פורטל:היסטוריה/הידעת?/קטעי הידעת 2
101 |
ב-31 ביולי 1667 נחתם חוזה ברדה במסגרתו החליפו ההולנדים את ניו אמסטרדם, היא ניו יורק של היום, במושבה הבריטית הקטנה סורינאם, שבאמריקה הדרומית, ובאי ראן באיי מאלוקו שבאינדונזיה. אחת מסיבות ההחלפה, מבחינת ההולנדים, הייתה גידולי הסוכר והטבק הפוטנציאליים בסורינאם, והמסחר באגוז המוסקט שבאי ראן, שבאותה תקופה נתפסו כמבטיחים התעשרות רבה יותר, בהשוואה למושבה ניו אמסטרדם. ב-30 באפריל 1803 נחתמה רכישת לואיזיאנה בה קנתה ארצות הברית מצרפת את לואיזיאנה הצרפתית תמורת 15 מיליון דולר, ובכך כמעט שהכפילה את שטחה. צרפת ויתרה על הטריטוריה לשותפתה ספרד כבר ב-1762, בתום מלחמת הצרפתים והאינדיאנים, על מנת לפצות אותה על אובדן פלורידה, אך ב-1800 היא קיבלה את השטח חזרה כתוצאה מהסכם סודי עם הספרדים. נפוליאון בונפרטה ידע שהצי המלכותי הבריטי יקשה עליו לשלוט בטריטוריה הרחוקה, ולכן העדיף למכור אותה לאמריקאים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
102 |
שריפת הענק שכילתה את רוב העיר אדו (היום ידועה בשם טוקיו) בשנת 1657 זכתה לשם השריפה הגדולה של מאירקי על פי המסופר השריפה החלה כאשר כוהן שינטו יפני ניסה לבצע טקס גירוש שדים מקימונו שעל פי החשד היה מקולל ותחת השפעה של רוחות רעות. הקימונו - כך נאמר - גרם למותן של 3 נשים צעירות כולן מתחת לגיל 20, הן קיבלו את הקימונו לרשותן אך מתו בטרם הספיקו להשתמש בו. בטקס גירוש שדים ניסה הכוהן להצית את הקימונו אך בטרם הספיק לקרב את האש לבגד פרצה רוח עזה למקדש וליבתה את האש שאחזה בקירות העץ של המבנה והתפשטה כאחוזת דיבוק בבתי הרחוב הרובע והעיר, האש השתוללה במשך 3 ימים מלובה על ידי רוחות חזקות באופן בלתי רגיל, כילתה את רוב בתי אדו שהיו בנויים מעץ ונייר ובנויים בצפיפות שאפשרה ללהבות לזנק מבית לבית וגבתה את חייהם של למעלה מ-100,000 איש. האסון נחשב לחמור ביותר בהיסטוריה של טוקיו עד לשריפת העיר בהפצצות חיל האוויר האמריקאי במהלך מלחמת העולם השנייה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
103 |
הדוגמה העתיקה ביותר לתותב נמצאה במומיה של אישה מצרית המתוארכת לשנת 1000 לפני הספירה. הותאם לה תותב עשוי עץ ועור המחליף את אצבעות כף הרגל. אצבעות כף הרגל המלאכותית שימשו כנראה לצרכים אסתטיים בלבד ולא סייעו ליציבה. כיום, חלק מהתותבים של כפות רגליים עשויים מחומרים מרוכבים מתוחכמים, דוגמת סיבי פחם. הם סופגים היטב את אנרגיית הנחיתה על הקרקע, אוצרים אותה ומחזירים אותה לגוף לצורך הנעתו קדימה. התותבים המודרניים יעילים עד כדי כך שהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית אסרה על שיתופם של אתלטים קטועי גפיים, כמו אוסקר פיסטוריוס, בתחרויות שאינן מיועדות לנכים מתוך חשש שהתותבות יתנו לקיטעים יתרון טכני על פני המתחרים חסרי הלקות. |
עריכה | תבנית | שיחה |
104 |
בשנת 1927 החליטו נתן אקסלרוד וירושלים סגל לצלם את הסרט העלילתי העברי הראשון. עלילת הסרט, "החלוץ", תיארה את חייו של חלוץ רעב ללחם הפוגש בת איכר יפהפייה ומגשים את חלומותיו. סגל מימן את ההפקה, אקסלרוד צילם, והבמאי היה אלכסנדר פן. סגל ביקר באתר הצילומים ברחובות וגילה כי בת האיכר שאמורה הייתה לרכוב על סוסה אצילית, מצולמת על סוסת עבודה בהריון מתקדם. חוסר המקצועיות הרתיח אותו והוא הפסיק את הצילומים. כך זכה הסרט עודד הנודד, שצילם אקסלרוד בשנת 1932 לתואר "הסרט העברי הראשון". מן הסרט "החלוץ" נותר קטע בן 25 דקות, שעלה באש בדליקה שהייתה במשרדו של סגל ב-1965. |
עריכה | תבנית | שיחה |
105 |
סוער הוא מהלך ההיסטוריה של מדינת האי גרנדה שבים הקריבי, שידעה תהפוכות שינויי ממשל ושלטון תכופים. על שליטי האי, החפצים לשמור על מעמדם, לשמור בעין בוחנת על המתרחש סביבם. בשנת 1958 קיבל המינהל האדמיניסטרטיבי הבריטי באיים מעמד אוטונומי, והפך לחלק מהישות המדינית שנקראה "הפדרציה של איי הודו המערבית". פדרציה זו קיבצה כמה מושבות בריטיות בקאריביים בניסיון להשיג עצמאות מבריטניה, אך פורקה עקב בעיות פנימיות בשנת 1962. בשנת 1967 קיבלה גרנדה אוטונומיה מלאה בענייני פנים, וב-7 בפברואר 1974 קיבלה עצמאות מדינית מלאה. לאחר קבלת העצמאות הצטרפה הרפובליקה הגרנדית לחבר העמים הבריטי, ואימצה את מודל המונרכיה החוקתית. ראש ממשלתה העצמאי הראשון של גרנדה היה אריק גיירי שמיד החל לנקוט בצעדים שנועדו להבטיח את שליטתו כדיקטטור. זיוף תוצאות של הבחירות ב 1976 והאשמות בדבר הפרה שיטתית של זכויות האדם הביאו לתסיסה ולהקמת מחתרת מרקסיסטית. עובדות אלו לא הרתיעו את גיירי שהפנה את תשומת לבו לאיום שטמון בתופעת העבמ"ים שעל פי תפיסתו לא זכו לתשומת הלב הראויה. בחודש מרץ 1979 יצא גיירי את גרנדה על מנת לנאום בפני העצרת הכללית של האומות המאוחדות על הסכנות שפעילות העבמ"ים מציבות בפני האנושות. ולעודד שיתוף פעולה בינלאומי כנגד הסכנה. את העדרו ניצלו המורדים תפסו את השלטון ללא שפיכות דמים או התנגדות משמעותית, ובתמיכה המונית של אזרחי גרנדה. גיירי נותר כגולה חסר השפעה בארצות הברית ומבלי שהצליח לגייס תומכים כנגד סכנת העבמ"ים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
106 |
למרות שמו המרמז על שושלת מלכים, למלך שוודיה קרל השביעי, שמלך במאה ה-12, לא קדמו מלכים בשם קארל. ששת ה"קרלים" הקודמים היו דמויות בדיוניות בספרו של הסופר השוודי יוהנס מגנוס, בן המאה ה-16, אשר כתב בספרו "Gothorvm sveonvmqve historia" היסטוריה בדיונית לחלוטין של ממלכת שוודיה, כביכול מאז גירוש אדם וחוה מגן עדן. הטעות השתרשה לדמותו ההיסטורית האמיתית של קרל סוורקסון, ועל כן הוא מכונה קרל השביעי על ידי ההיסטוריונים. מלכי שוודיה לא השתמשו במספר סידורי של השליט עד המאה ה-16.
|
עריכה | תבנית | שיחה |
107 |
בהסכם הגירושים של אלברט איינשטיין ממילבה מאריץ', שנחתם ב-1919, נכתב שאם יזכה אלברט בפרס נובל לפיזיקה יעבור הכסף למילבה. כעבור שנתיים דנה ועדת הפרס במועמדותו של איינשטיין, אך החליטה שעבודתו תאורטית מדי, והפרס לא חולק באותה שנה. בשנה הבאה גבר הלחץ הציבורי והתקשורתי, והוועדה נאותה להעניק לו את הפרס רטרואקטיבית, לשנת 1921, אך בנימוקיה צוינה רק עבודתו על האפקט הפוטואלקטרי, ולא על פיתוח תורת היחסות, עבודתו העיקרית, שאותה חברי הוועדה לא הבינו. בעת ההכרזה היה איינשטיין בדרכו לביקור ביפן והוא כלל לא טרח להגיע לטקס בסטוקהולם. כשהועבר לו הפרס, בסך 32,000 דולר, הוא הפקיד רק חלק מהסכום בחשבון הבנק של מילבה, ואילו שאר הכסף שהושקע בארצות הברית איבד את מרבית ערכו בתקופת השפל הגדול. |
עריכה | תבנית | שיחה |
108 |
אירוע יוצא דופן הביא את הרב והפוסק יהושע לייב דיסקין (המהרי"ל דיסקין) לעזוב את משרת הרבנות בבריסק ולעלות לארץ ישראל. אישה צעירה בבריסק תבעה גט מבעלה, והלה הסכים בתנאי שתשלם לו סכום כסף גדול כ"פיצוי" ותפקיד את הסכום אצל המהרי"ל. הגט ניתן, אך אשת הרב, שזעמה על הסחיטה, החזירה לאישה את הכסף. הבעל הגרוש תבע את המהרי"ל אצל השלטונות, והוא נאסר באשמת מעילה. מה שהציל אותו משליחה לעבודת פרך בסיביר היה שוחד גדול לסוהרים, שבזכותו ברח עם אשתו מרוסיה והשתקע בירושלים. שם הפך למנהיג עדת הפרושים והנהיג חרם נגד המשכילים והמחדשים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
109 |
ליאון טרוצקי ששמו האמיתי לב (לייב) דוידוביץ' בְּרוֹנשטיין היה מהפכן רוסי-יהודי, הוגה דעות קומוניסטי, מנהיג סובייטי, פושע מלחמה ומייסד הצבא האדום. הוא ברח לאוסטריה במהלך מלחמת העולם הראשונה, והעביר את זמנו במשחקי שח-מט בקפה סנטרל שבעיר וינה. רבים ממכריו בווינה חשבו אותו לאדם שקט, מסוגר ולא מזיק. בחודש מרץ 1917 נודע לשר החוץ האוסטרי שמהפכה כנגד שלטון הצאר פרצה ברוסיה אך הוא התקשה להאמין לדברים ואמר בלגלוג: "רוסיה היא לא מקום בו פורצות מהפכות, ומי בכלל יעשה מהפכה ברוסיה? אולי האדון טרוצקי מקפה סנטרל?" |
עריכה | תבנית | שיחה |
110 |
על אף שוינסטון צ'רצ'יל גילם באישיותו את עוז הרוח הבריטי שהביא לניצחון במלחמת העולם השנייה, הובסה מפלגתו השמרנית של צ'רצ'יל בבחירות שנערכו בסמוך לניצחון במלחמה, בשנת 1945. הוא הוחלף באמצע ועידת פוטסדאם, שבה נקבע סדר היום בעולם שלאחר סיום המלחמה. היסטוריונים רבים מאמינים כי העם הבריטי סבר כי האיש שהוליך את העם באומץ בעת המלחמה, ייכשל בהולכתו בעת שלום. קלמנט אטלי, איש הלייבור, מונה לתפקיד ראש הממשלה. על בחירתו של אטלי הגיב צ'רצ'יל באמרה המפורסמת "מכונית ריקה הגיעה לרח' דאונינג 10 (מעון ראש הממשלה) וממנה יצא קלמנט אטלי", בהדגישו את אפסותו של ראש הממשלה החדש בעיניו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
111 |
האוריינט אקספרס הייתה רכבת נוסעים מהודרת, שפעלה במשך קרוב למאה שנה בין פריז שבצרפת לאיסטנבול שבטורקיה. עד הפעלת הקו הייתה הנסיעה בין אירופה לאימפריה העות'מאנית איטית ומסובכת כיוון שבכל מדינה הייתה רשת מסילות ברזל נפרדת לאורך המסלול. הנוסעים נאלצו לרדת מהרכבת במעבר הגבול ולעבור לרכבת אחרת. גם לאחר פתיחת קו האוריינט אקספרס ב-1883 עדיין נאלצו הנוסעים לרדת פעמיים מהקרונות במהלך הנסיעה ולהשתמש במעבורות לחציית מעברי מים. בפעם הראשונה בחציית נהר הדנובה, ובפעם השנייה בחציית הים השחור לאחר שהרכבת עצרה בתחנה הסופית בוורנה שבבולגריה. רק ב-1906 נסלל קו רציף לאיסטנבול, "סימפלון אוריינט אקספרס" שעבר במנהרת סימפלון מתחת להרי האלפים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
112 |
אזהרת מירנדה הנפתחת במילים: "יש לך זכות לשמור על שתיקה. כל דבר שתאמר עלול לשמש ואף ישמש נגדך בבית המשפט", מושמעת לכל חשוד בארצות הברית לפני שהוא נשאל אודות ביצוע מעשה פשע. השוטרים שעצרו את ארנסטו מירנדה בשנת 1963 בחשד לחטיפה, שוד ואונס, לא הקריאו לו את זכויותיו, והוא הורשע בבית המשפט על סמך הודאתו. החובה להקריא את אזהרת מירנדה לחשודים, שהתקבלה על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין מירנדה נגד אריזונה, לא עזרה למירנדה עצמו שהורשע במשפט חוזר על סמך ראיות אחרות. לאחר שחרורו, עסק מירנדה במכירת כרטיסים עם חתימתו שעליהם מודפסת "אזהרת מירנדה". מירנדה מת כתוצאה מדקירת סכין בשנת 1976. החשוד במעשה בחר להשתמש בזכות השתיקה לאחר שהוקראה לו אזהרת מירנדה. הוא שוחרר ונמלט למקסיקו |
עריכה | תבנית | שיחה |
113 |
עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב-14 במאי 1948, פלש הלגיון הערבי, צבאה של ממלכת ירדן, למדינת ישראל הצעירה. בראש הלגיון עמד קצין בריטי, סר ג'ון באגוט גלאב, הידוע גם בכינויו גלאב פאשה. תחת פיקודו כבש הלגיון את הרובע היהודי בירושלים. היהודים שנפלו בשבי הלגיון קיבלו טיפול הומני, והושבו לישראל בתום המלחמה. בעקבות המלחמה נחשד עבדאללה מלך ירדן, בן השושלת ההאשמית, באהדה יתרה לישראל ובהיותו "בובה" של האימפריאליזם הבריטי. הוא נרצח ב-1951. נכדו, המלך חוסיין, עמד בפני אותן בעיות שגרמו למותו של סבו, וב-1956 זימן את גלאב פאשה ונתן לו שעתיים לעזוב את שטח הממלכה. פאשה נפטר ב-1986, באנגליה, כשהוא עטור בתואר אבירות על פועלו בשירות הוד מלכותה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
114 |
אום כולתום, זמרת ומוזיקאית מצרייה, התחילה את הקריירה כזמרת בהיותה ילדה, לאחר שלמדה לשיר מאביה האימאם, שנהג לשיר שירי דת מסורתיים בחגים ובחתונות. לאחר שגילה אביה את כישרונה בשירה, הגניב אותה בגיל 12 מחופשת כנער ללהקה שאותה ביים, מאחר שהופעתה של בת על במה נחשבה מביישת. באותה תקופה תחום הזמרה לא נחשב במצרים כמקצוע מכובד, בעיקר עבור אישה. אך עם הזמן צברה מוניטין בכפרים ובערים שבאזור הדלתה, עוד בהיותה נערה. בשנות ה-20 עברה לקהיר, מרכז עולם הבידור במצרים, שם סגנונה נחשב תחילה מיושן ופשוט. עם זאת היא החלה להתערות בחברה הגבוהה ולסגל לעצמה תדמית חדשה. עד סוף שנות ה-20 הפכה לאמנית ידועה ומשכורתה הייתה אחת הגבוהות בין אמני קהיר. כיום אום כולתום נחשבת אחת הזמרות הידועות והאהובות ביותר בעולם הערבי, ובתקופת פעילותה זכתה להערצה אף מצד גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
115 |
האדם הראשון שהקיף את כדור הארץ היה גבר יליד מלזיה בשם אנריקה, שהוטבל לנצרות במלאקה. הוא נלקח למסעו של פרדיננד מגלן, שהחל בספרד, כמתרגם למלאית, הקיף עם הצוות את יבשת אמריקה הדרומית במצר מגלן, חצה את האוקיינוס השקט והגיע לפיליפינים ב-1521. שם נמלט מהמשלחת וחזר למקום הולדתו, תוך שהוא משלים את הקפת כדור הארץ מערבה. מגלן עצמו נהרג בפיליפינים, ולא זכה להיות בין 22 המלחים ששבו לספרד. יומני הספינה, שפיגרו ביממה אחרי לוח השנה בספרד, אימתו את ההשערה בדבר איבוד יממה בהקפת העולם מערבה ויצרו את הצורך בקו תאריך בינלאומי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
116 |
האופרה פורגי ובס, שאותה חיברו האחים איירה וג'ורג' גרשווין, היא בין היצירות המוזיקליות המשפיעות במחצית הראשונה של המאה העשרים. האריה הפותחת של האופרה, Summertime, הפכה לאחד הסטנדרטים המבוצעים ביותר בג'אז, וקטעים נוספים מתוך האופרה זכו להצלחה דומה. כיוון שהעלילה סובבת סביב החברה השחורה הענייה של התקופה, ספגו המחברים ביקורת רבה בתחילת הדרך והואשמו בגזענות, אך הם התעקשו להעסיק רק שחורים בתפקידים הראשיים, ובסופו של דבר התקבלה האופרה גם בקרב הקהילה השחורה. בעת הופעה בעיר וושינגטון במרץ 1936 מחה צוות הזמרים כנגד ההפרדה הגזעית בקהל, ואף כופף את ההנהלה להתיר ישיבה מעורבת. עקב כך, הייתה זו ההופעה הראשונה שנערכה בתיאטרון הלאומי של וושינגטון מול קהל מעורב, רב גזעי, אם כי מסורת זו לא נשמרה, ובהצגות אחרות המשיכה הנהלת אולם התיאטרון במדיניות ההפרדה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
117 |
בעת פלישתו למצרים בשנת 1798 הפיץ נפוליאון בונפרטה כרוז בערבית בו הכריז על הוקרתו לדת האסלאם ולנביא מוחמד, וטען כי הוא קרוב אליהם יותר מן הממלוכים ששלטו במצרים באותה תקופה. במהלך תכנון מסעו לארץ ישראל, ערך נפוליאון בונפרטה סיור במדבר סיני. במהלך הסיור חצה את ים סוף דרומית לעיר סואץ בשעות היום והשפל, אולם משניסה לשוב ולחצותו בשעות הלילה והגאות, כמעט שטבע. נפוליאון טען בזכרונותיו כי לו היה טובע כשם שטבע פרעה, היה הדבר נותן חומר לתעמולה נגדו בידי מטיפים נוצרים במשך דורות רבים. שליט עכו מטעם האימפריה העות'מאנית, אחמד אל ג'זאר ("הקצב") היה ידוע בהטלת מומים בנתיניו, וגם יועצו היהודי, חיים פרחי, לא חמק מגורל זה. איור מאותם הימים מראה את פרחי עומד לצד ג'זאר, כשרטיה על עינו אשר נוקרה על ידי ג'זאר. הדבר לא הפריע לפרחי לסייע בניהול הגנת עכו בזמן מסע נפוליאון בארץ ישראל. העיר עמדה במצור בן קרוב לחודשיים, שבסופו נסוג נפוליאון מן הארץ. |
עריכה | תבנית | שיחה |
118 |
שלושה מחמשת נשיאיה הראשונים של ארצות הברית נפטרו ב-4 ביולי, יום העצמאות של ארצם. שניים מהם, ג'ון אדמס ותומאס ג'פרסון, הלכו לעולמם ב-4 ביולי 1826, יום היובל להכרזת העצמאות וג'יימס מונרו ב-4 ביולי 1831. על אף שנשיא ארצות הברית, וודרו וילסון, הוא שיזם את הקמת חבר הלאומים לאחר מלחמת העולם הראשונה, ארצות הברית מעולם לא הצטרפה לחבר הלאומים, אלא רק לאומות המאוחדות (או"ם), שהוקם לאחר מלחמת העולם השנייה. ג'ורג' וושינגטון הוא נשיא ארצות הברית היחיד שנבחר לנשיאות פה אחד על ידי כל האלקטורים, בבחירות 1789 ו-1792. לעומתו, ג'ון קווינסי אדמס נבחר לנשיאות ב-1824 למרות שפיגר אחרי אנדרו ג'קסון הן במניין האלקטורים והן במניין הקולות - לאף אחד מארבעת המועמדים לא היה רוב מוחלט בקרב האלקטורים, והבחירה הועברה לבית הנבחרים, שם ניצח אדמס. |
עריכה | תבנית | שיחה |
119 |
במורדות הר הזיתים ובאפיקו של נחל קדרון מצויים מספר קברים ומצבות, שהמסורת קשרה אליהם אגדות שונות. מבנה מונוליתי מרשים שם, מתקופת בית שני, זכה לכינוי יד אבשלום. הורים לילדים סוררים היו מביאים את ילדיהם למקום, וסוקלים את המצבה כדי לחנכם. גם נפוליאון מתקשר למסורת זו. מסע נפוליאון בארץ ישראל לא עבר בירושלים, אך הדבר לא מנע את התפתחות האגדה כי הייתה פעם דמות יד מעל למצבה, ונפוליאון, בזעמו על אבשלום שהעז למרוד בדוד אביו, הורידהּ ביריית תותח. "כך תמיד לרודנים" היו מילותיו של ג'ון וילקס בות' בעת שרצח את נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, לפי האגדה מילים אלו נאמרו במקור על ידי מרקוס יוניוס ברוטוס בעת שרצח את יוליוס קיסר. אביו של בות' נקרא יוניוס ברוטוס על שם המתנקש הרומאי ובות' עצמו שיחק במחזה השייקספירי יוליוס קיסר, באופן אירוני הוא גילם את תפקידו של מרקוס אנטוניוס שלאחר הרצח היה יריבו המושבע של ברוטוס. |
עריכה | תבנית | שיחה |
120 |
היחלצותו של ארנסט שקלטון מאנטארקטיקה ב-1916 נחשבת לאחת המופלאות ביותר. משלחתו ניסתה לחצות את היבשת דרך הקוטב הדרומי, כותרה בקרח כשנה וערכה מסע במזחלות קרח ובשלוש סירות הצלה עד לאי הפיל. שקלטון וחמישה ספנים הפליגו באחת הסירות, שכונתה ג'יימס קיירד על שם אחד ממממני המסע, לעבר איי ג'ורג'יה הדרומית כדי להזעיק עזרה. ההפלגה בת 1,300 הקילומטר הייתה בתנאי מזג אוויר איומים, כשברשותם רק סקסטנט וכרונומטר לניווט. סירתם נשברה בסופה והם נאלצו לחצות את רכס הרי האי, תשושים וללא ציוד, במסע שגם מטפסים מקצועיים מתקשים בו. לאחר שלושה ניסיונות כושלים, חילץ שקלטון את שאר 22 אנשיו מאי הפיל ללא פגע. |
עריכה | תבנית | שיחה |
121 |
הגז הרעיל ציקלון בה ששימש את הנאצים לרצח יהודים בזמן השואה, פותח בשנות ה-20 של המאה ה-20 בידי הכימאי היהודי-גרמני פריץ הבר, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1918 על "הסינתזה של האמוניה". ב-1933, עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון, נמלט האבר מגרמניה ללונדון, שם הציע לו חיים ויצמן, לימים נשיא מדינת ישראל, לעמוד בראש המחלקה לכימיה פיזיקלית במכון זיו ברחובות. לבסוף נפטר האבר מהתקף לב בבית קפה בבזל, בדרכו לארץ ישראל. בין השנים 1318-1320 לפנה"ס, במהלך המלחמה האנטולית היוו חיידקי Francisella tularensis גורם משמעותי לניצחון האימפריה החתית על ממלכת ארזוה. במהלך המלחמה הצבא החתי (ומאוחר יותר גם הצבא הארזוי) שלח למחנה האויב בהמות ואנשים חולים כדי שאלו יפיצו את המחלה. בכך הייתה המלחמה לאירוע המתועד הראשון בהיסטוריה בו השתמש האדם בנשק ביולוגי בשדה הקרב. אזכור המגפה מופיע במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס. |
עריכה | תבנית | שיחה |
122 |
גופתה של אווה פרון המשיכה את הביוגרפיה הסוערת של אוויטה בחייה: הגופה נחנטה והוצגה לראווה בבואנוס איירס, והייתה מוקד עלייה לרגל עד נפילתו של בעלה, חואן פרון, בהפיכה צבאית ב-1955, והגלייתו. אז הוברחה הגופה למילאנו. ב-1971, הוצאה מקברה והועברה לקבורה במדריד. בינתיים שב חואן פרון מהגלות לארגנטינה, לקדנציה נוספת כנשיא. הוא נפטר ב-1974, ואז הוחזרה גופתה לארגנטינה והוצגה בצד גופתו במעון הנשיאותי. השלטון החדש במדינה החליט למנוע את הפיכת המקום למקדש לבני הזוג, וגופת אווה פרון הופרדה מגופת בעלה ונקברה סופית באחוזת הקבר של משפחת דוארטה, בבית הקברות לה רקולטה בבואנוס איירס. אתר קברה משמש עד היום מוקד עלייה לרגל למעריציה, ושאר סקרנים ותיירים. כדי למנוע את גנבת הגופה, היא קבורה במעין כספת בטון בעומק רב באדמה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
123 |
הפיזיקאי זוכה פרס נובל אלברט איינשטיין סירב להצעות לכהן בתפקידים דקאן הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע באוניברסיטה העברית, נשיא האוניברסיטה ואף נשיא מדינת ישראל, לאחר שהתפקיד הוצע לו על ידי דוד בן-גוריון. למרות זאת, בצוואתו הוריש איינשטיין לאוניברסיטה את כל זכויות היוצרים על כתביו, וכן את כל כתבי היד שלו, השמורים עתה ב"ארכיון איינשטיין". כן הוריש איינשטיין את זכויות הסימן הרשום של דיוקנו ושל שמו לאוניברסיטה, כך שעל כל שימוש בהם יש לשלם לאוניברסיטה תמלוגים נאים (כמו למשל על מעבד התמלילים או על האסטרואיד שנקראו על שמו, וכן על סדרת האנימציה "חבורת איינשטיין"). כל אלה מהווים מקור הכנסה עצום לאוניברסיטה, אך בשנת 2025 יפוגו הזכויות, כשימלאו 70 שנה למותו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
124 |
פירוש שמו של הקיסר הרומאי קליגולה הוא בלטינית "מגפי צבא קטנים". כינוי זה ניתן לקיסר בהיותו פעוט בן שנתיים, עת ליווה את אביו גרמניקוס במחנות הצבא כקמע, כשהוא לבוש מדים. עם עלותו לשלטון הפך לאימת העם הרומאי. פעמים רבות הורה על הוצאות להורג ללא משפט, חי חיי פריצות עם אחיותיו ואף פתח בית בושת בארמון, שם שימש כסרסור, בעוד שהמכובדות בנשות רומא הועסקו בזנות. ידועה אמרתו לפיה "הלוואי ולעם הרומי כולו היה צוואר אחד...כדי שיוכל לשספו באבחת סכין בודדת". קומודוס, בנו של הקיסר והפילוסוף מרקוס אורליוס, שלט ברומא משנת 180 עד שנת 192. הוא מסמל את סיומה של תקופת "חמשת הקיסרים הטובים" שהרחיבו וביססו את הקיסרות הרומית, ואת תחילת שקיעתה של האימפריה. שגעון הגדלות שלו הביא אותו להכריז על עצמו כמייסד רומא, לשנות את שמה ל"קולוניה קוֹמוֹדיאנה", את שם הצבא ל"הצבא הקומודיאני", לקרוא את כל חודשי השנה על 12 שמותיו ועוד שגיונות. |
עריכה | תבנית | שיחה |
125 |
קרב תרמופילאי הוא קרב שנערך במצר היבשתי תרמופילאי שבמרכז יוון בשנת 480 לפנה"ס, בין צבא בראשות לאונידס מלך ספרטה, לבין צבא האימפריה הפרסית שפלש ליוון בשנה זו. הקרב, ועמידתם של הלוחמים הספרטנים מול כוח רב מהם, הפכו למופת של אומץ לב שמלווה מאז את תרבות המערב, מסורת זו מתובלת במטבעות לשון שנטבעו במהלך ימי הקרב על ידי הספרטנים ונמצאות בשימוש גם כיום. כאשר הפרסים דרשו מהספרטנים למסור את כלי נשקם ענה ליאונידס בלאקוניות "בואו וקחו אותם" אמירה זו היא המוטו של הקורפוס הראשון של צבא יוון המודרני. כאשר שמע קצין ספרטני דִיאוֹנֵקֵיס שכמות חיציהם של הפרסים עצומה כל כך, עד שהם יאפילו על השמש, הגיב בסגנון לאקוני אופייני, ואמר: "מצוין, נילחם בצל" - אמירה זו היא המוטו של הדיוויזיה המשוריינת של צבא יוון. |
עריכה | תבנית | שיחה |
126 |
אנטוניו לופס דה סנטה אנה, המוכר יותר כסנטה אנה (21 בפברואר 1794 - 21 ביוני 1876) היה נשיא מקסיקו ודיקטטור לאורך קריירה פוליטית סוערת ורבת תהפוכות בת יותר מארבעים שנה. הוא זכה להירשם בהיסטוריה כ"איש הרע" בקרב אלמו. בשנת 1838 פלשו הצרפתים למקסיקו בעימות צבאי שזכה לשם מלחמת המאפים סנטה אנה זכה להזדמנות להשיב את כבודו האבוד, הוא קיבל את הפיקוד על הצבא המקסיקני אך נכשל בניסיון להדוף הפולשים, סנטה אנה עצמו נפגע בידו וברגלו מפגז של תותח וכף רגלו נקטעה. לאחר המלחמה הורה סנטה אנה לבצע הלוויה צבאית וקבורה מכובדת לכף רגלו הכרותה והשתמש בטקסים הממלכתיים על מנת להאדיר את שמו, מאז הוא לא החמיץ הזדמנות לספר למקסיקנים איך הוא הקריב מגופו להגנת המולדת. בשנת 1842, לאחר שרוקן את האוצר המקסיקני ברח סנטה אנה לקובה והמורדים נאלצו לכלות את זעמם ברגל, הם הוציאו אותה מקברה קצצו אותה ופיזרו את השיירים לרוח. סנטה אנה חזר לזירה עם פרוץ מלחמת ארצות הברית–מקסיקו בשנת 1846 וניהל שוב כנשיא את המערכה הכושלת כשהוא משתמש ברגל שעם חדשה, הוא נאלץ להפרד בחופזה מרגל זו, שנתפסה על ידי חיילים אמריקאיים והובאה כשלל לאילינוי, למרות ניסיונות להחזירה לבעליה היא נותרה כמוצג במוזיאון הצבאי של אילינוי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
127 |
פרידריך אוגוסט השני "החזק (1670 - 1 בפברואר 1733) היה נסיך בוחר (קורפירסט) של סקסוניה מ-(1694) ומלך פולין מ-1697. כונה גם "החזק" או "הרקולס הזקסי". הוא נודע כאיש בעל כוחות פיזיים כבירים וכלוחם ללא חת. אחד משעשועיו היה שבירת פרסות סוסים או צלחות כסף, כדי להפגין את כוחו הרב. אוגוסט נודע כאדם הרודף אחר תאוותיו, ורודף נשים מושבע שהחזיק מספר פילגשים בו-זמנית מהן נולדו לו לא פחות מ 370 ילדים, רק אחד מהם נולד לאשתו החוקית, שלא מחוץ למסגרת הנישואים, וזכה לרשת את אביו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
128 |
ב-1948 התחרה רוכב האופניים האיטלקי ג'ינו ברטלי בטור דה פראנס. גילו היה 34 - גיל מבוגר לזכייה בתחרות, וסיכוייו לזכות הוערכו כנמוכים. ברטלי פיגר ב20 דקות אחרי המוביל לפני קטע קשה במיוחד, בו היה צריך להתחרות למחרת, בסביבת העיר קאן. אז קיבל שיחת טלפון מראש ממשלת איטליה דאז, אלצ'ידה דה גאספרי. דה גאספרי סיפר לו כי נעשה ניסיון התנקשות בפלמירו טוליאטי, מזכיר המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, כי פרצו באיטליה מהומות, וכי איטליה עומדת אולי על סף מלחמת אזרחים. דה גאספרי ביקש מברטלי להתאמץ מיוחד ולנצח בקטע המרוץ של קאן, ובכך להסיט את תשומת לב הציבור האיטלקי מהבעיות הפנימיות. ברטלי הבטיח לדה גאספרי כי יזכה במרוץ כולו, ואכן עמד בדיבורו. למרות השביתה הכללית שפרצה בעקבות ניסיון ההתנקשות, נרגעו הרוחות באיטליה, ויש שייחסו זאת לניצחונו המרשים של ברטלי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
129 |
צ'ארלס טאפר (בתמונה) כיהן כראש ממשלת קנדה במשך 69 ימים בלבד. הוא מונה כממלא מקום של מקנזי בוול, אך זמן קצר לפני השבעתו, הוכרז כי בקרוב ייערכו בחירות, ובהן הוא הפסיד. ויליאם הנרי הריסון היה נשיא ארצות הברית למשך חודש, כי נפטר מדלקת ריאות, בה חלה במהלך נאום השבעתו. תקופת כהונתו הייתה ארוכה מאד יחסית לחמשת הימים בהם כיהן ויקטור בריילובסקי כשר בממשלת ישראל. גם בחמשת הימים שבהם כיהן כשר, הוא לא זכה להיכנס ללשכתו, עקב שרפה שפרצה בבניין. אנשים נוספים שכיהנו תקופה קצרה מאד בתפקידם היו פדרו לסקוראין שכיהן כנשיא מקסיקו לפחות משעה, דיזודאדו קאבלו שכיהן כנשיא ונצואלה מספר שעות ומלך צרפת לואי התשעה עשר שמלך כעשרים דקות בלבד. |
עריכה | תבנית | שיחה |
130 |
במחצית השנייה של המאה ה-19, תחנות הכוח ייצרו חשמל בזרם ישר. הן הצליחו לספק חשמל לבית מגורים, בתי עסק ופנסי רחוב, הממוקמים רק עד מרחק של פחות מקילומטר מחוצה להן. אחת החברות המרכזיות שהפעילו תחנות כוח הייתה בבעלות תומאס אדיסון. אדיסון התנגד להצעת אחד מעובדיו, ניקולא טסלה, לעבור לייצר חשמל בזרם חליפין, כדי להצליח לספק לחשמל רב בהרבה, למרחקים גדולים בהרבה. אדיסון טען שזרם חליפין מביא לסכנה חמורה של מוות בהתחשמלות. טסלה התפטר, הקים חברה מתחרה וניסה למצוא משקיעים לתחנות כוח בזרם חליפין. אדיסון, שרצה לשכנע את הקהל בסכנה שברעיונותיו של טסלה, המציא לצורך זה את מכשיר ההוצאה להורג בזרם חליפין - הכיסא החשמלי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
131 |
בשנת 1925, לאחר מהפכת אוקטובר, שונה שמה של העיר צָאריצין (Цари́цын), שנקראה על שמו של צאר רוסיה, לסטָלינגרד (Сталингра́д), על שמו של יוסיף סטלין. זאת, כחלק מניסיונותיו של המשטר המהפכני למחות את זכרו של המשטר הצארי ולהאדיר את שלטונו של סטלין. ב-1961, כחלק מהצעדים לדה-סטליניזציה ולצמצום פולחן אישיותו של סטלין, החליטה ממשלת חרושצ'וב על שינוי שם העיר לשמה הנוכחי, וולגוגרד (Волгогра́д, "עירהּ של הוולגה"). אלא, שישנם שישה ימים בשנה שבהם העיר חוזרת לשמה ההיסטורי "סטלינגרד", כאמצעי להנצחת גבורתהּ של העיר בקרב סטלינגרד וגבורתה של רוסיה במלחמת העולם השנייה. ששת הימים הם, 2 בפברואר (יום סיום קרב סטלינגרד), 9 במאי (יום הניצחון), 22 ביוני (יום תחילת מבצע ברברוסה), 23 באוגוסט (יום תחילת קרב סטלינגרד), 2 בספטמבר (יום סיום מבצע סערת אוגוסט) ו-19 בנובמבר (יום תחילת מבצע אורנוס). |
עריכה | תבנית | שיחה |
132 |
מלחמת שלוש מאות שלושים וחמש השנים הוא הכינוי שניתן לעימות משנת 1651 בין הרפובליקה ההולנדית לאיי סילי, המהווים חלק ממחוז קורנוול שבאנגליה, על רקע המעורבות ההולנדית במלחמת האזרחים האנגלית. אין ודאות לגבי הכרזת המלחמה ובפועל לא היו כל פעולות איבה בין הצדדים. ככל הידוע "מלחמה" זו נשכחה ולכן לא הוכרז על סיומה. בשנת 1985 יושב ראש המועצה של איי סילי, כתב בקשה לשגרירות הולנד בלונדון לסיים את המיתוס שהאיים עדיין במלחמה עם הולנד. צוות השגרירות בדק את הנושא ומצא שאכן המיתוס הוא נכון. הסכם שלום נחתם והשלום הוכרז ב-17 באפריל 1986, 335 שנים לאחר הכרזת המלחמה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
133 |
המשמר הפרטוריאני הייתה יחידת עילית של הצבא הרומי, חיילי המשמר שימשו כשומרי ראש עבור הקיסר הרומאי. היחידה זכתה למוניטין מפוקפק כקבוצה פורעת חוק, חסרי מוסר וכבוד. כבר בשלב מוקד יחסית בהיסטוריה של המשמר הפרטוריאני צברו מפקדי המשמר כוח פוליטי רב ולא בחלו מלהשתמש בכוחם ובהשפעתם על מנת למנות ולהדיח קיסרים לרצוח ולשדוד. יש מידה של אירוניה היסטורית בעובדה שבתקופתו של הקיסר אלכסנדר סוורוס הגיעה היצירה וההגות בתחום המשפטים לשיאה, הישג זה מיוחס למפקדי המשמר הפרטוריאניים שמונו על ידי אלכסנדר סוורוס ובהם מהוגי הדעות הגדולים של רומא: פפיניאנוס, אולפיאנוס ומודסטינוס. אלו חיברו ספרי משפט ששימשו כבסיס לתורת המשפט הקונטיננטלי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
134 |
מְשַׁל יוֹתָם (נקרא גם משל האטד) הוא משל, שנשא יותם בן גדעון על דרך מינויו של שופט חדש לאחר מות אביו, השופט גדעון. המשל מופיע בספר שופטים, פרק ט'. מעבר לתוכנו המעניין של המשל, בני העת החדשה עשויים להתפלא גם מאופן נשיאת המשל, בידי יותם. יותם עמד בראש הר גריזים (בתמונה), המרוחק קילומטר וחצי מהעיר שכם, ונשא קולו, כך שמרבית הנוכחים בעיר שמעו היטב את דבריו. הרעש, הנפוץ בתקופתנו, לא מאפשר כזו אקוסטיקה. זאת למרות, בתנאים אופטימליים, קול האדם יכול להישמע למרחק גדול אפילו פי עשרה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
135 |
על שמו של אלתר לוין, לא קרוי שום רחוב בישראל. זאת למרות שהיה ממייסדי ענף הביטוח בארץ ומשורר עברי מצליח, שמותו המסתורי משך תשומת לב רבה. לוין נמצא תלוי על דקל בשכונת רוממה, בשנת 1933. ספק אם מדינת ישראל עשתה איזו שהיא פעולה להנצחתו. זאת למרות שראש המודיעין של הארמייה הרביעית העות'מאנית, עזיז ביי, כתב שלוין היה המרגל החשוב ביותר, שסייע לבריטים במזרח התיכון במלחמת העולם הראשונה. לוין שילם מחיר כבד על כך שלא עזב את הטריטוריה הטורקית, כשיכול היה לעשות זאת. הוא וידידו, ח'ליל א-סכאכיני, נידונו למוות והוגלו מהארץ לצורך ביצוע פסק הדין. השניים ניצלו בעזרת סחבת, שתדלנות ושוחד רב. בהיעדרם מהארץ, הטורקים עינו למוות את בתו של לוין. |
עריכה | תבנית | שיחה |
136 |
במסגרת מדיניות הקיצוב, שהנהיגה מדינה בשנותיה הראשונות, צומצם השימוש בדלק, ומכוניות פרטיות הושבתו יומיים בשבוע. שר התחבורה דאז, דוד צבי פנקס, מסיעת החזית הדתית המאוחדת ומחותמי מגילת העצמאות, השיג רוב בממשלה לתקנה, לפיה אחד מימי השבתת כל כלי הרכב יהיה שבת. הדבר עורר טענות על כפייה דתית, וב-20 ביוני 1952 התגלה מטען נפץ שלא התפוצץ במרפסת דירתו של פנקס. למחרת, נזרקה פצצה אחרת לדלת דירתו של פנקס, וגרמה לנזק רב לרכוש. ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון סירב להעלות את הנושא לדיון. בהמשך קיבל פנקס, ככול הנראה, מכתבי איום על חייו, וכחודשיים לאחר ניסיון ההתנקשות הוא נפטר מהתקף לב. עמוס קינן ושאלתיאל בן יאיר נתפסו בסביבת זירת הפשע ובחקירה המשטרתית שמרו על זכות השתיקה. כשנשפטו, קיינן טען כי כעיתונאי הוא שהה במקום, משום שאלמוני הודיע לו, שעומד להיות שם דבר מה מעניין. קיינן ובן יאיר זוכו מחוסר אשמה, ולאחר ערעור, זוכו מחמת הספק. אך כעבור עשרות שנים סיפרו קיינן ומקורביו, שהוא היה המתנקש. |
עריכה | תבנית | שיחה |
137 |
בשנות השמונים של המאה ה-19 החלו בתי הספר המודרניים ברחבי האימפריה העות'מאנית לספק די בוגרים, כדי לאייש את הפקידות במדינה. השיפור בחינוך הביא להגברת האוריינות, ויצר שוק לעיתונות העות'מאנית. וזו התרחבה במהירות מבחינת מספר הפרסומים ונתוני התפוצה גם יחד. עיתוני התקופה הפכו מקצועיים יותר והגיעו לקהל קוראים גדול בהרבה. עם זאת, חופש הביטוי בהם הוגבל מאד, בידי צנזורה. הסולטן עבדול חמיד השני אסר על העיתונים להתייחס לעניינים פוליטיים רבים, ובמיוחד אלו שקשור בליברליזם, לאומיות או חוקתיות. זאת אולי במטרה למנוע מאזרחיו השראה לדרישות, שיצמצמו את סמכויותיו. יש הטוענים כי הוא גם אסר לדווח על ניסיונות התנקשות בשליטים ובמנהיגים. זאת אולי כדי לא לתת לאזרחיו השראה להתנקש בו. בסופו של דבר, במהלך העשור הראשון של המאה ה-20, כן התקיימו בטורקיה הפגנות למען ליברליזם וכן היה ניסיון התנקשות בסולטן. |
עריכה | תבנית | שיחה |
138 |
מקובל לחשוב, שאתרים ארכאולוגיים ממחישים לבני העת החדשה את אורחות חייהם של בני תקופות קדומות. אך לא תמיד כך הדבר. כשהארכאולוגים חשפו את קטע הרחוב המרוצף במנהרות הכותל, מתחת שכבות העפר, ששפכו הממלוכים על המתווה הישן של רחוב הגיא ותחת אבני הריסות בית המקדש השני, הם ייחסו את ריצוף הרחוב להורדוס. הם חשבו, שמאז שיפוץ בית המקדש בידי הורדוס, בָּאֵי ירושלים הלכו על מרצפות אלו. אולם השערה זו עוררה שאלות. מדוע ריצוף הרחוב מעולם לא הושלם עד סוף תוואי הרחוב? מדוע מחצבת המרצפות, בקצה הרחוב, מעולם לא כוסתה? ומדוע על המרצפות לא ניכרים שום סימני שחיקה של הליכת עולי הרגל הרבים ושל נסיעת כרכרות? הפתרון נמצא בכתבי יוסף בן מתתיהו, שחי בתקופה זו ותיעד אותה. את הריצוף יזם נינו של הורדוס, אגריפס השני, באמצע המאה הראשונה. הרצפים לא סיימו מעולם את מלאכתם, כי חורבן הבית עצמו קטע אותה. למעשה, קטע הרחוב המרוצף נפתח לראשונה לקהל רק בסוף המאה העשרים, בידי הארכאולוגים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
139 |
בשנת 2020 הוגש נגד שפי פז כתב אישום על השחתת מקרקעין, בשל כתיבת סיסמאות על דלת שגרירות האיחוד האירופי. אולם, לא תמיד היחס לכתיבה על רכוש הזולת היה כה שלילי. קירות רומא בעת העתיקה היו מכוסים גרפיטי. על עמוד בכנסיית הקבר מתנוססת כתובת כזו, משנת 1384, שאיש לא טרח עדיין למחוק. צילומים של הכותל המערבי, מימי השלטון העות'מאני, מראים כי הוא היה מכוסה גרפיטי. בשנת 1948, לוחם הפלמ"ח, ברוך ג'מילי, ״עיטר״ מבנה בשער הגיא בשמו, ועד שהרשויות טרחו למחוק כתובת זו, בשנות ה-80, היא הפכה לפואנטה במערכון של הגשש החיוור, ושלמה ארצי וגידי קורן כתבו עליה שיר הלל, שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון 1974. ג׳מילי תבע את הרשויות, ודרש, שישחזרו את הגרפיטי. הוא טען, שלגרפיטי הזו יש ערך היסטורי, כמו לגרוטאות המשוריינים בשער הגיא. ג'מילי, אמנם, הפסיד גם במשפט וגם בערעור, אך בשנת 2011 הרשויות דווקא כן שחזרו את הגרפיטי (כמתועד בתמונה). השחזור מומן מתקציב שימור אתרי המורשת הלאומיים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
140 |
במאה ה-18 בלונדון, בתקופת שיגעון הג'ין, השאלה אם לשתות בירה או ג'ין הייתה שאלה פוליטית וחברתית. ויליאם השלישי הביא מהולנד חיבה למשקאות חריפים שזוקקו מדגנים. המשקה החדש, "ג'ין", קודם כמשקה פרוטסטנטי ופטריוטי; כתחליף מתוצרת מקומית לברנדי, שיובא מצרפת היריבה והקתולית. אבל כשצריכת הג'ין שברה שיאים, יצאו נגדו מגני המוסר, והציעו במקומו את הבירה. הג'ין, לטענתם, הפך את העניים לצרכני מותרות מפונקים, ופגע בבריאותם, ביצרנותם ובמילוי חובותיהם למשפחה. על רקע זה יצר ויליאם הוגארת, בשנת 1751, את "רחוב הבירה ומשעול הג'ין" (בתמונה). ברחוב הבירה, הנשים נשואות ומכובדות, הגברים בריאים ויצרנים. אחד מהם מעשן מקטרת ואינו מפריע לאיש. לעומת זאת, במשעול הג'ין יש רעב, התאבדות, והתעללות בילדים. במרכז המשעול, אישה המרוכזת בקופסת טבק הרחה, מאפשרת לעוללה ליפול אל מותו. הוגארת, ללא ספק, בחר בבירה על פני הג'ין. |
עריכה | תבנית | שיחה |
141 |
הצילום האיקוני של וינסטון צ'רצ'יל, הידוע כ"האריה השואג", הוא אחד הפורטרטים המרשימים בהיסטוריה, אך האמת מאחורי הפרצוף הזועם של צרצ'יל דווקא משעשעת במיוחד. הצלם הקנדי‐ארמני יוסוף קארש הצליח לתפוס את ההבעה העוצמתית הזו רק לאחר מספר של ניסיונות בהם לא שיתף צ׳רציל פעולה, בסוף המפגש החליט הצלם לנסות גישה אחרת עבור הצילום האחרון. הוא קפץ בפתאומיות וחטף מפיו של צרצ'יל את הסיגר. צרצ'יל, הופתע מהמהלך ונעץ בו מבט רותח שלא היה מבייש אריה רעב. ועל כך אמר קארש מאוחר יותר: "עד שחזרתי למצלמה, הוא נראה כל כך לוחמני, שהוא יכול היה לטרוף אותי". אחרים אמרו על מבטו של צ׳רציל "מבט עז כאילו מתעמת עם האויב". לאחר צילום התמונה אמר צ'רצ'יל לצלם: "אתה יכול אפילו לגרום לאריה שואג לעמוד במקום כדי להצטלם", ובכך העניק לתמונה את שמה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
142 |
מדע הארכאולוגיה נוצר רק בסוף המאה ה-19. הארכאולוגים עד לתקופה זו התעניינו יותר בממצאים מעניינים לצורך הצגה במוזיאונים מאשר במחקר מדעי ארכאולוגי באתר, והתנהגותם דמתה יותר להתנהגות הארכאולוג הבדיוני אינדיאנה ג'ונס. ידוע הסיפור על האגיפטולוג הצרפתי אמיל אמלינו, אשר גילה באבידוס שבמצרים העליונה כ-3,000 כדי אבן מפוארים שלמים מהשושלות ה-1–3 של הממלכה הקדומה (המאה ה-30 לפנה"ס–המאה ה-27 לפנה"ס). אמלינו בחר מתוכם את הכדים היפים ביותר עם כתובות חרותות על גביהם, ואת יתרת הכדים ניפץ לרסיסים כדי למנוע מאחרים להשיגם. השינוי חל כאשר הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי (בתמונה) חפר בשנת 1890 את תל חסי שבשפלת ארץ ישראל. פיטרי הקפיד על תיעוד ורישום מדויק של כל ממצא, התעניין בשברי הקרמיקה, והבין שכלי החרס הם הכלי הטוב ביותר לצורך תיארוך. |
עריכה | תבנית | שיחה |
143 |
בשנת 1948, במהלך מלחמת העצמאות, יצא צה"ל למבצע בן נון א', שהיה הניסיון הראשון לכבוש את לטרון. הכוח התוקף כלל את חטיבה שבע, שאך זה הוקמה (1450 לוחמים), מתוגברת בגדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני הוותיקה (450 לוחמים). בכוח היו לוחמים ברמות ושיטות הכשרה מגוונות: חיילי הצבא הבריטי לשעבר, אנשי פלמ"ח, אנשי חי"ש ואנשי גיוס חוץ לארץ, שאך עלו לישראל. עקב העדר מידע מודיעיני מהימן, לא ידעו הישראלים, שכוח סדיר של הלגיון העבר ירדני מגן על המקום, ושהכוח המגן נהנה מעדיפות מספרית ואיכותית גדולה על הכוח התוקף. צה"ל נכשל, נאלץ לסגת, וספג 74 הרוגים, ששה שבויים ופצועים רבים. במהלך הנסיגה ניתנה הוראה להותיר פצועים קשה בשטח. הוראה זו שונתה כלקח מקרב זה, להוראה הקבועה, שאין משאירים פצועים בשטח. אחד הפצועים הקשים, שפונה למרות ההוראה, ולמרות אמצעי הפינוי הדלים, היה אריאל שרון. |
עריכה | תבנית | שיחה |
144 |
לקראת מלחמת ששת הימים ביקש מפקד חיל האוויר, עזר ויצמן, מראש המוסד, מאיר עמית, שישיג מטוס מיג 21. זאת כדי שטייסי צה"ל יוכלו להתאמן בהתמודדות עם מטוס הקרב החדיש של האויב, שהיה זר למדינות המערב. עמית פנה אל סוכנו בטהראן, יעקב נמרודי, וזה נזכר כי יהודי תושב עיראק, יוסף שמש, פנה אליו, ביוזמתו, בדיוק בעניין זה. שמש שכנע את מוניר רדפא, טייס קרב מתוסכל, לערוק. ואחרי הכנות מדוקדקות, רדפא נחת בישראל עם מיג 21, שמספרו הסידורי 007 (בתמונה), וחוברת הדרכה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
145 |
ב-1950 פלשה קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית, בעידודו של סטלין, מנהיג ברית המועצות, שרצה בהתפשטות הקומוניזם. הצבא הצפון קוריאני חצה את קו הרוחב 38 וכבש את עיר הבירה של קוריאה הדרומית, סיאול. נשיא ארצות הברית, הרי טרומן, שחשש מהתפשטות הקומוניזם, שיגר צבא, שהדף את הצפון קוריאנים אל מעבר לקו הרוחב 38, כבש את עיר הבירה של קוריאה הצפונית פיונגיאנג, והגיע עד סמוך לגבול הרפובליקה העממית של סין. הסינים התערבו במלחמה, ושיגרו צבא גדול, שהדף את האמריקנים דרומה, מעבר לקו הרוחב 38, וכבש את הבירה סיאול. אולם האמריקנים ריכזו כוחות, כבשו בחזרה את סיאול, הדפו את הסינים לקו הרוחב 38, שם נעצרו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
146 |
בגאומטריה האוקלידית, הוא מספר טהור, המייצג את היחס הקבוע בין היקף המעגל לקוטרו. הוא קבוע מתמטי שמופיע בנוסחאות רבות במתמטיקה ובפיזיקה. כבר בעת העתיקה ניסו אנשים לקבוע את ערכו של היחס בין היקף המעגל לקוטרו. המתמטיקאי היווני אנטיפון הציע דרך חישוב לקבוע זה בסביבות בשנת 430 לפנה"ס, ומאוחר יותר שכלל אותה ארכימדס. ערכו של קבוע זה הוא בקירוב 3.14. האות היוונית משמשת כסמל לייצוג הקבוע הנ"ל, משום שהמילה היוונית "περίμετρος" (פרימטרוס), שמשמעותה היקף, מתחילה בה. אולם השימוש המתועד הראשון של האות לייצוג הקבוע הוא מ-1706. |
עריכה | תבנית | שיחה |
147 |
חומוס (מערבית: حُمُّص, ⓘⒾ, תעתיק מדויק: חֻמֻּץ) הוא מאכל, העשוי מגרגרי חִמְצָה טחונים, המוגש כממרח מעורב בטחינה. יש עדויות עוד ממצרים העתיקה למאכלי גרגרי חמצה. ממרח גרגרי חומוס טחונים, מעורב בטחינה, נוצר במזרח התיכון בימי הביניים – מתי שהוא בין המאה ה-10 למאה ה-13. אולי אפילו הוא הומצא בידי צלאח א-דין עצמו. השאלה הקשה היא ממתי נהוג היה לאכול ממרח חומוס, בטרם הוספה לו הטחינה. יש מלומדים הסבורים, כי המתכון המופיע בתלמוד הבבלי ל"מקפה של גריסים" מתאר ממרח חומוס, ולפי פרשנות שנויה במחלוקת של הסופר מאיר שלו, ממרח החומוס מוזכר כבר בתנ"ך, במגילת רות. |
עריכה | תבנית | שיחה |
148 |
בטון מודרני הוא חומר נפוץ וחיוני בבנייה המודרנית, ומכיוון שעד לעת החדשה, הרבה בניינים נבנו ללא בטון, עלול היה להתקבל הרושם השגוי, שלא היה בטון קודם לכן. אולם תרכובות להדבקת לבנים נוסו עוד בפרה היסטוריה. הרכב הבטון הרומאי ואופן הכנתו נותרו בגדר תעלומה עד לעשור השני של המאה ה-21. לעומת הבטון המודרני, המורכב מתערובת של צמנט, חול, חצץ ומים, הבטון הרומאי הורכב מתערובת סיד ואפר געשי, שבמגע עם מי ים מתקשה בתגובה כימית איטית. הבטון הרומי היה חזק, עמיד ופחות מזהם מהמודרני. עדות לחוזקו היא כיפת האוקולוס בפנתאון ברומא (בתמונה). הכיפה, שנוצקה כולה מבטון רומאי, היא כיפת הבטון הגדולה ביותר אשר נבנתה ללא זיון פלדה, ועומדת בשלמותה עד היום, החל מהמאה השנייה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
149 |
קיימים מספר סוגים של אבני חן, המכונות אבני בזואר. נראה שחלק מסוגי הטריכובזואר שביניהן, מסוגלים לנטרל רעל ארסן, במשקאות. אבנים אלה נוצרות בקיבות ובמעיים של עז הבר, על ידי משקעים סידניים, שיש בהם גם שיירי גופרית, הקשורה בקשר כימי עם פוספט. כאשר מוכנסת האבן למשקה שמעורב בו ארסן, הארסן מתרכב עם הגופרית שבאבן, ומנוטרל. היו מלכים שהתקשטו במחרוזות או טבעות של אבני בזואר, כמו אליזבת הראשונה מלכת אנגליה, כדי שתהיינה זמינות לידם לטבילה במשקה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
150 |
' כתובות נהר אל-כַּלבּ הן קבוצת מצבות זיכרון היסטוריות, מגולפות בסלעי גיר, סמוך לשפך נהר אל-כלבּ בלבנון, כ-12 ק"מ צפונית לעיר ביירות. זמן יצירתן מאמצע האלף השני לפנה"ס ועד ימינו. הכתובות, ברובן, נועדו להנצחת הישגי שליטים ומצביאים בתקופות השונות – בכתב חרטומים מצרי, בכתב יתדות, ביוונית, רומית, ערבית, צרפתית ואנגלית. האתר הפך ברבות השנים למונומנט מרכזי בזיכרון ההיסטורי של לבנון, המסמל את מעמדה כארץ, שנכבשה ונוצלה לאורך אלפי שנים על ידי מעצמות זרות אך שומרת על זהותה. בהתאם לכך נוספות לו מצבות חדשות באירועים משמעותיים בקורותיה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
151 |
בשנות ה-70 הנהיג אידי אמין משטר צבאי באוגנדה. הוא ערף את ראשי הקצינים שלא תמכו בו, ולפי השמועות, גם אכל אותם. "חוליות הרצח" שייסד רצחו מאות אלפי אזרחים, כולל הארכיבישוף של אוגנדה, נשיא בית המשפט העליון ואחדים משריו. אמין גירש רבבות אסיאתים, שהיוו חלק חשוב ממעמד הביניים, בטיעון שאלוהים דרש זאת בחלומו. אמין ניתק את הקשר הדיפלומטי עם בריטניה, וקרא לעצמו "הוד מעלתו הנשיא לכל החיים, פילדמרשל החאג' דוקטור אידי אמין, VC, DSO, MC, אדון כל חיות האדמה ודגי הים, כובש האימפריה הבריטית באפריקה בכלל ובאוגנדה בפרט, ומלך סקוטלנד". אמין ניתק גם את הקשר עם ישראל, הציע לאש"ף את בניין שגרירותה, וסייע למחבלים פלסטינים שחטפו מטוס (במבצע יונתן). אולם את כנפי הצניחה שקיבל מצה"ל, המשיך לענוד. הוא ענד מדליות כה רבות, עד שחולצותיו נקרעו ממשקלן. וכשהוא נעדר קשרים עם כל מדינה שהיא, ומול התנגדות הולכת וגוברת לשלטונו בתוך אוגנדה הוא ניסה לספח את מחוז קגרה מטנזניה ב-1978, שהובילה למלחמת אוגנדה–טנזניה ולנפילת משטרו בן שמונה השנים. אמין יצא לגלות בלוב, ומשם עבר לערב הסעודית, שם התגורר עד למותו ב-16 באוגוסט 2003. |
עריכה | תבנית | שיחה |
152 |
ממוזיקת שנות ה-70 זכורים כיום בעיקר הרוק הקלאסי והדיסקו. אולם מיזם המוזיקה הגדול, הבולט, המצליח והממושך בישראל, בעשור זה, היה פסטיבל הזמר החסידי. זו הייתה תחרות של שירים עם לחנים מקוריים לפסוקים מהמקורות, שנערכה בארץ מהלך חגי תשרי, ויצאה לסיבובי הופעות ממושכים בחו"ל. השתתפו בה זמרי השורה הראשונה בישראל ובעולם היהודי, וחלק מהשירים שהולחנו לכבודה מושמעים ומושרים עד ימנו. הייתה ביקורת מסוימת על שירת נשים בפסטיבל. אבל ניסיונות לערוך פסטיבל דומה, בו רק גברים שרים, ובו נשים וגברים יושבים בנפרד בקהל, נכשלו מבחינה כלכלית. |
עריכה | תבנית | שיחה |
153 |
בגלויות וכרטיסי הברכה היהודיים יש בהם חומר בעל ערך המאיר היבטים מגוונים בתרבות בהיסטוריה היהודית. לאספן ז'ראר סילון מפריז יש יותר מ־40 אלף גלויות כאלו. איורי גלויות אלו משקפים את חיי החברה שיצרה וצרכה אותן, הדימוי העצמי אשר ביקשה להציג לציבור הרחב, ואת האידאולוגיה שלה: חזותם ולבושם, כליהם ותשמישי הקדושה שלהם, הריהוט בבתים ובבתי הכנסת, חגיהם ("שנות טובות") ועוד. הן גם הכילו סמלים מסורתיים כמו הכותל המערבי, קבר רחל, המנורה, מגן הדוד, עבודה חקלאית ודימוי החייל הישראלי, אישים ציוניים כמו בנימין זאב הרצל ומקס נורדאו, וכן איורים שציינו אירועים שפקדו את העם היהודי כמו פרשת דרייפוס. מנגד היו גם גלויות עם סממנים אנטישמיים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
154 |
הטבח בספינת העבדים זונג היה רצח המוני של עבדים שחורים, שאירע בשנת 1781, על ידי השלכתם לים, כשהם כפותים, מספינת עבדים בבעלות אנגלית. אותם עבדים היו אפריקאים שנחטפו, הובלו בכפייה בספינות משא, ונמכרו לעבדות במחיר גבוה. הם נחשבו כרכוש ולא כבני אדם, היחס אליהם היה אכזרי, ולא הייתה קיימת כל הגנה חוקית על זכויותיהם. מקרה זה של יחס לעבדים כאל מטען והשלכתם לים, לא היה חריג, כפי הנראה. עם זאת, הטבח בספינת העבדים זונג פורסם בתקשורת והוא ידוע כיום לפרטיו, בזכות תביעת הביטוח שהגישו הבעלים על "אובדן הסחורה", שתועדה בפרוטוקולי בית המשפט. אף כי בית המשפט סבר עדיין כי עבדים שחורים הם רכוש ואינם שווים לבני אדם, הגבירה הפרשה את נראות התנועה לביטול העבדות. התנועה צוטטה, נכתבו עליה שירים ונוצרה בעקבותיה יצירתו המפורסמת של ויליאם טרנר "ספינת העבדים". בסופו של דבר, היווה המקרה אבן דרך במאבק המר לביטול העבדות בעולם המערבי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
155 |
הקונדומים הראשונים היו עשויים צמר ובדים אחרים, ולא היו יעילים כלל. הם תוארו במחקר, שפרסם הרופא האיטלקי, גבריאל פלופיו, בשנת 1564. הם נטבלו בתמיסה כימית ויובשו טרם השימוש בהם. הם כיסו רק של עטרת הפין, וכדי לסייע בשימוש בהם, פיסות בד אלה הוחזקו על ידי סוג של רצועה, שהייתה מחוברת אליהן. במחקרו, עוסק פלופיו בעגבת, והוא מציין כי שימוש בקונדומים יכול למנוע הידבקות בה. עם זאת, נהוג להניח כי הקונדומים היעילים הראשונים היו עשויים ממעי כבש. |
עריכה | תבנית | שיחה |
156 |
הכנסייה הקתולית הפעילה, גם מחוץ לאירופה, אינקוויזיציה – מוסד חקירות למאבק בכתות מינות, ובשמירת מנהגי דת לא נוצריים, אצל מי שהתנצר (אנוסים). האינקוויזיציה של גואה, רצחה מאות אם לא אלפי יהודים בגואה שבהודו. רובם מקרב עדת השינגילי, שנקראו מאוחר יותר "קהילת יהדות קוצ'ין". בתי הכנסת הוחרבו שם, או הוסבו לכנסיות, ומצבות בתי העלמין יהודיים נופצו שם. |
עריכה | תבנית | שיחה |
157 |
בשנת 1755 ארעה אחת מרעידות האדמה הקשות והמשפיעות בהיסטוריה. גאולוגים מעריכים, כי עוצמתה הייתה דרגה 9 בסולם מגניטודה לפי מומנט, ומוקד הרעש היה באוקיינוס האטלנטי, בסביבת פורטוגל ומרוקו. גלי הזעזוע הורגשו בכל אירופה, וכנראה גם, ששני אנשים נהרגו מהם בברזיל הרחוקה. גלי הצונאמי, שיצרה הרעידה, הרסו מבנים רבים סביב האוקיינוס. הרעידה גרמה גם לשריפות, ויחד עם הצונמי והשריפות הרגה כ-100,000 איש, החריבה את ליסבון, והביאה לאובדן רבבות ספרים ואוצרות אמנות אחרים. החורבן חיסל את הקולוניאליזם של פורטוגל, אך פתח בה עידן אדריכלי חדש. רעידת האדמה בליסבון הייתה כר לדיונים פילוסופיים בעידן האורות, גרמה להתפתחויות משמעותיות בתאודיציה ובפילוסופיית הנשגב, והייתה רעידת אדמה הראשונה, שנחקרה מדעית. בכך היא יצרה את מדע הסייסמולוגיה. |
עריכה | תבנית | שיחה |
158 |
"מגפת ריקודים" קטלנית פרצה בשטרסבורג ביולי 1518. רקדו בה מאות אנשים במשך ימים ארוכים, ללא מנוחה, למרות שחלק מהרוקדים מתו במהלך הריקוד מהתקף לב, שבץ מוחי, רעב או תשישות. לא ידוע מה הייתה הסיבה לריקוד כה מתיש. אך החוקרים בדעה אחת, שהרוקדים לא עשו זאת מרצונם החופשי, ובוודאי שלא למטרת הנאה - הרוקדים התפתלו בכאב, זעקו לעזרה, והתחננו לרחמים. הרופא המקומי שלל סיבות אסטרולוגיות או על-טבעיות לתופעה, ואבחן "מחלה טבעית", שנגרמת מ"הדם החם" של הרוקדים. אך, במקום הקזת דם, שהייתה נהוגה בימי הביניים, הרשויות דווקא עודדו את הריקודים על ידי הקצאת אולמות, בניית במה והבאת תזמורת. זאת מתוך אמונה, שרק אם החולים ימשיכו לרקוד ברציפות ובלי מנוחה, יום ולילה – הם ירפאו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
159 |
בסרט הקולנוע זוכה האוסקר, "אמדאוס", המבוסס על מחזה בעל אותו שם, מוצגת תאוריית קשר לפיו המלחין אנטוניו סליירי אשם במותו של וולפגנג אמדאוס מוצרט. בסרט מתואר כי סליירי הזמין ממוצרט רקוויאם בעילום שם במטרה לרוצחו ולאחר מכן לטעון שהוא הלחין את הרקוויאם, זאת בשל קנאה ויריבות שהייתה בין השניים. מקורה של תיאורית קשר זו עוד בימיו של סליירי ומסופר שרוסיני אף התבדח על כך בפניו, אולם אין אמת בכך. את הרקוויאם של מוצרט הזמין הרוזן פון ואלזג שטופאך במטרה להשמיעו לזכר אשתו המתה. פון ואלזג שטופאך שילם למוצרט כסף רב כדי שיוותר על זכויות היוצרים שלו ושטופאך יוכל להציג את הרקוויאם כאילו כתב אותו בעצמו. אין עדות ממשית לאיבה בין סליירי למוצרט וכנראה היו ביניהם יחסי ידידות. באופן אירוני, אחת היצירות בהן ידוע סליירי היא דווקא הרקוויאם שכתב להלוויה של עצמו יותר מ-20 שנה לפני מותו. |
עריכה | תבנית | שיחה |
160 |
חַמוּרָבִּי מלך בבל (1792–1750 לפנה"ס) קיבל מאביו סין-מובליט ממלכה קטנה, ובמהלך חייו הצליח להפוך אותה לאימפריה. אויבתה הגדולה של בבל הייתה ממלכת עילם. כדי לעמוד מול כוחה, כרת חמורבי ברית עם ממלכת ימחד ועם זמרי-לים מלך מארי. לאחר פלישת עילם לבבל, שלחו זמרי-לים וחמורבי הראשון מלך ימחד כוחות צבאיים לעזרת בבל. בהמשך התחזק חמורבי, עלה צפונה, כבש את אשנונה והתקרב לאזור ממלכת מארי. זמרי-לים מלך מארי היה עסוק במלחמות בצפון המדינה, וביקש מאשתו, שיבתו, להתייעץ עם נביאים לגבי הסיכוי שחמורבי יכריז מלחמה על מארי, ושאל האם חמורבי ימות אי פעם. אשתו התייעצה עם נביא ועם אותות ושלחה אליו את התשובה: "אדוני יראה מה האל יעשה לו. אתה תתפוס אותו ותנצח אותו, ימיו ספורים והוא לא יחיה זמן רב". ואולם בפועל מארי נכבשה על ידי חמורבי בשנת 1761 לפנה"ס, ושנתיים לאחר מכן, בשנת 1759 לפנה"ס, הוא הרס אותה לחלוטין. הממלכה הגדולה של מארי מעולם לא שוקמה, ושמו של זמרי-לים לא הופיע יותר בטקסטים הכתובים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
161 |
מלחמות רבות בין מדינות, החלו כתוצאה מרצח של אדם בודד. אחד מן המקרים המוזרים ביותר מסוג זה, אירע במאה ה-13 לפני הספירה, כאשר המלך החיתי שופילוליומה הראשון קיבל במפתיע מכתב ממלכת מצרים, אלמנתו של אחנתון (שאולי הייתה נפרתיתי), ובו סיפרה שהתאלמנה לאחרונה והיא מעוניינת שישלח את אחד מילדיו כדי שיהיה לה לבעל ופרעה למצרים. שופילוליומה שהתפלא על המכתב שלח נציג כדי שיבדוק האם המכתב אמיתי, ובתגובה שלחה המלכה שגריר בו הצהירה שוב על כוונותיה. לבסוף התרצה שופילוליומה, ושלח למצרים את בנו הרביעי זננצה שנרצח עם הגיעו לשם, כנראה על ידי מתנגדים למלכה. בתגובה תקף המלך את ערי המצרים באזור ארץ עמקו, שבה אלפים מהם, והפך אותם לעבדים. למרבה האירוניה, השבויים ששבה, הביאו עמם מגפה נוראה שהכריעה את המלך עצמו, ואת בנו יורשו – ארנוונדה השני. |
עריכה | תבנית | שיחה |
162 |
רודף העכברים הראשי של הקבינט של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד הוא תואר רשמי שניתן לאחדים מחתולי הבית של מעון ראש ממשלת בריטניה ברחוב דאונינג 10 בלונדון, בירת בריטניה. התואר, אותו מעניק ראש הממשלה, הוענק לראשונה החתול בדאונינג 10 איננו משתייך בהכרח לראש הממשלה המכהן ושהותו שם אינה חייבת להיות חופפת לכהונתו. חתול הבית בעל השהות הארוכה ביותר עד כה היה וילברפורס (Wilberforce), חתול הבית בשנים 1973–1986, בימי כהונתם כראשי ממשלה של אדוארד הית', הרולד וילסון, ג'יימס קלהאן ומרגרט תאצ'ר. במשך שנים מסוימות לא היה בדאונינג 10 חתול בית. רודף העכברים הראשי כיום (2021) הוא החתול לארי. הוא הובא לדאונינג 10 ב-15 בפברואר 2011, שנתיים אחרי שקודמתו עזבה את המקום, והיה ל"רודף העכברים הראשי" הראשון. הוא נבחר על ידי ראש הממשלה דייוויד קמרון ובני משפחתו. הדבר נעשה לאחר שצלמי תקשורת הבחינו בחולדות לפני מדרגות המעון, דובר של המעון מסר לאחר הגעת החתול כי "ראש הממשלה פגש את החתול. הוא החזיק את החתול. זוהי ראשית היחסים ביניהם." |
עריכה | תבנית | שיחה |
163 |
מכונות מכניות המכילות מערכות גלגלי שיניים, כדוגמת שעונים, החלו להיות נפוצות בעיקר עם ההתפתחות הטכנולוגית של תקופת הרנסאנס. עם זאת, מכונות כאלו היו קיימות עוד בתקופה העתיקה. בשנת 1900 גילה צולל יווני שרידים של אוניית משא עתיקה, ובהם נמצאה מכונה המכילה מערכות רבות של גלגלי שיניים. המכונה נודעה בשם מנגנון אנטיקיתֶרה, על שם האי שלידו נמצאה. המנגנון שנמצא זוהה כמחשב אנלוגי, שנועד ככל הנראה לחשב את מיקומי גרמי השמים. בדיקות שונות מתארכות את המכונה בין 150 לפנה"ס ל-100 לפנה"ס. על המכונה נחרתה כתובת בת כ-2,000 תווים המעידה על פעולתה. בשנת 2006, בעזרת שימוש בטומוגרפיה, הצליחו מדענים לקרוא את הכתובת ולפענחהּ. |
עריכה | תבנית | שיחה |
164 |
האלכימיה הייתה ענף מדעי של חקר החומרים בטבע, שהתפתח החל משלהי העת העתיקה (המאה ה-5) ולאורך ימי הביניים. האלכימאים הניחו שבחומרים השונים כמוסים כוחות נסתרים, לרבות כוחות מאגיים, ושמו להם למטרה לגלות כוחות אלו. האלכימיה שאפה להשיג שתי מטרות עיקריות: מציאת דרך להפוך מתכות פשוטות וזולות למתכות אצילות ויקרות כמו זהב וכסף, ומציאת תרופה אוניברסלית, שתרפא כל מחלה ותאפשר חיי נצח. רבים מהחוקרים בתחום האמינו בקיומה של אבן החכמים, חומר מופלא שיכול לסייע להשגת מטרות אלו, האלכימיה נכשלה במציאת אבן החכמים אן תרופה אוניברסלית או בשינוי תכונות חומר אך מאחר החקר והלימוד האלכימיים נעשו באופן שיטתי, התשתית המדעית שהונחה בחקר האלכימי שימשה את הבסיס להתפתחותה של הכימיה המודרנית. |
עריכה | תבנית | שיחה |
165 |
במאה ה-13 לפנה"ס, כ-16 שנים לאחר קרב קדש, נחתם הסכם קדש בין רעמסס השני פרעה מצרים לבין חתושיליש השלישי מלך האימפריה החתית. להסכם זה, הנחשב להסכם השלום הראשון הכתוב בתולדות האנושות, שתי גרסאות מוכרות - האחת מצרית והשנייה חתית. הגרסאות השונות זהות כמעט לגמרי בלשון ופרטי הצגת יישוב סכסוכי הגבולות, ברית ההגנה ההדדית והסכם ההסגרה, שיישבו את הסכסוך רב השנים בין האימפריה המצרית וזו החתית, באזור הלבנט, ובעצם נבדלות בעיקר בטענת פסקת הפתיח; בעוד בגרסה המצרית נטען כי החתים הם אלו שפנו אל המצרים לבקש שלום, בזו החתית נטען כי המצרים עשו זאת. |
עריכה | תבנית | שיחה |
166 |
את הפירמידה המצרית הראשונה תכנן האדריכל אמחותפ, כקבר לפרעה ג'וסר, שנפטר בשנת 2670 לפנה״ס. הפירמידה של ג'וסר הייתה מספר מסטבות (ביתני קבורה מהמסורת הקודמת) זו על גבי זו. מבנה זה ביטא "מדרגות" עילוי נשמת פרעה השמיימה, והיה לחיקוי במשך מאות שנים בקברי הפרעונים. הפירמידות, שאחדות מהן נמנות עם המבנים הגדולים ביותר שנבנו בידי אדם, מהוות במשך אלפי שנות קיומן את אחד הסמלים המובהקים לתרבות מצרים העתיקה. הפירמידות נבנו על ידי המצרים הקדמונים בגדתו המערבית של נהר הנילוס - ארץ המתים לפי אמונתם, וזאת מפני שהיה זה המקום שבו נראה אל השמש שוקע בסופו של כל יום. את בתי המגורים שלהם בנו הקדמונים בגדתו המזרחית של הנהר, שם נראתה השמש מפציעה וזורחת בכל בוקר. עם ירידת מעמד הפרעונים לתפקיד שליטים ארציים, פחתו גם הרצון והיכולת לבנות קברים מפוארים. אט אט הפירמידות הפכו למבנים קטנים יותר, שנבנו בחופזה בהשקעה קטנה יותר, ולרוב בתכנון קלוקל. במהלך שני המילניומים, בהם נבנו פירמידות במצרים, נבנו בין 80 ל-118 פירמידות מוכרות. המספר אינו מוחלט בשל במצבן הקשה של רבות מהפירמידות המאוחרות, הנראות כיום כתלולית עפר קטנות. שנים רבות לאחר תום תקופת בנייה זו במצרים, זכתה בניית הפירמידות לתחייה בתחומי הממלכה השכנה, סודאן. זאת לאחר שנפאטה הסודנית כבשה את מצרים. חרף פרק הזמן הקצר של שלטון מלכי נפאטה, (300 לפנה"ס - 300 לספירה) נבנו בתחומי סודאן יותר ממאתיים פירמידות. |
עריכה | תבנית | שיחה |
167 |
לפני העת החדשה, כוח הקנייה של מטבע נבע מאיכות וכמות המתכת שבו. פורטרט המלך, שהוטבע בו, היה מעין תו תקן. הנרי השמיני, מלך אנגליה היה שליט בזבזן וראוותני במיוחד, הוא השתמש בכסף שהגיע הן מפירוק המנזרים באנגליה והן בעקבות חוקי הרפורמציה (שעצרו העברות כסף לותיקאן) להעשרת אוצר הממלכה. חרף זרימת הכסף מאותם מקורות, הנרי היה תמיד על סף פשיטת רגל, בשל בזבזנותו האישית והמלחמות התכופות והיקרות שלו באירופה. בשנת 1544 נגמרו הרעיונות הישרים למימון הוצאותיו, הוא החל להפחית בחשאי את כמות המתכת היקרה במטבעות, שמדינתו שילמה. מטבעות הזהב, שמידת טהרתן הרשמית הייתה 23 קרט, סגסגו תחילה ל-22 קרט, ובהמשך ל-20. כסף הסטרלינג, שבתקן ללירה שטרלינג הוא 92.5% כסף, סגסג ל-50%, ל-33%, ובסופו של דבר הוחלף בנחושת עם ציפוי כסף דקיק. הציפוי נשחק אט-אט בחיכוך, כשאזור האף הבולט, שבתבליט המלך, היה הראשון, שנחשף, והפך כתום. כך זכה הנרי בכינוי הגנאי "אף-נחושת הזקן" (Old Coppernose). |
עריכה | תבנית | שיחה |
168 |
בדרך כלל אישים שמעשיהם כללו פשעים שונים ומשונים, שהביאו להרס והרג זוכים לכינויים המשקפים סלידה וחלחלה. כך אטילה ההוני שנקרא "שוט האלוהים" או בוגדן חמלניצקי הקרוי "חמיל הרשע" בפי היהודים או ריינהרד היידריך הידוע גם בשמות "הקצב מפראג", "המפלצת הבלונדית" ו"התליין". אבל כמו שאמר קרל מרקס "ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים, פעם כטרגדיה ופעם כפארסה" גם לתופעה חוזרת זו יש גרסה מחרידה ונלעגת. פושע המלחמה הליברי ג'ושוע מילטון בלאהי מוכר יותר בשם ה"גנרל חשוף הישבן" (General Butt Naked) אותו אימץ לעצמו במהלך מלחמת האזרחים הליברית הראשונה. השם הכמעט ליצני מסתיר את האמת הקשה לעיכול, במהלך הסכסוך בלהי הוביל קבוצת חיילים שנלחמה כמיליציה לצד כוחות הממשלה. הגנרל העירום הוביל תחת פיקודו יחידה של כמה עשרות חמושים, רובם ילדים חיילים שנשאו את השם "קומנדו בעירום" (Naked Base Commandos) אשר פעל בעיקר סביב אזור מונרוביה. בלאהי היה מוביל את הלוחמים לפשיטות של הרג וביזה כשהם עירומים פרט לנעליים ותכשיטים פשוטים שלכאורה היו בעלי כוחות קסומים, בלהי טען שההתקפות בעירום, תחת הגנת הקסמים אפשר לו ולחייליו להיות "חסינים מפני כדורים". במהלך הסכסוך, כוחותיו של בלהי ביצעו מעשי זוועה רבים, כולל קניבליזם והעלאת קורבנות אדם. בלאהי נטש את חייו כפושע מלחמה המיר את דתו לנצרות ופנה להטפה לאחר שראה חזון בו הופיע בפניו ישו הנוצרי. |
עריכה | תבנית | שיחה |
169 |
חלק ממסעי הצלב, שהחלו כניסיונות לכבוש את ירושלים מן המוסלמים, הופנו כנגד נוצרים. כך למשל, במסגרת מסע הצלב האלביגנזי (1209–1229), שנערך בחסות האפיפיור אינוקנטיוס השלישי נגד הקתרים, נטבחו מאות אלפי בני אדם ונהרסו מאות כפרים. בעת המצור על העיר בזייה סירבו תושבי העיר להסגיר את תושביה הקתרים ובתגובה נטבחו לצד כמה מאות קתרים גם אלפי קתולים. כששאלו החיילים את מפקדיהם כיצד יבדילו בין הקתרים לקתולים הנאמנים, השיב ארנו אמורי נציג האפיפיור במשפט המפורסם: Caedite eos! Novit enim Dominus qui sunt eius (הרוג את כולם. האל יידע לברור את נאמניו). |
עריכה | תבנית | שיחה |
170 |
באמצע המאה ה-17 השתנה לחלוטין אורח הבנייה המערבי. עד אז, בתי המגורים הכילו חדר עיקרי, רב־תכליתי, שבמרכזו אָח בְּעֵרָה, שחיממה ישירות את אוויר החדר. לכן פתיחת חלון או דלת ציננה מיד את הבית כולו. אולם התמשכות והחרפת עידן הקרח הקטן כפו פתרון לבעיה זו: הבתים חולקו לחדרים קטנים, ואחי הבערה הוצמדו לקירות הפנימיים. כך חשיפה לקור ציננה רק חלק קטן מהבית, וחום האש, שנאגר בקירות קשי הצטננות, חימם מחדש ובמהירות את החדרון, שצונן. אדריכלי המאה ה-20, שכבר חיו בהתחממות העולמית, העזו לאחד מחדש רק את חדר האורחים עם פינת האוכל והמטבח. אך חדרי שינה נשארו, נפרדים כי הצורך בפרטיות השתרש בתרבות. |
עריכה | תבנית | שיחה |
171 |
דיוגנס הפילוסוף היווני מאסכולת הציניקנים באתונה, האמין כי כל המותרות רק מפריעים לאדם לממש את ה"חיים הטבעיים", ועל כן הסתפק במועט וחי לדבריו "חיי כלב". אורח חייו ודעותיו עמדו בניגוד גמור לתרבות השפע והנהנתנות שרווחו באתונה העתיקה באותה תקופה. בעת שהותו בקורינתוס, ככל הנראה, פגש דיוגנס את אלכסנדר הגדול. ישנן גרסאות רבות לסיפור, אך הסיפור הידוע ביותר מופיע אצל פלוטרכוס, ולפיו אלכסנדר, שהתפעל מהפילוסוף החכם והמפורסם, בא לפגוש אותו ומצא אותו "מוטל בחמה". אלכסנדר שאל אותו אם יש משהו שהוא יכול לעשות בשבילו. דיוגנס ענה לו"כן, זוז, אתה מסתיר לי את השמש". אלכסנדר התפעל מאוד מהתשובה, ואמר לאחר מכן "לולא הייתי אלכסנדר, הייתי רוצה להיות דיוגנס". במהלך שניתן להגדירו כהדגמה של ציניות היסטורית השתמשו מדענים מתחום הפסיכולוגיה בשמו של דיוגנס והגדירו את תסמונת דיוגנס, המתבטאת בהזנחה עצמית, אובדן בושה ציבורית, הסתגרות חברתית ואיסוף זבל. הסינדרום קשור לרוב לסניליות, ועל כן נפוץ בעיקר בקרב אוכלוסייה מבוגרת. זקנים .אף על פי שלמראית-עין התסמונת מזכירה את התנהגותו של דיוגנס האמת היא שדיוגנס לא סלד ממפגש חברתי, ולא אסף זבל. להפך - הוא התנער לחלוטין מרכוש, ואהב להביע את דעותיו בפני אזרחי אתונה וקורינתוס. |
עריכה | תבנית | שיחה |
172 |
פולחן המנגו הייתה תופעה של הערצה ואפילו סגידה לפרי עץ המנגו בהרפובליקה העממית של סין בתקופת המהפכה התרבותית. בשנת 1968 קיבל המנהיג של המפלגה הקומוניסטית של סין מאו דזה-דונג קופסה ובה מנחה של מנגו סינדהרי, שניתנה לו על ידי שר החוץ הפקיסטני מיאן ארשאד חוסיין. מאו העביר את הקופסה לצוות תעמולת המחשבה באוניברסיטת טסינגואה. כך, בתהליך שהחל כתעמולה ישירה ופשטנית אבל קיבל מומנטום עממי, הפך המנגו לסמל של חיבתו של מאו לנתיניו סירובו לאכול את הפרי בעצמו נתפס כהקרבה עצמית של המנהיג הדגול לטובת הפועלים והאיכרים שהיו לכאורה האליטה החברתית של סין לאחר המהפכה. במקום לאכול את הפרי ולהנות מטעמו, המנגו נשמר בפורמלדהיד, פירות מנגו אחרים נחנטו בשעווה על מנת שיישמרו במצבם הטרי והעתקים מלאכותיים של הפרי נוצקו בשעווה, והוצגו לראווה על מנת שיוכלו לסגוד להם. כל מי שלא כיבד את ה נגו הקדוש הוקע כמתנגד המשטר והמדינה. פולחן המנגו ירד משמעותית, וחלק מהאנשים אפילו החלו להשתמש בפירות המלאכותיים כנרות להפיץ אור בעת הפסקות החשמל התכופות. |
עריכה | תבנית | שיחה |
173 |
לאחר שסולימאן המפואר, בונה חומות ירושלים, כבש את האי רודוס מידי מסדר ההוספיטלרים ב-1522 וגירש אותם, העניק קארל החמישי לאבירים ב-1530 את השלטון על איי מלטה. הם ביצרו את האיים והמשיכו להציק לטורקים בשוד ימי ובפשיטות על ספינות מוסלמיות תוך שהם מסכנים את נתיבי השיט הטורקיים לצפון אפריקה. בתגובה שלח הסולטאן כוח סיור למלטה במטרה להכין את המתקפה עליה, אולם כוח זה לא הצליח לאתר את האי, שב לאיסטנבול ודיווח לסולטאן כי "Malta yok!" ("מלטה לא קיימת"). בשל כך, המפות הגאוגרפיות העות'מאניות כוסו בפיסות נייר קטנות אשר הסתירו את איי מלטה. אף על פי שאין סימוכין חד-משמעיים לסיפור וייתכן שמדובר באגדה אורבנית, הביטוי הפך למטבע לשון בינלאומי שפירושו הכחשת המציאות. |
עריכה | תבנית | שיחה |
174 |
אורך קטע הכותל המערבי, שברחבת התפילה המפורסמת שבו, הוא כשלושים מטר. אך אורך כלל הכותל המערבי הוא כחצי קילומטר – כאורך מתחם הר הבית. על פני הכותל פרושות, למשל, עוד שתי רחבות תפילה – הרחבה הרפורמית והכותל הקטן, ופועלים בו שישה משערי הר הבית. כיום, הנדבכים התחתונים של הכותל קבורים תחת מפלס הקרקע, ויש להיכנס אל מנהרות הכותל כדי לראותם (בתמונה). אבני נדבכים אלו גדלות משמעותית, מהאבנים העצומות, הגלויות ברחבות התפילה. הנדבך הגדול מכולם מכונה "נדבך רבא". גובהו כארבעה מטרים, ורוחבו אינו ניגיש למדידה ישירה. (לחוקרים אין לגיטימציה לקדוח באבניו הקדושות בכדי למדוד זאת). אורך אבנו הארוכה ביותר הוא כ-14 מטר, ולכן משקלה מוערך בכ-600 טונה. בעת בה סברו, כי מקור אבני הכותל הוא מערת צדקיהו, לא היה ברור כיצד הטכנולוגיה, שעמדה לרשות הורדוס במאה הראשונה לפני הספירה, אפשרה את הובלתה, והשמתה המדויקת במקומה. אולם כיום סוברים, שאבני הכותל נחצבו בהר הבית, עצמו, לא הורמו אל מקמומן. הן רק הורדו למקומן. |
עריכה | תבנית | שיחה |
175 |
בתור הזהב של האסלאם, בין המאה ה-8 ועד ל-13, האימפריות המוסלמיות בנו מוסדות לימוד, כגון האוניברסיטאות הראשונות, בהם נאספו, תורגמו לערבית, פורשו והורחבו כתבי היד של העת העתיקה מיוון, איראן, הודו וסין. הערבים פיתחו אז את האדריכלות, הפילוסופיה, הרפואה, המתמטיקה, האסטרונומיה, הפיזיקה ומדעים נוספים. תחת השלטון האסלאמי פעלו מספר רב של אנשי אשכולות, הכוללים את אבן סינא, עומר ח'יאם, פירדוסי, אבן רושד ואל-בירוני. כתביהם תורגמו לשפות אירופה, וסייעו להיווצרות הרנסאנס והמהפכה המדעית, שאחריו. האגדה מספרת, שניוטון הבין את חוקי הגרביטציה, כשנפל תפוח על ידו. סביר יותר, שנפל לידיו ספר של המדען הפורה, אבן אל-היית'ם (בתמונה). |
עריכה | תבנית | שיחה |
176 |
סיפור הקרב של נפוליאון בונפרטה והארנבים נשמע כמו אגדה מוזרה, אך מדובר באירוע אמיתי ומביך במיוחד בקריירה של אחד מהמצביאים הגדולים בהיסטוריה. בשנת 1807, לאחר שנפוליאון הביס את כל יריביו באירופה נחתם על הסכם טילזיט, שביסס את מעמדו ככוח ההגמוני היחיד באירופה. לאחר החתימה החליט הקיסר להרים לעצמו מסיבת ציד מפוארת במיוחד. בהתאם לתוכניות, נפוליאון ומקורביו הוזמנו לציד ארנבים. במקום לחפש מקום בו חיים ארנבים פראיים, קציני הצבא שמונו לארגן את האירוע של החליטו שעדיף להביא למקום מאות (ויש שאומרים אפילו אלפי) ארנבים מבויתים. הארנבים, שלא בדיוק למדו את תפקידם של חיות הציד, וייתכן שהיו מורעבים, הבינו במהרה שהחבורה האצילית לא ממש ממהרת לשחרר אותם ובמקום לרוץ ליערות ולתת לנפוליאון להשלים את הציד, הארנבים החלו לרדוף אחריו ואחרי הפמליה. בשלב מסוים, כשהוא רואה מולו גדודים של ארנבים ממהרים לכיוונו, ניסה נפוליאון לסגת משדה הקרב, אך הארנבים לא ויתרו, הם הקיפו את עגלת הקיסר, ולפי העדויות נפוליאון היה צריך עזרה על מנת להימלט. נראה שהארנבים המבויתים לא התרגשו ממעמדו הקיסרי של נפוליאון, ובמקום זאת – הם דרשו את שלהם. הסיפור הפך לאגדה וללקח קטן בהיסטוריה צבאית: לפעמים קיסרים גדולים ומצביאים מהוללים נאלצים לברוח מארנבים רעבים. |
עריכה | תבנית | שיחה |
177 |
הסכמי אוסלו, סדרת הסכמים מרכזיים בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, זכו לשמם על אף שלא נחתמו בעיר אוסלו, בירת נורווגיה. אמנם השיחות החשאיות בין הצדדים החלו להתנהל בעיר, אולם ההסכמים עצמם נחתמו במיקומים שונים. הסכמה ראשונית בין משרד החוץ הישראלי לנציגי אש"ף נחתמה בסרפסבורג שבנורווגיה, וההסכם הראשון, "הצהרת העקרונות", נחתם על מדשאות הבית הלבן בוושינגטון די. סי., בירת ארצות הברית. ההסכמים הבאים נדדו בין ערים נוספות: הסכם עזה ויריחו תחילה נחתם בקהיר, בירת מצרים, פרוטוקול המעברים גובש בקזבלנקה שבמרוקו, והפרוטוקולים הכלכליים נחתמו בפריז, בירת צרפת. ההסכם הגדול ביותר, "הסכם הביניים", נחתם בטאבה שבמצרים והושלם בטקס חגיגי בבית הלבן. |
עריכה | תבנית | שיחה |
178 | -
|
הוספה |
179 | -
|
הוספה |
180 | -
|
הוספה |
181 | -
|
הוספה |
182 | -
|
הוספה |
183 | -
|
הוספה |
184 | -
|
הוספה |
185 | -
|
הוספה |
186 | -
|
הוספה |
187 | -
|
הוספה |
188 | -
|
הוספה |
189 | -
|
הוספה |
190 | -
|
הוספה |
191 | -
|
הוספה |
192 | -
|
הוספה |
193 | -
|
הוספה |
194 | -
|
הוספה |
195 | -
|
הוספה |
196 | -
|
הוספה |
197 | -
|
הוספה |
198 | -
|
הוספה |
199 | -
|
הוספה |
200 | -
|
הוספה |