץ ישראל מתוארכת בין השנים 46,000 עד 20,000 לפני זמננו ומציינת את תרבותו של האדם המודרני בשלב המאוחר של תקופת האבן הקדומה. בראשיתה יש אתרים ספורים כבוקר תחתית ומערת אמירה. השלב הקדום של התקופה מחולק לשתי תרבויות: התרבות האחמרית והתרבות האוריניאקית, שמופיעות בסדר זה באתרים ספורים (למשל במערת מנות בגליל המערבי). בתקופה זו נמצאו מספר חידושים טכנולוגיים כגון שיטות סיתות כלי הצור, המצאת חץ וקשת וכן בייצור כלי אבן לכתישת מזון ולהכנת צבעים. האדם החל לייצר כלים גם מעצמות בעלי חיים והשימוש בקונכיות לקישוט נעשה נפוץ הרבה יותר. באתרים השונים נמצאו חלקי שלדים, אבל לא נמצאו בתי קברות מתקופה זו.[9] נראה כי בתקופה זו נכחד האדם הניאנדרטלי בארץ - ישראל, במקביל להיעלמותו משאר אזורי המזרח התיכון ומאירופה.
התקופה האפיפלאוליתית
עריכה
- ערכים מורחבים – התקופה האפיפלאוליתית, התרבות הכבארית הגאומטרית, התרבות המושאבית, התרבות הנאטופית, התרבות החריפאית
בתקופה הזאת, המגשרת בין חברות הציידים-לקטים הניידות של תקופת האבן הקדומה לבין הכפרים החקלאיים של התקופה הנאוליתית, התקיימו באזור הים תיכוני של ארץ ישראל שלוש תרבויות: התרבות הכבארית מתוארכת לשנים 18,000 - 12,500 לפנה"ס. והתרבות הכבארית הגאומטרית מתוארכת לשנים 12,500 - 10,500 לפנה"ס, והתרבות הנאטופית בין השנים 10,500–8500 לפנה"ס (תיארוך פחמן 14 לא מכויל).
התרבות הנאטופית משכה את תשומת הלב המחקרית בשל היותה תרבות הציידים-לקטים האחרונה, על מפתן המהפכה הנאוליתית וראשוני החקלאים. התרבות החומרית הנאטופית הייתה עשירה והיא משקפת שינויים מרחיקי לכת במבנה החברתי והכלכלי של אוכלוסיות פרהיסטוריות. שרידיהם מלמדים על חברה מורכבת ונייחת. יישובים נאטופיים התגלו בכל ארץ ישראל, אך האתרים הגדולים והעשירים ביותר נמצאו בכרמל ובגליל, כגון מערת הנחל בנחל מערות ונחל אורן בכרמל, מערת היונים בגליל המערבי ועינן בעמק החולה. יש להבחין בין אתרי חניה קטנים ששטחם כמה עשרות מ"ר, לאתרים עונתיים ששטחם כמה מאות מ"ר ובין אתרי בסיס גדולים שיושבו במשך רוב השנה. ביישובים אלה התגלו יסודות של מבני מגורים מאבני גוויל וכן ממגורות לאחסון מזון. מבחר החפצים בהם השתמשו היו מגוונים יותר מאשר בתקופות שקדמו לתרבות זאת. כלי הצור העיקרי היה "הסהרון" כלי מאבן צור בצורת סהר קטן שנהגו לשלבו כסכין בידית מגל או כחוד של חץ. נעשה גם שימוש בכלים מעצמות של חיות. באתרים נחשפו גם כלים מאבן שנראו כמו קערות ועליים. בפעם הראשונה נמצאה בארץ ישראל תרבות אשר השקיעה זמן בפיסול וגילוף אומנותיים. נמצאו ידיות מגל מעוטרות בראשי חיות שנעשו מקרניים ומעצמות בעלי חיים. נמצאו גם צלמיות שנעשו מקרן, אבן ועצם.
השינוי באורחות החיים של הנאטופים בא לידי ביטוי גם ביחס לקבורות המתים. בחפירות נמצאו בתי קברות במערות ובאתרים מחוץ למערות. מספרם הרב של השלדים שנמצאו מעידים על התיישבות ממושכת ואולי רציפה באתרים אלה.[10][11]
התקופה הנאוליתית
עריכה
.JPG)
- ערך מורחב – התקופה הנאוליתית
התקופה הנאוליתית מתוארכת בין השנים 10,000 ועד 4500 לפנה"ס לערך.[12] התקופה מתחלקת למספר תקופות משנה.
נאוליתית קדם קרמית א' (PPNA)
עריכהתקופה זו מתוארכת בין השנים 10,000 לפנה"ס ועד 9000 לפנה"ס. זו תקופת המעבר מחברת ציידים-לקטים לחקלאות. בתקופה זו נמשך תהליך השינוי החברתי-כלכלי שהתחיל בסוף התקופה האפיפלאוליתית. בתקופה זו נוסדו הכפרים החקלאיים הראשונים בעולם. באתר גשר נמצאו שרידי בית מלאכה לייצור כלים מבזלת. יש גידול בשטחי היישובים לעומת התרבות הנאטופית שקדמה לה, הבתים נבנו עם קירות עגולים או סגלגליים. שינויים בארגון החברתי ובמפעלים ציבוריים כגון חומה ומגדל ביריחו וכן שינויים במכלול הכלים. תהליך זה לווה בהתפתחות דתית ופולחנית. בארץ נמצאו מספר אתרים מתקופה זו במספר אתרים זוהו שרידי אדם. במנהגי הקבורה נמצאה המשכיות לתקופה הקודמת. המתים נטמנו בחצרות או מתחת לרצפות הבתים על פי רוב בתנוחה מכווצת או מכווצת למחצה. אחד האתרים מתקופה זו נמצא ביריחו. אתרים נוספים נמצאו בנתיב הגדוד, אתר חתולה שליד לטרון שם נמצאו שלושה שלדים של מבוגרים בתנוחה מכווצת או מכווצת למחצה שרועים על גבם. שלד אחד היה ללא גולגולת. בנחל אורן שבהר הכרמל גם שם נחשפו שלדים בתנוחות מכווצות ועוד. באתרים מתקופה זו נמצאה כמו גדולה יותר של שלדי ילדים מאשר בתקופה שקדמה לה. ייתכן והדבר מצביע על עלייה בפוריות של הנשים כתוצאה מגורמים חברתיים כגון: התנהגות חברתית התומכת בריבוי תינוקות, לידות בגיל צעיר יותר ועוד.[13]
נאוליתית קדם קרמית ב' (PPNB)
עריכהמתוארכת בין השנים 9000 לפנה"ס - 7000 לפנה"ס לערך. בתקופה זו התבססו הכפרים החקלאיים. החקלאות הופכת להיות הבסיס הכלכלי העיקרי של אנשי התקופה. הגידולים העיקריים הם דגניים וקטניות. בנוסף עזים וכבשים מבויתים החליפו חלקית את צייד חיות הבר. אחת ההתפתחויות החשובות הייתה המעבר ממבנים עגולים בתקופות קודמות למבנים מלבניים עם חדרים פנימיים. רצפות של בתים רבים כוסו בשכבות עבות של טיח שנוצר מכתישת אבני גיר ושריפתם. התפתחות זאת אופיינית לאזורים שבהם התבססה כלכלה חקלאית, יש גידול באוכלוסייה ולמשק הבית נוספו חיות מבויתות. השערת החוקרים היא שהשינוי נבע מהצורך להוסיף חדרים למשפחה המתרחבת. ההתפתחות בארץ ישראל הייתה חלקה מתמונת ההתפתחות במזרח התיכון כולו.[14]
בתקופה זו חלה התפתחות טכנולוגית והחל ייצור של להבי צור בעלי פרופיל ישר. מלהבים אלה עוצבו להבי מגל אשר שימשו לקציר, ראשי חץ, מרצעים, מקדחים ועוד.
לא זוהה הבדל במנהגי הקבורה של תקופה זו לעומת התקופה הקודמת. הקברים נחפרו בין הבתים. התנוחה השלטת היא התנוחה המכווצת כשהרגליים כפופות אל הגוף והידיים מקופלות. שלדי תינוקות נמצאו לאורך בסיסי קירות הבתים וגם מתחת לסיפי הדלתות. באתר ליד כפר החורש נמצאו עצמות אדם בתוך בורות קבורה מתחת לרצפות טיח ביחד עם עצמות בעלי חיים כגון עזים כבשים ובקר. בכל האתרים נמצאו גם קבורות משנה בעיקר של שלדים ללא גולגולות וגולגולות ללא שלדים. ביריחו נמצאו גולגולות משוחות בטיח או בצבע, בחלק מהגולגולות הובלטו ארובות העיניים על ידי צדפות. גולגולות אלה הנקראות "גולגולות מכוירות" נמצאו גם בביסמון שבעמק החולה, במערת נחל חימר במדבר יהודה, בתל רמאד שבסוריה עין ע'זאל שבעמק הירדן המזרחי ועוד. ניתוק הגולגולת מהגופה היה מקובל כבר בתקופה הנאטופית ונמשך גם לחברות שחיו בתקופה הנאוליתית, אולם רק בתקופה זו התווסף מימד הכיור ועיטור הגולגולת.[15]
נאוליתית קדם קרמית ג' (PPNC)
עריכהמתוארכת בין השנים 7000 לפנה"ס - 6400 לערך. תקופה זו זוהתה לראשונה באתר עין ע'זאל שבירדן. האתר אפשר להשלים את רצף התקופות הנאוליתיות בלבנט. באתר תל יריחו ההתיישבות הסתיימה בתקופה הקדם קרמית ב ולאחר מכן האתר היה נטוש למשך זמן רב. עד לחשיפת אתר זה היו חוקרים שהציעו שהפער ההתיישבותי נמשך כאלף שנה. באתר זה התקיים שלב תרבותי נוסף שנקרא התקופה הנאוליתית הקדם קרמית ג.[16] בעין עזאל תזונת התושבים עברה מבשר ציד לבעלי חיים מבויתים. בשיטות הקבורה חל שינוי גדול בתקופה זו, הופסק הנוהג להפריד בין הגולגולת והשלד, מספר הקבורות בחצר היה רב לעומת הקבורה מתחת לרצפת הבתים. ממצאים אלה מעדים על ירידה בחשיבות של פולחן האבות. בפעם הראשונה נמצאו קבורות שהכילו שלדים רבים בבור קבורה אחד.
שלב זה זוהה גם באתרים בארץ ישראל כמו אתר הגושרים בעמק החולה, תל עלי ושער הגולן ליד הכנרת, עתלית-ים ובאשקלון ליד חוף הים. בתקופה זו חל שינוי בתעשיית הצור. החלו להופיע להבי מגלים בעלי שינון עמוק.[17]
נאולית קרמית PN
עריכה
- ערך מורחב – התרבות הירמוכית
תקופה זו (המכונה בקצרה נאולית קרמי[א] שארכה 1900 שנה לערך, נקראה על התקופה החל משנת 6400 לפנה"ס ועד שנת 4500 לפנה"ס. בספרות המחקר מקובל לחלקה לשתי תקופות משנה:
- נאולית קרמי א PNA - תקופה בת כ-900 שנה, בין השנים 6400–5500 לפנה"ס.
- נאולית קרמי ב PNB - תקופה בת כאלף שנה, בין השנים 5500 - 4500 לפנה"ס.
החלוקה נקבעה על פי חפירות הארכאולוגית קתלין קניון ביריחו. שם הובחנו שני שלבים סטרטיגרפיים מובהקים שכבה יריחו VIII - נאולית קרמית ב, שכבה יריחו IX נאולית קרמית א. חלוקה זו משמשת עד היום.
תקופה זו שונה באופייה בארץ ישראל מהתקופות שקדמו לה. בתקופות האפיפלאולית והנאולית הקדם קרמית ההתפתחות בארץ ישראל הייתה חלק בלתי נפרד מההתפתחות החברתית כלכלית ומההישגים האומנותיים והטכניים של המזרח הקרוב כולו. בסוף האלף השביעי (כלומר לקראת שנת 6000 מחציתה הראשונה של הנאולית הקרמי א) חלה התפתחות של מערכות חברתיות מורכבות יותר באזורים מצפון לארץ ישראל, ובאלף השישי לפנה"ס (כלומר בסוף נק"א ותחילת נק"ב) הואץ קצב ההתפתחות בצפון מסופוטמיה צפון סוריה ואנטוליה[18][דרושה הבהרה].
בתחילת המחקר הארכאולוגי בלטה התופעה של מיעוט אתרים מוכרים בארץ ולפיכך סברו החוקרים שהארץ הייתה נטושה. עם השנים התגלו אתרים נוספים, סברת הארץ הנטושה הופרכה, ובמקומה נמצאו שמות אחרים לתקופה. החוקרים חילקו את הארץ לתרבויות אזוריות שונות על פי אתרי מפתח. אופי היישובים השתנה, הכפרים הגדולים של התקופה הנאולית הקדם קרמית ב' נעלמו. יש הטוענים[דרוש מקור] שהכפרים הגדולים דלדלו את המשאבים שסביב היישובים ומערכת היישובים קרסה. בתקופה הקרמית היישובים היו קטנים יותר בשטחם, בורות חפורים שמשו למגורים ואחסון. הבתים היו קטנים וללא רצפות טיח. יש חזרה לכלכלה על בסיס נוודות או נוודות חלקית עם שילוב חקלאות בעל ורעיית עדרים.[19][20]
על פי בדיקות גאולוגיות הסתבר שבראשית האלף השישי לפנה"ס חל שינוי אקלימי חריף, דרום הלבנט סבל מבצורות חריפות שהשפיעו על מפת ההתיישבות בארץ ישראל. בצפון ארץ ישראל התפתחה התרבות הירמוכית ששיאה היה בתקופה נאולית קרמית א. תרבות זו נקראת על שם אתר מרכזי שנמצא ליד נהר הירמוך ליד קיבוץ שער הגולן. אתר משני בחשיבותו לתרבות זו הוא אתר מונחתה מדרום לכנרת. תרבות נוספת נמצאה ליד העיר לוד ונקראת תרבות יריחו IX או התרבות הלודית. תרבות זו נמצאה גם בתלוליות בטש שכבות IVa+b, אתר יפתחאל ליד מחלף המוביל ועוד. יש חוקרים הטוענים שהיא בת זמנה של התרבות הירמוכית ואחרים שהיא מאוחרת לה. החלוקה לשתי התרבויות היא לפי העיטורים על כלי החרס.
בתקופה הנאוליתית קרמית ב' זוהתה תרבות בשם תרבות ואדי רבה. תרבות זאת נמצאה על ידי הארכאולוג יעקב קפלן בוואדי רבה ליד ראש העין. תרבות זאת נמצאה מתחת לשכבה כלקולית ע'סולית. קפלן וגרפינקל קוראים לתקופה זו "תקופה כלקולית קדומה". תפוצת האתרים היא מנחל שורק צפונה. האתרים שוכנים במישורים או על טראסות של אדמות סחף ליד אפיקי נחלים. חלק מהאתרים בנויים על שטח של עשרה דונמים. יסודות הבתים עשויים מאבן וצורתם ריבועית. מרבית האתרים נתגלו בלבנון, בגליל, ובבקעת הירדן. עבודות הקרמיקה של תרבות זו הושפעה מתרבות תל חלף שמוצאה מצפון מסופוטמיה.
כלי החרס הופיעו לראשונה בארץ ישראל באלף השישי לפנה"ס. כלי החרס נוצרו באתרים שבהם נמצאו. לא נמצאו סימנים לבתי יוצר. טיבם של כלי החרס לרוב אינו מעולה. בקרמיקה הירמוכית נפוץ עיטור של רצועות זיגזג ממולאות בדגם "אידרת הדג". בתרבות יריחו IX טיפול פני השטח של הכלים שונה לחלוטין. החרסים ממורקים וצבועים בעיקר בגווני אדום כהה. הממצא המיוחד מהתרבות הירמוכית הן צלמיות הטין.
התקופה הכלקוליתית
עריכה
התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל מתחילה ב-5,800 לפנה"ס ומסתיימת ב-3,600 לפנה"ס,[1] עם עליית הציוויליזציה של תקופת הברונזה הקדומה.[21]
בארץ ישראל נמצאו מאות אתרים מהתקופה זו. ההתיישבות הייתה בעלת אופי חקלאי. בכל יישוב התגוררה אוכלוסייה קטנה שמנתה עשרות עד מאות אנשים. החקלאות של היישובים התבססה על חיטה שעורה וקטניות. בנוסף לראשונה בארץ טיפחו התושבים מינים מתורבתים של עצי פרי כגון: תמר, זית ורימון. ענף כלכלי נוסף שהיה נפוץ בתקופה זו היה טיפוח עדרי כבשים, עיזים בקר וחזירים. הצאן שימש גם כמקור לצמר וחלב. עדות לכך הן המחבצות העשויות חרס ששימשו להכנת מוצרי חלב ופיסלוני החיות. התושבים השתמשו בחמור ובפרה כבהמות משא. לראשונה התמחו אנשים בארץ בכרייה ועיבוד נחושת. במקביל התפתחה רשת מסחרית שהעבירה חומרי גלם וסחורות על פני מרחקים גדולים.
תלוליות ע'סול
עריכה- ערך מורחב – תלוליות ע'סול
אתר ארכאולוגי בעבר הירדן מהתקופה הכלקוליתית, שעל שמו הוגדרה "התרבות הע'סולית".
באתר קבוצה של 40 תלוליות קטנות המהוות את היישוב הקדום. שטחו המשוער של האתר הוא לפחות 60 דונם. המבנים באתר בעלי צורה מעוגלת, שקועים בחלקם באדמה או בעלי קירות אבן ולבנת-טין. הם נבנו לפי מתכונת פחות או יותר אחידה ופשוטה: חדר מלבני אחד, ששימש כיחידת המגורים, ולפניו חצר גדולה מוקפת גדר. הגגות היו עשויים כנראה מקני-סוף וקש. בחצרות נמצאו מתקנים להבערת אש, תנורים, בורות, ממגורות, משטחי עבודה וכלי כתישה.
הכלים שנמצאו באתר נעשו מחרס פשוט והוחלקו באמצעות גבעולי עשבים. לפי טביעות מחצלות על בסיס הכלים עולה כי הניחו אותם על מחצלות קלועות בתהליך ייצורם. באתר התגלו כלים העשויים מצור - להבים, אזמלים, נקרים, מגרדים ומרצעים, מאבן - אבני שחיקה, עליים ומכתשים, ראשי אלות, אבני משקולת לנולי אריגה, וכן פריטי מתכת.
כלכלת האתר התבססה על חקלאות וגידול בעלי חיים צאן, בקר ועוד.
מקומות היישוב הע'סוליים בדרום ארץ ישראל לא נחרבו אלא ננטשו, כנראה במחצית האלף הרביעית לפנה"ס. לא ברורה הסיבה לנטישה המונית זו, בעבר הציעו חוקרים כי הופעתם של המצרים היא שגרמה לכך, קיימת השערה כי מגפות או בצורות או משבר פוליטי (חברתי) או שילוב של כל האפשרויות הללו הן שהביאו לנטישה הע'סולית.
מערת המטמון
עריכה- ערך מורחב – מטמון נחל משמר
הממצא החשוב ביותר מן התקופה נתגלה במה שמאוחר יותר נקרא בשם "מערת המטמון" בנחל משמר. המטמון היה טמון בכוך של מערה שיושבה בתקופה הנ"ל, עטוף במחצלת, וכלל 442 חפצים מהם 429 מנחושת. הוצע כי אלה כלי הקודש של מקדש עין גדי מאותה התקופה, המרוחק כ-12 ק"מ בלבד מהמקום ואשר היו בו סימנים של עזיבה מהירה אך ללא סימני הרס מכוון.[22]
מטמון נוסף, של שמונה טבעות זהב גדולות מהתקופה הכלקוליתית, נמצא כמנחת קבורה במערת נחל קנה בשומרון. אלה בין חפצי הזהב הקדומים ביותר בעולם.[23]
החקלאות הייתה דרך הקיום הראשית, והגידולים הנפוצים ביותר היו חיטה ושעורה. בנוסף נמצאו לראשונה גרעיני עצים כגון הרימון, הזית והתמר.
אזורים אחרים
עריכה- ערך מורחב – ביר אבו מטר
לרוב היו מספר גדול של יישובים קרובים אחד לשני, כאשר האזורים המרכזיים היו בקעת באר שבע (שם נמצאו מספר אתרים גדולים מתקופה זו, כגון: ביר אבו מטר, ביר א-ספאדי, תל שבע ועוד. התרבות שנמצאה נקראת תרבות באר שבע), בקעת ערד, מדבר יהודה, רמת הגולן ועמק הירדן. ריבוי מערות הקבורה במישור החוף ומיעוטן ליד היישובים עצמם מעלה השערה כי מישור החוף היווה ריכוז לבתי קברות בתקופה ההיא על אף ריחוקו היחסי מן היישובים.
בסקרים שנערכו במזרח ירושלים, יהודה ושומרון נמצאו ממצאים מהתקופה הכלקוליתית ב-268 מקומות: מתוכם 60 אתרים נחפרו. ממצאים נחשפו במקומות הבאים: מערת המכפלה (ללא חפירות), עיר דוד (במקומות אחדים), בית אל, ליד קיבוץ ייטב בבקעת הירדן ובאשתמוע.
באזור פקיעין נמצאה מערת קבורה שהכילה כ-80 גלוסקמאות מסוגים שונים.
תקופת הברונזה
עריכהאת תקופת הברונזה בארץ ישראל, המכונה גם התקופה הכנענית, מקובל לתארך בין השנים 3300 לפנה"ס – 1200 לפנה"ס, לאורך כ- 2500 שנה. יצוין כי באזורים אחרים בעולם, לתקופת הברונזה תאריכים אחרים.
מקובל בספרות המחקר לחלק את התקופה לארבע תקופות משנה: הברונזה הקדומה, הברונזה הביניימית (יש הרואים בה את השלב הראשון של התקופה הבאה), הברונזה התיכונה והברונזה המאוחרת.
מקור השם בראשית המחקר הארכאולוגי, כאשר היה מקובל לכנות את התקופות על שם החומר החדש שהוכנס לשימוש בכל אחת מהן. כיום ידוע שחלוקה זו אינה מדויקת, אך היא נשמרה כמינוח מקובל. הברונזה, (או בשמה העברי ארד) הייתה המתכת העיקרית בשימוש בתקופה זו, והיא סגסוגת המשלבת נחושת ובדיל (או, לעיתים רחוקות יותר, נחושת ואבץ). הברונזה חזקה מהנחושת ולכן אפשרה יצירת כלי עבודה וכלי נשק יעילים יותר.
ברונזה קדומה
עריכהגבולות התקופה: 3300 לפנה"ס - 2200 לפנה"ס לאורך של כ- 1100 שנה.[ב] בעוד שבתקופה זו ואף לפניה התפתח הכתב באזור המסופוטמי ומצרים, באזור ארץ ישראל לא נתגלו ממצאים כתובים מן התקופה למעט מספר מצומצם של חריתות שמו של פרעה המצרי הראשון, נערמר. בתקופה זו מופיעה המדינה הראשונה המקיפה את כל מצרים, העליונה והתחתונה תחת שלטון השושלת המלכותית הראשונה אותה ייסד פרעה נערמר. באזור הסהר הפורה מופיעות ערי־מדינה כדוגמת אור, נחור ועוד. בארץ, התקופה מתאפיינת בהשפעה מצרית והתגבשות ערי־מדינה. שקיעתן של ערי מדינה אלו מסמנת את סופה של תקופה זו ומעבר חזרה לחיי נוודות.
היישוב
עריכהבאמצע תקופת הברונזה הקדומה מופיעות הערים המבוצרות (זאת למעט יריחו שהייתה ככל הנראה מבוצרת עוד בתקופה הנאוליתית) בערים כמו תענך, מגידו, ערד, תל אל פארעה ועוד, נתגלו ביצורים מרשימים. הביצורים עבים מאוד (עד 8 מטרים) באופן יחסי לאמצעי הפריצה שהיו אז בהישג ידם של כובשים פוטנציאליים. נראה כי לרוב לא נבנו הביצורים כיחידה אחת, אלא קטעים קטעים ושכבות שכבות. בתחילה לא נבנתה חומה בכל היקף העיר, וכן עוביה המקורי של החומה היה שלושה מטרים ולא שמונה מטרים כבזמן חורבנה.
במקורות מצרים קיימת עדות על ישוב חוטם האיילה.[24]
ממצאים
עריכהנתגלו כלי קרמיקה אשר אפשרו לחלק את התקופה לארבע תקופות משנה: כלי חרס צרופים באיכות גבוהה ביותר (900 מעלות במקום 700 – 500) כלי אבידוס וכלים מסוג קרמיקה אפורה ממורקת, מהממצאים הקרמיים הבולטים בתקופת הברונזה הקדומה הידועים גם כ"כלי יזרעאל", כלים מסוג זה נתגלו בעיקר בצפון הארץ, אזור עמק יזרעאל, הגליל התחתון, עמק החולה, עמק הירדן, הגליל המערבי, ואף דרומה עד יריחו ואשקלון. בנוסף נתגלו באתרים רבים מהתקופה גם חותמות גליל כלי אבן וכלים נוספים.
ברונזה ביניימית
עריכה
כרונולוגיה: 2200 - 2000 לפנה"ס.
תקופה זו נחשבת לרוב לתקופת מעבר בין הברונזה הקדומה לברונזה התיכונה, אם כי יש הכוללים אותה בתקופת הברונזה התיכונה, כשלבה הראשון (להלן). בתחילת הדרך, כשניסו לחלק לתקופות את הארכאולוגיה של ארץ ישראל, הוצע לקרוא לה תקופת הנחושת. הארכאולוג פלינדרס פיטרי היה הראשון שזיהה צורת התיישבות חדשה זו בקברים שסביב תל אל-עג'ול, קרא לה תקופת הנחושת על שם כלי הנחושת הרבים שנמצאו בקברים. אולברייט היה הראשון שקרא לה ברונזה תיכונה 1 (MB1) כאשר ב-2000 מתחילה ברונזה תיכונה 2 (MB2). אולם ישנם חוקרים אשר המשיכו את התקופה קדומה 4 (EB4) עד 2000 (בעיקר ארכאולוגיים אמריקאים). קתלין קניון (הבריטית) חידשה את המושג של הברונזה הביניימית. וזה המושג המקובל היום על רוב הארכאולוגים הישראלים.
בסוף תקופת הברונזה הקדומה ננטשו הערים והאזור נכנס לתקופת נסיגה של כ-200 שנים, במהלכה לא הוקמו בארץ ישראל יישובים עירוניים (סברות שונות לסיבת תהליך זה הן שינויי אקלים, שינוי דמוגרפי של האוכלוסייה, בזיזה חוזרת ונשנית ממצרים ואף התעייפות הערים ממלחמה אחת בשנייה).
תקופת הברונזה הבייניימית מתאפיינת בכך שהאדם לא גר בערים מרכזיות אלא חי חיי נוודות. על רקע היישוב הדל בולטים בתי הקברות הרבים שנתגלו בהקשר לתקופה זו. (ראו קברים וקבורות בתקופת הברונזה הביניימית).
אוכלוסיית ארץ ישראל שממערב לירדן בתקופת הברונזה הביניימית נאמדת בהערכות עדכניות בין 40 ל-50 אלף נפשות.[25]
היישוב
עריכההיישוב בארץ מפוזר ולרוב התפרסו היישובים אל תוך מקומות שטרם נתיישבו קודם. הבנייה צפופה ולרוב יישובים אלה לא הגיעו אף לעשרות דונמים. אורך קיום היישובים הללו היה כה קצר עד כי לא שרד כל סימן מהם ולכן אין הם ידועים כלל.
ממצאים
עריכהכמה כלי עבודה נמצאו במטמונים בחברון וביריחו וכן מספר סיכות רכיסה ותכשיטים נמצאו בקברים בגולן ובגליל. במגידו שבה נמצא ברונזה קדומה, נמצא מתחם מקודש ענק, אך אנו מוצאים שבברונזה הבניימית הוא מולא כולו בעפר והושאר תא קטן לפולחן. זו דוגמה לירידה יישובית דרסטית.
בהר הנגב המבנים הם סגלגלים (שבמרכזם עמוד תומך) ולא רבועים. הבתים צמודים זה לזה (למשל באר רסיסים). בהר הנגב רוב הטומולים נמצאו ריקים. ישנם הרבה מגליתים (לית=אבן מגה=גדול) כלומר, מבני קבורה גדולים מאוד. כלי החרס דומים לכלים מתקופת הברונזה הקדומה, אך, יש גם שוני רב. הכלים בעיקר עשויים ביד, מעין קומקומים עם זרבובית.
ברונזה תיכונה
עריכהגבולות התקופה: 2000 לפנה"ס - 1550 לפנה"ס, לאורך 450 שנים.[ב]
בתקופה זו חוזרים בארץ ישראל אל ישיבה ביישובי קבע ולבסוף חוזרים גם הביצורים. שינוי זה מתרחש בעקבות חדירת עמים מהצפון ומסוריה אל תוך הארץ, וחזרת כוחה של מצרים העתיקה עם עליית השושלות ה־12 וה־13 בתחילת התקופה.
היישוב
עריכהתקופת העיור חוזרת לארץ ישראל. בין הערים המרכזיות נמנות שכם, חצור, רחוב וליש. בנוסף יש מעבר מהמערך השבטי של 3–4 שליטים בעיר לשלטון מלוכני של שליט יחיד, כפי שהתגלה בחקירת כתבי המארות. בכתבים אלו, המחולקים לשלוש תקופות, נראה כי יחס מספר השליטים למספר הערים נמצא במגמת מתאם שלילית, כך שככל שעולה מספר הערים - יורד מספר שמות המלכים המופיעים בכתבים. בעקבות זאת, לקראת סוף התקופה, ישנן עדויות לארמונות שליטים בחצור ובמגידו. לאחר מכן מתרחשת קריסת מערכות נוספת.
מעריכים כי בתקופת הברונזה התיכונה 2ב–ג התקיימו למעלה מ-700 יישובים עירוניים וכפריים בכל רחבי הארץ (לא כולם בו בזמן), מבקעת עיון בצפון ועד נחל באר שבע בדרום. מערך יישובי זה מהווה שיא בתהליכי ההתיישבות בארץ בתקופת הברונזה.[26] ההערכה היא כי בתקופת הברונזה התיכונה 2 מנתה אוכלוסיית ארץ ישראל כ-140,000 נפש.[27]
ממצאים
עריכהלקראת סוף התקופה פורחת תעשיית התכשיטים בארץ ובהם פסלי אלות פריון שונות ותכשיטי זהב. הממצא החשוב ביותר בתקופה זו נמצא בישראל בתל אל-עג'ול שם נמצא מלאי עצום של תכשיטי זהב, העיר כנראה נחרבה לאחר מצור שארך שלוש שנים על ידי יעחמס הראשון.
בתקופה זו, ניתן למצוא מעט תעודות על ההתרחשויות בארץ ישראל, רובן ממצרים:
סיפורו של שנהאת מהמאה ה-20 לפנה"ס[דרוש מקור] מתאר אדם חשוב ממצרים שנאלץ לברוח ממצרים לסוריה. הוא מגיע לעיר גבל, ששימשה, לדבריו, כמרכז תרבותי-מצרי, דבר המחזק את ההשערה כי האזור שמדרום לה אכן היה נתון להשפעה מצרית מסוימת. מגבל הוא ממשיך מזרחה ל"רת'נו העליונה" ("רת'נו" היא כנען,[28] "רת'נו העליונה" – כיום אזור לבנון[29]). הוא מתאר את ארץ כנען כארץ מאוד פורייה ופורחת. הנוף מתואר כאזור שיש בו שילוב של פסטורליה עם חקלאות, וזוהי עדות לכך שמדובר באוכלוסייה יושבת קבע. כמו כן, השלטון באזור מבוסס על מבנה שבטי ומשפחתי.[30] המגילה מתארת אנשים שפגש הבורח[דרושה הבהרה], כאשר הסברה המקובלת במחקר[דרוש מקור] היא שמדובר בנוודים למחצה בתהליך התיישבות. אינטרפרטציה זו נשענת גם על ידיעות ממקומות אחרים ולא רק מהטקסט עצמו. אולם יש המשערים שב"רתנו העילית" ששכנה בתוך כנען הרחק ממבוא הים פגש שנהאת במצרים שהעדיפו חיי קבע במקום זה ולא במולדתם - מצרים.
מקור נוסף הן שתי קבוצות של טקסטים הקרויים כתבי המארות (=קללות). הקבוצה הראשונה כתובה על גבי קעריות חרס והקבוצה השנייה על גבי צלמיות. הראשונה בערך מ-1900 לפנה"ס והשנייה בערך מ-1800 לפנה"ס ובהן מוזכרים מקומות ושליטיהם בא"י, חלקם בפעם הראשונה. בין המקומות המוזכרים: ירושלים, אשקלון, צור, עכו, שכם, אפק, חצור, ליש.
הכתובות הללו ממחישות את הקשר בין ארץ ישראל למצרים. למצרים היה קשר לארץ ישראל וכן הייתה למצרים יומרה להשתלט ולהשפיע על ארץ ישראל.
מקור נוסף הוא כתובת חוּסֶבֶּכְ, כתובת קבר ממצרים. היא אינה אומרת הרבה חוץ מהזכרת מסע צבאי מצרי לאזור שכם, וכך מלמדת, שוב, על עניין מצרי בארץ ישראל.
מקור נוסף הוא מכתבים שנמצאו בארכיון של מָארִי. הם נמצאו במסופוטמיה בצפון סוריה מתוארכים למאה ה-18 לפנה"ס. בארכיון נמצאו, לוחות טין של כתב יתדות ובהן עשרות אלפי תעודות. חמש מהן מדברות על ארץ ישראל - בעיקר על חצור. הן מזכירות שיירות שנסעו לחצור חזרו מחצור נתפסו בדרך, מפני שחצור הייתה עיר מרכזית ונכללה בעולם התרבות של סוריה.
ברונזה מאוחרת
עריכה
- ערך מורחב – תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל
כרונולוגיה: 1550 לפנה"ס - 1200 לפנה"ס, לאורך 350 שנה.[ב]
תקופה זו, האחרונה בתקופות הברונזה, מסתמנת בעלייתה המחודשת של מצריים עם השושלות ה-18 וה-19 ושליטתן הברורה בארץ כנען עד לירידת כוחה בסוף התקופה. במהלך התקופה כבשה מצרים בראשות אמנחותפ את כנען, ואף נלחמה עם החיתים על השליטה בסוריה. למרות מספר מסעות מרשימים (כשהמצליח שבהם היה הראשון שבה כבש את צפון הארץ עם ניצחון מוחץ במגידו) ורשימות שלל ושבויים מפוארות, לא הצליחה מצרים לכבוש את סוריה אך ארץ כנען נשארה בשליטה מצרית עד סוף התקופה. לקראת סוף התקופה לא הצליחה מצרים לעצור התנחלות עמים בארץ, ביניהם "ישראל", עם הנזכר לראשונה בכתוב בתקופה זו, ו"גויי הים", שהגיעו כנראה מהאיים האגאיים ואיי הים התיכון והפלשתים היו הקבוצה העיקרית שבהם.
היישוב העירוני עבר דלדול, יחסית לתקופת הברונזה התיכונה. ערים מרכזיות ננטשו (אולי במהלך הכיבוש המצרי של הארץ), ותושבים רבים עברו לעיירות ספר קטנות ששטחן לא היה גדול מכמה דונמים (מעטים היישובים של התקופה שעלו על 50 דונם). לרוב היישובים לא היו ביצורים (הביצורים המרשימים מהברונזה התיכונה נהרסו או הפכו ללא יעילים בזמן שהיישוב נבנה על חורבות הקודם, ובכך היה גבוה מהביצורים. כמו כן נראה שביצורים חדשים לא נבנו כי נאסרו על ידי המצרים (הם נתפסו כהכנה למרד).
ערים מרכזיות: תל חצור, גזר, תל בית שמש, בית אל, שכם, מגידו, תענך, עפולה ובית שאן
תקופה זו מכונה בחלק ניכר מספרות המחקר התקופה הכנענית.
תקופת הברזל
עריכהגבולות התקופה: 1200 לפנה"ס / 1150 (בקירוב) - 586 לפנה"ס (חורבן בית ראשון).
תקופה זו מתחלקת לשתי תקופות משנה עיקריות:[ב]
- תקופת הברזל 1 בין 1200/1150 לבין 1000 לפני הספירה; במונחים היסטוריים נהוג לכנות תקופה זו בשם "תקופת ההתנחלות". לעיתים מחלקים אותה לשני שלבים, 1א ו-1ב.
- תקופת הברזל 2 בין 1000 ל-586 לפני הספירה; במונחים היסטוריים נהוג לכנותה "תקופת המלוכה". חלוקת משנה מקובלת של תקופת הברזל 2:
- תקופת הברזל 2א: בערך 1000 עד 900 לפני הספירה - המאה ה-10 לפסה"נ.
- תקופת הברזל 2ב: בערך 900 עד 800 לפני הספירה - המאה ה-9 לפסה"נ.
- תקופת הברזל 2ג: בערך 800 עד 701 לפני הספירה - המאה ה-8 לפסה"נ. התקופה מסתיימת בחורבן גדול של מרבית האתרים ביהודה (מסע סנחריב).
- תקופת הברזל 2ד (3): 700 עד 586 לפני הספירה - המאה ה-7 לפסה"נ (וראשית המאה ה-6). גם תקופה זו מסתיימת בחורבן של אתרים רבים ביהודה (מסע נבוכדנצר).
תחילת התקופה עומדת בסימן משבר תקופת הברונזה המאוחרת, שהתאפיין בירידת קרנן של המעצמות הגדולות: המצרית, החתית והמיקנית, ובכניסתם של עמים חדשים, תרבויות חדשות וממלכות קטנות חדשות בתוך ארץ ישראל, בהם שבטי ישראל, והפלשתים (שהיו חלק מתוך גל נדידה שנקרא "גויי הים"). ארץ ישראל הייתה ללא שליט וחולקה רובה בין ישראל, הפלשתים והכנענים שישבו בה עוד קודם. שם נוסף בספרות המחקר לתקופה זו הוא "התקופה הישראלית". חלקה השני של התקופה עומד בסימן עלייתה של אשור, פחד מפני כיבוש, חורבן בית ראשון בידי בבל שהתחזקה והפכה לאימפריה של אותם זמנים וסופה בגלות בבל.
היישוב
עריכההיישוב העירוני מתפתח והאוכלוסייה גדלה, יישובים מרכזיים מגיעים אף למאות דונמים, במקביל מתפתחים בארץ בין סוף המאה ה-13 למאה ה-11 מאות יישובם קטנים ופרוזים, שנמצאים ברובם בשלב מעבר הדרגתי מרעייה נוודית להתיישבות קבע חקלאית.[31] ישנם הבדלים מהותיים בין היישוב היהודי ליישוב הפלשתי בתקופה זו.
על פי סקירת היישובים מתקופת ראשית ההתיישבות הרציפה באזור הרי יהודה, חלק מהממצאים שנמצאו מתאימים לתיאור המקראי שמתייחס למסע כיבוש הארץ בראשות יהושע בן נון, ואחרים עומדים בסתירה לכך, כך שחלק מהיישובים המוזכרים בסיפור הכיבוש, לדוגמה, חרבו בהפרש של מאות שנים.[32]
מספר תושבי הארץ במאה ה-10 לפנה"ס היה על פי אומדנים שונים בין 150,000 למעל 400,000 נפש.[33]
היישוב הישראלי-יהודאי
עריכהעל פי המקרא, ההתיישבות הישראלית עוברת בתקופה זו התפתחות מרחיקת לכת. בתחילה התקיימה ההתיישבות השבטית: כל שבט ישב בנחלה משלו וקבע את כלליו שלו, והשולטים בשבט היו המשפחות החזקות. לערים לא הייתה משמעות מיוחדת. באותה תקופה הערים לא היו מבוצרות, או שהיו מבוצרות בצורה דלה מחוסר ידע וכוח אדם (עבדים) לבנייה. בסקרים ארכאולוגיים זוהו מאות יישובים פרוזים מתחילת תקופה זו, בעלי מאפיינים ייחודיים: בית ארבעת המרחבים, קנקני שפת צווארון ועוד.
התפתחות היישוב מביאה לזיקה ממלכתית בעם במקום הזיקה הפטריארכלית הקודמת. כמו כן מוקמות ערים ומחוזקים ביצורים, במיוחד לנוכח התחזקות אשור. תאריך הופעתו לראשונה של מינהל ממלכתי שנויה במחלוקת מחקרית, בין המתארכים אותו החל מן המאה העשירית, לבין המאחרים את ראשית הופעתו למאה התשיעית.
לקראת סופה של התקופה יש סימנים של חורבן ברוטאלי, במיוחד של יישובי יהודה. חורבן זה בא במסעות השונים שערכו מלכי אשור לממלכות ישראל, יהודה והפלשתים, וכן חורבן בית ראשון בידי בבל.
ערים מרכזיות: ירושלים, חצור, גזר ובית שאן.
היישוב הפלשתי
עריכההפלשתים אימצו את תרבותן של ערי כנען, שבהן היה שליט לכול עיר, כאשר בערים הפלשתיות לשליט אופי צבאי מובהק, ובריתות בין ערים. הערים היו מבוצרות היטב בחומות לבנים ששוקמו מתקופת הברונזה המאוחרת (3–6 מטרים עובי). כמו כן, היה צבא סדיר לכל עיר.
ערים מרכזיות: אשקלון, אשדוד, עקרון, גת ועזה.
ממצאים נוספים
עריכהמטמון של 26 ק"ג תכשיטים וחלקי מטילים מכסף בתוך חמישה פחי חרס נתגלה באשתמוע, שמדרום לחברון. עד היום לא ברור בדיוק מה מקורו, מה הייתה מטרתו ולמה החביאו אותו. יש שניסו לשייך אותו למשלוח מדוד לזקני יהודה המוזכר בספר שמואל[34] אך הוכח שהמטמון הומצא בתקופה מאוחרת יותר.
לקריאה נוספת
עריכהיען הדרכה
עריכה- יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974
- מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידות 1–10, 1989, מהתקופה הנאוליתית קדם קרמית א ועד תקופת ברזל ג2, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
- נתן שור, תולדות ארץ ישראל מהתקופה הפרהיסטורית עד ימינו, תל אביב: הוצאת דביר, 1998
- מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל – משלהי תקופת האבן ועד כיבושי אלכסנדר (עורכים: אברהם פאוסט, חיה כץ), האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ט–תש"ף, 2019, כרכים א, ב.
מחקרים ותערוכות
עריכה- עופר בר-יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל, ירושלים: אריאל, 2008
- עירית ציפר, "והכנעני אז בארץ - חיי יום-יום בכנען בתקופת הברונזה התיכונה 2 (2000 - 1550 לפנה"ס)", תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, 1990
- דוד אמיר, הגליל בתקופת הברונזה (התקופה הכנענית), יצא לאור על ידי בית אוסישקין, 1997/ תשנ"ז
- זאב הרצוג, העיר הכנענית: בין אידאולוגיה וממצא ארכאולוגי, בתוך: תרבות חומרית, חברה ואידאולוגיה: כיוונים חדשים בארכאולוגיה של ארץ ישראל, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 1999
- מאמרים
- אברהם רונן, "חשיבותה של ארץ ישראל בתולדות אדם הקדמון", קדמוניות, 144, 2012, עמודים 65–70
- עופר בר-יוסף, ארנסט אליעזר ורשנר, רם גופנא, דיון: דגמי יישוב בתקופה הנאוליתית הקדם-קראמית בארץ-ישראל ובסיני, קתדרה 20, יולי 1981, עמודים 22-3
- מגן ברושי ורם גופנא, ארץ-ישראל בתקופת הברונזה התיכונה II : יישובים ואוכלוסייה, קתדרה 31, אפריל 1984
- יוסף גרפינקל, על יישובה של ארץ-ישראל ואוכלוסייתה בתקופת הברונזה הקדומה, קתדרה 38, דצמבר 1985, עמודים 192-183(הקישור אינו פעיל, 24 בדצמבר 2021)
- מגן ברושי ורם גופנא, על עובדות ותאוריה (תשובה למאמרו של י' גרפינקל), קתדרה 38, דצמבר 1985, עמודים 194-193(הקישור אינו פעיל, 24 בדצמבר 2021)
- מגן ברושי וישראל פינקלשטיין, מניין אוכלוסי ארץ-ישראל בשנת 734 לפנה"ס, קתדרה 58, דצמבר 1990, עמודים 24-3
- גדעון ביגר ודוד גרוסמן, צפיפות האוכלוסין בכפר המסורתי בארץ-ישראל, קתדרה 63, אפריל 1992, עמודים 108–109, 121-119 (הערות)
- פרחיה בק, סוגיות באמנות של ארץ-ישראל בתקופת הברונזה הקדומה, קתדרה 76, יולי 1995, עמודים 33-3
- שלמה בונימוביץ, ביצורי תקופת הברונזה התיכונה בארץ-ישראל כתופעה חברתית, קתדרה 81, ספטמבר 1996, עמודים 22-7
- פרחיה בק, סוגיות באמנות של ארץ-ישראל: על דמות המושל ובעיות נלוות באמנות של תקופת הברונזה התיכונה, קתדרה 87, אפריל 1998, עמודים 36-7
- גרשון גליל, ערי הממלכה הכנעניות במאה הי"ד לפה"ס: היקפן ומעמדן המדיני, קתדרה 84, יולי 1997, עמודים 52-7
קישורים חיצוניים
עריכה| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תולדות עם ישראל | ||
|
פורטל היסטוריה | ||
- "עידן התנ"ך", אתר בנושא ארכאולוגיה, היסטוריה ומקרא
ביאורים
עריכה- ^ התקופה הנאוליתית - תקופת האבן החדשה, נקראת כך גם בתקופת פיתוח כלי החרס, כי עדיין יש בה כלי אבן ועבודות אבן וטרם נכנסו בה מתכות לשימוש נרחב.
- ^ 1 2 3 4 הערה לחלוקות המשנה של תקופות הברונזה והברזל. ישנן שלוש מערכות שונות לסימון שלבי המשנה של תקופות אלה. החלוקה המקורית בלועזית, ובעקבותיה גם בעברית הייתה באמצעות ספרות רומיות: כגון תקופת הברונזה הקדומה II, הברונזה התיכונה II, הברונזה המאוחרת II, והברזל II, בחלוקת משנה השתמשו באותיות: IIא, II ב וכדומה (בלועזית תקופות המשנה מסומנות באותיות לועזיות מ-A ואילך). כאשר עיברתו לראשונה חלוקות אלה, השתמשו באותיות עבריות במקום בספרות הרומיות: כגון תקופת הברזל ב'; בחלוקת משנה השתמשו בספרות ערביות: ב-1, ב2 וכדומה. הנטייה כיום היא להשתמש בספרות ערביות (במקום רומיות) לציון השלבים העיקריים, כגון תקופת הברזל 2, ובאותיות עבריות לציון שלבי המשנה: 2א, 2ב וכדומה (ובלועזית: אותיות לועזיות מ-A ואילך). עם זאת כל 3 השיטות נמצאות כיום בשימוש במחקר ובכתיבה הפופולרית, ועדיין אין החלטה מחייבת בוויקיפדיה העברית באיזו מהן להשתמש.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 בר-יוסף, עופר וגרפינקל, יוסף, הפריהסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב, ירושלים: אריאל, 2008, עמ' 28
- ^ בר-יוסף, עופר וגרפינקל, יוסף, הפריהסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב, ירושלים: אריאל, 2008, עמ' 70
- ^ Herzlinger, G. et al. (2021). Revisiting the Acheulian Large Cutting Tools of ‘Ubeidiya, Israel. Journal of Paleolithic Archaeology, 4(4), 1-29.
- ^ Barash, A., et al. (2022). The earliest Pleistocene record of a large-bodied hominin from the Levant supports two out-of-Africa dispersal events. Scientific reports, 12.
- ^ בר-יוסף, עופר וגרפינקל, יוסף, הפריהסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב, ירושלים: אריאל, 2008, עמ' 72
- ^ בר-יוסף, עופר וגרפינקל, יוסף, הפריהסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב, ירושלים: אריאל, 2008, עמ' 77
- ^ Hershkovitz et al. (2021). A Middle Pleistocene Homo from Nesher Ramla, Israel . Science
- ^ דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה על שם משה שטקליס, חיפה, 1992, עמודים 16-15
- ^ דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה על שם משה שטקליס, חיפה, 1992, עמודים 20-19
- ^ עופר בר יוסף, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידה 2, האוניברסיטה הפתוחה, 1989, עמודים 66-58
- ^ דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס, חיפה, 1992, עמודים 28-25
- ^ Goring-Morris, A. N., & Belfer-Cohen, A. (2011). Neolithization processes in the Levant. Current Anthropology, 52(S4), S195-S208
- ^ דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש שטקליס, חיפה, 1992, עמודים 38-35
- ^ עופר בר יוסף, מבוא לארכאולוגיה בתקופת המקרא יחידה 2, האוניברסיטה הפתוחה, עמוד 90
- ^ דני נדל, עצמות ורוח, עמוד 42
- ^ עופר בר יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב, ירושלים, הוצאת אריאל בשיתוף מוזיאון התרבות הירמוכית ע"ש יהודה רות, 2008, עמוד 130
- ^ עופר בר יוסף ויוסף גרפינקל, הפריהיסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב הוצאת ספרים אריאל, ירושלים ומוזיאון התרבות הירמוכית בקיבוץ שער הגולן, 2008, עמוד 161
- ^ עופר בר יוסף, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידה 2, האוניברסיטה הפתוחה, עמוד 100
- ^ דני נדל, עצמות ורוח, עמוד 52
- ^ נתן שור, תולדות ארץ ישראל, עמוד 20
- ^ Rowan, Y. M., & Golden, J. (2009). The Chalcolithic period of the Southern Levant: a synthetic review. Journal of World Prehistory, 22(1), 1-92
- ^ דוד אוסישקין, "מקדש הכלקוליתי בעין גדי: במלאת חמישים שנה לחפירתו", קדמוניות 144, 2012, עמודים 78-71
- ^ Gopher, A., Tsuk, T., Shalev, S., & Gophna, R. (1990). Earliest gold artifacts in the Levant. Current Anthropology, 436-443
- ^ The Campaigns of Pepi I in Canaan(הקישור אינו פעיל, 24.12.2021)
- ^ מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל, האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ט 2019, כרך א, פרק רביעי: תקופת הברונזה הביניימית (כתב: צבי גרינהוט), עמ' 322.
- ^ מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל, האוניברסיטה הפתוחה, תש"ף 2019, כרך ב, פרק שישי: תקופת הברונזה המאוחרת (כתב: שלמה בונימוביץ), עמ' 39.
- ^ מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל, האוניברסיטה הפתוחה, תש"ף 2019, כרך ב, פרק שישי: תקופת הברונזה המאוחרת (כתב: שלמה בונימוביץ), עמ' 47.
- ^ אסף יסעור-לנדאו, "תקופת הברונזה התיכונה", בתוך: אברהם פאוסט, חיה כץ (עורכים), מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, פרק חמישי, עמ' 341, 368.
- ^ אסף יסעור-לנדאו, "תקופת הברונזה התיכונה", בתוך: אברהם פאוסט, חיה כץ (עורכים), מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, פרק חמישי, עמ' 413.
- ^ אסף יסעור-לנדאו, "תקופת הברונזה התיכונה", בתוך: אברהם פאוסט, חיה כץ (עורכים), מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, פרק חמישי, עמ' 340.
- ^ עמיחי מזר, עמיחי מזר עושה סדר בארכיאולוגיה והיסטוריה של בני ישראל, 20:53-10:14
- ^ עמיחי מזר, עמיחי מזר עושה סדר בארכיאולוגיה והיסטוריה של בני ישראל, דקות 14:20-10:14
- ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך א: הממלכה המאוחדת, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 128.
- ^ ספר שמואל א', פרק ל', פסוקים כ"ו–כ"ח