פורטל:קומיקס/הידעת?/גלריה
"קטעי הידעת?" של פורטל קומיקס
לעריכת קטע מסוים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
הענק הירוק, תוכנן במקור להיות בצבע אפור, אך בשל בעיות בהדפסה נאלץ סטן לי, יוצר הקומיקס, לשנות את צבעו לירוק בהיר.
דמותה של ג'יין פוסטר, חברתו של ת'ור ביקום הקולנועי של מארוול, מגולמת בידי נטלי פורטמן, שחקנית ישראלית-אמריקאית, שגילמה את דמותה של פאדמה אמידאלה בסרטי מלחמת הכוכבים. צירוף המקרים הוא שחברת מארוול קומיקס ובה הזיכיון על ת'ור ובמקביל סגאת מלחמת הכוכבים נקנו שניהם על ידי חברת דיסני.
לחוברת הקומיקס "Action Comics #1", שיצאה לשווקים ב-18 באפריל 1938 והציגה לעולם את דמותו של גיבור-העל סופרמן, קיימים בין 50 ל-100 עותקים מקוריים בלבד. כ-200,000 עותקים הודפסו על ידי ההוצאה לאור, אך רובם המוחלט לא הצליח לשרוד במרוצת השנים. לפי חברת "Comics Guaranty", המתמחה בהערכות שווי לחוברות קומיקס, ישנן פחות מעשר חוברות השמורות במצב סביר לפחות. נדירותה של חוברת זו הפכה אותה לפריט אספנות, והיא מחזיקה בשיא למחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור עותק של חוברת קומיקס בודדה – $3,207,852, ב-24 באוגוסט 2014. ביולי 2010, משפחה שעמדה בפני עיקול ביתה מצאה עותק מקורי ושמור בצורה בינונית של החוברת בזמן אריזת רכושם. דרך מכירה פומבית, העותק נמכר ב-436,000 דולרים – והציל את בית המשפחה.
.jpg)
בספר הקומיקס פורץ הדרך מאוס מאת ארט ספיגלמן אשר היה לראשון שעסק בנושא השואה כל עם מוצג כחיה אחרת, וזה לא מקרה: לאיורם של כל עם/מדינה בחיה שונה יש בסיס. היהודים הם עכברים, שנרדפים על ידי הנאצים, חתולים. האמריקאים הם כלבים, שרוצים להרוג את החתולים ואילו הסובייטים הם דובים בשל התנהגותם ה"פראית" במלחמה או בשל הביטוי "הדב הרוסי". הבריטים הם דגים מכיוון שהם נמצאים בצד השני של התעלה, או בגלל המאכל הלאומי שלהם, פיש אנד צ'יפס. הצרפתים (מופיעה רק דמות צרפתית אחת בספר השני) הם צפרדעים, בשל הסטריאוטיפ שלהם כאוכלי תמנונים וצפרדעים.
את סדרת הספרים אסטריקס המציאו אלבר אודרזו ורנה גוסיני בשנת 1959, אך גוסיני, כותב הספרים, נפטר בשנת 1977. אודרזו לא רצה לוותר על הדמויות המוכרות, אך בו בזמן רצה להמשיך לכבד את חברו המנוח. הפתרון שמצא היה שכל הספרים של אסטריקס שנכתבו אחרי 1977 נכתבו וצוירו אך ורק על ידי אודרזו, אך שמותיהם של שני החברים מופיעים בגדול על השער כאילו שניהם כתבו את הסיפור. בנוסף, כל אחד מספרי אסטריקס שיצא לאחר מותו של גוסיני מוקדש לו על ידי אודרזו.
אנה פרנק היומן הגרפי הוא רומן גרפי מאת ארי פולמן ודוד פולונסקי. לסיפורה של אנה פרנק נעשו שחזורים בכמעט כל מדיה קיימת: עיבודים לספרות, קולנוע, תיאטרון, מוזיקה ועוד, אך עד יציאת הספר לא יצא סיפורה של פרנק בצורת קומיקס אף פעם. הספר היה לראשון שהנציח את חייה של פרנק בצורת קומיקס.
מגזין הקומיקס הראשון בישראל היה מיקי מעוז, שיצא לראשונה בשנת 1947 בתל אביב, עוד לפני הקמת המדינה. המגזין פרסם רצועות קומיקס של מיקי מאוס העברי, מיקי מעוז, ומכאן שם העיתון. מלבד מיקי מאוס, העיתון פרסם כמה רצועות קומיקס אודות דמויות של וולט דיסני, ובנוסף גם קומיקס של "פינוקיו", "דונלד דאק" ו"מסעי עמר וגמר". המגזין הדו שבועי היה לראשון בארץ שהודפס בצבע. שמותיהם של הדמויות עוברתו – מיקי מאוס היה למיקי מעוז ודונלד דאק לדני אוזני. העיתון הציג פעמיים בשבוע דמויות רבות מתורגמות של וולט דיסני, על אף שהדבר היה בלתי חוקי בעליל. לאחר תשעה גליונות שאוירו ונכתבו על ידי יעקב מיבר ועמנואל יפה העיתון קרס, לא מפאת תביעה מצד חברת דיסני, אלא משום שהביקוש ירד והצבע שבו הדפיסו את העיתון היה יקר מדי. פחות מאלף גיליונות קיימים ברחבי העולם וכיום הם נחשבים כפריט אספנות בקרב חובבי קומיקס ארץ ישראלי. העיתון כמעט נשכח לגמרי, וכיום מעטים האנשים שיודעים על קיומו, ומי שקראו אותו בתור ילדים בעבר כיום כבר מבוגרים מאוד.
בזמן מלחמת העולם השנייה יצאו כמה מסדרות הקומיקס הפופולריות ביותר עד היום – קפטן אמריקה של מארוול קומיקס וסופרמן של די סי – במטרה לעודד את הלוחמים בשדה הקרב ולהעלות את המורל הלאומי. למעשה, מלחמת העולם השנייה הייתה המקפצה הגדולה ביותר שידע הקומיקס במאה שעברה. קומיקס של סופרמן, באטמן, קפטן אמריקה, וונדר וומן ואפילו מעשיות על מפלצות ענק הציפו את חנויות הספרים והקומיקס ברחבי ארצות הברית, ולכולם היה מכנה משותף אחד – הם נלחמו בנאצים. הקומיקס העלה מאוד את המורל הלאומי בארצות הברית, בעיקר בקרב ילדים, מכיוון שבכל חוברת היו גיבורי העל מנצחים את הנאצים, גם אם באופן שרירותי ומגוחך. ישנן עדויות כי אפילו בתיקיהם של חיילים שלחמו בחזית היו חוברות קומיקס, שאותן החיילים היו קוראים בלילות ובשמירה כדי להעלות את המורל.
בחוברת קומיקס של סופרמן משנת 1978, נאלץ סופרמן להציל את כדור הארץ מחייזרים. הדרך בה הוא מציל את כדור הארץ היא, להיענות לדרישת החייזרים, לשלוח את האדם החזק ביותר בכדור הארץ לקרב אגרוף, נגד החייזר החזק ביותר. סופרמן מוכן להתייצב לקרב, אלא שאז קורא עליו תיגר מתמודד אחר שטוען כי הוא האדם שראוי לייצג את כדור הארץ בקרב הזה – מוחמד עלי (בתמונה). השניים מחליטים לערוך ביניהם קרב אגרוף שיקבע מי מהם צריך להילחם בחייזרים. סופרמן מבטל את כוחותיו על מנת ליצור קרב הוגן, ובמשך 72 עמודים מרביץ מוחמד עלי לסופרמן עד שהוא נופל על הקרקע ולא יכול לקום. במקום ליהנות מהתהילה של הניצחון, מוחמד עלי עוזר לסופרמן לקום ומלמד אותו היכן הוא טעה כדי שיוכל להתמודד מול החייזרים בקרב האמיתי. הקומיקס הפך לקלאסה והוא מוכר בכל רחבי ארצות הברית, כשהמשפט "סופרמן, אנחנו הגדולים מכולם" שאומר עלי לסופרמן הפך לסמל תרבות. הקומיקס היה אחד מהיחידים שבהם השתתף דמות מהעולם האמיתי כדמות ראשית (מלבד אדולף היטלר או נשיאי ארצות הברית).
למרות שכיום דמותו של הפלאש מוכרת כברי אלן, חוקר מז"פ שקיבל את כוחותיו ממכת ברק - למעשה הפלאש הראשון שהוזכר בקומיקס היה ג'יי גאריק, שנוצר על ידי הכותב גארדנר פוקס והמאייר הארי לאמפרט. גאריק היה מדען שנקלע לתאונת מעבדה ושאף אדים רעילים, שלמזלו העניקו לו יכולות מהירות מדהימות. הופעתו הראשונה של הפלאש כג'יי גאריק הייתה בחוברת "Flash Comics #1" משנת 1940. רק בשנת 1956 החליטו המאיירים והכותבים רוברט קאניגר וקרמיין אינפנטינו להמציא את הפלאש מחדש - ולקרוא לו בשם ברי אלן, הפלאש השני. אלן, בניגוד לקודמו, לא היה מדען מעבדה אלא "מדען משטרה", מה שכיום נקרא "חוקר זירות פשע" או בישראל - חוקר מז"פ (מחלקת זיהוי פלילי).
.jpg)
לסרטי איירון מן שיצאו על ידי מארוול סטודיו לוהק בתחילה השחקן טום קרוז, והוא אף הצטלם לכמה סצנות. אך לאחר תחילת הצילומים התחרט בטענה כי הוא "לא אוהב את התסריט", והמלהקים מיהרו למצוא שחקן נוסף שיכול להחליף אותו. רוברט דאוני ג'וניור היה אז על סף הידרדרות כלכלית בעקבות התמכרותו לסמים כשפנו אליו מחברת מארוול סטודיו והציעו לו לשחק את טוני סטארק. דאוני התבקש להתאמן חמישה ימים בשבוע בחדר כושר כדי להיות בכושר גופני מתאים, ובנוסף "התנקה" לגמרי מהשימוש בסמים. דאוני התגלה כמתאים לתפקיד עד מאוד והמשיך לשחק את איירון מן בכל סרטי מארוול, שכוללים את איירון מן 1, איירון מן 2, איירון מן 3, הנוקמים, הנוקמים: עידן אולטרון, הנוקמים: מלחמת האינסוף, הנוקמים: סוף המשחק ועוד הרבה מאוד סרטים נוספים בהם שיחק את איירון מן כדמות משנית. כל תעשיית הסרטים העצומה שבה השתתף הובילה אותו להיות אחד מהאנשים העשירים בעולם.
ישנן כמה וכמה חוברות ודמויות קומיקס, ששייכות לחברות מארוול קומיקס ודי סי קומיקס בו זמנית. הדבר קורה לעיתים רחוקות מאוד, כששתי החברות משותפות פעולה, על מנת ליצור קומיקס מיוחד ו"גימיקי", למרות היריבות הגדולה בין החברות. עוד סיבה שנוצרות דמויות ששייכות לשתי החברות היא שכששני אמנים משתפים פעולה ויוצרים דמות שהופכת לפופולרית - ואז שתי החברות מעוניינות בזכויות על הדמות. במקרה כזה החברות נאלצות להגיע לפשרה וזכויות היוצרים מתחלקות בין שתיהן. דוגמה לדמות מפורסמת ששייכת לשתי החברות היא Axel Asher.
אחד האמנים המוערכים בעולם הקומיקס הוא סטנלי ליבר. אלא שרבים מכירים אותו בשם העט שלו, סטן לי. הסיבה לשם העט שלו היא, שבתחילת קריירת הקומיקס שלו, כשעבד בחברת אטלס קומיקס (לימים מארוול קומיקס). סטן לי פחד כי שמו האמיתי, סטנלי ליבר, יפגע בקריירת הקומיקס שלו בעקבות הקושי להגות פעמיים את הצליל לי (סטנלי ליבר) ולכן חתם על חוברותיו בשם סטן לי, שהוא קיצור של שמו סטנלי ושם משפחתו ליבר. רק לאחר שנים פרסם כי שמו האמיתי הוא סטנלי ליבר.
בשנות התשעים של המאה ה-20 הייתה דמותו של ספיידרמן פופולרית במדית הקולנוע, ויצאו סרטים וסדרות שונים מבית מארוול קומיקס אודות גיבור זה. באותו הזמן מייקל ג'קסון, שהיה בשיא הפופולריות שלו, היה גם כן מעריץ של מארוול קומיקס, ובפרט של ספיידרמן. עוד לפני שיצא הסרט הקלאסי של ספיידרמן החל לדבוק בג'קסון הרעיון לקנות את זכויות היוצרים על ספיידרמן. הוא קבע פגישה עם יוצר הקומיקס, סטן לי, ויחד השניים דנו במחיר על הזכויות על ספיידרמן. אלא שאז התברר לשניים שהזכויות שייכות למארוול, והיא לא מוכנה לשחרר אותן. אך הרעיון לא עזב את ג'קסון, והוא החליט לקנות את חברת מארוול קומיקס, ולו רק כדי לככב בסרט של ספיידרמן. לאחר דיונים רבים כבר היה מוכן ג'קסון לקנות את חברת מארוול קומיקס במחיר של כמה עשרות מיליוני דולרים. רק כשכל החוזים כבר היו מוכנים לחתימה, התחרט ג'קסון וביטל את העסקה.
בספרי סדרת הקומיקס הפופולרית "הרפתקאותיו של טינטין", שחיבר ארז'ה לקראת ובמהלך הכיבוש הנאצי של מולדתו, בלגיה, הופיעו דמויות דומות לאלו שבקריקטורות אנטישמיות. לאחר המלחמה, כשנחשפו ממדי השואה, הוסרו מספריו כל הסממנים המחשידים בגזענות. מהספר "האוזן השבורה" הוסר החנווני חובש הכיפה העילג והמלוכלך; ב"ארץ הזהב השחור" הוחלפה המיליציה היהודית החמושה, במיליציה ערבית; ומ"הכוכב המסתורי" הוסרו "יצחק" ו"שלמה" ארוכי האף, ששמחו שסוף העולם יפטור אותם מתשלום חובות. בספר זה שונה גם הבנקאי האמריקני הרשע "בלומשטיין", ל"בולווינקל" מהמדינה הבדיונית "סאו ריקו".
בשנת 1984 נמנה צייר הקומיקס, דודו גבע, עם מייסדי העיתון "חדשות", בו הומרה הקריקטורה היומית המסורתית על ענייני השעה באיור סאטירי מאת גבע, "שירת הברווז". דמות הברווז, שנולדה שם, הפכה לדמות שגבע הזדהה עמה יותר ויותר, והקהל אהד. באותה תקופה, גבע כתב עם קובי ניב את מדורי הקומיקס ההומוריסטים "אהלן וסהלן בפרשת הפנדל המפוקשש", במקומון הירושלמי "כל העיר" ו"יוסף ואחיו" במקומון, התל אביבי "העיר". הסדרה הראשונה עסקה בכדורגל ירושלמי והשנייה בפקידות עיריית תל אביב. שתי הסדרות צברו הרבה אהדה, עד שבמאה ה-21 גם קבוצת הכדורגל הפועל ירושלים וגם עיריית תל אביב אימצו קמע מיצירותיו של גבע. אם כי הן לא אימצו את האיורים שנגעו להן. שתיהן אימצו את דמות הברווז.
"ואלס עם באשיר" (בבימוי ארי פולמן) ו-"9.99$" (בבימוי תתיה רוזנטל), שיצאו לאקרנים בשנת 2008, הם הסרטים הישראליים המונפשים הראשונים, באורך מלא, שיצאו לאקרנים מאז "בעל החלומות" (של אלינה ויורם גרוס) מ-1962. למרות חוסר המסורת בתחום, בישראל, שני הסרטים היו רווחיים, וגם זכו בפרסים בין לאומיים. "ואלס עם באשיר" אפילו היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר. סגנון הציור של "ואלס עם באשיר" דומה לקומיקס, ואכן, בשנת 2009 הוא יצא גם בגרסת קומיקס.