פורטל:קולנוע/הידעת?/קטעי הידעת?

לקט קטעי "הידעת?"

1	נתן אקסלרוד בשנת 1927 החליטו נתן אקסלרוד וירושלים סגל לצלם את הסרט העלילתי העברי הראשון. עלילת הסרט, "החלוץ", תיארה את חייו של חלוץ רעב ללחם הפוגש בת איכר יפהפייה ומגשים את חלומותיו. סגל מימן את הפקה, אקסלרוד צילם, והבמאי היה אלכסנדר פן. סגל ביקר באתר הצילומים ברחובות וגילה כי בת האיכר שאמורה הייתה לרכוב על סוסה אצילית, מצולמת על סוסת עבודה בהריון מתקדם. חוסר המקצועיות הרתיח אותו והוא הפסיק את הצילומים. כך זכה הסרט עודד הנודד, שצילם אקסלרוד בשנת 1932 לתואר "הסרט העברי הראשון". מן הסרט "החלוץ" נותר קטע בן 25 דקות, שעלה באש בדליקה שהייתה במשרדו של סגל ב-1965.	עריכה | תבנית | שיחה
2	קולנוע עדן בנווה צדק הוא בית הקולנוע הקבוע הראשון בארץ ישראל. הוא נפתח בשנת 1914 כראינוע ופעל עד 1974. זמן קצר לאחר פתיחתו פרצה מלחמת העולם הראשונה, והשלטונות העות'מאנים החרימו את מקרנת הסרטים, מפני שחשדו שהיא משמשת כמשדר אלחוטי שמעביר מידע לצבא הבריטי. פעילותו חודשה רק לאחר שהבריטים כבשו את תל אביב.	עריכה | תבנית | שיחה
3	סידני פואטייה (משמאל) עם הארי בלפונטה וצ'רלטון הסטון סידני פואטייה היה השחקן האפרו-אמריקני הראשון שזכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר, כאשר קיבל את הפרס ב-1963 על משחקו בתפקיד הראשי בסרט "חמש נזירות וגבר אחד". 39 שנים מאוחר יותר, ב-2002, קיבל פואטייה אוסקר נוסף, הפעם על מפעל חיים, והיה זה בטקס בו זכה השחקן האפרו-אמריקני השני בפרס, דנזל וושינגטון, וכן האישה האפרו-אמריקנית הראשונה, האלי ברי.	עריכה | תבנית | שיחה
4	אלפרד היצ'קוק את הסרט "האיש שידע יותר מדי" ביים אלפרד היצ'קוק פעמיים. לראשונה באנגליה ב-1934 ובשנית בהוליווד ב-1956. בגרסה האנגלית השתתף השחקן הגרמני-יהודי פיטר לורה, המוכר יותר בזכות תפקידו ביצירת המופת M של פריץ לאנג מ-1931, אשר ברח שנה קודם לכן מגרמניה עם עליית הנאציזם. בגרסה ההוליוודית, הנוצצת יותר, השתתפו ג'יימס סטיוארט ודוריס דיי, שגם ביצעה לראשונה את להיטה המפורסם "קה סרה סרה" (מה שיהיה יהיה).	עריכה | תבנית | שיחה
5	סצנת הסיום ב-27 בנובמבר 2007 פורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" מודעת אבל פיקטיבית שנשאה את שמו של "אברהם אזולאי", גיבור סרטו של אפרים קישון "השוטר אזולאי". ברשימת ה"אבלים" הופיעו שמותיהם של שבעה שוטרים מנהריה, שכונו בשם "השוטרים הנוקמים", ונחשדו בניסיון לפגוע בעבריין בעיר. בכך הופר צו איסור פרסום שהטיל בית המשפט על שמות החשודים.	עריכה | תבנית | שיחה
6	ניקולס קייג' שמו המקורי של שחקן הקולנוע ניקולס קייג' הוא ניקולס קים קופולה, והוא אחיינו של במאי הקולנוע המפורסם פרנסיס פורד קופולה. קייג' החליט בשלב מוקדם בקריירה שלו, לשנות את שם משפחתו על מנת לפלס את דרכו בעסקי הקולנוע בכוחות עצמו ומבלי להסתמך על המוניטין המשפחתי.	עריכה | תבנית | שיחה
7	פירס ברוסנן גילם את דמותו של ג'יימס בונד בכמה סרטים נעימת הנושא של סרטי ג'יימס בונד חוברה על ידי המלחין מונטי נורמן, על אף שרבים מייחסים את חיבורה למלחין ג'ון בארי. בארי נשכר על ידי מפיקי הסרט כדי לעבד ולתזמר מחדש כמה מן הקטעים בהפסקול של ד"ר נו, לאחר שלא היו מרוצים מעבודתו של נורמן. כאשר העיתון לוס אנג'לס טיימס פרסם במאמר כי בארי הוא המחבר, תבע נורמן את העיתון על סך 30,000 ליש"ט וזכה.	עריכה | תבנית | שיחה
8	בסרט מרד הנעורים, קיימת ביקורת, המוסווית בין השורות באופן המתחייב בסרטים משנות החמישים: ביחס לנער ההומו. גיבור הסרט הוא ג'ים (השחקן ג'יימס דין). בסרט מתואר נער עדין המאוהב בו, ודחוי חברתית, בין השאר בגלל אותה התנהגות ספק עדינה – ספק נשית. נער זה מוכן לתת כה הרבה על מנת להתקבל על ידי החברה ולקבל מעט חיבה, ולשווא. הוא מנודה חברתית על ידי הכלל, הולך אחרי ג'ים גיבור הסרט, גם כאשר ג'ים נותר לבדו, ובסופו של הסרט נורה למוות. כך, מבלי שהמילה "הומוסקסואליות" תאמר בסרט, קיימת כאן גם אמירה חברתית שהקדימה את זמנה ב־30 שנה, תוך ביקורת על החברה הלא סובלנית, הדוחה אדם בגלל שונותו ובגלל אי הבהירות המגדרית שהוא מקרין.	עריכה | תבנית | שיחה
9	שמי הוא בונד, ג'יימס בונד דמותו של הסוכן החשאי ג'יימס בונד, "נולדה" בראשו של הסופר איאן פלמינג כשהחל לכתוב את ספרו הראשון "קזינו רויאל" ב-1952. לאחר מלחמת העולם השנייה עבר פלמינג להתגורר בג'מייקה, ועסק גם בצפרות. כך התוודע לספר עופות האיים הקריביים, שנכתב על ידי אורניתולוג (חוקר עופות) אמריקאי בשם ג'יימס בונד. איאן פלמינג החליט לקרוא לגיבור ספרו על פי שמו, וכך כתב לאשתו של בונד האמיתי: "שם זה – קצר, לא רומנטי, אנגלו-סקסי, ויחד עם זאת גברי – הוא בדיוק השם שהיה נחוץ לי". לג'יימס בונד האמיתי (1900–1989) לא היה כל קשר לעולם הריגול. הוא נולד והתגורר רוב שנותיו בפילדלפיה, וזכה במדליות ממוסדות אקדמאיים שונים, כהוקרה על עבודתו בחקר העופות. בתחילת הסרט ה-20 בסדרת ג'יימס בונד, "למות ביום אחר", נראה השחקן פירס ברוסנן – המגלם את דמותו של הסוכן ג'יימס בונד – מעיין בספר "עופות האיים הקריביים".	עריכה | תבנית | שיחה
10	לעיתים, קולנוענים חותמים על יצירותיהם בשמות עט. כך למשל, מספר במאים והראשון שבהם דון סיגל, שסירבו לקבל קרדיט על סרטיהם, נהגו להעביר אותו לדמות הבדיונית אלן סמית'י. במקרה אחר, התסריטאי רוברט טאון לא היה מרוצה מעבודתו בהפקת "גרייסטוק", ונתן את ההכרה עליה לכלבו שאף היה מועמד לפרס האוסקר. צ'ארלי קאופמן הגדיל לעשות וחלק את ההכרה על תסריטו לסרט אדפטיישן עם אחת הדמויות שיצר, אח תאום בדיוני בשם דונלד. אותו דונלד קאופמן זכה במספר פרסים, ביניהם פרס גלובוס הזהב.	עריכה | תבנית | שיחה
11	מל ברוקס ב־1967 יצא סרטו הסאטירי של מל ברוקס "המפיקים", המספר את סיפורם של שני מפיקים מברודוויי אשר לצורכי מס מעלים מחזמר בו מככבים נאצים מרקדים כדי שזה יגרום להם להפסדים; בניגוד לתוכניותיהם המחזמר הצליח. סרטו של ברוקס נחל הצלחה רבה והפך עם השנים לסרט פולחן. ברבות השנים הסרט עובד למחזמר אשר גרף תריסר פרסי טוני והוצג אף בישראל בכיכובו של שלמה בראבא. ב־2005 השלימה יצירתו המקורית של ברוקס מעגל והמחזה המצליח הופק מחדש לסרט בצורה המדויקת של המחזמר.	עריכה | תבנית | שיחה
12	אלפרד היצ'קוק בקדימון הסרט "הציפורים". הבמאי אלפרד היצ'קוק הופיע בהופעת אורח למשך כמה שניות (״הופעת קמע״) בכ-40 מתוך 52 סרטיו. אולם כאשר צילם בשנת 1944 את הסרט "סירת הצלה" המתרחש כולו בסירה בלב ים, לא יכול היה היצ׳קוק לגלם שום דמות שצצה בסרט רק לרגע. בריאיון שהעניק לפרנסואה טריפו הוא סיפר ששקל להופיע בתור גופה צפה מהאונייה שנטרפה. בסופו של דבר הוא פתר את בעיית הופעת הקמע באמצעות עיתון שקורא אחד הגיבורים, בו מופיעות תמונתיו של היצ'קוק. התמונות הופיעו בפרסומת פיקטיבית לדיאטה – אחת, כביכול, לפני הדיאטה, והשנייה אחריה.	עריכה | תבנית | שיחה
13	מטילי זהב שוד מאגרי זהב הצית מאז ומתמיד את דמיונם של תסריטאי ובמאי קולנוע. בסרט "גולדפינגר", בכיכובו של שון קונרי, הנחשב לסרט הקולנוע שקיבע את שגעון סדרת סרטי ג'יימס בונד, מנסה הנבל התורן לפוצץ פצצה מלוכלכת במטמון הזהב הגדול ביותר של הממשל הפדרלי של ארצות הברית בפורט נוקס, ולהפוך אותו לרדיואקטיבי כדי שערך הזהב ברשותו ירקיע שחקים. בסרט "מת לחיות 3", בכיכובו של ברוס ויליס, שודדת חבורת הנוכלים את מאגר הזהב הגדול בעולם, הנמצא בבנק המרכזי של ארצות הברית במנהטן שבעיר ניו יורק, בעזרת פעולות הסחה. במציאות, רוב הזהב בכספות הבנק המרכזי של ארצות הברית מופקד בידי בנקים מרכזיים זרים ומוסדות פיננסיים אחרים.	עריכה | תבנית | שיחה
14	קתרין ביגלו, האישה היחידה שזכתה בפרס אוסק לבמאי הטוב ביותר ברוב הקטגוריות הבולטות של פרס אוסקר קיימים שני פרסים, המחולקים לפי מגדר – לגברים ולנשים; כך הוא הדבר בפרסים לשחקן ולשחקנית הטובים ביותר, וכן גם עבור שחקן המשנה ושחקנית המשנה. עם זאת, בקטגוריה היחידה הנוספת שמוקדשת למבצע ולאו דווקא ליצירה – פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר – אין הפרדה שכזו. בפרס זכתה אישה פעם אחת בלבד – קתרין ביגלו, ורק 3 נוספות היו מועמדות לו: לינה ורטמילר, ג'יין קמפיון וסופיה קופולה. כך גם בפרסי קולנוע חשובים רבים אחרים, כגון פרס באפט"א הבריטי: סופיה קופולה הייתה האשה היחידה שזכתה, ובמקרה זה גם היחידה שהייתה מועמדת לזכייה בפרס זה. בפרס גלובוס הזהב זכתה אישה אחת – ברברה סטרייסנד בשנת 1983, ומלבדה גם קופולה וקמפיון היו מועמדות.	עריכה | תבנית | שיחה
15	אנג'לינה ג'ולי, 2005 לעיתים מפיקי קולנוע נאלצים להחליף שחקן או שחקנית בסרטם. כך היה עם "ונדטה", שצילומיו החלו עם ג'יימס פיורפוי כדמות המפתח, אך הושלמו עם הוגו ויבינג, לאחר שהראשון פרש. עם זאת, בסרט זה הדבר עורר קושי מינימלי – דמותו של הגיבור האנרכיסטי עוטה מסכה במשך כל הסרט. מקרה אחר הוא סרטו האחרון של ברנדון לי – "העורב". לי נהרג במהלך הצילומים וכפיל ניצב במקומו לצורך צילום חלק מהסצינות. מקרה מורכב יותר הוא "אדווין א. סלט", סרט הנמצא בשלבי קדם הפקה – בו היה אמור לככב טום קרוז כמרגל מטעם ה-CIA. בטרם החלו הצילומים הלה פרש ובמקומו החליטו המפיקים ללהק את אנג'לינה ג'ולי, ובכך להורות על שינוי מין הדמות הראשית, שכתוב התסריט ואף שינוי שם הסרט.	עריכה | תבנית | שיחה
16	"הר ברוקבק" הוא סרט קולנוע אמריקאי עתיר פרסים, של הבמאי אנג לי משנת 2005. הסרט מתאר מערכת יחסים רומנטית הומוסקסואלית בין שני בוקרים במערב התיכון של ארצות הברית בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20. הביקורת החברתית על נושאו של הסרט הייתה רבה. מספר קבוצות של נוצרים פונדמנטליסטים בארצות הברית הוקיעו את הסרט כסרט לא מוסרי, ומספר בתי קולנוע, כמו במדינת יוטה, סירבו להקרינו בטענת "חוסר מוסר". בנוסף, כתבים שונים ברשת החדשות פוקס העירו כי הסרט מיועד לשרת אג'נדה מסוימת של ארגונים פרו-הומוסקסואליים, והמליצו לצופים לראות במקומו את הסרט בעל האוריינטציה הנוצרית – "האריה, המכשפה וארון הבגדים" (וכן העירו שהסרט הנוצרי ראוי יותר לאוסקר מאשר "הר ברוקבק"). למרות ביקורות אלה, היה זה סרט הקולנוע הראשון המתאר אהבה רומנטית בין זוג גברים, שזכה במספר פרסי אוסקר, וכן בפרס גלובוס הזהב ובפרס באפט"א.	עריכה | תבנית | שיחה
17	אחד ממגוון הגרוטסקים שחצובים על הקתדרלה הלאומית של וושינגטון הוא בצורת ראשו של דארת' ויידר, דמות בדיונית מסרטי מלחמת הכוכבים של ג'ורג' לוקאס.	עריכה | תבנית | שיחה
18	שמלתה המתנופפת של מרילין מונרו שדרת לקסינגטון מהווה רקע לסצנה המפורסמת של מרילין מונרו בסרטה "חטא על סף ביתך" משנת 1955, בה היא עומדת מעל פתח אוורור של הרכבת התחתית בניו יורק, והרוח מהרכבת החולפת מעיפה מעלה את שמלתה. הסצנה המקורית צולמה ב-15 בספטמבר 1954, במפגש השדרה עם רחוב 52, אולם לא ניתן היה להשתמש בה בסרט בשל רעשי הדיבור של אלפי הצופים שעמדו סביב, ובהם גם בעלה דאז של מרילין מונרו, שחקן הבייסבול ג'ו דימאג'יו, שנוכחותו הפריעה למונרו. בסופו של דבר נעשה שימוש בסצנה שצולמה באולפן קולנוע‏‏.	עריכה | תבנית | שיחה
19	ז'ורז' מלייס, ראשון במאי הראינוע הפנטסטי נושאי דת ואמונה, כמו גם קונפליקטים בין טוב ורע, הם נראטיב שיח שגור בקולנוע. עם זאת, סרט הקולנוע הראשון בו הופיע אלוהים יצא רק בשנת 1950, יותר ממחצית המאה מאז המצאת הקולנוע. לעומתו, השטן כיכב כבר בסרטים האילמים הראשונים, עוד בשלהי המאה ה-19. הראשון לגלם את דמותו היה חלוץ הקולנוע הפנטסטי ז'ורז' מלייס (בתמונה), אשר עוד ב-1896, הופיע בעצמו בדמות השד מפיסטו, בסרט הקצר, "בית השטן" בן שלוש הדקות, אשר נחשב לראשון סרטי האימה.	עריכה | תבנית | שיחה
20	שון פנינג, מפתח השירות "נפסטר", הופיע בהופעת אורח, בתפקיד עצמו, בסרט "הג'וב האיטלקי" (2003). בסרט, סת' גרין האשים את פנינג בגנבת נפסטר ממנו בזמן שהוא ישן. באנגלית המילה "nap" משמעותה "שינה". בסרט נעשה משחק מילים, ונאמר שמקור המילה Napster הוא במילה "nap".	עריכה | תבנית | שיחה
21	אלפרד היצ'קוק כאשר עסק בצילום סרט הקולנוע "מזימות בינלאומיות" ב-1959 ביקש הבמאי אלפרד היצ'קוק לצלם במטה האומות המאוחדות אשר בניו יורק, אך האו"ם סירב לבקשתו. במקום זאת החליט היצ'קוק לצלם את כוכב הסרט קרי גרנט בעזרת מצלמה נסתרת על מדרגות הבניין. כדי להשלים את התפאורה עבור סצנה המתרחשת בתוך הבניין, צילם הבמאי בחשאי את לובי הכניסה בעודו מתחזה לתייר. ב-2005 אישר האו"ם לסידני פולאק, לצלם בבניין את סרטו "מזימות זרות" בכיכובה של ניקול קידמן ששיחקה בסרט מתורגמנית הנקלעת למזימת רצח.	עריכה | תבנית | שיחה
22	שחקנית הקולנוע אליזבט טיילור, שנפטרה בשנת 2011, ביקשה בצוואתה כי הלווייתה תחל ב"איחור אופנתי" של כ-15 דקות – לאחר שכל האורחים יגיעו אל בית הקברות.	עריכה | תבנית | שיחה
23	מטוס הקאסה 2111 מפציץ ההיינקל He 111 הגרמני היה אחד המטוסים המזוהים ויזואלית עם הקרב על בריטניה בשל צורתו הייחודית – חרטום המפציץ עוצב כחממה והיה בצורת קליע שקוף. בשנת 1943 קיבלה ספרד רישיון לייצר את המטוס, והמשיכה בייצורו תחת השם "CASA 2111" עד לאמצע שנות ה-70. המטוס הספרדי היה זהה מבחינה חיצונית למפציץ הנאצי, אך השתמש במנוע רולס-רויס מרלין בריטי. בשנת 1969 צולם בבריטניה הסרט "הקרב על בריטניה". יוצרי הסרט ניסו לאתר את כל מטוסי מלחמת העולם השנייה שנותרו שמישים, לצורך צילומי הסרט, והרכיבו מחדש "לופטוואפה" בן כמאה מטוסים. מסתבר שממטוס ההיינקל He 111 קשה היה לאתר מטוס שמיש לצורך צילומי הסרט. בסופו של דבר השתמשו מפיקי הסרט במפציץ הספרדי, הנושא מנוע בריטי, על מנת לדמות את מטוס ההיינקל.	עריכה | תבנית | שיחה
24	מטוס הקאסה 2111 שמו של היישוב סִינֶמַה (Cinema), השוכן בפרובינציה קולומביה הבריטית שבמערב קנדה, מעיד על חלומו של המייסד להקים במקום תעשיית קולנוע קנדית. לויד צ'מפליין, שייסד את היישוב בשנת 1915, העניק לו את השם סינמה בשנת 1924, לאחר שחזר מביקור ארוך בהוליווד. הוא ניסה להקים את "הוליווד הקנדית" בקולומביה הבריטית, חיבר תסריטים לסרטים אפשריים וגייס עובדים אותם רצה לשלב בתעשיית הקולנוע העתידית. הניסיון כשל, ותעשיית הקולנוע של סינמה לא הפיקה ולו סרט אחד.	עריכה | תבנית | שיחה
25	צילום והקלטת האריה "ג'קי", בשנת 1928, עבור גרסה של הלוגו "ליו האריה", של חברת MGM בדרך כלל, כאשר מצולמים אריות בסרטי טבע, הם מצולמים מרחוק, בעזרת עדשה טלסקופית. לא כך היה הדבר, כאשר צולם ליו האריה עבור הלוגו של חברת סרטי הקולנוע MGM. בצילום לוגו זה, נצמד צוות ההפקה אל אריה מאולף, למרות הסכנה שבדבר. זאת ועוד, ללוגו הזה צולמו גרסאות רבות, עם אריות שונים, שצוות ההפקה נאלץ להיצמד אליהם שוב ושוב. הגרסה המקורית של הלוגו צולמה עם אריה, ששמו הפרטי היה "סלאטס", בשנת 1916. סלאסט לא נדרש לשאוג, כי בתקופת זו צולמו סרטים אילמים. בשנת 1928 צולמו והוקלטו האריות ג'קי וטלי, שבצילומיהם השתמשו לסירוגין. בשנות ה-30 צולמו קופי וטנר ובשנות ה-50 ג'ורג' וליו. למעשה, ליו, ששמו הפרטי הפך לכינוי של הלוגו, היה האריה האחרון שצולם עבורו. אולם הוא לא היה האריה האחרון שקולו הוקלט עבורו. בשנת 1983 הוחלף קול השאגה שבלוגו, לקולו של אריה שמיני, ששמו הפרטי אינו ידוע.	עריכה | תבנית | שיחה
26	מוני מושונוב וליאור אשכנזי בסרט מתנה משמיים, שבו הם מדברים גאורגית יהודית. בסרט הקולנוע "המרדף אחר אוקטובר האדום" הדמויות מדברות אנגלית ורוסית לסירוגין, אולם השחקנים מדברים רק באנגלית. מהצופים נדרש לדמיין שחלק מהאנגלית שהם שומעים היא רוסית. בניגוד לזה, בסרט "אירופה אירופה", שבו הדמויות מדברות לסירוגין בגרמנית, פולנית ורוסית, הקהל אכן שומע שפות אלו. זאת למרות שליהוק שחקנים רב לשוניים הצליח רק באופן חלקי. מדובבים הוקלטו על קטעי הסרט, שהשחקנים לא ביטאו היטב. ישנם סרטים, כמו "אהבה גנובה", "מתנה משמיים", "חתונה מאוחרת" או "ארץ חדשה", שהשחקנים מדברים בהם בשפות מגוונות לאחר שלמדו אותן לצורך ההפקה. אולם, ריאליזם בקולנוע לא חייב להיווצר דווקא באמצעים ריאליים. בסרט האמריקני הגרוטסקי בוראט: רוצה לומד תרבות אמריקה בשביל נהדרת קזחסטן, הדמויות חדלות מדי פעם מלדבר אנגלית ומדברות ביניהן קזחית, אלא שאף אחד מהשחקנים אינו מדבר קזחית באמת. סשה ברון-כהן מדבר עברית כאילו היא קזחית, והאחרים עונים לו בארמנית וברומנית, כאילו הם מדברים קזחית.	עריכה | תבנית | שיחה
27	ברוס וברנדון לי שחקן הקולנוע ואמן הלחימה ברוס לי מת בגיל צעיר, כתוצאה ממפרצת במוחו, בזמן צילומי הסרט "משחק המוות". הסרט הושלם בעזרת כפיל. גם בנו של ברוס לי, ברנדון לי, היה שחקן קולנוע ואמן לחימה, שמת בזמן צילום סרט קולנוע; הסרט "העורב", המבוסס על קומיקס בשם זה. בסרט "העורב" ישנה סצנה בה דמותו של ברנדון נורית מאקדח מטווח קרוב. במהלך צילומי הסצנה נהרג ברנדון לי כתוצאה מירי האקדח, שהכיל כדורים שהוצא מהם אבק השרפה על ידי צוות הפעלולים של הסרט. הסרט שהיה לקראת שלבי הסיום הושלם כשדמותו של לי הוחלפה על ידי כפיל ואפקטים חזותיים. ברנדון לי מת ב-31 במרץ 1993 בגיל 28, 17 ימים לפני חתונתו המתוכננת עם חברתו אלייזה. הסרט יצא לאור ב-1994 והוקדש ללי וחברתו אלייזה. הסרט זכה לביקורות טובות מאוד ואף זכה בארבעה פרסי סאטורן.	עריכה | תבנית | שיחה
28	וולט דיסני "ספינת הקיטור וילי" הוא סרט אנימציה קצר משנת 1928, בבימוים של וולט דיסני ואב אייוורקס. סרט זה, שנודע כסרט שהציג לציבור את דמותו של מיקי מאוס ושל חברתו מיני, נודע כאחד הסרטים המצוירים הראשונים עם ערוץ שמע מסונכרן, והסרט המצויר הראשון ששילב פסקול מלא. בתחילת ההפקה היו האנימטורים בספק כי סרט מצויר עם פסקול ייראה אמין. על כן, לפני שהופק לסרט פסקול, דיסני ערך הקרנת מבחן מול קהל, כשאת הסרט מלווה נגינה של להקה חיה. אב אייוורקס פרש סדין מאחורי מסך ההקרנה, ומאחורי הסדין ישבו הנגנים, כולל אייוורקס עצמו, בניגון על סירים ומחבתות. לצדם וולט דיסני היה אמון על דיבוב הדיאלוג הדל שבסרט, בעיקר נהמות, קולות צחוק וצווחות. תגובת הקהל הייתה חיובית ביותר, ועודדה את דיסני להשלים את הסרט. בהעלותו זיכרונות מהקרנה זו, אמר אייוורקס כי "ההשפעה שהייתה לסרט על הקהל הקטן שלנו הייתה לא פחות ממחשמלת. הם הגיבו כמעט באופן אינסטינקטיבי לשילוב זה של קול ותנועה". לאחר מכן הצטרף לקהל בצפייה בסרט ואמר כי "לעולם לא התרגשתי כך לפני כן בחיי. שום חוויה שחוויתי לאחר מכן לא השתוותה לכך."	עריכה | תבנית | שיחה
29	איור הגננים, שהם עצמם קלפי משחק, צובעים את שיח הוורדים, מהספר "אליס בארץ הפלאות". בספר "אליס בארץ הפלאות" מתוארים גננים, הצובעים שיח ורדים לבן בצבע אדום, לאחר שנטעו בגינה שיח שונה, מזה שדרשה המלכה. תיאור זה נראה דמיוני ומגוחך. אלא שתפאורני קולנוע עשויים בהחלט לצבוע שיחים ועצים נטועים, כדי להתאימם לתסריט. לדוגמה, תיאורי הקרבות, שפותחים את הסרט רוקד עם זאבים מתרחשים, על פי התסריט, בסתיו, במדינת הדרום של ארצות הברית, טנסי. אבל בגלל בעיות לוגיסטיות, שיחזורי הקרבות צולמו בחורף, במדינת המערב התיכון, דקוטה הדרומית. לכן, כדי להעניק לעלוות היער המקומי את המראה הרצוי, הן נצבעו בכ-40,000 ליטרים של חומר צבע.	עריכה | תבנית | שיחה
30	ביזון את עדר הביזוני הבר, הנראה בסרט הקולנוע רוקד עם זאבים, "שיחק" עדר הביזונים של החווה החקלאית, של הפוליטיקאי ל. רוי האוק. זאת משום שכבר קשה כיום למצוא עדרי ביזוני בר גדולים, ומשום שביזוני בר נוטים לתקוף אנשים, שמתקרבים אליהם, למשל אנשים שמצלמים אותם. בתמונות התקריב של הביזונים, בסרט, "שיחקו" שני ביזונים מבויתים של ממש. אחד מהם שימש בחיי היום יום כקמע של תאגיד בשר ממדינת דקוטה הדרומית. השני היה חיית המחמד של המוזיקאי הקנדי המפורסם, ניל יאנג. אולם אפילו הביזונים המבויתים היו פעלתניים מדי ביחס לביזוני הבר, שתוארו בתסריט. לכן, כדי להציג ביזונים במנוחה, נדרשה עזרתו של אנימטור.	עריכה | תבנית | שיחה
31	ג'ניפר גריי. כוכבת הסרט. אחד מסרטי הנעורים הנצפים אי פעם, "ריקוד מושחת", כמעט ודרש נס, כדי לצאת למסכים. 42 חברות הפקה דחו את התסריט, לפני שחברת "וסטרון וידאו", הסכימה להפיקו. אלא ש"וסטרון וידאו" לא בדיוק הייתה חברת הפקה. היא הייתה חברת הפצת קלטות וידאו של סרטי קולנוע, שניסתה להפוך לחברת הפקה. היא הפיקה סרטים בודדים לפני "ריקוד מושחת" וגם סרטים בודדים אחריו. "וסטרון וידאו" לא ידעה להתנהל, ולמרות הצלחתו הקופתית של סרט זה, 214,000,000‏$, היא פשטה את הרגל. גם התקציב שהוקצב להפקת הסרט, בין חמישה לשישה מיליון דולר, בקושי הספיק להוצאות ההפקה. המוזיקה המקורית, שהולחנה עבור הסרט, לא הייתה מוכנה בזמן, ולכן השחקנים-רקדנים נאלצו לדמיין מוזיקה בעת הצילומים, כשהם רוקדים לצלילי תקתוק מטרונום. ניסיונו הקודם של הבמאי, אמיל ארדולינו, אמנם כלל זכייה בפרס אוסקר על סרט שקשור בריקודים. אלא שזה היה סרט תעודה קצר. "ריקוד מושחת" היה הסרט העלילתי הראשון, וגם הסרט הראשון באורך מלא, שארדולינו ביים. השחקנים הראשיים, ג'ניפר גריי ופטריק סווייזי, ששיחקו בסרט זוג מאוהב, התקשו לעבוד יחדיו בשל מריבה קשה, שרבו, כששיחקו בסרט קודם. בנוסף לכל זה, סווייזי לוהק לסרט, למרות שפציעה בברכו הקשתה עליו מאוד להמשיך בקריירת הריקוד. סווייזי סבל מכאבים עזים בכל רגע בו רקד, ורק כשרון המשחק שלו אפשר לו להסתיר זאת מן המצלמות.	עריכה | תבנית | שיחה
32	אתר הצילומים של "טטואין", בסרט "מלחמת הכוכבים". חלק מעלילת סרט הפולחן, מלחמת הכוכבים, מתרחש בכוכב הלכת הבדיוני והמדברי "טטואין". בסרט, המקום נראה כמדבר מוחלט, בלי שום זכר לצמחייה. האתר בו צולם "טטואין", שֹׁט אל-ג'ריד (בערבית: شط الجريد), שבתוניסיה, נראה מדברי לחלוטין גם בצילומי לוויין. הוא נראה בהם כחלק אינטגרלי מהסהרה, שבו הוא נמצא. אולם פירוש השם "שֹׁט אל-ג'ריד" הוא "אגם הדקלים", וגם במפות, המקום מסומן כאגם. הוא אפילו מסומן כאגם בעל שטח גדול במיוחד. מתברר, שרק בקיץ המקום יבש. בחורף, המקום הוא אגם מלח רדוד ונרחב. המילה "דקלים" נמצאת בשם המקום, כי במרכזו של אגם המלח ישנו נווה מדבר קטן, בו דקלים רבים שלחים שורשים אל מעיינות תת-קרקעיים מתוקים.	עריכה | תבנית | שיחה
33	תמונה מתוך הסרט "קונטקט". הצייר מלמד את החוצן לזמזם את המנגינה. בשל סיבות אידאולוגיות וכלכליות, סרטים אמריקאיים כמעט שלא הופצו בברית המועצות הקומוניסטית, ובכללם "הסנדק" (1972). למרות זאת, נעימת הנושא של "הסנדק", Speak Softly Love, הייתה מוכרת לתושבי ברית המועצות היטב. זאת בזכות "קונטקט" - סרט מדע בדיוני מצויר באורך 10 דקות, שהופק בברית המועצות בשנת 1978 ומאז הוצג פעמים רבות בטלוויזיה הסובייטית. בסרט מוצג צייר מכדור הארץ הפוגש חוצן, שמנסה לתקשר אתו. הצייר נבהל תחילה, אבל בסוף מצליח לתקשר עם החוצן בזכות אותה המנגינה. הזמנים השתנו מאז: ברית המועצות התפרקה וסרטים אמריקאיים מוצגים ברוסיה כמו בכל העולם, ואף על פי שגם "הסנדק" מוכר היום לקהל הרוסי, המנגינה הזאת עדיין מזוהה בקרבו בעיקר עם הסרט המצויר "קונטקט".	עריכה | תבנית | שיחה
34	יורק בקר הספר, יעקב השקרן, המגולל בהומור רב את סיפורם העצוב של יהודי גטו לודז', עובד לשני סרטי קולנוע עטורי פרסים. האחד בגרמניה המזרחית ב-1974 והשני בארצות הברית ב-1999. למעשה, הסופר ותסריטאי, יורק בקר, התכוון מלכתחילה להוציא את היצירה כסרט, ולא כספר. האולפן החל ללהק שחקנים לצורך העניין, אך העבודה על הסרט הופסקה 1966, לאחר שמפלגת האיחוד הסוציאליסטי גינתה את תעשיית הקולנוע כחתרנית ופוגעת בקומוניזם. כמו כן, הבמאי המיועד, פרנק באייר, הוכנס לרשימה השחורה, ומיזמי קולנוע רבים בוטלו בגלל הפגיעה הצפויה בהכנסות, שגרם הצנזור באותה תקופה. רק בעקבות ביטול הפקת הסרט, החליט בקר להפוך את התסריט לספר. וזה יצא לאור ב-1969, הצליח, ופתח את הדלת לאישור הפקת הסרט בגרמניה המזרחית.	עריכה | תבנית | שיחה
35	אדוארד רושמן תיק אודסה הוא ספר מתח מאת פרדריק פורסיית', שפורסם לראשונה בשנת 1972, ומספר על הרפתקאותיו של עיתונאי גרמני צעיר, המנסה לאתר פושע נאצי, ממחוללי השואה. בתחקיר לכתיבת הספר השתתף צייד הנאצים שמעון ויזנטל. בשנת 1974 עובד הספר לסרט קולנוע מצליח בבימויו של רונלד נים, ובכיכובם של ג'ון ווייט, מקסימיליאן של ושמואל רודנסקי. הסרט תרם לחשיפת הפושע הנאצי אדוארד רושמן, שהתחבא בזהות בדויה, בבואנוס איירס. שכניו זיהו אותו על המסך, ונגשו למשטרה המקומית, וזו נגשה לשגרירות מערב גרמניה, כדי שתוציא בקשת הסגרה.	עריכה | תבנית | שיחה
36	פוסטר הסרט משנת 1943 "במבי" הוא סרט אנימציה של אולפני וולט דיסני משנת 1942, שמבוסס על הספר "במבי: חיים ביער" מאת פליקס זאלטן משנת 1923. הדמות המרכזית בסרט היא עופר איילים בשם במבי. וולט דיסני, מנהל האולפנים, שאף להשיג מידה גבוהה של דיוק וריאליזם בסרט. לפיכך, הובאו לאולפנים שני עופרים משמורה במיין, כדי שהאנימטורים של האולפן יוכלו להתרשם באופן בלתי אמצעי מצורת התנועה של חיות אלו. אזור מוצאם של עופרים אלו, במזרח ארצות הברית, הוא גם הסיבה לכך שבמבי אויר כאייל פרדי לבן זנב ולא כאייל הכרמל, כמו בספרו של זאלטן. מעבר לכך, הוקם באולפנים מעין גן חיות קטן, כדי שהאנימטורים יוכלו ללמוד מקרוב על ארנבים, ברווזים, ינשופים ובואשים.	עריכה | תבנית | שיחה
37	שתי מעטפות מחברת נטפליקס, שבתוכה DVD (שעליו מצויר כדור סל) במשך מספר שנים, בתחילת המאה ה-21, ה-DVD היה האמצעי הפופולרי להפצת סרטי קולנוע. ומכיוון שתקליטור מסוג זה יכול להכיל מידע רב, הצרכנים קיבלו שירות, שלא ניתן לפני ואחרי תקופה זו. הם יכלו לבחור בין שלל אפשרויות תרגום לשפות זרות בדיבוב ובכתוביות, כמו גם בכתוביות הנגשה לכבדי שמיעה. הם יכלו גם לצפות בקטעי הסרט, שצולמו, אך ירדו בעריכה, בתיעוד תקלות מצחיקות, שאירעו במהלך הצילומים, בראיונות עם יוצרי הסרט, בפרסומות שהופצו כדי למשוך קהל לסרט ובסרט תיעודי על אודות הכנת הסרט, שנקרא "מאחורי הקלעים". לחברת נטפליקס, שהחלה את דרכה כחברה להפצת סרטים ב-DVD, במעטפות דואר (בתמונה), בארצות הברית, כן היה אז אתר אינטרנט, אך מספר הסרטים לצפייה ישירה בו היה זעום. הוא שימש בעיקר להזמנת מעטפות עם DVD, ולדיונים בין הלקוחות על חוויותיהם מהסרטים.	עריכה | תבנית | שיחה
38	סכמת מקרנת ראינוע. a, b - גלגלי שיניים המושכים את הפילם בקצב קבוע. c - גלגל שיניים שעוצר לרגע כשתמונה שלמה מכסה את אזור הקו המקווקו ומושך את הפילם במהירות גבוהה בשאר הזמן. כאשר c נע קורים הדברים הבאים: לולאת הפילם L מתקצרת, לולאת הפילם M מתארכת, חלקו האטום של גלגל S מסתיר את האור מהעדשה ומסך הקולנוע מוחשך לרגע קצרצר בלא שהצופים שמים לב לדבר. בעת הקרנת סרט קולנוע מפילם, מנגנון מקרן הקולנוע מעביר את הפילם, תמונה אחר תמונה, כך שכל תמונה בתורה עוצרת לזמן קצר וקצוב, ברווח שבין העדשה לבין מקור אור חזק. האור העובר דרך הפילם נשלח דרך ובאמצעות העדשה אל המסך. במהלך שנייה אחת מציג המקרן 24 תמונות על המסך. בזמן הקצרצר בו מתחלפת תמונה אחת באחרת, המסך מוחשך. זמן החלפת תמונה אחת ברעותה קצר פי שלושה מזמן תצוגת כל תמונה. צופי הקולנוע יושבים שליש מזמן ההקרנה מול מסך חשוך.	עריכה | תבנית | שיחה
39	צילום אש בנוע מטוס מתוך סרט קולנוע אחר "נמל תעופה" הוא סרט אסונות אמריקאי בדיוני, שובר קופות, משנת 1970, המבוסס על רומן רב-מכר בדיוני בשם זה, מאת ארתור היילי. עלילת הסרט מתרחשת בנמל התעופה בדיוני, על שם אברהם לינקולן, שכביכול נמצא ליד שיקגו, ובמטוס בואינג 707 של תאגיד בדיוני בשם TGA ‏ (Trans Global Airlines), מספרת סיפורים אישיים בדיוניים של נוסעים במטוס, העומד להתרסק. בסרט, המטוס ניצל מהתרסקות. אולם במציאות, המטוס שבו צולם הסרט, באמת התרסק. הוא התרסק באזור סאו פאולו, ב-1989, וגרם למותם של 25 איש.	עריכה | תבנית | שיחה
40	הארפו (מימין), גראוצ'ו (יושב) וצ'יקו מרקס למרות שהארפו מרקס שיחק בעשרים סרטים, קולו לא נשמע באולם הקולנוע מעולם. בשבעה עשר סרטים הוא שיחק לצד אחיו – האחים מרקס, כשלכול אחד מהם הייתה דמות קבועה. הדמות שלו הייתה דמות אילמת. בשני סרטים נוספים, הוא אמנם לא שיחק לצד אחיו, אך בכל זאת שיחק אותה דמות. בסרט שנותר, להארפו דווקא כן היה טקסט, שהוא אמר, אלא שזה היה סרט אילם ולכן רק נראו בו תנועות שפתיו של הארפו.	עריכה | תבנית | שיחה
41	בניין קולנוע ציון בכיכר ציון, ירושלים בינואר 1933 נחתם הסכם "אי חילול שבת", בלחץ אנשי אגודת ישראל, עם הנהלת קולנוע אדיסון ועם שני בתי הקולנוע האחרים בירושלים, קולנוע ציון (בתמונה) וקולנוע עדן. סוכם שהמפר את ההסכם ייקנס בסך 300 לירה ארץ ישראלית, מתוכן 150 ל"י יקבל בית היתומים דיסקין, ו-75 ל"י יקבל כל אחד מבתי הקולנוע האחרים. לאחר ההצלחה הגדולה של בית הקולנוע, החליטה הנהלתו להקדים את מכירת הכרטיסים לשבת עצמה, למרות שהקרנת הסרטים החלה רק במוצאי שבת. בעקבות כך קמה סערה גדולה בציבור העדה החרדית, ובעיקר בהנהגת עמרם בלוי, החלו חרדים לנסות ולמנוע את מכירת הכרטיסים בשבת. באפריל 1933 התלונן בעל קולנוע עדן, במכתב פומבי בעיתון דואר היום, כי קולנוע אדיסון הפר את ההסכם, כשהשכיר את האולם להופעה של להקה ערבית. ולפיכך הוא לא רואה עצמו מחויב להסכם. ב-11 באוגוסט 1933, עשרה ימים לאחר צום תשעה באב, פרסם גם בעלי קולנוע אדיסון הודעה בעיתון, שלפיה הבעלים של קולנוע עדן, המתחרה, "היה המתחיל בהצגות בשבתות ובחגים יהודים ופרץ את הגדר". משכך, לדבריו, אין למתחריו בררה אלא לנקוט צעדים זהים. לאחר מכן התנצל על הצגה שהועלתה בצהרי תשעה באב והסביר זאת בהיעדרם של "מנהלי העסק", ש"לא היו אז בירושלים".	עריכה | תבנית | שיחה
42	הבמאי, וורן הרצוג, בשנת 2009 במהלך הפקת סרט הקולנוע גם גמדים התחילו בקטן (שיצא לאקרנים בשנת 1970), כאשר צילמו את הסצנה, בה משאית נסעה ללא נהג, אחד השחקנים נדרס על ידה, אך קם ללא פגע מיד. במהלך צילומי הבערת ערוגת הפרחים, אותו שחקן העלה את עצמו באש. לכן, הבמאי, ורנר הרצוג (בתמונה), רץ לעברו וכיבה אותו בעזרת חבטות. לאחר שני המקרים הללו, הבמאי הבטיח לשחקן, שאם הוא יצליח לסיים את הצילומים, ולהישאר בחיים, הבמאי יקפוץ לתוך שדה של קקטוסים וייתן לשחקן לצלם אותו. ההבטחה קויימה.	עריכה | תבנית | שיחה
43	רונלד רייגן, 1981 בניגוד לתפישה שגויה נפוצה על ההיסטוריה של הקולנוע, רונלד רייגן מעולם לא שקל ברצינות לגלם את ריק בליין בסרט הקלאסי "קזבלנקה" משנת 1942, שבסופו של דבר גולם על ידי המפרי בוגרט. אמונה זו באה מהודעה מוקדמת לתקשורת שהכריזה על הפקת הסרט ושהשתמשה בשמו כדי ליצור עניין. אבל כשהיא יצאה, האחים וורנר ידעה שרייגן אינו זמין לתפקידים כלשהם בעתיד הנראה לעין מכיוון שהוא לא היה מסוגל עוד לדחות את כניסתו לשירות הצבאי. רשומות האולפן מראות שהמפיק האל ב. ואליס מאז ומתמיד רצה את בוגרט בתפקיד. הערות שוליים	עריכה | תבנית | שיחה
44	ג'ודי גרלנד בסצנה מתוך הסרט בניגוד לתפישה שגויה מקובלת, הסרט "הקוסם מארץ עוץ" משנת 1939 לא היה הסרט הצבעוני הראשון. הוא צולם בשחור ולבן. תהליך הצביעה קינמהקולור היה בשימוש בסרטי קולנוע מרכזיים מאז 1911, וטכניקולור, התהליך שבו השתמשו ב"קוסם מארץ עוץ" היה בשימוש מאז 1917. המיתוס הזה הופץ ככל הנראה עקב שילוב של החידוש של התהליך באותה תקופה, והמעבר מספיה לצבע שהסרט עושה. הערות שוליים	עריכה | תבנית | שיחה
45	תמונה מתוך הסרט, של קלאופטרה (אולגה בקלנובה) שהפכה ל"ברווז אנושי" בעקבות נקמת ה"פריקים". הסרט "פריקס" (1932), שדמויותיו הם "פריקים" המשתתפים במופעי מוזרויות בקרקס, מתייחד בתולדות הקולנוע בשל החלטתו של הבמאי טוד בראונינג להשתמש בסרט באמני קרקס אמיתיים שהופיעו במופעי מוזריות, במקום בשחקנים מאופרים. החלטה זו הובילה לכישלונו בקופות ולביקורות קשות שהושמעו נגדו, שכן צוות השחקנים המעוותים פיזית היה קשה לעיכול בעבור קהלי הקולנוע של התקופה. עם זאת, בשנת 1962 הוצג הסרט בפסטיבל ונציה, על רקע שערוריית התרופה תלידומיד, שנשים הרות נטלו אותה להקלת בחילות בוקר, אך ילדו תינוקות מעוותים ובעלי מומים. אז זכה הסרט לביקורות נלהבות מהמבקרים, והפך מאז לסרט פולחן. כיום הוא נחשב לאחד מסרטי האימה הגדולים בכל הזמנים.	עריכה | תבנית | שיחה
46	בשנת 1930 עבד במאי הקולנוע לואיס מיילסטון על הסרט "במערב אין כל חדש", המבוסס על ספרו של אריך מריה רמרק ואשר מציג את זוועות מלחמת העולם הראשונה מנקודת הראות של חייל גרמני הנהרג בסופו. מפיקי הסרט, למודי מסורת האסקפיזם ההוליוודית, דרשו ממיילסטון לשכתב את התסריט ולהמציא לו "סוף טוב" בנוסח הוליווד, שיתאים לטעם הקהל האמריקאי. מיילסטון, שמצא את הדרישה כאבסורדית, השיב בסרקזם: "יש לי סוף טוב לסרט. ניתן לגרמנים לנצח!". מיילסטון שמר כמובן על סופו המקורי של הספר, והסרט שביים זיכה אותו בפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר ונחשב עד היום לאחד מסרטי המלחמה הטובים של כל הזמנים.	עריכה | תבנית | שיחה
47	סמיילי הסמיילי, או חייכן בעברית, הומצא על ידי הארווי בל ב-1963 לבקשת חברת ביטוח שרצתה לרומם את מצב הרוח של עובדיה לאחר מיזוג עם חברה אחרת. עבור עבודתו קיבל בל 45 דולר בלבד. עקב הצלחתו הרבה של הסמיילי, נעשה בשנות ה-70 ניסיון לרשום עליו פטנט, אך הסמיילי כבר הפך לנחלת הכלל לפני שהפטנט נרשם. מאז הפך הסמיילי למרכיב חשוב ביותר בתרבות האינטרנט והוא משמש פעמים רבות כרגשון להבעת רגשות שמחה. בסרט "פורסט גאמפ" מופיע הסבר חלופי בדיוני ליצירת הסמיילי. גיבור הסרט, פורסט גאמפ, אותו מגלם טום הנקס, מנגב את פניו שהתלכלכו בבוץ בחולצה צהובה שניתנה לו על ידי אדם שרץ לצדו, וכשהוא מחזיר לו את החולצה מופיעה עליה צורת הסמיילי, מה שהעלה את הרעיון להפצת הסמל. סצנה זו רומזת לסיפור מהברית החדשה בו ורוניקה הקדושה מנגבת את פניו של ישו מזיעה ומדם, וכשהיא נוטלת את המטפחת לידיה, היא מגלה כי מופיע עליה דיוקנו.	עריכה | תבנית | שיחה
48	מתוך הסרט "החבל". מאחור: ג'ון דל ופארליי ג'רנגר (הסטודנטים), בחזית: ג'יימס סטיוארט (הפרופסור). החבל (1948) הוא מסרטיו הידועים של אלפרד היצ'קוק. נושאו רצח, וכולו מתרחש בדירה אחת. הסרט נודע כשובר מוסכמות, מאחר שצולם כביכול בשוט (יחידת צילום רצופה) בודד – למעשה, בשל מגבלות טכניות, הוא צולם בכעשרה שוטים – וזאת למרות היותו סרט באורך מלא (80 דקות). כדי לא להפריע לזרימה הטבעית של הסרט, בעת החלפת סרט צילום במצלמה בצילומי "החבל", ננקטו שיטות כגון התמקדות המצלמה בגבה של אחת הדמויות או בחפץ מסוים שמילא את כל שדה הראייה, וחזרה לצילום החדר לאחר החלפת הסרט. בנוסף, על אף שהסרט נעשה בתקופה שבה סרטי הוליווד היו מחויבים לכללי קוד הייז, ששללו עיסוק בהומוסקסואליות, הסרט שזור ברמזים ברורים להומוסקסואליות.	עריכה | תבנית | שיחה
49	בשנת 1965 הייתה ז'אן לואיז קלמן, בת ה-90, ערירית וחסרת יורשים. היא החתימה אדם על חוזה, כך שבתמורה לשכירת חדר בדירתה, ביוקר, הוא יירש אותה אחרי מותה. אלא, שקלמן הפכה לשיאנית גינס באריכות חיים. אותו דייר נפטר לפניה כעבור 30 שנה, ואלמנתו המשיכה לשלם את שכר הדירה במקומו. ב-1989 סיפרה קלמן בסרט הדוקומנטרי "וינסנט ואני" על פגישתה האישית עם וינסנט ואן גוך וב-1995 היא סיפרה בסרט "לאחר 120 עם ז'אן קלמן", על השינויים הטכנולוגיים הרבים, בהם חזתה במהלך 120 שנה. היא נפטרה בגיל 122.	עריכה | תבנית | שיחה
50	במקצה הגמר בריצת 100 מטר באולימפיאדת פריז ב־1924 ניצח האתלט היהודי הבריטי, הרולד אברהמס. במקום השלישי במרוץ זה זכה האתלט הניו זילנדי, ארתור פוריט. המרוץ התקיים ב־7 ביולי בשעה 7 בערב ומאז ועד למותו של אברהמס ב־1978 הקפידו השניים להיפגש לארוחה מדי שנה באותו תאריך ובאותה שעה בה התקיים המרוץ. לימים הונצח מרוץ זה בסרט "מרכבות האש". ארתור פוריט, שבהמשך חייו הוכשר כרופא, שירת כרופא צבאי במלחמת העולם השנייה במערכה בצפון אפריקה ובפלישה לנורמנדי, שימש כרופאם האישי של ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת ושל בתו, אליזבת השנייה ולימים כיהן בתפקיד המושל הכללי ה־11 של ניו זילנד. פוריט היה אחד משני הספורטאים הניו זילנדים היחידים שנשאו את דגל ניו זילנד בשני טקסי פתיחה של המשחקים האולימפיים, באולימפיאדת פריז ובאולימפיאדת אמסטרדם ארבע שנים לאחר מכן.	עריכה | תבנית | שיחה
51	צ׳אפלין אוכל נעל בסרט ״הבהלה לזהב״. הבמאי והשחקן צ'ארלי צ'פלין, מראשוני הזוכים בפרס אוסקר, נהג ליצור סרטים בעזרת תסריט עם הנחיות כלליות בלבד ובעזרת ניסוי וטעייה. הוא צילם כל סצנה מאות פעמים כדי לגלות את הדרך הנכונה לבצע אותה וחלק ניכר מעלילת סרטיו הוא פרי אלתור שלו ושל השחקנים האחרים. הצילומים הרבים של כל סצנה הקשו מאוד על השחקנים. בסרטו "הבהלה לזהב", למשל, שתי דמויות מבשלות ואוכלות נעל. במציאות, הנעל הייתה עשויה מסוכר ומאות החזרות על הסצנה אילצו את השחקנים לאכול נעלי סוכר רבות ולקבל שלשול. עיצוב אחת הסצנות בסרטו "אורות הכרך", ארך 116 ימי צילום. לקראת סיום צילומי סרט זה, צ'פלין החליט להחליף את השחקנית הראשית, וירג'יניה צ'ריל, ולצלם את כל הסרט שנית. אולם, אפילו התקציב שלו לא עמד בצילום הסרט פעמיים כשכל סצנה מצולמת מאות פעמים ולכן שכר את צ'ריל מחדש.	עריכה | תבנית | שיחה
52	קתרין ביגלו בטקס האוסקר ה-82 בשנת 2009 התמודדו קתרין ביגלו וג'יימס קמרון, אשר היו נשואים בשנים 1989–1991, על הפרסים אוסקר, באפט"א וגלובוס הזהב בקטגוריית הבימוי. ביגלו הייתה מועמדת על סרטה "מטען הכאב", וקמרון על סרטו "אווטאר". קמרון זכה בגלובוס הזהב וביגלו היא האישה הראשונה שזכתה בפרס אוסקר ובפרס באפט"א בקטגוריית הבימוי. היא מחזיקה בנוסף בפרס סאטורן על סרטה "ימים משונים", אותו הפיק וכתב קמרון. קמרון עצמו זכה בחמישה פרסי סאטורן עבור עבודת הבימוי הטובה ביותר על הסרטים "שובו של הנוסע השמיני", "מצולות", "שליחות קטלנית 2", "שקרים אמיתיים" ו"אווטאר", ובפרסי אוסקר וגלובוס הזהב על בימוי הסרט "טיטניק".	עריכה | תבנית | שיחה
53	בתעשיית הבידור האמריקאית מחולקים פרסי הצטיינות בתחומי התעשייה השונים: פרס אוסקר לקולנוע, פרס אמי לטלוויזיה, פרס גראמי למוזיקה ופרס טוני לתיאטרון. מעטים זכו בכל ארבעת הפרסים, בהם רוברט לופז שזכה בכל אחד מארבעת הפרסים פעמיים. הגדילו לעשות ריצ'רד רוג'רס ומרווין האמליש שזכו בנוסף לארבעת הפרסים גם בפרס פוליצר לדרמה, ולא הסתפקו בפרסים אלו: רוג'רס זכה בנוסף בפרס מרכז קנדי והאמליש זכה בנוסף בפרס גלובוס הזהב.	עריכה | תבנית | שיחה
54	פאול ארדש הוא מן המתמטיקאים הפוריים שחיו אי-פעם. הוא פרסם מעל 1,500 מאמרים, רובם הגדול עם מחברים-עמיתים. סך הכול ישנם 458 עמיתים כאלו, ובשל מספרם הרב, ארדש הפך בפולקלור המתמטי לנקודת מוקד, שמכונה "גרף המאמרים": מחברים שפרסמו מאמר עם ארדש נחשבים בעלי "מספר ארדש 1". אלו שלא פרסמו מאמר עם ארדש עצמו, אבל פרסמו מאמר עם מתמטיקאי שכן עשה זאת, הם בעלי "מספר ארדש 2" (כאלו יש כ-7,000), וכן הלאה. בדומה לארדש, קווין בייקון הוא נקודת מוקד בעולם הקולנוע. המשחק שש דרגות של קווין בייקון הוא משחק טריוויה, הנשען על ההנחה, כי כל שחקן בהוליווד יכול להיות מקושר דרך תפקידיו הקולנועיים לסרט בהשתתפותו של השחקן קווין בייקון בתוך שישה שלבים. קיים גם "מספר ארדש-בייקון", שהוא סכום מספר ארדש של אדם ומספר בייקון שלו. רוב בעלי מספר ארדש-בייקון הם מתמטיקאים ומדענים, שהשתתפו בסרטים בתפקידי אורח, בהם סטיבן הוקינג, קרל סייגן, בריאן גרין, ג'ון פורבס נאש וריצ'רד פיינמן. אולם קיימים גם שחקנים מקצועיים בעלי מספר זה, בהם נטלי פורטמן ומים ביאליק שהשתתפו במהלך לימודיהן בכתיבת מאמרים מדעיים.	עריכה | תבנית | שיחה
55	אייל פרדי לבן זנב, מהסוג של העופר בסרט "במבי" אפקט במבי הוא ביטוי ליחס שונה לבעלי חיים והתנגדות לפגיעה בהם, כאשר הם נתפסים כ"חמודים"; זאת בשעה שקיימת אדישות רבה יותר לפגיעה בבעלי חיים אחרים. זאת לא על סמך הבנה ריאליסטית של כוחות הטבע, אלא עקב התקשרות רגשית לחיות ילדותיות וחמודות. הביטוי נסמך על עופר איילים חמוד, ממין טקסונומי אייל פרדי לבן זנב, בסרט האנימציה "במבי" (1942).	עריכה | תבנית | שיחה
56	אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה ההתנקשות בצאר היוגוסלבי אלכסנדר הראשון ב-9 באוקטובר 1934 במרסיי, הייתה אחת הראשונות שהוסרטו ושודרו ביומני קולנוע. מן הירי נהרג גם שר החוץ הצרפתי, לואי בארטו. רק ב-1974 נודע כי שר החוץ הצרפתי לא נורה בידי המתנקש, אלא מרובהו של אחד השוטרים הצרפתים, ככל הנראה בשוגג.	עריכה | תבנית | שיחה
57	טרי גיליאם סרט הקולנוע, ברזיל הופק בממלכה המאוחדת על ידי ארנון מילצ'ן, והופץ ברחבי העולם, פרט לארצות הברית, בגרסת הבמאי, טרי גיליאם (בתמונה), בת 142 הדקות. בארצות הברית, החליטו המפיצים, אולפני יוניברסל, שהסרט ארוך מדי ושסופו האפל לא מתאים לקהל האמריקני. לכן הם ערכו אותו מחדש, ל"גרסת האהבה תמיד מנצחת". כתוצאה מזה גיליאם ומילצ'ן פתחו במערכה חסרת תקדים כנגד המפיצים, שתועדה בספרו של ג'אק מת'יוס, "הקרב על ברזיל". לבסוף הקרין גיליאם את הגרסה המקורית, בסתר, למבקרי הקולנוע האמריקנים; הקרנה שהובילה למועמדותו וזכייתו של "ברזיל" בפרס מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס, ולהפצת הסרט רק בגרסתו המקורית.	עריכה | תבנית | שיחה
58	דאמו סוזוקי סרט הקולנוע ה"פולחני" Deadlock דובר אנגלית, ועלילתו מתרחשת בארצות הברית. אולם הוא מתת-סוגה איטלקית, בהפקה גרמנית, והוא צולם בישראל. תת-הסוגה היא מערבון ספגטי, דהיינו מערבון בסגנון שהיה מקובל להפיק בידי איטלקים. ומכיוון שבאיטליה, כמו בגרמניה, אין מדבריות, שדומים לדרום-מערב ארצות הברית או למקסיקו, רוב המערבונים האלו צולמו במדבריות בספרד או בקרבת אירופה. (בתמונה‏: הזמר היפני של הלהקה הגרמנית, שהפיקה את הפסקול.)	עריכה | תבנית | שיחה
59	מראה פילם של סרט קולנוע, הפסקול לצד התמונות מאז המצאת הסרט האילם, בסוף המאה ה-19, נעשו ניסיונות לפיתוח טכנולוגיית שמע רציפה ומסונכרנת עם התמונות, הנעות על המסך. לדוגמה, האחים וורנר ניסו לחבר גרמופון למקרנת הקולנוע, כך שגלגל המקרנה יסובב גם תקליט. המפנה הגיע בשנת 1927, עם הקרנת "זמר הג'אז", שכלל דיאלוגים ושירה מסונכרנים היטב, על הפילם, בפס, לצד התמונות - פסקול (בתמונה). הצלחת סרט זה הביאה תוך זמן קצר לייצור סרטים מלווי קול בלבד. גם סרטים חסרי דיבור, שנוצרו מאז, כגון "כלב אנדלוסי" של לואיס בוניואל וסלבדור דאלי או "טאבו" של פרידריך וילהלם מורנאו ורוברט פלאהרטי, לוו במוזיקה במוקלטת. צ'ארלי צ'פלין, שכיכב בלהיט הראינוע הבהלה לזהב, וגם ביים והפיק אותו, וכתב לו את התסריט, חזר לאולפן והקליט עבורו לחן שהלחין. הציבור איבד עניין בסרטים אילמים, והיסטוריונים מעריכים, כי מאלפי הסרטים האילמים, שצולמו, כ-75 אחוזים אבדו.	עריכה | תבנית | שיחה
60	איור האולפן "מארייה השחורה" בראשית דרכו של צילום הקולנוע (למעשה, צילום הראינוע), האור הנדרש לצילומים היה כה רב, עד שאולפן הקולנוע הראשון היה בניין עם גג נפתח, הסובב על ציר (בתמונה), כך שתמיד יהיו בו אור שמש ישיר. אולפן זה נבנה בידי תומאס אדיסון. ומשום שקירותיו היו שחורים, הוא נקרא מריה השחורה.	עריכה | תבנית | שיחה
61	המבנה הייחודי של חדר איימס יוצר אשליה אופטית חדר איימס הוא חדר מעוות, היוצר אשליה אופטית, המשבשת את תפיסת העומק של הצופה בו מבחוץ. האשליה גורמת לו לתפוש באופן שגוי את גודלם של עצמים בחדר. כל זאת בתנאי, שהצופה נשאר בנקודה קבועה, ומביט בעין אחת בלבד, או בעזרת מצלמה. תפאורת קולנוע, המשתמשת בחדרי איימס, מאפשרת לדמויות בעלילה להיות בעלות הפרשי גבהים שונים לחלוטין, מאלו של השחקנים המגלמים אותן.	עריכה | תבנית | שיחה
62	האחים לומייר מקובל לחשוב כי אדיסון המציא את הקולנוע, אך זה לא מדויק. הקולנוע הוא אמנות טכנולוגית מורכבת מאוד, שהומצאה בשלבים רבים - חלקם בידי עובדים של אדיסון. בשנת 1894 המציאו האחים לומייר (בתמונה) את המקרן, שאיפשר להציג סרטי ראינוע בפני קהל באולם, במקום בפני אדם בודד, דרך חור הצצה. האחים החלו בהקרנות מסחריות של רצף סרטוני תיעודה, בני פחות מדקה כל אחד. כל סרטון צולם בשוט בודד, ולא חובר לסרטונים האחרים, כי עריכת הקולנוע טרם הומצאה. לפי דיווח עיתונאי, בעת הקרנת הסרטון ״הרכבת מגיעה לתחנה״, הצופים, שזה היה ביקורם הראשון באולם ראינוע, הפגינו חשש כי הרכבת שעל המסך תדרוס אותם.	עריכה | תבנית | שיחה
63	לורל והארדי, בתצלום פרסומי לקידום סרטם "The Flying Deuces" ‏(1939) הצמד לורל והארדי (בתמונה) כיכב בקומדיות ראינוע, שהתבססו על מבוכות של ניגודים בין דמות "הרזה" המבולבל (סטן לורל), לבין דמות ה"שמן", הפיקח והסמכותי (אוליבר הארדי). משנת 1927, עם המצאת הפסקול, נדרש הצמד לנהל דיאלוגים בסרטיו, והדבר שיפר את ביצועיו. באופן טבעי היו לשניים מבטאים שונים לחלוטין. לורל היה בריטי והארדי מדרום ארצות הברית. גם צ'ארלי צ'פלין ודמות "הנווד" שלו הסתדרו היטב עם החידוש. זאת למרות, שצ'פלין העדיף למעט בדיבור בסרטיו, מפחד איבוד הקהל, שאינו דובר אנגלית. צ'פלין העדיף תוצרי שמע אחרים בפסקול, והוא אפילו חזר לאולפן, והקליט פסקול מוזיקלי, שהלחין עבור להיט הראינוע שלו, הבהלה לזהב. לעומתם, לבאסטר קיטון, המעבר לסרטים עם פסקול היה קשה. לקח לו מספר עשורים כדי לשוב ולהיות כוכב סרטים. קיטון עסק באמנויות הבמה מאז שהיה פעוט, ולא התקשה לדבר מול מצלמות. אולם היה לו קשה להסתגל לעבודה בתאגידים גדולים, כמו אולפני הקולנוע, שיכולים להפיק סרטים עם פסקול.	עריכה | תבנית | שיחה
64	כוכב על שמו של ג'רי לואיס בשדרת הכוכבים של הוליווד מאז שנת 1949 השתתף הקומיקאי האמריקני-יהודי, ג'רי לואיס, בלמעלה מ-40 סרטי קולנוע, 12 מהם ביים בעצמו. בין סרטיו הידועים "נער הגיישה" (1958), "נער המעלית" (1960), "הפרופסור המטורף" (1963) – שזכה לעוד עיבודים וביצועים מאוחרים יותר, "מי דואג לעסקים?" (1963), "תכשיטי המשפחה" (1965), "בואינג בואינג" (1965), "מלך הקומדיה" (1983) בבימויו של מרטין סקורסזה והסרט הצרפתי -"מאיפה חזרת? לא ראינו אותך יוצא" (1984). במרץ 2006 שר התרבות הצרפתי העניק ללואיס את "אות לגיון הכבוד" וקרא לו "הליצן המועדף על העם הצרפתי". ב-1972 יצר וגנז את הסרט "היום שבו בכה הליצן". הסרט מעולם לא הוקרן. לואיס, שחתום גם על התסריט, ערך שינויים מפליגים בסיפור המקורי שעליו הסרט בוסס. לצד הבימוי גילם את הדמות הראשית, ליצן קרקס גרמני, הלמוט דורק, שנאלץ ללוות חבורה של ילדים יהודים בדרכם לתאי הגזים באושוויץ. בניגוד לסרטיו הקומיים, זו דרמה אפלה. הסרט נודע בהיסטוריה של הקולנוע כ"סרט המפורסם ביותר שמעולם לא הוקרן". עותק מהסרט נמסר לספריית הקונגרס, וייצא להקרנה חד פעמית, בלתי מסחרית, באולם הספרייה, לא לפני 2024.	עריכה | תבנית | שיחה
65	כיכר "יוניון סקוור" בסן פרנסיסקו, שבה צולמה הסצנה המרכזית בסרט פרנסיס פורד קופולה השלים את כתיבת תסריט הסרט, "השיחה", שעוסק בהאזנות סתר, בשנת 1969, והמתין לשעת כושר, כדי להפיק ולביים אותו. שעת הכושר הגיעה בין הפקת שני להיטיו הקולנועיים המוקדמים, "הסנדק" ו"הסנדק חלק שני". הסרט "השיחה" יצא לאקרנים באפריל 1974, כשקריסת משטרו של נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, שאירעה בשל שערוריית האזנות הסתר, "פרשת ווטרגייט", הפכה אותו לסרט אקטואליה, וסייעה בשיווקו. הסרט זכה בפרס דקל הזהב, בפסטיבל קאן, והיה מועמד לשלושה פרסי אוסקר. אך הוא לא זכה בפרסי האוסקר, כי האפיל עליו "הסנדק חלק שני" (שהיה מועמד ל-11 פרסים וזכה בשישה). אם כי צוות הסאונד זכה בפרס באפט"א לקולנוע, כיאה לסרט, העוסק בהאזנות קוליות.	עריכה | תבנית | שיחה
66	דמות החייזר מהסרט. הריסון פורד צולם בתפקיד מנהל בית הספר של גיבור להיט הקולנוע, "אי.טי. - חבר מכוכב אחר" (1982). הוא אמור היה לשחק בסרט זה רק בסצנה בודדת, וגם עבורה הוא צולם, רק כשגבו פונה אל המצלמה. אך, בסופו של דבר, סצנה זו ירדה בעריכה. אם כי שלוש שנים מאוחר יותר, פורד שיחק מנהל בית ספר, בלהיט הקולנועי "מועדון ארוחת הבוקר".	עריכה | תבנית | שיחה
67	דיוויין "פוליאסטר" או "שגעון של משפחה" הוא סרט קומדיה שחורה אמריקאי משנת 1981, בבימוי ג'ון ווטרס ובכיכובם של דיוויין (בתמונה), טאב האנטר, אדית מאסי ומינק סטול. כשהסרט הוקרן בבתי הקולנוע, הצופים קיבלו כרטיסי "גרד והרח", שאפשרו להם להריח את המתרחש על המסך באמצעות כרטיסי גירוד. הטכנולוגיה, הזו, שהומצאה במיוחד עבור הסרט הזה, נקראה "Odorama" - "חוויית ריח".	עריכה | תבנית | שיחה
68	יהודה ג'אד נאמן חוקר הקולנוע יהודה ג'אד נאמן היה במאי ומפיק קולנוע ישראלי רב הישגים, חתן פרס ישראל לקולנוע ופרופסור בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. חרף העובדה שחקר והרצה בתחום זה, לנאמן לא הייתה שום השכלה פורמלית בקולנוע. הוא סיים תואר דוקטור לרפואה, כולל סטאז' וכולל השלמה חילית לקציני רפואה, ומלבד זאת הוא התחיל אך לא סיים שלוש תוכניות לימודים אוניברסיטאיים אחרות: תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה, התמחות בכירורגיה ותואר שני בפילוסופיה ובתיאטרון.	עריכה | תבנית | שיחה
69	ג'ולי אנגרוז כמרי פופינס מרי פופינס הוא סרט מוזיקלי רב מכר, רווי פנטזיה, משנת 1964, בהפקת חברת וולט דיסני שנעשה על פי עלילת ספר בעל אותו שם. הסופרת, פמלה לינדן טרוורס, הטילה תחילה וטו כבד על הפקת הסרט. בהמשך, בין היתר דרשה, שבסרט לא יירמז רומן בין מרי פופינס לברט, מנקה הארובות. כמו כן, היא לא הסכימה לליהוק דיק ואן דייק בתור ברט, שינתה את שמה של אם הגיבורים מ"סינתיה" ל"ויניפרד", והתנגדה להופעת קטעי הנפשה בסרט. על ההפקה הנוקשה נעשה בשנת 2013 סרט בשם "להציל את מיסטר בנקס", שזכה להצלחה רבה.	עריכה | תבנית | שיחה
70	קייט בלנצ׳אט, 2020 בטקס הענקת פרסי אוסקר ה-71, למיטב סרטי הקולנוע והטלוויזיה של שנת 1998, קייט בלאנשט (בתמונה) הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על משחקה בסרט ״ אליזבת״, וג'ודי דנץ' זכתה בפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על משחקה בסרט ״שייקספיר מאוהב״. בשני הסרטים, שחקניות אלו שיחקו אותה דמות בדיוק. הן שיחקו את האליזבת הראשונה, מלכת אנגליה.	עריכה | תבנית | שיחה
71	האחים כהן סרט הקולנוע "פארגו" נפתח בכתובית: "זהו סיפור אמתי. האירועים, המתוארים בסרט התרחשו במינסוטה, בשנת 1987. לבקשת הניצולים, שמות הדמויות שונו... השאר מסופר בדיוק כפי שהתרחש." אולם, רבים מפקפקים בזה, שאכן התרחשו במינסוטה או בסביבתה, בשנה זו או בסביבתה, האירועים המתוארים בסרט או דומים להם. גם יוצרי הסרט, האחים כהן, מספקים מידי כמה שנים תשובה שונה לשאלת מידת הדמיון והמציאות שבסרט. ולמעשה, כבר בכתוביות סיום הסרט, הוא מוכרז כסרט בדיוני לחלוטין.	עריכה | תבנית | שיחה
72	קטע מן הרקוויאם של מוצרט, בכתב ידו בסרט הקולנוע זוכה האוסקר, "אמדאוס", המבוסס על מחזה בעל אותו שם, מוצגת תאוריית קשר לפיו המלחין אנטוניו סליירי אשם במותו של וולפגנג אמדאוס מוצרט. בסרט מתואר כי סליירי הזמין ממוצרט רקוויאם בעילום שם במטרה לרוצחו ולאחר מכן לטעון שהוא הלחין את הרקוויאם, זאת בשל קנאה ויריבות שהייתה בין השניים. מקורה של תיאורית קשר זו עוד בימיו של סליירי ומסופר שרוסיני אף התבדח על כך בפניו, אולם אין אמת בכך. את הרקוויאם של מוצרט הזמין הרוזן פון ואלזג שטופאך במטרה להשמיעו לזכר אשתו המתה. פון ואלזג שטופאך שילם למוצרט כסף רב כדי שיוותר על זכויות היוצרים שלו ושטופאך יוכל להציג את הרקוויאם כאילו כתב אותו בעצמו. אין עדות ממשית לאיבה בין סליירי למוצרט וכנראה היו ביניהם יחסי ידידות. באופן אירוני, אחת היצירות בהן ידוע סליירי היא דווקא הרקוויאם שכתב להלוויה של עצמו יותר מ-20 שנה לפני מותו.	עריכה | תבנית | שיחה
73	מזחלת מרוץ למשחקי החורף האולימפיים מגיעים על פי רוב נציגים ממדינות בהן אקלים קר או יוצאי מדינות אלה. לא כך היה הדבר באולימפיאדת קלגרי, אז הופיעו לראשונה ספורטאים מן המדינה הטרופית ג'מייקה. נבחרת המזחלות של ג'מייקה מעולם לא הגיעה להישג משמעותי בענף, אף כי באולימפיאדת לילהאמר הצליחה לעקוף את הנבחרות החזקות של ארצות הברית, צרפת, ורוסיה. עצם השתתפותה של הנבחרת במקצים האולימפיים, וחצייתה הקריטריון האולימפי הם בגדר הפתעה מעוררת השראה לרבים, עד כדי כך שאולפני וולט דיסני הפיקו סרט קולנוע המבוסס של תחילת דרכה של הנבחרת. הסרט, בשם ג'מייקה מתחת לאפס, זכה להצלחה כבירה, והביא לנבחרת פרסום רב.	עריכה | תבנית | שיחה
74	כרזת הסרט שבעת הסמוראים הוא סרט דרמת פעולה הרפתקאות סמוראים יפני משנת 1954. הסרט רב-מכור, עתיר פרסים ושבחים, והוא רב השפעה על תעשיית הקולנוע העולמית. בסרט מוצגים גם קרבות ובסוף העלילה רק שלושה משבע דמויות הסמוראים נותרות בחיים. אולם, השחקנים, ששיחקו את שלושת הסמוראים ששרדו, היו הראשונים למות בחיים האמתיים: דאיסאקו קאטו (שיצ'ירוג'י) מת ב-1975, איסאו קימורה (קצושיקו) נפטר ב-1981 וטקאשי שימורה (קאמביי) הלך לעולמו ב-1982. לעומת זאת, מינורי צ'אקי (הייאצ'י הייאשידה) שדמות הסמוראי שלו הייתה הראשונה להיהרג בסרט, היה השחקן האחרון ששרד (1999).	עריכה | תבנית | שיחה
75	הסרט, שיגעון בחלל (Spaceballs), הוא פרודיה על סרטי מדע בדיוני שונים, בעיקר על מלחמת הכוכבים. בין השאר, הסרט מציג בצורה מובלטת את מסחור הסרט באמצעות מוצרים נלווים, החל בבובות וכלה בנייר טואלט. אולם בפועל, החוזה, שחתמו מפיקיו עם מפיקי מלחמת הכוכבים אסר עליהם למכור בובות של הסרט שיגעון בחלל, ולכן המוצרים הנלווים נשארו בסרט בלבד.	עריכה | תבנית | שיחה
76	דמות "המכוער", בעלילת המערבון "הטוב, הרע והמכוער", המשוחקת בידי אלי וולך, ניצלת שוב ושוב ממוות. הדמות ניצלת ממוות בקרב יריות, בתליה ובצמא במדבר. באופן אירוני, במהלך צילומי סרט קולנוע זה, ניצל וולך עצמו ממוות שלוש פעמים. בפעם הראשונה הוא שתה בטעות חומצה ופונה לבית חולים, בפעם השנייה הוא כמעט נפל מסוסו, שנבהל והוביל את וולך לאורך של כמעט קילומטר, כשידיו של וולך קשורות, ובפעם השלישית כששכב על יד מסילת רכבת וכמעט נדרס. וולך נפטר ביוני 2014 בגיל 98.	עריכה | תבנית | שיחה
77	שוורצנגר ב-1980 ארנולד שוורצנגר הוא אחד ממפתחי הגוף ומשחקני הקולנוע האמריקאי המצליחים והבולטים בעולם, למרות נתוני פתיחה חלשים מאוד. הוא הצליח בספורט פיתוח הגוף למרות מום מולד בלבו. וכששוורצנגר פרסם, כי מדי פעם הוא נעזר בסטרואידים לשמירה על מסת שריריו (בתקופה בה זה היה חוקי), קבע רופא, כי המום בשילוב הסטרואידים יגרמו למותו של שוורצנגר בגיל צעיר. (אולם שוורצנגר דווקא כן הגיע לגיל זקנה). זאת ועוד, בתחילת דרכו כמתחרה בפיתוח הגוף, שוורצנגר היה חייל סדיר בצבא אוסטריה, וערק כדי להגיע לתחרות. שוורצנגר השתלב בתעשיית הקולנוע בהוליווד, בתפקידים ראשיים, מיד עם הגירתו לשם. זאת למרות שבתחילת שהייתו שם, הוא בקושי שבקושי דיבר אנגלית, למרות שהמבטא הזר הכבד שלו התעדן רק כעבור מספר עשורים, ולמרות טענות, כי כישרון המשחק שלו ירוד. בסרט הראשון בו שיחק, קולו הוחלף בדיבוב של שחקן אחר.	עריכה | תבנית | שיחה
78	באחת הסצינות המפורסמות בסרט הקולנוע עטור הפרסים מ-1976, "רשת שידור", נושא יו"ר הרשת, ארתור ג'נסן - המגולם בידי השחקן נד ביטי - נאום חוצב להבות בזכות הקפיטליזם, הכלכלה הגלובלית, ועולם חסר גבולות הנשלט על ידי כסף. בין המטבעות השולטים בעולם מזכיר ג'נסן גם את השקל - אך בעת יציאת הסרט לאקרנים לא היה קיים מטבע כזה; המטבע בישראל היה עדיין הלירה הישראלית. אך הסרט למעשה חזה את העתיד - ב-1978 החליטה ממשלת ישראל להחליף את הלירה הישראלית בשקל, וההחלפה נכנסה לתוקף ב-1980.	עריכה | תבנית | שיחה
79	חתימתו של ג'ון קאזאלה. ג'ון קאזאלה הופיע במהלך חייו בחמישה סרטי קולנוע באורך מלא: הסנדק (1972), השיחה, הסנדק חלק שני, אחר צהריים של פורענות וצייד הצבאים (1978) - סרט, שבמהלך הפקתו, קאזאלה נפטר. ארבעה מהסרטים האלו זכו בפרסי האוסקר, והסרט הנותר היה מועמד לפרסים אלו. קאלאזה עצמו היה מועמד לאוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.	עריכה | תבנית | שיחה
80	פופקורן ביד המאובן הקדום ביותר לפופקורן הוא משנת 3600 לפני הספירה. במאה ה-19, הפופקורן נמכר על ידי רוכלי רחוב ברחובות, בפארקים ובירידים. בשנת 1893 יוצרה מכונת פופקורן ניידת שהקלה על הרוכלים. החל מ־1912 התחילו במכירת פופקורן באולמות קולנוע, ועם הזמן נוצר קשר אסוציאטיבי בין פופקורן לקולנוע, כיום, הרבה מהכנסות בית הקולנע הוא ממכירת הפופקורן. בימי השפל הגדול היה הפופקורן אחד החטיפים היחידים שאנשים יכלו להרשות לעצמם, ועסקי הפופקורן פרחו ושגשגו. זמן קצר אחר כך, פרצה מלחמת העולם השנייה. ארצות הברית שלחה את כל מלאי הסוכר שלה לחייליה בחזית, ואזרחיה נשארו ללא חטיפים מתוקים. הדבר סייע עוד יותר למכירות מוצר זה.	עריכה | תבנית | שיחה
81	-	הוספה
82	-	הוספה
83	-	הוספה
84	-	הוספה
85	-	הוספה
86	-	הוספה
87	-	הוספה
88	-	הוספה
89	-	הוספה
90	-	הוספה
91	-	הוספה
92	-	הוספה
93	-	הוספה
94	-	הוספה
95	-	הוספה
96	-	הוספה
97	-	הוספה
98	-	הוספה
99	-	הוספה
100	-	הוספה

בחזרה לפורטל