ויקיפדיה:הכה את המומחה/ארכיון פסיכולוגיה/1
דף זה הוא דף ארכיון של דיון או הצבעה שהסתיימו. את המשך הדיון יש לקיים בדף השיחה של הערך או הנושא הנידון. אין לערוך דף זה.
האם יש גישה תיאורתית המסבירה את התפתחות הפרעת הדיכאון?
עריכהמומהי הגישה הטיפולית המועדפת לטיפול בהפרעה? דחוף, תודה.
- הגישה הטיפולית המועדפת היא לפנות לפסיכיאטר, ובשום אופן לא להסתפק בעצות-של-אינטרנט. פסיכיאטר אפשר למצוא דרך קופות החולים, בחדרי מיון-פסיכיאטרי בבתי-החולים, או באופן פרטי. עוזי ו. 18:15, 1 מאי 2006 (IDT)
- התייעצות עם פסיכיאטר היא חיונית במקרים של סימפטומים גופניים כגון כאבים שאין להם הסבר אחר, חוסר שינה או רצון לישון יותר מהרגיל, איבוד התיאבון או תיאבון מוגבר בצורה יוצאת דופן וכיוצ"ב. אם מדובר על מצב רוח רע שלא עובר, אפשר לפנות לפסיכולוג. יש פסיכיאטרים רבים שהתמחו גם בפסיכולוגיה. אפשר לעיין בערכים דיכאון, סרוטונין, SSRI, טריציקלים לשם העשרה, אבל לא מדובר בייעוץ רפואי. DrorK • שיחה 12:42, 4 מאי 2006 (IDT)
תאוריה - חלימה מודעת
עריכהכשאנו חולמים[לפחות אני] קורה לפעמים שאנו מזכרים בדברים מהעבר הרחוק או בסיטואציה מסויימת עד פרטי פרטים[שקרתה בעבר], אינני מומחה גדול למוח אך אני יודע שאנו זוכרים ויודעים המון דברים, גם אם איננו זוכרים אותם[הם קיימים במוח אך איננו זוכרים אותם באותו הרגע], אם כן, האם ישנה אפשרות שבחלום מודע יהיה לנו יותר גישה לזכרונות מהעבר לעומת הניסיון לזכור אותם כשאתה ער?
אשמח אם מישהו יביע את דעתו בנושא[אני מנסה לזכור באיזה יום הכרתי את האהבה הראשונה שלי =) ] Excel 15:04, 22 מאי 2006 (IDT)
- כל הנושא של חלומות לא מספיק ברור מבחינה מדעית. ידוע שבעת החלימה יש תנועת אישונים מהירה ויש שינוי ברישום גלי המוח, ידוע גם ששנת-חלום במשך פרק זמן מינימלי מסוים היא קריטית לבריאות תקינה, אבל לגבי התכנים של החלומות - לא לגמרי ברור מאיפה הם נובעים. לגבי הזיכרון - זיכרון הוא יעיל אם אתה מסוגל לאחסן מידע, אבל לא פחות חשוב מכך - אם אתה מסוגל לשלוף אותו ברגע הקריטי. אין שום משמעות למטמון זהב, אם אין לך מפה שמנחה אותך למקום שבו הוא טמון. אני לא יודע אם בשעת חלום יש אפשרות לשלוף יותר מידע מתוך הזיכרון מאשר במצב עירנות. אני אפילו לא יודע אם מישהו חקר את הדבר הזה. יותר מזה - יש נטייה טבעית להשלים פערים בזיכרון. למשל, אם אני זוכר שישבתי בבית קפה ושתיתי משהו, ואינני זוכר מה שתיתי, באופן טבעי אני אטה לחשוב שזה היה קפה, ובסופו של דבר אני אהיה משוכנע בכך. לפיכך, ובלי קשר לחלום או לעירנות, אם נראה לך שהצלחת להיזכר בפרט כלשהו, כלל לא בטוח שזה נכון. יכול להיות שפשוט השלמתי "חור" בזיכרון באמצעות היגיון בריא. DrorK • שיחה 09:47, 23 מאי 2006 (IDT)
- וואו, איזה באסה, אז יכול להיות שחצי ממה שאני זוכר בכלל לא נכון? =| בכל מיקרה, תודה :] Excel 14:23, 23 מאי 2006 (IDT)
ההפך מאופוריה
עריכהשלום אני יודע שאופוריה היא היתרוממות במצב הרוח והרגשה (לפעמים מטעה) שהכל טוב ובסדר ואוליי אפילו תחושה של אושר השאלה שלי היא איך קוראים למצב ההפוך. האים מדובר ב"דיפרסיה"? אלעד אסרף 02:47, 26 באוגוסט 2006 (IDT)
- לפי היוונית: קָקוֹפוריה (?). אביעד המקורי 14:27, 26 באוגוסט 2006 (IDT)
- שלום וברכה. כמדומני, ההפך של אופוריה הוא דיספוריה (euphoria, dysphoria). אגב, האקדמיה מתרגמת אופוריה לזחיחות. איני יודע כיצד מתרגמים דיספוריה, מן הסתם מכיון שאין תחושה זו נהוגה בקרב אנשי שלומנו. בברכה, 88.153.49.147 04:49, 28 באוגוסט 2006 (IDT)
אני מניח שמדבר ב"דיכדוך". יניב
סוציומט
עריכהמיהו/ מהו סוציומט?
- סוציומט הוא מי שכישוריו החברתיים לוקים בחסר, והוא מתקשה להשתלב בחברה. מקור הביטוי במבחנים הסוציומטריים הנהוגים ביחידות מובחרות בצה"ל, המודדים יכולת תיפקוד חברתי להשתלבות ביחידה, צוות וכו'. לסוציומט יהיו ערכים נמוכים במבחן סוציומטרי. מגיסטר 20:56, 3 בספטמבר 2006 (IDT)
- המקור הוא מהמילה סוציופת (sociopath) והכוונה לאדם עם הפרעת אישיות אנטי-חברתית (Antisocial personality disorder). בסלנג הצה"לי הכוונה לאדם אגואיסט שחושב רק עצמו ולא על חבריו, קמצן, ראש קטן וכו'. --יות 17:14, 4 בספטמבר 2006 (IDT)
פסיכולוגיה במאה השמונה עשרה
עריכהאני מחפש מידע על ההתפתחות של הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. האם היה משהו כזה בכלל לפני 1776?
אם למישהו יש המלצה לספרים בנושא או מקורות מידע אני אודה לו מאוד. גרשון 00:57, 10 בינואר 2007 (IST)
- פסיכולוגיה קיימת מאות אם לא אלפי שנים, ישר מהרגע שהאדם התחיל לחשוב "למה עשיתי את זה/למה הוא עושה את זה" הוא על משהו באופן פסיכולוגי. מילים כמו מרה שחורה מראים כבר על התעסקות עתיקה (במקרה שלנו, יוון העתיקה) ברפואה של הנפש. יש סיכוי שהתכוונת לפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד שהתחילה להתפרסם רק בשנת 1890. למידע נוסף על ההיסטוריה של הפסיכולוגיה, History of psychology. בברכה, Tahmar1900 17:09, 8 בינואר 2007 (IST)
- ראשית תודה, לא התכוונתי לפסיכואנליזה, אני מחפש חומר כתוב על פסיכוזות ונוירוזות מלפני 1776.
- ושוב תודה על ההפניה אני אשבור את שיני ואראה אם יש שם משהו מועיל. גרשון 00:57, 10 בינואר 2007 (IST)
- ראשית, על לא דבר. שנית, מידע על הנושא מלפני 1776 יהיה קצת בעייתי, כי לא תהיה התייחסות אל זה כאל "פסיכוזה" או "נוירוזה", שכן המונח פסיכוזה נטבע רק ב־1845 והמונח נוירוזה ב־1769. לעומת זאת, ההתייחסות לסכיזופרניה מופיע כבר ביוון ורומא העתיקות, יש סיכוי שדרך התייחסות לזה תגיע למצבי פסיכוזה בתקופות האלו. מקווה שעזרתי, Tahmar1900 22:47, 10 בינואר 2007 (IST)
תגובה של בעל חיים/אדם
עריכהאיך קוראים למדע שעוסק בזה? כל מה שאני מוצא בחיפוש של "תגובה" או "מהירות תגובה" זה בהקשר כימי. בברכה, Almighty ~ שיחה 00:15, 21 בינואר 2007 (IST)
- ?! Almighty ~ שיחה 11:04, 22 בינואר 2007 (IST)
- שאלתך אינה נהירה לי. אם כונתך לנושאים כגון התניה קלאסית (פבלובית) והתניה אופרנטית, הרי שהם שיכים לתחום של "תהליכי למידה בבעלי חיים" שנתן לשיכו בחלקו למדעי המח ובחלקו לפסיכולוגיה. 80.178.114.234 12:40, 22 בינואר 2007 (IST)
- מהירות תגובה, למשל, נהג מבחין בילד שרץ לכביש - כמה זמן לוקח לנהג מהרגע שהוא הבחין בילד ועד מתי שהרגל שלו לחצה על הברקס. עוד דוגמא קלאסית: תחרות ריצה, מרגע שהאצן שומע את הירייה ועד מתי שהוא מתחיל לרוץ (מהירות/עיכוב תגובה). בברכה, Almighty ~ שיחה 12:53, 22 בינואר 2007 (IST)
- למיטב ידיעתי, בדיקה של מהירות תגובה היא תבנית ניסוי הנפוצה בפסיכולוגיה הקוגניטיבית. כעקרון היא קימת גם בענפים אחרים של הפסיכולוגיה, אולם בענף הקוגניטיבי היא אבן יסוד. שתי הדגמאות שנתת שיכות לתפיסה (perception), שהוא תחום מחקר עקרי בענף זה. מאידך, גם בתחומי מחקר אחרים בענף השתמשו בבדיקות מהירות התגובה, למשל, בבנית דגם של יצוג המידע במח. האם עניתי לשאלתך? 80.178.114.234 15:48, 23 בינואר 2007 (IST)
- נראה שכן, אך עדיין יש לי שאלות: מה הכוונה ל-תפיסה (perception)?
מה בדבר תגובה של יצור חי אם מבהילים אותו?
והאם התחומים נוירופסיכולוגיה ואתולוגיה עוסקים גם בנדון? Almighty ~ שיחה 22:50, 23 בינואר 2007 (IST)- לשאלה הראשונה - ראה תפיסה - אצלנו קצרמר דל, אבל תוכל לבדוק גם בערך המקביל בויקיאנגלית. אם אתה מעוניין במבוא לנושא בעברית - כיוון שפסיכולוגיה קוגניטיבית (ברמת מבוא) הוא קורס חובה בלימודי פסיכולוגיה לתואר ראשון - יש ודאי לאוניברסיטה הפתוחה ספר בנושא. גברת תרד • שיחה 09:00, 24 בינואר 2007 (IST)
- נראה שכן, אך עדיין יש לי שאלות: מה הכוונה ל-תפיסה (perception)?
- למיטב ידיעתי, בדיקה של מהירות תגובה היא תבנית ניסוי הנפוצה בפסיכולוגיה הקוגניטיבית. כעקרון היא קימת גם בענפים אחרים של הפסיכולוגיה, אולם בענף הקוגניטיבי היא אבן יסוד. שתי הדגמאות שנתת שיכות לתפיסה (perception), שהוא תחום מחקר עקרי בענף זה. מאידך, גם בתחומי מחקר אחרים בענף השתמשו בבדיקות מהירות התגובה, למשל, בבנית דגם של יצוג המידע במח. האם עניתי לשאלתך? 80.178.114.234 15:48, 23 בינואר 2007 (IST)
- מהירות תגובה, למשל, נהג מבחין בילד שרץ לכביש - כמה זמן לוקח לנהג מהרגע שהוא הבחין בילד ועד מתי שהרגל שלו לחצה על הברקס. עוד דוגמא קלאסית: תחרות ריצה, מרגע שהאצן שומע את הירייה ועד מתי שהוא מתחיל לרוץ (מהירות/עיכוב תגובה). בברכה, Almighty ~ שיחה 12:53, 22 בינואר 2007 (IST)
- שאלתך אינה נהירה לי. אם כונתך לנושאים כגון התניה קלאסית (פבלובית) והתניה אופרנטית, הרי שהם שיכים לתחום של "תהליכי למידה בבעלי חיים" שנתן לשיכו בחלקו למדעי המח ובחלקו לפסיכולוגיה. 80.178.114.234 12:40, 22 בינואר 2007 (IST)
בקטגוריות נוצר מין מעגל ואין התאמה עם הקטגוריות בוויקי אנגלית. מישהו יכול אחת ולתמיד להסביר מה באמת מכיל את מה? תודה מראש. Almighty ~ שיחה 20:16, 19 במאי 2007 (IDT)
- זו שאלה מעניינת מבחינה פילוסופית, טופולוגית ומדעית. יחד עם זאת, היא לא מפריעה במיוחד לקוראינו. כל עוד יש לנו מוח דפוק, תאי עצב מעוותים, ראש קטן, אוזן מנוונת ודף זיכרון אדום מדם, אני מציע לשמוע בקול הדחף העצב(נ)י הקורא לנו להתרכז בשיפור ערכים ולא קטגוריות. ליאור 18:14, 21 במאי 2007 (IDT)
- אבקש להבהיר כי בנימה העוקצנית (המיותרת) בתשובתי לא התכוונתי להקניט את כל יכול וארבע אצבעות מתוכה מופנות כלפי עצמי. ליאור 18:56, 21 במאי 2007 (IDT)
Eustress-מתח חיובי
עריכהשלום רב. אני לומד פסיכולגיה בקולג' בארה"ב ואחד המושגים שלמדתי הוא Eustress, שזה כמו stress רק חיובי. הכוונה למתח כמו לפני חתונה או אירוע חשוב או מאתגר. לא מצאתי את המונח בעברית. לא במילון ולא כאן.
יש מונח עברי לדבר?
בתודה מראש, אדם וינטר.
- אני עוסק בתחום טיפולי, מכיר את התופעה, אך לא ידוע לי על שם בעברית לעניין. דווקא הביטוי "מתח חיובי" שהצעת יכול להתאים.
- ובבדיחות הדעת, הרי אנחנו, היהודים הפולנים (בלשון הביטוי. מכל העידות), אפילו בחתונה אנחנו שוברים כוס ומזכירים את חורבן ירושלים... גם אם משהו טוב, אנחנו זוכרים כמה היה קשה בעבר ויודעים גם שזה יהיה קשה בעתיד. לא? ... :-) דני Danny-w 02:04, 1 ביוני 2007 (IDT)
זיהוי במראה
עריכהראיתי כמה מקרים בהם השתמשו בזיהוי (או אי-זיהוי) של בעל-חיים את עצמו במראה כאמצעי למדידת האינטיליגנציה של המין. נשאלת השאלה, איך יודעים האם בעל החיים מזהה את עצמו במראה או לא? pacman - שיחה 16:24, 20 בספטמבר 2007 (IST)
- ניחוש פרוע - אולי המדובר בכך שהוא לא התייחס לבעל החיים המוצג במראה כבעל חיים אחר (וניסה לתקוף אותו, למשל)? דניאל צבי • שיחה 16:27, 20 בספטמבר 2007 (IST)
- זה לא כל כך פשוט. השאלה שלי למעשה היא למה מתכוונים כאשר אומרים שבעל-החיים מזהה את עצמו; הרי לבעלי חיים אין תודעה. דווקא אם הוא "מבין" שזה הוא הוא יכול להתקרב למראה ולנסות לגעת, מתוך סקרנות. 16:30, 20 בספטמבר 2007 (IST)
- זו עובדה, שלבעלי חיים שאינם בני אדם אין תודעה? זה חדש לי. גדי אלכסנדרוביץ' 16:37, 20 בספטמבר 2007 (IST)
- כן, ראוי שאסייג את דברי. על כל פנים, ניתן לומר שלדעת חלק מהחוקרים לבעלי החיים אין תודעה, וגם אם כן יש להם היא לא ברמתה של התודעה האנושית. pacman - שיחה 16:38, 20 בספטמבר 2007 (IST)
- בנוגע לאיך: מדביקים בחשאי על ראש בעל החיים מדבקה בולטת. אם כתוצאה מהסתכלות במראה הוא יגע במדבקה שעל ראשו, הרי שהוא מזהה כי הדמות במראה היא למעשה בבואה שלו. כשהניסוי מתבצע עם כלב למשל, הכלב מנסה לשחק עם הכלב שבמראה, ומנסה למצוא את הדרך להגיע אל חלקה האחורי בכדי לגעת בכלב השני, תוך התעלמות מהמדבקה. זה ניסוי שמבצעים גם בילדים קטנים, בווריאציות שונות, לבחינת התודעה העצמית שלהם. מתחת לגיל מסויים, הם מתנהגים כמו הכלב, והדבר מורה על תודעה עצמית נמוכה. אל תשאלו אותי מאי נפקא מינה, לא התעמקתי בנושא. gal m 16:45, 20 בספטמבר 2007 (IST)
- תודה רבה על התשובה. pacman - שיחה 12:58, 21 בספטמבר 2007 (IST)
- בנוגע לאיך: מדביקים בחשאי על ראש בעל החיים מדבקה בולטת. אם כתוצאה מהסתכלות במראה הוא יגע במדבקה שעל ראשו, הרי שהוא מזהה כי הדמות במראה היא למעשה בבואה שלו. כשהניסוי מתבצע עם כלב למשל, הכלב מנסה לשחק עם הכלב שבמראה, ומנסה למצוא את הדרך להגיע אל חלקה האחורי בכדי לגעת בכלב השני, תוך התעלמות מהמדבקה. זה ניסוי שמבצעים גם בילדים קטנים, בווריאציות שונות, לבחינת התודעה העצמית שלהם. מתחת לגיל מסויים, הם מתנהגים כמו הכלב, והדבר מורה על תודעה עצמית נמוכה. אל תשאלו אותי מאי נפקא מינה, לא התעמקתי בנושא. gal m 16:45, 20 בספטמבר 2007 (IST)
- כן, ראוי שאסייג את דברי. על כל פנים, ניתן לומר שלדעת חלק מהחוקרים לבעלי החיים אין תודעה, וגם אם כן יש להם היא לא ברמתה של התודעה האנושית. pacman - שיחה 16:38, 20 בספטמבר 2007 (IST)
- זו עובדה, שלבעלי חיים שאינם בני אדם אין תודעה? זה חדש לי. גדי אלכסנדרוביץ' 16:37, 20 בספטמבר 2007 (IST)
- זה לא כל כך פשוט. השאלה שלי למעשה היא למה מתכוונים כאשר אומרים שבעל-החיים מזהה את עצמו; הרי לבעלי חיים אין תודעה. דווקא אם הוא "מבין" שזה הוא הוא יכול להתקרב למראה ולנסות לגעת, מתוך סקרנות. 16:30, 20 בספטמבר 2007 (IST)
האם זה נכון שכ-50% מפעולות המוח מוקדשים לראייה?
עריכההאם זה נכון שכ-50% מפעולות המוח מוקדשים לראייה? -מרווה.
- לא. גילגמש • שיחה 06:15, 6 באוקטובר 2007 (IST)
- עד כמה שזכור לי זה לא מדויק, אבל דוקא ממש לא רחוק מהאמת, וש-50 אחוז מנפח המוח מוקדש לכל מה שקשור לראיה ולעיבודה. eman • שיחה • ♥ 10:29, 6 באוקטובר 2007 (IST)
- כמובן שזה לא נכון. עיבוד הראייה מתבצע באונה האוקסיפיטלית (יוספוס יגיד את שם הדבר הזה בעברית). כמובן שהמיע משפיע על התנהגות, אבל את זה אפשר להגיד על כל דבר - שמיעה, מישוש וכו'. גילגמש • שיחה 10:31, 6 באוקטובר 2007 (IST)
- אני ממש לא מומחה למבנה המוח, אבל דברים ברוח זאת (עד כמה שאני יכול לזכור אותם נכונה) שמעתי ממישהו שהוא דוקא חוקר בתחום (וגם אני התפלאתי מאוד). אני מציע שתבדוק אם מה שכתבת על האונה האוקסיפיטאלית אולי נכון רק לחלק ממה שקשור לעיבוד התמונה (ובכל מקרה, אם זכור לי נכון הוא לא דיבר רק על עיבוד הראייה בVisual Cortex, אלא גם את כל מה שקורה בדרך מהעיניים אליו). eman • שיחה • ♥ 12:55, 6 באוקטובר 2007 (IST)
- זאת שאלה לא כל כך הוגנת. המוח מקבל אינפורמציה מכל מיני חושים, מסווג אותה ומעבד אותה בכל מיני ערוצים. יש חלק גדול במוח שאחראי על זיהוי פרצופים (של אנשים). יש חלק שאחראי על זיהוי תנועה. יש חלק שאחראי על זיהוי עצמים שאינם פרצופים. יש חלק שאחראי על ויסות מחזור השינה והעירות. יש חלק שאחראי על שיווי המשקל. כל ערוצי עיבוד הנתונים האלה מקבלים נתונים גם או רק מהעיניים. שלוש הפונקציות הראשונות שהזכרתי נחשבות ללא ספק כראייה, האחרות פחות. קשה, אם כן, להעריך באחוזים כמה מיכולת העיבוד מקדיש המוח האנושי לראייה או למידע שמגיע מהעיניים. DrorK • שיחה 13:31, 6 באוקטובר 2007 (IST)
- נ"ב - ממש אין טעם לדבר על נפח המוח, כי מדובר בסופו של דבר בקופסה לא-גדולה המלאה בתמיסה. 80% מנפח המוח הם מים. אני מניח שהאחוזים מתייחסים לכושר עיבוד הנתונים של המוח, משהו הדומה לאחוז השימוש ב-CPU של מחשב ביתי. DrorK • שיחה 13:34, 6 באוקטובר 2007 (IST)
- ובכן, שתי תשובות. ראשית, התשובה של דרור K היא נכונה מאוד. קשה עד בלתי אפשרי לבודד את המידע שמגיע רק מחוש אחד (כתבתי על זה, אבל דרור ניסח טוב יותר). שנית, אם נבחן גם את המסלול שעובר עצב הראיה מהעיניים לVisual Cortex עדיין מסלול זה מורכב בעיקר מאקסונים ומעט חומר אפור בדרך. זה בהחלט לא מהווה 50% מכל המוח. האמת היא שגם לא הגיוני שזה יהיה כך. אם 50% מוקדשים לראייה בלבד - כמה יוקדש לחושים האחרים? בטוח תיהיה פה סתירה במספרים. בקשר למים וכו' - זה תקף לכל תאי הגוף ואין פה משהו מיוחד. גילגמש • שיחה 13:36, 6 באוקטובר 2007 (IST)
- כן, אבל כמו שאמרתי, אני חשוב שגם בפעילויות העילאיות יותר, משתתפים יותר מרכזים מאשר מה שדבירת עליו באונה האקסיפטאלית ההיא. אבל אני בהחלט לא מומחה.
- כשהוא אמר את זה, גם אני הגבתי בפליאה, ושאלתי מה עם שאר החושים, והוא ענה שחוש הראייה הוא לחלוטין הדומיננטי בחושים שלנו.
- ואכן, לא בטוח שלדבר על נפח המוח זה דבר נכון. יותר נכון אולי לדבר (לכל הפחות במה שקשור לקורטקס) אולי על שטח. (או אולי על מדידה באיזה מימד פרקטלי בין 2 ל3?!).
- בכל מקרה, אני אל יודע מה הפרטים בדיוק, אבל האמירה שעליה נשאלה השאלה, לא מופרכת כמו שנתת לו להרגיש. כדאי לראות גם את מה שכתוב כאן, למרות שאני לא לגמרי מבין מה המשמעות של זה.
- eman • שיחה • ♥ 15:20, 6 באוקטובר 2007 (IST)
- הקישור סתם מסביר ה-visual cortex, סוגי תאים וכו'. אני לא חושב שגם אם נקח בחשבון את הקורטקס העילי ונמדוד בדרך אחרת נגלה שחצי מהמוח מוקדש רק לזה. זה ממש לא הגיוני בעיני. גילגמש • שיחה 18:11, 6 באוקטובר 2007 (IST)
- ובכן, שתי תשובות. ראשית, התשובה של דרור K היא נכונה מאוד. קשה עד בלתי אפשרי לבודד את המידע שמגיע רק מחוש אחד (כתבתי על זה, אבל דרור ניסח טוב יותר). שנית, אם נבחן גם את המסלול שעובר עצב הראיה מהעיניים לVisual Cortex עדיין מסלול זה מורכב בעיקר מאקסונים ומעט חומר אפור בדרך. זה בהחלט לא מהווה 50% מכל המוח. האמת היא שגם לא הגיוני שזה יהיה כך. אם 50% מוקדשים לראייה בלבד - כמה יוקדש לחושים האחרים? בטוח תיהיה פה סתירה במספרים. בקשר למים וכו' - זה תקף לכל תאי הגוף ואין פה משהו מיוחד. גילגמש • שיחה 13:36, 6 באוקטובר 2007 (IST)
- נ"ב - ממש אין טעם לדבר על נפח המוח, כי מדובר בסופו של דבר בקופסה לא-גדולה המלאה בתמיסה. 80% מנפח המוח הם מים. אני מניח שהאחוזים מתייחסים לכושר עיבוד הנתונים של המוח, משהו הדומה לאחוז השימוש ב-CPU של מחשב ביתי. DrorK • שיחה 13:34, 6 באוקטובר 2007 (IST)
- זאת שאלה לא כל כך הוגנת. המוח מקבל אינפורמציה מכל מיני חושים, מסווג אותה ומעבד אותה בכל מיני ערוצים. יש חלק גדול במוח שאחראי על זיהוי פרצופים (של אנשים). יש חלק שאחראי על זיהוי תנועה. יש חלק שאחראי על זיהוי עצמים שאינם פרצופים. יש חלק שאחראי על ויסות מחזור השינה והעירות. יש חלק שאחראי על שיווי המשקל. כל ערוצי עיבוד הנתונים האלה מקבלים נתונים גם או רק מהעיניים. שלוש הפונקציות הראשונות שהזכרתי נחשבות ללא ספק כראייה, האחרות פחות. קשה, אם כן, להעריך באחוזים כמה מיכולת העיבוד מקדיש המוח האנושי לראייה או למידע שמגיע מהעיניים. DrorK • שיחה 13:31, 6 באוקטובר 2007 (IST)
- אני ממש לא מומחה למבנה המוח, אבל דברים ברוח זאת (עד כמה שאני יכול לזכור אותם נכונה) שמעתי ממישהו שהוא דוקא חוקר בתחום (וגם אני התפלאתי מאוד). אני מציע שתבדוק אם מה שכתבת על האונה האוקסיפיטאלית אולי נכון רק לחלק ממה שקשור לעיבוד התמונה (ובכל מקרה, אם זכור לי נכון הוא לא דיבר רק על עיבוד הראייה בVisual Cortex, אלא גם את כל מה שקורה בדרך מהעיניים אליו). eman • שיחה • ♥ 12:55, 6 באוקטובר 2007 (IST)
- כמובן שזה לא נכון. עיבוד הראייה מתבצע באונה האוקסיפיטלית (יוספוס יגיד את שם הדבר הזה בעברית). כמובן שהמיע משפיע על התנהגות, אבל את זה אפשר להגיד על כל דבר - שמיעה, מישוש וכו'. גילגמש • שיחה 10:31, 6 באוקטובר 2007 (IST)
- עד כמה שזכור לי זה לא מדויק, אבל דוקא ממש לא רחוק מהאמת, וש-50 אחוז מנפח המוח מוקדש לכל מה שקשור לראיה ולעיבודה. eman • שיחה • ♥ 10:29, 6 באוקטובר 2007 (IST)
סוגיה מורכבת, תודה.
- ע"פ התוכנית "הגוף האנושי" של ה-BBC (המשודרת בערוץ 8) כרבע מהמוח הגדול האנושי מוקדש לראייה. gal m 10:52, 12 באוקטובר 2007 (IST)
- אין ספק שחלק גדול מהנתונים שמגיעים אל המוח לצורך עיבוד מגיעים מהעיניים. כלבים מזהים אלה את אלה באמצעות חוש הריח. בני אדם עושים זאת בעיקר באמצעות חוש הראייה - זיהוי פרצופים. בני-אדם הולכים על שתיים ועלולים בקלות לאבד שיווי משקל. עיבוד נתונים חזותיים משמש אצל בני אדם לשיפור שיווי המשקל. בני אדם פעילים ברוב שעות האור ולכן זקוקים לראייה צבעונית ותלת-ממדית, מה שמחייב עיבוד נתונים חזותיים משוכלל יותר. בקיצור, בהשוואה ליונקים אחרים או לבעלי-חיים אחרים בכלל, בני אדם נסמכים על העיניים שלהם במידה רבה מאוד. אף על-פי-כן, לא ברור לי איך אפשר לכמת את זה באחוזים. DrorK • שיחה 12:18, 18 באוקטובר 2007 (IST)
- להלן כימות מוצלח יותר באחוזים שמצאתי בשיטוטי, כחמישית מהאנרגיה הזמינה למח בכל רגע משמשת לעיבוד של נתונים ויזאולים. סגירה העיניים מראה על ירידה בכמות זהה בFMRI.
- אין ספק שחלק גדול מהנתונים שמגיעים אל המוח לצורך עיבוד מגיעים מהעיניים. כלבים מזהים אלה את אלה באמצעות חוש הריח. בני אדם עושים זאת בעיקר באמצעות חוש הראייה - זיהוי פרצופים. בני-אדם הולכים על שתיים ועלולים בקלות לאבד שיווי משקל. עיבוד נתונים חזותיים משמש אצל בני אדם לשיפור שיווי המשקל. בני אדם פעילים ברוב שעות האור ולכן זקוקים לראייה צבעונית ותלת-ממדית, מה שמחייב עיבוד נתונים חזותיים משוכלל יותר. בקיצור, בהשוואה ליונקים אחרים או לבעלי-חיים אחרים בכלל, בני אדם נסמכים על העיניים שלהם במידה רבה מאוד. אף על-פי-כן, לא ברור לי איך אפשר לכמת את זה באחוזים. DrorK • שיחה 12:18, 18 באוקטובר 2007 (IST)
סובל ממחשבות פולשניות
עריכהלאן אדם אמור לפנות אם נדמה לו שהוא סובל ממחשבות פולשניות? (ובלי קשר לטורדנות כפייתית) תודה מראש. Almighty ~ שיחה 01:18, 30 בדצמבר 2007 (IST)
- נראה לי שפניה לפסיכולוג היא רעיון טוב. צריך לוודא שהוא באמת סובל מזה, ושאין כאן מעגל קסמים של "נדמה לי שאני חייב לחשוב על זה, אז ממילא אני חושב על זה כי אני פוחד שאני חייב לחשוב" וכולי. הפסיכולוג יכול גם לטפל בזה. אם הוא יחליט שאין ברירה וחייבים טיפול יותר אגרסיבי (תרופתי, למשל) הוא בעצמו יפנה את האדם הלאה. יאיר • שיחה 01:25, 30 בדצמבר 2007 (IST)
- אם הוא קטין והוא לא רוצה שההורים ידעו, איך הוא מגיע לפסיכולוג? זה כלול ב"סל" (או מה שזה לא יהיה) של קופת החולים? Almighty ~ שיחה 01:31, 30 בדצמבר 2007 (IST)
- אני לא יודע מי זה "הוא", אבל אם אתה יכול לדבר איתו- תבהיר לו שלמרות הקושי, הדבר הכי נכון שהוא יכול לעשות זה לפנות להוריו. הם מכירים אותו הכי טוב, רוצים אך ורק את טובתו, ומנוסים הרבה יותר ממנו. אם זה ממש בלתי אפשרי, כדאי שיפנה ליועצת בית הספר. צריך לזכור שהסיכויים הם שהוא לא סובל באמת מההפרעה הזאת, במיוחד שהוא בגיל צעיר. אבל בכל אופן- רק לא להזניח. יאיר • שיחה 01:44, 30 בדצמבר 2007 (IST)
- אם הוא קטין והוא לא רוצה שההורים ידעו, איך הוא מגיע לפסיכולוג? זה כלול ב"סל" (או מה שזה לא יהיה) של קופת החולים? Almighty ~ שיחה 01:31, 30 בדצמבר 2007 (IST)
- לדעתי מוטב שיתרגל מדיטציה דינמית ובלבד שהוא בן למעלה מ20.--דרול * שיחה ו 21:48, 6 בינואר 2008 (IST)
עצב בקלות?
עריכהלאחרונה נתקלתי בנערה, בת שנות ה14. לאחר היכרות קצרה איתה, מסתבר שהילדה נפגעת מדברים פשוטים וחסרי כל ערך, שיכולים להביא אותה למצב של בכי ודכאון רציני בקלות. המצב חמור כל כך, שכאשר היא שאלה את חברתה לגבי חלום שחלמה, וזו לא רצתה לספר לה, פצחה הנערה בבכי והייתה שרויה בדכאון למשך שעות רבות. למישהו יש מושג איך נקראת התופעה, ולמה היא צצה? אני אשמח לכמה שיותר מידע על הדבר. הפניה לערך, אפילו באינציקלופדיה האנגלית, ישמח אותי מאוד. תודה. Y@M 19:21, 12 בינואר 2008 (IST)
- שינויים קיצוניים במצב הרוח, גם ללא סיבה נראית לעין, הם תופעה נפוצה בגיל ההתבגרות. אם אותה נערה מרגישה שקשה לה להתגבר על מצבי הרוח בעצמה, תוכלי להציע לה לדבר עם הורה, מורה, יועצת בית הספר, או רופא בקופת-חולים. עוזי ו. 19:44, 12 בינואר 2008 (IST)
- נתקלתי במקרים רבים של שינויים קיצוניים במצב רוחם של ילדים בגילאים אלו, אך הפעם הבחנתי בתופעה רצינית יותר. יכול להיות שהעניין נובע מקצת יותר מדי פינוק, אבל אני לא חושב שזה הבעיה היחידה של הנערה. תודה רבה לך. אשמח לתשובות נוספות בכיוונים אחרים. Y@M 20:44, 12 בינואר 2008 (IST)
מחלה
עריכהתסמונת אספרגר מוגדרת כהפרעה. האם נכון לומר שהיא מחלה (או "סוג של")? Yonidebest Ω Talk 00:36, 13 במרץ 2008 (IST)
- היא לא מחלה אלא לקות. יש הבדל בין מחלה, פציעה ולקות. הפרעה או "תופעה רפואית" אלה מושגים מחייבים פחות שאפשר להכליל בהם יותר דברים. אספרגר אינה מחלה כי היא אינה מצב דינמי או אקוטי. אם תלך לחדר מיון ותתלונן על תסמונת אספרגר, לא יהיה להם מה לעשות אתך כי אתה לא חולה ולא פצוע. אגב, ראה בעניין זה את ההבדל בין פוליו המחלה לבין פוסט-פוליו הלקות.Eddau - שיחה 00:56, 13 במרץ 2008 (IST)
- רק בגלל שאין לזה תרופה, זה לא מחלה? אם נניח, לשם הדיון, שבעתיד יימצא לאספרגר תרופה. האם אז יהיה מדובר במחלה? מדוע איידס או סרטן הוא מחלה אם אין מה לעשות בנידון? Yonidebest Ω Talk 00:59, 13 במרץ 2008 (IST)
- זה לא קשור לתרופה. מצב לא דינמי אינו מחלה. לתסמונת אספרגר יש טיפולים ויש גם תרופות להקלה על סימפטומים אלה ואחרים בתסמונות קרובות. אם תלך לחדר מיון עם תסמונת אספרגר יתנו לך טלפון של נוירולוג או מרפאה בעיסוק ויגידו לך להתקשר למרפאה שלהם בבוקר. חוץ מזה שפוליו (בניגוד לפוסט פוליו) היא כן מחלה ואין לה תרופה. אם תגיע לחדר מיון במהלך התקפה של וירוס הפוליו לא יישלחו אותך הביתה.Eddau - שיחה 02:53, 13 במרץ 2008 (IST)
- עדיין לא ברור לי ההבדל. השימוש שלך במרפאות וחדרי מיון לא עוזר לי להבין. Yonidebest Ω Talk 04:07, 13 במרץ 2008 (IST)
- מחלה ופציעה = מצב דינמי. לקות ונכות = מצב סטטי (למרות שהמצב סטטי התפקוד למרות המצב יכול להשתפר מעט ולאט לאט בעבודה קשה). תסמומת, תופעה והפרעה = כינויים כלליים. אם עדיין לא מובן המשך לשאול. Eddau - שיחה 08:11, 18 במרץ 2008 (IST)
- עדיין לא ברור לי ההבדל. השימוש שלך במרפאות וחדרי מיון לא עוזר לי להבין. Yonidebest Ω Talk 04:07, 13 במרץ 2008 (IST)
- זה לא קשור לתרופה. מצב לא דינמי אינו מחלה. לתסמונת אספרגר יש טיפולים ויש גם תרופות להקלה על סימפטומים אלה ואחרים בתסמונות קרובות. אם תלך לחדר מיון עם תסמונת אספרגר יתנו לך טלפון של נוירולוג או מרפאה בעיסוק ויגידו לך להתקשר למרפאה שלהם בבוקר. חוץ מזה שפוליו (בניגוד לפוסט פוליו) היא כן מחלה ואין לה תרופה. אם תגיע לחדר מיון במהלך התקפה של וירוס הפוליו לא יישלחו אותך הביתה.Eddau - שיחה 02:53, 13 במרץ 2008 (IST)
- רק בגלל שאין לזה תרופה, זה לא מחלה? אם נניח, לשם הדיון, שבעתיד יימצא לאספרגר תרופה. האם אז יהיה מדובר במחלה? מדוע איידס או סרטן הוא מחלה אם אין מה לעשות בנידון? Yonidebest Ω Talk 00:59, 13 במרץ 2008 (IST)
ניסוי פסיכולוגי בחולדות
עריכהשמעתי על ניסוי שנעשה לפני כמה עשרות שנים עם חולדות, שקיבלו שוקים חשמליים באופן אקראי, ללא קשר למה שהן עשו או לא עשו. התגובה שנצפתה, היתה שהחולדות שקעו בדיכאון והפסיקו לתפקד. האם מישהו יכול לעזור למצוא פרטים נוספים ומידע יותר מדויק בנושא זה?
תודה, חבר של אמנון שביט • שיחה 23:07, 28 במאי 2008 (IDT)
- אני לא מכיר, אבל הייתי אומר שהממצא לא מרעיש במיוחד ומעיד יותר על טיבו של החוקר מאשר על טיבן של חולדות. דב ט. - שיחה 15:29, 31 במאי 2008 (IDT)
- על סמך מה בדיוק הנך אומר זאת ? ומה בדיוק אתה יודע על טיבו/ם של החוקר/ים ועל ניסויים מסוג זה ? יש להם משמעות גדולה בתחום של חקר תהליכי זכרון ולמידה. לא רק שתשובתך לא תרמה דבר לדיון, אלא הנך זורק בוץ מבלי שאפילו תהיה לך סיבה ממשית לכך. חבל. בנצי - שיחה 20:25, 31 במאי 2008 (IDT)
- ממש מייאש כאן לפעמים.
- על סמך מה בדיוק הנך אומר זאת ? ומה בדיוק אתה יודע על טיבו/ם של החוקר/ים ועל ניסויים מסוג זה ? יש להם משמעות גדולה בתחום של חקר תהליכי זכרון ולמידה. לא רק שתשובתך לא תרמה דבר לדיון, אלא הנך זורק בוץ מבלי שאפילו תהיה לך סיבה ממשית לכך. חבל. בנצי - שיחה 20:25, 31 במאי 2008 (IDT)
- מובן שדבריי התייחסו לממצא, כפי שתואר כאן. הממצא, כפי שתואר כאן, הוא שמתן שוקים חשמליים לחולדות גרמה להן לדיכאון ולחוסר תפקוד.
- נניח שהיה עליך לנחש, מה תהיה ההשפעה של שוקים חשמליים אקראיים על יצור כמו חולדה, האם לא היית צופה שהחולדות לא ירקדו מרוב שמחה, ושתפקודן לא ישתפר אלא ידרדר? דב ט. - שיחה 21:39, 31 במאי 2008 (IDT)
- אל תתיאש כל כך מהר, התשובה שלי אינה בחזקת 'שוק חשמלי' (אני מניח ששלושת ההיגדים האחרונים מקורם באותו משיב). גם אם אני 'צופה' תוצאה מסוימת אני עדיין מחוייב בביסוסה בדרך של ניסוי. הרעיון הוא שלמידה מבוססת על זכרון, ואין זכרון של חוויה או התנסות משמעותיים, במובן ההתנהגותי של המלה, שאינו תוצאה של משוב עקבי ולא כזה הפרוץ לכל רוח נושבת. תסכול או דכאון הם ביטויים נפשיים ו/או פיזיולוגיים של תהליכים עצביים שמקורם בכשל בקבלת תבנית של גורם-תוצאה שאינה אקראית, גם כשלא מודעים לכך. בנצי - שיחה 22:34, 31 במאי 2008 (IDT)
- אחזור. לדעתי אין זה מרעיש שבעל חי שהתעללו בו על-ידי שוקים חשמליים אקראיים סובל דיכאון, ותפקודו נפגע. (ואם ההתעללות תדירה מספיק, אפילו מפסיק לחלוטין). להערכתי גם כלבו של החוקר, והחוקר עצמו, היו מגיבים באופן דומה. התנצלותי הכנה, על שלא תרמתי לדיון. דב ט. - שיחה 06:29, 1 ביוני 2008 (IDT)
- נכון. במובנים רבים איננו שונים מחולדות. ארשה לי להסתייג מההערות הסרקאסטיות שלך. הן שלא תורמות לדיון.
- ניחשתי שאתה מתכוון בביקורת המוסוות שלך (לפחות עד לתשובתך האחרונה) לבעיה האתית ול'צער בעלי חיים' הנגזר ממנה. לא התכוונתי להיכנס לזה, זו שאלה נכבדה ופתוחה, אבל עומדת בפני עצמה.
- ניסוי מוצלח אמור לקחת בחשבון את הטיעון שאתה מעלה, ולהיות מסוגל להפריד בין דכאון הנובע מגורמים מבוקרים אותם בודקים בניסוי לבין דכאון הנובע מהסבל עליו אתה מדבר. ככלות הכל, חיה נבדקת איננה ישות מכנית. אני מציע להימנע מערבוב תחומים. כל טוב, בנצי - שיחה 13:12, 1 ביוני 2008 (IDT)
- אחזור. לדעתי אין זה מרעיש שבעל חי שהתעללו בו על-ידי שוקים חשמליים אקראיים סובל דיכאון, ותפקודו נפגע. (ואם ההתעללות תדירה מספיק, אפילו מפסיק לחלוטין). להערכתי גם כלבו של החוקר, והחוקר עצמו, היו מגיבים באופן דומה. התנצלותי הכנה, על שלא תרמתי לדיון. דב ט. - שיחה 06:29, 1 ביוני 2008 (IDT)
- אל תתיאש כל כך מהר, התשובה שלי אינה בחזקת 'שוק חשמלי' (אני מניח ששלושת ההיגדים האחרונים מקורם באותו משיב). גם אם אני 'צופה' תוצאה מסוימת אני עדיין מחוייב בביסוסה בדרך של ניסוי. הרעיון הוא שלמידה מבוססת על זכרון, ואין זכרון של חוויה או התנסות משמעותיים, במובן ההתנהגותי של המלה, שאינו תוצאה של משוב עקבי ולא כזה הפרוץ לכל רוח נושבת. תסכול או דכאון הם ביטויים נפשיים ו/או פיזיולוגיים של תהליכים עצביים שמקורם בכשל בקבלת תבנית של גורם-תוצאה שאינה אקראית, גם כשלא מודעים לכך. בנצי - שיחה 22:34, 31 במאי 2008 (IDT)
- נניח שהיה עליך לנחש, מה תהיה ההשפעה של שוקים חשמליים אקראיים על יצור כמו חולדה, האם לא היית צופה שהחולדות לא ירקדו מרוב שמחה, ושתפקודן לא ישתפר אלא ידרדר? דב ט. - שיחה 21:39, 31 במאי 2008 (IDT)
אני מניח שמדובר בקבוצת ביקורת של ניסוי רחב יותר שבו השוקים לחשמליים כן הייתה משמעות. בכל מקרה, היו הרבה מאוד ניסויים עם חולדות וניסויים עם שוקים חשמליים בפסיכולוגיה.Eddau - שיחה 21:28, 1 ביוני 2008 (IDT)
- איני מכיר את הניסוי המסוים הזה, שאליו התייחסה השאלה. אבל מאוד יתכן שרצו לבדוק את תגובתן לגירויים נעדרי תבנית או משוב. את קבוצת הביקורת ניתן להותיר אז ללא גירויים בכלל, ולהשוות את התנהגות הקבוצה המגורה אקראית וזו שממשיכה לנום בשלווה. בנצי - שיחה 22:26, 1 ביוני 2008 (IDT)
הי, אני מניח שאתה מכוון לניסויים שתמכו במושג ייאוש נלמד (learned helplessness). ראה למשל [1]. לא מצאתי את הניסוי הספציפי - אתה מוזמן לגגל learned helplessness ו-rats - אבל אחלוק אתך את הפרטים מזכרוני: היו שתי קבוצות כמובן (אחת ביקורת). קבוצת חולדות אחד הושמה בכלוב עם רצפת מתכת, והעבירו להם שוקים חשמליים כפי שאמרת - בלי כל קשר למה שעשו או שלא עשו. (לא זכור לי מה עשו לקבוצת הביקורת - האם בכלוב שלהם לא העבירו שוקים חשמליים כלל, או שהעבירו שוקים חשמליים שיכלו להיפסק בעקבות פעולה כלשהי שהחולדות עשו; אחד מהשניים.) לאחר מכן שמו את החולדות בכלוב חדש (לא זוכר אם שתי הקבוצות הושמו בכלוב אחד או בכלובים נפרדים), והועברו שוקים חשמליים שיכלו להיות מופסקים בעקבות פעולה פשוטה יחסית שהחולדות יכלו לעשות. הממצאים: החולדות שקודם לכן קיבלו שוקים חשמליים ללא קשר למעשיהם, למדו ש"אין טעם" לנסות להפסיק אותם, אפילו אם יש 'ראיות' (רמזים שהחוקרים שמו, או משהו בדומה) לכך שניתן להפסיקם באמצעות פעולה קלה יחסית. קרי: ייאוש נלמד. הממצאים כמובן תמכו במשתנים תיאורטיים שדנו בפסיכולוגיה של בני אדם, לאמור: ייאוש נלמד הוא צורה של למידה גם בבני אדם, כזו שמסבירה נטייה להתייאשות מהירה ולשקיעה בדיכאון - גם אם מדובר בלמידה מורכבת יותר (וכמובן, לאורך זמן ארוך יותר) מזו שהודגמה בניסוי. אבי-עד - שיחה 00:53, 10 ביוני 2008 (IDT)
מבד"קים ומבחני אישיות
עריכהאם אני מבין נכון, המבד"ק הוא בעצם מבחן אישיות, הבוחן את התכונת שלך. איזה סוג מבחן זה, ואילו תכונות בדיוק הוא בודק? איך בדיוק נקבע הציון?
מהם אותם התמונות שמראים לנבחן? זה "מבחן רוברטס"? אני זוכר שבדיוק אותם התמונות ראיתי במכון לפסיכולוגיה תעשוקתית. כל מיני תמונות של ילד עצוב מול כינור, מנתחים סאדיסטיים ליד גופה מתה ואדם שקופץ מהחלון. מה כל זה אמור לבחון?
תענו בבקשה תשובה מקצועית ולא ניחושים, אם זה אפשרי. --79.177.111.18 16:52, 25 ביוני 2008 (IDT)
- מאפייני אישיותך ימדדו לפי תשובותיך לשאלות המילוליות במבחן. התמונות רק יחזקו את חוות הדעת שיגבש הפסיכולוג לפי תשובותיך לשאלות המילוליות. אם ברצונך להתקבל לקורס קצינים, עליך להפגין שלוות נפש אדישה בתשובותיך לשאלות. תשובות מצחיקות רק יבטיחו שלא תתקבל לקורס קצינים (תקופה מצחיקה מאד, זמן טוב ללמוד איטלקית או נגינה על מפוחית). ליאור ޖޭ • כ"ג בסיוון ה'תשס"ח • 17:12, 25 ביוני 2008 (IDT)
- כל זמן הוא זמן טוב לנגינה על מפוחית. נינצ'ה - שיחה - פתרו את החידה, אם תוכלו. 17:17, 25 ביוני 2008 (IDT)
האם המבחן הוא גירסה של NEO PI-R? מה יכולות להיות הסיבות לכישלון?--79.178.137.177 17:56, 25 ביוני 2008 (IDT)
תשובה מאוחרת: יש חלק במבד"ק שכולל תמונות כפי שתיארת, שנקרא מבחן TAT (לא רוברטס). Ravit - שיחה 12:01, 25 באפריל 2009 (IDT)
סוציומטיה
עריכהמישהו יכול לכתוב ערך על ההפרעה? או לפחות להסביר לי בקצרה מה פשרה?
- אם התכוונת לסוציופטיה אז יש ערך הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, לפי מה שאני יודע לא מתוך ידע בפסיכולוגיה סוציומט הוא ביטוי סלנג שהכוונה בדרך כלל היא לסוציופט גיל כ. (שיחה) • 16:15, 02/07/08
- נדמה לי שהסלנג לא מצביע בהכרח על סוציופת, אלא נגזר מסוציומטריה ומבחנים סוציומטרים ומתאר התנהגות אנטיסוציאלית אבל ברמת החבר'ה ולא ברמה פתולוגית. שומשום1 - שיחה 16:45, 2 ביולי 2008 (IDT)