פורטל:החי והצומח בארץ ישראל/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1	צפע ארצישראלי ארסו של הצפע הארצישראלי משמש לא רק לקטילת הקורבן, אלא גם מהווה חלק מתהליך העיכול, שכן הוא ממיס את הרקמות הרכות של הטרף למעין "מרק".	עריכה | תבנית | שיחה
2	פרי הקובו ישראל היא המדינה היחידה בעולם אשר מגדלים בה את הקקטוס Cereus peruvianus בצורה מסחרית עבור פריו. הפרי מיוצא מהארץ על ידי חברת אגרקסקו תחת השם המסחרי קוּבּוֹ.	עריכה | תבנית | שיחה
3	בוציץ סוככני – צמח מים שהוא המין היחיד בסוגו, בוציץ, ובמשפחתו, הבוציציים – הוא צמח בר נדיר ומוגן בארץ. לעומת זאת, בצפון אמריקה, לשם הובא בסוף המאה ה-19 כצמח נוי תרבותי, הוא הפך למטרד ונחשב לצמח פולש.	עריכה | תבנית | שיחה
4	פרה תנובת החלב הממוצעת של הפרה הישראלית היא הגבוהה בעולם - 11 אלף ליטר בשנה, והיא עומדת על ככפול מתנובות החלב של המדינות המפותחות באירופה. בעקבות הסכם שנחתם ב-2007 עם גורמי ממשל סיניים, מועצת החלב הישראלית התחייבה לגלות לסינים את כל הסודות המקצועיים כדי להעלות ב-70% את תפוקת החלב, ולהגיע לתפוקה הישראלית. הערות שוליים	עריכה | תבנית | שיחה
5	פרס מקור הצבע האדום השכיח בנוצות הרגליים והחזה של עוף הפרס הוא בסלעים עשירים בתחמוצת ברזל בהם הוא מתחכך. מקור נוסף הוא מנהג העופות לשטוף עצמם במים המכילים מינרל זה. תרכובות אורגניות גורמות לשינוי הפיגמנטים.	עריכה | תבנית | שיחה
6	מלקומיה יפהפייה, מספריו האחרונים של הסופר וחבר הכנסת ס. יזהר, מגולל את סיפורו של צעיר המבקש למצוא חן בעיני צעירה על ידי בקיאות בשמות צמחים. בפועל, לא קיים צמח בשם זה, וזהו שיבוש שמותיהם של צמחים ממשפחת המצליבים- מלקולמיה ומרסיה יפהפייה.	עריכה | תבנית | שיחה
7	מלבד מבצרים ומורשת תרבותית, הותירו אחריהם הצלבנים בארץ ישראל מספר מיני צמחים, שככל הנראה הובאו איתם מאירופה, וברבות הימים הפכו לצמחי בר. מהם לוע-ארי גדול, לענה שיחנית ("שיבא"), לוע-ארי סיצילי, וחגווית החומות.	עריכה | תבנית | שיחה
8	המשותף לדמשק, לבאר שבע, לביירות, לבית לחם, לקהיר ולאזרק הסמוכה לעמאן הוא היותן ערים חשובות במזרח התיכון, ומלבד זאת - כולם שמות מינים בסוג קדד, ממשפחת הפרפרניים, שלו נציגים רבים באזור זה. כמו כן, 8 מינים נוספים קרויים בשמות חבלי ארץ באזור, ו-6 קרויים על שמות בוטנאים שפעלו במזרח התיכון.	עריכה | תבנית | שיחה
9	עגבניות שרי עגבניית שרי היא זן קטן של עגבנייה, אשר בגרסתו המוכרת פותח בידי חוקרים ישראלים. בתחילה יועדו עגבניות השרי להוות חטיף בריא לאכילה מול הטלוויזיה, ועל כן נקראו בראשונה "עגבניות טלוויזיה" (באנגלית: TV tomatoes). אולם בסופו של דבר, הדמיון של זן זה לדובדבן הוא שקבע את שמן הסופי: "עגבניות שרי" (מלשון Cherry, באנגלית דובדבן).	עריכה | תבנית | שיחה
10	באמצע שנות השבעים ביקשו אנשי רשות שמורות הטבע, לחדש את אוכלוסיית היחמור הפרסי בישראל. לאחר שארחו את אחיו של השאה הפרסי, מוחמד רזא פהלווי, ואפשרו לו לצוד יעל בעל קרניים גדולות במיוחד בחי בר שליד יטבתה, קיבלו ממנו הבטחה להעברת שני זוגות יחמורים משמורת טבע באיראן. עד לשלהי 1978 לא קוימה ההבטחה ועם תחילת המהומות שבישרו על המהפכה האיראנית וסיום שלטון השאה, סבר אברהם יפה, מנהל הרשות, כי זו ההזדמנות האחרונה להשיג את היחמורים. אזרח הולנדי, שעבד ברשות שמורות הטבע, טס לאיראן, חילץ ארבע נקבות יחמור והעלה אותן על טיסת אל על האחרונה מטהראן. לאחר מכן, הובאו עוד שני זכרים מגרמניה והוקם גרעין רבייה בחי-בר שבכרמל. החל מ-1996 מתבצע באופן סדיר שחרור לטבע של יחמורים שנולדו בחי בר. כיום אוכלוסיית היחמור הפרסי בישראל היא מהגדולות בעולם.	עריכה | תבנית | שיחה
11	חיננית הבתה, הידועה גם כ"מרגנית" עם תחיית הלשון העברית שימש השם "מרגנית", שמקורו, (בדומה למילים מרגלית ומרגרינה) במילה היוונית לפנינה, לתיאור הפרח הקרוי מרגריט או מרגריטה בשפות אירופיות ועלי הכותרת הלבנים שלו מתאימים במיוחד למשחק "אוהבת לא אוהבת". המשורר לוין קיפניס כתב עליו את השיר "מרגנית חיננית", וסדרת מרגנית (ספרי מופת לילדים ולנוער) השתמשה בו כסמליל. בעקבות החלטת האקדמיה ללשון העברית הועתק השם לתאר את הפרח הכחלחל הזעיר, שבשמו האנגלי - סקרלט פימפרנל, זכה גם הוא לתהילה ספרותית. הפרח הלבן ששמו נגזל נאלץ להסתפק במילה השנייה בשירו של קיפניס – חיננית.	עריכה | תבנית | שיחה
12	המותג "תפוזי Jaffa", אחד מגאוות הייצוא הישראלי הקיים עד היום, התחיל בחברה לגידול וייצוא תפוזים של חברי תנועת הטמפלרים משרונה ווילהלמה באמצע המאה ה-19 אשר ייצאו את הסחורה מנמל יפו (Jaffa).	עריכה | תבנית | שיחה
13	איור של חלקי החצב המצוי החצב הוא אחד מ"מבשרי הסתיו", ואכן הוא מתחיל להציץ מתוך הבצל שלו סביב ט"ו באב, ויש הדורשים את שמו מהצירוף "חצי-אב". אולם, הסיבה המוכרת יותר לשמו של החצב, היא יכולתו "לחצוב" בסלע ולהקשות על אלו שמנסים לעקור אותו. המדרש מספר כי יהושע בן נון השתמש בחצב כדי לסמן באופן ברור את הגבול בין נחלות השבטים, כך שלא יוכלו לעקור את הצמח בקלות ולנסות לגנוב שטח אלה מאלה.	עריכה | תבנית | שיחה
14	דגי קוי המחיר לצרכן באירופה של דג קוי בודד המיוצא מישראל יכול להגיע לאלפי לירות שטרלינג. דגים מזן זה, אשר מבחינה גנטית זהים לקרפיון המשמש למאכל, יכולים לחיות עשרות שנים, ולהגיע לאורך של מטר וחצי.	עריכה | תבנית | שיחה
15	העגולשון שחור-הגחון שנתגלה ב-2011 עֲגֻלָּשׁוֹן שְׁחוֹר-גָּחוֹן הוא מין חסר זנב קטן ממשפחת העגולשוניים, אנדמי לאגם החולה. הוא נחשב לנכחד מאז שנות ה-50 וב-1996 הוכרז רשמית ככזה. ניסיונות למצוא אותו מאז שנות ה-50 העלו חרס. ב-2010 נכלל ברשימת עשרת מיני הדו-חיים הנדירים ביותר בעולם. עם זאת, ב-15 בנובמבר 2011 הוא שב ונתגלה כאשר פקח רשות הטבע והגנים, יורם מלכה, מצא נקבת עגולשון בשמורת החולה. לאחר בדיקה מדעית אושר שמדובר בפרט של המין שנחשב לנכחד, אולם תגלית מפתיעה לא פחות התפרסמה בשנת 2013. תגלית זו, אשר התבססה על בדיקות גנטיות ובדיקות שלד הצפרדע ובפרט הגולגולת, חשפה כי מין זה אינו שייך כלל לסוג עגולשון (Discoglossus), כפי שנטען בעבר, אלא מהווה למעשה מאובן חי - היחיד ששרד מהסוג לטוניה (Latonia) ששאר המינים בו נכחדו לפני כ-15,000 שנים עקב שינויי אקלים באירופה.	עריכה | תבנית | שיחה
16	פרי עץ הארגן זן מיוחד של עץ הארגן פותח בישראל, ומגדלים אותו בצורה מסחרית להפקת שמן בערבה, בנגב ובאזור אשקלון.	עריכה | תבנית | שיחה
17	במרץ 2009 הוכרזו 14 מיני פרפרים כמוגנים בישראל, כאשר השר להגנת הסביבה גדעון עזרא הוסיף אותם לרשימת ערכי הטבע המוגנים בהתאם לחוק. לערך המלא...	עריכה | תבנית | שיחה
18	פרופ' שולוב, מקים גן החיות, ורעייתו יוכבד הרבה אנשים, ישראלים, תושבי ירושלים, סבלו מהתנכלויות הצבא הירדני בין שנת 1948 עד איחוד העיר, במלחמת ששת הימים. המפורסמים בסובלים היו תושבי שכונת מוסררה, שחיו תחת אש הצלפים הירדניים במשך כל השנים האלו, ו-78 נטבחיי שיירת הדסה. סבלן של החיות ממצב המלחמה, נשכח. ירושלמים רבים זוכרים, כי לפני שגן החיות התנכ"י שכן במשכנו הנוכחי, שבין שכונת גבעת משואה לנחל רפאים, הוא שכן ליד רחוב ירמיהו. מעטים זוכרים שהוא עבר לשם, בשנת 1950, מתוך מובלעת הר הצופים, שבה גם החיות היו במצור, וסבלו מבעיות באספקת מזון עד כדי חרפת רעב. מעטים זוכרים גם, שביום הראשון של מלחמת ששת הימים עצמה, הופגז גן החיות, ו-90 חיות נהרגו.	עריכה | תבנית | שיחה
19	אקליפטוס בערבית, עץ האקליפטוס מכונה "שג'אראת אל כינא", דהיינו, עץ הכינין, בשל התפישה השגויה, לפיה תרופה מפורסמת הזו, להקלת תסמיני המלריה, מופקת מעצי אקליפטוס. במציאות, הכינין מופק מקליפת עץ הצ'ינצ'אה הדרום אמריקני, ולא מהאקליפטוס, שמוצאו מאוסטרליה. כינוי ערבי אחר לאקליפטוס הוא "שג'אראת אל יהוד", דהיינו, עץ היהודים. כינוי זה דווקא מוצדק, משום שבשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל אכן נטעו הרבה עצי אקליפטוס סביב מושבותיהם. אם כי גם לכינוי זה יש קשר, הן למלריה והן לתפישה שגויה. נוטעי האקליפטוסים, כמו אנשי המדע בני תקופתם, ידעו שיש קשר בין ביצות לבין מלריה. אך הם חשבו, שסירחון הביצות הוא גורם המחלה, כפי שהשתקף בשם המחלה עצמו, שפירושו באיטלקית הוא "אוויר רע". נוטעי האקליפטוסים חשבו, שהעץ יטהר את האוויר וגם ייבש את הביצה. בסופו של דבר התברר, שלאקליפטוסים השפעה זניחה על ייבוש הביצות, וגורם המלריה הוא טפיל חד תאי (פרוטיסטי) מסוג פלסמודיום, המועבר בעקיצות יתושות האנופלס, המטילות ביצים בביצות.	עריכה | תבנית | שיחה
20	מדבקת יום הזיכרון עם דם המכבים מקור השם "דם המכבים" הוא באגדה, לפיה פורח צמח זה בכל מקום בו טיפת דם, מדמם של המכבים, נפלה לארץ. הצמח הוא סמל של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. מדבקה עם תמונתו מחולקת ביום זה בבתי הספר, בטקסי הזיכרון ובבתי הקברות ונענדת על דש הבגד. מנהג זה דומה לענידת פרח הפרג (Papaver rhoeas), האדום גם הוא, ביום הזיכרון הבריטי. מקורו של סמל זה הוא במרבדי הפרגים, שבשדות הקרב של פלנדריה שבבלגיה, שם נהרגו רבבות לוחמים בריטים במלחמת העולם הראשונה. הפרגים נזכרים בפואמה המפורסמת בשדות פלנדריה, שחיבר ב-1915 הרופא הצבאי הקנדי לוטננט קולונל ג'ון מק'קרי.	עריכה | תבנית | שיחה
21	מערת העטלפים בדיזנגוף סנטר במרכז המסחרי דיזנגוף סנטר, מתחת לרחוב דיזנגוף בתל אביב ממוקם חלל ענק שתוכנן להיות מרכז תרבות, ובו אולם התיאטרון "צוותא 3". התוכנית להפעלת המקום לא יצאה לפועל, כך שהחלל שימש במשך הזמן חניון למשאיות ולאיסוף אשפה. אוכלוסייה גדולה של עטלף פירות מצוי מקננת שם. העטלפים שוהים במשך היום במתחם הענק ובלילה יוצאים לאכול מפירות עצי-הפרי של העיר, כמו שקמה ומיני פיקוס אחרים. במקום ביקרה אף משלחת של הנשיונל ג'יאוגרפיק כדי לסקור את מצבם.	עריכה | תבנית | שיחה
22	כנסיית השילוש הקדוש במגרש הרוסים סחר חליפין שהיה נהוג לפני המצאת הכסף אינו שכיח כיום כבעבר. למרות זאת, בשל מחסור כספי, נחתמה עסקה בשנות ה-60 בין ישראל לברית המועצות, לפיה תרכוש ישראל את מגרש הרוסים בירושלים תמורת שני מיליון לירות בכסף, ומיליון וחצי נוספים בתפוזים. ישראל הייתה אז אחת מיצואניות התפוזים הגדולות בעולם, ובעקבות העסקה נשלחו לברית המועצות כמויות גדולות של תפוזי ג'אפה, עד שהחוב כוסה במלואו.	עריכה | תבנית | שיחה
23	פרי אפרסמון בוסרי על העץ פרי האפרסמון הבוסרי (בתמונה) הוא עשיר בטאנינים, התורמים לעפיצותו. זלילת אפרסמונים לא בשלים היא סיבה מובילה להיווצרות פיטובזוארים - קריש שמוצאו בפולימרים הנוצרים בתגובה בין החומצה הטאנית שבפרי לחומצה המלחית שבקיבה. החומצה הטאנית מגיבה גם עם חלבוני המוצין המגנים על הקיבה ועלולה לגרום להתפתחות כיבים קטלניים. את הקריש ניתן לרכך על ידי שתיית כמויות גדולות של קולה ולהסיר בניתוח.	עריכה | תבנית | שיחה
24	לבושם המכונה בתלמוד "אפרסמון", אין קשר להפרי המכונה בימינו בשם זה. הבושם, שהופק כנראה מן השיח Commiphora gileadensis (בתמונה), נודע באיכותו בעת העתיקה ונפוץ ברחבי העולם. שמותיו המגוונים של הצמח והבושם בשפות שונות משתלשלים כנראה ממקור שמי. בעברית מקראית המילה בֹּשֶם עשויה לעיתים לציין צמח זה או את הסממן המופק ממנו. במקרא גם מופיע פעם אחת הצורה הקרובה בָּשָׂם (בשה"ש ה, א: "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי"). מצורה זו או מצורה מקבילה בלשון שמית אחרת נשאל כנראה שמו היווני של הצמח balsamon (תעתיק השי"ן השמאלית ב-ls מעיד על מבטאה הצדי הקדום). המילה היוונית נשאלה בחזרה ללשון חכמים בצורות בַּלְסָם ובַלְסְמוֹן, וכן לערבית בַּלַסַאן וללטינית balsamum. ביוונית קיימת גם הצורה opobalsamon שמשמעותה "לשד האפרסמון" (opos = לשד), שנשאלה גם היא ללשון חכמים בצורה אפובלסמון. צורה יוונית זו התגלגלה כנראה לפרסית אמצעית וממנה לארמית בצורה אפורסמא. הצורה התלמודית אֲפַרְסְמוֹן היא כנראה מיזוג בין אפורסמא לבלסמון.	עריכה | תבנית | שיחה
25	מטבע ממרד בר כוכבא על חלק ממטבעות בר כוכבא שהוטבעו בזמן מרד בר כוכבא, על ידי המִנהל הבר-כוכבאי, הוטבעו תבליטים של חפצי דת שונים. בין אלו הוטבעו גם תבליטים של ארבעת המינים. בתבליטים אלו ישנם באגודה של ארבעת המינים רק ערבה אחת והדס אחד, ולא שתי ערבות ושלושה הדסים כנהוג כיום. אחד ההסברים לשינוי הוא, ששיטה זו בארבע המינים היא שיטתו של רבי עקיבא, שהיה מראשי התומכים במרד בר כוכבא.	עריכה | תבנית | שיחה
26	אהרן אהרונסון אהרן אהרונסון זכה לתהילת עולם לאחר שגילה את זן הבר המכונה "אם החיטה". בפועל, היה זה זן די נחות של החיטה, ולכן לכאורה קשה להבין מה היה מיוחד בגילוי זה. ההסבר לכך הוא שביות החיטה הביא אמנם לבידוד תכונות טובות שלה וכך, ליצירת גרעינים גדולים, עמידות לאורך זמן, צמידות לגבעול ועוד, אך במקביל סוננו בשוגג גם תכונות אחרות, כמו איכות תזונתית גבוהה יותר. גילויו של אהרונסון איפשר למעשה להתחיל מחדש את ביות החיטה - הפעם, תוך הגדרה שונה של התכונות החשובות.	עריכה | תבנית | שיחה
27	פירות הדר ההדרים הם סוג של עצים ירוקי-עד ובו עשרות מיני עצים. טעם פירותיהם נע בין מתוק לחמוץ, והם מכילים מיץ רב. במקור כללו ההדרים חמישה מינים בלבד: פומלו, אתרוג, קי ליים, מנדרינה ו-Citrus halimii, שנתגלה לאחרונה. כל שאר מיני ההדרים נוצרו באופן מלאכותי על ידי הרכבה או הכלאה של מינים שונים מהסוג. כך למשל הלימון נוצר מהרכבה של אתרוג וליים.	עריכה | תבנית | שיחה
28	חל בלבול רב בין הנשר לעיט. ה"נשר" שעל סמל ארצות הברית הוא למעשה עיט (מסוג עיטם לבן ראש, Bald Eagle). בסרט הנשרים פשטו עם שחר, לא מדובר בנשרים אלא עיטים. על בקבוקי הבירה נשר מצוירים עיט וגם בהחלפת הסמל האחרונה, לא תוקנה השגיאה ומוצג עיט. ובכן: עיט (Eagle) הוא עוף דורס. העט על טרפו מן המרומים וקוטל אותו בלחיצה אדירה בטופריו. נשר (Vulture) הוא עוף גדול הזולל נבלות. מאחר שהוא תוחב את ראשו אל כרסיהן הנפוחים של הנבלות, ראשו וצווארו חשופים מנוצות.	עריכה | תבנית | שיחה
29	מדוזה ממין זהובית ריסנית (Chrysaora quinquecirrha) בדומה לבעלי חיים רבים מקבוצת הנבוביים, גם בתחתית גוף המדוזה מצוי קנה המורכב מזרועות ציד צורבות ובקצהו פתח המוביל אל חלל העיכול. פתח זה משמש הן כ"פה" שדרכו נכנס מזון, בדרך כלל פלנקטון, והן כ"פי הטבעת" שדרכו נפלטת הפסולת. בנוסף לכך, האיבר מוביל גם לאיברי הרבייה של המדוזה. תאי זרע, הנוצרים על ידי הזכר ונפלטים דרך הפתח, צפים במים אל עבר הפתח של הנקבה ומשם אל חלל העיכול שלה, שם נמצאים תאי הביצה.	עריכה | תבנית | שיחה
30	תעלץ סואץ מאז סיום חפירת תעלת סואץ בשנת 1869 מתקיים מעבר של בעלי חיים ימיים בין ים סוף לים התיכון. במעבר זה, שמכונה הגירה לספסית על שמו של פרדיננד דה לספס, המהנדס שיזם את חפירת התעלה, התנחלו בים התיכון כבר למעלה מ-300 מינים שמקורם בים האדום. ביניהם בולטת המדוזה הצורבת חוטית נודדת שמקשה על הרחצה בחופי מישור החוף של ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
31	ראשני הסלמנדרה המצויה המושרצים בבריכות עונתיות, חייבים לסיים את התפתחותם ולבצע מטמורפוזה בטרם הבריכה תתייבש, אחרת ימותו. כדי להתמודד עם חוסר הוודאות לגבי מועד התייבשות הבריכה, הם ניחנו בגמישות התפתחותית רבה המאפשרת להם לקלוט מידע אודות מצבה של הבריכה ולעדכן את קצב התפתחותם בהתאם. לדוגמה, כאשר ראשנים מתייבשים למוות בבריכה שאיבדה את מימיה, ולאחר מכן אותה בריכה מוצפת בשנית במי גשמים, הראשנים הבאים שיושרצו לתוכה מסוגלים לחוש בנוכחותם של קודמיהם לאחר ששרידיהם התפרקו לחלוטין במים. חישה זאת מתאפשרת כנראה באמצעות שינוי בהרכב הכימי של רקמות הראשנים המיובשים, והשתחררות חומרים אלה למים. "ריח מוות" זה גורם לראשנים החשים בו להאיץ את קצב התפתחותם כדי להימנע מגורל דומה בבית גידול שכפי הנראה אינו מסוגל לקיימם לאורך זמן.	עריכה | תבנית | שיחה
32	פני דבורה בספרי ילדים מופיעים איורים של חרקים עם פנים אנושיות. הקורא המבוגר מבין שזו האנשה. אולם רק מעט מהקוראים הבוגרים יודעים עד כמה האנשה זו מרחיקת לכת. עיניי החרקים תופסות אחוז נכבד משטח פניהם ואין בהם אישונים שיכולים לזוז – אילו עיניים מורכבות, והן מורכבות ממעין פסיפס של מאות או אלפי עיניים קטנות וחסרות תנועה. בפיהם של החרקים אין שיניים. חלק מהחרקים נוגסים ולועסים בעזרת גפי פה – מעין זרועות קטנות המעוגנות מחוץ לשפתיהם. לחרקים אין לשונות בפיהם והם חשים בטעם בעזרת קולטנים המצויים במקומות אחרים בגופם, כגון בקצות רגליהם. גם איבר השמיעה של החרקים אינו מצוי בראשם. אצל החגב, ישנן אוזניים בפרק העליון של רגליו הקדמיות. כמו כן, חרקים אין בכלל אף. איברי ההרחה שלהם הם המחושים, הניצבים כמו אנטנות על מצחם, ויש להם שישה נחיריי נשימה בצדי בטנם.	עריכה | תבנית | שיחה
33	אבוקדו חצוי היתרון ההישרדותי של צמח עם פרי מאכל על פני צמח עם פרי בלתי אכיל הוא, שזרעי פרי המאכל מופצים למרחקים גדולים. זאת משום שהחיה שאוכלת אותם, מפיצה אותם בצואתה, כשהיא כבר רחוקה מאוד מצמח האם. בעזרת מנגנון הפצה זה, צאצאי צמח האם לא מתחרים אתו על משאבים וגם לא מתחרים עם אחיהם. אולם, בעניין מנגנון זה, האבוקדו מציב חידה. רק חיות בגודל של פיל, היפופוטם או קרנף יכולות לבלוע את הגרעין שלו (שהיה עוד יותר גדול לפני תרבות האבוקדו). אולם, עד תחילת המאה ה-20, האבוקדו גדל רק במרכז אמריקה, ושם אין חיות בגודל כזה. המדענים משערים כי לאבוקדו הייתה הסתגלות אבולוציונית ליחסי גומלין עם ממותות, מגתריומים וחיות בגודל דומה, שנכחדו בסוף תקופת הקרח האחרונה. כעת עולה השאלה, הכיצד האבוקדו לא נכחד מיד אחריהן.	עריכה | תבנית | שיחה
34	צרצר חוק דוֹלְבֶּר הוא נוסחה, הקובעת את הקשר שבין תדירות צרצור הצרצר לבין טמפרטורת האוויר. הנוסחה נתגלתה על ידי הפיזיקאי האמריקאי עמוס דולבר (Dolbear) בשנת 1897. היא מאפשרת לחשב את הטמפרטורה לפי מספר הצרצורים של צרצר בדקה: אם $N$ הוא מספר הצרצורים בדקה ו-$T_{C}$ היא הטמפרטורה במעלות צלזיוס, אז מתקיים הקשר: $\ T_{C}=(N+30)/7$. לפי דולובר, הצרצרים שחקר צרצרו בקצב התואם את הנוסחה אך דולבר לא ציין במחקרו את שם המין. ההשערה היא שמדובר בצרשיח מהמין Oecanthus fultoni. יש מעט שוני בין מיני הצרצריים בקצב צרצורם, המאפשר תקשורת ייחודית לכל מין, אולם החוק מתאר קירוב סביר של כמעלת צלזיוס את רוב מיני הצרצרים.	עריכה | תבנית | שיחה
35	הביטוי "אדם לאדם זאב" מתאר את אופיו השלילי והלא חברותי של בן האנוש, לכאורה, אשר מטבעו מתנהג לאחרים כזאב, חשדן כלפי אחרים ובהינתן הזדמנות ישאף לפגוע בהם. למעשה, תיוג זה של זאב כיצור לא חברותי הוא מוטעה ושגוי, שכן הזאב הוא אחת החיות החברתיות ביותר בטבע. בניגוד למיתוס זה, בלהקות של זאבים בטבע נצפו דווקא סיוע הדדי והגנה הדדית בין הפרטים. תכונותיו החברתיות הידועות של כלב הבית, מקורן במין הטקסונומי "זאב מצוי", המין אליו משתייך גם הכלב.	עריכה | תבנית | שיחה
36	ב-1930 מצא הזואולוג פרופ' ישראל אהרוני, במהלך מסע למדבר הסורי, נקבה של אוגר זהוב עם גוריה, והביאם למעבדה באוניברסיטה העברית בירושלים. האוגרים וצאצאיהם שימשו כחיות מעבדה במחקריו של פרופ' שאול אדלר, ומגרעין רבייה זה נפוצו אוגרים ממין זה לאוניברסיטאות ברחבי העולם ושימשו למחקרים רבים. כיום, כמעט כל האוגרים הזהובים המבויתים הם צאצאי אותם אוגרים שמצא ישראל אהרוני.	עריכה | תבנית | שיחה
37	צב יבשה בניגוד לאמונה העממית, לא ניתן לקבוע את גילם של צבים בעזרת ספירת מגִני הקרן הערוכים על שריון הגב שלהם. מספר המגנים ייחודי לכל מין של צב ואינו משתנה במהלך חייו. את גילו של הצב ניתן להעריך בעזרת טבעות הגדילה שעל שריונו, שבדומה לטבעות העץ, מתווספות לו מדי שנה, אלא ששיטה זו איננה יעילה עבור פרטים בוגרים שטבעות הגדילה שלהם בדרך כלל מטושטשות.	עריכה | תבנית | שיחה
38	פרעוש הפרעוש נחשב לאלוף הקופצים בטבע. בעל חיים זה, שגודלו נע בין 1 ל-5 מילימטרים בלבד, מסוגל לנתר 1,000 פעמים בשעה, ולהגיע בכל ניתור לגובה של עד 25 סנטימטרים ולמרחק של 50 סנטימטרים ומעלה; תוך כדי כך הוא משיג תאוצה גדולה פי 140 מתאוצת הכובד. מרחקים אלה עצומים ביחס לגודל גופו של הפרעוש. לו הייתה לאדם יכולת ניתור כזו, ובהתעלם מגורמים מגבילים אחרים כגון התנגדות האוויר, הוא יכול היה לדלג מעל מגדל שלום מאיר בתל אביב שגובהו 142 מטרים, לקפוץ מחרטומה של הטיטניק לירכתיה - מרחק של 269 מטרים, או לדלג מתל אביב לחיפה תוך שעה.	עריכה | תבנית | שיחה
39	עכבר למרות הדעה הרווחת, עכברים לא אוהבים גבינה. כמו האדם, עכברים הם אוכלי כל, אבל טעם הגבינה וריחה בדרך כלל חזקים מדי עבורם, ואם יש להם ברירה הם יעדיפו לאכול דגנים, פירות, ירקות ואפילו לטרוף חרקים.	עריכה | תבנית | שיחה
40	דרבן מצוי אוכל בגן הזואולוגי באוניברסיטת תל אביב דרבן מצוי הוא בעל חיים מונוגמי השומר על קשר זוגי קבוע לכל ימי חייו. דרבנים נוהגים להזדווג שמונה פעמים מדי לילה, על אף שהנקבה פורייה למשך יממה אחת או שתיים במשך השנה. פעולת ההזדווגות עצמה מלווה בסכנה עקב הקוצים החדים והארוכים המכסים את גוף הדרבנים, והיא מתאפשרת רק בזכות הפין הארוך של הזכר שאורכו עומד על כ-40 סנטימטר – למעלה ממחצית מאורך גופו. משערים שההזדווגויות התכופות משמשות לחיזוק הקשר הזוגי ולשמירה על נאמנות. תצפיות הראו שנקבות נוהגות לדרבן את בני זוגן לקיים יחסים באמצעות הצלפת זנב על חוטמם.	עריכה | תבנית | שיחה
41	דבורה ופרח ראובן לרר היה היהודי הראשון שגידל דבורים בארץ ישראל בעת החדשה. את כוורת הדבורים הראשונה הוא הקים בתקופת העלייה הראשונה ב"נחלת ראובן" שהפכה לימים לנס ציונה. נגד לרר הוגשה תביעה על ידי ערבי מיפו שטען כי "הדבורים מוצצות את לשד פרחי ההדרים ומזיקות לפרי". בית המשפט העות'מאני ביפו קיבל את התביעה וחייב את לרר בתשלום פיצויים בסכום רב. בסיוע הקונסול האוסטרי, הוגש ערעור לבית המשפט העליון בקושטא. העניין נדון שנתיים והוצאות ההליך המשפטי היו גבוהות. לבסוף נפסק כי הדבורים לא מזיקות לצמח, אלא להפך, הן מאביקות את הפרחים.	עריכה | תבנית | שיחה
42	כרזת פרסום לגן החיות, 1948 בגן החיות של תל אביב, שפעל עד 1980 במקום בו שוכן כיום קניון גן העיר ברחוב אבן גבירול הוחזק אפילו אריה. שאגותיו היו נשמעות מדי יום בבתי המגורים שבסביבה ומפחידות את ילדי השכונה.	עריכה | תבנית | שיחה
43	משמאל, דג ממשפחת "אבו נפחא" (נפוחיתיים) לגינון נודד הוא מין של דג ממשפחת הנפוחיתיים, הקרוי בסלנג העברי אבו נפחא. במסגרת ההגירה הלספסית הגיע הדג מבית גידולו בים סוף אל הים התיכון. באיבריו הפנימיים של הלגינון, כבד, כיס מרה ואיברי מין, אגור הרעל החזק טטרודוטוקסין, שבליעתו עלולה לגרום למוות תוך מספר שעות. ידוע כי במספר מקרים דייגים ישראלים חובבים העלו את הדג ברשתם, לא ידעו לזהותו, טעמו ממנו ולקו בהרעלה חריפה. חייהם ניצלו רק הודות לכך שאכלו מנה קטנה מאוד מהדג. ביפן נחשב קרובו של הלגינון, דג הפוגו, למעדן יוקרתי, אך רק בעלי רישיון מוסמכים לבשלו ולהגישו במסעדות.	עריכה | תבנית | שיחה
44	כבש הבית כבש הבית הוא אחד מבעלי החיים הנוחים ביותר לגידול, מאחר שדרישות ההזנה ותנאי המחיה שלו צנועות. כך למשל, הכבש מותאם לתנאים הקשים השוררים במדבריות ולאזורים ההרריים. החשיבות הכלכלית הרבה של הכבש הביאה לכך שגידול כבשים היה גורם משמעותי בכלכלות של ימי קדם. גם במאה ה-21 יש לכבש חשיבות ניכרת בכלכלות של מדינות כדוגמת אוסטרליה, ניו זילנד ואורוגוואי.	עריכה | תבנית | שיחה
45	עטלף רדיקלים חופשיים אינם תנועה פוליטית מהפכנית, אלא מולקולות ריאקטיביות מאוד, הנוצרות, בין השאר, כתוצרי לוואי של תהליך הנשימה (בעיקר תרכובות חמצן). הן משחקות תפקיד חשוב בגוף, אך כנראה גורמות גם לבלאי של הגוף ולתהליך ההזדקנות. העטלפים שהצליחו ליצור הגנה טובה ממולקולות אלו מאריכים ימים, וחיים עד גיל 30, פי 15 מעכברים ומחדפים. חוקרים מנסים כיום להמציא חומרים נוגדי חמצון שיאריכו את חייו של האדם.	עריכה | תבנית | שיחה
46	מושית השבע מושית השבע מכונה בלשון הדיבור "פרת משה רבנו". כינוי זה הוא תרגום שאילה מן היידיש שבהּ מין זה של החיפושיות נקרא "משה רבנוס קיעלע", "משה רבנוס בהמהלע" או "משה רבנוס פֿערדעלע" (בתרגום לעברית, "עגלת משה רבנו", "בהמת משה רבנו" או "סוסון משה רבנו", בהתאמה). היידיש עצמה, שאלה את שם החיפושית מלשונות עמי אירופה, שהיו שכנותיה הקרובות. בשפות אלו נקראה החיפושית על שמה של חיה כלשהי, לעיתים פרה, תוך שיוכה לקדוש או אפילו לאל. בגרמנית היא נקראה "חיפושית מרים" (Marienkäfer), בצרפתית – "חיית אלוהים הטוב" (bête a bon dieu), בספרדית – "פרת אנטוניוס הקדוש" (vaca de san anton) וברומנית – "שורו של אלוהים" (boul lui dumnezeu). במעבר ליידיש "גוייר" הקדוש הנוצרי ונהיה למשה רבנו. מושית השבע קיבלה את שמה (הן שמה המדעי, הלטיני, Coccinella septempunctata, והן תרגום שמה המדעי לעברית) על שם שבע הנקודות השחורות שעל כנפיה החופות את גבהּ. אלא, שכנפיו של מין החיפושיות הזה נקודות בשמונה נקודות, ארבע נקודות לכל אחת משתי הכנפיים. כשכנפיה של מושית השבע סגורות על גבה, חופפת אחת הנקודות מן הכנף האחת את אחת הנקודות מן הכנף השנייה, וכך נוצרת האשליה שעל גב החיפושית שבע נקודות בלבד.	עריכה | תבנית | שיחה
47	אוגר זהוב מבוית משך ההריון האוגר הזהוב הוא 16 יממות, בממוצע. זהו ההיריון הקצר ביותר בין היונקים, בעלי השליה. הנקבה ממליטה פעמים אחדות בשנה, וגודל השגר נע בין ארבעה לשבעה, ולעיתים אפילו 12 ולדות. בגיל חודש עד חודשיים מגיע האוגר הזהוב לבגרות מינית. יכולת ההתרבות של הנקבה עצומה, בשל העובדה שהביוץ אצלה הוא ביוץ מותנה. דהיינו, ההזדווגות גורמת לביוץ, ולא מחזור זמן כל שהוא. יתרה מזאת, היא יכולה היא להיכנס להריון נוסף, בעת שהיא כבר הרה.	עריכה | תבנית | שיחה
48	פשפש פשפשים הם אחת מתת-הסדרות הנפוצות ביותר בעולם החרקים וניתן למוצאם כמעט בכל בית גידול: על צמחייה, במים מתוקים, מתחת לאדמה ואפילו בשלג או באמצע האוקיינוס. מתוך כ-40,000 מינים, רק מין אחד, פשפש המיטה, ניזון מדם אדם, אך בשל מין יחיד זה, שמם של כל הפשפשים נודע לשמצה. רובם של הפשפשים צמחוניים ועלולים להזיק לגידולים חקלאיים, ומקצתם טורפים ומשמשים כמדבירים ביולוגיים של מזיקים אחרים. באנגלית כל חרק בלתי מזוהה נקרא פשפש (bug), ולכן כאשר מתייחסים לפשפש אמיתי, נאלצים לכנותו בשם "True Bug".	עריכה | תבנית | שיחה
49	סוסון ים "בהריון" בניגוד ליונקים ולעופות, אצל מרבית הדגים, תאי הזרע מפרים את הביציות או את הביצים במים הפתוחים, ולא בתוך גוף הנקבה. בין יוצאי הדופן מצויים סוסוני הים. בסוסון הים קיימת הזדווגות, שבמהלכה הנקבה מטילה את ביציה לתוך כיס הדגירה, הנמצא על בטנו של הזכר. שם הזכר מפרה אותן ושומר עליהן. בכיס מופיעות בלוטות עור, המספקות מזון לביצים, בהן מתפתחים העוברים במשך כארבעה שבועות. ככל שהם גדלים, הכיס הולך ותופח, ומראה זכר סוסון הים מזכיר את מראה נקבות היונקים ההרות (בתמונה).	עריכה | תבנית | שיחה
50	בשנת 1927 החליטו נתן אקסלרוד וירושלים סגל להתחיל בצילומי הסרט העברי הראשון. עלילת הסרט, "החלוץ", תארה חייו של חלוץ רעב ללחם הפוגש בת-איכר יפהפייה ומגשים את חלומותיו. את הפקת הסרט מימן סגל, נתן אקסלרוד היה הצלם והבמאי היה אלכסנדר פן. צילומי הסרט עמדו בעיצומם כאשר הגיע סגל אל אתר הצילומים ברחובות. שם התברר לו כי בת האיכר שאמורה הייתה לרכב על סוסה אצילה, מצולמת כשהיא רוכבת על סוסת עבודה בהריון מתקדם. חוסר הרצינות הרתיח אותו והוא החליט להפסיק את הצילומים. כך זכה הסרט עודד הנודד, שצילם אקסלרוד בשנת 1932 לתואר "הסרט העברי הראשון". מן הסרט "החלוץ" נותרו 25 דקות של צילום שעלו באש בדליקה שהייתה במשרדו של סגל ב-1965.	עריכה | תבנית | שיחה
51	דיזנגוף (מימין) וצ'רצ'יל בביקור רשמי בתל אביב 1921 ב-1921 הגיע וינסטון צ'רצ'יל, שר המושבות הבריטי, לביקור ממלכתי בתל אביב, וראש העיר מאיר דיזנגוף החליט להרשימו. מאחר שתל אביב הייתה אז בת פחות מ-15 שנה ורחובותיה היו דלים וחפים מצמחייה, הובאו עצים בוגרים מן המושבות הסמוכות, וניטעו באופן זמני בחולות שדרות רוטשילד. צ'רצ'יל עמד נפעם מול "העיר שהתפתחה פלאים", אך פרץ בצחוק למראה העצים הקורסים אחד אחד, כאשר ילדיה הסקרנים של תל אביב טיפסו עליהם כדי לחזות בשר מקרוב. דיזנגוף הנבוך לא ידע את נפשו, אך צ'רצ'יל רק טפח על שכמו ואמר לו: "הקפידו להעמיק שורשיכם, שכן בלעדיהם לא תחזיקו מעמד."	עריכה | תבנית | שיחה
52	מייקל קולינס ישראלים נוהגים בעת הטלת מטבע להכריז "עץ או פלי", למרות שעל מרבית מטבעות מדינת ישראל אין זכר לעץ, או ל"פלי" המסתורי. מקור המנהג הוא במטבעות המיל שהוטבעו על ידי שלטונות המנדט הבריטי, אשר בצדו האחד תמונת עץ, ובצדו השני צמד המילים "פלשתינה (א"י)".	עריכה | תבנית | שיחה
53	יואל מוישה סולומון. המושבה העברית, פתח תקווה, הוקמה בשנת תרל"ח (1878) על ידי קבוצת יהודים בני היישוב הישן מירושלים. בשנת תרל"ו נודע לעסקנים מירושלים, שאדמות הכפר אומלבס עומדות למכירה. דוד גוטמן, יואל משה סלומון, יהושע שטמפפר וזרח ברנט סיירו בנחלה, ושקלו לקנות את כולה. אולם כאשר הגיעו לכפר אומלבס עצמו, הם הזדעזעו ממראה הפלאחים ה"דוויים חסמומים וצהובי הפנים". סלומון נשאר לישון בכפר בעוד שאר הסיירים רכבו ליפו, והביאו את הרופא היווני, ד"ר מזארקי. במשך שלושה ימים ניהל סלומון חקירות, ונודע לו, שהסיבות למחלות של תושבי הכפר היו מי הירקון, שאליהם היו מושלכות נבלות צאן ובקר, והביצות הסמוכות לכפר. הרופא פסק, שמשום שאין ציפורים במקום, "רע ומושחת הוא אוויר המקום הזה". אולם למרות הכול החליטו הירושלמים לקנות את האדמות, כפי שמתועד בבלדה על יואל משה סלומון.	עריכה | תבנית | שיחה
54	רחוב בשכונת פלורנטין בתל אביב, על שם יצירה ספרותית - "אלוף בצלות ואלוף שום" מאת חיים נחמן ביאליק. על שמו של ביאליק, תושב העיר, קרויים שני רחובות נוספים בעיר: רחוב ביאליק ושדרות ח"ן על פי מאגר המידע של חברת "מפה", בשנת 2006, שם הרחוב הנפוץ ביותר בישראל הוא רחוב "הזית" שקיים ב-124 רשויות. שמות ששת המינים האחרים משבעת המינים הם שמות הרחובות הבאים בתפוצתם. שלושת המקומות הבאים ברשימת התפוצה, גם הם שמות של צמחי ארץ ישראל. האחרון שבהם הוא רחוב הברוש. ב-62 יישובים בישראל ישנו רחוב בשם "רחוב הברוש".	עריכה | תבנית | שיחה
55	תנין היאור התנין הוא בעל החיים הראשון שנזכר בתנ"ך במפורש, כבר בספר הראשון של התורה, ספר בראשית: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים;" (ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"א). במצרים העתיקה התנין (ככל הנראה תנינים מהמינים תנין היאור ותנין מערב-אפריקני) נחשב לאליל, ולפי הדעה הרווחת עצם אזכורו כיציר האלוהים חושף את זהות האל האחד והיחיד, אלוהים - ומכאן הסיבה להופעתו כבר בספר בראשית. התנין נחשב לאל או אליל לא רק במצרים, אלא גם בתרבויות אחרות, שחיו לצד תנינים גדולים, בעיקר תנין היאור באפריקה ותנין הים בדרום-מזרח אסיה ואוסטרליה. המקומיים התייחסו ביראת כבוד לתנינים אלה, שנודעו גם כאוכלי אדם קטלניים. במספר שבטים ילידיים באפריקה טריפה בידי תנין נחשבה לעונש משמיים. בעבר היו תנינים גם בטבע, בארץ ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
56	פקעת נחשים נחשים מתרבים, בדרך כלל, בקיץ או באביב. הנקבה משחררת פרומונים המושכים את הזכרים. בכמה מיני נחשים, הזכרים מתלפּפים סביב הנקבה, בתופעה הנקראת "כדור הזדווגות". לא ברור כיצד בוחרת הנקבה את הזכר, אך לאחר הבחירה, מתיישר אחד הזכרים מתחת לנקבה במקביל לה ומפרה אותה. בשנת 2012 התגלתה נקבת נחש פיתון, שהטילה 61 ביצים, מבלי שהייתה עם זכר – התגלה מקרה של רביית בתולים בנחשים.	עריכה | תבנית | שיחה
57	"אדם וחוה", ציורו של ויליאם בלייק (1808) הנחש מופיע לראשונה בתנ"ך בספר בראשית, פרק ג', בסיפור על גירוש אדם וחוה מגן עדן: ”וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים...” (ספר בראשית, פרק ג', פסוק א'). הנחש מתואר כיצור ערמומי, המפתה את חוה לעבור על הציווי האלוהי, ולאכול מעץ הדעת. חווה אכן מתפתה, ומפתה גם את בן זוגה. בעקבות המעשה הנחש מאבד את רגליו, טועם בלשונו את הקרקע כל חייו, והופך להיות אויב האנושות: ”ויאמר ה' אלוהים אל הנחש: כי עשית זאת, ארור תהיה אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך.” (שם, פסוק י"ד) ”ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב.” (שם, פסוק ט"ו).	עריכה | תבנית | שיחה
58	איור עיתונאי המציג את יוליסס גרנט מזיל "דמעות תנין", 1882 דמעות תנין הוא מטבע לשון המציין צער מזויף. מקורו של מטבע הלשון בתופעה ביולוגית אמיתית, שקיבלה הסבר זואולוגי מוטעה. מתחת לעפעף התחתון, יש לתנינים קרום – "קרום המצמוץ" – שמגן על הקרנית של התנינים בעת ציד מתחת למים. מתחת לקרום יש בלוטת דמע שתפקידה לסוך את תנועת העין. ההפרשה של בלוטה זו ניגרת החוצה, כאשר התנין נמצא על היבשה וקרום המצמוץ שלו פתוח, ומצב זה הוא המצב שבו פוגשים בני אדם בתנינים, בדרך כלל. זה מה שגרם לכך שכבר במאה ה-13 דמעות התנין יוחסו לבכי אמיתי. הנזיר ברתולומאוס אנגליקוס כתב באנציקלופדיה על הטבע שפרסם ב-1225 כי "כאשר תנין פוגש אדם במים או על החוף, הוא הורג אותו אם הוא יכול, ואז בוכה עליו ובולע אותו לבסוף". במאה ה-16 דיווח ההרפתקן וסוחר העבדים ג'ון הוקינז, כי תנינים באיים הקריביים מזילים דמעות כדי לפתות את קורבנותיהם להתקרב לטווח לסתותיהם. לאחר שהדעה הקדומה הזו התבססה, החל השימוש בדימוי זה לציון צער מזויף. שימוש כזה ישנו למשל במחזותיו של ויליאם שייקספיר "הנרי השישי" ו"אותלו".	עריכה | תבנית | שיחה
59	שילוח יונת דואר מתוך טנק בריטי ב-1918. בשל סיפור המבול, היונה משמשת בתרבות המערב כסמל לשלום. אולם היונה שמשה את האדם גם כאמצעי מלחמתי. בזמן מלחמה חשוב להעביר מידע מהיר, מדויק וסודי, ויונת דואר מעבירה פתק במהירות של כ-50 קמ"ש, בתעופה בקו ישר אל היעד, כמעט בכל מזג אוויר, ונחשפת לאויב רק לעיתים נדירות. השימוש ביוני מלחמה המשיך הרבה אחרי פיתוח הטלגרף, הטלפון ומכשיר הקשר האל-חוטי. מחתרת ניל"י השתמשה ביונים לקראת מלחמת העולם הראשונה והיו גם יוני דואר בשירות ההגנה וצה"ל, אחרי מלחמת העולם השנייה. יחידת היונאות של צה"ל פורקה רק ב-1957 והיחידה המקבילה בצבא שווייץ פורקה רק ב-1996.	עריכה | תבנית | שיחה
60	עורב אמריקני בניגוד לפרשנות העממית והפשטנית, לא כל המינים בסדרת ציפורי השיר שרות יפה. גם העורב שייך לסדרה זו. לכן הפתגם "באין לי ציפור שיר, גם עורב הוא זמיר", הוא פתגם שגוי לחלוטין.	עריכה | תבנית | שיחה
61	דוכיפת בקיסריה דּוּכִיפַת הוא סוג של עוף יחיד במשפחת הדוכיפתיים שבסדרת הדוכיפתאים. בעבר הוא נחשב לטקסון מונוטיפי אך כיום מוכרים בו מספר מינים. בישראל מצוי המין דוכיפת מצויה, שנבחרה כציפור הלאומית של ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
62	זוג תרנגולי Old English Game התרנגול בתנ"ך אינו מוזכר בשמו, אם כי ניתן לשער כי השם "שכוי" המוזכר בספר איוב: "מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה" מזוהה עם התרנגול, כך על פי רוב הפרשנים והחוקרים. גם "זרזיר המתניים", המוזכר בספר משלי, מזוהה לפי התרגומים השונים עם התרנגול. השם העברי "תרנגול" בא מהשפה השומרית, דרך האכדית בצורה תר־לוגל, ופירושו הוא "עוף המלך". כאשר עברה המילה לעברית התחלפה ל' ב־נ' והמילה הפכה ל"תרנגול".	עריכה | תבנית | שיחה
63	פס שחור המעטר את העין הינו מראה נפוץ בקרב בעלי חיים רבים וקיימות כמה השערות לגבי היתרונות האבולוציוניים שהוא מקנה. במהלך ניסוי שבחן 21 ציפורי שיר מהמין חנקן נובי, שעצרו למנוחה בישראל במהלך נדידתן מאפריקה לאירופה, נצפה כי טשטוש הפס השחור באמצעות צבע לבן מיוחד, המתכלה מעצמו לאחר 24 שעות, גרם לציפורים לצוד את טרפן כשגבן מופנה אל השמש. לעומת זאת חנקנים נוביים מקבוצת הביקורת, להם לא טושטש הפס השחור, המשיכו לצוד את טרפם כשפניהם לכיוון השמש. תוצאות הניסוי תומכות בהשערה כי הפס השחור מועיל בין היתר למניעת סנוור מהשמש.	עריכה | תבנית | שיחה
64	היונק הקטן ביותר הוא עטלף ממין עטלף דבורה, מין וסוג יחיד במשפחת עטלפי דבורה. משקלו לא עולה על 2 גרם ואורכו 29–33 מ"מ. מוטת כנפיו, 10 ס"מ, מגדילה אותו באופן ניכר. היונק השני הקטן ביותר הוא חדף זעיר מסדרת החדפיים. הן עטלף הדבורה והן החדף הזעיר צדים ואוכלים חרקים, אך בעוד החדף הזעיר אינו מצוי בסכנת הכחדה, עטלף הדבורה נמצא במצב פגיע. החדף הזעיר נפוץ בישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
65	פרי הרימון עץ הרימון (במילותיו הראשונות: עץ הרימון נתן ריחו) הוא שיר עברי שנכתב על ידי המשורר יעקב אורלנד בשנות ה-40. השיר הוגדר על ידי דן מירון "הפזמון המופתי, בחיר פזמוני ארץ ישראל של התקופה". אורלנד חיבר את השיר למנגינת חתונה יהודית-בוכרית. לשיר המולחן ביצועים ווקאליים רבים משנות יצירתו ועד ימינו. בתוכנית רדיו בשנת 1979, אמר הסופר מאיר שלו שהמשפט "עץ הרימון נתן ריחו" הוא טעות גסה, שהרי לעץ הרימון אין כלל ריח. אורלנד הגיב בחריפות על אותם "דברי פלסתר" כלשונו, ואמר שהוא אינו בוטנאי, וככלל דברי שירה נוגדים את ההיגיון הריאליסטי. עם זאת הוא נכנע לדברי הביקורת ושינה את המשפט הפותח ל"עץ הרימון נתן ליחו".	עריכה | תבנית | שיחה
66	עגבנייה בשנת 1883 נחקק בארצות הברית חוק שקבע מכס על ירקות. ואולם, לא ברור היה אם העגבנייה נכללת ברשימת המוצרים שהחוק תקף לגביהם, והוויכוח בשאלה אם היא פרי או ירק הגיע עד לבית המשפט העליון של ארצות הברית. בשנת 1893, במשפט ניקס נגד הידן, נפסק שהעגבנייה היא ירק, כבלשון הדיבור. זאת משום שכל קיומו של המונח "ירק" הוא בלשון הדיבור, ומבחינה בוטנית אין לו כל משמעות. אם היו מתייחסים למשמעות הבוטנית של המילים, חוק הממסה ירקות, לא היה ממסה דבר. זאת ועוד, המונח הבוטני "פרי", אינו מסווג קבוצה מסוימת של צמחים, כבלשון הדיבור, אלא מבחין בין חלק מסוים של צמח לחלקיו האחרים של אותו צמח. לכן, הקביעה ש"עגבנייה היא פרי", יכולה להתבסס רק על לשון הדיבור ולא על הבוטניקה. בוטנית, יש לעגבנייה פרי, שורש, זרעים, וחלקים נוספים, אך היא עצמה אינה פרי, ממש כשם שהיא אינה שורש.	עריכה | תבנית | שיחה
67	עגבנייה כיום העגבנייה היא אחד הגידולים הנפוצים בחקלאות ומהווה מרכיב קולינרי חשוב במטבחים רבים, אך לא תמיד היה הדבר כך. העגבנייה לא הייתה ידועה לאירופאים עד אשר הגיעו לאמריקה, ובתחילה הם התייחסו לעגבנייה בחשדנות, סברו שהיא רעילה ונהגו להשתמש בה כקישוט בלבד. רק במחצית השנייה של המאה ה-19 הפך גידול העגבנייה לנפוץ בעולם. במדינות אירופאיות שונות, למשל בצרפת, זכתה לכינוי העממי "תפוח אהבה", מאחר שסברו שהיא מעוררת חשק מיני. השם "עגבנייה" בעברית, שמקורו בשורש ע-ג-ב, המתקשר לאהבה ומיניות, ניתן לה על ידי יחיאל מיכל פינס כהקבלה לכינויהּ "תפוח אהבה". הצעות נוספות לשם הירק ניתנו על ידי הרב קוק, שהתנגד לשם בעל האופי המיני והציע "אדמונייה", ואליעזר בן-יהודה, שהציע את השם "בַּדּוּרָה", צורה עברית למילה הערבית "בנדורה" (بَندُورَة).	עריכה | תבנית | שיחה
68	פרי החרוב זרעי עץ החרוב נחשבו שקולים אחד לשני, ובעלי משקל זהה, דבר שהפך אותם כבר בתקופת המקרא למידת משקל זעירה, הקרויה גֵרָה. בתקופה מאוחרת יותר שימשו הזרעים למדידת משקלן של אבנים יקרות, והמקור של יחידת המשקל קרט, שערכה 200 מיליגרם, הוא בשמו של עץ החרוב ביוונית – קֵרַטוֹניה. כיום ידוע שמשקל זרעי החרוב איננו אחיד, ובדיקה במאזניים מדויקים העלתה שהוא נע בטווח של 0.1 עד 0.4 גרם.	עריכה | תבנית | שיחה
69	כשמזכירים את חמשת החושים נהוג לשייכם לבעלי חיים, אך למעשה אותם חושים קיימים גם בעולם הצומח. כידוע, צמחים מסוגלים לראות אור והם צומחים לקראתו בעזרת חלבונים קולטני אור. כמו כן צמחים מסוגלים לטעום את הקרקע ולשלוח שורשים לאזורים המזינים. אך לא רבים יודעים על החושים האחרים שקיימים בקרב צמחים: למשל, מימוזה ביישנית מכונה כך משום שכל מגע קל גורם לה לקפל את עליה ולהישאר כך כ-30 דקות עד שתחלוף הסכנה. נר-הלילה החופי הנפוץ בחופי ישראל נוהג להאזין בלילה למאביקים וברגע שהוא שומע את זמזום משק הכנפיים, הוא מתחיל לייצר צוף כגמול להאבקה. צמחים אחדים כגון צמח הטבק נוהגים בטבע לצמוח ליד לענה, וזאת כדי שיוכלו להריח את עליו הקצוצים כאשר אוכלי עשב נמצאים בסביבה ולאפשר לעצמם מספיק זמן כדי להתחיל לייצר רעלנים שיגנו עליהם.	עריכה | תבנית | שיחה
70	פרג אגסני מזנים שונים של פרח הפרג ניתן להפיק הן את תבלין הפרג, המשמש כתוספת למיני מאפה רבים, והן מספר סמים אסורים, בהם אופיום והרואין. גם כאשר הוא משמש כתבלין, הפרג מכיל כמויות קטנות של אופיאטים, שהם הרכיבים הפסיכו-אקטיביים שבסמים; כתוצאה מכך, בדיקות שתן מזהות לעיתים בטעות מי שאכל מזון מתובל בפרג כמי שהשתמש בסם אסור. כדי שאסירים בחופשה לא יוכלו לתרץ באכילת פרג תוצאות חיוביות בבדיקות סמים, הלשכה הפדרלית של בתי הסוהר בארצות הברית אוסרת עליהם לאכול מזון המכיל את תבלין הפרג.	עריכה | תבנית | שיחה
71	מחזור החנקן חיוני לקיומם של כל היצורים החיים על פני כדור הארץ חיידקים רבים נמנים עם מחוללי המחלות הקשות והקטלניות ביותר, כגון כולרה, גחלת ודבר. יחד עם זאת, בעולם ללא חיידקים לא יהיו מלפפונים חמוצים, כרוב כבוש ויוגורט המיוצרים על ידי חיידקים לקטיים בתהליך תסיסה. כמו כן, פעולת מערכת העיכול, המאוכלסת בחיידקי מעיים כגון אי קולי, תיפגע. אולם בעיה חמורה עוד יותר היא פגיעה במחזור החנקן. חיידקי קרקע מסוימים הם היצורים היחידים שמסוגלים לקשור חנקן אטמוספירי למימן, ובכך להפוך אותו לזמין עבור שאר היצורים החיים. חנקן קשור דרוש לסינתזה של כל חומצות האמינו המהוות את אבני הבניין של החלבונים. שורשי דגנים מקיימים סימביוזה עם חיידקים מפיקי תרכובות חנקן.	עריכה | תבנית | שיחה
72	אבשלום פיינברג ב-13 בינואר 1917 יצאו אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי, חברי ניל"י, מארץ ישראל למצרים דרך חצי האי סיני, על מנת לחדש את הקשר עם הבריטים. על אף שהיו מחופשים לבדואים, הם התגלו באזור רפיח ופיינברג נהרג בחילופי יריות עם בדואים מקומיים וחיילים עות'מאנים. עצמותיו של פיינברג נמצאו כעבור 50 שנה בזכות עץ דקל שצמח על קברו. מקור העץ, כנראה, בפרי תמר שהיה בכליו של פיינברג.	עריכה | תבנית | שיחה
73	צמח החובזה (חלמית) צמח החובזה (חלמית) עשה היסטוריה, כאשר במצור הערבי על ירושלים במהלך מלחמת העצמאות ב-1948, לא היה ליהודים בעיר מה לאכול, והם ניזונו מקציצות חובזה. רבים סוברים שמה ששימש למאכל הוא הפרות הקטנים של הצמח, אך את הקציצות עשו דווקא מהעלים הגדולים, שנקצצו דק ועורבבו עם מעט שמן ומלח. העשירים הוסיפו לתערובת גם ביצה.	עריכה | תבנית | שיחה
74	ענף עץ אורן עץ האורן "מתושלח", נקרא על שמו של מתושלח מהתורה, שלפי התורה הוא היה האדם שחי הכי הרבה זמן – 969 שנים. העץ "מתושלח", הוא העץ העתיק ביותר בעולם, והוא הונבט בסמוך לשנה בה נולד מתושלח לפי המקרא.	עריכה | תבנית | שיחה
75	בשנת 1946, בתקופת המאבק נגד הבריטים, ימי השבת השחורה והעוצר על תל אביב, הופיעה שושנה דמארי בתיאטרון לי לה לו בשירו של נתן אלתרמן "כלניות", שיר שהפך ללהיט ביישוב. באותה התקופה כינו אנשי היישוב את חיילי דיביזיית הצנחנים הבריטית בשם "כלניות", בשל הצבע האדום של כומתותיהם. הבריטים חשדו כי השיר מכוון נגדם, ובאחד הערבים אף סגרו את התיאטרון.	עריכה | תבנית | שיחה
76	בשר בקר צלוי על מנגל יערות ארץ ישראל הטבעיים נכרתו ברובם על ידי העות'מאנים במלחמת העולם הראשונה, כדי להזין את רכבות הקיטור. לצורך זה נהגו לייצר מהעץ הכרות פחם עץ. פחם אבן, שהניע רכבות בחלקים אחרים של העולם, קשה להשגה בארץ ישראל. אולם, לא רק בארץ ישראל היה חוסר במכרות פחם: חומר הדלק של רכבות הקיטור, במערב הפרוע, היה קורות עץ. קורות עץ הן זולות יותר מפחם עץ, אך הן מפיקות אש בטמפרטורה נמוכה יותר. תעשיית פחמי העץ הייתה נפוצה בארץ בעבר והעניקה ליישוב אום אל-פחם את שמו. שרידים של פחם עץ נתגלו, למשל, בתעשיית הארגמן הקדומה של עכו. אולם, כיום, פחם עץ משמש כמעט רק למנגל.	עריכה | תבנית | שיחה
77	שיח קוכיה הודית בנגב הצפוני מקובל לחשוב שפלישת חיל המשלוח המצרי לארץ ישראל במלחמת העצמאות נהדפה, ושהמצרים לא הצליחו להשתקע בארץ. אולם אין הדבר מדויק. ארגזי התחמושת של חיילים אלו רופדו בגבעולים המסועפים והרכים של שיח הקוכיה ההודית (בתמונה), שהיה נריד מאוד אז בארץ. זרעיו פרצו והתפזרו מארגזי התחמושת, והצמח הפך בישראל למין פולש נפוץ ומשגשג מאוד.	עריכה | תבנית | שיחה
78	פרופ' אבינועם דנין השורה "וריח המלוח על המים" מהשיר "חורשת האקליפטוס" עוררה ביקורת בוטנית, בטיעון כי לצמח זה אין ריח. נעמי שמר, מחברת הלהיט, טענה, שכאשר שיחי המלוח נרטבים, הם כן מעלים ריח. נוסף על כך, לדברי פרופסור אבינעם דנין (בתמונה), שהיה מומחה לצמחיית ארץ ישראל, לצמח המלוח יש ריח מובחן, כאשר מועכים את עליו או את גבעוליו.	עריכה | תבנית | שיחה
79	הצבר המצוי נחשב כסמלו של היהודי הציוני הישראלי, ועל כן מכונים היהודים ילידי הארץ, צברים. כמו הצבר, גם הישראלי נאחז בעקשות ולמרות כל הקשיים, באדמת הטרשים הקשה, היבשה, החמה והמדברית של ארץ ישראל, וכמו פירות הצבר, גם הישראלי מחוספס וקוצני מבחוץ, אך רך ומתוק מבפנים. גם משוכות הצבר מזוהות זה מכבר עם הנוף הארצישראלי המדברי: כבר בשירו של שאול טשרניחובסקי, "הוי, ארצי! מולדתי!", מתוארת "גדר קו צבר רשע" כחלק מהנוף הישראלי, ואחד מגדודי חטיבת גבעתי החדשה, חטיבה שיועדה לפעול בפיקוד הדרום המדברי, הוא גדוד צבר. חרף הדברים הללו, מפתיע לדעת כי הצבר בכלל במקורו מקסיקני, והוא "עלה לארץ" רק לפני כמה מאות שנים.	עריכה | תבנית | שיחה
80	יצירתו של האנט "השעיר המשתלח לעזאזל" הצייר האנגלי המפורסם ויליאם הולמן האנט דבק בסגנון ציור ריאליסטי, הדוגל בהצגת החיים כפי שהם. דוגמה לכך היא סיפור הציור "השעיר המשתלח לעזאזל". האנט ביקש להציג את השעיר לעזאזל, על פי ספר ויקרא ומסכת יומא, ולשם כך החליט להשתמש בעז אמיתית כמודל לציורו ולציירה על רקע הנוף המתאים לתיאור התנ"כי. לשם כך לקח עז אל הר סדום והציבה על רקע הרי אדום. כדי להשלים את הריאליזם הביא האנט את העז למצב של התייבשות תחת השמש הקופחת בטרם החל לציירה. הדבר עלה בחייה של העז בטרם הושלם הציור, אך האנט לא אמר נואש, חזר לירושלים וקנה עז נוספת. תהליך זה חזר על עצמו פעמיים נוספות בטרם הצליח האנט להשלים את ציורו.	עריכה | תבנית | שיחה
81	-	הוספה
82	-	הוספה
83	-	הוספה
84	-	הוספה
85	-	הוספה
86	-	הוספה
87	-	הוספה
88	-	הוספה
89	-	הוספה
90	-	הוספה
91	-	הוספה
92	-	הוספה
93	-	הוספה
94	-	הוספה
95	-	הוספה
96	-	הוספה
97	-	הוספה
98	-	הוספה
99	-	הוספה
100	-	הוספה

בחזרה לפורטל